אוסף מכתבי רבנים וראשי ישיבות. ליטא וארצות אירופה:
• מכתב ארוך בחתימת רבי יחיאל מרדכי גורדון "ר"מ דהישיבה הק' דלאמזא". לומז'ה, ניסן תרע"ח [1918]. תוכן היסטורי על מצב הישיבה בלומז'ה, בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
• גלוית דואר עם מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי שמעון סופר. טארנוב [Trnava].
• מכתב ארוך מרבי שמואל גליק אב"ד אילאק, אל הרב בן ציון חי עוזיאל. באדזאש-אוילאק Bodzásújlak, [תרצ"ט 1939].
• מכתב בחתימת רבי אברהם צבי גרודז'נסקי, מנהל ישיבת ראמיילעס [אחיו הגדול של רבי חיים עוזר]. ווילנא, תרצ"ד [1934]. יידיש.
• שני מכתבים מרבי איסר יהודה אונטרמן אב"ד ליברפול. תרצ"ח-תרצ"ט [1938-1939].
• מכתב רבי שלמה במברגר, אל הרב מאיר לרנר רבה הראשי של אלטונה. האנוי, 1905 [תרס"ו]. גרמנית.
• מכתב ארוך מרבי משה שוואב (משגיח הישיבה בגייטסהד), אל אחיו רבי יצחק שוואב מבני ברק. גייטסהד (אנגליה), תשרי תש"ז 1946. גרמנית. בשולי המכתב כמה שורות באנגלית מאשתו הרבנית רחל שוואב. אגרת דואר, כ-3 עמ' כתובים.
8 מכתבים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון הנודע רבי מאיר דן פלוצקי בעל "כלי חמדה". לונדון, "יום ג' י' למב"י" [כ"ה ניסן תרפ"א 1921].
נשלח אל הגאון רבי צבי הירש פרבר, מרבני לונדון, בבקשה לתאם ביקור: "הנני בזה לבקשו מאוד אם ירשוהו העת לבוא לבקרינו ביום מחר בבוקר, כי יש לי לדבר עמו דברים נחוצים... והנני מניח הדבר לבחירתו. ידידו נאמנו - מאיר דן רפאל ברח"י ז"ל" [בן רבי חיים יצחק זכרונו לברכה].
הגאון הנודע רבי מאיר דן פלוצקי (תרכ"ו-תרפ"ח), מחשובי רבני פולין בראשית המאה ה-20. ממייסדי אגודת ישראל בפולין וחבר מועצת גדולי התורה. מגאוניה החריפים של פולין. תלמיד רבי חיים אלעזר ואקס בעל "נפש חיה", ורבי יהושע מקוטנא בעל "ישועות מלכו", ותלמיד מובהק לאדמו"ר ה"אבני נזר" מסוכטשוב, עליו כותב רבי מאיר דן בהקדמה לספרו "חמדת ישראל" (פיטרקוב תרס"ג): "אשר האיר עיני בדרך לימוד התוה"ק והתחלתי לטעום אצלו נועם מתיקות תוה"ק". בהסכמתו לספר זה כתב עליו רבו ה"אבני נזר" - שהוא "יגע בתורה וזה העיקר", והגר"ח סולובייצ'יק כתב עליו בהסכמותיו: "גדול הוא מאוד בתורה בחריפות ובקיאות ובסברא", ו"גדול האיש בתורה ויראה". רבי מאיר דן נמנה על חסידי גור, והסתופף כל ימיו בצילם של ה"שפת אמת" וה"אמרי אמת". ספרו הפופולרי "כלי חמדה" על התורה התחבב מאד אצל גאוני פולין. בשנת תרנ"א נתמנה לרבה של דווארט, ובשנת תרע"ח התמנה לרבה של אוסטרוב. השתתף במסע המפורסם של גדולי הרבנים שנסעו לארה"ב בחורף שנת תרפ"ד, יחד עם ה"דבר אברהם" אב"ד קובנא, רבי משה מרדכי עפשטיין והראי"ה קוק.
גלויית דואר קטנה. 9X11.5 ס"מ. מצב טוב.
חותמות דואר מה-3 במאי 1921 (כ"ה ניסן). לפי הידוע, באביב תרפ"א שהה רבי מאיר דן באנגליה ובבלגיה, ומאנטוורפן נסע לארה"ב באניה שהגיעה לחופי ניו יורק בכ"ט באייר תרפ"א (ראה חומר מצורף).

תעודת הסמכה למורה חרדי, בחתימת ידו של הגאון רבי יוסף ליב בלוך ראש ישיבת טלז. [טלז], כסלו תרפ"ז [1926].
