מכתב בדברי תורה, בענייני מלאכת הוצאה בשבת (16 שורות), בכתב-ידו של רבי אברהם ישעיה קרליץ - בעל ה"חזון איש". [בני-ברק, בין השנים תש"י-תשי"ד 1953-1950].
קטע (שאינו חתום) מתוך מכתב שכתב ה"חזון איש" לתלמידו האהוב רבי בנימין יהושע זילבר. המכתב נשלח כתגובה על ספרו של רבי בנימין "מקור הלכה" על הלכות שבת שנדפס בשנת תש"י, בו חידש המחבר מחלוקת חדשה של רש"י ותוספות בענייני מלאכת הוצאה. חידוש זה לא התקבל על דעתו של ה"חזון איש", ועל כך כתב לו החזו"א את דעתו כי אין בעניין שום מחלוקת בין רש"י לתוספות, וכי כל דברי התוספות נאמרו כהסבר בדברי רש"י. באמצע הדברים כותב החזו"א: "ואף שיש לנו כאב לב על אי הבנתנו פרש"י, אל לנו בשביל זה לחדש דרש"י סבר...".
מקבל המכתב, רבי בנימין זילבר, עמד על דעתו והשיב במכתב לחזו"א על כל השגותיו. מכתבים אלו של החזו"א ותלמידו נדפסו בספרו של רבי בנימין "מקור הלכה" (דף יב במהדורות המאוחרות). מכתבו של החזו"א נדפס בשנית בספר "תשובות וכתבים ממרן החזון איש" (עמ' נז).
רבינו אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ג, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו.
מקבל המכתב: הגאון הצדיק רבי בנימין יהושע זילבר (תרע"ו-תשס"ח), מגדולי התורה וההלכה הנודעים בדורנו, ומאנשי תנועת המוסר ה"נובהרדוקאית". למד בישיבות נובהרדוק בחו"ל ובבני ברק, שם התקרב אל רבו החזון איש שהיה מכנהו בחיבה: "רבי בנימין הצדיק". לאחר נישואיו היה מלומדי בית המדרש "אהל תורה" בירושלים, ולאחר כמה שנים חזר לגור בבני ברק. חיבר והדפיס עשרות ספרי הלכה ומוסר, בהם: ספר "מקור הלכה" וספר "ברית עולם" על הלכות שבת, י"ד חלקי ספר שו"ת "אז נדברו", ספרי "מקור ברוך" על ספר חיי אדם, ספרים על המצוות התלויות בארץ ועוד. בשנותיו האחרונות התגורר בביתר עילית והיה חבר "מועצת גדולי התורה" של אגודת ישראל.
[1] דף. 20.5 ס"מ. [המכתב חתוך בראשו, יתכן שהופיע בו קטע אישי ש"צונזר" ע"י המקבל]. מצב טוב-בינוני. כתמי דיו וכתמי רטיבות. בלאי. קרעים קלים בשוליים, בלי פגיעה בטקסט. סימני קיפול.

מכתב הסכמה מאת רבי משה פיינשטיין. ניו יורק, תמוז תשמ"ד [1984].
נכתב במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי, בחתימת ידו של הגר"מ פיינשטיין.
מכתב ההסכמה נשלח לרבי צבי יברוב על קונטרסים שהוציא בבחרותו, קונטרס "בדין ברכת הנהנין", וקונטרס "בדין בת כהן לענין אכילת תרומה" (בני-ברק תשמ"ד, מהדורת סטנסיל).
במכתבו מברך הגר"מ: "שיצליחהו השי"ת בחיבורו זה, ושיזכה לכתוב עוד ספרים חשובים, להגדיל תורה ולהאדירה".
מרן הגאון רבי משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו), גדול פוסקי ההלכה בארצות הברית, מנהיג היהדות החרדית וראש "מועצת גדולי התורה". ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק. מחבר הספרים: שו"ת "אגרות משה", חידושי "דברות משה" על הש"ס ו"דרש משה" על התורה.
