מחזור "קרבן אהרן" לשלש רגלים, עם פירוש "מטה לוי" ותרגום ליידיש. טשרנוביץ, תרט"ו 1855.
חותמות בעלות שונות של האדמו"ר רבי "אריה ליב הלברשטאם – אבד"ק מושינא"; "הרב אריה ליב הלברשטאם נכד להה"ק מצאנז והה"ג מסיגעט... לפנים אבד"ק מושינא – חונה כעת בעיר קעזמארק". בדפים מח/2 ונז/2 חתימות עתיקות: "ישראל יצחק שמש מבעלזא".
האדמו"ר רבי אריה ליב הלברשטאם ממושינא (תר"ל-תש"ג, נספה בשואה; אנצ' לחסידות, א', עמ' שיג), בנו של האדמו"ר רבי משה הלברשטאם אב"ד בארדיוב (תר"י-תרס"ד), וחתנו של רבי שמואל רוקח אב"ד סקוהל (תרי"א-תרע"ב, בנו בכורו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז). מצד אביו היה מצאצאי ה"דברי חיים" וה"ייטב לב" (שכן אבי-אביו היה האדמו"ר רבי ברוך מגורליץ, בנו של ה"דברי חיים" וחתנו של ה"ייטב לב"). כיהן כדיין ומו"צ בסקוהל, ומשנת תרס"ד רב העיר ואדמו"ר במושינא. בשנות התר"צ בקירוב עבר לעיר קעזמארק.
[1], ב-רה דף. 28 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וסימני שימוש רבים. קרעים חסרים בדפים ראשונים ואחרונים. קרעים עם חסרון בטקסט בדפים קצט-רב (עם הדבקות נייר ישנות). כריכת עור חדשה.

ספר תקוני הזהר, עם פירוש "באר לחי ראי", חלק ראשון, מאת האדמו"ר המקובל רבי צבי הירש שפירא אב"ד מונקאטש. מונקאטש, תרס"ג [1903]. מהדורה ראשונה.
העותק של מהר"ם בריסק. בדף השער חותמתו: "מרדכי בריסק, דיין מארגרעטען". לצד החותמת – הקדשה עצמית בכתב-ידו וחתימתו של מהר"ם בריסק, הכותב כי קיבל את הספר מן האדמו"ר המחבר: "מנחת זכרון מזכרת אהבה הוא אלי [דורון] דרשה מכבוד אדמו"ר הרב הגאוה"ק המחבר שליט"א הק' מרדכי [באמו"ר יהושע...]".
הגאון רבי מרדכי בריסק – מהר"ם בריסק (תרמ"ו-תש"ד, נספה בשואה), מגדולי גאוני הונגריה ומרביץ תורה מפורסם, חתן רבי שמואל זלמן וינברגר אב"ד מרגרטן [בן המהריא"ץ]. כיהן במרגרטן כדומ"ץ ומשנת תרע"ט עלה לכהן ברבנות טושנד שם הקים את ישיבתו המפורסמת, בה למדו אלפי תלמידים. מספריו: שו"ת מהר"ם בריסק ד' חלקים, דרשות מהר"ם בריסק ועוד.
האדמו"ר הגאון הקדוש רבי צבי הירש שפירא בעל "דרכי תשובה" (תר"ה-תרע"ד, אנצ' לחסידות, ג', עמ' תריח-תרכ), בן רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש בעל "שם שלמה", בן רבי אלעזר מלנצהוט, בנו של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". גאון, פוסק הלכות ומקובל. מגדולי דורו בתורה וחסידות, ממלא מקום אביו ברבנות מונקאטש. ביסס את חסידות מונקאטש וחסידיו נמנו באלפים. מייסד "כולל מונקאטש" ו"נשיא ארץ ישראל". מחבר הספרים: "דרכי תשובה", "באר לחי רואי", "צבי תפארת" ועוד.
[3], רנט דף. 22 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים ובלאי. כתמי דיו בדף רמד/2, עם פגיעה בטקסט. כריכה מקורית, עם פגמים.

תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין ומסכת נדה, עם הפירושים "פני משה" ו"מראה הפנים", מאת רבי משה מרגליות. ליוורנו ["באותיות אמשטרדם"], [תק"ל] 1770. מהדורה ראשונה של הפירושים "פני משה" ו"מראה הפנים".
כרך זה היה שייך לרבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג בעל ה"נודע ביהודה". בדף המגן הקדמי רישומים רבים, ביניהם רישום בגרמנית, משנת תקמ"ג, המעיד על כי הספר שייך ל"נודע ביהודה": "ספר זה שייך לאדון יחזקאל לנדא הרב הראשי בפראג, 6 במאי 5543" [=ד' אייר תקמ"ג].
במסכת נדה דף כ/1, מופיעה הגהה של ארבע שורות קצרות. כפי הנראה, הגהה זו הינה בכתב-יד קדשו של ה"נודע ביהודה". בהגהה זו חולק ה"נודע ביהודה" על פירושו של ה"פני משה". ההגהה מסתיימת במילים: "והפני משה טעה בפירושו".
