ספר בראשית, שמות ובמדבר, עם פירושי רש"י ובעל הטורים, ועם פירוש "פנים יפות", מאת רבינו פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין. [אוסטרהא, תקפ"ה-תקפ"ו 1825-1826]. מהדורה ראשונה. שלושה כרכים (חסרים) בלבד, מתוך חמישה במקור.
בכרך שמות, הסכמות רבי עקיבא איגר, ה"חתם סופר", רבי יעקב מליסא וה"ברוך טעם". בדף השער של כרך זה נדפס: "פנים יפות... והוא חלק שלישי מספר הפלאה". החלקים הראשונים של ספר "הפלאה" הם ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז) וספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א).
בהסכמתו כותב רבי עקיבא איגר על החשיבות והזכות שבקניית ספר זה: "אשרי שיאחז צדיק דרכו דרך הקודש יקרא לה, לקוח ספר התורה הזאת בביתו ובחומותיו, והבית ימלא אורה כשחר נכון מוצאו".
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה), בעל ה"הפלאה". בצעירותו כיהן ברבנות בערים וויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ובה כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממעזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו. בספרו "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממעזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה".
שלושה כרכים בלבד. עותקים חסרים. בראשית: קנו, ב-ז דף. חסרים [4] דפים ראשונים. שמות: [2], ק, ק-קה, קה-קיב, קכא-קסח, קמט-קנב דף. חסרים: דף השער הראשון ו-42 הדפים האחרונים של הכרך (קנג-קס, קסו-קעא, [1]; י, [3]; כא-לב, [2]). הדפים החסרים הושלמו בצילום. במדבר: [1], קמו; ג, [2] דף. דף השער הראשון חסר. 20 ס"מ בקירוב. נייר ירקרק. מצב משתנה בין הכרכים. כרכים בראשית ובמדבר במצב כללי טוב-בינוני. כרך שמות במצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים משוקמים בדפים הראשונים ובדף האחרון של כרך בראשית, בדף השער של כרך במדבר ובמספר מקומות נוספים בכרך. סימני עש קלים בכרך במדבר. בכרך שמות כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות וסימני עובש, קרעים משוקמים וסימני עש בדפים הראשונים, וקרעים קטנים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. חותמות. כריכות חדשות.

ספר פרי קדש הלולים, הקדמה וביאור לספר "פרי עץ חיים" על כוונות התפילה, מאת האדמו"ר "שר בית הזוהר" רבי צבי הירש מזידיטשוב. לבוב, [תקצ"ג 1833]. בשער: [תקס"ב] "1802", ושם הדפוס: Jides Rosanes [יהודית רוזאניס].
הדפוסת מזוייפת. שם המדפיסה ושני התאריכים מזוייפים. תאריך ההדפסה האמיתי נרמז בחתימת המביא לבית הדפוס, שבסוף הספר, בה הודגשו המילים "ישראל ויהודה יחד" (ללא ו' החיבור), "ויבשר לגאולה", העולים בגימטריה (כל אחד בפני עצמו), תקצ"ג. זיופים מן הסוג הזה נעשו בספרי החסידות שנדפסו בגליציה באותה תקופה בשל איסורי צנזורה ורדיפות המשכילים נגד החסידים [א' יערי מונה 16 ספרים שזויפו באופן הזה. ראה: א' יערי, בית דפוסה של הרבנית יהודית ראזאניש בלבוב, קרית ספר, יז, ת"ש, עמ' 108, מס' 47].
האדמו"ר בעל ה"עטרת צבי" מזידיטשוב – הגאון הקדוש רבי צבי הירש אייכנשטיין (תקכ"ג-תקצ"א, אנצ' לחסידות, ג', עמ' תקצו-תקצט), נודע בכינויו "שר בית הזוהר" על שם גדלותו בחכמת הקבלה. מגיל צעיר נודע כ"עילוי" מופלא בעל ידיעות מקיפות בכל חלקי התורה. מתלמידיו הגדולים וממקורביו של ה"חוזה" מלובלין. נסע ונפגש גם עם יתר גדולי החסידות, ביניהם רבי משה ליב מסאסוב, רבי ישראל ה"מגיד" מקוז'ניץ, רבי מנחם מנדל מרימנוב ורבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. לאחר פטירת רבו ה"חוזה" מלובלין, בשנת תקע"ה, הפכה זידיטשוב תחת הנהגתו של רבי צבי הירש לאחד ממרכזי החסידות הגדולים והחשובים בגליציה. ההערצה אליו היתה עצומה, והתבטאה גם בדברי שבח מופלאים שנאמרו עליו על ידי צדיקי דורו. מבין תלמידיו בתורת הקבלה היה גם הגאון המלבי"ם [על אף שלא היה חסיד].
חיבורים נודעים נוספים של רבי צבי הירש מזידיטשוב הם: ספרו "עטרת צבי" על ספר הזוהר, בו מתגלה מעט מעומק ידיעותיו בתורת הקבלה; ספרו "סור מרע ועשה טוב" שמכונה גם "הקדמה ודרך לעץ החיים" – חיבור המשמש כמבוא לספר "עץ חיים" למהרח"ו, ועליו נכתבו הוספות מאת רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר"; וכן ספרו "בית ישראל" – דרושים על התורה בדרך החסידות.
[1], כא; טו, [1] דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים משוקמים בשולי חלק מהדפים. כריכה חדשה.

ספר נר ישראל, מאת רבי ישראל הופשטיין – המגיד מקוז'ניץ, פירוש "נפלא בחידושי תורה ורזין עלאין" על ספר "ליקוטי רב האי גאון – סודות עמוקות ונוראים על שם מ"ב". "ווילנא" [למברג? תר"ב-תרי"ב בקירוב]. מהדורה ראשונה של הפירוש "נר ישראל".
