ספר ברכת דוד, דרושי חסידות וקבלה, על התורה ומועדים, מהאדמו"ר רבי דוד מטולנא. זיטאמיר, תרכ"ב 1862. מהדורה ראשונה. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא נכדי הרב מסלאוויטא. שני שערים ושתי הקדמות.
מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המחבר האדמו"ר רבי דוד טברסקי מטולנא (תקס"ח-תרמ"ב), בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל. בהקדמותיו מברך המחבר, אשר נודע בדורו ל"פועל ישועות" - ש"נזכה לשמחה שלמה שלעתיד, והשפעות כל הברכות בלי הפסק".
בראש הספר מופיעים שער והקדמה, ואחריהם מופיעים שער והקדמה נוספים. מלבד מסגרת השער, השונה בין שני השערים, קיימים הבדלים קלים בלבד בין שני השערים ושתי ההקדמות. נוסח השערים וההקדמות כמעט זהה, למעט שינויים טיפוגרפים ושינויי נוסח קלים בתארי המחבר ואבותיו הקדושים. הדבר לא מסביר את פשר החידה, מדוע הודפסו השערים וההקדמות בכפילות והאם הדבר נעשה בהוראת רבינו המחבר או לא.
[4], 143 עמ'. כ-20 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, כתמי רטיבות בחלק מהדפים. סימני עש בשולי מספר דפים. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 101.

ספר שו"ת מים חיים, שני חלקים, מאת רבי חיים הכהן רפפורט אב"ד אוסטרהא. זיטומיר, תרי"ז-תרי"ח 1857. דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא. מהדורה ראשונה. עם הסכמות האדמו"רים רבי מרדכי מטשרנוביל וה"שר שלום" מבעלזא.
בחלק א סימן כז נדפסה שאלה שנשלחה ממעז'יבוז' אל רבי מאיר אב"ד קונסטנטין (בנו של רבי יעקב עמדין), אודות שאלה בסירכא, שהמרא דאתרא הכשיר, אך פסקו אינו נראה לכמה מחשובי הקהילה. בין החתומים על מכתב השאלה: "ישראל בע"ש [=בעל שם] מטליסט" - הלא הוא רבינו ישראל בעל שם טוב. על כך באה תשובתו הארוכה של רבי מאיר, בו מצדיק את חששם, ויוצא נגד הפסק של הרב של מעז'יבוז'. מכתב התשובה נפתח בכמה שורות של תארי כבוד והערכה על הבעש"ט: "אלוף ביהודה ובישראל... ממציא מזור ותרף... הרב המופלג המפורסים בש"ט [=בשם טוב] מוה' ישראל נר"ו..." (פענוח התוארים הארוכים המליציים שבתחילת תשובה זו, ומשמעותם, נידונו באריכות בספרות המחקר).
בספר שלפנינו כרוכים שני חלקים בכרך אחד, חלק ראשון על ענייני אורח חיים ויורה דעה, וחלק שני על ענייני אבן העזר וחושן משפט. בסוף החלק השני נדפס קונטרס "אוצרות חיים", ובו חידושי אגדה ופלפולים על פרשיות השבוע, מאת המחבר ובנו המו"ל. בשו"ת נדפסו גם תשובותיהם של זקני המחבר ודודיו, שהיו מגדולי הדורות. בתחילת הספר נדפס מכתב מאת ה"אוהב ישראל" מאפטא שנשלח אל המחבר, ובו הסכמה לפסק של המחבר. המכתב נדפס בין מכתבי ההסכמה לספר, כמעין הסכמה למחבר.
בדף השער השני של חלק ראשון, חותמת: "מאיר דן ב"ר ח"י [=חיים יצחק] ז"ל פלאצקי אב"ד דק"ק אסטראב פלך לאמזא" - הגאון הנודע רבי מאיר דן פלוצקי (תרכ"ו-תרפ"ח), מחשובי רבני פולין בראשית המאה ה-20. ממייסדי אגודת ישראל בפולין וחבר מועצת גדולי התורה. בשנת תרנ"א נתמנה לרבה של דווארט, ובשנת תרע"ח התמנה לרבה של אוסטרוב. מגאוניה החריפים של פולין, והגר"ח סולובייצ'יק כתב עליו בהסכמותיו: "גדול הוא מאד בתורה בחריפות ובקיאות ובסברא", ו"גדול הוא האיש בתורה ויראה". ספרו הפופולרי "כלי חמדה" על התורה התחבב מאד אצל גאוני פולין. רבי מאיר דן נמנה על חסידי גור, והסתופף כל ימיו בצילם של ה"שפת אמת" וה"אמרי אמת". השתתף במסע המפורסם של גדולי הרבנים שנסעו לארה"ב בשנת תרפ"ד, יחד עם ה"דבר אברהם" אב"ד קובנא, רבי משה מרדכי עפשטיין והראי"ה קוק.
84; 151 עמ'. 34 ס"מ. שני שערים לכל חלק, ושער נוסף לקונטרס "אוצרות חיים" הכרוך בסוף הספר (סך הכל חמשה שערים). חלק מהאותיות בדף השער הראשון בדיו אדומה. דף ג נכרך שלא במקומו. מצב טוב-בינוני. כתמים גדולים. בלאי. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 341.

