מכירה 77 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove ספרים filter ספרים
- book (57) Apply book filter
- עם (50) Apply עם filter
- with (50) Apply with filter
- and (46) Apply and filter
- יד (43) Apply יד filter
- והקדשות (39) Apply והקדשות filter
- חתימות (39) Apply חתימות filter
- dedic (39) Apply dedic filter
- signatur (39) Apply signatur filter
- בכתב (36) Apply בכתב filter
- הגהות (36) Apply הגהות filter
- gloss (36) Apply gloss filter
- handwritten (36) Apply handwritten filter
- עותקים (25) Apply עותקים filter
- מיוחסים (25) Apply מיוחסים filter
- חסידות (25) Apply חסידות filter
- ורישומי (25) Apply ורישומי filter
- בעלות, (25) Apply בעלות, filter
- בעלות (25) Apply בעלות filter
- chassidut (25) Apply chassidut filter
- inscript (25) Apply inscript filter
- inscriptions, (25) Apply inscriptions, filter
- ownership (25) Apply ownership filter
- signatures, (25) Apply signatures, filter
- ותלמידיו (7) Apply ותלמידיו filter
- וכתבי (7) Apply וכתבי filter
- הגרא (7) Apply הגרא filter
- הגר (7) Apply הגר filter
- מווילנא (7) Apply מווילנא filter
- הגר"א (7) Apply הגר"א filter
- discipl (7) Apply discipl filter
- gaon (7) Apply gaon filter
- his (7) Apply his filter
- manuscript (7) Apply manuscript filter
- of (7) Apply of filter
- the (7) Apply the filter
- vilna (7) Apply vilna filter
ספר הקבלה הראשון שנדפס מתורת הגר"א מווילנא. הובא לדפוס על ידי תלמידו רבי מנחם מנדל משקלוב.
ספר יצירה, המיוחס לאדם הראשון, הוא מספרי הקבלה הקדומים, המהווה בסיס לתורת הקבלה. הגר"א משתמש בספר יצירה בביאוריו הקבליים ומראה כיצד שימש מקור לספרי הקבלה שנכתבו אחריו.
הגהות בכתב-יד במספר מקומות (רובן בעפרון).
יב, [2], מב, [30] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים חסרים ופגמים בדף השער ובשני הדפים האחרונים, עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט, משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר (יתכן ושני הדפים האחרונים הושלמו מעותק אחר). סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמת. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 682.
מהדורה ראשונה של פירוש הגר"א לתורה. שני חלקים בכרך אחד. בראש החלק הראשון הקדמות בניו של הגר"א.
המו"ל של מהדורה זו הוא רבי אור שרגא פייבוש אב"ד דוברובנא, שבזיווגו הראשון היה חתן הגר"א. הוא צירף למהדורה את שני פירושיו: "מנורת שלמה" ו"מנחת כליל". בסוף ספר ויקרא הוא מספר על תקופת נעוריו, בה זכה להסתופף בצל הגר"א: "כד הוינא טליא טעמתי מעט דבש ונפת מתוק לחכי, מנשיקות פיו של הגאון ז"ל...".
עותק פגום. שני חלקים בכרך אחד. לפנינו כל הדפים של החלק הראשון, למעט דף א של ספר בראשית, אך הדפים נכרכו שלא כסדרם. [2], ב-נא (של ספר בראשית), מב-נד (של ספר שמות); א (של ספר ויקרא), א-מא (של ספר שמות), נב-סח (של ספר בראשית); ב-מו דף (של ספר ויקרא); נא (ספר במדבר); נד (ספר דברים); טז דף (הפטרות). (הפגינציה במקור: [2], סח; נד; מו; נא; נד; טז דף). דף א' של ספר בראשית הושלם בצילום. ללא דף השער של החלק השני (החסר בחלק מהעותקים).
41.5 ס"מ. מצב כללי בינוני, מספר דפים במצב גרוע. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי. קרעים גדולים חסרים, עם פגיעות משמעותיות בטקסט, בדף השער ובדפים נוספים, בעיקר בתחילת הכרך. דפים אלו שוקמו באופן מקצועי במילוי והדבקת נייר, עם השלמות בצילום. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים, סימני עש ופגמים נוספים במספר דפים. כריכת עור חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1.
ספר מעשה רב, הנהגות רבינו הגר"א מווילנא, מאת רבי יששכר דוב בער מווילנא. ווילנא והורודנא, תקצ"ב 1832. מהדורה ראשונה.
שני שערים.
מהדורה ראשונה של אחד הספרים החשובים אודות מנהגי הגר"א. עם הסכמות רבי חיים מוולוז'ין, רבי אברהם אבלי מווילנא ורבי אברהם דאנציג בעל ה"חיי אדם". בספר מפורטים מנהגיו ופסיקותיו של הגר"א, על פי עדות אישית של תלמידיו. הספר נערך ויצא לאור על ידי רבי יששכר דוב בער מווילנא, שהסתמך על מה שראה בעצמו ועל תיעוד בכתב-ידו של רבי סעדיה, תלמיד הגר"א, שלא מש מתוך אוהל רבו שנים רבות (ראה בהרחבה במסגרת).
חותמות של "ביהמ"ד שערי ציון בחורבות ר"י החסיד בעה"ק ירושלם תוב"ב", ורישום (קצוץ) בכתב יד גבאי בית המדרש: "...והתנה בפירוש קודם נדבתו שי[---] בחד"א [בחתיכא דאיסורא] חמור שלא יוציאו שום אדם חוץ מבהמ"ד הנז'[כר] כ"א ברשות המשגיחים ע"פ התנאים המבוארים בתקנות הספרים ושלום על ישראל". [בית המדרש "שערי ציון" הוא אחד מבתי הכנסת האשכנזים הראשונים שנבנו בירושלים במאה ה-19. בעליית תלמידי הגר"א לירושלים בראשית המאה ה-19 חודשה חצר האשכנזים העתיקה בעיר, שעמדה בחורבנה מאז ימי עליית רבי יהודה החסיד. קודם בנייתו של בית הכנסת הגדול "בית יעקב", הידוע בכינויו "החורבה" (שנבנה רק בשנים תרי"ז-תרכ"ד), נבנו שני בתי מדרש - הראשון היה "בית המדרש מנחם ציון" שנבנה בשנת תקצ"ז, והשני הוא "בית המדרש שערי ציון" שנבנה בשנת תרי"ד, והיה בו אוצר ספרים גדול].
חותמות בעלות רבות של רבי "מרדכי דובער ב"ר דוד... מבייאלע מפוילין - בעה"ק ירושלים תובב"א" [רבי מרדכי דובער וכטפויגל, מעסקני החסד בירושלים בשנות התר"פ-תר"צ].
[3], 67 עמ'. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש בשערים ובדפים הראשונים. הדבקת נייר בשולי דף השער הראשון (עם פגיעה במסגרת). חיתוך שוליים עם פגיעה במסגרת השער השני ובטקסט במספר דפים. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 808.
מעשה רב - הלכה למעשה
החיבור "מעשה רב", בו נאספו ולוקטו הנהגותיו ופסקיו של הגר"א בענייני הלכה שונים, מבוסס על עבודתם של שני אנשים: האחד, רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, מתלמידיו המובהקים של הגר"א, ששימש אותו נאמנה במשך שנים רבות; והשני, רבי יששכר בער ב"ר תנחום, שזכה להיות מרואי פני הגר"א, שימש כמו"ץ בווילנא והיה מגבאי ומנהלי קלויז הגר"א בווילנא.
הבסיס העיקרי של "מעשה רב" הוא הנהגות הגר"א שנכתבו על ידי תלמידו ומשמשו רבי סעדיה, שתיעד את דרכו של הגר"א ואת הנהגותיו כפי שראה בעיניו. בהקדמתו ל"מעשה רב" מספר רבי יששכר בער כי קיבל את כתביו של רבי סעדיה, שעלה בינתיים לארץ ישראל ונפטר שם, מבנו של רבי סעדיה: "...ואיזה מהם אשר המה בכתובים מהרב החסיד המנוח מוהר"ר סעדי' ז"ל שנפטר בשם טוב בירושלים עיר הקדש תוב"ב אשר לא מש מתוך אהלו של רבינו זצ"ל זה שנים רבות ונשתלחו לי מבנו היושב בארץ מגורי אביו...". רבי יששכר בער ערך את החיבור והוסיף דברים נוספים ששמע מגדולי תלמידי הגר"א.
