ספר נחלת שמעון, מאמרי מוסר וחסידות על פרשיות התורה, מאת רבי שמעון דייטש אשכנזי אב"ד דובראמיל, תלמיד רבי אלימלך מליז'נסק. [לאשצוב, תקע"ה 1815]. מהדורה ראשונה.
מהדורה ראשונה זו יצאה לאור ע"י תלמיד המחבר רבי שמואל מפרעמיסלא. במהדורה זו לא נדפסו דברי תורה על פרשת בראשית. המו"ל הנ"ל מציין דבר זה בסוף ההקדמה (דף [4]) ובדברי הסיום שבדף כ/2 (מהספירה הראשונה), והוא משער מדעתו, כי רבו המחבר ז"ל לא רצה להעמיק ולהאריך בעשרה דורות מאדם ועד נח, מטעמים עמוקים עפ"י סתרי הקבלה – "על כן גם המחבר לא העריך בם ערך דבר קדשו, וכמוס עמדו בלי לפרשם" [יש לציין שבמהדורה השניה של הספר, פולנאה תקפ"א, נדפסו חידושיו לפרשת בראשית, וכן על פרשיות נוספות שלא נדפס עליהן במהדורה הראשונה. הוספות אלו נדפסו במהדורת פולנאה תקפ"א בלבד, ואילו המהדורות הבאות אחריה (החל ממהדורת למברג, תרי"ח) נדפסו עפ"י המהדורה הראשונה, ואין בהן את ההוספות הנ"ל]. בהמשך דבריו כותב תלמידו המו"ל: "זאת לדעת כי המחבר ז"ל כל ימיו היה איש מכאובות ידוע חולי... וכאשר גברה עליו כל ענות חלשה, סר כחו מעליו ולא הופיע דבריו, על כן היתה עצורה ולא מפורשה".
המחבר רבי שמעון דייטש אשכנזי אב"ד דובראמיל (נפטר חשון תקס"ב), גאון וקדוש, מחשובי תלמידיו של רבי אלימלך מליז'נסק. נקדש ונערץ ע"י גדולי החסידות. שמועותיו מובאים בהערכה בכתבי גדולי החסידות, כדוגמת ה"בני יששכר", "מלוא הרועים", רבי אלכסנדר מקומרנא ורבי משה מקוז'ניץ, ועוד. התכתב בהלכה עם גדולי רבני דורו, והשאיר אחריו בכתב-יד חיבורים רבים על הש"ס והפוסקים, ושאלות ותשובות. לאחר פטירתו כילתה שריפה את כל חיבוריו. חיבורו זה נכתב ע"י תלמידיו שהעלו על הכתב את דרשותיו שנשא מידי שבת בשבתו. המחבר לא השאיר אחריו צאצאים. הספר נקרא ע"י המו"ל "נחלת שמעון", כי "זה חלקו מכל עמלו, לא הניח אחריו ברכה זרע ברך, כי אם בגפו יבא בגפו יצא, וזאת יהיה לו למורשה" (מהקדמת המו"ל). בעל ה"ישועות יעקב" כותב בהסכמתו לספר: "בעת היות משכני בק' יערסלב, היה סמוך ונראה אלי, וכמה פעמים היה לו פתחון פה לפני בענינים הנוגעים לדינא, וכל דבריו בחזקת בדוקין". בספר זה מביא המחבר מדברי רבו הגדול מליז'נסק: "וכן הוא בספר מו"ר הרב הקדוש מו' אלימלך זללה"ה" (דף יג/1). מקום מנוחתו של רבי שמעון אשכנזי בעיר דובראמיל, היה מקום תפילה, ועד לימי השואה היו רבים הנוהרים להעתיר תפילה במקום קבורתו. מאחר שלא זכה לבנים, הונהג בבית מדרשו שבעירו, לומר תפילת "עלינו לשבח" אחר תפילת שחרית של שבת לפני קריאת התורה, והיו אומרים קדיש מיוחד לעילוי נשמתו (אור יקרות לרש"ח פרוש, ד', עמ' שעט). האדמו"ר בעל "בית אברהם" מסלונים היה רגיל לספר (עפ"י מסורת שבעל פה) בשם הרב המחבר "נחלת שמעון", שהיה מתאר את רוממות יום השבת בביתו של רבי אלימלך מליז'נסק. הוא סיפר כי קדושת השבת היתה כה מורגשת בבית רבו, עד שבכל יום שישי היו העוזרות המבשלות במטבח מבקשות סליחה אחת מהשניה, כפי הנהוג בערב יום כיפור בתפוצות ישראל, "כדי שלא יעכב אותן מלהרגיש קדושת השבת, על ידי התרעומת שיש מזו על זו", וסיפר רבי שמעון מדובראמיל, שבעת שראה זאת, אמר לו רבי אלעזר, בנו של רבי אלימלך: "ראה איך מגיע אור שבת קודש של מר אבא... אפילו השפחות משיגים האור" (בית אברהם, סלונים, עמ' סז, רנט).
