מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove ישראל; filter ישראל;
- ישראל (32) Apply ישראל filter
- and (32) Apply and filter
- jewish (32) Apply jewish filter
- ציונות, (21) Apply ציונות, filter
- ציונות (21) Apply ציונות filter
- יהודים (21) Apply יהודים filter
- ומדינת (21) Apply ומדינת filter
- ארץ (21) Apply ארץ filter
- אישים (21) Apply אישים filter
- israel (21) Apply israel filter
- israel; (21) Apply israel; filter
- note (21) Apply note filter
- palestin (21) Apply palestin filter
- person (21) Apply person filter
- zionism (21) Apply zionism filter
- zionism, (21) Apply zionism, filter
- אירופה (11) Apply אירופה filter
- ומלכי (11) Apply ומלכי filter
- קהילות (11) Apply קהילות filter
- communiti (11) Apply communiti filter
- european (11) Apply european filter
- monarch (11) Apply monarch filter
עשרים ותשעה מכתבים ותעודות הנושאים את חתימות-ידם של מלכים וקיסרים באירופה: גרמניה, צרפת, ספרד, שוודיה, וממלכות נוספות. אמצע המאה ה-16 עד אמצע המאה ה-20. גרמנית וצרפתית.
אוסף של עשרים ותשעה מכתבים ותעודות, רובם כתובים בכתב-יד על גבי נייר או קלף, הנושאים את חתימות-ידם של מלכי וקיסרי אירופה בעת החדשה. על גבי רבים מהם מופיע חותם הממלכה (בשעווה, בדיו או בהטבעה על גבי הנייר), ומקצתם כתובים על גבי ניירות רשמיים. שניים מהמכתבים כתובים במכונת כתיבה.
באוסף חתימות של כמה מגדולי השליטים באירופה, לצד חתימות נדירות של מלכים ששלטונם נמשך זמן קצר, או מלכים שארצותיהם אינן קיימות עוד. ביניהם: • מכתב משנת 1575 בחתימתו של אנרי השלישי (1551-1589), מלך צרפת האחרון לשושלת ולואה. • מכתב משנת 1578 בחתימתו של פליפה השני (1527-1598) – מלך ספרד, פורטוגל, נאפולי, סיציליה ואנגליה, ומגדולי השליטים בתקופתו. • מכתב משנת 1830 בחתימת קרל הארבעה עשר (1763-1844), מלך שוודיה. • מסמך משנת 1878 בחתימת פרידריך השלישי (1831-1888), קיסר גרמניה (ששלטונו נמשך 99 יום בלבד). • תעודה בחתימתו של ז'אן דאלברה (1469-1516), מלך נווארה (חבל ארץ המחולק כיום בין צרפת וספרד). • ועוד.
חלק מהתעודות שבאוסף חתומות בידי מלכים וקיסרים שתקופת שלטונם הטביעה חותם עמוק על תולדות היהודים בארצם. בין תעודות אלה: • מכתב בחתימת מקסימיליאן השני (1527-1576), קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מקסימיליאן השני נחשב לאוהד היהודים, ובתקופת שלטונו בוטלו צווי הגירוש שהטילו קודמיו והושבו זכויות היתר שנשללו מיהודי בוהמיה. בשנת 1571, במחווה נדירה במיוחד עבור שליט אירופי, ערך מצעד מלכותי בגטו היהודי של פראג. • מכתב משנת 1753 בחתימתה של מריה תרזה (1717-1780) – הארכידוכסית האוסטרית ומלכת בוהמיה, שתחת ידה נאלצו יהודי בוהמיה לשלם מס דרקוני שרושש את קהילתם, סבלו מפרעות בהשתתפות חיילי הממלכה וגורשו מהערים פראג ובודפשט בעיצומו של החורף. • מכתב ארוך (12 עמ') בחתימת פרידריך השני ("פרידריך הגדול", 1712-1786), מגדולי מלכי פרוסיה, שהיה עוין במיוחד כלפי היהודים, הטיל עליהם עשרות גזרות ובשנת 1752 אף קבע כי הם "הכת המסוכנת ביותר בשטחי הממלכה". • מספר מסמכים בחתימת וילהלם השני (1859-1941), קיסר גרמניה האחרון. נרשם בדברי ימי הציונות בזכות פגישתו עם בנימין זאב הרצל ותמיכתו בתוכנית ליישוב ארץ ישראל בידי היהודים. • ועוד.
המכתבים והתעודות שלפנינו נאספו מתוך עניין בקשר שבין היהדות למלכי אומות העולם. הם מוצמדים ללוחות נייר עבים ומסודרים בשני אלבומים. חלק מהלוחות חתוכים באופן המאפשר לראות את התעודות משני הצדדים, ולמרביתם מודבקות פתקאות עם שמו של השליט החתום, תאריכי חייו ותוכן המסמך (גזירים מתוך קטלוגים של בתי מכירות פומביות, רובם בגרמנית). על כריכת אחד האלבומים נוספה הכותרת "אוסף אוטוגרפים [...] של 'מלכים' במשך הדורות", ותחתיה מועתקים ארבעה ציטוטים מהמקורות היהודיים העוסקים ביחסה של היהדות למלכים.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני.
מצורף: מכתב בחתימת אן דה מונמורנסי (1493-1567), מפקד צבא ומדינאי צרפתי.
