קונטרס עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם, פולמוס אודות קדושת ספר הזהר ותורת הקבלה, מאת רבי יחיא קאפח מתימן. [תל-אביב, תרע"ד 1914?]. מהדורה ראשונה.
בדפי הקונטרס הגהות והוספות בכתב-ידו של המחבר. בסוף הקונטרס הוסיף בכתב-ידו: "בראש הומיות תקרא וכו' ודבר אלהינו יקום לעולם".
בחציו הראשון של הקונטרס הדפיס המחבר את החרמות שהחרימו רבני ירושלים האשכנזים והספרדים את אותם תימנים שכפרו בקדושת הזהר ותורת הקבלה. בחציו השני של הקונטרס נדפסה תשובתו המפורטת של המחבר רבי יחיא קאפח, בה הוא מתקיף את רבני ירושלים וטוען שהחרמות נעשו שלא כדין. בהמשך תשובתו הוא משתלח בחריפות ובאריכות ביסודות תורת הקבלה וספר הזהר, ובסופה הוא מנדה ומחרים את כל אותם רבנים שהחרימוהו ונידוהו.
רקע: בתחילת המאה העשרים פרץ פולמוס כבד בערי תימן בין המאמינים בקדושת ספר הזהר ותורת הקבלה (ה"עיקשים") לבין קבוצה קטנה שכפרה בקדושת הזהר והקבלה (ה"דרדעים"), שבראשה עמד רבי יחיא קאפח (תר"י-תרצ"ב). הרב קאפח וחסידיו טענו שהתורה שבעל פה היא אך ורק מה שהתקבל על ידי חכמי התלמוד והרמב"ם, ואילו כל מה שהתגלה לאחריהם אין לו שום תוקף מחייב. לשיטתם תורת הקבלה זרה ברוחה ליהדות. את שיטתו זו ביסס הרב קאפח מאוחר יותר בספריו "מלחמות השם" (ירושלים תרצ"א) ו"דעת אלקים" (ירושלים תרצ"א), שנדפסו בערוב ימיו. על דעותיו אלו החרימוהו ונידוהו רבני ירושלים בחודש שבט תרע"ד. כתגובה על החרמות, הדפיס הרב קאפח את החוברת שלפנינו, ובה משיב מלחמה נגד המחרימים והמנדים, ואף מחרים ומנדה אותם בחזרה.
טו, [1] עמ'. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות, קרעים ובלאי.

שטר שליחות לשד"ר רבי ברוך פינטו היוצא מטעם ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים לשליחות בעיר צפרו שבמרוקו, עם חתימות ראש הישיבה - הרב היר"א, וגדולי חכמי מקובלי "בית אל". ירושלים, תרכ"ה [1865].
כתב יד נאה, עם חתימות מסולסלות של גדולי המקובלים בירושלים: רבי רפאל חי ידידיה אבולעפיה - הרב היר"א [כולל חותמתו], ראש ישיבת המקובלים "בית אל", רבי יוסף ויטאל, רבי רחמים חיים דוד ענתבי, רבי יצחק קאלאמארו, רבי אהרן פירירא, ושני חותמים נוספים.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב - גיסו של הבעש"ט - מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה - שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה" [שעל פי עצתו תיקן את תקנת איסור כלי זמר בירושלים], רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד. מ"יחידי" הישיבה שפעלו לצד הרב היר"א היו המקובלים החתומים לפנינו: רבי יצחק קאלאמארו [נפטר תרמ"ד; הגיה את הספר "נהר שלום" לרש"ש במהדורתו השניה, וערך עוד ספרי קבלה. במהדורת ספר "עץ חיים" ירושלים תרכ"ו נדפסו הגהותיו על הספר], רבי אהרן רפאל חיים משה פירירה [מחבר "תולדות אהרן ומשה" ועוד ספרים. ראה אודותיו פריט 260], רבי יוסף בכור ויטאל [הוציא לאור בשנת תרכ"ו כמה מספרי "שמונה שערים" לרבי חיים ויטאל, יחד עם רעו רבי יצחק קאלאמארו], רבי רחמים חיים דוד ענתבי [נפטר תרל"ד, ראה אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, ירושלים תשס"ט, אות תקח, עמ' 262], ועוד.
השליח, רבי ברוך פינטו, יצא מספר פעמים כשד"ר לארצות המערב ו"היה מפורסם בחכמתו". נפטר בשנת תרנ"ג והוא בן חמישים ושתים בלבד, וספד לו רבי יעקב שאול אלישר (ראה: אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 736-737).
[1] דף. 30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים ובסימני הקיפול (עם פגיעה קלה באחת האותיות).