[4], ב-ה, ה-כ; לח דף. 18.5 ס"מ. דפים כהים. מצב בינוני. כתמים. קרעים משוקמים בדף השער ובדפים נוספים. סימני עש, בהם סימני עש קשים עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 390.

ספר תשואות חן, חידושים על התורה בדרך החסידות "המשמחים אלהים ואנשים צדיקים", מאת רבי גדליהו [רבינוביץ] מליניץ, תלמיד הבעש"ט. ברדיטשוב, תקע"ו [1816]. מהדורה ראשונה.
מעבר לשער הסכמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שכתב על הדברים בספר כי הם "עומדים ברומו של עולם", ובהקדמת המו"ל מובא בשמו כי "הרבה אנשים לא ירדו לדעת כוונת המחבר ז"ל מרוב עומקו".
[5], מה דף. 20.5 ס"מ. נייר ירקרק. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים התחתונים של דף השער ודפים נוספים, משוקמים במילוי נייר, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 641.

ספר אורח לחיים, דרושים על התורה בדרך הקבלה והחסידות, חמישה חלקים, מאת האדמו"ר רבי אברהם חיים מזלוטשוב. [ברדיטשוב, תקע"ז 1817]. [דפוס רבי ישראל ב"ק]. מהדורה ראשונה.
הסכמות מעניינות מגדולי החסידות: רבי לוי יצחק מברדיטשוב (הכותב: "האי ספרא דאדם הגדול בענקים, אשר חובר חיבור על טהרת הקודש"); רבי ישראל מקוזניץ (המסיים: "תפילתי שגורה בפי לעולם, לפני אל עליון גואלם, יהי רצון שנעבדהו יומם וליל, ונאזור חיל, עד יום ישמחנו כימות עניתנו, ואל הר קדשו יביאנו"); רבי יעקב יצחק "החוזה מלובלין" (הכותב: "הגם שאין דרכי להתנהג בגדולות, כי ידע אנוש דרכו שאיני לא רב ולא מגיד, אעפ"י כן אהבה מקלקלת השורה, מאהבת הבורא ב"ה ללכת בדרכיו והוא ב"ה רצון יריאיו יעשה. כן אנחנו, ומפני אהבתו ית', אני אוהב את כל ישראל מאד ומכ"ש צדיקיו, ע"כ אני כותב הסכמה..."); רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא; רבי חיים מבוטושאן (בעל "סידורו של שבת").
המחבר, רבי אברהם חיים מזלוטשוב (תפ"ו בערך-תקע"ו; אנצ' לחסידות, א', עמ' פ-פא), מגדולי התורה והחסידות בדורו. בנו של רבי גדליה אב"ד זולקווא, חתן רבי פנחס הורוויץ "בעל ההפלאה", ובזיווג שני חתן רבי יששכר דב מזלוטשוב, בעל ספר "בת עיני". מתלמידי המגיד ממזריטש, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, בעל ההפלאה ואחיו רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג.
בראש הספר שלפנינו הקדמה ארוכה מאת הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד, אשר מסיים את דבריו בתיאור שבחי המחבר ותולדותיו: "אמרתי להציע לרבים טיבו של האיש קדוש המחבר ז"ל... והי'[ה] אדם גדול בתורה ובחסידות והיה שוהה בתפילתו כמעט רובו של יום ועסקן גדול בצדקות וג"ח [גמילות חסד] ורבים השיב מעון והי'[ה] יודע בתעלומות חכמה וסתרי תורה". כששלח מכתב ל"אוהב ישראל" מאפטא, ובו ביקש שיתפלל לרפואתו, השיב לו ה"אוהב ישראל": "תמיה גדולה שכבוד מעלתו אינו מתפלל על עצמו... אדם כמוהו יכול להתפלל ובטוח לי שינצחו התחתונים את העליונים" (אגרות האוהב ישראל, אגרת כג-ב). את ספרו "אורח לחיים" הכין המחבר לדפוס בעצמו בשנים תקס"ד-תקע"ד, וקיבל בעצמו את הסכמותיהם של רבים מגדולי החסידות, הכותבים עליו בידידות ואהבה רבה, אך לא הספיק להדפיסו. הספר נדפס בשנת תקע"ז, כשנה לאחר פטירתו.