-----------------------------------------------------------------------------------
על יחס היהודים למלכי אומות העולם
בכל הדורות ובכל מקומות מושבותיהם התייחסו היהודים למלכים המקומיים ביחס של כבוד ונאמנות. בכך צעדו בעקבות מאמרים רבים בחז"ל המורים להתפלל בשלום המלכות ולהיות נאמנים לה: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות..." (אבות ג, ב). חכמים חייבו את הציות למלך באמרם: "דינא דמלכותא דינא", ואמרו שהקב"ה השביע את ישראל לבל ימרדו במלכות (כתובות קיא). גם ברכה מיוחדת תקנו לאדם שרואה את פני המלך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם", ובשולחן ערוך פסק: "מצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם" (אורח חיים, סימן רכד, ט). בכל הקהילות נאמרה תפילה מיוחדת "הנותן תשועה למלכים" וחוברו תפילות מיוחדות לשלומם, להצלחתם ובריאותם של המלכים ובני משפחותיהם.
Nell' Occasione di essere stata attaccata dal vajuolo e per Divina Grazia restituita in salute Sua Maesta Imperiale Reale Appostolica l'Augustissima Maria Teresa, חוברת מפוארת, מעוטרת בתחריטים נאים, שנדפסה על ידי קהילת מנטובה, לכבודה של הקיסרית מריה תרזה – לרגל החלמתה ממחלת האבעבועות. ונציה, [תקכ"ז] 1767.
בשנת 1767 חלתה מריה תרזה, קיסרית "האימפריה הרומית הקדושה" ומלכת איטליה, במחלת אבעבועות. בקהילת מנטובה הוחלט אז על תפלות מיוחדות לרפואת המלכה (ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, חלק א, עמ' 131). בהמשך, לאחר שהחלימה המלכה, החליטה הקהילה להדפיס בוונציה את התפילות שנערכו לרגל המחלה בתוספת נוסח הודיה על החלמתה. לפי סימונסון (שם), נדפסו כ-300 טפסים, מהם 100 על נייר משובח. לפנינו אחד מן הטפסים האלה (לא התברר לנו האם הוא מן הטפסים שנדפסו על "נייר משובח" או מן הטפסים האחרים).
החוברת שלפנינו כוללת: תפילה לרפואת מריה תרזה, נוסח הודיה על החלמתה ("הלל והודאות לאל נורא עלילות על הקסרית מלכת חסד יר"ה בחלותה ותחי מחוליה אשר שרו היהודים היושבים בעיר מאנטובה..."), שני שירים מאת רבי יעקב סרוואל, שני שירים של רבי ישראל גדליה קזיס, ותפילת "הנותן תשועה למלכים". כל הקטעים בעברית מופיעים גם בתרגומם לאיטלקית, עמוד מול עמוד.
לאורך העמודים תחריטים, עיטורים וקישוטי דפוס נאים ומרשימים, ברמת דפוס גבוהה.
39 עמ'. 31 ס"מ. שוליים רחבים. מצב טוב. כתמים. כריכת קרטון, פגומה.
ידוע לנו על עותק מקביל של חוברת זו, שנדפס בסְדַר שונה ועם עיטורים שונים, הנמצא בספרייה הלאומית האוסטרית בווינה.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
קהילת יהודי רומא, המתקיימת ברציפות מהמאה הראשונה לפני הספירה ועד ימינו, נחשבת לקהילה היהודית העתיקה ביותר באירופה. בשנת 1555, לאחר מאות שנים שבהן נהנתה הקהילה מיחס סובלני מצד הרשויות, פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי את הבּוּלָה cum nimis absurdum (לטינית: כיוון שזהו אבסורד), שהטילה שורה של גזירות קשות על היהודים: איסור להחזיק בנכסי נדל"ן, איסור לקיים קשרים חברתיים עם נוצרים, חובה להאזין לדרשות נוצריות בשבת, חובה לחבוש מצנפות ומטפחות בצבע צהוב והגזרה החשובה שבהן – איסור להתגורר בסמוך לנוצרים (שבעקבותיה הוקם גטו רומא). הגזירות פתחו את אחת מתקופות השפל החמורות בתולדות הקהילה, שנעשתה לקהילה הענייה והנחשלת ביותר במערב אירופה. במשך מאתיים וחמישים השנים הבאות, חיו יהודי רומא בדלות מחפירה בגבולות הגטו בלבד, והיו חשופים לניסיונות המרה מצד הרשויות (במקרים אחדים אף התבצעו חטיפות והטבלות כפויות), עד להקמת הרפובליקה האיטלקית והשבת זכויותיהם של היהודים. לפנינו לקט כרוזים וחוברות רשמיים שנדפסו במהלך תקופה קשה זו (חמישה מהם מסוף המאה ה-16), המתעדים את חיי הקהילה והגזרות שהושתו עליה. בהם:
• צו משנת 1592, המטיל איסורים שונים על היהודים: העסקת נשים נוצריות, אכילה בחברת נוצרים, מתן שיעורי שירה, ריקוד או לשון עברית לנוצרים, מכירת תרופות או מתן טיפול רפואי לנוצרים, איסור לשחק עם נוצרים בכל משחק שהוא ואיסורים נוספים (לצד חלקם מצוין גובה הקנס שיושת במקרה של עבירה). • צו משנת 1599, האוסר על פגיעה או הפעלת כוח על היהודים. • כרוז שנדפס מטעם המסדר הפרנציסקני בשנת 1731, המודיע שהיהודים מוסיפים להחזיק בספרי תלמוד ובספרים נוספים המנוגדים לדת הנוצרית. • חוברת תקנות שנדפסה בשנת 1752, כפי הנראה מטעם הקהילה. בדף השער נכתב באותיות עבריות: "בה עמי עשו" [בשם ה', עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ]. • חוברת משנת 1810, המתעדת את התקופה הקצרה שבה הושבו ליהודים זכויותיהם כאשר עברה העיר לשליטת הצרפתים במלחמות הנפוליאוניות. • ועוד.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, קמטים וקרעים בשוליים. סימני קיפול, רישומים וקרעים חסרים בחלקם (ברובם קטנים). שתיים מהחוברות עם נקבי תילוע וכרוז אחד עם קרעים ארוכים.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
קהילת יהודי מנטובה, המתקיימת ברציפות מאז סוף ימי הביניים (ולפי חלק מההשערות, אף מתקופה מוקדמת יותר) נחשבת לאחת הקהילות היהודיות החשובות בתולדות איטליה. בין היתר, נודעה הקהילה בזכות תעשיית הדפוס הענפה שהתפתחה בה ובזכות תרומתה החשובה לכלכלה ולבנקאות. לפנינו אוסף מגוון וחשוב של תעודות – כרוזים וחוברות שנדפסו מטעם הרשויות בנוגע ליהודים, המשתרעים על פני למעלה ממאה וחמישים שנים ומתעדים את חייהם של היהודים בתחילת העת החדשה. תעודות אלו היו שייכות לפרופ' שלמה סימונסון, ושימשו לכתיבת חיבורו המקיף "תולדות היהודים בדוכסות מנטובה", (ירושלים, תשכ"ג-תשכ"ה).
בין היתר, מופיעים באוסף כרוזים המפרסמים תקנות להגנת היהודים (בחלקן מפורטים האיסורים לפגיעה ביהודים שהוטלו על האוכלוסיה הנוצרית); חוברת העוסקת בזכויות הקהילה היהודית; כרוז משנת 1612 העוסק במגבלות המוטלות על בנקאים יהודים וכרוזים נוספים העוסקים בענייני בנקאות וכספים; שלושה כרוזים מהשנים 1709-1727 הנוגעים לסוחר היהודי אברהם ויטה פאנו (Abram Vita Fano); כרוז העוסק בזכויותיהם של יהודים שהתנצרו; ועוד. שבעה מהכרוזים הם מהמאה ה-16.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, קמטים ופגמים. קרעים וקרעים חסרים בחלקם (ברובם קלים, בשוליים).
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
"סדר ההערכה וההנהגה" הוא שמם של תקנוני המס שנדפסו מעת לעת, החל מסופה של המאה ה-16 ועד לסופה של המאה ה-18 בקהילת מנטובה. עורכי התקנונים, שנקראו "מסדרי ההערכה" נבחרו על ידי מוסדות הקהילה, וקבעו כללים שונים לעריכת שומת הנכסים וחוקת הקהילה. התקנות נקבעו בדרך כלל לשלוש שנים, ובכל סיום תקופה נדפסה חוברת חדשה ובה הופיעו התקנות שנקבעו לתקופה שבאה אחריה.
האוסף שלפנינו היה שייך לפרופ' שלמה סימונסון, וחלק מהחומר ההיסטורי שבו שוקע בספרו היסודי 'תולדות היהודים בדוכסות מנטובה', ירושלים תשכ"ג-תשכ"ה.
עיון בתקנות אלה שופך אור על השינויים במצבם הכלכלי של יהודי מנטובה לאורך השנים. החוברות שלפנינו מהוות מקור היסטורי רב ערך לחיי הקהילה במהלך המאה ה-17 וה-18, ובאים בהן פרטים רבים על העיסוקים השונים של בני הקהילה, על סחורות וסוגי רכוש, ועוד (על תקנות המס ו"סדרי ההערכה", ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, כרך ראשון, עמ' 274-284). החל מתחילת המאה השמונה עשרה נוסף בסוף התקנות "נוסח החרם", המוטל על מי מבני הקהילה שלא יציית לתקנות.
"סדר הפרגמאטיקה" או "סדר ההסכמה" היו תקנון התנהגות לבני הקהילה, שנקבע לתקופה בת שש שנים. תקנון זה הכיל סעיפים שונים שעסקו בפרוטרוט בדרך ההתנהגות הנאותה בתחומים שונים: אופן השימוש המותר בבגדים ואריגים יקרים, בפאות, בתכשיטים ובאבני חן; צניעות בגדי הנשים ודרך התנהגותן במרחב הציבורי בקהילה; גודל הסעודות בשמחות שונות וההשקעה הכספית המקסימלית בשמחות נישואין; איסור ה"צחוק" – השתתפות במשחקי הימורים בקלפים, בקוביות וכדומה; ותקנות רבות נוספות. (על תולדות ה"פרגמטיקה", ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, כרך שני, עמ' 386-395).
באוסף שלפנינו מופיעים קונטרסי "סדר ההערכה" שנדפסו בשנים: תנ"ה, תס"א, תפ"ו, תצ"ב, תק"ד, תק"י, תקי"ט (שני עותקים, אחד מהם חסר 4 דף), תקל"ד, תקל"ז (שני קונטרסים שונים, האחד תחת השם "אלה הדברים"), תקמ"ו, תקנ"ג. במספר קונטרסים מופיעים תיקונים בכתב-יד.
מלבד הקונטרסים מופיעים באוסף שלפנינו: דף של "סדר ההסכמה... על עסקי מלבושי ותכשיטי אנשים והנשים ועל עסקי המשתאות ודרונות..." שנדפס בשנת ת"י (1640), ושני דפים גדולים של "סדר הפרגמאטיקה", שנדפסו בשנים תקי"ט ותקכ"ה.
15 פריטי נייר. 13 קונטרסים (אחד מהם חסר 4 דפים), בגודל משתנה; דף בודד, 41.5X31 ס"מ; שני דפים בודדים, בפורמט גדול במיוחד, 56.5X40 ס"מ. מצב טוב. נייר בהיר ואיכותי. כתמים. כתמי רטיבות. עקבות רטיבות עם סימני פטריה באחד מן הקונטרסים. ברבים מהקונטרסים – הגליונות לא חתוכים. סימני קיפול בדפים הבודדים.
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
קונטרס בן ארבעה עמודים, ובו מכתב שנשלח מקונסטנטינופול לרומא כדי לבשר על התאסלמותו של שבתי צבי.