"מעשה רב" נחשב כמקור נאמן להנהגת הגר"א, ודבריו נידונים בכל מקום בספרי גדולי הפוסקים בדורות האחרונים. כך גם הגאון בעל "חפץ חיים" מרבה להביאו בספרו "משנה ברורה", ומסתמך עליו כסמכות הלכתית מובהקת - הלכה למעשה.
על הספר בהרחבה ועל נוסחיו השונים וההוספות לו, ראה: הרב דוד קמנצקי, הספר 'מעשה רב' וסמכותו, תורת הגר"א, ירושלים תשע"ח, עמ' קכז-קפב.
המחבר העלים את שמו מהספר אך נתן רמזים לשמו בחידה מאת רבי אברהם אבן עזרא המופיעה מעבר לשער [שפתרונה הן האותיות מ' ו-נ', ראשי התיבות של שמו נח מינדיס]. שמו "נח" נרמז גם בראשי התיבות של שם הספר: נ'פלאות ח'דשות.
המחבר, רבי נח ב"ר אברהם ליפשיץ (נפטר תקנ"ח), מגאוני ווילנא בנגלה ובנסתר, היה חותנו של רבי אברהם בן הגר"א וידידו של מחותנו הגר"א. שמו נודע בווילנא "ר' נח מינדעס" על שם אשתו מינדא, שהיתה בת לאחת המשפחות הנכבדות בעיר ווילנא שהיו מקורבות לגר"א. רבי נח חיבר ספר נוסף בשם "פרפראות לחכמה" (נדפס בשקלוב, תקמ"ה), שאף הוא נדפס בעילום שמו. רבי נח נפטר סמוך לאחר פטירתו של מחותנו הגר"א ונקבר בצמוד לו בבית העלמין (קלויזנר, קורות בית העלמין הישן בוילנה, עמ' 57, כותב: "אבן אחת הועמדה על קבר שניהם ורק קו מבדיל בין כתובת הגר"א וכתבתו"). קבורתם בסמוך זה לזה צוינה בנוסח מצבתו של רבי נח: "בעפר מחותנו הגאון חצב קברו..." (רש"י פין, קריה נאמנה, עמ' 177. פין כותב, שם עמ' 156, שהדבר נרמז אף בנוסח מצבתו של הגר"א, בפרט השנה: "שנת תאמי צביה". פין כותב על מילים אלה: "רומז למחותנו הרב הגדול ר' נח מינדעס שנפטר מיד אחריו ונקבר אצלו בשורה אחת").
בדף השער חתימה בראשי תיבות: "ש"ר צב"א".
[4], לב, [2] דף. 20.5 ס"מ. עותק נאה. מצב טוב. כתמים. סימני עש, משוקמים במילוי נייר, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1554.
"יראת ה' לחיים - קונטרסים [בדברי מוסר] מכתבי... מו' חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וולאזין. אשר יקרא... בשם... נפש החיים...". הקדמות מבניו רבי יצחק מוולוז'ין ורבי יוסף משרשוב. הסכמות רבני ווילנא רבי שאול קצנלבוגן ורבי אברהם אבלי פאסוואלער.
מספרי היסוד של תורת הגר"א ותלמידיו, בדרכי ההנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר [חלקים רבים מהספר נכתבו כתשובה ומענה לדעות תנועת החסידות, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו]. המחבר רבינו חיים מוולוז'ין החשיב את ספרו זה יותר מכל כתביו המרובים בהלכה, ולפני פטירתו ציוה את בניו שיזדרזו להוציאו לאור. הספר נערך והובא לדפוס על ידי בנו הגאון רבי יצחק מוולוז'ין ועל ידי בן-אחותו הגאון המקובל רבי אברהם שמחה מאמציסלב, ששימשו שניהם כראשי הישיבה בוולוז'ין.
רישומי בעלות רבים מתקופות שונות: "זה הספר שייך לה"ה הרבני המופלג מוהר"ר דובער ב----"; "נחום גרשון..."; "נתתי מחירו 60 קא"פ ש' זלמן בר"א לייבנשטיין" [בן רבי אליהו לייבנשטיין]; ועוד.