במסכת שבועות, דף ט/2, מופיעה הגהה ארוכה מאוד, המתפרשת כמעט על כל שולי הדף. הגהה זו היא כפי הנראה בכתב-ידו של רבי שמואל סגל לנדא אב"ד פראג, בנו של ה"נודע ביהודה", מחבר השו"ת "שיבת ציון". בהגהה זו חולק רבי שמואל באריכות על פירושו של ה"פני משה", ומפרש את דברי הירושלמי באופן אחר.
בין הרישומים שבדף המגן הקדמי מופיעות גם חתימות (בגרמנית) של שניים מחתניו של ה"נודע ביהודה": רבי יום טוב ב"ר אפרים וועהלי ("Jontoff Ephraim Wehly") ורבי זלמן ב"ר מאיר פרסבורג ("Salomon Meyer Presburg").
רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות אשר כל בית ישראל נשען עליו. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. מגיל 13 עד גיל 30, דר בעיר ברודי, שהיתה אחד ממרכזי התורה הגדולים שבאותו הדור. בה היה הקלויז המפורסם של "נסיכי אדם, רבנים מופלגים, חכמי תעודה דקלויז רבתא, קדושי דק"ק בראד", שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בפירושי הש"ס ובפסקי הלכות, ובחיבורי הקבלה המפורסמים שיצאו מתחת ידם. בברודי כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בתקופת מגוריו בברודי התיידד עם חכמי הקלויז המפורסמים, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז".
בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (ימפולי Jampol), ובשנת תקי"ד (1754) עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג וגלילותיה. בשבתו בפראג הנהיג את נשיאותו ברמה, והתפרסם כאחד מגדולי מנהיגי הדור. בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט". עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א). שאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו נדפסו בספריו נודע ביהודה. ספריו שנדפסו בחייו, "שו"ת נודע ביהודה – מהדורא קמא", וחידושי צל"ח על מסכתות פסחים וברכות, הוציאו לו שם עולם כבר בחייו [בספרו נודע ביהודה – מהדורא תניינא (שנדפס לאחר פטירתו, פראג, תקע"א) נדפסו תשובות ממנו לעשרות ומאות, על קושיות שנשלחו אליו ממחוזות שונים, על ספרו הראשון].
החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". הנודע ביהודה כותב באחת מתשובותיו על אחד מחידושיו: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".
הגאון רבי שמואל הלוי (סג"ל) לנדא (תק"י בערך-תקצ"ה 1750-1834. לפי דעה אחרת נפטר בתשרי תקצ"ח 1837), מגדולי דורו המפורסמים. בנו וממלא מקומו של ה"נודע ביהודה" ברבנות פראג. תשובותיו, חידושיו והגהותיו נדפסו בספרי אביו ה"נודע ביהודה" ועוד, ובספרו "שיבת ציון". כיהן כדיין בפראג עוד בחיי אביו ה"נודע ביהודה" ועמד בראשות הישיבה הגדולה בעיר. לאחר פטירת אביו לא נתמנה לרב ראשי בעיר פראג, עקב מחלוקות שונות בין ראשי הקהילה, שלא רצו לקבל את צוואת הנודע ביהודה למנות את רבי שמואל על מקומו, אך סמכותו של רבי שמואל הוכרה בכל תפוצות ישראל כגדול גאוני ודייני העיר פראג, שהיתה אחת הערים המרכזיות של גאוני תורה ופוסקי הלכה לקהילות ישראל. פעל רבות לביצור חומות הדת, הן במלחמה בתנועות הרפורמה וה"תיקונים" בדת, והן במלחמתו נגד כת הפרנקיסטים שפעלה בעירו (שבגינה אף הושלך לכלא). התכתב ודן בהלכה עם בעל "חתם סופר", אשר מזכירו במספר מקומות בספריו בכבוד רב [ראה תשובתו של החתם סופר (חלק ח, סימן סה), בה הוא מספר שפעמיים בלבד הוא חזר מפסק הלכה, פעם אחת לאחר שקיבל את דעתו של רבי אפרים זלמן מרגליות, והפעם השניה כאשר הודה לדברי רבי שמואל לנדא בענין אופן כתיבת שמות בגיטין].
ב; ל; כו; כב; לה; ו; כח; כד; כד דף. 37 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור חדשה.

ספר בית ישראל, חידושים על שו"ע יורה דעה, מאת רבי ישראל דרשן שפירא, עם ספר בית פרץ על מסכת מגילה, מאת נכדו רבי יששכר בער שפירא. ברלין, [תפ"ו 1726]. מהדורה ראשונה.
רישומים וחתימות שונות, בהם רישום בעלות חתום: "חנני ה' גם בזה הק' נפתלי הירש לבית קצנאילנבו[יגין]". רישומי בעלות נוספים: "קניתי מן הת' כהר"ר זעליגמאן לקא"ב בעד... הק' מיכל בלאאמ"ו הרב הגאון... מוהר"ר טעבלי שייאר", "חנני אלקי' בזה, הק' הירש בן המנוח מה"ו מאיר טרויב זצ"ל".
