מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של בנימין ד'יזראלי, ממוען לפיליפ רוז. כתוב על נייר מכתבים רשמי של ראש ממשלת בריטניה (עם הכתובת10 Downing Street, Whitehall). [לונדון], אוגוסט 1868. אנגלית.
מכתב מאת בנימין ד'יזראלי לידידו ויועצו פיליפ רוז (Sir Philip Rose, 1816-1883). במכתב מודיע ד'יזראלי על ההחלטה להעניק תואר אבירות "למר וטקין, חבר מטעם סטוקפורט" [ככל הנראה, אדוארד וטקין (Edward Watkin, 1819-1901), חבר הפרלמנט הבריטי מטעם אזור סטוקפורט בשנים 1864-1868].
בנימין ד'יזראלי (1804-1881), מדינאי וסופר בריטי ממוצא יהודי, כיהן פעמיים כראש ממשלת בריטניה (בשנת 1868 ובשנים 1874-1880). ד'יזראלי, שהוטבל לנצרות בהיותו נער, התגאה במוצאו היהודי ונאבק על מתן זכויות אזרחיות מלאות ליהודי בריטניה. הוא אף תמך ברעיון של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
[1] דף מקופל לשניים (שלושה עמודים כתובים), 17.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים.

מכתב מאת משה מונטיפיורי אל הרב הראשי של האימפריה הבריטית נתן מרקוס אדלר. כתוב בידי מזכיר, על נייר מכתבים רשמי, וחתום בחתימת-ידו של מונטיפיורי. רמסגייט (אנגליה), נובמבר 5639 [1878]. אנגלית.
מכתב העוסק בכספי תרומה עבור עניי ארץ ישראל, חתום בידי משה מונטיפיורי (באנגלית).
בין מונטיפיורי, שעמד בראש עדת הספרדים בלונדון, ובין הרב נתן מרקוס אדלר (1803-1890), הרב הראשי של האימפריה הבריטית, התקיימו קשרי ידידות לאורך עשרות שנים. מערכת היחסים הלבבית ביניהם, שלוותה בהתכתבות ענפה, הובילה לשיתוף פעולה בפרויקטים קהילתיים מגוונים, ובהם איסוף כספי תרומה עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. אדלר, שמתוקף תפקידו כרב ראשי עמד בראש איגוד בתי הכנסת ק"ק כנסת ישראל (United Synagogue), ארגון שאיגד את כל הקהילות האורתודוקסיות בבריטניה, דאג לרכז את התרומות שהתקבלו בבתי הכנסת ולשלוח אותן לארץ ישראל באמצעות נציגיו של מונטיפיורי.
[1] דף (שלושה עמודים כתובים), 19.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים קלים.

מכתב פולמוסי העוסק בעתיד הציונות, בכתב-ידו ובחתימתו של אשר צבי גינצברג, "אחד העם". [לונדון], 20 ביוני 1909.
המכתב שלפנינו חובר לאחר שפרסם אחד העם מאמר בכתב העת "העמר", ולאחר שפורסמו ביקורות ותגובות שונות למאמר זה. בין היתר, מתייחס אחד העם במכתב לכיבושה הרוחני של הארץ לעומת כיבושה המעשי, לחינוך העברי וליריבו הרעיוני, שמעון דובנוב. המכתב ממוען אל M. Rabinowitz (כפי הנראה, העיתונאי והעסקן הציוני מיכל יצחק רבינוביץ').
[1] דף, מקופל לשניים (שני עמודים כתובים), 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. סימני קיפול. קרע קל בשוליים ונקב זעיר בהצטלבות סימני הקיפול. רישום בעט בשוליים התחתונים של העמוד השני.

דף בכתב-יד מעזבונו של אליעזר בן-יהודה. [סוף המאה ה-19 או העשורים הראשונים של המאה ה-20].
הדף נכתב, כנראה, במסגרת עבודתו של בן-יהודה על "מילון הלשון העברית הישנה והחדשה" ("מילון בן-יהודה"), והוא מתייחס לתרגומי המילה "משכית" בפסוק המקראי "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (משלי כה', יא').
מודבק על גבי דף-ספר, עם חותמת דיו ובול דואר (כפי הנראה, הדף נלקח מתוך המהדורה הראשונה של הספר "בן יהודה חייו ומפעלו" מאת חמדה בן-יהודה, שלכל אחד מעותקיה הודבק דף מקורי בכתב-ידו של בן-יהודה. 1940 בקירוב).
[1] דף, 22.5 ס"מ (מקופל ומודבק על דף בגודל 19 ס"מ). מצב טוב. קמטים וכתמים קלים. סימני קיפול. מספר קרעים בשוליים (ברובם קלים).

מכתב מאת קלמן זאב ויסוצקי אל מנהל בית הספר העברי ביפו, מאיר אנג'ל. כתוב בידי מזכיר על נייר מכתבים רשמי, חתום בחתימת-ידו של ויסוצקי. אודסה, ספטמבר 1896.
במכתב מבשר ויסוצקי למנהל בית הספר העברי ביפו על החלטת "הוועד האודסאי" של "חובבי ציון" לתרום 25 אלף פרנקים לטובת רכישת קרקע, שעליה יוקם מבנה חדש לבית הספר. כמו כן, מגלה ויסוצקי שבכוונתו להגיע בקיץ לפריז, להיפגש עם סגן נשיא ארגון "אליאנס" נרסיס לוון (Leven) ומזכיר הארגון ז'אק ביגר (Bigard), ולפעול להשגת תרומה של 50 אלף פראנק נוספים עבור הקמת מבנה בית הספר. לאורך המכתב מנדב ויסוצקי מספר הנחיות לקראת המשא ומתן עם בעל הקרקע, וכותב שלמרות שבכוונתו להשלים כל סכום שיידרש, יש "לכסות עינים להמוכר שאין לכם היכולת לתת יותר".
בסופו של המכתב מביע ויסוצקי את שמחתו על הבחירה בעברית כשפת לימוד, ומודיע על תרומה קטנה נוספת: 200 פרנק עבור תרגום ספרי לימוד לעברית ו-100 פרנק לבית החולים "שער ציון" ביפו.
המכתב חתום בחתימת ידו של ויסוצקי, בתוספת דרישת שלום בכתב-ידו, ל"הא' גרזובסקי" (המילונאי והסופר יהודה גור, בכיר המורים בבית הספר העברי ביפו).
בית הספר העברי ביפו נוסד בשנת 1892 ביוזמת מספר מחנכים עבריים מבני העלייה הראשונה (ישראל בלקינד, יהודה גור, המנהל מאיר אנג'ל ואחרים). המוסד נוהל במשותף בידי הארגונים "חובבי ציון" ו"אליאנס" ("כל ישראל חברים"), והיה לאחד מחלוצי ההוראה העברית בארץ. בעקבות חילוקי דעות בנוגע לשפת ההוראה, עבר בית הספר בשנת 1902 לניהולו הבלעדי של "אליאנס", ובשנת 1908 נחנך משכנו החדש בשכונת נווה צדק (כיום מרכז "סוזן דלל").
קלמן (קלונימוס) זאב ויסוצקי (1824-1904), סוחר, פילנתרופ ופעיל בתנועות "חובבי ציון" ברוסיה, מייסד חברת התה "ויסוצקי". בצעירותו למד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידיו של רבי ישראל מסלנט. בשנת 1849 ייסד במוסקבה את חברת "תה ויסוצקי", ששלטה בשליש משוק התה הרוסי (ויסוצקי אף כונה "מלך התה של רוסיה" ו"ספק חצר הצאר"). הוא השקיע חלק ניכר מזמנו והונו לתמיכה במוסדות יהודיים וציוניים, ובשנת 1884 אף היה ממשתתפי וועידת קטוביץ'. בשנת 1885 הגיע לארץ ישראל בשליחות "חובבי ציון", פעל ליישור ההדורים בין היישוב החדש והישן והקים ביפו את משרד הוועד הפועל של "הוועד האודיסאי". בצוואתו הוריש את חלקו בחברת "תה ויסוצקי", כמיליון רובלים, למטרות צדקה (בהן ייסוד הטכניון בחיפה).
גיליון מקופל לשניים – [2] עמ' כתובים, 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קמטים קלים. נקבי תיוק ומספר נקבים קטנים בשוליים. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשוליים.