ספר תורה אור, מאמרי חסידות על חומשים בראשית ושמות, חנוכה ופורים, עם קונטרס "הוספות לספר תורה אור", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי - בעל התניא. זיטומיר, תרכ"ב 1862. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. מהדורה ראשונה של קונטרס ההוספות.
בדף השער השני מצוין: "נדפס מחדש בתכלית ההידור, ובהגהות אמתיות ונתקנו בפנים...".
בקונטרס ההוספות נוספו 15 מאמרים חדשים של בעל התניא. בעוד שרוב הספר נדפס על פי הנוסח שכתב אחי המחבר רבי יהודה ליב מיאנאוויטש, המאמרים שנדפסו בקונטרס ההוספות הם מכתיבתו של בן המחבר, רבי דוב בער - האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש, כפי שנכתב בדף השער לקונטרס ההוספות.
בספר "בית רבי" מאת רבי חיים מאיר היילמן (ברדיטשוב תרס"ב, ב', עמ' 34) מובאת מסורת שהמאמרים שנדפסו בקונטרס ההוספות עברו עריכה וקיצור בידי האדמו"ר ה"צמח צדק", חתנו של האדמו"ר האמצעי: "ושמענו שאדמו"ר בעל צ"צ נ"ע תיקנם, היינו שלקח דרושי חותנו רבינו [האדמו"ר האמצעי] הארוכים מאד וקצרם".
רישומי בעלות בדפי המגן.
קב; כד דף. שני שערים. חלק מהאותיות בדף השער הראשון בדיו אדומה. שער נוסף לקונטרס ההוספות. 27.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בשולי דף השער, משוקמים בהדבקת נייר. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות הבלטה. כריכה ישנה, בלויה ופגומה, עם שדרה משוקמת בהדבקת נייר ועם סימני עש רבים. תו-ספר.
סטפנסקי חסידות, מס' 612.

סדור תהלת ה', תפלות לכל השנה, נוסח אשכנז. לנינגרד [פטרבורג], [תרפ"ו] 1926.
הדפסה סטריאוטיפית של סידור שנדפס ביוזמת האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש בשנת תרע"ח, בבית הדפוס "עזרא" שנוסד על ידו. ההדפסה שלפנינו נעשתה כשמונה שנים לאחר מכן, בלנינגרד, תחת השלטון הקומוניסטי.
בדף השער מופיעים פרטי הדפוס המקורי: "ראסטוב-דאן, בהוצאות ודפוס 'עזרא', שנת תרע"ח לפ"ק", ותחתיו דפוסת ברוסית, עם פרטי ההדפסה הנוכחית: הוצאת ז. י. קלמסון, לנינגרד, 1926.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהעתיק האדמו"ר הרש"ב את מקום מגוריו מהעיירה ליובאוויטש לעיר רוסטוב על נהר הדון, זימן הרש"ב כמה עשירים מחסידי חב"ד לאסיפה בראשית חורף תרע"ח, ואמר להם: "הואיל וישנם יהודים פליטים הנמצאים במקומות אשר מקודם לא גר בהם אף יהודי אחד, לכן מורגש מאד החסרון בספרים בכלל, ובסידורים בפרט, ורצוני להדפיס סידורים כדי שהם יוכלו להתפלל בהם... מזה יסד אחר כך אדמו"ר דפוס 'עזרא' ברוסטוב, ויצאו לאור הסידורים הדקים 'תהלת ה'' נוסח האר"י ז"ל, וכן סידורים בנוסח אשכנז. הסידורים נשלחו אל כל תפוצות ישראל" (שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים, כפר-חב"ד, תש"נ, א, עמ' 153-155, 312, ג, עמ' 197). הוצאתם לאור של הסידורים נעשתה על ידי רבי יעקב לנדא (לימים רבה של בני-ברק), שהיה בשנים ההן יד ימינו של האדמו"ר הרש"ב.
על פי הסידורים שנדפסו ברוסטוב בשנת תרע"ח, נדפסו בשנים שלאחר מכן מספר מהדורות סטריאוטיפיות, ביניהן הסידור שלפנינו. ההדפסה אמנם נעשתה תחת השלטון הקומוניסטי, אך בשנות התר"פ הרשו עדיין הקומוניסטים להדפיס כמויות מוגבלות של ספרי קודש.
מח דף. 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים. בדף השער הדבקות נייר דבק לחיזוק. כריכת עור חדשה.

מכתב פולמוסי ארוך (7 עמודים) ובו ביקורת חריפה על "אגודת ישראל" שבפולין, על מנהיגיה - האדמו"רים מגור ומראדזין, ועל עסקניה, מאת האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון - הריי"ץ מליובאוויטש, אל הרב ד"ר פנחס כהן אב"ד אנסבך. [רוסטוב], תרפ"ג [1923].
