כ-45 אגרות "שנה טובה" מאת חיילים ברגימנט הארץ-ישראלי ובחטיבה היהודית הלוחמת ("הבריגדה היהודית") וחיילות בחיל העזר של כוחות היבשה הבריטיים (אט"ס). ערב ראש השנה תש"ג (1942) עד ערב ראש השנה תש"ז (1946).
מרבית האגרות נושאות את סמל או את שם היחידה, הפלוגה או החיל שבהם שרתו הכותבים – לרוב בלוויית מגן דוד – וברכה קצרה לשנה טובה. על מעטות מן האגרות נדפסו מפות, איורים או תצלומים, חלקם פשוטים וסמליים וחלקם נאים ומשקפים את האמצעים הטכניים שעמדו לרשות היחידה. באוסף מיוצגות יחידות ופלוגות רבות ששרתו במגוון תפקידים וחזיתות ברחבי המזרח התיכון ואירופה. על חלק מהאגרות אין מצוין שם המקום אלא "אי שם".
בתקופה שבה שרתו מתנדבי ארץ-ישראל ברגימנט הארץ-ישראלי, טרם הקמת הבריגדה היהודית בחודש ספטמבר 1944, עוצבו סמלים בלתי-רשמיים בידי חיילי הגדודים העבריים עצמם כדי להדגיש את זהותם כחיילים עבריים, וכקריאת תיגר על רשויות הצבא שאסרו עליהם להניף דגלים וסמלים יהודיים. הסמלים הופיעו על פרסומים בלתי-רשמיים כדוגמת אגרות שנה טובה והגדות, וענו במידת מה על שאיפתם של החיילים היהודים בני ארץ ישראל בצבא הבריטי לזהות עצמית ולדגל.
מצורפות:
1. גלוית "שנה טובה" מודפסת עבור חיילי אוגדת הרגלים ה-88 בצבא ארה"ב (th infantry division88). גוריציה (איטליה), ערב ראש השנה תש"ז (1946).
2. אגרת "שנה טובה" מצולמת ממחנה העקורים בגרוטפרטה (Grottaferrata) שבאיטליה. על האגרת מונטז' של חיילים עבריים, מפת ישראל, שער טיטוס ופסל משה, לצד האיחולים "לשנה טובה תכתבו! שנת תש"ט" ו"תחי מולדתנו ישראל!". ערב ראש השנה תש"ט (1948).
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מקור: אוסף משפחת רימון.

כריכת עץ מעוטרת לאלבום מעשה ידי עציר במחנה המעצר בעמק איילון (לטרון), תש"ו (1946).
כריכת עץ בעלת שדרת עור חומה. על לוח הכריכה הקדמי מצוירות בדיו שחורה זוג ידיים אסורות בשלשלאות מחזיקות בלפיד, האות "ש" והחתימה "מיוסף". על לוח הכריכה האחורי מצויר מחנה מעצר – צריפי פח, גדרות תיל ומגדל שמירה, ומעליהם הכתובת "עמק אילון". בקצה הלוח מופיע התאריך, "אדר ב' תש"ו". בתוך הכריכה נתון דף אלבום בודד ועליו הקדשה: "לשפרה, ליום הולדתך העשרים ושניים. בנאמנות, מיוסף. [...] בעמק אילון, ז אדר ב' תש"ו".
ידועה לפחות עבודה אחת נוספת שנוצרה (או הוזמנה) בידי אותו אדם בשבתו במחנה המעצר בלטרון, ומוקדשת אף היא לשפרה. ראו מכירת "קדם" מס' 68 פריט 48.
22X10 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בכריכה ובדף הפנימי. כתמים בשדרה.
מקור: אוסף משפחת רימון.

יומן בכתב-יד. נכתב בידי אחד ממעפילי האונייה "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"), [גרמניה? אוגוסט-ספטמבר 1947 בקירוב]. יידיש.
