מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove חסידות filter חסידות
- chassid (39) Apply chassid filter
- ספרי (31) Apply ספרי filter
- book (31) Apply book filter
- ומכתבים (8) Apply ומכתבים filter
- חב (8) Apply חב filter
- חבד (8) Apply חבד filter
- יד (8) Apply יד filter
- כתבי (8) Apply כתבי filter
- חב"ד (8) Apply חב"ד filter
- and (8) Apply and filter
- chabad (8) Apply chabad filter
- letter (8) Apply letter filter
- manuscript (8) Apply manuscript filter
כתב-יד על דף קלף גדול - כתב הכתרה למינוי הגאון רבי מאיר מרגליות בעל "מאיר נתיבים" (תלמיד הבעל שם טוב) לרבנות העיר אוסטרהא ופרבריה, עם 21 חתימות ראשי הקהילות בעיר. אוסטרהא, תמוז תקל"ז [1777]. מעבר לדף: כתב הארכת הסכם הרבנות לאחר כשש שנים, עם 8 חתימות. אוסטרהא, ניסן תקמ"ד [1784].
כתיבה נאה ורהוטה. שלש שורות הכותרת בכתב סת"ם: "למזל טוב ולברכה, מהממליך מלכים ולו המלוכה... הדור אתם ראו... הנמצא איש כזה, חכם הרזה". ההכתרה נעשתה ע"י כל קהילות העיר וכתב ההכתרה פותח במילים: "אלה דברי קהלות, מה נכבד היום מלך ישראל בהגלות...", וממשיך בתארי כבוד והערצה רבים לרבי מאיר מרגליות: "...מימיו מי באר חיים ונוזלים... לפני שמש ינון שמו הולך מסוף העולם עד סופו... שבח מגדול עוז שמו הגדול שגדלו בשם המפורש ויוצא בשיירא, הא מני ר' מאיר הוא דחייש לקמחי'... ר' מאיר דייק ושפך משפך משמרת ונפה, שפתותיו שושנים נוטפות מור ולבונה... ראוי וחשוב לקבוע לעצמו ברכה, הרואה מברך עליו ברכת הנהנין וברכת הריח משיעלה תמרותו... כמקל שוקד על לימודו, זה וזה נתקיימה בידו, זקן ונשוא פנים הוא הראש המדברים אשר בכל מקום דבר המלך ודתו, הלכה כמותו, רבים שתו מי בורו באר מים חיים וגם דלה דלה מתוך דליו, זכור הוא לטוב, על יובל ישלח שרשיו... שמעתתי' מבדרי'... כולו מחמדים חכו ממתקים, כל רז לא אניס לי'... כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם בדורו תפארת ישראל וקדושו, נזר אלקי' על ראשו, נ"י ע"ה פ"ה [=נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק] כ' מוהר"ר מאיר נ"י האב"ד ור"מ בגליל לבוב והמדינות אשר זכינו לאורו וזכינו לשיחתו... חכם בעוז ותפארת, הולמתו עטרת, ותכון מלכותו...".
בהתמנותו של רבי מאיר מרגליות לאב"ד אוסטרהא התקיימה הבטחת רבו הבעל שם טוב, לאחר שעמד איתן נגד תקיפי העיר בעיר ברודי, יחד עם הגאון בעל "נודע ביהודה" ועם רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט, כשפסקו לאסור אשה ממשפחה מיוחסת, על אף שנרדפו בעקבות כך (ראה הרחבה במסגרת). לפי המסורת החסידית, לאחר ששמע הבעל שם טוב על הפרשה, אמר: "לאלו השלשה פסקו גדולה מן השמים על אשר קידשו את ה' ברבים. הגאון ר' יחזקאל יהיה אבד"ק פראג, והגאון ר' מאיר מרגליות יהיה אבד"ק לבוב ואוסטרהא, והגאון ר' אברהם גרשון יהיה בארץ הקדושה... וכן היה".