[1] דף. 26.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

מכתב ארוך (28 שורות) בהלכות ברכות הנהנין, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך. ירושלים, סיון תשל"ו [1976].
הסכמה לספר "מקור הברכה" העוסק בענייני ברכות הנהנין, שחיבר רבי גבריאל קרויס ראב"ד מנצ'סטר. במכתבו הוסיף רבי שלמה זלמן מספר הערות הלכתיות בנושאים הנידונים בספר, ובהם עניין הברכה הראויה לברך על אכילת שוקולד: "והנה בדבר השוקולד אשר בקש ממני לעיין בדבריו, כבר העירותי דבר זה לפני ארבעים שנה, ונו"נ [ונשאתי ונתתי] בזה עם גדולי תורה, ולא שמעתי דבר שמתקבל על הדעת". בשולי המכתב מוסיף הגרש"ז הערה חשובה: "הלום נתעוררתי דאפשר הואיל והקאקאוי [קקאו] עצמו כמו שהוא אינו נאכל לא חי ולא מבושל... ואף שדרך אכילתו הוא תמיד ע"י ריסוק, אפי"ה [אפילו הכי] מברכין ע"ז שהכל, אך לא עיינתי בזה, ונא לעיין בדבר".
רקע: הגרש"ז אויערבאך תמה כל ימיו מדוע נוהגים לברך על שוקולד, שנעשה כידוע מפרי עץ הקקאו, ברכת "שהכל נהיה בדברו", ולא "בורא פרי העץ". את תמיהתו בעניין שטח לראשונה באריכות במכתב, בסביבות שנת תרצ"ו, בפני הגאון רבי צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, ובו כתב: "בעניין שוקולד שנהוג לברך עליו שהכל, נשאתי ונתתי בזה עם גדולי תורה... ויש לברך ע"ז בורא פרי העץ". המכתב נדפס בספרו שו"ת "מנחת שלמה" (חלק א, סימן צא, סעיף ב). מקבל המכתב רבי גבריאל קרויס דן באריכות בעניין בספרו "מקור הברכה", וגם הוא נשאר בתמיהה על המנהג הרווח לברך "שהכל" ולא "בורא פרי העץ". על כך כותב לו הגרש"ז במכתב שלפנינו, שכבר לפני ארבעים שנה הוא דן בהערה זו, ונשא ונתן בענין עם גדולי התורה, "ולא שמעתי דבר שמתקבל על הדעת" [מדוע מברכים "שהכל"]. אך עם כל זאת, בהערה בשולי המכתב שלפנינו מסביר הגרש"ז בקצרה, מדוע בכל זאת יש מקור הלכתי למנהג הרווח לברך "שהכל" על השוקולד.
הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבך (תר"ע-תשנ"ה) ראש ישיבת קול תורה ומגדולי הפוסקים. נולד בירושלים לאביו רבי חיים יהודה ליב אוירבך - ראש ישיבת המקובלים שער השמים. היה תלמידו המובהק של רבי איסר זלמן מלצר, אשר החשיבו מאד והביא מדבריו בספרו "אבן האזל". בשנת תרצ"ה, בהיותו בן 24 בלבד, הוציא את ספרו הראשון - "מאורי אש" - על השימוש בחשמל בשבת, וזכה להסכמותיהם של גדולי הדור, ביניהם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, רבו - רבי איסר זלמן מלצר והרב קוק. ברבות הימים הפך רבי שלמה זלמן לאחד מגדולי הפוסקים ולסמכות ראשונה במעלה במספר תחומים הלכתיים, כגון בנושאי רפואה והלכה. בנועם הליכותיו ועדינותו היה נערץ על כל חוגי היהדות האורתודוכסית, והדבר התבטא בין היתר בהלוויתו, בה השתתפו לפי ההערכות כשלוש מאות אלף אנשים.
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
המכתב שלפנינו נדפס בתחילת הספר "מקור הברכה" העוסק בהלכות ברכות הנהנין, שחיברו רבי גבריאל קרויס מקבל המכתב.