שני ספרים, עם חתימות ורישומי בעלות של הרב הקדוש רבי משה בצלאל אלטר מגור.
• ספר שב שמעתתא, מאת רבי אריה ליב הכהן בעל קצות החושן. וורשא, תרל"ה 1875. בראש השער רישום בעלות בכתב-יד קדשו: "השב שמעתתא שייך לי כי חנני הבורא ית"ש בו, הק' משה בצלאל אלטער מפה ק"ק גור, בהה"ק אדמו"ר שליט"א מפ"ק הנ"ל". בדף צ/2 חותמת בעלות שלו: "משה בצלאל אלטער – מגור".
[2], ג-צא דף. 20.5 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב. בלאי וקרעים קלים. ללא כריכה.
• ספר ארעא דרבנן, כללי הש"ס והפוסקים, מאת רבי ישראל יעקב אלגאזי. קראקא, תרמ"ה [1885]. בראש השער חתימות רבות ורישומי בעלות: "לי הארעא דרבנן, הק' מ"ב אלטער מפ"ק גור, בהה"ק מפ"ק הנ"ל", "חנני ד' הק' משה בצלאל אלטער", ועוד חתימות ורישומים. בעמוד האחרון, רישום מחוק, המסתיים במילים: "...מחקתי".
[3], עז דף. 20 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. קרעים ובלאי. דף מנותק. ללא כריכה.
הרב הקדוש רבי משה בצלאל אלטר (תרכ"ט-תש"ג; נספה בשואה), בנו השני של האדמו"ר מגור בעל ה"שפת אמת", וחתן דודו רבי שמעון חיים אלטר אחי ה"שפת אמת". נודע כאיש קדוש, פרוש וירא שמים, עובד השם בלב ונפש. צדיק ישר ותמים במעשיו. בכל לילה היה ישן כשעתיים בלבד, והיה משכים קום מהשעה שתיים לאחר חצות, לעסוק בתורה ועבודת השם בהתמדה רבה, במשך כל היום והערב, עד חצות הלילה שלמחרת. מהיושבים ראשונה במלכות בית גור. קיבל עליו באופן מוחלט את מרותו של אחיו האדמו"ר בעל "אמרי אמת", והנהיג בשליחותו את עדת החסידים. היה מעורב גם בענייני ציבור וידועים מכתביו אשר כתב נגד קריאת עיתונות חילונית וספרות חילונית. אחיו האדמו"ר סמך עליו וביקש למנותו כאדמו"ר אחריו, וכה כתב עליו ה"אמרי אמת" בצוואתו: "...והנה העדה צריכה מנהיג, נגמר ונמנה אצלי להשאיר ההנהגה ביד אחי ר' משה בצלאל שליט"א, הוא קשור אצלי בליבי ורוחי ונשמתי, הוא ימשיך את לבכם לאבינו שבשמים... וימשיך חסד וברכה והצלחה מן השמים לטוב לכם כל הימים" [בסופו של דבר נספה רבי משה בצלאל בשואה, ואחיו האדמו"ר הזקן מגור שינה את צוואתו וביקש למנות לאדמו"ר את בנו רבי ישראל, בעל ה"בית ישראל"]. עם פרוץ השואה גלה יחד עם אחיו לעיר ווארשא, שם נהרג בנו רבי יצחק מאיר (חתן ה"אמרי אמת") בהפצצות הגרמנים. בגטו וורשא שרד רבי משה בצלאל בזכות שיבוצו בסדנאות העבודה בגטו. רוב הזמן ישב בקרן זוית בסנדלריה, כאשר החסידים מסתירים מהמפקחים את עיסוקו בתורה ובעבודת השם. בסופו של דבר נלקח למחנה ההשמדה בטרבלינקה. בשואה נהרגו רוב צאצאיו, בניו ובנותיו עם כל בני משפחתם הרבים (מלבד כמה מצאצאיו שניצלו ועלו לארץ ישראל, בהם בנו רבי אברהם מרדכי אלתר, חותנו של האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם").