מכירה 77 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- (-) Remove כתבי filter כתבי
- יד (77) Apply יד filter
- manuscript (68) Apply manuscript filter
- and (55) Apply and filter
- ומכתבים (35) Apply ומכתבים filter
- יהדות (35) Apply יהדות filter
- jewri (35) Apply jewri filter
- letter (35) Apply letter filter
- כתבי-יד (24) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (24) Apply כתבייד filter
- book (20) Apply book filter
- תימן: (15) Apply תימן: filter
- תימן (15) Apply תימן filter
- yemenit (15) Apply yemenit filter
- והמזרח (11) Apply והמזרח filter
- פרס (11) Apply פרס filter
- סוריה (11) Apply סוריה filter
- חסידות (11) Apply חסידות filter
- חבד (11) Apply חבד filter
- חב (11) Apply חב filter
- וספרים (11) Apply וספרים filter
- וכורדיסטאן, (11) Apply וכורדיסטאן, filter
- וכורדיסטאן (11) Apply וכורדיסטאן filter
- והודו (11) Apply והודו filter
- הקרוב (11) Apply הקרוב filter
- המזרח (11) Apply המזרח filter
- בבל, (11) Apply בבל, filter
- בבל (11) Apply בבל filter
- הרחוק (11) Apply הרחוק filter
- חב"ד (11) Apply חב"ד filter
- chabad (11) Apply chabad filter
- eastern (11) Apply eastern filter
- far (11) Apply far filter
- near (11) Apply near filter
- ולפניה (10) Apply ולפניה filter
- תקופת (10) Apply תקופת filter
- עתיקים (10) Apply עתיקים filter
- מראשית (10) Apply מראשית filter
- הדפוס (10) Apply הדפוס filter
- 11 (10) Apply 11 filter
- 11th-16th (10) Apply 11th-16th filter
- 16 (10) Apply 16 filter
- centuri (10) Apply centuri filter
- earli (10) Apply earli filter
- th (10) Apply th filter
- african (9) Apply african filter
- esther (9) Apply esther filter
- morrocan (9) Apply morrocan filter
- north (9) Apply north filter
- north-african (9) Apply north-african filter
קונטרס (16 עמ' כתובים) בכתב-יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [בגדאד, תר"ס בקירוב].
קטע מתוך דרשות לחודש אלול ולעשרת ימי תשובה. כתיבה אוטוגרפית של ה"בן איש חי", עם מחיקות, תיקונים והוספות בין השורות. התוכן נדפס בשינויי עריכה בספרו "בן איש חיל" (חלק ב, ירושלים תר"ע, דרוש א' לשבת תשובה), ונראה שלפנינו הנוסח הראשון של הדברים שנכתב בעת הכנת הדרשות. בסוף אחד הקטעים (דף [6/א]), הוסיף ה"בן איש חי" בקשת "שמירה": "א-ל ש-ד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו תמיד אכי"ר [=אמן כן יהי רצון]".
הקונטרס שלפנינו מתחיל באמצע סיפור על נסיך ווילנא, שרצה בעת ייסוד העיר לשחוט ולהקריב נער, בן-יחיד לאמו, בעקבות דברי החוזים בכוכבים, והנער אותו ביקש להקריב התווכח עמו בדברי חידות ופתרונותיהם (הסיפור הנ"ל מובא גם בספרו "נפלאים מעשיך", מעשה סא). ה"בן איש חי" עושה שימוש בסיפור זה בדרך הדרוש ומעורר על נחיצות התשובה בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה: "...ואנכי הרחבתי בדברים ועשיתי להם מטעמים, ועתה נביטה בשאלות הנער ופתרונם... ואמרתי בזה טעם נכון...".
בדף האחרון מביא ה"בן איש חי" משל לדברי המוסר שבדרשתו, עפ"י סיפור עממי-סאטירי שפורסם בעתונות אותה תקופה: "ואמשיל משל על זה כמעשה אשר הובאה במכ"ע הנקרא שעשועים (אב תרנ"ט)" - אודות חותן כילי ורע עין שחתנו החכם השיב לו כגמולו (ראה להלן ציטוט הסיפור - הסיפור הנ"ל נמצא בעתון "גן שעשועים", שנה ראשונה, גליון 23, ליק, י"ג אב תרנ"ט, עמ' 7).
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה", גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ולכן קרא לרבים מחיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. ספריו הנוספים הם: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות ועוד.
[8] דף, כתובים משני צדיהם. 13.5 ס"מ. מצב טוב. מעט קרעים ובלאי. כריכת עור חדשה. נתון בקופסת קרטון מהודרת.
"יום לשנה, יום לשנה!!!"
"ואמשיל משל על זה כמעשה אשר הובאה במכ"ע [במכתב-עתי] הנקרא שעשועים (אב תרנ"ט): איש אחד כילי ורע עין לקח חתן לבתו ויבטיחו בשעת התנאים של הנדונייא לתת לו מזונות על שולחנו עשר שנים רצופות. ויהי כי עברו עשרה ימים אחר החתונה ויקרא לחתנו וילחש לו באזנו לאמר, דע לך חתני יקירי כי אני דרכי 'יום לשנה', כפי החשבון שעשה הקב"ה עם יחזקאל הע"ה [הנביא עליו השלום] בשכבו ש"ץ יום על צד שמאל וארבעים יום על צד ימין, באומרו לו 'יום לשנה יום לשנה נתתיו לך' [יחזקאל ד, ד-ו], ועל כן באלו העשרה ימים שהיית אוכל על שולחני ספו תמו מזונותיך עשר שנים אשר הבטחתי לך.
ויען החתן ויאמר, צדקת חותני יקירי בזה החשבון, כי גם אנכי חשבוני כך, וחשבתי את עשרת הימים האלה לעשר שנים, ונמצא עתה אני ישבתי עם בתך עשר שנים ולא ילדה לי עדיין, ושורת הדין מחייבת שצריך לגרשה כדי לישא אשה אחרת, והנני מוכן עתה ללכת לב"ד לכתוב לה ספר כריתות כדת, ע"כ".
(העתקה מדברי רבינו יוסף חיים, בכתב היד שלפנינו)
העתקת מכתב שאלה ותשובה מחכמי ורבני בגדאד, אודות יוזמה להרוס את מתחם בתי הכנסיות ובתי המדרשות העתיקים בעיר ולבנותם מחדש. רבני בגדאד כותבים שהתאספו יחדיו ועלתה ביניהם הסכמה לאסור את הדבר עפ"י דין. דף ההעתקה שלפנינו נשלח לירושלים ועליו כתבו וחתמו ארבעת גדולי הרבנים בירושלים מכתבי הסכמה לפסקם של רבני בגדאד.
בשולי הפסק של רבני בגדאד - שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של רבי יוסף חיים זוננפלד, הכותב: "הדברים פשוטי'[ם] שהדבר אסור, ולא באתי כ"א [כי אם] להצטרף לכינוסם של צדיקים, הק' יוסף חיים זאננענפעלד". בעמוד הריק ממול - מופיעה הסכמה מאת הראשון לציון רבי יעקב מאיר (כתב-יד סופר וחתימת ידו). מעבר לדף - הסכמה בכתב-ידו וחתימתו של הרב קוק: "הנני ג"א [גם אנכי] נמנה לדבר מצוה לבא בהסכמה ע"ז, וכל השומע יתברך ויזכה לראות בבנין שלם בב"א [במהרה בימינו]... הק' אברהם יצחק הכהן קוק". לצד הסכמת הרב קוק - הסכמת רבי אליהו קלצקין (כתב-יד סופר וחתימת ידו).
במכתב השו"ת, שכותרתו "נוסח ההסכמה", מופיע בפירוט העניין הנידון: "אנו החו"מ חו"ר [החותמים מטה חכמי ורבני] בבל רבתי עם, נדרשנו לאשר שאלונו על דבר בתי הכנסיות הקדמוניות הקיימות בהיכליהן, ואשר עד היום מתפללים בהם, הנקראים בשמותם: בהכ"נ הגדולה, בהכ"נ הקטנה (לגבי הגדולה), בהכ"נ החדשה, מדרש אבו מנשה, מדרש בית זלכה, מדרש יעקב צמח וכו'... אם שורת הדין נותנת למי שהוא להרוס הבנינים שלהם עד היסוד ולחזור לבנותם ולעשותם בהכ"נ אחת... ואנו החו"מ בשמעינו את השאלה הנ"ל נועדנו יחד ואחרי המשא ומתן בדברי הפוסקים כדבעי, לא ראינו שום צד היתר להקל בדבר ח"ו...". על פסק זה חתומים (לפנינו בהעתקה) 22 מרבני בבל וחכמי הישיבות, בהם רבי שלמה משה שאול לנייאדו, רבי ניסים כצורי, רבי יצחק ניסים, רבי סלמאן חוגי עבודי, רבי ששון כצורי ועוד; ואליהם צורפה (לפנינו בהעתקה) "הסכמת הרב החכם באשי... עזרא ראובן דנגור ס"ט".
[1] דף כפול (4 עמ' כתובים). 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים רבים. מעט בלאי. סימני קיפול.
כרך עבה בכתב-יד (למעלה מחמש מאות עמודים כתובים), רובו ככולו בכתיבה אוטוגרפית של הגאון רבי יעקב ענתבי, ה"חכם באשי" של דמשק במשך שלושים שנה ומי שעמד במרכזה של "עלילת דמשק" (ראה להלן). לפנינו חיבור רחב היקף מתורתו של רבי יעקב עתנבי בהלכה ואגדה - שלא נדפס מעולם.
בכתב-היד מופיעים תאריכים שונים, משנת תקע"ה ועד תר"ו, והוא נכתב בחלקו בתקופת ישיבתו של רבי יעקב ענתבי בדמשק ובחלקו בשבתו בירושלים.
הכרך כולל למעלה מארבעים דרשות, חלקן ארוכות במיוחד, שחיבר ודרש רבי יעקב ענתבי. בראש הדרושים מופיעות לרוב כותרות, בהן מתאר רבי יעקב את מקום הדרשה, את קהל השומעים, תאריך ופרטים נוספים, לדוגמה: "דרוש לשבת הגדול שדרשתי בקהל רבים פה דמשק, ש' [ת]קע"ה...", "דרשתיהו בשבת הגדול בק"ק ספרדים שנת התקפ"ב", "דרוש שדרשתי בקהל רב הי"ו בשבת זכור דשנת התקצ"א...", ועוד. כפי הנראה, רוב הדרשות נאמרו בבתי הכנסת בדמשק. בדרוש לחודש אלול תקפ"ט כותב רבי יעקב: "דרשתיהו בק"ק גובאר יע"א" (ג'ובר - באותם ימים היה כפר בפאתי דמשק). בשני מקומות כותב רבי יעקב שלבסוף לא נשא את הדרשה ברבים. במקום אחד, תחת הכותרת, "דרוש למשמרת חדש רחמים... תקפ"ז...", הוסיף בכתיבה קטנה יותר: "ולא דרשתיהו אז מחשש הדבר...". במקום אחר כותב: "דרוש זכור שסדרתיהו לדרוש ש' התקצ"ד ומשום מעשה שהיה לא דרשתי...".
מלבד הדרשות כולל הכרך גם למעלה מעשר תשובות הלכתיות ארוכות בעניינים שונים, ומלבדן מופיעים בדפים רבים (בשולי הדרשות והתשובות או ביניהן) עשרות קטעים של חידושים על סוגיות שונות בש"ס ועניינים שונים בפוסקים ובספרים שונים.
בסיום כמה מן הדרשות וכמה מן התשובות ההלכתיות חותם רבי יעקב ענתבי בחתימת ידו: "הצעיר יעקב ענתבי ס"ט". בדף [49] הוסיף רבי יעקב סלסול נאה לחתימתו.
הכרך שלפנינו כולל דרושים לזמנים שונים, לשבת הגדול, ל"משמרת חודש אלול", לשבת פרשת נצבים (ערב ראש השנה) ולשבת תשובה, לשבת זכור, לנישואין, לכיבוד אב ואם, למעלת נשים צדקניות, ועוד. השנים הנזכרות בכותרות הן: תקע"ה, תקפ"ב, תקפ"ה, תקפ"ו, תקפ"ז, תקפ"ח, תקפ"ט, תק"ץ, תקצ"א, תקצ"ב, תקצ"ד.
בין הדרשות אנו מוצאים "דרושים להספד" על אישים שונים, בהם: "לתשלום שנה לח"ר עזרא זלה"ה", "סדר בהעלותך [ת]קע"ה דרשתי על הרוג הינ"נ", "לשמועת הרב ח"ק כמהריו"ס זלה"ה דרשתיהו על שמועתו ועל שמועת הרב כמהר"ח עמרם", "דרוש הספד שדרשתי בחודש לפטירת אבא מארי הכ"מ", "דרוש שדרשתי בתשלום השנה לעט"ר אבא מארי...", "שדרשתי על הר' בכור לאניידו נ"ע...", "לתשלום שנה להר"ח לאניידו", "שדרשתי בחדש להגביר הח' השר גי' מנחם פרחי נ"ע", "דרשתי לתשלום שנה לגי' מנחם פרחי נ"ע...", ועוד.
התשובות ההלכתיות עוסקות בעניינים שונים, כגון הלכות פסח, כתיבת ספר תורה, הלכות שכירות, תנאי כתובה, ועוד. אחת התשובות המעניינות בקובץ שלפנינו היא תשובה פולמוסית על מחלוקת שהתעוררה בינו לבין הראשון לציון, רבי שלמה משה סוזין, בדין יבמה.
בשולי אחת מתשובותיו, העוסקת בשאלה אם מותר לישראל למול גויים, כותב רבי יעקב (ברישום מאוחר יותר שנוסף לאחר חתימתו) "ואני ג"כ הסכמתי והתרתי למול בן הישמעאלי... ומלתי בן גוי בבלי סייד מחמד סעד בחורף ש' התקצ"ט ליצירה".
באחת התשובות האחרונות בכתב היד, העוסקת בעניין שידוכי יתומה, שנכתבה כבר בהיותו בירושלים, הוא כותב על הימנעותו מלפסוק בשאלות הבאות מדמשק ומוסיף דברי ביקורת חריפים על יהודי העיר, אך מזכיר לשבח את חתנו רבי שלמה סוכרי (אב"ד דמשק): "...אע"פ שקיבלתי עלי מיום צאתי ממתא דמשק יע"א שלא להטפל בשום ענין הנוגע להתם ודדמי להו מכמה טעמי ואפילו אות א' איני משיב להשואלין לי בענין דינא מהתם כי בזה"ז טוב לחשות יען כי שם נשתנו סדרי דאין מקבלים דבר הלכה אלא לפי דעתם וכל א' וא' התובע והנתבע רוצה שהוא יזכה בדינו לפי דעתו ואין אפשר דבר זה להיות כלל ומי שיצא חייב יהיה שונא הדיין ואם יוכל ירדפהו לדיין בכל מה דמצי להזיקו והטוב טוב שלא להיטפל בשום דין השייך לשם כלל, ברם הא שאני דכיון דהך פסק"ד הוא חתני ואו"ע זה הח' הש' והכולל הדה"מ כמה"ר שלמה סוכרי יצ"ו ויהי ה' אתו ויברכהו ויגדיל תורתו ויגל לבי בתורתו כי אני ג"כ טרחתי עליו בת"ת ועליו אני אומר שישו בני מעי שישו כל מין דין סמוכה לנה אי לזאת בזה אני יצאתי ממחיצתי וזאת אשיב בקצ"ר אמי"ץ...".
בדפים האחרונים של כתב היד מופיעה תשובה שכתב רבי יעקב בעניין חזקות הבתים בירושלים, הנוגעת לסיפור אישי שאירע עמו ביושבו בירושלים. תשובה זו היא תיעוד היסטורי מרתק על קורותיו של רבי יעקב ענתבי בירושלים ועל חיי העיר באותם ימים. רבי יעקב מספר על בית ששכר בירושלים ועל התנכלויות חוזרות ונשנות שסבל מאנשים שטענו לחזקה על הבית, ניסו לסחוט ממנו כספים ולהוציאו מן הבית שלא כהוגן, ועל מעורבותו של הראשון לציון - רבי אברהם חיים גאגין [הרב אג"ן] בעניין: "...ואני הצעיר שכרתי בית א'... ואחר ששכרתיו באה אלמנה א' ותבעה ממני... ואני שאלתיו אז להרב ראשון לציון הרב אג"ן... כי גר אני ומחדש באתי ולא ידעתי מהות מנהגי דיני החזקות דנהיגי בעה"ק... וענני כך... רצו הגויים להוסיף עלי שיעור השכירות עד אלף והותר... צעקו וכעסו באומרם... אמרתי להרב יצ"ו היאך חייבתני... והשיבני אין לי פנאי אני ללמוד בעניין זה רו"מ כת"ר ילמוד ולהקל מעלי ירשום לי מה שיראה לו בעניין זה...". לאחר שנושא ונותן באריכות בנידון ההלכתי הוא מוסיף ומספר את תלאותיו בעניין הזה: "...וחתמתי שמי ושלחתיו לו וכתב הרב יצ"ו בזה פסק"ד באורך וחלק עלי ברמה... ואחר תשלום השנה ההיא הלכו האלמנה וקרוביה המסייעים בידה כת פועלי און הם וקשרו עם הגוי שיתנו לו שוחד ויוסיפו על השכירות שיוציאוני מהבית והגוי בא עלי בעלילות ובחזקת יד ובבזיונות וקללות דת שהוא רוצה להשכירו לאפיקורוסים... ודחק אותי מאד והביא שם א' מהאפיקורסים... ודחקתי את עצמי והוכרחתי לצאת משם תכף ובו בפרק אחר ששכרתי מקום קודם צאתי באו יהודים והגידו לי כי האלמנה הנז' ובני משפחתה קשרו עלי עם הגוי... ונתנו שוחד עלי שיוציאו אותי... ויום ש"ק הכריז הרב יצ"ו ע"י השמש תדעו חזקת חצר ב' היא לי..." (על המחלוקות בירושלים בעניין "תקנת החזקות" ומעורבותו של הרב אג"ן בנושא, ראה קטלוג קדם, מכירה 74, פריט 267).
בדף הבטנה של הכריכה הקדמית אנו מוצאים שלושה רישומים אוטוביוגרפיים-משפחתיים שכתב רבי יעקב ענתבי. בראשון שבהם תיעוד היסטורי על עזיבתו את דמשק ובואו לירושלים: "התר"ב ליצירה, יצאתי מדמשק יום טו"ב סיון לחט"ו [=לחיים טובים ולשלום]... ובאתי לחט"ו אני וביתי הי"ו, דהיינו נ"ב [=נות ביתי] ובני הי"ו וב' בנותי הי"ו, לעה"ק ירוש' ת"ו יום עש"ק כ"ה סיון ש' התר"ב ליצירה"; "והיום עש"ק י"ג חדש רחמים היו נישואי בתי סי' אסתר תמ"א יה"ר שיהיה זיווגם עולה יפה... עם הח' כמה"ר שמואל עקיבא יצ"ו בן הר' ר' ישעיה יצ"ו והלך לחו"ל לחט"ו מוצאי פסח תר"ד ויה"ר יחזור לחט"ו"; "עש"ק ז"ך תמוז תר"ה נ"ב נלבע"ה [=נות ביתי נפטרה לבית עולמה] תנצב"ה". מתחת לרישום האחרון הוסיף בנו: "פטירת עט"ר מור אבי ליל ד' לח' תשרי שנת תר"ז הצעיר משה חיים ענתבי ס"ט".
ליקוטים שונים בדפים הראשונים והאחרונים. בדף הראשון בין היתר: "נוסח פרוזבול שעשיתי בשנת התקפ"ו ש' השמיטה..."; שמות קודש ותפילות לאמירה לפני הדרשה ולהצלחת הדרשה: "וכח זה השם יסדר הדברים בפיך ויסדרם בלשונך וירגלם בפיך שלא תשכחם...", "האי שמא קדישא מצלח לפתיחת הלב...". בדף האחרון מספר סגולות: "סגולה למגיפה... העתקתי מכ"י ח"ר שמואל פינטו ז"ל...", "לשותה סם המות, יכתוב שמות אלו על נייר ויבלעם ויתרפא, גם למגיפה מסוגלים...", "סגולה שכתבו מעה"ק שמצאוה בכת"י מהרח"ו זצוק"ל...".
הגאון הקדוש רבי יעקב ענתבי (תקמ"ז-תר"ז), מחכמי ארם-צובא ומגדולי דורו, צדיק וחסיד, גאון ומקובל, ששימש כרבה הראשי ("חכם באשי") של דמשק וגלילותיה במשך כ-30 שנה. למשרה זו נתמנה כבר בצעירותו ונהג בה ביד רמה. רבי יעקב כתב שירים ופיוטים שנפוצו בקהילות המזרח. רק מעט מתשובותיו בהלכה, דרשותיו וחידושיו בש"ס ופוסקים, זכו לראות את אור הדפוס, ולפנינו כרך שלם מתורתו שטרם זכה להתגלות.
רבי יעקב זכה לכינוי "הרב הקדוש והצדיק המפורסם", כאשר נתפס למאסר ועינויים קשים בעלילת הדם בשנת ת"ר, הידועה בשם "עלילת דמשק". עלילה זו, שעוררה זעזוע בכל העולם היהודי, החלה עם היעלמותם של נזיר נוצרי עם משרתו המוסלמי. מושל סוריה והקונסול הצרפתי במקום החלו להפיץ כי היהודים רצחו אותם לצורך שימוש פולחני בדמם לאפיית מצות. סַפָּר יהודי מדמשק שנחשד בהריגתם והובא לחקירה עונה קשות ואולץ להודות באשמה ולנקוב בשמותיהם של שבעה מנכבדי הקהילה ובראשם רב הקהילה - רבי יעקב ענתבי. בעקבות כך נאסרו רבי יעקב והנכבדים האחרים ועברו עינויים קשים ומרים.
העולם היהודי היה כמרקחה לשמע עלילה זו ונעשו מאמצי השתדלות שונים לבטל את הגזירה. בין הפעילים המרכזיים בעניין היה השר משה מונטיפיורי וכן משפחת רוטשילד ואישים רמי-דרג (יהודים ולא-יהודים) מכל רחבי העולם. במשך מספר חודשים היה רבי יעקב אסור בבית הכלא בתנאים נוראים וקשים מנשוא. במטרה לגרום לו להודות באשמה עונה רבי יעקב בעינויים אכזריים. בין היתר, הושם רבי יעקב בתא כלא צר, שגודלו אמה על אמה, שהיה פתוח לרחוב, וסבל מהצקות וגידופים בלתי פוסקים מעוברי הרחוב הגויים. במכתב מפורסם שכתב למונטיפיורי תיאר בפרוטרוט את העלילה ואת העינויים הקשים בעת המאסר. תיאורים אלה מסמרי שיער (לפי המסופר בשמו, כאשר פגש אותו מונטיפיורי לימים אמר לו שאי אפשר להאמין כי סבל את כל היסורים הקשים, ולאחר הפצרות רבות שיגלה לו את טעם הדבר, גילה לו רבי יעקב כי הוא ניצוץ משיח בן יוסף - ראה חומר מצורף). מכתב עדות זה של רבי יעקב נדפס לראשונה בספר "באור החיים" לרבי חיים כפוסי (ירושלים תרפ"ט).
לבסוף נשאו המאמצים פרי ורבי יעקב שוחרר ממאסרו ביום ח' אלול ת"ר. יום זה נקבע אצל יהודי דמשק כיום שמחה ונהגו שלא לומר בו תחנון. מנהג יהודי דמשק היה להזכיר בליל יום הכפורים, כשמתפללים על מנוחת הצדיקים, את רבי יעקב במילים האלה: "הרב מעוז ומגדול מורינו ורבינו עטרת תפארת לראשנו החסיד העניו ראש בית דין דמשק שסבל כמה עינויים קשים מרים להצלת ישראל רבי יעקב ענתבי".
