"ספר המצות שחבר הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל, והשגות הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל שהשיג על הרמב"ם ז"ל במנין המצות". [ונציה, ש"י 1550] דפוס בראגדין.
בדף האחרון נדפס איור שלושה כתרים, וקולופון עם פרטי הדפוס: "נדפס במצות השר מאנייפיקו מיסיר אלוויזי ברגדין... שנת חמשת אלפים ושלוש מאות ועשרה לבריאת עולם... בויניציאה".
הספר שלפנינו כולל את ספר המצוות של הרמב"ם (שנכתב במקור בערבית, ונדפס במהדורה זו על פי תרגומו של רבי משה אבן-תבון), עם השגות הרמב"ן על החיבור. במהדורה שלפנינו נדפסו בשוליים ציונים לפרשיות התורה, בהן מופיעות המצוות, והפניה אל הפרק וההלכה המתאימה במשנה תורה להרמב"ם, שם מבוארים פרטי המצווה בהרחבה.
המהדורה שלפנינו נדפסה כחלק מן המהדורה המפורסמת של משנה תורה, אותה הביא לדפוס הגאון רבי מאיר קצנלנבוגן - מהר"ם פדובה (רל"ג?-שכ"ה), מגדולי אותו הדור. מהדורת משנה תורה זו נדפסה בשנת ש"י בדפוס בראגדין בוונציה, בשני כרכים. בסוף הכרך השני נדפס ספר המצוות שלפנינו, עם דף שער נפרד.
הנוסח שבמהדורה זו הוגה בדקדוק ע"י מהר"ם פדובה ובנו רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן. מהר"ם פדובה אף טרח והשקיע מכספו בהדפסת מהדורה זו וציפה להתפרנס ממכירת הספרים, אך המדפיס הווניציאני יוסטיניאן, מתחרהו של בראגדין, גנב את הגהותיו של מהר"ם פדובה, והדפיס אותן במהדורה דומה משלו (בוונציה, בשנים ש"י-שי"א) ומכרה במחיר נמוך יותר. פרשה זו עוררה בשעתו סערה ומחלוקת גדולה. הרמ"א (קרובו של מהר"ם פדובה) כתב אז תשובה ארוכה ומנומקת (נדפסה בשו"ת הרמ"א סימן י), בה אסר להפצה את המהדורה המתחרה, הטיל חרם ונידוי על מי שירכוש אותה, ועודד לרכוש את המהדורה שלפנינו בכסף מלא (בסופו של דבר יצאה מריבת המדפיסים משליטה עד שהביאה לבסוף לגזירת שריפת התלמוד באיטליה בראש השנה שי"ד).
מא, [1] דף. 39.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי. קרעים. סימני עש. רישומים. חותמת. תוי-ספר. ללא כריכה.

על חשיבות ספר המצוות של הרמב"ם
על חשיבות הספר שלפנינו - ספר המצוות להרמב"ם עם השגות הרמב"ן - כתב רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ) בהקדמה לספרו זוהר הרקיע: "אלה שני הספרים [ספר המצוות להרמב"ם, וספר ההשגות להרמב"ן] הם חמודים מזהב. כל אחד מהם הראה בו כחו ומעשה תקפו וגבורתו בבקיאות התלמוד, וכי היה בפניהם כשולחן ערוך. ואני בינותי בספרים ההם, וראיתים נותנים לפתאים ערמה. ומי הוא חכם בעיניו ובקי בתלמוד בראותו הספרים ההם, יראה בעיניו ולבבו יבין, כי אין ידיעתו קודם ראותו אותם... כנגד מה שידע אחרי קריאתו אותם... ויראה עצמו כאלו הוא בריה חדשה עקב תהיה רוח אחרת עמו מהרוח הנאצל עליו מהרוח אשר עליהם, ויחשוב עצמו ראוי להמנות עם היושבים בשבת תחכמוני... אשריהם ואשרי מי שזכה לשמוע תורה מפיהם, הלא במעט הדבש הזה אשר הנחילונו אורו עינינו".
גם ה"חתם סופר" כותב דברים דומים (במכתבו שנדפס במשנה תורה מהדורת וינה תקצ"ה): "וידוע שהרמב"ם חיבר הספר ההוא להיות הקדמה לספר היד, והוא ספר נפלא מאוד, וכל ההוגה בו ויודעו מוצא טעם צפיחית בדבש אמרותיהם... ולא יפה עשו [המדפיסים שלא הדפיסו את ספר המצוות יחד עם ספרי משנה תורה], ושינו מדעת בעליו הלא הוא קדוש ה' הרמב"ם ז"ל, ועל ידי כך ממש נשכח אותו ספר מרוב חכמינו, והרבה טובה נאבדה על ידי זה...".