כתב-יד, דרשות, תשובות בהלכה וחידושים בש"ס ופוסקים, בכתב-יד קדשו וחתימותיו של רבי יעקב ענתבי אב"ד דמשק. [דמשק וירושלים, תקע"ה-תר"ו 1815-1846].
כרך עבה בכתב-יד (למעלה מחמש מאות עמודים כתובים), רובו ככולו בכתיבה אוטוגרפית של הגאון רבי יעקב ענתבי, ה"חכם באשי" של דמשק במשך שלושים שנה ומי שעמד במרכזה של "עלילת דמשק" (ראה להלן). לפנינו חיבור רחב היקף מתורתו של רבי יעקב עתנבי בהלכה ואגדה - שלא נדפס מעולם.
בכתב-היד מופיעים תאריכים שונים, משנת תקע"ה ועד תר"ו, והוא נכתב בחלקו בתקופת ישיבתו של רבי יעקב ענתבי בדמשק ובחלקו בשבתו בירושלים.
הכרך כולל למעלה מארבעים דרשות, חלקן ארוכות במיוחד, שחיבר ודרש רבי יעקב ענתבי. בראש הדרושים מופיעות לרוב כותרות, בהן מתאר רבי יעקב את מקום הדרשה, את קהל השומעים, תאריך ופרטים נוספים, לדוגמה: "דרוש לשבת הגדול שדרשתי בקהל רבים פה דמשק, ש' [ת]קע"ה...", "דרשתיהו בשבת הגדול בק"ק ספרדים שנת התקפ"ב", "דרוש שדרשתי בקהל רב הי"ו בשבת זכור דשנת התקצ"א...", ועוד. כפי הנראה, רוב הדרשות נאמרו בבתי הכנסת בדמשק. בדרוש לחודש אלול תקפ"ט כותב רבי יעקב: "דרשתיהו בק"ק גובאר יע"א" (ג'ובר - באותם ימים היה כפר בפאתי דמשק). בשני מקומות כותב רבי יעקב שלבסוף לא נשא את הדרשה ברבים. במקום אחד, תחת הכותרת, "דרוש למשמרת חדש רחמים... תקפ"ז...", הוסיף בכתיבה קטנה יותר: "ולא דרשתיהו אז מחשש הדבר...". במקום אחר כותב: "דרוש זכור שסדרתיהו לדרוש ש' התקצ"ד ומשום מעשה שהיה לא דרשתי...".
מלבד הדרשות כולל הכרך גם למעלה מעשר תשובות הלכתיות ארוכות בעניינים שונים, ומלבדן מופיעים בדפים רבים (בשולי הדרשות והתשובות או ביניהן) עשרות קטעים של חידושים על סוגיות שונות בש"ס ועניינים שונים בפוסקים ובספרים שונים.
בסיום כמה מן הדרשות וכמה מן התשובות ההלכתיות חותם רבי יעקב ענתבי בחתימת ידו: "הצעיר יעקב ענתבי ס"ט". בדף [49] הוסיף רבי יעקב סלסול נאה לחתימתו.
הכרך שלפנינו כולל דרושים לזמנים שונים, לשבת הגדול, ל"משמרת חודש אלול", לשבת פרשת נצבים (ערב ראש השנה) ולשבת תשובה, לשבת זכור, לנישואין, לכיבוד אב ואם, למעלת נשים צדקניות, ועוד. השנים הנזכרות בכותרות הן: תקע"ה, תקפ"ב, תקפ"ה, תקפ"ו, תקפ"ז, תקפ"ח, תקפ"ט, תק"ץ, תקצ"א, תקצ"ב, תקצ"ד.
בין הדרשות אנו מוצאים "דרושים להספד" על אישים שונים, בהם: "לתשלום שנה לח"ר עזרא זלה"ה", "סדר בהעלותך [ת]קע"ה דרשתי על הרוג הינ"נ", "לשמועת הרב ח"ק כמהריו"ס זלה"ה דרשתיהו על שמועתו ועל שמועת הרב כמהר"ח עמרם", "דרוש הספד שדרשתי בחודש לפטירת אבא מארי הכ"מ", "דרוש שדרשתי בתשלום השנה לעט"ר אבא מארי...", "שדרשתי על הר' בכור לאניידו נ"ע...", "לתשלום שנה להר"ח לאניידו", "שדרשתי בחדש להגביר הח' השר גי' מנחם פרחי נ"ע", "דרשתי לתשלום שנה לגי' מנחם פרחי נ"ע...", ועוד.
התשובות ההלכתיות עוסקות בעניינים שונים, כגון הלכות פסח, כתיבת ספר תורה, הלכות שכירות, תנאי כתובה, ועוד. אחת התשובות המעניינות בקובץ שלפנינו היא תשובה פולמוסית על מחלוקת שהתעוררה בינו לבין הראשון לציון, רבי שלמה משה סוזין, בדין יבמה.
בשולי אחת מתשובותיו, העוסקת בשאלה אם מותר לישראל למול גויים, כותב רבי יעקב (ברישום מאוחר יותר שנוסף לאחר חתימתו) "ואני ג"כ הסכמתי והתרתי למול בן הישמעאלי... ומלתי בן גוי בבלי סייד מחמד סעד בחורף ש' התקצ"ט ליצירה".
באחת התשובות האחרונות בכתב היד, העוסקת בעניין שידוכי יתומה, שנכתבה כבר בהיותו בירושלים, הוא כותב על הימנעותו מלפסוק בשאלות הבאות מדמשק ומוסיף דברי ביקורת חריפים על יהודי העיר, אך מזכיר לשבח את חתנו רבי שלמה סוכרי (אב"ד דמשק): "...אע"פ שקיבלתי עלי מיום צאתי ממתא דמשק יע"א שלא להטפל בשום ענין הנוגע להתם ודדמי להו מכמה טעמי ואפילו אות א' איני משיב להשואלין לי בענין דינא מהתם כי בזה"ז טוב לחשות יען כי שם נשתנו סדרי דאין מקבלים דבר הלכה אלא לפי דעתם וכל א' וא' התובע והנתבע רוצה שהוא יזכה בדינו לפי דעתו ואין אפשר דבר זה להיות כלל ומי שיצא חייב יהיה שונא הדיין ואם יוכל ירדפהו לדיין בכל מה דמצי להזיקו והטוב טוב שלא להיטפל בשום דין השייך לשם כלל, ברם הא שאני דכיון דהך פסק"ד הוא חתני ואו"ע זה הח' הש' והכולל הדה"מ כמה"ר שלמה סוכרי יצ"ו ויהי ה' אתו ויברכהו ויגדיל תורתו ויגל לבי בתורתו כי אני ג"כ טרחתי עליו בת"ת ועליו אני אומר שישו בני מעי שישו כל מין דין סמוכה לנה אי לזאת בזה אני יצאתי ממחיצתי וזאת אשיב בקצ"ר אמי"ץ...".
