ספר חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, מאת רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.
ספרו המפורסם של הגר"ח מבריסק נדפס ע"י בנו הגרי"ז, כ-18 שנה לאחר פטירת המחבר בשנת תרע"ח. ספרו זה, שבו השקיע הגר"ח את תמצית חייו, הוזכר על גבי מצבתו כהבטחה שהספר עתיד לראות אור: "השאיר אחריו ברכה בכתב-יד חבור גדול על הרמב"ם שיראה אור". מסיבות שונות התעכבה הדפסת הספר זמן כה רב. המניעה העיקרית הייתה חסרון 600 דולרים (סכום עתק בימים ההם) שנדרשו להדפסה. בשנות התר"צ יצא רבי יחזקאל אברמסקי, תלמידו המובהק של הגר"ח, ב"קול קורא" לעורר רבנים ונדיבים שירתמו להשגת תקציב להדפסת הספר. בקריאתו זו מגדיר הגר"י אברמסקי את הספר שלפנינו במילים אלו: "בספר הזה נכללו חדושי תורתו שהשמיע ברבים כשלש עשרה שנה בתור ראש הישיבה, בישיבה היותר מובהקה במתיבתא וולזין, שבהם סלל הדרך הנכונה איך להגיע ישר אל הנקודה שבתוך העגול שבכל ענין וענין בהבנת עומק ועיקר היסוד של הדבר הנדון, כשהוא לוטש, מיישר, מזקק ומלבן שרש ההלכה לכל סניפיה וענפיה...".
כשהחלה סוף סוף מלאכת הדפסת הספר, היו כמה ממעריצי תורת הגר"ח שלא הייתה להם הסבלנות להמתין עד שתושלם מלאכת ההדפסה. לכן, על פי בקשתם, כל קונטרס שיצא מהדפוס תיכף נשלח אליהם. ידוע על שלושה שנשלחו אליהם קונטרסים מיד כשנדפסו, היו אלה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"דבר אברהם" מקובנא ורבי יחזקאל אברמסקי.
"כשהופיע בדפוס ספרו של הגרח"ס 'חדושי רבנו חיים הלוי', נתרגש ר' ברוך דוב [ליבוביץ] עד מאד בראותו את הספר, ולחש בשפתיו כמה פעמים: דעם הייליגען רבינ'ס ספר (ספרו של הרבי הקדוש). הוא ציוה להגיש יין לשלחן, ואמר שאלמלי היו מכירים באור הגדול שהופיע עכשיו על פני תבל, היו מובילים את הספר בתופים ומחולות. ולא נתקררה דעתו עד שמצא את ההזדמנות גם לזה. בשעה שחגגו בקמניץ את חגיגת חנוכת הבית של הבנין החדש של הישיבה (בחנוכה של שנת תרצ"ז) והובילו את ספרי התורה של הישיבה לבנין החדש תחת חופה בתופים ומחולות וכלי שיר, צעד ר' ברוך דוב בראש התהלוכה כשספרו של הגרח"ס בידו" (רבי ברוך דוב לייבוביץ, תל-אביב תשי"ז, עמ' פ). בהקפות בשמחת תורה בישיבת קמניץ, רקדו הגרב"ב ותלמידיו עם הספר של רבו המובהק (רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 589).
יצירה בפני עצמה היא ההקדמה המפורסמת שכתבו בניו הגאונים בראש הספר, שגם היא סולת מזוקקת, וכל מילה בה נכתבה בכובד ראש ולאחר התלבטויות מרובות. בהקדמת הספר נדפס שדרך לימודו של הגר"ח היא "עפ"י הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". משפט זה נכתב בהוראת ידיד נפשו של המחבר, המו"צ המפורסם של בריסק רבי שמחה זליג ריגר, אך בני המחבר הססו האם אפשר לכתוב כך. באותם ימים הגר"ח התגלה בחלום לרבי שמחה זליג, ואמר לו שכעת בעולם האמת הוא נוכח לראות שאכן דרך לימודו היא "על פי הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". לאור זאת הסכימו בני המחבר להכניס את המשפט אל הקדמתם. מסופר שאת משפט הסיום "החותמים ברעדה בני הגאון המחבר זצוקללה"ה" כתב הגרי"ז כשידיו נתקפות רעד של ממש (שם, עמ' 592-593, ובהערה 60).
על מעמדו המיוחד של הספר בעולם התורה, מיום צאתו לאור ועד לימינו, ועל התלאות והעיכובים בהדפסת הספר שלפנינו, ראה: ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, פרק טו "ירושה לדורות", עמ' 545-616; א' סורסקי, מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 282-287, 219-221.‎
[1], קיב דף. נייר יבש. 33 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 150.