"כפי אשר שמעתי וגם ידעתי זה מכמה שנים את הרב הג'... מהו"ר ליפמן ראקאוו נ"י מעיר פרנקפורט, הנני להכירו... שהנהו ראוי להיות ר"מ ומורה בבית מדרש לרבנים באשכנז, בכל מקצועות הלמודים העבריים והדתיים... יוסף ליב בלאך". בשולי הדף תעודה נוספת בגרמנית, בכתב-ידו, חתימתו וחותמתו של הרב ד"ר יעקב הופמן, רב וראש ישיבה בפרנקפורט דמיין. דצמבר 1926.
הגאון רבי יוסף יהודה ליב בלוך (תרי"ט-תר"צ), מתלמידי וולוז'ין וקלם ומגדולי מנהיגי תנועת המוסר ואציליה. נשא את בתו של רבי אליעזר גורדון מטלז ונתמנה לר"מ ומשגיח בישיבתו. לאחר "פולמוס המוסר" הראשון, עזב את הישיבה ועבר לכהן כרב בוורנה ושאדובה. עם פטירת חותנו בשנת תר"ע חזר לטלז ומילא את מקומו כאב"ד העיר וראש הישיבה. ניהל את הישיבה בתקיפות רבה ובתבונה. מוהרי"ל בלוך נחשב לאבי שיטת טלז בלימוד ובמוסר. שיטת הלימוד שהנהיג בישיבתו נודעה בעמקותה והשתמרה ע"י בניו ונכדיו ממשיכי דרכו, בישיבות טלז בליטא ובארה"ב. תורתו נדפסה בספרים "שיעורי הלכה" ו"שיעורי דעת".
מקבל הסמיכה: הגאון רבי יו"ט ליפמן ראקוב (תרמ"ד-תש"י), יליד ליטא ומגדולי גידוליה. משנת תר"פ כיהן כמרביץ תורה בישיבת הרב ברייער בפרנקפורט דמיין, ולאחר כשנה עבר לכהן כמרביץ תורה בישיבת הרב הופמן בפרנקפורט דמיין, שם כיהן קרוב ל-20 שנה [לא ידוע לנו לשם מה נזקק הרב ראקוב לתעודת הסמכה זו בשנת תרפ"ז, לאחר שכבר כיהן בפועל כמה שנים כר"מ ומורה בישיבות בפרנקפורט. ככל הידוע, הרב ראקוב גם לא נמנה על תלמידי הסמינר למורים חרדיים בעיר טלז, שהוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה]. בתחילת השואה עבר ללונדון והמשיך בה בהרבצת תורה בישיבות. בניו הם רבי בן ציון ראקוב - ראש ישיבת "חיי עולם" בלונדון, ורבי בצלאל ראקוב - רבה המפורסם של עיירת הישיבה גייטסהד באנגליה. לתולדותיו נכתבו הספרים "ארחות ישרים" (לונדון, תשנ"א-תשנ"ז).
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ובלאי בשוליים.

מכתב בקשת סיוע עבור אלמנתו של "הסבא מנובהרדוק", בכתב-יד וחתימות חתניה רבי אברהם יפהן ורבי ישראל יעקב לובצ'אנסקי. ברנוביץ, אייר תרצ"ד [1934].
המכתב נכתב על נייר מכתבים רשמי של רבי "ישראל יעקב לובצאנסקי מנהל דישיבת 'אהל תורה' בברנוביץ, חתן הגה"ח מהר"י הורוויץ זצ"ל".
נשלח לרבי אהרן בוראק [שהיה ממונה על העברת כספי עזרה לישיבות, מאחד מארגוני הסיוע בארה"ב]. רבי אברהם יפהן כותב לו, שבעוברו דרך ברנוביץ "מצאתי שחמותי תי' הצדקת חלושה מאד", ושהיא נזקקת לתמיכה כספית עקב מצבה הרפואי. הוא מבקש לשלוח סכומים קבועים בתאריכים קבועים לידיו של גיסו רבי ישראל יעקב לובצ'אנסקי, "כי הוא ענין של פקו"נ ר"ל [=פקוח נפש רחמנא ליצלן]". במכתב מפורטות הכתובות דרכן יועברו הכספים. בסיום המכתב מוסיף רבי ישראל יעקב כמה מילים בכתב-ידו ובחתימתו המלאה: "כן אני מסכים על כל הנ"ל, נאם ישראל יעקב בהרה"ג המנוח דפה זלה"ה".
מהמכתב שלפנינו עולה שהרבנית חיה הורביץ, אלמנתו של "הסבא מנובהרדוק" - רבי יוסף יוזל הורביץ (נפטר בתר"פ), האריכה ימים ובשנת תרצ"ד עדיין הייתה בחיים והתגוררה בברנוביץ בבית בתה הרבנית לובצ'אנסקי.