בספר שלפנינו נדפסו שני חיבורים שנדפסו קודם לכן בווארשא (תקנ"ח) בעידוד המגיד מקוז'ניץ (ראה פריט קודם): "ליקוטי רב האי גאון", מאת רבי משה מבורגוש (מגדולי מקובלי ספרד במאה ה-12), ו"שער השמים", המיוחס לרבי יוסף גיקטיליא (אך לאמיתו של דבר הוא החלק השני של החיבור "ספר העיון לרב חמאי גאון"). במהדורה זו נוסף עליהם לראשונה פירוש עיוני עמוק, "נר ישראל", מאת המגיד מקוז'ניץ. כמו כן, נדפסו כאן לראשונה גם "ח"ן כללים" בחכמת הקבלה, מאת המגיד מקוז'ניץ.
חיבוריו של המגיד מקוז'ניץ עוסקים בביאור קבלת הגאונים וקבלת רבי ישראל סרוג, משולבים עם כתבי האר"י ועם יסודות תורת החסידות, כתובים בקיצור וברמזים, והם קשים להבנה ועמוקים.
ה"דברי חיים" מצאנז כתב בהסכמתו לספר "עבודת ישראל" למגיד מקוז'ניץ: "לפי דעתי, אין בדורינו מי שישיג חכמתו". האדמו"ר רבי אלימלך מגרודז'יסק כותב על חיבורי המגיד מקוז'ניץ: "כל דבריו הקדושים סתומים, ולאו כל מוחא סביל דא להבין קצת דקצת מדבריו הקדושים, המרומזים בסודי סודות גבוה מעל גבוה". המקובל רבי עמרם אופמן שליט"א כתב סדרת חיבורים לפרש חיבורים אלו; בהקדמתו לפירושו "פתילת הנר" (פירוש על "נר ישראל") הוא כותב שהספר שלפנינו הוא "סגולה לשמירה, באשר ידוע ששם מ"ב הוא מסוגל לשמירה".
בסוף הספר נוספה העתקה מכתב-יד הבעש"ט, ובו סדר חניכה של בית קברות חדש ("אם צריכין להוסיף על בית הקברות"), וכן "ליקוטים מהרב ר' פנחס מקוריץ", ובו 130 סעיפים. על "ליקוטים" אלו כתב האדמו"ר בעל "היכל הברכה" מקומרנא בספרו "נתיב מצותיך": "מה שנדפס בסוף ספר נר ישראל, ליקוטים... והדפיסו שם דבר שקר משמו [בסעיף כג], ולא יצאו דברים אלו מפיו הקדוש [של רבי פנחס]... ואיזה ליצן הדפיס דברים של הבל" (ראה חומר מצורף).
מעבר לשער נדפסו כמה חידושים של "היהודי הקדוש" מפשיסחא על פרק "המפקיד".
בדף השער חתימות רבי יעקב אב"ד טורקא, חתנו של ה"בני יששכר": "לד' הארץ ומלואה, יעקב בהרב מו"ה פ"א [=פנחס אריה] נ"י". על יד החתימות נוסף מאוחר יותר: "ז"ל" (אביו של רבי יעקב, רבי פנחס אריה, נפטר בשנת תרי"ג).
רישום נוסף בדף השער, על קניית הספר מעזבונו של רבי יעקב: "לד' הארץ ומלואה, הק' יוסף משה סופר, קניתי מעזבון הרב דק' טארקו...".
רבי יעקב אב"ד ברעזוב וטורקא (תק"ע-תרט"ו) היה חתנו הצעיר של האדמו"ר רבי צבי אלימלך שפירא אב"ד דינוב, בעל ה"בני יששכר". מסופר עליו שכשהיה ילד קטן, הגיש אביו רבי פנחס אריה "קוויטל" לפני רבו "החוזה" מלובלין, ובו שמות שני ילדיו, "וכאשר קרא בהפתקה את שם בנו הר"ר יעקב, אמר הרה"ק זצלה"ה: אה, ער שיינט [=הוא זורח], ואחר כך נאנח הרה"ק, ושאל אותו... על מה נאנח רבינו, והשיב לו כי אינו רואה עליו אריכות ימים" (ראה "אהל הרבי", מדור אור הנפלאות, אות ע, שם מסופר על כך באריכות). רבי יעקב נפטר בגיל 45, שנים ספורות לאחר פטירת אביו.
[2], כד דף. 24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים קלים בשולי דף השער, ללא פגיעה בטקסט. רישומים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בדף השער צוין מקום הדפוס כ"ווילנא", ללא ציון שנת ההדפסה. על פי מפעל הביבליוגרפיה, הדפוסת מזוייפת, ולהשערתם הספר נדפס בלבוב בשנת ת"ר בערך (במקומות אחרים נרשמו השנים תק"פ ותקפ"ב כשנת ההדפסה). להשערתנו, ניתן לקבוע את שנת הדפסת הספר בין השנים תר"ב-תרי"ב, שכן בדף השער המחבר מכונה "בעהמ"ח ספר עבודת ישראל", וספר "עבודת ישראל" נדפס לראשונה רק בניסן תר"ב (שם החיבור ניתן לו רק בהדפסה, על פי המסופר באריכות בהקדמת המו"ל שם). כמו כן, בפתיחה לחידושי "היהודי הקדוש" מפשיסחא שנדפסו מעבר לשער, מוזכר שם בנו של "היהודי" – רבי נחמיה מביכוב – בברכת החיים: "מו' נחמיה נ"י", ורבי נחמיה נפטר בתשרי תרי"ג.
סטפנסקי חסידות, מס' 394.