מכירה 77 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove וספרים filter וספרים
- and (29) Apply and filter
- book (29) Apply book filter
- יסוד (18) Apply יסוד filter
- ספרי (18) Apply ספרי filter
- שונים (18) Apply שונים filter
- classic (18) Apply classic filter
- miscellanea (18) Apply miscellanea filter
- והודו (11) Apply והודו filter
- סוריה (11) Apply סוריה filter
- כתבי (11) Apply כתבי filter
- יהדות (11) Apply יהדות filter
- יד (11) Apply יד filter
- וכורדיסטאן, (11) Apply וכורדיסטאן, filter
- וכורדיסטאן (11) Apply וכורדיסטאן filter
- והמזרח (11) Apply והמזרח filter
- בבל (11) Apply בבל filter
- הרחוק (11) Apply הרחוק filter
- הקרוב (11) Apply הקרוב filter
- המזרח (11) Apply המזרח filter
- בבל, (11) Apply בבל, filter
- פרס (11) Apply פרס filter
- eastern (11) Apply eastern filter
- far (11) Apply far filter
- jewri (11) Apply jewri filter
- manuscript (11) Apply manuscript filter
- near (11) Apply near filter
חמשת החומשים בשלושה כרכים. חלק חמש המגילות (שנדפס בסוף ספר דברים) חסר.
הסכמות חשובות מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי דוד לייקס, ועוד.
לכרך א' נדפסו שני סוגי שערים, האחד מוקף מסגרת קישוט, כמו בעותק שלפנינו, והשני בלי מסגרת. על ההבדל בין השערים ראה: ח' ליברמן, אהל רח"ל חלק ג, עמ' 601-605.
המו"ל, רבי יצחק אייזיק ב"ר צבי הירש ב"ר אפרים מברדיטשוב, היה ככל הנראה קשור או מקורב אל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, וקיבל ממנו להדפסה את פירושו למדרש רבה. בשער ספר ויקרא מצוין כי בסוף הספר נדפס "פירוש נחמד אשר לא היה לעולם והוא מהר"ב הגאון החסיד המפורסם המקובל איש האלקי נ"י... מה"ו לוי יצחק אב"ד דק"ק זעליחוב ופינסק והגליל ועתה איתן מושבו בק"ק בארדיטשוב...". למרות ההבטחה בשער, בפועל לא נדפס לבסוף פירושו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מסיבות שאינן ידועות.
רישומי בעלות בכרך השלישי: "שמואל דוד כורך ספרים מכולל ווארשא","זאת נדב ר' שמואל דוד כורך ספרים מכולל ווארשא לביהמ"ד קאסיב בעה"ק צפת"ו", "שייך לביהמ"ד אדמו"ר הק' מאור הגולה כקש"ת מו"ה יעקב שמשון שליט"א מקאסיב בעיה"ק צפת"ו". חותמות רבות של בית המדרש הנ"ל.
שלושה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [2], קכא דף. כרך שני (שמות, ויקרא): מח; ד, ט-ל דף. חסרים 12 דפים: ה-ח, לא-לח, מספירת הדפים השניה. כרך שלישי (במדבר, דברים): צו דף (במקור: צו; יט, כא-לח; יב, יד-יז, יז-מד; טו; לג, [1] דף. חסר חלק חמש מגילות). 30.5 ס"מ. מצב משתנה בין הכרכים, בינוני-טוב. כתמים (חלקם כהים), כתמי רטיבות ובלאי. קרעים, חלקם משוקמים, עם פגיעה בטקסט במספר דפים. סימני עש. דף השער בכרך הראשון וכשבעה דפים אחריו פגומים (יתכן והושלמו מעותק אחר). בדפים אלה קרעים חסרים גדולים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים בצילום (חלקים גדולים מדף השער ומההסכמות שמעבר לשער הושלמו בצילום), וסימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכות חדשות.
שני חלקים בשני כרכים, משתי מהדורות שונות. הכרך הראשון (בראשית-ויקרא) נדפס באוסטרהא תקס"ה (חלק ראשון מתוך שניים שנדפסו שם), והכרך השני נדפס בסדילקוב, תקע"ט (חלק שני מתוך שניים שנדפסו שם). בדף השער של הכרך השני נכתב "כמ"ש [=כמו שנדפס] באוסטרהא", כשהמילה "באוסטרהא" מובלטת באותיות גדולות בצבע אדום. באותיות קטנות יותר למעלה מופיע שם מקום הדפוס האמיתי: "גדרוקט אין סידלקאב".
הסכמות חשובות של רבי לוי יצחק מברדיטשוב , רבי דוד לייקס, ועוד, הועתקו ממהדורת מינקוויץ תקנ"ט (ראה פריט קודם).
כרך ראשון (בראשית, שמות, ויקרא): [2], קכא; ב-מח; ב-לח דף. כרך שני (במדבר, דברים, מגילות): עח; לו, [1]; עט-צד, [2]; לב, [1]; טו; מד דף. ספירת דפים משובשת. חלק שיר השירים (ספירת הדפים השנייה: לו, [1]) נכרך שלא במקומו, לאחר ספר במדבר. 33 ס"מ בקירוב. כרך ראשון במצב בינוני. כרך שני במצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות כהים בדפים הראשונים של הכרך הראשון. קרעים בדפים הראשונים בשני הכרכים, משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר (בדף השער של הכרך הראשון קרע חסר עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט מצדו השני). סימני עש, עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. כריכות עור חדשות.
מעבר לשער הראשון של חלק א' נמצאת "תמונת כתב יד".
תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אבד בתקופת הראשונים ולא הובא מעולם בדפוס. בתחילת המאה העשרים קם שלמה פרידלנדר (שאימץ לעצמו זהות בדויה של צאצא למשפחת אלגאזי הספרדית), העתיק ברוב כשרון את כל מאמרי הירושלמי קדשים שהובאו בספרי הראשונים בשילוב מאמרי ירושלמי מסדרים אחרים, ופרסם ברבים כי הוא מצא בכתב יד ישן נושן את הירושלמי האבוד.