[6], יז; י; ח, [1]; ד; יז דף. 22 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים (בהם כתמים כהים) ובלאי. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. רישומים רבים בכתב-יד. כריכת עור חדשה, חלקה האחורי מנותק.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1417.
אוטוגרף המחבר - הגאון רבי מנשה מאיליה תלמיד הגר"א. חיבור שלא נדפס.
בעמוד הראשון כותב רבי מנשה מאיליה על מטרת חיבור זה - השכנת שלום בין כל בני האדם בעולם: "ספר ואדבר שלום - כשמו כן הוא, כי הנה ידוע לכל תועלת השלום לעולם, מה שכל החסרונות והקלקולים שבעולם יהי' בא מן המחלוקת... שא"א תכלית שלימות הטוב אלא בהתאחד לבות של כל העולם, ואף שיתאחדו ג"כ החיים המרגישים בלתי מדברים, כמאמר הכתוב... וגר זאב וגו'... וכביכול הוא עומד ומצפה מתי יהי' התעוררות מלתתא, שיעשו כפי אפשרות יכולתם...".
בהמשך כותב על כוונתו להדפיס את החיבור: "ואדפיס כעת עלה א'[חד] בבד אחד לדוגמא, וכשיתקבלו דברי בעיני שלמים וכן רבים אזי לא אמנע הטוב...". למעשה, החיבור לא נדפס.
הגאון רבי מנשה מאיליה (תקכ"ז-תקצ"א), מענקי הרוח בליטא, דמות ייחודית ומקורית, גאון מופלג שהיה מ"רואי פני הגר"א" הקבועים. חלק ניכר מדרכו המיוחדת בלימוד קיבל מהגר"א. כיהן תקופה קצרה כאב"ד בעיר הולדתו סמורגון, אך עקב התנגדותו להנהגת הקהילות ששיתפו פעולה עם גזירת ה"קנטוניסטים", התפטר מן הרבנות ומסרה לתלמידו הגדול רבי אריה ליב שפירא.
חיבוריו הייחודיים וחשיבתו המקורית עוררו עליו ביקורת לא מעטה. בחיבוריו ניסה לפעול ל"תיקון עולם", להטבת מצב היהודים ברוסיה, לשיפור מצבם הכלכלי, להשכנת שלום בין הבריות. ספרו הראשון "פשר דבר" (ווילנא, תקס"ז), בו מובאים רעיונות שונים בדבר השלום והאחדות, נועד "לפשר בין הצדיקים" בדורו. חזונו היה להשכין שלום בין ה"מתנגדים" וה"חסידים". על אף שלא הזכיר במפורש את מחלוקת החסידים והמתנגדים בספרו, כוונתו הובנה היטב, והדבר עורר עליו כעס בקרב אנשים מסוימים מחוג תלמידי הגר"א. הוא נרדף בעקבות זאת, ספרו הנ"ל נידון לשריפה ורוב עותקיו הועלו באש. מספרים שבאחת מאסיפות הרבנים אף ניסו להחרימו, אולם רבי יהושע צייטלין משקלוב, מבאי ביתו של הגר"א, מנע את הדבר.
רבי מנשה היה ידוע כחכם בחכמות העולם השונות. מסופר עליו כי פיתח כמה המצאות, ביניהן: מכונת חרישה משוכללת ומכונה לשחיקת טבק. עוד מסופר כי כתב פעם ספר העוסק במתמטיקה ובהנדסה צבאית, בכדי להוכיח לשלטונות הרוסים שהאזרחים היהודיים אינם מחוסרי השכלה.
ספרו "אלפי מנשה" נועד לשטוח בהרחבה את משנתו, לאחר שלא הובן בספריו הקודמים, אך גם ספר זה לא התקבל בהבנה. מסופר כי הגרסה הראשונה של חיבור זה נשרפה בבית הדפוס, בעקבות מחאה של קנאי שהציץ בכתב היד קודם ההדפסה, ורבי מנשה נאלץ לשחזר את הספר מזכרונו.