העותק של חכמי משפחת אור שרגא מיזד (פרס). בדף השער חתימת רבי משה בכ"ר יצחק אור שרגא (מולא אג'בבא, נכד ה"אור שרגא"). חותמות בנו רבי רפאל ב"ר משה אור שרגא וחתימות של בנו רבי משה ב"ר רפאל אור שרגא. בדפי הספר מספר הגהות ארוכות בכתיבה פרסית, אחת מהן חתומה: "צעיר רב"ם [=רפאל בן משה] נר"ו". הגהה אחרת חתומה: "צר"ק [=צעיר רפאל? ק?] נר"ו".
משפחת "אור שרגא" מיזד, צאצאי המקובל "מולא אור שרגא", מגדולי רבניה של יהדות פרס. מולא אור שרגא כיהן ברבנות במשך עשרות שנים, ומכוחו נשארה יהדות יזד דבקה בלימוד התורה ובקיום מצוות, למרות ריחוקה ממרכזי היהדות. הוא וצאצאיו הנהיגו את יהדות פרס במשך כמאתים שנה. לפי המסופר הגיע הרב אור שרגא לעיר יזד לפני כמאתים וחמישים שנה מהעיר איספאהן, בה היו עשרה רבנים גדולים בתורה שהמלך גזר להורגם. שבעה מהם נהרגו על קידוש השם, ושלשת האחרים הצליחו לברוח ולהנצל. אחד מן השלשה היה מולא אור שרגא שהגיע ליזד. מעברו לעיר גרם לפריחתה של היהדות בעיר והפיכתה למרכז תורני. יהודי יזד היו גם מן הראשונים שעלו מפרס לירושלים, והקימו בה את קהילת ה"יזדים" המפורסמת.
הרב אור שרגא וצאצאיו היו נערצים על יהודי פרס. ביניהם נודע במיוחד החכם רבי משה ב"ר יצחק, המכונה "מולא אג'בבא", שהיה רבה של יזד ונחשב כדמות פלאית (ראה אודותיו: יוסף שרגא, מיזד לארץ הקודש, עמ' 157-161).
נב; נט; כט; לז; לא דף. 22 ס"מ. מצב משתנה. רוב הדפים במצב טוב. דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. קרעים גסים עם חסרון בדף השער, עם פגיעה בטקסט. קרעים חסרים בדפים נוספים, חלקם משוקמים בהדבקת נייר. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות במספר מקומות. כריכה ישנה, עם פגמים.

ספר אותות השמים – דרישת ארי, על שלחן ערוך. חלק א': הלכות מילה ותפילין, שבת, יו"ט וחוה"מ. חלק ב': הלכות נדה. מאת האדמו"ר רבי אריה ליב הלוי אב"ד סטריזוב. זיטומיר, תקס"ה [1805]. ללא שם מדפיס.
הסכמות מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, מהמגיד רבי ישראל מקוזניץ, ומתלמיד המחבר האדמו"ר רבי משה טייטלבוים (בעל "ישמח משה").
המחבר המקובל הקדוש רבי אריה ליב הלוי (תצ"ו-תקס"ג, אנצ' לחסידות, א, עמ' נח), מגדולי החסידות, אב"ד סטריזוב וקהילות נוספות. בעל הספרים "דרישת הארי", "אותות השמים" ו"אבן פינה" על שו"ע אבן העזר. המגיד מקוזניץ כותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "...מכירו הייתי לשעבר בהיות פ"ק וראיתי שהיה רב גדול בישראל...". רבי אריה ליב היה רבו המובהק של בן-דודו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה", הכותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "האדם הגדול בענקים... מורי ורבי וש"ב ב"ד הרב הגאון האמיתי החסיד". רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב עליו בהסכמה לספר שלפנינו: "כל ימיו לא מש מתוך אוהל של תורה ושם לילות כימים... ולמד תורת ה' לשמה, וצלל במים אדירים בים התלמוד והפוסקים לאסוקי לשמעתתא אליבא דהלכתא...".
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", כותב בהסכמתו לשו"ת "השיב משה" לבעל ה"ישמח משה": "הוא [=בעל ה"ישמח משה"] היה תלמיד הגאון הקדוש בעל המחבר ספר דרישת ארי על אבן העזר, וכפי הראות ממנו למד נגלה ונסתר, כי הגאון בעל דרישת ארי ז"ל ידיו רב לו עשר ידות בתורה ובחסידות, והגאון הנ"ל כל רז לא אניס ליה, ומשה [=בעל הישמח משה] קיבל תורה וקבלה מעשית מהגאון הצדיק הלז".