בדפים האחרונים של כתב היד מופיעה תשובה שכתב רבי יעקב בעניין חזקות הבתים בירושלים, הנוגעת לסיפור אישי שאירע עמו ביושבו בירושלים. תשובה זו היא תיעוד היסטורי מרתק על קורותיו של רבי יעקב ענתבי בירושלים ועל חיי העיר באותם ימים. רבי יעקב מספר על בית ששכר בירושלים ועל התנכלויות חוזרות ונשנות שסבל מאנשים שטענו לחזקה על הבית, ניסו לסחוט ממנו כספים ולהוציאו מן הבית שלא כהוגן, ועל מעורבותו של הראשון לציון - רבי אברהם חיים גאגין [הרב אג"ן] בעניין: "...ואני הצעיר שכרתי בית א'... ואחר ששכרתיו באה אלמנה א' ותבעה ממני... ואני שאלתיו אז להרב ראשון לציון הרב אג"ן... כי גר אני ומחדש באתי ולא ידעתי מהות מנהגי דיני החזקות דנהיגי בעה"ק... וענני כך... רצו הגויים להוסיף עלי שיעור השכירות עד אלף והותר... צעקו וכעסו באומרם... אמרתי להרב יצ"ו היאך חייבתני... והשיבני אין לי פנאי אני ללמוד בעניין זה רו"מ כת"ר ילמוד ולהקל מעלי ירשום לי מה שיראה לו בעניין זה...". לאחר שנושא ונותן באריכות בנידון ההלכתי הוא מוסיף ומספר את תלאותיו בעניין הזה: "...וחתמתי שמי ושלחתיו לו וכתב הרב יצ"ו בזה פסק"ד באורך וחלק עלי ברמה... ואחר תשלום השנה ההיא הלכו האלמנה וקרוביה המסייעים בידה כת פועלי און הם וקשרו עם הגוי שיתנו לו שוחד ויוסיפו על השכירות שיוציאוני מהבית והגוי בא עלי בעלילות ובחזקת יד ובבזיונות וקללות דת שהוא רוצה להשכירו לאפיקורוסים... ודחק אותי מאד והביא שם א' מהאפיקורסים... ודחקתי את עצמי והוכרחתי לצאת משם תכף ובו בפרק אחר ששכרתי מקום קודם צאתי באו יהודים והגידו לי כי האלמנה הנז' ובני משפחתה קשרו עלי עם הגוי... ונתנו שוחד עלי שיוציאו אותי... ויום ש"ק הכריז הרב יצ"ו ע"י השמש תדעו חזקת חצר ב' היא לי..." (על המחלוקות בירושלים בעניין "תקנת החזקות" ומעורבותו של הרב אג"ן בנושא, ראה קטלוג קדם, מכירה 74, פריט 267).
בדף הבטנה של הכריכה הקדמית אנו מוצאים שלושה רישומים אוטוביוגרפיים-משפחתיים שכתב רבי יעקב ענתבי. בראשון שבהם תיעוד היסטורי על עזיבתו את דמשק ובואו לירושלים: "התר"ב ליצירה, יצאתי מדמשק יום טו"ב סיון לחט"ו [=לחיים טובים ולשלום]... ובאתי לחט"ו אני וביתי הי"ו, דהיינו נ"ב [=נות ביתי] ובני הי"ו וב' בנותי הי"ו, לעה"ק ירוש' ת"ו יום עש"ק כ"ה סיון ש' התר"ב ליצירה"; "והיום עש"ק י"ג חדש רחמים היו נישואי בתי סי' אסתר תמ"א יה"ר שיהיה זיווגם עולה יפה... עם הח' כמה"ר שמואל עקיבא יצ"ו בן הר' ר' ישעיה יצ"ו והלך לחו"ל לחט"ו מוצאי פסח תר"ד ויה"ר יחזור לחט"ו"; "עש"ק ז"ך תמוז תר"ה נ"ב נלבע"ה [=נות ביתי נפטרה לבית עולמה] תנצב"ה". מתחת לרישום האחרון הוסיף בנו: "פטירת עט"ר מור אבי ליל ד' לח' תשרי שנת תר"ז הצעיר משה חיים ענתבי ס"ט".
ליקוטים שונים בדפים הראשונים והאחרונים. בדף הראשון בין היתר: "נוסח פרוזבול שעשיתי בשנת התקפ"ו ש' השמיטה..."; שמות קודש ותפילות לאמירה לפני הדרשה ולהצלחת הדרשה: "וכח זה השם יסדר הדברים בפיך ויסדרם בלשונך וירגלם בפיך שלא תשכחם...", "האי שמא קדישא מצלח לפתיחת הלב...". בדף האחרון מספר סגולות: "סגולה למגיפה... העתקתי מכ"י ח"ר שמואל פינטו ז"ל...", "לשותה סם המות, יכתוב שמות אלו על נייר ויבלעם ויתרפא, גם למגיפה מסוגלים...", "סגולה שכתבו מעה"ק שמצאוה בכת"י מהרח"ו זצוק"ל...".
הגאון הקדוש רבי יעקב ענתבי (תקמ"ז-תר"ז), מחכמי ארם-צובא ומגדולי דורו, צדיק וחסיד, גאון ומקובל, ששימש כרבה הראשי ("חכם באשי") של דמשק וגלילותיה במשך כ-30 שנה. למשרה זו נתמנה כבר בצעירותו ונהג בה ביד רמה. רבי יעקב כתב שירים ופיוטים שנפוצו בקהילות המזרח. רק מעט מתשובותיו בהלכה, דרשותיו וחידושיו בש"ס ופוסקים, זכו לראות את אור הדפוס, ולפנינו כרך שלם מתורתו שטרם זכה להתגלות.
רבי יעקב זכה לכינוי "הרב הקדוש והצדיק המפורסם", כאשר נתפס למאסר ועינויים קשים בעלילת הדם בשנת ת"ר, הידועה בשם "עלילת דמשק". עלילה זו, שעוררה זעזוע בכל העולם היהודי, החלה עם היעלמותם של נזיר נוצרי עם משרתו המוסלמי. מושל סוריה והקונסול הצרפתי במקום החלו להפיץ כי היהודים רצחו אותם לצורך שימוש פולחני בדמם לאפיית מצות. סַפָּר יהודי מדמשק שנחשד בהריגתם והובא לחקירה עונה קשות ואולץ להודות באשמה ולנקוב בשמותיהם של שבעה מנכבדי הקהילה ובראשם רב הקהילה - רבי יעקב ענתבי. בעקבות כך נאסרו רבי יעקב והנכבדים האחרים ועברו עינויים קשים ומרים.
העולם היהודי היה כמרקחה לשמע עלילה זו ונעשו מאמצי השתדלות שונים לבטל את הגזירה. בין הפעילים המרכזיים בעניין היה השר משה מונטיפיורי וכן משפחת רוטשילד ואישים רמי-דרג (יהודים ולא-יהודים) מכל רחבי העולם. במשך מספר חודשים היה רבי יעקב אסור בבית הכלא בתנאים נוראים וקשים מנשוא. במטרה לגרום לו להודות באשמה עונה רבי יעקב בעינויים אכזריים. בין היתר, הושם רבי יעקב בתא כלא צר, שגודלו אמה על אמה, שהיה פתוח לרחוב, וסבל מהצקות וגידופים בלתי פוסקים מעוברי הרחוב הגויים. במכתב מפורסם שכתב למונטיפיורי תיאר בפרוטרוט את העלילה ואת העינויים הקשים בעת המאסר. תיאורים אלה מסמרי שיער (לפי המסופר בשמו, כאשר פגש אותו מונטיפיורי לימים אמר לו שאי אפשר להאמין כי סבל את כל היסורים הקשים, ולאחר הפצרות רבות שיגלה לו את טעם הדבר, גילה לו רבי יעקב כי הוא ניצוץ משיח בן יוסף - ראה חומר מצורף). מכתב עדות זה של רבי יעקב נדפס לראשונה בספר "באור החיים" לרבי חיים כפוסי (ירושלים תרפ"ט).
לבסוף נשאו המאמצים פרי ורבי יעקב שוחרר ממאסרו ביום ח' אלול ת"ר. יום זה נקבע אצל יהודי דמשק כיום שמחה ונהגו שלא לומר בו תחנון. מנהג יהודי דמשק היה להזכיר בליל יום הכפורים, כשמתפללים על מנוחת הצדיקים, את רבי יעקב במילים האלה: "הרב מעוז ומגדול מורינו ורבינו עטרת תפארת לראשנו החסיד העניו ראש בית דין דמשק שסבל כמה עינויים קשים מרים להצלת ישראל רבי יעקב ענתבי".