ספר סדרי טהרות, על מסכת כלים, מאת האדמו"ר רבי גרשון חנוך העניך ליינער אב"ד ראדזין. יוזעפאף, תרל"ג 1873. מהדורה ראשונה.
הספר "סדרי טהרות" הוא חיבור מקורי, מקיף וגאוני על מסכת כלים. במרכז העמוד מופיעה המשנה, ולאחריה נערכו ונסדרו כל דברי התלמוד הבבלי והירושלמי וכל מדרשי חז"ל השייכים לאותה משנה. סביב הטקסט של המשנה והתלמוד נדפסו מהמחבר העורך שני פירושים, פירוש ארוך ופירוש קצר. הפירוש הארוך הוא משא ומתן בשיטות ראשונים ואחרונים השייכים לנושא הנידון, והפירוש הקצר הוא פירוש מילולי ומתומצת. החיבור ערוך בסגנון דומה לגמרא, כשלאחר כל משנה מופיעה המילה "גמ'", ואף הטקסט נדפס בצורה טיפוגרפית זהה למסכתות התלמוד [גוף החיבור נדפס במרכז העמוד באותיות מרובעות, ומשני הצדדים ביאור קצר כעין "רש"י" וביאור מורחב כעין "תוספות" - ב"כתב רש"י", עם "עין משפט" ו"מסורת הש"ס" בשוליים]. דבר זה עורר בשעתו פולמוס גדול. כמה מרבני וילנא פרסמו התנגדות פומבית נגד החיבור, מטעמים עקרוניים: מאחר והחיבור דומה מאד לגמרא, קיים חשש שברבות הימים ייחשב כחלק מהתלמוד. מאידך, החיבור זכה להסכמותיהם של רבים מגדולי הדור. בעקבות ההתנגדות נדפסה בראש כל עמוד של החלק השני הכותרת "ספר סדרי טהרות", ובתחתית העמודים ההודעה כי החיבור "מלוקט מדברי התנאים והאמוראים ז"ל" - ראה הרחבה להלן.
עותק נאה בעל שוליים רחבים במיוחד. בראש הספר דף ובו הדפס מפת ארץ ישראל בעברית, גבולותיה ונחלות השבטים. בדף המפה חותמת המחבר: "גרשון חנוך הענוך ליינער בהרב הגאון הקדוש מאיזבצא שילאיט"א".
רישומי בעלות של רבי אפרים פישל יצחק פרנקל משדליץ [ממשפחת ה"ברוך טעם"], והקדשה עצמית של אדם שקיבל ממנו את הספר [חתימתו נמחקה]. בדפי הספר מספר הגהות בכתב-יד.
[10], 544 עמ' + [1] לוח תמונה + [1] שער מעטפת. דף המפה כרוך בתחילת הספר ולא בסופו כבעותקים אחרים. שער המעטפת לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה. חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה. 43 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דפי השערים וההסכמות מנותקים מהכרך. קרעים בדף המפה, ביניהם קרע לרוחב המפה. כריכת עור מקורית, פגומה ומנותקת חלקית.
סטפנסקי חסידות, מס' 434; ראה עוד: סטפנסקי ספרי יסוד, עמ' 37.

---------------------------------

הפולמוס על ספר "סדרי טהרות" - ה"גמרא" שחיבר האדמו"ר מראדזין

המחבר רבי גרשון חנוך הניך ליינר (תקצ"ט-תרנ"א), "בעל התכלת", עילוי חריף וגאון מקורי, חיבר את חיבורו הגאוני "סדרי טהרות" על מסכת כלים בהיותו בגיל 33 בלבד, בטרם התמנה לאדמו"ר ואב"ד. על חיבורו זה נדפסו הסכמותיהם הנלהבות של גדולי הרבנים בדורו, בהם: רבי יצחק אלחנן ספקטור אב"ד קובנא, רבי שמעון סופר אב"ד קראקא, ה"שואל ומשיב", הרב מקוטנא, ה"נפש חיה", ה"מחנה חיים", רבי צבי הירש אורנשטיין אב"ד בריסק ורבי חיים ברלין, ועוד.

לאחר צאת הספר מהדפוס שלח המחבר עותק אל הגאון רבי בצלאל הכהן מרבני ווילנא, בעל "ראשית בכורים". רבי בצלאל כתב למחבר מכתב הסכמה נלהב, ובו כתב: "גאון תפארת ישראל, הרב הגאון הגדול המאיר עיני כל ישראל בקדושת אור תורתו ובחריפותו הגדולה ובקיאותו העצומה... בעהמ"ח ס' הקדוש סדרי טהרות... תודות אלף וברכה והודאה מרובה על דבר ספרו סדרי טהרות הנ"ל היקר אלינו מאד... ולהנאת אור תורתו הקדושה רבים ילכו סלה".

כשנה וחצי לאחר מכן, בקיץ תרל"ה, עברה רוח אחרת על רבי בצלאל, והוא פרסם יחד עם ששה מרבני ווילנא בכתב העת "הלבנון" שלשה מכתבים ארוכים וחריפים מאד נגד הספר "סדרי טהרות". טענתם העיקרית היא שמזמן חתימת התלמוד אין שום סמכות לאף אחד, יהיה מי שיהיה, לערוך מעין תלמוד למסכתות שלא התחברו עליהם תלמוד מאת האמוראים, ואף לא לעשות כמתכונתם. לדבריהם יש במעשה זה פגם באמונה בקדושתה של התורה שבעל פה: "בעוונותינו הרבים בדור יתום הזה הרים אחד מהמחברים את ראשו לקבץ על כל משנה ממסכת כלים מהש"ס... השייכים לפי דעתו למשנה ההיא, ויכנה אותם בשם "גמרא", ואוי לעיניים שכך רואות... ואוי לנו שכך עלתה בימינו"; "נודע לכל כעת כי עכ"פ אין שום דבר תועלת כלל בספרו זה, זו הגמרא החדשה שלו". במכתביהם מתרים רבני ווילנא שאף מחבר לא יעיז לעשות מעשה מעין זה, וכן הם מתרים במחבר לבל יהין להדפיס בשנית את חיבורו זה. [במכתבם משלהי קיץ תרל"ה כותבים רבני ווילנא, שמכך שלא היה רב שפרסם דעה נגדית על האיסור שהוציאו חודשיים קודם לכן, נשמע שרוב הרבנים האחרים סבורים אף הם כדעתם של רבני ווילנא, כולל הרבנים שנתנו הסכמותיהם...]. התקפה זו של רבני ווילנא לא עברה בשתיקה מצד המחבר וידידיו, והם השיבו מלחמה השערה מעל דפי עתון "המגיד", והשיבו על כל טענותיהם של רבני ווילנא, וכך התפתח פולמוס חריף ומעניין המסתעף לנושאים עקרוניים רבים (ראה חומר מצורף).

המחבר לא התפעל מהאיסור של רבני ווילנא, ותיכף לאחר הדפסת הכרך על מסכת כלים, חיבר והכין לדפוס את חלקו השני של ספרו, "סדרי טהרות" על מסכת אהלות, כמתכונת ספרו הראשון. אך ספרו זה לא נדפס בחייו, ונדפס רק לאחר פטירתו (פיוטרקוב תרס"ג). גם חלק מהרבנים המסכימים, מגדולי הדור, לא התפעלו מהאיסור שהטילו רבני ווילנא על הספר, והם כתבו מחדש מכתבי הסכמה ועידוד למחבר גם על ספרו השני. בהם: רבי יצחק אלחנן (ניסן תרל"ו), רבי שמעון סופר (אב תרל"ז), הרב מקוטנא (אדר תרל"ו), רבי צבי הירש אורנשטיין (תמוז תרל"ו). בספרו השני נדפסו גם מכתבי ברכה שקיבל המחבר מהמלבי"ם ומרש"ר הירש. כמו כן הדפיס בספרו זה הסכמה נלהבת במיוחד, מבעל ה"שדי חמד" (ניסן תרמ"ח), עם לשונות הערצה יוצאי דופן על המחבר ועל ספרו. בסוף הסכמתו מברך אותו ה"שדי חמד" שיזכה להדפיס על כל המסכתות שבסדר טהרות, "באשר ה' אתו שהלכה כמותו".

אך שינוי אחד בולט נעשה בחלק השני, וזאת כתוצאה מן הפולמוס שהתעורר נגד החלק הראשון. בראש כל עמוד נדפס: "ספר סדרי טהרות" (כדי להדגיש שמדובר ב"ספר" ולא ב"גמרא"), ובסוף כל עמוד נדפס: "מלוקט מדברי התנאים והאמוראים ז"ל". המו"ל, בן המחבר, האדמו"ר רבי מרדכי יוסף אלעזר, כותב בהקדמתו לספר כי שינוי זה עלה כבר בדעתו של אביו המחבר, "...וכן יעצוני גם גדולי וגאוני זמננו יחיו, ובראשם ידידנו הרב הגאון הגדול הר' חיים סאלאווייציג אבד"ק בריסק שליט"א".