מכתב זה, הנחשב לאחת העדויות החשובות והמוקדמות להמרת דתו של שבתי צבי, חובר כנראה עוד בשנת 1666 – שבועות ספורים לאחר שנכלא שבתי צבי בידי השלטונות העות'מאנים והמיר את דתו. כפי הנראה, הופץ המכתב בקרב הקהילות היהודיות בנסיון למגר את האמונה השבתאית, ולאורך המאות ה-17 וה-18 נדפס במספר מהדורות (ידועות לא פחות מחמש מהדורות שנדפסו כבר בשנת 1667).
בפתח המכתב מציג המחבר בקצרה את קורות חייו של שבתי צבי, ואחר כך מפרט באריכות את התמורות והמאורעות שהביאו להתאסלמותו. על פי עדותו, ראה המחבר את האירועים במו עיניו (לאורך המכתב משובצים רמזים שונים לנוכחותו במקום), ועל האירועים הקודמים שמע מפי עדים מהימנים. משורות הפתיחה ניתן ללמוד כי המכתב חובר בתשובה לשאלה של אדם אחר, ששמו לא נזכר ("הנני משיב לשאלתו של אדוני על אשר אירע לאותו יהודי, שהעמיד פנים שהנו המשיח").
לפנינו מהדורה שראתה אור ללא ציון תאריך ההדפסה, אך ככל הנראה מדובר במהדורה שנדפסה רק בשנת 1741 – כ-75 שנים [!] לאחר שהמיר שבתי צבי את דתו (ואפשר שהיא מלמדת על המשך המאבק בתנועה השבתאית גם בתקופה מאוחרת זו).
אף ששמו המלא של המחבר אינו נזכר באף אחת מהמהדורות, במהדורה שלפנינו ובמהדורות נוספות צוין הכינוי Padre Beccaranda, וככל הנראה מדובר בכומר הישועי Jacques Becherand ששהה בקונסטנטינופול בין השנים 1660-1667.
[1] דף, מקופל לשניים (ארבעה עמודים מודפסים), 24.5 ס"מ בקירוב (רוחב השוליים אינו אחיד). כתמים, סימני קיפול וקרעים קלים. קרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (קטנים, עם פגיעה קלה בטקסט). קילופים בנייר, עם פגיעות קלות בטקסט. רישום בכתב-יד בשוליים העליונים של עמוד השער.
למידע נוסף על מכתב זה והמהדורות השונות שבהן נדפס: Between Information and Proselytism: Seventeenth-century Italian Texts on Sabbatai Zevi מאת Stefano Villani (בתוך: Daat: A Journal of Jewish Philosophy & Kabbalah, גליון 82, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 2016).
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
• עלון מודפס, קריאה מ"אסיפת פקידי בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליאה הנקהלת פה פאריס לבני אמונתם ולשומרי תורתם". פריז, תשרי תקס"ז, אוקטובר 1806. עברית ואיטלקית (עמודה מול עמודה).
• עלון מודפס, קריאה מטעם ה"סנהדרין של נפוליאון", להתפלל להצלחתו של נפוליאון. פריז, [תקס"ז 1806] חתומים (בדפוס): רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי נפתלי הירש לקא"ב, רבי יהושע בן ציון סגרי, רבי מזל טוב מודינא, רבי אברהם חי קולוניא, ועוד. עברית בלבד.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "ביום התקדש חג הולדת האדיר נפוליאוני קיסר הצרפתים ומלך איטאליא" – Ode Pour Le Jour De La Naissance De Napoléon Le Grand, מאת רבי אברהם חי קולוניא ממנטובה. פריז, תקס"ו 1806. עברית וצרפתית.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "למנצח שיר מזמור ביום הלדת [!] הקיסר ומלך נפולאון ראשון..." – L'augusto Anniversario della Nascita di s. m. Napoleone il Grande, מאת רבי מזל טוב מודינא, "לכבוד ראש האסיפה כמה"ר אברהם פורטאדו". פריז, תקס"ז 1806. עברית ואיטלקית.
• עלון מודפס, "תפלה לבני ישראל יושבי צרפת ואיטליא על הצלחת צבאות חיל אדונינו הקיסר והמלך נפוליאון הגדול יר"ה". פריז, חשון תקס"ז [1806]. "נדפס בבית הדפוס של הקיסר".
• "קול בני ישראל ק"ק מנטובה..." – Orazione Degli Ebrei di Mantova…, דף מודפס, בצדו האחד בעברית ובצדו השני באיטלקית – תפילה להריון ופרי בטן ולידה עבור "הקיסרית והמלכה מאריה לויגיה [=לואיזה] ממשפחת אווסטריא[!] הרמה והנשאה אשת מע' רוממות אדונינו הקיסר והמלך נאפוליאון הגדול" מנטובה, [תקע"א 1811 בערך].
יחסו של הקיסר נפוליאון אל היהודים היה מורכב. מצד אחד, קיבלו היהודים תחת חסותו שוויון זכויות ונפוליאון ביקש לרכוש את אהדתם במחוות שונות, ומאידך שאף להגביר את הפיקוח על היהודים וביקש "לתקן" אותם. בחודש יולי 1806 כינס נפוליאון בפריז את "אסיפת נכבדי היהודים", שכללה רבנים בעיקר מצרפת ומאיטליה, על מנת לדון ולקבל החלטות בענייני היהודים שבממלכתו. בהמשך אותה שנה החליט נפוליאון לכנס אסיפה מצומצמת יותר, שתיקרא "סנהדרין" ותמנה 71 חברים, ובכך לתת תוקף דתי להחלטותיה. בראש ה"סנהדרין" הועמד הגאון רבי דוד זינצהיים, בעל "יד דוד", ובין היתר היו חברים בה גם כמה מגדולי רבני איטליה באותם ימים. לפנינו פריטי דפוס שנדפסו ברובם באותה שנה בפריס, על ידי נציגי האסיפה היהודית ו"הסנהדרין" (על נפוליאון והיהודים, ראה: ברוך מבורך, נפוליאון ותקופתו, רשומות ועדויות עבריות של בני הדור, ירושלים תשכ"ח).