אוניית המעפילים "אקסודוס" – בשמה העברי, "יציאת אירופה תש"ז" – יצאה מנמל סט בצרפת ביולי 1947 ועל סיפונה 4554 נוסעים, מרביתם ניצולי שואה. האונייה עוכבה בידי הבריטים ונוסעיה הוחזרו, בתום מאבק מר, למחנות העקורים בצפון גרמניה. מאבקם המתוקשר של המעפילים התפרסם בעולם והזעזוע מיחסם הקשוח של הבריטים לניצולי השואה סייע להטות את דעת הקהל בדיון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
כפי שעולה מן היומן, הדברים נכתבו בסמוך לזמן התרחשותם, באחד ממחנות הגירוש בצפון גרמניה שבהם רוכזו מעפילי ה"אקסודוס", או על אניית הגירוש "רונימייד פארק", שבה ישב מחבר היומן לאחר גירוש המעפילים מנמל חיפה.
היומן מתעד באופן כרונולוגי ומנקודת מבט אישית את סיפורם של מעפילי ה"אקסודוס": יציאת האונייה מנמל סֵט בצרפת, הגעתה לחופי חיפה, עלייתו יחד עם יתר המעפילים לאוניית הגירוש "רונימייד פארק", הפלגת האונייה לנמל "פורט דה בוק" בצרפת וחניית האונייה שם במשך זמן ממושך (בשעה שהמעפילים סרבו לרדת מהאונייה), ובהמשך – ההפלגה מצרפת לכיוון גרמניה (היומן מסתיים בשעה שהאונייה עוברת את מיצרי גיברלטר בדרך לגרמניה).
בדבריו, מספר הכותב על חוויותיו ותחושותיו בזמן ההפלגה על האוניות, תוך שהוא מרבה להשתמש בלשון "אנחנו": "הגענו לחיפה בשמונה עשר ביולי. כאשר עמדנו בנמל, שמענו רדיו. דיברו אלינו בעברית וגם חילקו כרוזים הכתובים באנגלית ובעברית, המודיעים שאנחנו נוסעים לקפריסין [...] מי יכול היה אז לשער זאת!!! למרבה הצער, יכולנו לראות את חיפה רק מרחוק. בעיניים דומעות הסתכלנו על הארץ הנכספת שעל אדמתה אין אנו יכולים לדרוך. אף אזרח לא יכולנו לראות מסביבנו, רק צבא וצבא. בראשים מורכנים, במבטים אחרונים על ארץ הקודש, עלינו על האונייה 'רונימייד פארק'. אני הייתי מהאחרונים לעלות, לא היה מקום כלל לשבת, היינו דחוסים כדגים בחבית כדגים מלוחים בחבית קטנה" (עמ' 4).
עוד מספר הכותב על ההחלטה שלא לרדת מאניית הגירוש בצרפת ועל ההחלטה לפתוח בשביתת רעב, על ההחלטה שלא להוריד מאניית הגירוש את הנשים ההרות ואת הילדים בגיברלטר, על רופא "הצלב האדום" שהועלה על האונייה בצרפת, על "מרדכי" (כנראה, מרדכי רוזמן, מנהיג המעפילים באוניית הגירוש) ועל דברים שנשא באזני המעפילים, על שמירת השבת על האונייה, על עליית העיתונאים לסיפון האונייה בנמל פורט דה בוק, על הדגל שהכינו המעפילים והניפו אל מול העיתונאים בצרפת – דגל בריטניה ועליו צלב קרס ("הכנו משמיכה, משחת שיניים אדומה וחלב מרוכז דגל אנגלי ועליו צלב קרס. העיתונאים צילמו אותו מיד ואנחנו חגגנו לעיני האנגלים. בנוסף הייתה תורנות להניף את הדגל זמן ממושך אל מול החוף. האנגלים חרקו את שיניהם"), ועוד.
ליומן מצורף תרגום מלא לעברית.