מתלמידיו וממשיכי דרכו נודעו הגאונים גדולי הדור: רבי ליבלי שפירא אב"ד סמורגון וקובנא ("רבי ליבלי קאוונער"), רבי אריה ליב הומינר מרבני מינסק (בעל "באר היטב" על התורה), רבי דוד לוריא - הרד"ל, והגאון רבי שלמה זלמן ריבלין משקלוב.
תיאור החיבור שלפנינו מוזכר במכתב מעניין שנשלח בשנת תר"מ (1879) מקניגסברג אל שמואל יוסף פִין בווילנא, ובו הצעה לרכישת כתב-היד שלפנינו בין יתר כתבי-ידו של רבי מנשה העומדים שם למכירה. בתוך הדברים מאשר הכותב שכתב-היד הוא אוטוגרף המחבר הזהה למכתביו החתומים של רבי מנשה מאיליה (ראה העתקת המכתב הנ"ל במאמרו של הרב דוד קמנצקי, ישורון כ, עמודים תת-תתא).
כתב-היד זהה לכתיבת-היד בהשגותיו של רבי מנשה שבראש כתב-יד "עט סופר" לרד"ק, וילנא תקפ"ז, עליהן רשומה עדות שמדובר בכתב ידו של "הגאון מו"ה מנשה מאיליע פה וויאזין", שנכתבה כנראה ע"י קרובו רבי יוסף מאזל מוויאזין.
בדף האחרון רישום בכתב-יד מאת תלמידו של רבי מנשה מאיליה: "נעניתי לכם עצמות אדמו"ר בהתחלתו מרגלא בפומא - כל התחלות קשות וכ' מקורות במכילתא... יום א' י"ג ניסן תרכ"ב, תלמידו המתאבק בעפר רגליו... נתן נטע טהר לב (=ריינהארץ)".
[3] דף (ודף נוסף ריק; חמשה עמודים כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מספר קרעים (פגיעה קלה בטקסט במקום אחד). כריכה חדשה.
מצורפת חוות דעת מומחה על זיהוי כתב-היד כאוטוגרף המחבר.
בדף שלפנינו חידושים נשגבים ועמוקים בסודות הקבלה, מתובלים ברמזים, צירופים, גימטריות וראשי תיבות, בכתב-ידו של המקובל האלוקי רבי מנחם מנדל משקלוב, מגדולי תלמידי הגר"א ומגדולי מנחילי תורתו לדורות. על פי עדותו של רבי ישראל משקלוב, ידיד נפשו של הרמ"מ, בהקדמתו לספרו פאת השלחן, כתב רבי מנחם מנדל עשרה חבורים בתורת הנסתר, אך לא כל חיבוריו נדפסו. הדף שלפנינו הוא, כפי הנראה, מתוך אחד החבורים שעדיין לא נדפסו.
הגאון המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב (נפטר תקפ"ז), מראשוני העולים ב"עליית תלמידי הגר"א" ומייסד הקהילה האשכנזית הפרושית בירושלים. שימש את הגר"א מווילנא בשנותיו האחרונות, קרוב לשנתיים, וקיבל ממנו רבות בנגלה ובנסתר. על תקופה מיוחדת זו בחייו, כותב רמ"מ: "וה' נתן לי חן בעיניו ושמשתי אותו בכל כוחי, וכל אלו השתי שנים פחות שליש שהייתי אצלו לא זזתי ממנו, ואחזתיו ולא ארפנו, ולא משתי מתוך אהלו יומם ולילה, באשר הלך הלכתי, ובאשר ילין לנתי, ולא זזה ידי מתוך ידו כלל וכלל, ופתח הוא לי מפתח החכמה, ואמר לי כמה דברים פתחים יקרים...". כמה מחיבוריו של הגר"א נכתבו ונערכו על ידו, כגון הפירוש הידוע על משלי, הפירוש על הגדה של פסח, וההגהות ל"סדר עולם". לאחר פטירת רבו נטל על עצמו את עריכתם והוצאתם של חלק מכתבי-יד קודשו לאור, בהם חלקים מביאור הגר"א על השלחן ערוך.