ספר משלי, עם פירוש רש"י ופירוש הגר"א. וורשא, תקצ"ז 1837. דפוס דוד בן ארי' ליב שקלאווער.
עותק מיוחס לאדמו"רים חסידיים:
העותק של האדמו"ר רבי שמחה בונם מאוטבוצק. רישום בעלות בדף השער: "לה' הארץ ומלואה, שייך להה"ק שמחה בונם בהה"ק זצללה"ה זי"ע מווארקא". חותמות בדף השער ובדפים נוספים: "שמחה בינם בההקו"ט אדמו"ר ר' מרדכי מנחם מענדיל זצלל"ה זי"ע מווארקע כעת באטווצאק".
חותמות בדף השער ובדף האחרון של נכד האדמו"ר מאוטבוצק: "שמחה בונם ראיעווסקי, ביאלאברזיג".
האדמו"ר מאוטבוצק - רבי שמחה בונם ב"ר מרדכי מנחם מנדל קאליש (תרי"א-תרס"ז, אנצ' לחסידות ג', עמ' תתכז-תתכח) מצדיקי הדור ומאדמו"רי בית וורקא. הוכתר כאדמו"ר בגיל שבע-עשרה. עלה לארץ ישראל לעיה"ק טבריה, אולם גורש על ידי התורכים ושב לפולין. בשנת תרס"ו עלה שוב לארץ והשתקע בטבריה.
בדף המגן שלפני השער: "אברהם אביש סג"ל קאננער חופ"ק יאססי" - האדמו"ר רבי אברהם אביש קנר מטשחויב. אביו האדמו"ר רבי יעקב שמשון קנר הקים את חסידות טשחויב. רבי אברהם אביש הוכתר לאדמו"ר בשנת תרפ"ט בבוטושאן, ולאחר מכן הקים את חצרו בעיר יאסי. לאחר מלחמת העולם השניה עלה לארץ ישראל וכיהן כאדמו"ר בעיר חיפה.
לצד חותמתו - מופיעה חותמת חתנו, האדמו"ר רבי יצחק יעקב רבינוביץ מביאלא-בני ברק.
[1], נו דף. 23 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים ובלאי. עקבות ופגעי רטיבות. פגעי עש, עם פגיעות בטקסט. הדבקות נייר בשולי דף השער. חותמות. כריכת עור חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 90.

יראת ה' לחיים, "קונטרסים [בדברי מוסר] מכתבי... מו' חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וולאזין. אשר יקרא... בשם... נפש החיים...". ווילנא והוראדנא, תקפ"ד [1824]. מהדורה ראשונה. הקדמות מבניו רבי יצחק מוולוז'ין ורבי יוסף משרשוב. הסכמות רבני ווילנא רבי שאול קצנלבוגן ורבי אברהם אבלי פאסוואלער.
מספרי היסוד של תורת הגר"א ותלמידיו, בדרכי ההנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר [חלקים רבים מהספר נכתבו כתשובה ומענה לדעות תנועת החסידות, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו]. המחבר רבינו חיים מוולוז'ין החשיב את ספרו זה יותר מכל כתביו המרובים בהלכה, ולפני פטירתו ציוה את בניו שיזדרזו להוציאו לאור. הספר נערך והובא לדפוס על ידי בנו הגאון רבי יצחק מוולוז'ין ועל ידי בן-אחותו הגאון המקובל רבי אברהם שמחה מאמציסלב, ששימשו שניהם כראשי הישיבה בוולוז'ין.
[6], יז; י; ח, [1]; יז; ד דף (דפים א-ד, שמקומם לפני שער ד', נכרכו בסוף הספר). 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים גסים בשולי דף השער ובמספר דפים. כתמים כהים ושרבוטים במספר מקומות. רישומי בעלות ורישומים משפחתיים בדפי הפורזץ. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 478.

סידור עם פירוש רבי יעקב עמדין, חלק א' - עמודי שמים [תפילות לחול ולשבת] וחלק ב' - שערי שמים [תפילות למועדים ועוד], נוסח אשכנז. אלטונא, [תק"ה-תק"ז 1745-1747]. [נדפס בבית המחבר רבי יעקב אב"ד עמדן - היעב"ץ]. מהדורה ראשונה.