מעשה זיוף זה הכשיל את רוב הרבנים והחוקרים כדוגמת המהרש"ם, שאף כתב הגהות לספר, שנתפרסמו בכל חלקיו, ה"חפץ חיים" שהתחיל להניח תפילין דרבנו תם עפ"י הנכתב בספר, ועוד. מאידך היו חדי עין כבעל ה"כלי חמדה", הגאון מרוגאטשוב ואחרים, שגילו את הזיוף וחשפו זאת ברבים. פולמוס הירושלמי ארך מספר שנים, במהלכן התפרסמו ספרים לכאן ולכאן (רוב הפרסומים בעד הירושלמי נכתבו על-ידי פרידלנדר תחת שמות בדויים שונים). לאחר שהתברר הזיוף נגנזו רוב העותקים.
הכרך הראשון נדפס על נייר בהיר ואיכותי. חותמות "אברהם צבי ברודנא" בכרך הראשון.
שני כרכים. כרך ראשון (זבחים וערכין): [8], ק דף. כרך שני (חולין ובכורות): [10], עח; [1], מז דף. 34.5-36 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קרעים חסרים ושיבושים בהדפסה בשניים מדפי המבוא, עם פגיעה בטקסט. קרעים עם פגיעה קלה בטקסט בדפים בודדים נוספים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.
ספר חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, מאת רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.
בדף יב/2 שתי הגהות למדניות בכתב יד [כפי הנראה בכתב ידו של הגאון רבי שמואל אליעזרי (תרס"ה-תשנ"א), רבה של שכונת בית וגן בירושלים, מעורכי ה"אנציקלופדיה תלמודית" וממקימי "מכון הרי פישל"].
ספרו המפורסם של הגר"ח מבריסק, שנדפס כ-18 שנה לאחר פטירתו ע"י בנו הגרי"ז. ספרו זה, שבו השקיע הגר"ח את תמצית חייו, הוזכר על גבי מצבתו כהבטחה שהספר עתיד לראות אור: "השאיר אחריו ברכה בכתב-יד חבור גדול על הרמב"ם שיראה אור". מסיבות שונות התעכבה הדפסת הספר זמן כה רב. הסיבה העיקרית לעיכוב הייתה מחסור של 600 דולרים (סכום עתק בימים ההם) שנדרשו להדפסה. בשנות התר"צ יצא רבי יחזקאל אברמסקי, תלמידו המובהק של הגר"ח, ב"קול קורא" לעורר רבנים ונדיבים שירתמו להשגת תקציב להדפסת הספר. בקריאתו זו מגדיר הגר"י אברמסקי את הספר שלפנינו במילים אלו: "בספר הזה נכללו חדושי תורתו שהשמיע ברבים כשלש עשרה שנה בתור ראש הישיבה, בישיבה היותר מובהקה במתיבתא וולזין, שבהם סלל הדרך הנכונה איך להגיע ישר אל הנקודה שבתוך העגול שבכל ענין וענין בהבנת עומק ועיקר היסוד של הדבר הנדון, כשהוא לוטש, מיישר, מזקק ומלבן שרש ההלכה לכל סניפיה וענפיה...".
כשהחלה סוף סוף מלאכת הדפסת הספר, היו כמה ממעריצי תורת הגר"ח שלא הייתה להם הסבלנות להמתין עד שתושלם מלאכת ההדפסה. לכן, על פי בקשתם, כל קונטרס שיצא מהדפוס תיכף נשלח אליהם. ידוע על שלושה שנשלחו אליהם קונטרסים מיד כשנדפסו. היו אלה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"דבר אברהם" מקובנא ורבי יחזקאל אברמסקי.
יצירה בפני עצמה היא ההקדמה המפורסמת שכתבו בני המחבר בראש הספר, שגם היא סולת מזוקקת, וכל מילה בה נכתבה בכובד ראש ולאחר התלבטויות מרובות. בהקדמת הספר נדפס שדרך לימודו של הגר"ח היא "עפ"י הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". משפט זה נכתב בהוראת ידיד נפשו של המחבר, המו"צ המפורסם של בריסק רבי שמחה זליג ריגר, אך בני המחבר הססו לכתוב כך. באותם ימים הגר"ח התגלה בחלום לרבי שמחה זליג, ואמר לו שכעת בעולם האמת הוא נוכח לראות שאכן דרך לימודו היא "על פי הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". לאור זאת הסכימו בני המחבר להכניס את המשפט להקדמתם. מסופר שאת משפט הסיום "החותמים ברעדה בני הגאון המחבר זצוקללה"ה" כתב הגרי"ז כשידיו נתקפות רעד של ממש (ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 592-593, ובהערה 60).
על מעמדו המיוחד של הספר בעולם התורה, מיום צאתו לאור ועד לימינו, ועל התלאות והעיכובים בהדפסתו, ראה: ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, פרק טו "ירושה לדורות", עמ' 545-616; א' סורסקי, מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 282-287, 219-221.
[3], ג-קיב דף. 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים. הדפים הראשונים מנותקים. מדבקות ספריה (של הרב אליעזרי) ותו-ספר. כריכה אחורית מקורית (ללא שדרה וללא כריכה קדמית).
לרקוד עם "ר' חיים" בהקפות בשמחת תורה
"כשהופיע בדפוס ספרו של הגרח"ס 'חדושי רבנו חיים הלוי', נתרגש ר' ברוך דוב [ליבוביץ] עד מאד בראותו את הספר, ולחש בשפתיו כמה פעמים: דעם הייליגען רבינ'ס ספר (ספרו של הרבי הקדוש). הוא ציוה להגיש יין לשלחן, ואמר שאלמלי היו מכירים באור הגדול שהופיע עכשיו על פני תבל, היו מובילים את הספר בתופים ומחולות. ולא נתקררה דעתו עד שמצא את ההזדמנות גם לזה. בשעה שחגגו בקמניץ את חגיגת חנוכת הבית של הבנין החדש של הישיבה (בחנוכה של שנת תרצ"ז) והובילו את ספרי התורה של הישיבה לבנין החדש תחת חופה בתופים ומחולות וכלי שיר, צעד ר' ברוך דוב בראש התהלוכה כשספרו של הגרח"ס בידו" (רבי ברוך דוב לייבוביץ, תל-אביב תשי"ז, עמ' פ). בהקפות בשמחת תורה בישיבת קמניץ, רקדו הגרב"ב ותלמידיו עם הספר של רבו המובהק (רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 589).
לאחר פטירת מרן הגרש"ז אויערבאך, טיפל אחד הנכדים בחלוקת ירושת ספריו בין בני המשפחה. כששאל את דודו הגאון רבי שמואל אויערבאך באלו ספרים הוא מעוניין, הוא ביקש רק שני ספרים שהיה לו קשר רגשי אליהם, אחד מהם היה הספר חידושי רבנו חיים הלוי (מהדורה ראשונה). רבי שמואל סיפר אז, שבשעה שהספר יצא לאור, שלח אביו רבי שלמה זלמן מכתב מירושלים לעיר בריסק, בו ביקש מאת מרן הגרי"ז לרכוש את הספר, עם תשלום שצורף למכתב, והספר נשלח אליו בדואר מהעיר בריסק. רבי שמואל הסביר בכך את חשיבותו של ספר זה בעיניו. (עפ"י שמואל בדורו, ירושלים, תש"פ, עמ' שלו).
מחבר הספר, רבי יוסף ריקיטי (אוצר הרבנים 8662), אמן מחונן שעסק במלאכות שונות, בהן העתקת ספרים, כתיבת מגילות וכתובות ועיטורן, ציור והכנת כלי חרס ומתכת, ועוד. נולד באיטליה (ככל הנראה בוונציה), לרבי אליעזר שליט ריקיטי. עלה לצפת בבחרותו, בין השנים ת'-ת"ג. בהמשך חזר לאיטליה ושימש כשד"ר צפת בין השנים תל"ד-תל"ו. לצד ספר חכמת המשכן הדפיס במנטובה באותה השנה את ספר "אגרת מספרת יחסותא דצדיקי דארעא דישראל", על קברי צדיקים ומקומות קדושים בארץ ישראל. ראה אודותיו בהרחבה: מ' בניהו, רבי יוסף ריקיטי, אסופות, ב, תשמ"ח, עמ' שנט-שעב.
את ההקדמה לספר חיבר המקובל הנודע רבי משה זכות - הרמ"ז (ראה בניהו, שם).
בעמוד האחרון, כותרת: "ואלו אופני הציורים אשר בשלהי היריעה יהיו באים בעה"ו", ותחתיה מפתח בן י"ח אותיות לכל אחד מכלי המשכן ובגדי הכהונה, האמור להתאים לציורים. המחבר התכוון להדפיס יחד עם הספר איורים לכל אחד מכלי המשכן ובגדי הכהונה, כפי שכתב ב"התנצלות המחבר" בדף האחרון: "בתחילת מלאכתי זאת היה בדעתי לצייר צורה בתוך צורת מלאכת המשכן הלזה... והתחלתי בהשתדלות נמרץ לתת לאומנים לעשות אלו הציורים בעט ברזל ועופרת, ולא עלה בידי מאומה כי המלאכה היתה נמבזה ונמס, להיות שאין האומנים בקאים[!] כל כך בעיר הזאת בזאת המלאכה...". בהמשך כותב המחבר כי בכוונתו להשלים את מלאכת הדפסת הציורים כשיבוא לעיר ונציה, על פי מפתח האותיות המפורט שהדפיס, אך ככל הנראה הדבר לא עלה בידו.
חתימה בדף השער: "לה"ו הצעיר אחי"ם ס"ט" - חתימת הגאון רבי אברהם חי מוסאפיא, מחכמי טורקיה וירושלים, בן רבי חיים יצחק אב"ד אישפלאטרו, מחבר "תהלה לדויד" על תהילים (ליוורנו תרכ"ז). חידושיו נדפסו גם בספרו של אביו "חיים וחסד" (ליוורנו תר"ד).
ט, [3] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה, נאה.
מכיל איורים רבים של מבנה בית המקדש וכליו. נראה כי הספר נדפס בשני שלבים: בשלב ההדפסה הושארו מקומות ריקים לאיורים, ולאחר מכן נוספו האיורים בהטבעת תצריבי נחושת. הטופס שלפנינו כולל את כל האיורים.
לאחר [4] הדפים הראשונים, נכרך דף גדול מקופל עם מפת בית המקדש, העזרות והר הבית. בתחתית הדף נדפסו ביאורים למקומות השונים המצוינים במפה באותיות (ישנם טפסים בהם לא נדפסו ביאורים אלו, ונרשמו בכתב-יד).
בראש הספר ובסופו נדפסו שירים מחכמי איטליה.
בדף המגן האחורי שיר בכתב-יד לכבוד המחבר, מאת "יח"ם", המתחיל "מקדש אלקים חי הלום כתבת..." (לא מופיע ב"אוצר השירה והפיוט" של דוידזון). בראש השיר, כותרת: "גם אני לא אחשוך פי אדברה במעט רוחי על איש אשר בחכמה רבה כתב וחבר וחשב מחשבות במקדש קדש ובמזבח". בשולי השיר חתם המחבר: "ויח"ם בשר הילד", כשהמילים "יח"ם" מודגשות.
[4], נב דף + [1] דף מקופל. נייר איכותי. 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כולל כתם בחלקו העליון של דף השער ובמפה המקופלת). סימני עש. בחלקה התחתון של המפה המקופלת סימני עש רבים. קרעים קטנים בקפלי המפה. כריכה חדשה.
חלקו הראשון של החיבור - על הלכות שחיטה - נקרא "זאת זכרון", וחלקו השני - על הלכות טריפות - נקרא "אבני זכרון".
העתקה בכתיבה נאה של רבי פנחס חרירי, מרבני כורדיסתאן המפורסמים, הכותב את שמו בשער חלק ב': "...ונעתקה פה חריר יע"א, על ידי צעיר זמנים ורך בשנים פינחס בכה"ר יצחק חרירי נר"ו אמן". שמו וחתימת ידו (הקליגרפית) נכתבו גם בקולופון שבדף האחרון (הפגום): "ונשלמה הלכות שחיטה פה חריר יע"[א בשנת ---?] ליצירה, בחודש טבת יום ראש[ון ל---?], הקטן המעתיק לתלמידי ידידי [---?], כה דברי הצעיר פינחס בכה"ר יצחק חרירי". מתחת לקולופון, חתימת בעלים בכתיבה קליגרפית: "ישראל ב"ר משה רוונזי מזרחי יזיי"א" [כנראה מהעיר רוונדוז בכורדיסתאן].