6 פריטים. גודל משתנה. רוב הקונטרסים והעלונים במצב טוב.
עותק מהחוברת הרשמית שפרסמה הקיסרות הצרפתית, הקוראת לכינון אספת נכבדי היהודים וקובעת את רשימת המשתתפים באסיפה.
בשנת 1806 הוגשו מספר תלונות נגד יהודי אלזס על שהם גובים ריבית נשך מנוצרים. התלונות עוררו מחדש את שאלת מעמדם של היהודים כאזרחים בצרפת שלאחר המהפכה, ובעקבותיהן הורה נפוליאון על כינוס אסיפה של כמאה מנהיגים יהודים במטרה לבחון את יחסה של הקהילה היהודית אל חוק המדינה הצרפתי, ובעקיפין – להכריע האם יוכלו היהודים להיטמע בחברה הצרפתית. לחברי האסיפה הוצגו תריסר שאלות: האם הצרפתים הם אחים או נוכרים בעיני היהודים? האם היהודים רואים בצרפת את מולדתם? האם מותר ליהודי לשאת אישה נוצרית? מה סמכות השיפוט של הרבנים? ושאלות נוספות. דיוני האספה עוררו עניין רב ברחבי אירופה (פרוטוקולים של הדיונים פורסמו בצרפתית, אנגלית, איטלקית וגרמנית), ומקץ כמה חודשים הגישו הנציגים את תשובתם הסופית לקיסר – נכונות לקבל את חוקי המדינה הצרפתית כמסגרת לחוקי הקהילה היהודית. על מנת להקנות להחלטה "תוקף הלכתי", הורה נפוליאון על הקמת "הסנהדרין של פריז", אספה מצומצמת בת 71 משתתפים (כמניין חברי הסנהדרין הגדולה בימי בית שני), שהכפיפה, למעשה, את חוקי ההלכה לחוקי המדינה הצרפתית. בעקבות פעילותן של "אסיפת הנכבדים" ו"הסנהדרין של פריז", אומץ תקנון המפקיע את סמכותן החברתית והאזרחית של הקהילות היהודיות, ופעילותה של הרבנות צומצמה לתחום הפולחן ואחזקת בתי הכנסת בלבד.
החוברת שלפנינו כוללת שני חלקים: • צו קיסרי (Décret Imperial) מיום 30.5.1806, הקורא לנציגים להתכנס ב-15 ביולי אותה השנה, ומורה על השעיית כל החובות של האיכרים הנוצרים למלווים היהודים בריבית, עד שתדון האספה בשינויים הנדרשים בקהילה היהודית. • רשימה מפורטת של כמאה שמות וכתובות של נציגי הקהילות היהודיות שזומנו לאסיפה, מחולקים על פי המחוזות השונים בצרפת (נציגים אחדים זומנו מאיטליה שהייתה אז תחת שליטת נפוליאון). הרשימה כוללת רבנים, מנהיגי קהילה ופרנסים יהודים ממגוון הזרמים והתנועות ביהדות של אותה תקופה, ובהם הרב יוסף דוד זינצהיים (רב העיר שטרסבורג; מאוחר יותר מונה לעמוד בראש "הסנהדרין של פריז"), הרב אברהם דה קולוניה, הבנקאי אברהם פורטדו מהקהילה הספרדית בעיר בורדו (יושב ראש האסיפה), הרב חננאל נפי מפרארה, ואחרים.
בעמוד השער של החוברת, תחת הכותרת, נדפסה המילה העברית "א-להים".
18 עמ', 14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. פגמים וקרעים קלים בשוליים. הדף האחרון מנותק חלקית. החוברת כרוכה בעטיפת נייר חלקה.
ארבע חוברות מתקופת ייסודה של "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת": שלוש חוברות המתעדות את הקמתה של קונסיסטוריה חדשה בנפת קסל, וחוברת אחת שנדפסה מטעם הקונסיסטוריה המרכזית בפריז וחולקה בין המחוזות השונים – תפילה לשלום הקיסרית מארי לואיז לרגל הריונה. קסל (Casale) ופריז, [1809-1811]. צרפתית, איטלקית ועברית.
"הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת" (Le Consistoire central israélite de France) נוסדה בשנת 1808 בידי נפוליאון כמוסד עליון לניהול הקהילה היהודית ברחבי צרפת. המוסד החדש חולל מהפכה ביחסי היהודים ומדינות אירופה, הפקיע את ניהולן של הקהילות מהרבנים המקומיים ולראשונה בהיסטוריה הפך את הדת היהודית לדת רשמית באירופה.
הקמת המוסד התרחשה בכמה שלבים: בתחילה, הורה נפוליאון על כינוסה של "אסיפת הנכבדים" – מנהיגי קהילות ובעלי ממון, שנדרשו לאשר את הכפפת החוק היהודי לחוק הצרפתי. בשלב השני, הורה נפוליאון על כינוסה של "הסנהדרין של פריז" – אסיפת רבנים ואנשי דת, שנועדה לאשר את ההחלטה הקודמת ולהעניק לה תוקף של פסיקה הלכתית. לבסוף הוקם מוסד חדש וראשון מסוגו, "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת", שריכז לידיו את ניהול הקהילות, מינוי הרבנים והפיקוח על התקנות. הארגון פעל באמצעות רשת של "קונסיסטוריות" – מועצות מקומיות של חברי הקהילה (מרביתם לא היו אנשי דת), שקיבלו את הוראותיהם מ"הקונסיסטוריה המרכזית" שבפריז, בכפוף למשרד הדתות.