בשנת תר"ב עזב את דמשק והגיע לירושלים (כפי שמתועד בכתב-היד שלפנינו, ולא בשנת תר"א כפי שמובא במקורות אחרים). על בואו לירושלים מובא סיפור מופלא, בספר ליקוטי דוד, מאת רבי דוד בן ציון לאניידו (ירושלים תשל"ז, חלק "לקדושים אשר בארץ", עמ' קכב): "ושמעתי מחכם זקן ממשפחת ענתבי, קודם שהגיע רבי יעקב ענתבי לירושת"ו ראה בחלום הרב הראש"ל [=הראשון לציון רבי אברהם חיים גאגין - הרב אג"ן] שאמרו לו: יעקב אבינו בא לירושת"ו [לירושלים תבנה ותכונן] ואתה שוכב על מטתך? ולא ידע מה החלום ומה פתרונו. השכים בבוקר והלך לבית המדרש ואמר לחכמים בלילה הזה הראוני בחלומי... אז ענה לו חכם אחד מחכמי הישיבה, זה פתרונו: שמעתי שהרב החסיד הקדוש ר' יעקב ענתבי שנתייסר ביסורים קשים ומרים בעלילת הדם... בא כעת לירושת"ו, ואז נתאספו הראש"ל והרבנים כולם ויצאו לקראתו וכשנתראו פנים אל פנים נתחבקו יחד באהבה ובידידות רבה והראש"ל פשט את המצנפת שלו להלבישה לר' יעקב ענתבי, ור' יעקב לא רצה בשום אופן ללובשה ואמר לו ח"ו די לי, עמי היתה ושלחתיה ברוך ה' יצאתי ידי חובתי עם הרבנות והצבור ושלי"ת [ושבח לאל יתברך] נכנסתי בשלום ויצאתי בשלום ובאתי לעבוד ה' בישוב הדעת ובישוב טוב בירושלים בהשקט ובטח... עכשיו אני פטור מעול הציבור בשמים ובארץ, אכלתי, לקיתי ושילמתי, גבר עלי חסדו שזכיתי לבוא לירושת"ו לחטו"ל [לחיים טובים ולשלום]..." (על פעילותו של רבי יעקב ענתבי בהיותו בירושלים להשכנת שלום בין הצדדים הניצים במחלוקת בין הרב אג"ן ורבי יהודה נבון ראה: מאיר בניהו, חמש שנים שעשו את ירושלים לבוקה ומבוקה ומבולקה, בתוך: אסופות, ו, ירושלים תשנ"ב, עמ' רמז-תכא).
רבי יעקב נפטר בירושלים בתשרי תר"ז (1846), ועל מצבתו נכתב: "הרב הגדול המפורסם בקדושתו וחסידותו שמסר עצמו וגופו ונפשו וקידש שם שמים ברבים וסבל זמן רב כמה עינויים ויסורין קשים ומרים בלי שעור על העלילה הרעה הידועה אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ונתקדש ש"ש ברבים בשנת הת"ר בהיותו רב ומו"ץ בעוב"י דמשק יע"א כקש"ת יעקב ענתיבי זלל"ה...".
בספר "עוד יוסף חי" - עובדות והנהגות של הצדיקים המקובלים רבי יוסף דיין ורבי יוסף וולטוך (עמ' קב), מובא בשם צדיקי אמת כי סגולה להפקד בבנים זכרים להשתטח על קברי האור החיים הקדוש, הרש"ש ורבי יעקב ענתבי, ביום הטבילה, בט"ו לחודש או בערב ראש חודש.
[264] דף (כתובים משני צדיהם). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. סימני עש רבים בכל הדפים, עם פגיעה בטקסט (בחלק מהדפים הפגיעה מעטה ובחלקם הפגיעה משמעותית). מספר דפים מנותקים או רופפים. כריכת עור מקורית, קרועה ופגומה.
• כתב-יד, סדר הקפות למת. קובה, תרע"ח 1918. קולופון בעמוד האחרון: "...ולתפ"ץ [=ולא תקום פעמיים צרה], יום ה' אלול תרע"ח 1918 קובא יב"ץ".
[6] דף (מתוכם ארבעה דפים כתובים משני צדיהם). 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. כריכה חדשה.
• כתב-יד, ליקוטי דינים בהלכות שחיטה. [קובה? המאה ה-20 בקירוב]. על הכריכה החדשה נכתב "לקוטי דיני שחיטה - מנהג קובה". בעמוד האחרון רשימת לידות ורישומים נוספים.
[9] דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש. כריכה חדשה.
מקור: אוסף ד"ר מיכאל קרופ.
האוסף כולל:
כתבי-יד שונים בכתיבה מזרחית [ארצות המזרח, רובם מבגדאד או הודו]: • כתב-יד, פזמונים להקפות ושמחת התורה. • כתב-יד, הפטרת תשעה באב , עם "שרח". • כתב-יד, הגדה של פסח, עם "שרח" [תרגום בערבית-יהודית]. • כתב-יד, זמירות שבת עם ברכת המזון. • כתב-יד, פזמונים לזמנים שונים [שבת הגדול, חנוכה, ועוד]. • כתב-יד, "פזמונים לעולים של שמחת התורה". • כתב-יד, מי כמוך לפורים [פגום וחסר]. בדף הראשון הקדשת הכותב: "מנחה שלוחה להיקרה... אשת הגביר עזרא מאיר בכ"ר אברהם שלום סלימאן שמעון יצ"ו בעיר סינגאפור". • מספר דפים מכתב-יד, ביאור על ספר תהלים (פרקים יז-יח) ועוד כתבי יד או חלקי כתבי-יד.
• כריכת ספר, עשויה דפים מכתבי-יד, ביניהם דפים מכתב-יד "מנהגי פאס יע"א" (בהלכות טריפות), וכתבי יד נוספים (עם ניסויי קולמוס ועוד).
• שרידי דפי דפוס עתיקים שהוצאו מ"גניזת כריכות", ביניהם: דף ממסכת בבא קמא, מהדורת בומברג, ונציה רפ"א; דפים מחומש תורת ה' תמימה, עם תפסיר רס"ג ותרגום לפרסית, קושטא ש"ו, דפוס שונצינו; דף מחומש עם תרגום ליוונית ולאדינו, קושטא ש"ז, דפוס שונצינו; קטע דף מרב אלפס, קושטא רס"ט; ודפים נוספים (ביניהם מספר דפים מדפוס שונצינו בקושטא, בשנות הר').