הגאון רבי (יחיאל) מיכל שייאר (תצ"ט בערך-תק"ע), גאון ומקובל, נחשב לאחד מגדולי ראשי הישיבות באשכנז ומגדולי דורו. תלמידו של רבי נתן אדלר, כיהן כראש ישיבה במיינץ בזמן שאביו רבי טעבלי כיהן שם ברבנות. בישיבה זו למד אצלו כשנתיים הבחור משה סופר מפרנקפורט [שלימים נודע כבעל "חתם סופר"]. בדרשות חתם סופר (עז, ג) מופיע הספד עליו, בו ה"חתם סופר" מתארו כמורו ורבו: "הגאון אלוף נעורי... המפורסם בחריפותו עוקר הרים וטוחנן, היה זקן ומופלג בחכמה והרבה בישיבה, ובשנת תקל"ו ותקל"ז עמדתי לפניו בהיותו ראש-ישיבה בק"ק מענץ". בשנים תקל"ח-תקמ"ב כיהן כאב"ד וורמייזא (וורמס), ומשנת תקמ"ב כיהן כאב"ד וראש ישיבת מנהיים, קרוב לשלושים שנה. רבים מגדולי אשכנז היו תלמידיו [בהקדמת חידושי "בעל שם ממיכלשטט" נכתב שה"בעל שם" היה מתלמידיו של רבי מיכל, שלימדו חכמת הקבלה].
הגאון רבי נפתלי הירש קצנלנבוגן, בעל "שער נפתלי" (תק"י-תקפ"ג, אוצר הרבנים 16238). מגדולי דורו, כיהן כרבה של פרנקפורט דאודר [לאחר פטירת ה"פרי מגדים"] ולאחר מכן עבר לכהן כאב"ד ווינצהיים ורב ראשי לגליל העליון של הריין. היה רגיל לחתום: "לבית קאצינאלנבויגן", או בקיצור "לקא"ב". רבי נפתלי הירש לקא"ב בעל "שער נפתלי", היה בן-אחיו של רבי נפתלי הירש ב"ר משה קצנלנבוגן, אב"ד מדינת פפאלץ.
הגאון רבי הירץ (הירש) טרויב (תקנ"א-תר"ט), רבה של מנהיים במשך שנים רבות. בנו של רבי מאיר ממנהיים. מגדולי הרבנים בגרמניה. שמו מופיע במספר ספרי שו"ת מאת חכמי דורו.
[1], יח דף; לא דף (חסרים 2 דפים: כט-ל). מספור דפים משובש. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים בדף השער ובדפים בודדים. סימני עש בשוליים הפנימיים של דפים בודדים, עם פגיעה קלה בטקסט. כריכה חדשה.

ארבעה ספרים עם חתימות ורישומי בעלות של רבני משפחת ווייל – רבי ידידיה טיאה ווייל ורבי יעקב ווייל מקרלסרוה:
• ספר שפתי כהן, פירוש על התורה, מאת רבי מרדכי הכהן מצפת. [המבורג, ת"נ 1690]. חתימה בדף השער: "טיאה ווייל". רישום בדף האחרון: "שמעון בן כמהו"ר אשר אנשיל נר"ו".
• ספר עלה דיונה, חידושים על מסכתות מסדר נזיקין, מאת רבי יונה בן רבי משה בנימין זאב אב"ד טרלא. פיורדא, [תנ"ד 1693]. חתימה בדף השער: "הק' טיאה ווייל".
• ספר העיטור, דיני ממונות, קדושין, גיטין וכתובות, מאת רבינו יצחק בן אבא מארי. וורשא, תקס"א-[תקס"ב] 1801. רישום בעלות בדף השער: "שייך להקצין כמהר"ר ר' יוקב ווייל מקארלסרוה"; וחותמת.
• ספר הישר, חידושים והגהות על הש"ס, פסקי הלכה ושאלות ותשובות, מאת רבנו תם. וינה, [תקע"א 1811]. מהדורה ראשונה. רישום בעלות בדף השער: "שייך להקצין כמ"ה יוקב ווייל מקארלזרוהע".
הגאון רבי ידידיה טיאה ווייל (תפ"ב-תקס"ו), מגדולי גאוני דורו, בן הגאון רבי נתנאל ווייל בעל "קרבן נתנאל" ותלמידו המובהק של רבי יהונתן אייבשיץ. עמד בקשרי שו"ת עם בעל ה"נודע ביהודה" ועם בעל ה"הפלאה". משנת תק"ל אב"ד קרלסרוהא ומדינת באדן על מקום אביו. ראה עוד אודותיו בפריט הקודם.
רבי יעקב ווייל הרשום כאן הוא אולי נכדו של רבי ידידיה טיאה ווייל – הגאון רבי יעקב (יוקב) ווייל (נפטר תרי"א), מחכמי קרסלרוה, תלמיד חכם מופלג ומרביץ תורה, בעל "תורת שבת" וחיבורים נוספים; אך יתכן והוא אדם אחר ממשפחת ה"קרבן נתנאל".
4 ספרים. גודל ומצב משתנים. כתמים, בלאי וקרעים בדפי שער ובדפים נוספים.