בשנת תקס"ח עמד בראש הקבוצה הראשונה מתלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל. התיישב תחילה בטבריה, ולאחר מכן בצפת. בשנת תקע"ו עלה לירושלים ובה הקים מחדש את הקהילה האשכנזית. לאחר מאמצים מרובים השיג רשיונות בניה מהשלטון הטורקי לצורך שיקום בית הכנסת 'החורבה', וכן הצליח לאסוף כספים כדי לשלם לערבים את החובות הישנים על המקום (רק באלול תרכ"ד נחנך בית הכנסת 'החורבה', לאחר עיכובים רבים ושונים). רבי מנחם מנדל נודע במיוחד בהשגותיו העמוקות והגבוהות בתורת הנסתר, ובימי שבתו בארץ ישראל חיבר חיבורים עמוקים בתורת הקבלה. חלק מחיבוריו אלה נדפסו בשנת תשס"א תחת השם 'כתבי הגרמ"מ'. בירושלים היה יושב כל שעות היום עטור בטלית ותפילין ועוסק בתורה בפרישות, בקדושה ובטהרה. בערבי שבתות היה יוצא מחוץ לירושלים לעסוק בקבלה בהתבודדות. בכתביו הוא מספר על חזיונות שמימיים ועל סודות התורה שנגלו אליו משמים, ועל נשמת רבו הגר"א שהתגלתה אליו כדי להאיר עיניו בסודות התורה, פעם בכותל המערבי, פעם בקבר רחל ופעם בהר הזיתים. "וזקני ירושלם מספרים על הרמ"מ שאמר: אם יצטרכו לאפר פרה של משה יראה איפה הם, ואמרו עליו שהיה רואה בכל תשעה באב שני עמודים שחורים על הר הבית... ועוד כאלה ספרו לנו זקני הדור מפלאי הגאון הגדול הזה" (רבי אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 161 ,בשם רבי יעקב משה חרל"פ). היה מתנגד חריף לחסידות עד סוף ימיו.
[1] דף (שני עמודים כתובים). 31 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות גדולים בחלק מהדף. נתון בכריכה חדשה.
בראש הספר נדפסו "רשיון אצילי מדינת זילנדייאה", "רשיון אצילי הארץ נקראים נציבים כלליים", ו"רשיון אצילי מדינת הולנדייאה" - משנת 1642 (בתרגום לעברית). כמו כן, נדפסו שם שירים מאת רבי שאול מורטירה, רבי יצחק אבוהב, רבי שמואל בן אברהם הרופא, רבי אהרן צרפתי והמחבר.
בשער הספר חתימה בכתיבה ספרדית: "שלום מזרחי שרעבי", בדף ד [צ"ל: ג] ובדף ה חתימות נוספות בשמו הפרטי בלבד: "שלום". לפנינו חתימות המקובל הנודע - רבינו הרש"ש.
רבינו שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש (ת"פ-תקל"ז) נולד בשרעב שבתימן, וגר בצנעא. כבר בנעוריו היה גדול בתורה ובקבלה, אך היה נסתר וצנוע בדרכיו. בצעירותו עמד בניסיון גדול ובעקבותיו נדר לעלות לירושלים. הוא עזב את תימן והפליג לבומביי שבהודו, משם נסע לבגדאד וישב בה זמן מה. לאחר מכן נסע לדמשק ומשם עלה לירושלים. בהגיעו לירושלים השכיר עצמו כ"משרת" בביתו ובבית מדרשו של המקובל רבי גדליה חיון - ראש ישיבת המקובלים "בית אל", כשהוא מסתיר את גדלותו. הוא נהג לשמש את חכמי הישיבה ולהאזין ללימודם בשקט. כשהתקשו בשאלות שלא מצאו עליהן מענה, היה רושם בסתר את התשובה ומניח אותה בהחבא בבית המדרש. כאשר גילה זאת רבי גדליה חיון, הבין את גודל חכמתו וקדושתו, נתן לו את בתו חנה לאשה, וכאשר נפטר רבי גדליה, בשנת תקי"א, התמנה הרש"ש על מקומו לראש ישיבת המקובלים והחסידים "בית אל". כאשר נתמנה לראש הישיבה, הקים חבורה קדושה של מקובלים שנקראה "חברת אהבת שלום". המקובלים התאגדו ביניהם ב"שטרות התקשרות", שבהם קבלו על עצמם קבלות, תקנות וערבות הדדית. בין תלמידיו בחבורה קדושה זו נמנו החיד"א, רבי יום טוב אלגאזי, רבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט), ועוד. תלמידו החיד"א כותב עליו: "אחד קדוש בדורנו, מקובל מופלא, וכמעט היה לו ספר עץ חיים על פה, בקי בהקדמות על מתכונתן, וברוב בקיאותו וחכמתו העמיד כוונות האריז"ל על בוריין כסדרן וכהלכתן, וכתב קונטרס גדול - שמו רחובות הנהר - לברר ולפרש הקדמות היטב... והיה מכוון כל כוונות האריז"ל... והיה מיחד יחודים כמ"ש רבינו האריז"ל בשער רוח הקדש" (שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ש). בין חיבוריו נודע סידור הכוונות, המכונה "סידור הרש"ש" - הכולל את סודות וכוונות התפילה עפ"י האר"י, שמאז כתיבתו הפך להיות הדרך העיקרית לכוונות התפילה עפ"י הקבלה.
לח דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש. קרעים חסרים בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער, אחד מהם משוקם. כריכה חדשה.
מקור: אוסף משפחת ששון.
שער מאויר בתחריט עץ המתאר את "עקדת יצחק".
בשער ובדף שלאחריו שתי חתימות בכת"י איטלקי "לה"ו, יעקב חזק". חתימה נוספת בכת"י אשכנזי: "אשר אנטשיל ל"ש" [=ליכטנשטיין]. ארבע הגהות [בכתיבה איטלקית עתיקה].
הגאון המקובל הקדוש רבי יעקב חזק (תמ"ט-תקמ"ב), אב"ד פאדובה. מגדולי הרבנים באיטליה, תלמיד-חבר של רבינו הרמח"ל [רבי יעקב חזק יסד את ישיבת "מבקשי השם" ללימוד הקבלה יחד עם רבי משה דוד וואלי. אליהם הצטרף בהמשך רבי משה חיים לוצאטו שהיה צעיר מהם (בגיל 17). לאחר זמן מינו את תלמידם הצעיר לראשות הישיבה, וכולם ישבו לפניו כתלמידים ולומדים תורה מפיו בקביעות]. היה מעורב רבות בפולמוס נגד כתבי הרמח"ל. החיד"א שנפגש עמו בשנות התק"ל, מביא משמו דברים רבים ומופלאים בשם אליהו הנביא ו"המגיד" מן השמים שנתגלו לרמח"ל ולבני חבורתו. החיד"א גם כותב על רוב קדושתו, בתיאור פגישתו "עם הרב החסיד מופת דורנו הר"י חזק... ושמעתי על הרב הנזכר שלא ראה קרי מימיו". החיד"א ראה ברבי יעקב חזק אחד מגדולי חסידי הדור המופלגים בתורה ובמעשים. רבי מאיר טריאסטי מפאדובה העיד ששמע מפיו כי "מהר"י חזק הוא קדוש כמלאך ה' צבאות" והיה מבקש את ברכתו (רמ"ש גירונדי, תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה, עמ' 148).
[12], קעא, [1] דף. 28.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרע משוקם בשולי דף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער (דף השער שוקם בהדבקה על נייר). סימני עש משוקמים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה חדשה.
העותק של הגאון רבי נתן אדלר. רישומי בעלות עתיקים בדף השער, ביניהם: "[לה' הארץ]... להרב אב"ד ור"ם דפה באסקוויץ ה"ה הגאון החסיד מו"ה נתן אדלר נ"י"; "שייך לה"ה המופלא כ"ה נתן אדליר כ"ץ יצ"ו [מספר מילים מחוקות] באסקוויץ".
רישום נוסף: "מנחה היא נתונה לי מאת הרב הג' מה"ו אשר אשכנזי ז"ל דיין בעה"ק ירושלי[ם] פעגערסהיים יום א' ט"ז שבט תרי"א ל' הק' אלכסנדר" [רבי אלכסנדר אראן אב"ד פוגרסהיים].