באותן השנים היתה קהילת אוסטרהא מחולקת לשתי קהילות ("צדדים"). חלוקת הקהילות היתה תוצאה מחלוקת העיר בשנת ת"נ בין שני אצילים. רוב חלקי העיר אשר בתוך החומה היו שייכים למושל אחד, וכונו "צד הדוכס", והרחובות שמחוץ לחומה היו שייכים למושל אחר וכונו "צד הווייבודה" [ראה: מזכרת לגדולי אוסטרהא, ברדיטשוב תרס"ז, עמ' 4].
שתי הקהילות באוסטרהא קיבלו על עצמן ביחד את רבנותו של ה"מאיר נתיבים". כתב ההכתרה שלפנינו נכתב ונחתם ע"י ראשי קהילת "צד הדוכס", ובשוליו תוספת חתימות ראשי קהילת "צד הווייבודה".
בתוך הכתב נזכרו התחייבויות שכר הרב משני ה"צדדים" של הקהילה: "...ושכרו לא יקופח, שכר שיחה נאה דורש בשבתא דרגלא מקופת הקהל מצד שלנו שמונה עשר זהו'[בים] מהחבורו'[ת] ומקהלות הסמוכי'[ם] כמקדם, מחכירות טקסי של זובחי זבח ארבעים זהו'[בים] בכל שנה משני צידי הקהלה, בחג הפסח א' עור ובחג הסוכות א' עור משני צידי הקהלה, בפורים אדום זהב מאלופי הקהל צד שלנו חוץ כל החבורו'[ת]...".
סיום הכתב: "כ"ד כבוד האלופי' הרמים ראשי רוזני נגידי מנהיגי ק"ק אוסטרהא מצד האדון הג' האדיר פ' סטאראסטי סאנדעצקי יר"ה, הבאי' עה"ח היו' יו' ה' ך"ו תמוז תקלמ"ד זיי"ן [=תקל"ז] פ"ק הנ"ל". לאחר מכן מופיעות 14 חתימות בכתב ידם של ראשי הקהילה הנ"ל.
בשוליו התחתונים חתימות ראשי קהילת "צד הווייבודה" – מהרחובות שמחוץ לחומה: "גם אנחנו אלופי קהל דק' קראסניגורי [=רחוב קרסנוגורה Krasnohirska] חוץ לחומה והנקרא רחוב קדרי'[ם] [=רחוב טטרסקה Tatarska] ובלמייאש [=רחוב בלמאז' Belmazh], כלנו באהבה ובחבה חפצים ורצוים לקבלת הרב הנ"ל...", עם 7 חתימות.
בתוך כתב ההכתרה נאמר: "משך הרבנית [=הרבנות] ששה שני'[ם] רצופי'[ם] מהיו'[ם] דלמטה", ואכן בצדו השני של הדף מופיע כתב הארכה של הסכם הרבנות, מחול המועד פסח שנת תקמ"ד, בלי הגבלת זמן: "באנו כעת לחדש את המלוכה ולכרות ברית חדשה... שיהי' נוהג נשיאת ראש ולהיות לנו לאב"ד ור"מ פ"ק אוסטרהא והגליל כל ימי חייו מעתה ועד עולם כל ימיו לא נחליפנו ולא נמיר אותו... כ"ד כבוד אלופי ראשי רוזני נגידי מנהיגי ק' אוסטרהא יצ"ו מצד האדון הג' האדיר המושל פ' ראפרענדר קרוני יר"ה, יו' ה' ח"ה [=יום ה' חול המועד] פסח שנת תקמ"ם דלי"ת [=תקמ"ד]". על כתב זה באו שמונה חתימות.
הגאון הקדוש רבי מאיר מרגליות אב"ד אוסטרהא (ת"ס/תס"ח-תק"נ), בעל ה"מאיר נתיבים". מגדולי וחשובי הרבנים בדורו. בצעירותו כיהן ברבנות בערים יאזלוביץ והורודנקה. בשנת תקט"ו התמנה לאב"ד גליל לבוב, אזור ששטחו היה עצום, וכלל בתוכו גם את העיר ברודי [רבי מאיר היה אב"ד גליל לבוב, אך לא של העיר לבוב עצמה, לה היה רב משלה. לאחר שנחלקה פולין בשנת תקל"ב, התחלק אזור זה בין פולין לאוסטריה, אז היה רבי מאיר רבו של השטח הפולני]. בשנת תקכ"ו התמנה מטעם מלך פולין לרב ראשי על אוקראינה וגליציה. בשנת תקל"ו קיבל כתב מינוי רשמי מאת מלך פולין, סטניסלאב אוגוסט פוינטובסקי (כתב הרבנות, באותיות מוזהבות, השתמר עד לימינו בארכיון דובנוב בניו-יורק). בשנת תקל"ז התמנה, בנוסף לרבנות גליל לבוב, לאב"ד אוסטרהא וגלילותיה. רוב ימיו היה רבי מאיר מחכמי הקלויז המפורסם בברודי. הוא היה מיודד בקשרי עבותות אהבה עם חכמי הקלויז ומרבה להביא בספרו מדבריהם.
רבי מאיר היה מגדולי תלמידי רבינו ישראל בעל שם טוב, וממקורביו הראשונים, עוד מהימים בהם טרם נודע והתפרסם בעולם. כבר בשנת תצ"ז היה ממקורביו של הבעש"ט. מסופר שרבו הבעש"ט ביקש ממנו שיכתוב את שמו בסידור שנהג להתפלל בו – כדי שיוכל להזכירו בתפילותיו, וכך עשה רבי מאיר. חתימתו בסידור הבעש"ט השתמרה עד לימינו (קבוצת יעקב, ברדיטשוב תרנ"ו, דף נב/2; מבית הגנזים, ברוקלין תש"ע, עמ' רל). רבי מאיר מזכיר את רבו הבעש"ט בכמה מקומות בספריו בתארים "מורי" ו"ידידי". בספרו "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא, תקנ"ד) הוא כותב על מדרגת לימוד תורה לשמה: "...כאשר הזהירו אותי לזה מורי הגדולים בתורה ובחסידות, ובראשם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעל שם טוב... ומילדותי מיום שנתחברתי בדביקות אהבה עם מורי ידידי הרב החסיד מו"ה ישראל בעל שם טוב... ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה, ברוב חסידות ופרישות וחכמתו, צדיק באמונתו יחיה, דמטמרין גליין ליה, כבוד ה' הסתר דבר". בספרו "מאיר נתיבים" (חלק ב', בסוף פר' ויגש), הוא מביא סגולה מרבו לביטול הכעס: "שקבלתי ממורי שסגולה נפלאה לבטל הכעס, לומר הפסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך...". בנו רבי בצלאל, ממלא מקומו ברבנות אוסטרהא, כתב בהסכמתו לספר "שבחי הבעש"ט" (מהדורת ברדיטשוב תקע"ה): "...וכפי ששמעתי מפה קדוש אדוני אבי... שהוא היה מילדותו אחד ממחצדי חקלא חבורה קדישא מאילנא דחיי עם הבעש"ט ז"ל, ומרגלה בפומה דר' מאיר שהרבה לספר בשבחו...". האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא כותב בספרו "נתיב מצוותיך" (נתיב התורה, שביל א'): "מרן אלקי הרב ישראל בן אליעזר... נתנו לו ששים גבורים, נשמות צדיקים לשמרו, ואחד מהם היה הגאון מוהר"ר מאיר נתיבים".