בני המחבר כותבים בהקדמתם על שמו המעניין של החיבור "אותות השמים", שאינם יודעים את טעמו של אביהם המחבר שקרא לספרו כך, אך וודאי עשה זאת מסיבה מסוימת: "ידענו נאמנה שודאי הי' מדייק בשמ'[יה]... ובודאי טעמו של אבינו ז"ל כמוס עמדו ואין אתנו יודע על מה". הם מוסיפים כי שמעו על כך מתלמידו הקדוש בעל ה"ישמח משה" ששמע מפיו כי חיבר את חיבוריו וקרא את שמותיהם על פי תורת הנסתר: "רק זאת באזנינו שמענו מפי תלמידו ה"ה כבוד הרב הגאון בצינא קדישא חסידא ופרישא מו"ה משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק שינאווי והעיד ששמע מפי אבינו ז"ל שכוונתו בחבורי'[ו] הג' ספרים בסידר[!] חיבוריהם ושמותיהם הכל עפ"י נסתר וכבוד ה' הסתר דבר...".
צג, יח דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים משוקמים בדפים האחרונים. קרע חסר קטן בדף השער, עם פגיעה בטקסט. קמטים ובלאי בחלק מהדפים. חיתוך דפים על גבול הטקסט, עם פגיעה קלה בטקסט במספר דפים. סימני עש קלים. כריכה חדשה.
בראשית המאה ה-19, קודם הקמת הדפוס של משפחת שפירא מסלאוויטא בזיטומיר בשנת תר"ז (1847), נדפסו בזיטומיר ספרים בודדים בלבד (בשנים תקס"ד-תקס"ה), בהם מספר ספרי חסידות. לפנינו אחד מן הספרים הראשונים שנדפסו בזיטומיר.
סטפנסקי חסידות, מס' 36.

ספר ליקוטי מוהר"ן, "מאמרות טהורות של הרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא מה"ו נחמן נ"י כאור הבהיר נכדו של הרב הקדוש הבעש"ט זצוק"ל". [אוסטרהא, תקס"ח 1808]. [דפוס שמואל בן ישכר בער סג"ל]. מהדורה ראשונה.
הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן [=מורנו ורבינו הרב רבי נחמן], הוא ספרו החשוב ביותר של רבי נחמן מברסלב, ספר היסוד של תורת חסידות ברסלב ומהספרים המשפיעים ביותר בעולם החסידות עד ימינו. לפנינו המהדורה הראשונה, בה נדפס חלקו הראשון של החיבור. ספר זה הוא הספר היחיד מתורת רבי נחמן שנדפס בחייו ובהדרכתו. לאחר פטירת רבי נחמן הדפיס רבי נתן חלק נוסף "ליקוטי מוהר"ן תנינא".
רבי נחמן התבטא ואמר כי הדפסת הספר והלימוד בו היא "אתחלתא דגאולה" (חיי מוהר"ן, שמו). הוא שיבח מאד את ספרו ואת הסגולה שבו להשפיע על הלומד בו קדושה וטהרה, ובין היתר אמר כי "יכולין להיות נעשה בעל מוח גדול על ידי ספרו, כי יש בו שכל גדול ועמוק נפלא מאד...", וכי "יכולין להיות נעשה בעל-תשובה גמור על ידי לימוד הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמז, שמט). לתלמידו רבי נתן אמר: "מעט אתה יודע מעוצם מעלת גדולת הספר וקדושתו, ויותר מזה ראוי לך להאמין בעוצם גדולת הספר" (חיי מוהר"ן, שסט).
רבי נחמן אף דיבר על החשיבות הגדולה שיש בקניית ספרו זה: "ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו, ומי שאין לו במה לקנות וכו', ימכור כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו..." (חיי מוהר"ן, שמט), וניבא כי בעתיד יהיה הספר מבוקש מאד ויודפס פעמים רבות: "ואמר שהספר שלו יהיה חשוב מאד, ויבקשוהו ויחפשוהו מאד, ויודפס ויחזור ויודפס כמה וכמה פעמים, ויהיה חשוב מאד..." (שם). בנוסף, אמר רבי נחמן שעצם החזקת ספריו בבית יש בה סגולה לעשירות (וכוונתו היתה לספר ליקוטי מוהר"ן שהוא היחיד שנדפס בחייו): "ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו, כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה, כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמור גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות" (חיי מוהר"ן, שנה), וזירז בפועל עשירים לקנות את ספרו כדי שתישמר עשירותם, וכפי שמסופר (שם): "והזכיר אז עשיר אחד, שהיה יודעו ומכירו, ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו, כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקיים עשירותו".
עותק חסר. ב-לא, מו-קכח, קל-קנג, קנה-קנז דף. חסרים: שני הדפים הראשונים, 17 דפים בין דף לא לדף מו (ספירת הדפים משובשת), דף קכט, ו-3 דפים אחרונים (סך הכל חסרים 23 דפים). 19.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים בשולי מרבית הדפים וכן כתמי רטיבות. סימני עש. קרעים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. חיתוך דפים על גבול הטקסט. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 284.