• [7] דף מספר קהלת עם פירוש רש"י. דפוס לא מזוהה.
• דפים מודפסים שונים, חלקם כרוזים הקשורים לעדת הבבלים בירושלים, ועוד.
כ-50 פריטים. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף משפחת ששון.
• תפילות למועדים (בראשו: "זה כתב של יוסף חי בר משה"). • כתב-יד, דיני שחיטה וטריפות בקצרה, עם תרגום למליאלאם (שורה מול שורה). • תפילות ופיוטים. עברית ומארהטי. • כתב-יד, תפילות לחולים והשכבה לנפטרים, עם תרגום לאנגלית. • סדר עבודה ליום הכיפורים, עם פיוטים לשעת נעילה. • תפילות ראש השנה ויום כיפור (רישום בסוף: "כתב זה של יוחנן בר אליה הצעיר הכותב לשון הקודש"). • סדר טהרת המת ופיוט. כותרות במארהטי (בראשו רישום בעלות: "שלמה בן דוד חזן"). • חמשה כתבי-יד במארהטית. • קינות לתשעה באב. • צרור דפים מכתבי-יד שונים (תפילות, פיוטים ועוד).
13 כתבי-יד + צרור דפים מכתבי-יד שונים. גודל ומצב משתנים.
• זבח תודה, ביאור על הלכות שחיטה והלכות טריפות. כלכתה, [תרי"א-תרי"ב 1851-1852]. ארבעה עותקים, בהם שלושה עותקים חסרים. • ספר ימין משה, על הלכות שחיטה. כלכתה, [תר"ד 1844]. נדפס עם: ספר זכרון לבני ישראל וספר שוחטי הילדים (שער נפרד לכל ספר). חלק מהדפים על נייר כחלחל. שלושה עותקים. העותק השלישי חסר ופגום. • ספר זכרון לבני ישראל וספר שוחטי הילדים. כלכתה, [תר"ד 1844]. שני עותקים. באחד העותקים חסר דף אחרון בספר שוחטי הילדים. שני ספרים אלו נדפסו במקור כחלק מספר ימין משה, עם דפי שער נפרדים. • ספר שוחטי הילדים. כלכתה, [תר"ד 1844]. נדפס במקור כחלק מספר ימין משה עם דף שער נפרד. נייר כחלחל. • ספר יוסיפון, מאת יוסף בן גוריון הכהן. כלכתה, [תר"א-תר"ב 1841-1842]. קרעים חסרים. • ספר המעשיות, סיפורי מעשיות בעריכת המדפיס אלעזר עראקי. [כלכתה, תר"ב 1842]. שני עותקים חסרים. • ספר הישר, סיפורים ומדרשים שונים לפי סדר פרשות התורה וספר יהושע ושופטים. [כלכתה, תר"ג 1843]. חסר דף השער ושני דפים באמצע. • חיי אברהם, הלכות ומנהגים, מאת רבי אברהם כלפון. [כלכתה, תר"ד-תר"ה 1844]. שני עותקים חסרים. • ספר שערי קדושה, קצור הלכות שחיטה, לרבי יחיא צאלח. [כלכתה, תרי"א 1851]. שני עותקים חסרים. • ספר בן סירא, עם ספר אלדד הדני. כלכתה, תרט"ז-תרי"ז [1856-1857]. חסר דף השער של ספר בן סירא ודף אחרון של ספר אלדד הדני. • ספר בן סירא. כלכתה, תרט"ז [1856]. • ספר אלדד הדני. כלכתה, תרי"ז [1856]. נדפס במקור עם ספר בן סירא. • ספר שיר חדש, פירוש על שיר השירים, מתוך ספר משמרת הקדש, סידור ליום השבת. [כלכתה, תר"ג 1843]. עותק חסר. • ספר הפזמונים, מאת רבי אהרון סעדיה עראקי. כלכותה, [תרט"ז 1856]. שני עותקים חסרים. • The elementary Hebrew reader, מאת B. S. Ezekiel Mazgaonkar. בומביי, [שנות ה-50 של המאה ה-20]. ספר ללימוד האלף-בית ותפילות בעברית. הסברים בעברית, אנגלית ומראטהי. • מסכת אבות, בתרגום למראטהי. בומביי, [תר"ל] 1870. הטקסט כולו במראטהי.
26 ספרים וחלקי ספרים. גודל ומצב משתנים.
רשימה מפורטת יותר של העותקים החסרים תשלח לכל דורש.
איורים מקוריים להגדה זו. שער מאויר, עם דמויות משה ואהרן (בהשראת שער הגדה של פסח, מהדורת אמשטרדם תע"ב). איורים לסימני הסדר וקערת ליל הסדר (בהשראת איורי הגדות ליוורנו).
ההגדה הראשונה שנדפסה בנוסח עדת "בני ישראל" בהודו. בשער מופיעים פרטי העורכים והמו"לים: "סדר הגדה בלשון הקדש ועם פירוש של מראט"י... אשר איזן וחיקר... הרב המובהק כה"ר חיים יוסף חליגואה יצ"ו מעיר קוגי"ן [קוצ'ין], ומשנהו לו מחבר ביאורי של מראט"י שחיבר כה"ר חיים יצחק גלצורכר יצ"ו... וגם הוא הוציא הכלי למעשהו ה"ה כה"ר מחבר המראט"י חיים הי"ו, ושותפו... כה"ר יחזקאל יוסף טלכר... נדפס בפעם הראשון על ידי הכותב כה"ר אברהם בן יהודה גמל...".