שני חלקים מתוך שלושה של הסידור עם פירושי רבי יעקב עמדין, על פי הנגלה ועל פי הנסתר בדרך האר"י. המהדורה הראשונה של הסידור ידועה בדקדוקיה הרבים. רבי יעקב עמדין טרח רבות בנוסחאותיו המדוייקות של הסידור, בניקוד ובדקדוק המילים. סידור זה נדפס במהדורות רבות ולימים נקרא על ידי מדפיסים מאוחרים יותר, בשם סידור "בית יעקב". במהדורות החוזרות הרבות של הסידור (שנדפסו בלמברג ובוורשא) שינו ושיבשו את נוסח הפנים של התפילות, ומכל נוסחאותיו ודקדוקיו של רבי יעקב עמדין נותרו רק הערותיו המובלעות בתוך פירושו שבשולי הדפים.
סדור רבי יעקב עמדין התקבל מאד בחוגי החסידות, מהדורתו השניה של הסידור נדפסה בקוריץ בשנת תקע"ח, ביזמת ובהסכמת גדולי החסידות הרב מאפטא ורבי מרדכי מטשרנוביל. רבי מרדכי מטשרנוביל כותב בהסכמתו על נדירותה של המהדורה הראשונה - שהואיל וחביבים דבריו של היעב"ץ "כבר נטשטשו הסידורים ולא נמצא אף אחד בעיר". במהדורת קוריץ נדפסו רק החלקים הראשון והשני, ובשנת תקצ"ו נדפס בברדיטשוב החלק השלישי ביזמתם ובהסכמתם של רבי מרדכי מטשרנוביל ורבי ישראל מרוז'ין (רבי ישראל מרוז'ין כותב על הסידור בהסכמתו: "על אדני פז יסודתו ומחצבתו להורות דרך הישר בשכל צח בענין התפילה"). בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא כותב בשם בניו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז, ששמעו מאביהם שהייתה לו מסורת שהבעש"ט אמר לרבי אפרים אחי היעב"ץ: "אחיך היעב"ץ כל היום הוא דבוק בעולמות העליונים" (הסכמת רבי משה הלברשטאם למהדורת הסידור בהוצאת "אשכול", ירושלים תשנ"ג). בספר "צרור החיים" (להר"ח ליברזון, בילגוריי תרע"ג, עמ' 22) מביא בשם הבעש"ט: "חמשה בנים היו לו להחכם צבי, ועל כולם אמר הבעש"ט שהופיע עליהם רוח הקודש, ואחד מהם הפליג מאד בשבחו ולא גילה מי הוא, רק החברים אמרו שכוונתו על הרב הגאון הקדוש מהר"ר יעב"ץ זצ"ל, זי"ע". האדמו"ר בעל "ישועות משה" מויזניץ כותב בהסכמתו לאותה מהדורה: "...סדור תפלה זה לא ירד משולחנם של רבוה"ק ואבוה"ק זי"ע אשר השתמשו בו בכל עת מצוא, ובמיוחד בעת עריכת הסדר הק' בליל פסח". הרבי רמ"מ מליובאוויטש הביא מספר פעמים בשיחותיו דיוקים והנהגות מסידור זה, ופעם אחת אמר כי "רבי יעקב עמדן היה מדייק בכל עניין בתכלית הדיוק, עד לדיוק אפילו בנוגע לאותיות וכו'" (ספר בצל החכמה, עמ' 265). בשער חלק א': "פלטין בית אל, העומד על שבעה 'עמודי שמים', ונקרא גם 'אור שבעת הימים'". מעבר לשער הסכמת רבי יחזקאל קצנלבוגן אב"ד אה"ו, המשבח את מעלות הסידור. בתוך דבריו הוא מספר על חזנים שלא דקדקו בחכמת הדקדוק "ולפעמים בשמעי כאלה גערתי בהם בנזיפה...". בשער חלק ב': "ארמון עיר האלקים פתוחה לי"ד שערים... 'שערי שמים'... לתקופת הימים חדשי השנה...". בדף קנט/2: "הסכמת מעלת גיסי הרב הגאון המפורסם המופלג בדורו, מוכתר בנימוסו ויחוסו, כמהור"ר אריה ליבוש אב"ד ור"מ דק"ק אמשטרדם". לאחר ההסכמה, התנצלות המחבר על הדפסת ההסכמה בסוף הסידור, מכיון שהגיעה רק בסוף ההדפסה: "...וכבר ידוע שאין המקום מכבד את האדם, ומצינו אחרון חביב, ואין בתורה מאוחר ומוקדם...".
שני חלקים בשני כרכים. כרך ראשון: [1], שנו, שנד-שפה, שפט-תטו, תיז-תיח דף. כרך שני: קנט דף. 17-16.5 ס"מ. חלק מהדפים כהים במיוחד. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות בדף השער של החלק הראשון ובמקומות נוספים. חותמות בדפי השער ובדפים נוספים. כריכות עור חדשות, תואמות.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 415.