הגאון הקדוש רבי נתן הכהן אדלר (תק"ב-תק"ס), נולד בפרנקפורט דמיין לאביו רבי יעקב שמעון אדלר. גאון בתורה וגדול בחכמת הקבלה. עמד בראשות ישיבה שייסד בביתו בפרנקפורט, והיה רבו המובהק של רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר" - שמזכירו רבות בספריו בענייני הלכה ובענייני תורת הקבלה, וכותב עליו: "רבי המובהק הגאון החסיד המפורסם הנש"ר הגדול" ["נשר" - מליצה על משמעות השם "אדלר"], "מורי הגאון החסיד", "מורי החסיד שבכהונה". סבל רדיפות רבות מאנשי העיר, שאף אסרו עליו לקיים את המנין בבית מדרשו, שהיה מבוסס על מנהגיו המיוחדים עפ"י תורת הקבלה. בשנת תקמ"ב עזב רבי נתן אדלר את פרנקפורט והתיישב בבוסקוביץ שבמורביה. תלמידו רבי משה סופר [בעל ה"חתם סופר"] דבק בו והתלווה עמו לבוסקוביץ ושם למד איתו. כשנתיים בלבד שימש רבי נתן אדלר כרב העיר בוסקוביץ, והיו אלה השנים היחידות שבהן שימש ברבנות. בשנת תקמ"ה בערך חזר לביתו ובית מדרשו שבפרנקפורט דמיין.
נו דף. 17.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. סימני עש וקרעים חסרים בדף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.
ספר פולמוס המכיל שני "ויכוחים" נגד כת שבתי צבי ונגד השבתאי נחמיה חיון מאמשטרדם.
רבי דוד ניטו (תי"ד-תפ"ח), גאון בתורה ובמדעים. דיין, דרשן ורופא בליוורנו ולאחר מכן רבה הראשון של קהלת הספרדים בלונדון. מחבר הספרים "כוזרי שני" ו"מטה דן". מגדולי הלוחמים בשבתאות.
נחמיה חייא חיון (תט"ו-ת"ץ בערך). חכם ומקובל שבתאי, כנראה גדול השבתאים לאחר מות שבתי צבי.
בראש עמוד השער חתימה: "דוד הוא הק'[טן] בהרב מוהר"ר פתחיה... מלבוב" - רבי דוד ב"ר פתחיה לידא, מחכמי פרנקפורט דמיין. רבי פתחיה היה בנו של רבי דוד לידא מאמשטרדם. רבי דוד לידא עזב את אמשטרדם בסוף ימיו ונפטר בלבוב. רבי פתחיה היה "ראש ומנהיג" בקהילת לבוב ושימש ברבנות בעיר יאס ובערים נוספות, ולאחר מכן השתקע בפרנקפורט דמיין. רבי פתחיה ובנו רבי דוד, החותם לפנינו, הביאו יחד לבית הדפוס את ספרו של רבי דוד לידא מאמשטרדם "יד כל בו", בפרנקפורט דמיין, תפ"ז.
חתימה נוספת בעמוד השער: "וואלף היידנהיים" - חתימת ידו של רבי זאב וואלף היידנהיים - הרוו"ה (תקי"ז-תקצ"ב), פרשן, מדקדק וחוקר מסורה נודע. בבית דפוסו ברדלהיים הדפיס את חיבוריו בנושאי דקדוק, חומשיו המדוייקים על פי המסורה, ואת מחזוריו המפורסמים "ספר קרובות", בהם תרם רבות לחקר ושימור פיוטי קהילות אשכנז. (ה"חתם סופר" שיבח את ספריו. במקומות רבים בדרשותיו וחיבוריו מביא החת"ס את פירושיו והגהותיו של "החכם מו"ה וואלף היידנהיים").
[1], לח דף. [אינו כולל את הספר בתרגום ספרדי, שנדפס עמו: Fuego Legal Es Dat, ò]. י16 ס"מ. נייר מעט כהה. מצב טוב. כתמים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. חותמות בדף השער ובדף האחרון. כריכת עור חדשה.
רישום ישן בכתב-יד על שלושת הדפים הראשונים (ב-ד): "הספר שייך לר' חיים מוואלאזין".
ספר "מלכיאל" נדפס לראשונה בטיהינגן ש"כ, הדפים שלפנינו שייכים כנראה למהדורת זולקווא תקס"ט או ווילנא והורדנא תקע"ט.
ב-ז דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני שפשוף בדף הראשון, עם פגיעה בטקסט. דפים מנותקים. ללא כריכה.