כתב-יד, בכתיבות מעתיקים שונים ["ביכל" חב"די], העתקת מאמרי חסידות שנאמרו ונכתבו על ידי האדמו"רים מליובאוויטש: רבי דוב בער שניאוריו – "האדמו"ר האמצעי"; רבי מנחם מנדל שניאורסון – ה"צמח צדק"; רבי שמואל שניאורסון [מהר"ש] ורבי שלום דובער שניאורסון [רש"ב]. [בלרוס? כנראה שנות התר"ס, בין השנים תרס"ד-תרע"א 1904-1911 בקירוב].
בדפים צב-קכא, העתקה מהספר "דרך מצותיך", מצות האמנת אלהות (הספר נדפס לראשונה בתרע"א). מאמרי המהר"ש ב"ביכל" שלפנינו, הם מהשנים תר"ל-תרל"ג. מאמרי הרש"ב הם מהשנים תר"ן-תרס"ו.
ה"ביכל" נעתק בחיי האדמו"ר הרש"ב. על כך אנו למדים מכמה כותרות: "מאדמו"ר רש"ב שליט"א פ' תולדות" (קצח/1); "בס"ד ליל ב' דשבועות מאדמו"ר רש"ב שליט"א" (רד/1); "תרס"ב מאדמו"ר רש"ב שליט"א" (רמז/1); "פ' בא מאדמו"ר רש"ב שליט"א" (רעט/1).
בדף רנז/1 מופיעה כותרת: "הנחה [=כתיבה של אחד השומעים] מה ששמעתי מכ"ק אדמו"ר שליט"א בליובאויץ, אמור תרס"ד". תוכן מאמר זה נדפס בספר המאמרים תרס"ד על פי כתיבת אחד השומעים. אך לפנינו המאמר כפי שנכתב על ידי שומע נוסף, בסגנון שלו, וכפי הנראה הוא לא נדפס, ויש בזה מה שאין בזה. בעמ' רפג/1 מופיע מאמר שנכתב על ידי אחד השומעים. מאמר זה נדפס ב"המשך תרס"ו" על פי כתיבת הרש"ב, אך לפנינו נוסח המאמר בסגנון של אחד השומעים (אצל האדמו"רים היו שינויים במאמרים בין הנוסח שכתבו לנוסח שאמרו ברבים). יתכן וישנם מאמרים נוספים ב"ביכל" שלא נדפסו כפי הנוסח שלפנינו. 
[235] דף (כתובים משני צדיהם). חסרים 64 דפים (לפי המספור של כתב-היד). דפי כתב-היד הופרדו זה מזה (נתונים בקלסר). 18.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים ובלאי. קרעים קלים בשוליים הפנימיים, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש.
-----------
ה"ביכל" החב"די
בערך משנת תק"ן ואילך, קרוב למאה וחמישים שנה, היה ה"ביכל" החב"די חלק בלתי נפרד מההויה החסידית החב"דית בערי ועיירות בלרוס (רייסין). על דרכי היווצרותו של ה"ביכל", ועל תפוצתו, מספר החוקר הביבליוגרף רבי חיים ליברמן באחד ממאמריו, ואלו דבריו:
"...יצרה חב"ד שיטה של מעתיקים או "כותבים" ("שרייבער" בלשון חסידי חב"ד). לראשונה בליאזנא, ערש חסידות חב"ד, אחרי כן בליאדי... מאוחר יותר בליובאוויטש... שם ישבו מעתיקים, שהעתיקו את תורותיו של הרבי, שנאמרו קודם לכן בעל-פה לפני החסידים.
הסדר בזה היה כך: בשבתות וימים טובים, ובהזדמנות גם בימות החול, היה הרבי אומר תורה לפני החסידים. אחר שבת ויו"ט היה הרבי מוסר תורה זו גופא, כתובה בכתב-ידו, למעתיק הראשי. הלה העתיקה, החזיר את כתב היד לרבי, והשאיר לעצמו את העתקתו, שממנה עשה אחר כך מספר העתקות בכתב ידו שלו, ומכרם לחסידים. אם לא הספיק לו הזמן למלאות את כל הדרישות לרכישת העתקה, והחסידים היו נחפזים לחזור לעריהם, היה מוסר למעתיק משנה. הללו גם הם עשו העתקות ומכרו לכל הרוצה. חסיד שלא השיגה ידו לקנות העתקה, התכבד, ישב וטרח והעתיק בעצמו מאחת ההעתקות שהשיג.
את החסיד שחזר לביתו ותורה חדשה בתיקו, פגשו החסידים דמתא [=מבני עירו], שהמתינו לשובו, וכמובן נאלץ לאפשר לכל הרוצה להעתיק את התורה לעצמו... חסיד שנתקבצו אצלו במשך הזמן מספר הגון של תורות, מסרם לכריכה, וכך נוצר ה'ביכל', ובדרך זו אצר לו כל חסיד, במרוצת השנים, ספריה של מאמרי חסידות..." (אהל רחל, ג, עמ' 26).
זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שהגיע מבית חב"די, הקדיש בזכרונותיו פרק מיוחד בשם "ספריתו של אבא", וכך כותב: "ספריתו של אבא ספריה רגילה היתה, ספרית בעל-בית תורני, אבל הספרים שהיו בביתו לא מקריים היו ולא רק לנוי. ספרי חיים היו הם לאבא, ונחוצים לו, ספר ספר בזמנו, וספר ספר וערכו...
ולמעלה, על הארון, בתכריך מיוחד נשמרו קונטרסים בלתי מכורכים של דא"ח (דברי אלהים חיים). אלה היו קונטרסים של דברי חסידות, כתובים בידי המעתיקים, שסבא היה מביא מבית הרבי בשובו מלאדי, או 'החוזר' היה מביאם שנה בשנה בבואו לביקורו המסרתי, וסבא היה נוהג ללמוד מהם עם אבא, כשאני יושב ומאזין. מה נחקקו בלב האותיות המעוגלות המזהירות כפנינים והרצות על פני השורות המקומרות כקשתות..." (כוכבי בקר, עמ' 9-16).

מכתב ברכות מאת האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש, בחתימת ידו. ברוקלין, ניו יורק, תמוז תש"ב [1942].
כתוב במכונת כתיבה, על נייר מסמכים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, בחתימת יד קדשו.
דברי עידוד והתעניינות במצבם של פליטי השואה. הריי"ץ מברך במכתב: "והשי"ת יעזר לו בהדרוש לו, ויתבשר בשו"ט [=בשורות טובות] מאת בני ביתו יחיו, ויעזר להם השי"ת בגשמיות וברוחניות... יעזר להם השי"ת בכל הדרוש להם בגשמיות וברוחניות".
בהמשך מכתבו מזכיר הריי"ץ את חתנו הרבי: "חתני הרה"ג הרמ"מ שי' שניאורסאהן שלח להם [לפליטים] חבילה של ספרים".
בהמשך המכתב מעורר הריי"ץ לפנות לעסקן "לשלוח חבילות לבתי [שיינא הורנשטיין] וחתני [ר' מנחם מנדל הורנשטיין] יחיו, כל מה שאפשר לשלוח". בתו וחתנו של הריי"ץ נרצחו בטרבלינקה בב' תשרי תש"א, אך הריי"ץ לא ידע על רציחתם עד יומו האחרון.
[1] דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. הדף מודבק על פיסת בד.

מכתב מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש, חתום בחתימת יד קדשו. ברוקלין, ניו יורק, תשכ"ד [1964].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
ברכות "לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול.

מכתב ברכה מאת האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש. נשלח אל הרב משה אירנשטיין, ראש עיריית בני-ברק. ברוקלין, ניו יורק, ניסן תשמ"ח [1988].
נכתב במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת ידו, עם הוספת מילה בכתב-יד קדשו של הרבי.
במכתבו מברך הרבי: "לקראת חג המצות... הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח ולחירות אמתית". בסוף מכתבו כותב הרבי לראש העיר: "בכבוד ובברכת החג ולהצלחה רבה בתפקידו הכי אחראי".
לאחר החתימה נוספה שורה: "מכ'[תב] הניחומים נתקבל בעתו, ות"ח ת"ח" [=ותשואות חן תשואות חן. המילה האחרונה בכתב-ידו של הרבי]. בשורה זו מודה הרבי על מכתב תנחומים ששלח לו ראש העיר לאחר פטירת אשתו הרבנית חיה מושקא שניאורסון ע"ה בכ"ב שבט תשמ"ח.
[1] דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרע בשוליים העליונים, ללא פגיעה בטקסט.

סידור תורה אור, תפילות לכל ימות השנה, שבת ומועדים, על פי נוסח האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, בעריכת רבי אברהם דוד לבוט אב"ד ניקולייב, מוגה ומתוקן על ידי האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו-יורק, תש"א [1941].
בדף המגן השני שלפני השער, הקדשה חתומה בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש: "לאות ידידות ובברכת השנה, מ' שניארסאהן, ער"ה [=ערב ראש השנה] תש"ב".
חתימה בדף המגן הראשון שלפני השער: "ניסן מינדל".
הסידור שלפנינו הוגה וסודר לדפוס על ידי הרבי מליובאוויטש. כשהגיע הרבי בכ"ח סיון תש"א, מצרפת לארה"ב, ביקש ממנו חמיו האדמו"ר הריי"ץ להגיה, לתקן ולסדר לדפוס את הסידור "תורה אור" (נדפס לראשונה בתרמ"ז, ראה מסגרת). במשך החודשים אב-אלול תש"א, היה הרבי עסוק בהגהתו והתקנתו לדפוס של הסידור שלפנינו. הסידור יצא מבית הדפוס ימים ספורים לפני ראש השנה של שנת תש"ב.
נוסח ההקדשה בסידור שלפנינו נדיר מאד. בכל האגרות שנדפסו ב"אגרות קודש", שנכתבו בשנות נשיאותו של הרבי, לא נמצאת אפילו פעם אחת המילה "ידידות" או "בידידות" בסיומי מכתבים. גם בשנים שלפני נשיאותו נמצאת מילה זו במקום אחד בלבד (אג"ק, א, עמ' לה). צירוף המילים "לאות ידידות", ככל הידוע לנו, הוא חסר תקדים אצל הרבי.
מקבל הסידור, רבי ניסן מינדל (תרע"ב-תשנ"ט) ממנהלי מוסדות חב"ד בארה"ב, היה איש אמונם וסודם של האדמו"ר הריי"ץ וחתנו הרבי מליובאוויטש. משנת תרצ"ב כיהן כמזכירו האישי של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, ומשנת תש"י היה מזכירו של האדמו"ר הרמ"מ – הרבי מליובאוויטש. בחורף ת"ש היה מהבודדים שהפליג באניה יחד עם הריי"ץ בעת שברח מפולין הכבושה אל ארה"ב. על ידידותו הגדולה עם הרבי, ועל מתנת הסידור שלפנינו, מסופר: "במשך השנים נוצר בלבו רגש עז של ידידות כלפי הרבי... באמרו... הרבי היה 'מיין בעסטער פריינט' [=הידיד הכי טוב שלי]. אחד הביטויים של ידידות זו היה בערב ראש השנה תש"ב, כאשר הרבי העניק לרב מינדל סדור 'תורה אור' עם הקדשה אישית 'לאות ידידות'" (סיפורים מחדר הרבי, בני-ברק, תשס"ט, עמ' 323, שם נדפס צילום הקדשת הרבי בסידור שלפנינו). כל מכתבי הרבי באנגלית נכתבו על ידו, וחלקם אף יצאו לאור על ידו בכמה כרכים. הרב מינדל היה מחבר פורה במחשבת היהדות והחסידות. ספריו הוגהו על ידי הרבי טרם הדפסתם, ותורגמו לשפות רבות. למעלה מארבעים שנה היה עורך הירחון החב"די לנוער "שמועסן מיט קינדר" ("שיחות לנוער"). גולת הכותרת שבמפעליו היה תרגום ספר התניא לאנגלית. על כך קיבל תואר דוקטורט מאוניברסיטת קולמביה בניו יורק.
רלג, [1]; לז, לט-מא דף + 2 דפים "לוח התיקון" (מצורפים בנפרד מן הספר). 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. מעט בלאי. קרעים קלים בשולי מספר דפים. דפי המגן והכריכה הודבקו בשוליהם לחיזוק. כריכה מקורית, עם פגמים (השדרה מנותקת חלקית).