שבעה דפים, מודפסים במכונת כתיבה (בצדם האחד), ללא סיום (לא ידוע לנו כמה חסר בסופו). המכתב ממוען אל "כבוד ידידי הרב הנכבד... מוהר"ר פנחס הכהן שי' המכונה ד"ר כהן" [יושב ראש הוועד הפועל של אגודת ישראל העולמית ומיוזמי התארגנות אגודת ישראל בפולין]. במכתב הנדיר שלפנינו מאשים האדמו"ר הריי"ץ את עסקני "אגודת ישראל" שבגרמניה שהם אלו שהביאו למהפך בדעותיהם של האדמו"רים ה"אמרי אמת" מגור וה"תפארת יוסף" מראדזין. במכתב טוען האדמו"ר כי דעותיהם של האדמו"רים הנ"ל השתנו מן הקצה אל הקצה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא טוען כי הם הפכו לפשרנים בדעותיהם בכל הנוגע לחינוך ולהנהגת הציבור החרדי בפולין ואף מאשים אותם בנטייה לציונות, בעוד שלפני המלחמה הם היו מגדולי הקנאים בענייני חינוך והנהגה:
"... היום איש לא יוכל להכיר את כבוד האדמו"רים מגור ומראדזין שליט"א, כי כשפום חרטומי אשכנז בלהטיהם, וכבר אינם מה שהי' לפנים... והוא [ה"אמרי אמת" מגור] הראשון אשר נסע לרגל את הארץ [בשנת תרפ"א] ולתור אותה, למען כונן שם בתי חרושת עובדי אדמה נ[ו]טעי כרמים, כמעשה הציונים ממש... מה עושה כבוד האדמו"ר מגור במדינתו? מיסד חדרים עם למודי חול, ישיבות עם חכמות חיצוניות, בית מחוקקים לרבנים "מועצי התורה"... לטהר כל שיקוץ, ועוד מעט ויתנו לנו דת מגוהצת אשר גם שמץ של יראת שמים לא יזכר בה... ומי האיש אשר יכיר את האדמו"ר מראדזין שליט"א אשר התהפך כחומר חותם, האיש אשר מלפנים עמד כצור, ושלח שליח מיוחד כי דורש הוא אשר יגזרו על בתי הדפוס בישראל כי לא ידפסו ספרי זארגאן "ביכלעך", ויקראו חרם על הכותבים דברי חול בשפת עבר... והיום מרקד אתלת, "מועצי התורה", שלומי אמוני ישראל", "קרן בנין הארץ", ומתענג על ה'חדר' הבלול מלימודי חול, והמתיבתא בחכמות חיצוני'[ות]...".
בהמשך המכתב טוען האדמו"ר באריכות שהמהפך שחל בדעותיהם של אדמו"רי פולין הוא באשמת עסקני "אגודת ישראל" שבגרמניה, ש"הסיתו" את האדמו"רים לשנות את דרכי הנהגתם. כהקדמה לטענות אלו הוא מאריך בסקירה היסטורית, מנקודת מבטו, על יהדות גרמניה החל מדורו של מנדלסון. הוא מתאר את חורבנה של יהדות גרמניה בעקבות מנדלסון ותלמידיו ואת בניינה והצלתה בידי הרש"ר הירש, אך על הדור שלאחר הרב הירש כותב האדמו"ר: "...הבאים אחריו לא ידעו לכלכל דרכם... מיד מי יצא השגגה לא אדע, אבל שגגה היא, ותתן כתם לשיטת הרב הירש ז"ל, אשר לא היבול אשר אליו קוה המחולל והמיסד הרב הירש ז"ל, וכעבור חצי יובל, ולא יותר, פרח מטה הילדיסהיימער, פתח הסמדר הנצו הרמונים, חנוטי אשכנז נתנו ריח, ועל פתחי אחים יושבי רוסיא והדומה דופקים לאמור: ב[ו]או אחינו ברוכי ה', שלחו בניכם ובנותיכם אלינו ונלמדם דעת, למה זה תעמדו בחוץ...".
בהמשך מכתבו כותב האדמו"ר: "...חלילה לי אם אצדיק אתכם [ראשי "אגודת ישראל" שבגרמניה], לא אבא ברעש ורעם או בגלגל וסופת סערת מאמרים נדפסים והדומה, אבל אדרוש ואתבע בכל תוקף ועוז כי תשיבו את הגזילה... הסירו מסוה הקסם אשר שמתם על עיני כבוד האדמו"ר מגור שליט"א, יופקחו נא עיניהם כי ישובו אל משמרת כהונתם בתום ועוז, כאשר הלכו כ"ק אבותיהם הק' זי"ע...".
למיטב ידיעתנו, המכתב לא נדפס מעולם.
[7] דפים. 29 ס"מ. נייר דק. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני חלודה מאטבי נייר. בחלק מהעמודים דהה הדיו. סימני קיפול.