ה"מאיר נתיבים" היה בזמנו מעמודי ההוראה בענייני תקנת עגונות. בשנת תקכ"ח נערך פוגרום באומן ובסביבותיה, שבמהלכו נרצחו אלפי יהודים. פרשה זו הביאה לפתחו שאלות רבות ומסובכות של עגונות. חלק גדול מהתשובות שבספרו "מאיר נתיבים" הן בענייני עגונות. בספרו זה הוא כותב: "והבוחן לבבות וכליות אלקים ה' הוא יודע ועד, ש[ב]בוא אלי ענין שאלת עגונה, אחזוני חיל ורתת וארכבותי דא לדא נקשן, ועיני זולגות דמעות, ואירא הרבה מאד" (סימן סב). מסופר עליו שהיה מקבל עליו תענית ביום שחתם על היתר עגונה (מאורי גליציה, ג', עמ' 940).
רבי מאיר כתב מספר חיבורים חשובים בנגלה ובנסתר, בהלכה ובדרוש. סדרת ספריו נקראו בשם כולל "אור עולם", הכוללים את ספריו בהלכה דרוש וקבלה: ספרו החשוב והנודע שו"ת "מאיר נתיבים", שני חלקים (פולנאה תקנ"א), "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא תקנ"ד), "הדרך הטוב והישר" (פולנאה תקנ"ה) ו"כתנות אור" (ברדיטשוב תקע"ו).
[1] דף קלף. כ-44X41 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בודדים בסימני הקיפול, עם פגיעה במספר אותיות. מספר חורים זעירים.
נדפס בהעתקה משובשת וחסרה מכתב-היד שלפנינו, ע"י מנחם נחום ליטינסקי בספרו 'קורות פאדאליא וקדמוניות היהודים שם' (אודסה תרנ"ה, עמ' 58-60); משם הועתק בספר 'מזכרת לגדולי אוסטרהא' (ברדיטשוב תרס"ז, עמ' 206-208), ובספר 'נפלאות היהודי' (ווארשא תר"צ, עמ' 96-98). ראה חומר מצורף.
----------------------------------------------------------------------------------------------
התגשמות נבואתו של הבעל שם טוב
בשנת תק"ד בערך, כשישב רבי יחזקאל לנדא ה"נודע ביהודה" בעיר ברודי, בהיותו כבן 30, כתב תשובה הלכתית בה פסק לאסור אשת-איש, מנשות העיר, שנתקבלו עליה עדויות קשות שזינתה. התשובה נדפסה בספר "נודע ביהודה" (אבן העזר, מהדורא קמא, סימן עב), ועל אף שהמאורע התרחש בברודי, נכתב בתשובה הנדפסת כי היא נשלחה אל "חכמים אשכנזים, קצה ארץ לועז", וזאת על מנת לשמור על כבודה של משפחת האשה. בין המעורבים בבירור פרשיה זו היו גם רבי אברהם גרשון מקיטוב - גיסו ומקורבו של הבעש"ט, ורבי מאיר מרגליות בעל ה"מאיר נתיבים" - תלמידו של הבעש"ט.
לפי המסופר, האשה הנאסרת היתה בתו של אחד מתקיפי הקהל בברודי, המקורב לשלטונות. מחמת מעמדו בעיר פחדו דיינים רבים להתעסק בפרשה זו, מכיון שאבי האשה ובעלה איימו בקנסות ובמלקות על כל מי שיהין לדון אותה לכף חובה, אך בעל ה"נודע ביהודה", יחד עם שנים מידידיו מחכמי ברודי, רבי מאיר מרגליות ורבי גרשון מקיטוב, החליטו לשים נפשם בכפם, והכריזו על האשה הנאסרת בפרסום רב. מעשה זה עלה להם ביוקר: רבי יחזקאל נאלץ לשלם קנס גדול, ומסר לשם כך את כל ממונו ורכושו, את ה"מאיר נתיבים" הלקו במלקות, ואילו רבי גרשון מקיטוב ברח למעזיבוז' אל גיסו הבעש"ט. המסורת החסידית מספרת שכשהגיע מעשה זה לאוזני הבעש"ט, אמר על כך: "לאלו השלשה פסקו גדולה מן השמים על אשר קידשו את ה' ברבים. הגאון ר' יחזקאל יהיה אבד"ק פראג, והגאון ר' מאיר מרגליות יהיה אבד"ק לבוב ואוסטרהא, והגאון ר' אברהם גרשון יהיה בארץ הקדושה... וכן היה" (ספר אמונת צדיקים, ורשה תר"ס, עמ' 19). [ראה עוד על פרשיה זו, בקטלוג קדם, מכירה 63, פריט 13].