לפנינו ארבע חוברות מודפסות – שלוש חוברות המתעדות את הקמתה של הקונסיסטוריה בנפת קסל (Casale, כיום צפון איטליה), ותפילה לשלום הקיסרית מארי לואיז, שנדפסה מטעם הקונסיסטוריה המרכזית וחולקה בין הקהילות השונות:
1. Décret impérial qui ordonne l'exécution d'un réglement du 10 décembre 1806, concernant les Juifs. Au palais des Tuileries, le 17 mars 1808 [צו אימפריאלי המונה את האמצעים ליישום התקנה הנוגעת ליהודים מיום 10 בדצמבר 1806...]. דפוס Louis Maffei, קסל, [1809?]. צרפתית.
חוברת ובה נדפס הצו ההיסטורי המורה על הקמת המוסד החדש – "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת". בין היתר, מורה הצו על הקמת קונסיסטוריה חדשה עבוד כל קהילה בת 2000 יהודים ומעלה, ומדגיש ארבעה תפקידים: פיקוח על החלטות הרבנים בהתאם ל"פסיקת ההלכה" של "הסנהדרין של פריז"; ניהול הכספים ובתי הכנסת; עידוד היהודים לאמץ משלחי יד מועילים; ניהול הכספים ובתי הכנסת; ודיווח לרשויות על מספר היהודים. בחוברת נדפס צו נוסף, המגביל הקמת בתי כנסת חדשים.
7 עמ', 25.5 ס"מ בקירוב.
2. Procès verbal de l'installation suivie le jour 25 mai 1809 du Consistoire départemental des israélites établi à Casal… et Discours prononcés à cette occasion par Monsieur le Sous-Préfet et par Monsieur le Grand rabbin [פרוטוקול של ייסוד הקונסיסטוציה היהודית בקסל ביום 25 במאי 1809... ונאומים שנישאו במעמד זה בידי הפרפקט המשני והרב הראשי]. דפוס Louis Maffei, קסל [1809?]. צרפתית.
[10] עמ', 25 ס"מ בקירוב.
3. Réglement concernant la police intérieure et extérieure, l'administration et les employés des temples des Israélites compris dans la circonscription consistoriale de Casal [חוקים הנוגעים לשיטור פנימי וחיצוני, לניהול ולמועסקים, בבתי התפילה היהודים שבתחום הקונסיסטוריה של קסל]. דפוס Ludovic Maffei, קסל, [1811?]. צרפתית ואיטלקית. בדף השער נדפס החותם הרשמי של הקונסיסטוריה בעיר קסל.
21 עמ', 29 ס"מ.
4. Prière pour Sa Majesté l'impératrice et reine, adoptee par le Constistoire central [תפילה להוד מלכותה, הקיסרית המלכה, שאומצה בידי הקונסיסטוריה המרכזית]. דפוס Consistoire central des Israélites, פריז, 1810. עברית וצרפתית. בדף השער נדפס החותם הרשמי של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת.
בתחילת החוברת נדפס מכתב מהקונסיסטוריה המרכזית אל חברי הקונסיסטוריות השונות – בקשה להתפלל לשלום הקיסרית עד הלידה, על פי הנוסח המופיע בחוברת בצירוף שני פרקי תהילים שנדפסו בה. חתום בדפוס בידי הרב הראשי של צרפת, דוד זינצהיים, ורבנים נוספים, ובחותמת של הקונסיסטוריה. בהמשך החוברת מופיעה התפילה, בעברית ובצרפתית, עם כותרת: "תפלה לבני ישראל יושבי מלכות צרפת בבקר לפני ה' ישפכו שיחם אליו יתחננו בעד שלום גברתנו הקיסרית ומלכה כי הרה ללדת מטעם רועי אבן ישראל קריאי עדת הקונסיסטואר צאנטראל אשר בפאריס עיר מלך רב".
[1], 7 עמ', 25 ס"מ בקירוב.
מצב משתנה. מצב כללי טוב. כתמים וקמטים קלים. קרעים קלים בשוליים. חוברת אחת עם מספר נקבים קטנים. כפולה מנותקת באחת החוברות. שתיים מהחוברות כרוכות בעטיפת נייר.
החוברות אינן מופיעות בקטלוג הספרייה הלאומית.
בשנת 1782 פרסם הקיסר יוזף השני את "כתב הסובלנות", הנחשב לסנונית הראשונה של תהליך האמנציפציה של יהודי אירופה. הצו העניק ליהודים הקלות חשובות בתחומי המסחר וחיי החברה, אולם הותיר את ההגבלות על הקמת בתי הכנסת, מוסדות החינוך וייסוד קהילה עצמאית על כנן. שבעים שנה מאוחר יותר, בעקבות גל המהפכות הלאומיות שהתחולל באירופה ("אביב העמים"), הוחלט להסיר את ההגבלות על היהודים, ובשנת 1849 הותר ליהודי וינה לראשונה להתאגד במסגרת קהילתית ולבחור נציגים לניהול מוסדות הקהילה. בנאום שנשא בחודש אפריל של אותה השנה, השתמש לראשונה קיסר אוסטריה, פרנץ יוזף, בביטוי "הקהילה היהודית של וינה". תקנון הקהילה נקבע לראשונה בשנת 1852 (הנחשבת לשנת הייסוד הרשמית), ובשנת 1867 הוסרו המגבלות האזרחיות האחרונות מעל ליהודי אוסטריה.
האוסף שלפנינו כולל, בין היתר:
כרוזים ופרסומים נוספים הקשורים לבחירות להנהלת "הקהילה היהודית וינה", החל מהבחירות הראשונות שהתקיימו באפריל 1849. בהם:
• An die israelitischen Einwohner Wiens [אל תושביה היהודים של וינה], הודעה לקראת הבחירות הראשונות להנהלת הקהילה היהודית, עליה חתומים (בדפוס) שנים-עשר הנציגים שמונו זמנית על-ידי השלטונות לייצג את יהודי העיר. דפוס Hirschfeld, מרץ 1849.