רבי פנחס חרירי (ת' בערך-תע"א בערך), מרבני כורדיסתאן, מקובל חשוב ומחבר ספרים רבים, בנו של הפייטן הנודע "החכם השלם המקובל האלוקי" רבי יצחק ב"ר משה חרירי, מהעיר חריר אשר ממערב לעיר רוונדוז במחוז ארבל. ידוע על מכתב שכתב בשנת תכ"ד (1664) להרבנית אסנת בת רבי שמואל אדוני-ברזאני (ראה: אברהם בן יעקב, קהילות יהודי כורדיסתאן, עמ' 100). רבי פנחס נתפס לאמונה המשיחית בשבתי צבי עוד בראשית ימי התפשטותה והתכתב בעניין עם ר' מתתיהו אשכנזי בלוך (ראה: א' בן יעקב, שם; ג' שלום, "תעודות שבתאיות חדשות", ציון, שנה ז, תש"ב, עמ' 165-179; מ' בניהו, קרית ספר, סיון תש"ך, עמ' 388).
המחבר, רבי שמואל אדוני-ברזאני (נפטר בשנת שצ"ג 1633), גדול רבני כורדיסתאן. בן רבי נתנאל הלוי. כיהן ברבנות אשור [מוסול] ועמאדיה. חכם גדול בנגלה ובנסתר, איש קדוש ועושה נפלאות. הקים ישיבה גדולה במוסול ומכל ארצות בבל נהרו לשם תלמידים רבים. נודעו עליו ניסים וסיפורי נפלאות רבים, ומסופר עליו כי זכה לראות פעמים רבות את פני אליהו הנביא. חזיונות וגילויים בשמו ובשם אביו הגדול הובאו בספר החזיונות של מהרח"ו, הכותב עליו "איש נבון וירא שמים ועוסק בתורה ופרוש מן הבריות". לאחר פטירתו הנהיגו את קהילת יהודי כורדיסתאן חתנו רבי יעקב מזרחי ובתו הרבנית אסנת מזרחי, שלימדו תורה ברבים והדריכו את העם בשמירת ההלכה. ידועים מכתבים מבתו הרבנית אסנת, בהם האגרת בה היא כותבת לאחר פטירת בעלה, ש"אני נשארתי מלמדת תורה ומוכחת ודורשת לטבילה ולשבת ולנדה ולתפלה וכיוצא" (יעקב מאן, Texts and Studies in Jewish History and Literature, כרך א, 1972, עמ' 510). הרבנית אסנת נודעה בכינוי "התנאית" על שם עמידתה בראשות הישיבה בכורדיסתאן ושיעוריה שמסרה לרבים. עוד בחיי בעלה נהגה למסור שיעורים לבני הישיבה, כפי שהיא כותבת באותה אגרת: "מתחילה הרב ז"ל טרוד היה בעיונו ולא היה לו פנאי ללמד התלמידים, כי אני הייתי מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי כנגדו" (יעקב מאן, שם).
רבי שמואל חיבר חיבורים רבים, שחלקם נדפסו לראשונה בשנת תשס"ג וחלקם עדיין בכת"י. ספרו "אבני זכרון" על הלכות שחיטה וטריפות נדפס בשנת תשס"ג ע"י מכון אהלי אברהם יעקב, עפ"י כתבי-יד רבים שנשמרו מחיבור זה (ראה רשימה שם במבוא). כתב היד שלפנינו הוא מן ההעתקות המוקדמות של החיבור, ונעתק ע"י רב מובהק ומפורסם מגדולי רבני כורדיסתאן.
כפי הנראה, החיבור נמצא לפנינו כמעט בשלמותו וחסרים רק השער הראשון וההקדמה להלכות שחיטה.
[44] דף. כ-14 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים, בלאי וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. הדבקות והשלמות נייר ישנות. כריכת קרטון חדשה.
מקור: אוסף ד"ר מיכאל קרופ.
כתב-יד שלם, על ששת סדרי המשנה במלואם. כתיבה פרסית נאה, עם ניקוד במילות המשנה. בראש כתב היד הקדמה מעניינת של המחבר [הכותב בין היתר: "בראותי הצעיר והקטן שבתלמידים את הדור המבולבל והמשובש הזה... ואין דורש ואין מבקש ללמוד דת, וג"כ נתמעט כבוד התורה... ובעוונותינו הרבים שנפטר רבינו ומורינו... כה"ר המ' מ' רחמים תנאבה בן המ' כה"ר אליהו... והקב"ה העיר את רוחי בקרבי... לתקן מכלל המשניות בדרך קצור... ואני עבדכם הקטן שמי שלמה וכינויא באבא א' באבא... ונתכסתי בכסות המשנה הטהורה..."]. בסיום ההקדמה שילב המעתיק את תאריך הכתיבה של כתב היד שלפנינו: "והיה התחלתו של זה הספר ביומא טבא ובסימנא טבא ביום א' לשבת כ"ו לחודש אדר מבורך ובשנת תרל"ד ליצירה...".
בסוף כתב היד דברי חתימה מליציים של המחבר, הכותב על מעלת המשנה ועוד.
[5], קסה דף. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשולי הדפים. רישומי בעלות. כריכת עור מקורית, פגומה במקצת.
פורמט צר וארוך. כתיבה מזרחית. עיטורים ואיורים של מסגרות, מוטיבים פרחוניים ודמויות ציפורים או טווסים.
כולל את הפיוטים הבאים: סנסני סנסני והוד סנה, מאת "ר' מרדכי בכה"ר עזריה"; אלהי נשמה שנתתה בי מושבה [לרבי ישראל נאג'ארה]; אזכיר חסדי אל נאמן [בקשה לשבת זכור, מאת רבי אברהם חייון]; רננו הצדיקים לצור שוכן שחקים, מאת רבי "רפאל מכלוף לווי"; פרוח תפרח מטה לבית לוי, מאת רבי עבדאל[לה] בר כציר; חסדיך אל כל היום הוחלתי ["סימן חיים"]; יפה דמעתך ראיתי [לרבי ישראל נאג'ארה]; זמרת יה ורננים, "לר['] זבולון קטן".
[9] דף. גובה: 15 ס"מ. רוחב: 10.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים. רישומים. חותמת. פגיעה ומחיקה של הטקסט בעמוד האחרון. כריכה ישנה, עם פגמים.
קונטרס (16 עמ' כתובים) בכתב-יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [בגדאד, תר"ס בקירוב].
קטע מתוך דרשות לחודש אלול ולעשרת ימי תשובה. כתיבה אוטוגרפית של ה"בן איש חי", עם מחיקות, תיקונים והוספות בין השורות. התוכן נדפס בשינויי עריכה בספרו "בן איש חיל" (חלק ב, ירושלים תר"ע, דרוש א' לשבת תשובה), ונראה שלפנינו הנוסח הראשון של הדברים שנכתב בעת הכנת הדרשות. בסוף אחד הקטעים (דף [6/א]), הוסיף ה"בן איש חי" בקשת "שמירה": "א-ל ש-ד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו תמיד אכי"ר [=אמן כן יהי רצון]".