הדברים נכתבו בדיו כחולה, בתוך מחברת, שבתחילתה תרגילים ללימוד עברית (בעפרון). [12] עמודי יומן + [16] עמודים עם תרגילים ללימוד עברית. מחברת 17X11 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. בלאי. כתמים וקרעים. המחברת כרוכה בעטיפת נייר חדשה ונתונה בקופסה נאה.
מקור: אוסף משפחת רימון.

סט שחמט מעץ מעשה ידי יוסף רוזנבלום, עציר במחנה המעצר בעתלית. עתלית, ת"ש (1940).
לוח שחמט ומערכת כלי שחמט בקופסת עץ מעוטרת בכתובת הקדשה. על מכסה הקופסה שבה נתונים הכלים מופיעה הכתובת "ש"א קגל / לזכרון / מאת: יוסף רזנבלום". בצדו הפנימי של מכסה הקופסה צרובה כתובת נוספת: "נעשה בעתלית ת"ש". המשבצות השחורות על פני הלוח והכלים השחורים נצבעו בצבע שחור, אך כתובות ההקדשה, המקום והתאריך וכן העיטור בדמות קצהו של לוח שחמט על מכסה הקופסה נעשו בעבודת צריבה בעץ.
במאגר המידע "בנתיבי ההעפלה" מתועד שמו של המעפיל יוסף רוזנבלום כמי שעלה לארץ ישראל על סיפון ספינת המעפילים "הילדה". נמען ההקדשה, שרגא איסר (פיליפ) קוגל מפרשוב שבסלובקיה, היה אף הוא ממעפילי ה"הילדה" ושהה עם רוזנבלום במחנה המעצר בעתלית. לאחר שחרורו מן המחנה התגייס ל"קומנדו המזרח התיכון 51" של הצבא הבריטי ולחם במלחמת העולם השנייה.
ספינת המעפילים "הילדה" יצאה מסולינה שברומניה בינואר 1940 ועל סיפונה פליטים מאזורי הכיבוש של גרמניה הנאצית באירופה. הספינה אותרה בידי הבריטים כבר כשהגיעה לחופי איסטנבול, עוכבה בלב ים ולאחר דין ודברים ארוך, שבמהלכו איימו הבריטים לגרש את המעפילים לפרגוואי, הובלו הנשים שעליה לבית עולים בחיפה ואילו הגברים נלקחו למחנה עתלית. הנשים שוחררו לאחר שלושה שבועות אך הגברים העצורים בעתלית שהו במחנה כחצי שנה, שבמהלכה חגגו את חג הפסח וכתבו לעצמם הגדה המספרת את סיפור יציאת מצרים האישי שלהם – "הגדת מעפילי עתלית ת"ש".
תנאי הכליאה במחנות המעצר הבריטיים השתנו ממחנה אחד למשנהו, אולם בכולם הציקה לעצירים בעיית חוסר המעש והשעמום שאכל בהם בתקופה הארוכה שעשו במחנות. במחנות רבים העסיקו העצירים את עצמם, בין היתר, במלאכת יד ובאמנות. בחלקם פעלו סדנאות לאמנות בהדרכת אמנים, ובכלל זאת במחנה המעצר שבעתלית, שם פעל הצייר איזידור אשהיים שעלה אף הוא על סיפון הספינה "הילדה" ותרם מכישרונו להגדת מעפילי עתלית; מלבד אמנות "גבוהה" יצרו העצירים במחנות השונים גם שפע של עבודות עממיות שימושיות ודקורטיביות בעץ, באבן ובמתכת.
עץ מנוסר, מודבק, צבוע וצרוב; צירים ומסמרים. לוח שחמט: 34X33.5 ס"מ. תיבת כלים: 7X16X23.5 ס"מ. אחד הכלים הלבנים חסר; הוחלף בקוביית עץ. מצב כללי טוב. פגמים קלים. שברים קלים. כתמים.
מקור: אוסף משפחת רימון.