בשנת תר"ב עזב את דמשק והגיע לירושלים (כפי שמתועד בכתב-היד שלפנינו, ולא בשנת תר"א כפי שמובא במקורות אחרים). על בואו לירושלים מובא סיפור מופלא, בספר ליקוטי דוד, מאת רבי דוד בן ציון לאניידו (ירושלים תשל"ז, חלק "לקדושים אשר בארץ", עמ' קכב): "ושמעתי מחכם זקן ממשפחת ענתבי, קודם שהגיע רבי יעקב ענתבי לירושת"ו ראה בחלום הרב הראש"ל [=הראשון לציון רבי אברהם חיים גאגין - הרב אג"ן] שאמרו לו: יעקב אבינו בא לירושת"ו [לירושלים תבנה ותכונן] ואתה שוכב על מטתך? ולא ידע מה החלום ומה פתרונו. השכים בבוקר והלך לבית המדרש ואמר לחכמים בלילה הזה הראוני בחלומי... אז ענה לו חכם אחד מחכמי הישיבה, זה פתרונו: שמעתי שהרב החסיד הקדוש ר' יעקב ענתבי שנתייסר ביסורים קשים ומרים בעלילת הדם... בא כעת לירושת"ו, ואז נתאספו הראש"ל והרבנים כולם ויצאו לקראתו וכשנתראו פנים אל פנים נתחבקו יחד באהבה ובידידות רבה והראש"ל פשט את המצנפת שלו להלבישה לר' יעקב ענתבי, ור' יעקב לא רצה בשום אופן ללובשה ואמר לו ח"ו די לי, עמי היתה ושלחתיה ברוך ה' יצאתי ידי חובתי עם הרבנות והצבור ושלי"ת [ושבח לאל יתברך] נכנסתי בשלום ויצאתי בשלום ובאתי לעבוד ה' בישוב הדעת ובישוב טוב בירושלים בהשקט ובטח... עכשיו אני פטור מעול הציבור בשמים ובארץ, אכלתי, לקיתי ושילמתי, גבר עלי חסדו שזכיתי לבוא לירושת"ו לחטו"ל [לחיים טובים ולשלום]..." (על פעילותו של רבי יעקב ענתבי בהיותו בירושלים להשכנת שלום בין הצדדים הניצים במחלוקת בין הרב אג"ן ורבי יהודה נבון ראה: מאיר בניהו, חמש שנים שעשו את ירושלים לבוקה ומבוקה ומבולקה, בתוך: אסופות, ו, ירושלים תשנ"ב, עמ' רמז-תכא).
רבי יעקב נפטר בירושלים בתשרי תר"ז (1846), ועל מצבתו נכתב: "הרב הגדול המפורסם בקדושתו וחסידותו שמסר עצמו וגופו ונפשו וקידש שם שמים ברבים וסבל זמן רב כמה עינויים ויסורין קשים ומרים בלי שעור על העלילה הרעה הידועה אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ונתקדש ש"ש ברבים בשנת הת"ר בהיותו רב ומו"ץ בעוב"י דמשק יע"א כקש"ת יעקב ענתיבי זלל"ה...".
בספר "עוד יוסף חי" - עובדות והנהגות של הצדיקים המקובלים רבי יוסף דיין ורבי יוסף וולטוך (עמ' קב), מובא בשם צדיקי אמת כי סגולה להפקד בבנים זכרים להשתטח על קברי האור החיים הקדוש, הרש"ש ורבי יעקב ענתבי, ביום הטבילה, בט"ו לחודש או בערב ראש חודש.
[264] דף (כתובים משני צדיהם). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. סימני עש רבים בכל הדפים, עם פגיעה בטקסט (בחלק מהדפים הפגיעה מעטה ובחלקם הפגיעה משמעותית). מספר דפים מנותקים או רופפים. כריכת עור מקורית, קרועה ופגומה.

אוסף מגוון של כתבי-יד, שרידי דפים מכתבי-יד ומספרי דפוס, ועוד.