הקונטרס שלפנינו מתחיל באמצע סיפור על נסיך ווילנא, שרצה בעת ייסוד העיר לשחוט ולהקריב נער, בן-יחיד לאמו, בעקבות דברי החוזים בכוכבים, והנער אותו ביקש להקריב התווכח עמו בדברי חידות ופתרונותיהם (הסיפור הנ"ל מובא גם בספרו "נפלאים מעשיך", מעשה סא). ה"בן איש חי" עושה שימוש בסיפור זה בדרך הדרוש ומעורר על נחיצות התשובה בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה: "...ואנכי הרחבתי בדברים ועשיתי להם מטעמים, ועתה נביטה בשאלות הנער ופתרונם... ואמרתי בזה טעם נכון...".
בדף האחרון מביא ה"בן איש חי" משל לדברי המוסר שבדרשתו, עפ"י סיפור עממי-סאטירי שפורסם בעתונות אותה תקופה: "ואמשיל משל על זה כמעשה אשר הובאה במכ"ע הנקרא שעשועים (אב תרנ"ט)" - אודות חותן כילי ורע עין שחתנו החכם השיב לו כגמולו (ראה להלן ציטוט הסיפור - הסיפור הנ"ל נמצא בעתון "גן שעשועים", שנה ראשונה, גליון 23, ליק, י"ג אב תרנ"ט, עמ' 7).
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה", גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ולכן קרא לרבים מחיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. ספריו הנוספים הם: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות ועוד.
[8] דף, כתובים משני צדיהם. 13.5 ס"מ. מצב טוב. מעט קרעים ובלאי. כריכת עור חדשה. נתון בקופסת קרטון מהודרת.
"יום לשנה, יום לשנה!!!"
"ואמשיל משל על זה כמעשה אשר הובאה במכ"ע [במכתב-עתי] הנקרא שעשועים (אב תרנ"ט): איש אחד כילי ורע עין לקח חתן לבתו ויבטיחו בשעת התנאים של הנדונייא לתת לו מזונות על שולחנו עשר שנים רצופות. ויהי כי עברו עשרה ימים אחר החתונה ויקרא לחתנו וילחש לו באזנו לאמר, דע לך חתני יקירי כי אני דרכי 'יום לשנה', כפי החשבון שעשה הקב"ה עם יחזקאל הע"ה [הנביא עליו השלום] בשכבו ש"ץ יום על צד שמאל וארבעים יום על צד ימין, באומרו לו 'יום לשנה יום לשנה נתתיו לך' [יחזקאל ד, ד-ו], ועל כן באלו העשרה ימים שהיית אוכל על שולחני ספו תמו מזונותיך עשר שנים אשר הבטחתי לך.
ויען החתן ויאמר, צדקת חותני יקירי בזה החשבון, כי גם אנכי חשבוני כך, וחשבתי את עשרת הימים האלה לעשר שנים, ונמצא עתה אני ישבתי עם בתך עשר שנים ולא ילדה לי עדיין, ושורת הדין מחייבת שצריך לגרשה כדי לישא אשה אחרת, והנני מוכן עתה ללכת לב"ד לכתוב לה ספר כריתות כדת, ע"כ".
(העתקה מדברי רבינו יוסף חיים, בכתב היד שלפנינו)
העתקת מכתב שאלה ותשובה מחכמי ורבני בגדאד, אודות יוזמה להרוס את מתחם בתי הכנסיות ובתי המדרשות העתיקים בעיר ולבנותם מחדש. רבני בגדאד כותבים שהתאספו יחדיו ועלתה ביניהם הסכמה לאסור את הדבר עפ"י דין. דף ההעתקה שלפנינו נשלח לירושלים ועליו כתבו וחתמו ארבעת גדולי הרבנים בירושלים מכתבי הסכמה לפסקם של רבני בגדאד.
בשולי הפסק של רבני בגדאד - שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של רבי יוסף חיים זוננפלד, הכותב: "הדברים פשוטי'[ם] שהדבר אסור, ולא באתי כ"א [כי אם] להצטרף לכינוסם של צדיקים, הק' יוסף חיים זאננענפעלד". בעמוד הריק ממול - מופיעה הסכמה מאת הראשון לציון רבי יעקב מאיר (כתב-יד סופר וחתימת ידו). מעבר לדף - הסכמה בכתב-ידו וחתימתו של הרב קוק: "הנני ג"א [גם אנכי] נמנה לדבר מצוה לבא בהסכמה ע"ז, וכל השומע יתברך ויזכה לראות בבנין שלם בב"א [במהרה בימינו]... הק' אברהם יצחק הכהן קוק". לצד הסכמת הרב קוק - הסכמת רבי אליהו קלצקין (כתב-יד סופר וחתימת ידו).
במכתב השו"ת, שכותרתו "נוסח ההסכמה", מופיע בפירוט העניין הנידון: "אנו החו"מ חו"ר [החותמים מטה חכמי ורבני] בבל רבתי עם, נדרשנו לאשר שאלונו על דבר בתי הכנסיות הקדמוניות הקיימות בהיכליהן, ואשר עד היום מתפללים בהם, הנקראים בשמותם: בהכ"נ הגדולה, בהכ"נ הקטנה (לגבי הגדולה), בהכ"נ החדשה, מדרש אבו מנשה, מדרש בית זלכה, מדרש יעקב צמח וכו'... אם שורת הדין נותנת למי שהוא להרוס הבנינים שלהם עד היסוד ולחזור לבנותם ולעשותם בהכ"נ אחת... ואנו החו"מ בשמעינו את השאלה הנ"ל נועדנו יחד ואחרי המשא ומתן בדברי הפוסקים כדבעי, לא ראינו שום צד היתר להקל בדבר ח"ו...". על פסק זה חתומים (לפנינו בהעתקה) 22 מרבני בבל וחכמי הישיבות, בהם רבי שלמה משה שאול לנייאדו, רבי ניסים כצורי, רבי יצחק ניסים, רבי סלמאן חוגי עבודי, רבי ששון כצורי ועוד; ואליהם צורפה (לפנינו בהעתקה) "הסכמת הרב החכם באשי... עזרא ראובן דנגור ס"ט".