• An die israelitischen Einwohner Wiens, die bisher an der Vertreterwahl Theil genommen haben [אל תושביה היהודים של וינה שלקחו חלק בבחירות לנציגי הקהילה], כרוז (דף מודפס, מקופל לשניים) הכולל מידע לגבי סמכויותיה של הנהלת הקהילה היהודית ורשימה של המועמדים לקראת הבחירות הראשונות להנהלת הקהילה. דפוס Hirschfeld, י9 באפריל 1849.
• "פתק בחירות" מיום הבחירות הראשון להנהלת הקהילה היהודית ב-30 באפריל 1849 – טופס מודפס, בו מולאו בכתב-יד שנים-עשר שמות.
• Kundmachung - An die israelitische Gemeinde in Wien! [הודעה אל חברי הקהילה בווינה!], כרוז הכולל רשימה של שנים-עשר הנציגים שזכו במרבית הקולות להנהלת הקהילה. דפוס U. Klopf Senior und A. Eurich, יולי 1849.
• Tabelle der für die Jahre 1853 bis 1861 stattgehabten Vorstandswahlen in der israel. Cultusgemeinde Wien [טבלה עבור הבחירות שהתקיימו להנהלת הקהילה היהודית בווינה, 1853-1861], מסמך בכתב-יד – טבלה עם שמות הנציגים והתפקידים השונים להם נבחרו. נובמבר 1862.
• כרוזים ופרסומים נוספים, בדפוס ובכתב-יד, הקשורים להנהלת הקהילה היהודית של וינה עד לשנת 1868.
חוברות ומסמכים העוסקים במעמדם האזרחי של יהודי אוסטריה ובסמכויותיה של הנהלת "הקהילה היהודית וינה". בהם:
• Die Regelung der Staatsbürgerlichen Stellung der Juden in Oesterreich [הסדרת מעמדם האזרחי של יהודי אוסטריה], מסמך בן שמונה עמודים הבוחן את מצבם המשפטי-אזרחי של יהודי אוסטריה. דפוס Aler. Eurich, [וינה, 1859].
• Bericht des zur Revision der prov. Statuten der Wiener israelitischen Cultusgemeinde eingesetzten Ausschusses [דוח הוועדה שהוקמה לבחינת התקנות הזמניות של הקהילה היהודית וינה], חוברת מודפסת, עליה חתום בדפוס יוסף וורטהיימר (Josef von Wertheimer), ראש הקהילה היהודית של וינה בשנים 1864-1867. דפוס Bendiner & Schloßberg, [אמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 בקירוב].
• Statut der israelitischen Kultus-Gemeinde in Wien [חוקת הקהילה היהודית וינה], מסמך מודפס ובו מוגדרות, ב-30 סעיפים, סמכויותיהם של חברי ונציגי הקהילה היהודית של וינה. דפוס Aler. Eurich, י1867.
• Landes-Gesetz- und Verordnungsblatt für das Erzogthum Österreich unter der Enns [חוקים ותקנות בארכידוכסות אוסטריה...], עלון רשמי ובו, בין היתר, כמה תקנות מטעם משרד החינוך והתרבות באוסטריה המגדירות את התנאים למינויים של רבנים באוסטריה תחתית. דפוס ממשלתי (K.K. Hof- und Staatsbuchdruckerei), י1892.
מכתבים, מסמכים ופריטים נוספים העוסקים בחינוך, בבית המדרש לרבנים בווינה ובמוסדות חינוך נוספים של "הקהילה היהודית וינה". בהם:
• חליפת מכתבים בין עיריית וינה לקהילה היהודית, בנושא הקמת בית-ספר יסודי יהודי בעיר (1854-1856): שלושה מכתבים מטעם העירייה, הדורשת לפתוח את בית הספר היהודי בעיר, ושני מכתבי תגובה מטעם הקהילה (אחד אל העירייה והשני אל שר החינוך), המבקשים לבטל את הדרישה בטענה שבית הספר יגרום להרחקת היהודים מהנוצרים. המכתב האחרון דוחה את עתירת היהודים ומורה לפתוח את בית הספר.
• Hohes K. K. Ministerium für Cultus und Unterricht! [משרד החינוך והתרבות של הקיסרות ההבסבורגית!], מסמך מטעם הקהילות היהודיות בווינה, פראג ולמברג, הקורא לייסוד בית המדרש לרבנים בווינה (Israelitisch-Theologische Lehranstalt), חתום בכתב-יד בידי נציגי הקהילות. [וינה?, סוף המאה ה-19 בקירוב].
מלווה בסקירה היסטורית (בת תשעה עמודים) של המאמצים שעשו הקהילות במשך מעל מאה שנה כדי לקבל את האישורים הנדרשים לייסודו של בית המדרש.
• Österreichisches pädagogisches Wochenblatt zur Beförderung des Erziehungs- und Volksschulwesen [שבועון חינוכי אוסטרי לעידוד החינוך והלימוד בבתי ספר ציבוריים].
שלושה גליונות של כתב עת בענייני חינוך (התפרסם פעמיים בשבוע בין השנים 1842-1865), הכוללים מאמרים לשאלת החינוך היהודי. גיליונות 57-59. הוצאת A. Pichler's Witwe & Sohn, וינה, יולי 1857.
חוברות בכתב-יד ובדפוס – רשימות חברי "הקהילה היהודית וינה" ונציגיה. בהן:
• חוברת בכתב-יד ובה תיעוד מפורט של בעלי התפקידים השונים בהנהלת "הקהילה היהודית וינה" בין השנים 1805-1867.