----------------
סידור "תורה אור"
סידור תפלה בעריכתו של האדמו"ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי נדפס לראשונה כבר בחייו במספר מהדורות, בשקלוב וקאפוסט (ראה על כך בהרחבה בקטלוג 63, עמ' 277). מאז פטירת האדמו"ר הזקן ועד שנת תרמ"ז, נדפס הסידור בעשרות מהדורות. בחלק גדול מהמהדורות לא שמרו המדפיסים על הנוסח המדוייק של התפלות וההלכות, ובחלק מהמהדורות עירבו המדפיסים את נוסח "סידור הרב" עם נוסחאות של סידורים אחרים שהיו נפוצים. בשנות התר"מ החל רבי אברהם דוד לאוואט (לבוט), אב"ד ניקולייב (סבו של הרבי מליובאוויטש, מצד אמו), לחקור ולברר את הנוסח המקורי של "סידור הרב". לשם כך החל הוא לחפש את מהדורות הסידור שנדפסו בחיי האדמו"ר הזקן. כשמצא את אחת המהדורות שנדפסו בחיי המחבר, החל לערוך ולהגיה את נוסח "סידור הרב" על פי מה שמצא, ובשנת תרמ"ז הדפיס בווילנא את "סידור הרב" בשמו החדש – סידור "תורה אור". אל הסידור צירף את חיבורו "שערי תפלה", ובו מקורות לנוסחאותיו ופסקיו של האדמו"ר הזקן.
אך מיד לאחר גמר ההדפסה, הצליח להשיג הרב לאוואט מהדורה נוספת של "סידור הרב" שנדפסה בחיי אדמו"ר הזקן. לאור זאת התיישב הרב לאוואט להגיה ולערוך מהדורה נוספת מעודכנת של סידור "תורה אור" – מהדורת ווילנא תרמ"ט. אך אותו סיפור נשנה שוב. מיד לאחר הדפסת מהדורת תרמ"ט, השיג הרב לאוואט מהדורה שלישית של סידור שנדפס בחיי אדה"ז, והוא החל לערוך ולהכין מהדורה שלישית מעודכנת של סידור "תורה אור". מהדורה שלישית זו ראתה אור רק לאחר פטירת הרב לאוואט (אדר תר"ן), בווילנא תרנ"ו, כשאליה נספח ספרו הגדול "שער הכולל" (על כל זה ראה בהרחבה בקובץ "בית אהרן וישראל", קפו, עמ' קלו-קלז).
מהדורת תש"א
מהדורת תש"א, שבבסיסה היא מהדורת צילום של אחת ממהדורות הרב לאוואט, נערכה על ידי הרבי, על פי הוראותיו והכרעותיו של חמיו האדמו"ר הריי"ץ. כל ספק שהיה לרבי, בעיקר בענייני ניקוד, הוכרע על פי הוראת חמיו. במהדורה זו התווספו כמה הוספות ונעשו כמה שינויים (על כל אלו מסופר באריכות ובפרוטרוט בקונטרס "הגהות לסדור רבנו הזקן", ברוקלין תשס"ז, מאת רבי שלום דובער לוין). כחודש לאחר צאת הסידור מהדפוס, כתב האדמו"ר הריי"ץ מכתב כללי לחסידי חב"ד, ובו מבקש מהם: "להתפלל בסידור זה, ולחנך את בניהם יחיו להתפלל בסידור הזה".
ממהדורה זו נדפסו אלפיים עותקים בלבד (הגהות לסדור רבנו הזקן, ברוקלין תשס"ז, עמ' לו).
הסידור של הרבי
מיום צאת מהדורת הסידור שלפנינו מהדפוס, לא מש סידור זה מידיו של הרבי עד ליומו האחרון. כל תפילה, כל ברכת המזון וברכה אחרונה, וברכות נישואין בחופה, כל אלו נאמרו ממהדורת הסידור שלפנינו. "כ"ק אדמו"ר היה מחזיק בו תמיד וכמעט לא מש מידו. עמו היה צועד אל תוך בית הכנסת ובית המדרש, נכנס אל ההתוועדות, יוצא לקידוש לבנה, לברכת החמה, לסוכה ולתשליך, ובו נשא תפלה או אמר ברכה. במשך כל שנות נשיאותו השתמש כ"ק אדמו"ר באותו סידור ולא החליפו... כידוע הכנת הסידור לדפוס היה הפרויקט הראשון בו עסק כ"ק אדמו"ר מיד עם הגעתו לארה"ב... בו התפלל במשך כל ימי חייו מאותו רגע, ללא הפסקה" (מתוך המבוא לסידור הרב, הוצאת חזק, תשע"ה, עמ' 11-12, הע' 14).