[1] דף כפול (4 עמ' כתובים). 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. מעט בלאי. סימני קיפול.
כרך עבה בכתב-יד (למעלה מחמש מאות עמודים כתובים), רובו ככולו בכתיבה אוטוגרפית של הגאון רבי יעקב ענתבי, ה"חכם באשי" של דמשק במשך שלושים שנה ומי שעמד במרכזה של "עלילת דמשק" (ראה להלן). לפנינו חיבור רחב היקף מתורתו של רבי יעקב עתנבי בהלכה ואגדה - שלא נדפס מעולם.
בכתב-היד מופיעים תאריכים שונים, משנת תקע"ה ועד תר"ו, והוא נכתב בחלקו בתקופת ישיבתו של רבי יעקב ענתבי בדמשק ובחלקו בשבתו בירושלים.
הכרך כולל למעלה מארבעים דרשות, חלקן ארוכות במיוחד, שחיבר ודרש רבי יעקב ענתבי. בראש הדרושים מופיעות לרוב כותרות, בהן מתאר רבי יעקב את מקום הדרשה, את קהל השומעים, תאריך ופרטים נוספים, לדוגמה: "דרוש לשבת הגדול שדרשתי בקהל רבים פה דמשק, ש' [ת]קע"ה...", "דרשתיהו בשבת הגדול בק"ק ספרדים שנת התקפ"ב", "דרוש שדרשתי בקהל רב הי"ו בשבת זכור דשנת התקצ"א...", ועוד. כפי הנראה, רוב הדרשות נאמרו בבתי הכנסת בדמשק. בדרוש לחודש אלול תקפ"ט כותב רבי יעקב: "דרשתיהו בק"ק גובאר יע"א" (ג'ובר - באותם ימים היה כפר בפאתי דמשק). בשני מקומות כותב רבי יעקב שלבסוף לא נשא את הדרשה ברבים. במקום אחד, תחת הכותרת, "דרוש למשמרת חדש רחמים... תקפ"ז...", הוסיף בכתיבה קטנה יותר: "ולא דרשתיהו אז מחשש הדבר...". במקום אחר כותב: "דרוש זכור שסדרתיהו לדרוש ש' התקצ"ד ומשום מעשה שהיה לא דרשתי...".
מלבד הדרשות כולל הכרך גם למעלה מעשר תשובות הלכתיות ארוכות בעניינים שונים, ומלבדן מופיעים בדפים רבים (בשולי הדרשות והתשובות או ביניהן) עשרות קטעים של חידושים על סוגיות שונות בש"ס ועניינים שונים בפוסקים ובספרים שונים.
בסיום כמה מן הדרשות וכמה מן התשובות ההלכתיות חותם רבי יעקב ענתבי בחתימת ידו: "הצעיר יעקב ענתבי ס"ט". בדף [49] הוסיף רבי יעקב סלסול נאה לחתימתו.
הכרך שלפנינו כולל דרושים לזמנים שונים, לשבת הגדול, ל"משמרת חודש אלול", לשבת פרשת נצבים (ערב ראש השנה) ולשבת תשובה, לשבת זכור, לנישואין, לכיבוד אב ואם, למעלת נשים צדקניות, ועוד. השנים הנזכרות בכותרות הן: תקע"ה, תקפ"ב, תקפ"ה, תקפ"ו, תקפ"ז, תקפ"ח, תקפ"ט, תק"ץ, תקצ"א, תקצ"ב, תקצ"ד.
בין הדרשות אנו מוצאים "דרושים להספד" על אישים שונים, בהם: "לתשלום שנה לח"ר עזרא זלה"ה", "סדר בהעלותך [ת]קע"ה דרשתי על הרוג הינ"נ", "לשמועת הרב ח"ק כמהריו"ס זלה"ה דרשתיהו על שמועתו ועל שמועת הרב כמהר"ח עמרם", "דרוש הספד שדרשתי בחודש לפטירת אבא מארי הכ"מ", "דרוש שדרשתי בתשלום השנה לעט"ר אבא מארי...", "שדרשתי על הר' בכור לאניידו נ"ע...", "לתשלום שנה להר"ח לאניידו", "שדרשתי בחדש להגביר הח' השר גי' מנחם פרחי נ"ע", "דרשתי לתשלום שנה לגי' מנחם פרחי נ"ע...", ועוד.
התשובות ההלכתיות עוסקות בעניינים שונים, כגון הלכות פסח, כתיבת ספר תורה, הלכות שכירות, תנאי כתובה, ועוד. אחת התשובות המעניינות בקובץ שלפנינו היא תשובה פולמוסית על מחלוקת שהתעוררה בינו לבין הראשון לציון, רבי שלמה משה סוזין, בדין יבמה.
בשולי אחת מתשובותיו, העוסקת בשאלה אם מותר לישראל למול גויים, כותב רבי יעקב (ברישום מאוחר יותר שנוסף לאחר חתימתו) "ואני ג"כ הסכמתי והתרתי למול בן הישמעאלי... ומלתי בן גוי בבלי סייד מחמד סעד בחורף ש' התקצ"ט ליצירה".
באחת התשובות האחרונות בכתב היד, העוסקת בעניין שידוכי יתומה, שנכתבה כבר בהיותו בירושלים, הוא כותב על הימנעותו מלפסוק בשאלות הבאות מדמשק ומוסיף דברי ביקורת חריפים על יהודי העיר, אך מזכיר לשבח את חתנו רבי שלמה סוכרי (אב"ד דמשק): "...אע"פ שקיבלתי עלי מיום צאתי ממתא דמשק יע"א שלא להטפל בשום ענין הנוגע להתם ודדמי להו מכמה טעמי ואפילו אות א' איני משיב להשואלין לי בענין דינא מהתם כי בזה"ז טוב לחשות יען כי שם נשתנו סדרי דאין מקבלים דבר הלכה אלא לפי דעתם וכל א' וא' התובע והנתבע רוצה שהוא יזכה בדינו לפי דעתו ואין אפשר דבר זה להיות כלל ומי שיצא חייב יהיה שונא הדיין ואם יוכל ירדפהו לדיין בכל מה דמצי להזיקו והטוב טוב שלא להיטפל בשום דין השייך לשם כלל, ברם הא שאני דכיון דהך פסק"ד הוא חתני ואו"ע זה הח' הש' והכולל הדה"מ כמה"ר שלמה סוכרי יצ"ו ויהי ה' אתו ויברכהו ויגדיל תורתו ויגל לבי בתורתו כי אני ג"כ טרחתי עליו בת"ת ועליו אני אומר שישו בני מעי שישו כל מין דין סמוכה לנה אי לזאת בזה אני יצאתי ממחיצתי וזאת אשיב בקצ"ר אמי"ץ...".