[5], לה [צ"ל לו] דף. 24 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. כריכה חדשה.
יערי הגדות 656; אוצר ההגדות 895. יערי, הדפוס העברי בארצות המזרח, בומבי, מס' 92.
דיו על קלף בעיבוד סיד מקומי. כתיבה אופיינית לעדות המזרח בארץ ישראל בשנות השישים.
הספר נתון בתיק עץ בעל 13 צלעות וכתר מנוסר בראשו, עטוף במעטפת-בד, בסגנון שרווח בתוניסיה. על התיק לוחיות הקדשה בצורת לוחות הברית: "למנוחת נר"ן הרב פראג'י עלוש ובנו סוסו עלוש ז"ל ואשתו פלילה ת.נ.צ.ב.ה."; "תרומת הבנות כדרה וזהיה עלוש לחיי כל משפחת הרב הקדוש בכלל, ברוכים יהיו". סביב התיק ווים לתליית המעטפת, העשויה קטיפה ארגמנית ורקמה מכנית בחוט כסוף ומעוטרת בסרט קלוע ובסרט שנצים. במרכזה רקומים כתר תורה ולוחות הברית, ומשני צדיהם פסוקים, מגני דוד חסומים בפרחים, מנורות והקדשות: "כדרה בת פלילה עלוש, זהיה בת פלילה דמרי ושמחה בת טיטה בוכובזה הי"ו"; "פליה בת עזיזה, עזיזה בת אסתר, ואורידה בת רבקה, ר' פרזי בר אורידה ופנחס בר מסעודה עלוש ת'נ'צ'ב'ה'".
רבי פראג'י עלוש (תרי"ד-תרפ"א), אב"ד גאבס (תוניסיה). דמות נערצת מחכמי תוניסיה. מחבר ספר השו"ת אוהב משפט. עצמותיו הועלו בשנות ה-70 לבית העלמין באר שבע, בה נטמן ע"י קבר תלמידו רבי חיים חורי.
גובה הקלף: 50 ס"מ בקירוב. קלף לבן בהיר. מצב טוב.
גובה התיק: 74 ס"מ. קוטר: 34.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. שברים. שבר חסר באחת מצלעות הכתר.
גודל המעטפת: 57X113 ס"מ. מצב טוב. פרימות. לולאות קרועות.
דיו על גוויל (מרקם רך, בגוון חום), בכתיבת סת"ם ספרדית. 48 שורות בעמוד.
הספר גלול על זוג "עצי חיים" עשויים עץ, המגולפים בדגם גיאומטרי ומעוטרים בצבעי ירוק ואדום. על חלקם העליון מהודקים חישוקי כסף, חקוקים אף הם בדגמים גיאומטריים. בקצהו התחתון של אחד מ"עצי החיים" מופיעה כתובת בעלות בדיו: "זה הספר שלר [של רבי] יצחק גבאי".
גובה יריעות הגוויל: 53 ס"מ בקירוב. גודל מירבי כולל "עצי החיים": 96 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים כהים. קרעים ביריעה. במספר מקומות קרעים עם פגיעה בטקסט. תיקונים מאוחרים בטקסט. שתי יריעות השלמות מאוחרות [המאה ה-20?].
מצורפת חוות דעת מומחה לספרי תורה עתיקים, על מקום ותיארוך הכתיבה.
כתיבת סת"ם נאה, כתב ועליש [כתיבה ספרדית אופיינית לגרמניה, סגנון כתיבה שרווח אצל האשכנזים בהשפעת מגורשי ספרד]. 19 שורות בעמודה. הפסקי הפרשיות נעשו בהתאמה לכל השיטות. כמה שינויים בחסרות ויתרות מהמסורה המקובלת היום [ראה חומר מצורף].
גובה הקלף: כ-28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמים כהים), קמטים ובלאי. קרעים בשוליים. דהיית דיו ותיקונים במספר מקומות.
דיו; קלף; עצם חרוטה ומגולפת; משי ובד סינטטי.
כתיבת סת"ם ספרדית. 22-26 שורות בעמודה. הפסקי הפרשיות כשיטת הרמב"ם.
המגילה מחופה בחלקה במשי צבעוני משובץ, מן התקופה; היריעה הראשונה וחלק מן היריעה השניה מחופות בבד חדש, ובראשה שרוך לקשירה.
גלולה על ידית עצם נאה, חרוטה ומגולפת.
המגילה נתונה בקופסת עץ מחופה נייר דמוי עור ומרופדת קטיפה; ראשית המאה ה-20 בקירוב.
גובה הקלף: 23.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. דהיית דיו בחלק מהאותיות. תיקונים מאוחרים עם הדבקת קלף. גובה ידית העצם: 37 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סדק בידית. כתמים. חיפוי הבד חסר בחלקו, קרוע בכמה מקומות ובלוי מעט.