הגאון הצדיק רבי אברהם יפה'ן (תרמ"ו-תש"ל), חתנו ותלמידו המובהק של "הסבא מנובהרדוק". עמד כיובל שנים בראשות רשת ישיבות "בית יוסף-נובהרדוק", והיה מגדולי מרביצי התורה בדורו. בשנות מלחמת העולם הראשונה נדד רבי אברהם יחד עם חותנו הסבא מנובהרדוק אל פנים רוסיה, שם המשיכו להקים עוד ועוד ישיבות, תוך שהם מבעירים את הלבבות ומושכים את בני הנוער לתורה ועבודת ה'. כשנפטר חותנו הסבא מנובהרדוק (כסלו תר"פ), התמנה רבי אברהם לראש הישיבה בקיוב (שהיו לה שם חמשה סניפים), ומשם פיקח על כל הרשת של סניפי הישיבות. בתחילת שנות התר"פ כשהחלה היבסקציה לאסור על לימוד התורה, שלח רבי אברהם הוראה לכל הסניפים שימסרו את נפשם בשעת השמד על הרבצת תורה: "לא לציית, לא להיכנע". בשלהי שנת תרפ"א הושלך לכלא ב"עוון" הרבצת תורה, שם עונה ונחקר. בשנים תרפ"ב-תרפ"ג פתח במבצע נועז ומורכב, שבמהלכו הבריחו את הגבול מרוסיה והעבירו את רוב תלמידי נובהרדוק אל שטחי פולין. להצלחת המבצע גייס רבי אברהם אלפי רובלים. בפולין ייסד רשת ישיבות בשם "בית יוסף" - נובהרדוק, שמנתה עד לשנת תרצ"ט שבעים סניפים, ובהם למדו ארבעת אלפים תלמידים. בשנים שבין שתי המלחמות התגורר בביאליסטוק, ובה עמד בראשות ישיבה שפתח שם. גדול תלמידיו מתקופת ביאליסטוק היה ה"סטייפלר". כשפרצה מלחמת העולם השניה העביר את ישיבתו לווילנא. בשנת תש"א הגיע לארה"ב, בה התגורר כעשרים שנה, וגם שם ייסד ישיבה. בערוב ימיו בשנת תשכ"ד עלה לארץ הקודש והתגורר בירושלים. חיבר את הספרים: "דרך איתן" (על הש"ס) ו"המוסר והדעת".
הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב לובצ'נסקי, מגדולי המוסר בדורו. נולד בברנוביץ לאביו שכיהן ברבנות העיר. מראשוני תלמידי ישיבתו של רבי יוזל הורביץ "הסבא מנובהרדוק", ולימים היה לחתנו. לאחר פטירת אביו כיהן תקופה כרבה של ברנוביץ, אך לאחר מכן מסר את הרבנות לגיסו רבי דוד ווייצל. עמד בראשות רשת ישיבות נובהרדוק בצאריצין ובחרקוב. כאשר עבר את הגבול לפולין קבלו הגאון ר' אלחנן ווסרמן למנהל רוחני בישיבתו "אוהל תורה" בעיר ברנוביץ. בנוסף, היה מעמודי התווך של רשת ישיבות "בית יוסף - נובהרדוק", שייסד חותנו "הסבא מנובהרדוק", ובכינוסי תלמידי נובהרדוק היה משמיע את שיחותיו העמוקות, ודברי התעוררות שנשמעו שעות ארוכות בחיבה יתירה ובחרדת קדש, בהן היה מטיף לעבודת שלימות האדם והתמסרות מוחלטת לחיי תורה וטוהר המידות. מיחידי הסגולה של הדור, גאון בתורה וגאון במידות, אשר איחד בקרבו חסידות ומעשה. כולו מלא התלהבות בעבודת ד', צדיק מפורסם ואיש נפלא בענווה יתירה, בכל האמצעים הסתיר את דרכו בקדש, צדקותו ובריחתו מן הכבוד הפכו לשם דבר. בהיותו רב בברנוביץ היה בעצמו משכים-קום בכדי לעזור לשמש, חביב ונערץ על כולם בעירו ברנוביץ, וכשהיה הולך בערבי שבתות להודיע על סגירת החנויות היו כולם ממהרים לסגור את החנויות, כדי שלא לצערו אפילו רגע אחד. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לווילנא עם חלק מישיבת ברנוביץ. נהרג ע"י הנאצים ימ"ש במבצר קובנה בחודש תמוז תש"א (1941).
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 14X21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. נקבי תיוק. סימן קיפול.