בדפים האחרונים של כתב היד מופיעה תשובה שכתב רבי יעקב בעניין חזקות הבתים בירושלים, הנוגעת לסיפור אישי שאירע עמו ביושבו בירושלים. תשובה זו היא תיעוד היסטורי מרתק על קורותיו של רבי יעקב ענתבי בירושלים ועל חיי העיר באותם ימים. רבי יעקב מספר על בית ששכר בירושלים ועל התנכלויות חוזרות ונשנות שסבל מאנשים שטענו לחזקה על הבית, ניסו לסחוט ממנו כספים ולהוציאו מן הבית שלא כהוגן, ועל מעורבותו של הראשון לציון - רבי אברהם חיים גאגין [הרב אג"ן] בעניין: "...ואני הצעיר שכרתי בית א'... ואחר ששכרתיו באה אלמנה א' ותבעה ממני... ואני שאלתיו אז להרב ראשון לציון הרב אג"ן... כי גר אני ומחדש באתי ולא ידעתי מהות מנהגי דיני החזקות דנהיגי בעה"ק... וענני כך... רצו הגויים להוסיף עלי שיעור השכירות עד אלף והותר... צעקו וכעסו באומרם... אמרתי להרב יצ"ו היאך חייבתני... והשיבני אין לי פנאי אני ללמוד בעניין זה רו"מ כת"ר ילמוד ולהקל מעלי ירשום לי מה שיראה לו בעניין זה...". לאחר שנושא ונותן באריכות בנידון ההלכתי הוא מוסיף ומספר את תלאותיו בעניין הזה: "...וחתמתי שמי ושלחתיו לו וכתב הרב יצ"ו בזה פסק"ד באורך וחלק עלי ברמה... ואחר תשלום השנה ההיא הלכו האלמנה וקרוביה המסייעים בידה כת פועלי און הם וקשרו עם הגוי שיתנו לו שוחד ויוסיפו על השכירות שיוציאוני מהבית והגוי בא עלי בעלילות ובחזקת יד ובבזיונות וקללות דת שהוא רוצה להשכירו לאפיקורוסים... ודחק אותי מאד והביא שם א' מהאפיקורסים... ודחקתי את עצמי והוכרחתי לצאת משם תכף ובו בפרק אחר ששכרתי מקום קודם צאתי באו יהודים והגידו לי כי האלמנה הנז' ובני משפחתה קשרו עלי עם הגוי... ונתנו שוחד עלי שיוציאו אותי... ויום ש"ק הכריז הרב יצ"ו ע"י השמש תדעו חזקת חצר ב' היא לי..." (על המחלוקות בירושלים בעניין "תקנת החזקות" ומעורבותו של הרב אג"ן בנושא, ראה קטלוג קדם, מכירה 74, פריט 267).
בדף הבטנה של הכריכה הקדמית אנו מוצאים שלושה רישומים אוטוביוגרפיים-משפחתיים שכתב רבי יעקב ענתבי. בראשון שבהם תיעוד היסטורי על עזיבתו את דמשק ובואו לירושלים: "התר"ב ליצירה, יצאתי מדמשק יום טו"ב סיון לחט"ו [=לחיים טובים ולשלום]... ובאתי לחט"ו אני וביתי הי"ו, דהיינו נ"ב [=נות ביתי] ובני הי"ו וב' בנותי הי"ו, לעה"ק ירוש' ת"ו יום עש"ק כ"ה סיון ש' התר"ב ליצירה"; "והיום עש"ק י"ג חדש רחמים היו נישואי בתי סי' אסתר תמ"א יה"ר שיהיה זיווגם עולה יפה... עם הח' כמה"ר שמואל עקיבא יצ"ו בן הר' ר' ישעיה יצ"ו והלך לחו"ל לחט"ו מוצאי פסח תר"ד ויה"ר יחזור לחט"ו"; "עש"ק ז"ך תמוז תר"ה נ"ב נלבע"ה [=נות ביתי נפטרה לבית עולמה] תנצב"ה". מתחת לרישום האחרון הוסיף בנו: "פטירת עט"ר מור אבי ליל ד' לח' תשרי שנת תר"ז הצעיר משה חיים ענתבי ס"ט".
ליקוטים שונים בדפים הראשונים והאחרונים. בדף הראשון בין היתר: "נוסח פרוזבול שעשיתי בשנת התקפ"ו ש' השמיטה..."; שמות קודש ותפילות לאמירה לפני הדרשה ולהצלחת הדרשה: "וכח זה השם יסדר הדברים בפיך ויסדרם בלשונך וירגלם בפיך שלא תשכחם...", "האי שמא קדישא מצלח לפתיחת הלב...". בדף האחרון מספר סגולות: "סגולה למגיפה... העתקתי מכ"י ח"ר שמואל פינטו ז"ל...", "לשותה סם המות, יכתוב שמות אלו על נייר ויבלעם ויתרפא, גם למגיפה מסוגלים...", "סגולה שכתבו מעה"ק שמצאוה בכת"י מהרח"ו זצוק"ל...".
הגאון הקדוש רבי יעקב ענתבי (תקמ"ז-תר"ז), מחכמי ארם-צובא ומגדולי דורו, צדיק וחסיד, גאון ומקובל, ששימש כרבה הראשי ("חכם באשי") של דמשק וגלילותיה במשך כ-30 שנה. למשרה זו נתמנה כבר בצעירותו ונהג בה ביד רמה. רבי יעקב כתב שירים ופיוטים שנפוצו בקהילות המזרח. רק מעט מתשובותיו בהלכה, דרשותיו וחידושיו בש"ס ופוסקים, זכו לראות את אור הדפוס, ולפנינו כרך שלם מתורתו שטרם זכה להתגלות.