• Register der Bethplaetze [פנקס המקומות בבית-הכנסת], חוברת בכתב-יד ובה רישום של כ-550 חברי הקהילה היהודית בווינה בהתאם לסידור הישיבה באגפים השונים של בית הכנסת והסכומים שתרמו תמורת המקום בשנים 1856-1857.
• Verzeichnis der mitglieder der israelitischen Kultusgemeinde in Wien [רשימת חברי הקהילה היהודית וינה], חוברת מודפסת הכוללת רשימה של כאלפיים חברי הקהילה היהודית של וינה (גברים), עם פירוט המקצוע והעיסוק של כל אחד מהחברים. דפוס: Jacob Schloßberg, וינה, 1868.
מסמכים נוספים, רובם בכתב-יד, הקשורים לקהילה היהודית של וינה.
סה"כ כ-50 פריטים. גודל ומצב משתנים.
ברבות מן החותמות איורי הכותל המערבי, מגדל דוד והמקומות הקדושים, ועוד איורים וסמלים שונים.
פנקס מעניין המתעד את כל רובדי החיים בארץ ישראל באותן שנים – חיי הרוח, חיי התרבות וחיי החומר: • חותמות רבנים, בתי מדרש, אגודות צדקה וארגונים פוליטיים, ישיבות ומוסדות ציבור – בירושלים, חברון, טבריה, צפת וערים שונות בארץ ישראל. • חותמות רשמיות של קבוצות התיישבות וועדי שכונות. • חותמות ה"מוכתר" בכפרים ובשכונות שונות. • חותמות של רשויות ממשלתיות שונות, בתי משפט ורשויות עירוניות ברחבי הארץ. • תעודות עליה וחותמות ויזה של מעברי גבול. • חותמות של בתי מסחר ותעשיה, בתי מרקחת ומעבדות, רופאים ובתי חולים, בנקים וחברות פיננסיות, מערכות עתונים וספריות, ועוד. • ברכות "שנה טובה", וחותמות לקופסאות אתרוגים ולולבים. • חותמות כשרות וחותמות שו"בים, תלושי מזון, קבלות ואמצעי תשלום. • חותמות אישורי כניסה לקולנוע ("ראינוע") ואישורי השתתפות במופעי חזנות. • ועוד חותמות שונות בנושאים מגוונים.
בין שמות הרבנים המופיעים בחותמות: רבי "יעקב מאיר ראשון לציון וראש הרבנים בארץ ישראל", רבי "אברהם יצחק הכהן קוק – הרב הראשי לארץ ישראל –פעה"ק ירושלם...", רבי "משה מרדכי עפשטיין – אב"ד ור"מ דישיבת חברון 'כנסת ישראל' בעה"ק ירושלם...", "ישיבת חברון 'כנסת ישראל' – עיה"ק ירושלם ת"ו", רבי "רבינו מאיר פראנקו רב ומורה צדק בעה"ק חברון תובב"א", רבי "יעקב יוסף סלאנים – רב ראשי לעדת אשכנזים בעה"ק חברון...", רבי "יעקב חי זריהן ראב"ד לעדת הספרדים בעה"ק טבריא" ורבי "ע"ה יעקב חי וואעקנין הי"ו – סגן נשיא כוללות ספרדים בעה"ק טבריא...", רבי "זידא העליר רב ור"מ בעה"ק צפת...", "פנחס בן צבי גראייבסקי" ו"שרגא פייביל גראייבסקי", רבי "ישראל ניסן... קופרשטאך אבד"ק מאקאווא", הרבנית "בת שבע בת אדמו"ר הה"צ ר' יצחק זצ"ל מבאהוש...", האדמו"ר רבי "יוחנן טווערסקי בהרה"צ מטאלנא שליט"א בעה"ק ירושלם...", רבי שמשון אהרן פולונסקי [הרב מטעפליק], "קהל קדוש פורט סעיד יע"א...", ועוד בתי כנסיות רבים בירושלים, ארץ ישראל ומצרים.
חותמות ממשלתיות של בית המשפט העליון, של "בית המשפט הפלילי הגדול", ושל בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום – בירושלים, באר שבע, יפו, נצרת, רמאללה, רמלה, עזה, חברון, שכם, מג'דל, ג'נין, טול כרם, עכו, מטולה ובית שאן; בתי המשפט "לקרקעות" בירושלים, חיפה, יפו ושכם.
שתי מחברות כרוכות הכוללות יחד כ-310 עמ', עם דוגמאות חתימה של חותמות. 18 ס"מ בקירוב. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. דפים רופפים. קרעים ובלאי. כריכות ישנות ובלויות.
את המכתב שלפנינו כתב הרצל בתגובה למכתב אוהד שקיבל מנער או נערה ובו התבקש לכתוב מאמר עבור עיתון בית ספר (שם בית הספר ושם הנמען אינם נזכרים במכתב). הרצל כותב כי הוא עסוק מכדי לכתוב את המאמר ומתייחס לחשיבות קשריו עם הדור הצעיר: "לרכוש ידידים צעירים, הרי זהו הגמול הטוב ביותר שיכול לזכות בו אדם שבכתיבתו לא חושב על עצמו, ולא על תהילה או רווח, אלא מעוניין רק לשרת רעיונות שהוא רואה כנכונים וצודקים. הידידים הצעירים הם הערובה לכך ששאיפה זו לא תיפול לריק. מי ייתן ואתה וחבריך תשמרו יחס ידידותי זה".
בסוף המכתב מוסיף הרצל מילים אחדות על תקופת לימודיו: "מה יכול אני לספר לכם אודות תקופת [לימודיי] בגימנסיה? היא הייתה כשלכם. תחילה שמחים שהיא חלפה, ולאחר מכן משתוקקים אליה חזרה, כמו אל הנעורים עצמם".
[1] דף, 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים בשוליים וסימני קיפול. מספר קרעים לאורך קווי הקיפול.