האוסף כולל:
כתבי-יד שונים בכתיבה מזרחית [ארצות המזרח, רובם מבגדאד או הודו]: • כתב-יד, פזמונים להקפות ושמחת התורה. • כתב-יד, הפטרת תשעה באב , עם "שרח". • כתב-יד, הגדה של פסח, עם "שרח" [תרגום בערבית-יהודית]. • כתב-יד, זמירות שבת עם ברכת המזון. • כתב-יד, פזמונים לזמנים שונים [שבת הגדול, חנוכה, ועוד]. • כתב-יד, "פזמונים לעולים של שמחת התורה". • כתב-יד, מי כמוך לפורים [פגום וחסר]. בדף הראשון הקדשת הכותב: "מנחה שלוחה להיקרה... אשת הגביר עזרא מאיר בכ"ר אברהם שלום סלימאן שמעון יצ"ו בעיר סינגאפור". • מספר דפים מכתב-יד, ביאור על ספר תהלים (פרקים יז-יח) ועוד כתבי יד או חלקי כתבי-יד.
• כריכת ספר, עשויה דפים מכתבי-יד, ביניהם דפים מכתב-יד "מנהגי פאס יע"א" (בהלכות טריפות), וכתבי יד נוספים (עם ניסויי קולמוס ועוד).
• שרידי דפי דפוס עתיקים שהוצאו מ"גניזת כריכות", ביניהם: דף ממסכת בבא קמא, מהדורת בומברג, ונציה רפ"א; דפים מחומש תורת ה' תמימה, עם תפסיר רס"ג ותרגום לפרסית, קושטא ש"ו, דפוס שונצינו; דף מחומש עם תרגום ליוונית ולאדינו, קושטא ש"ז, דפוס שונצינו; קטע דף מרב אלפס, קושטא רס"ט; ודפים נוספים (ביניהם מספר דפים מדפוס שונצינו בקושטא, בשנות הר').
• [7] דף מספר קהלת עם פירוש רש"י. דפוס לא מזוהה.
• דפים מודפסים שונים, חלקם כרוזים הקשורים לעדת הבבלים בירושלים, ועוד.
כ-50 פריטים. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף משפחת ששון.

ספר תורה, בכתיבת סת"ם ספרדית, נתון בתיק עץ בסגנון תוניסאי, עם מעטפת-בד. [ישראל, שנות ה-60 של המאה ה-20 בקירוב].
דיו על קלף בעיבוד סיד מקומי. כתיבה אופיינית לעדות המזרח בארץ ישראל בשנות השישים.
הספר נתון בתיק עץ בעל 13 צלעות וכתר מנוסר בראשו, עטוף במעטפת-בד, בסגנון שרווח בתוניסיה. על התיק לוחיות הקדשה בצורת לוחות הברית: "למנוחת נר"ן הרב פראג'י עלוש ובנו סוסו עלוש ז"ל ואשתו פלילה ת.נ.צ.ב.ה."; "תרומת הבנות כדרה וזהיה עלוש לחיי כל משפחת הרב הקדוש בכלל, ברוכים יהיו". סביב התיק ווים לתליית המעטפת, העשויה קטיפה ארגמנית ורקמה מכנית בחוט כסוף ומעוטרת בסרט קלוע ובסרט שנצים. במרכזה רקומים כתר תורה ולוחות הברית, ומשני צדיהם פסוקים, מגני דוד חסומים בפרחים, מנורות והקדשות: "כדרה בת פלילה עלוש, זהיה בת פלילה דמרי ושמחה בת טיטה בוכובזה הי"ו"; "פליה בת עזיזה, עזיזה בת אסתר, ואורידה בת רבקה, ר' פרזי בר אורידה ופנחס בר מסעודה עלוש ת'נ'צ'ב'ה'".
רבי פראג'י עלוש (תרי"ד-תרפ"א), אב"ד גאבס (תוניסיה). דמות נערצת מחכמי תוניסיה. מחבר ספר השו"ת אוהב משפט. עצמותיו הועלו בשנות ה-70 לבית העלמין באר שבע, בה נטמן ע"י קבר תלמידו רבי חיים חורי.
גובה הקלף: 50 ס"מ בקירוב. קלף לבן בהיר. מצב טוב.
גובה התיק: 74 ס"מ. קוטר: 34.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. שברים. שבר חסר באחת מצלעות הכתר.
גודל המעטפת: 57X113 ס"מ. מצב טוב. פרימות. לולאות קרועות.