רבי יעקב זכה לכינוי "הרב הקדוש והצדיק המפורסם", כאשר נתפס למאסר ועינויים קשים בעלילת הדם בשנת ת"ר, הידועה בשם "עלילת דמשק". עלילה זו, שעוררה זעזוע בכל העולם היהודי, החלה עם היעלמותם של נזיר נוצרי עם משרתו המוסלמי. מושל סוריה והקונסול הצרפתי במקום החלו להפיץ כי היהודים רצחו אותם לצורך שימוש פולחני בדמם לאפיית מצות. סַפָּר יהודי מדמשק שנחשד בהריגתם והובא לחקירה עונה קשות ואולץ להודות באשמה ולנקוב בשמותיהם של שבעה מנכבדי הקהילה ובראשם רב הקהילה - רבי יעקב ענתבי. בעקבות כך נאסרו רבי יעקב והנכבדים האחרים ועברו עינויים קשים ומרים.
העולם היהודי היה כמרקחה לשמע עלילה זו ונעשו מאמצי השתדלות שונים לבטל את הגזירה. בין הפעילים המרכזיים בעניין היה השר משה מונטיפיורי וכן משפחת רוטשילד ואישים רמי-דרג (יהודים ולא-יהודים) מכל רחבי העולם. במשך מספר חודשים היה רבי יעקב אסור בבית הכלא בתנאים נוראים וקשים מנשוא. במטרה לגרום לו להודות באשמה עונה רבי יעקב בעינויים אכזריים. בין היתר, הושם רבי יעקב בתא כלא צר, שגודלו אמה על אמה, שהיה פתוח לרחוב, וסבל מהצקות וגידופים בלתי פוסקים מעוברי הרחוב הגויים. במכתב מפורסם שכתב למונטיפיורי תיאר בפרוטרוט את העלילה ואת העינויים הקשים בעת המאסר. תיאורים אלה מסמרי שיער (לפי המסופר בשמו, כאשר פגש אותו מונטיפיורי לימים אמר לו שאי אפשר להאמין כי סבל את כל היסורים הקשים, ולאחר הפצרות רבות שיגלה לו את טעם הדבר, גילה לו רבי יעקב כי הוא ניצוץ משיח בן יוסף - ראה חומר מצורף). מכתב עדות זה של רבי יעקב נדפס לראשונה בספר "באור החיים" לרבי חיים כפוסי (ירושלים תרפ"ט).
לבסוף נשאו המאמצים פרי ורבי יעקב שוחרר ממאסרו ביום ח' אלול ת"ר. יום זה נקבע אצל יהודי דמשק כיום שמחה ונהגו שלא לומר בו תחנון. מנהג יהודי דמשק היה להזכיר בליל יום הכפורים, כשמתפללים על מנוחת הצדיקים, את רבי יעקב במילים האלה: "הרב מעוז ומגדול מורינו ורבינו עטרת תפארת לראשנו החסיד העניו ראש בית דין דמשק שסבל כמה עינויים קשים מרים להצלת ישראל רבי יעקב ענתבי".
בשנת תר"ב עזב את דמשק והגיע לירושלים (כפי שמתועד בכתב-היד שלפנינו, ולא בשנת תר"א כפי שמובא במקורות אחרים). על בואו לירושלים מובא סיפור מופלא, בספר ליקוטי דוד, מאת רבי דוד בן ציון לאניידו (ירושלים תשל"ז, חלק "לקדושים אשר בארץ", עמ' קכב): "ושמעתי מחכם זקן ממשפחת ענתבי, קודם שהגיע רבי יעקב ענתבי לירושת"ו ראה בחלום הרב הראש"ל [=הראשון לציון רבי אברהם חיים גאגין - הרב אג"ן] שאמרו לו: יעקב אבינו בא לירושת"ו [לירושלים תבנה ותכונן] ואתה שוכב על מטתך? ולא ידע מה החלום ומה פתרונו. השכים בבוקר והלך לבית המדרש ואמר לחכמים בלילה הזה הראוני בחלומי... אז ענה לו חכם אחד מחכמי הישיבה, זה פתרונו: שמעתי שהרב החסיד הקדוש ר' יעקב ענתבי שנתייסר ביסורים קשים ומרים בעלילת הדם... בא כעת לירושת"ו, ואז נתאספו הראש"ל והרבנים כולם ויצאו לקראתו וכשנתראו פנים אל פנים נתחבקו יחד באהבה ובידידות רבה והראש"ל פשט את המצנפת שלו להלבישה לר' יעקב ענתבי, ור' יעקב לא רצה בשום אופן ללובשה ואמר לו ח"ו די לי, עמי היתה ושלחתיה ברוך ה' יצאתי ידי חובתי עם הרבנות והצבור ושלי"ת [ושבח לאל יתברך] נכנסתי בשלום ויצאתי בשלום ובאתי לעבוד ה' בישוב הדעת ובישוב טוב בירושלים בהשקט ובטח... עכשיו אני פטור מעול הציבור בשמים ובארץ, אכלתי, לקיתי ושילמתי, גבר עלי חסדו שזכיתי לבוא לירושת"ו לחטו"ל [לחיים טובים ולשלום]..." (על פעילותו של רבי יעקב ענתבי בהיותו בירושלים להשכנת שלום בין הצדדים הניצים במחלוקת בין הרב אג"ן ורבי יהודה נבון ראה: מאיר בניהו, חמש שנים שעשו את ירושלים לבוקה ומבוקה ומבולקה, בתוך: אסופות, ו, ירושלים תשנ"ב, עמ' רמז-תכא).
רבי יעקב נפטר בירושלים בתשרי תר"ז (1846), ועל מצבתו נכתב: "הרב הגדול המפורסם בקדושתו וחסידותו שמסר עצמו וגופו ונפשו וקידש שם שמים ברבים וסבל זמן רב כמה עינויים ויסורין קשים ומרים בלי שעור על העלילה הרעה הידועה אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ונתקדש ש"ש ברבים בשנת הת"ר בהיותו רב ומו"ץ בעוב"י דמשק יע"א כקש"ת יעקב ענתיבי זלל"ה...".
בספר "עוד יוסף חי" - עובדות והנהגות של הצדיקים המקובלים רבי יוסף דיין ורבי יוסף וולטוך (עמ' קב), מובא בשם צדיקי אמת כי סגולה להפקד בבנים זכרים להשתטח על קברי האור החיים הקדוש, הרש"ש ורבי יעקב ענתבי, ביום הטבילה, בט"ו לחודש או בערב ראש חודש.
[264] דף (כתובים משני צדיהם). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. סימני עש רבים בכל הדפים, עם פגיעה בטקסט (בחלק מהדפים הפגיעה מעטה ובחלקם הפגיעה משמעותית). מספר דפים מנותקים או רופפים. כריכת עור מקורית, קרועה ופגומה.