לפנינו כתב ההכתרה של ה"מאיר נתיבים" לרבנות אוסטרהא, שנעשה כשלושים שנה לאחר המאורע בברודי, אז התקיימה נבואתו של הבעש"ט אודות תלמידו הגדול.
דף כתוב משני צדיו בכתיבת יד קדשו של רבינו המוהרנ"ת מברסלב, שהעתיק את ספר החזיונות לרבי חיים ויטאל. בראש העמודים מופיעה הכותרת: "ספר החזון ח"ב" [כינוי זה לספר החזיונות אנו מוצאים במכתב ששלח רבי נתן לבנו (עלים לתרופה, מכתב מאור ליום א' וארא תקצ"ו, מהדורת ירושלים תש"ס, עמ' תיב) המצטט מחיבור זה: "ובפירוש ראיתי בכתב הרב הקדוש מו"ה ר' חיים וויטאל ז"ל, הנקרא ספר החזון"].
ספר החזיונות הוא יומנו האישי של רבי חיים ויטאל (מהרח"ו) – תלמידו הגדול של האר"י, בו תיעד את חלומותיו וחזיונותיו. בדף שלפנינו מופיעים מספר קטעים: בקטע הראשון מזכיר מהרח"ו את בואו של האר"י לצפת ואת פטירתו: "ואחר זה בשנתיים ימים בא מורי ז"ל האשכנזי לצפת... ויפטר מורי ז"ל...". בקטע השני תיאור ארוך של חלום שחלם מהרח"ו בי"ג אב של"ב, ובו מאבק עם הסטרא אחרא. בקטע השלישי תיעוד על שאלת חלום שעשה מהרח"ו ובה שאל על השגה בחכמת הקבלה: "שאלתי שאלת חלום על השגת חכמת הקבלה...". בקטע הרביעי חלום על תפילת שמחת תורה ב"בית כנסת של יוונים" בעיר צפת, בה השתתף גם רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) ודמות נוספת שנשכחה ממנו לאחר שהתעורר ["ואחר שהקיצותי שכחתי אם הי' התנא ר' פנחס בן יאיר או שהיה אלעזר בן יוחאי הזה שבדורינו זה..."].
רבי נתן שטרנהארץ מנמירוב – מוהרנ"ת מברסלב (תק"מ-תר"ה 1780-1844), תלמידו המובהק ומפיץ תורתו של האדמו"ר רבי נחמן מברסלב, ומנהיגה של חסידות ברסלב לאחר פטירת רבו. גילם בחייו דמות מובהקת של "תלמיד", ובדומה לרבינו חיים ויטאל שהיה מפיץ ומגלה תורת רבו האר"י, כך גם רבי נתן היה מגלה ומפיץ תורת רבו לכל העולם. ערך והדפיס את חיבורי רבו (בהם: ליקוטי מוהר"ן, ספר המידות, סיפורי מעשיות, ועוד). מסופר כי רבי נחמן אמר כי לולא רבי נתן לא היה נשאר אפילו דף אחד מספריו. חיבוריו הם פיתוח וביאור לתורת רבו מוהר"ן. יצירתו העיקרית היא ספרו "ליקוטי הלכות" ובו דברי חסידות ועבודת השם על סדר כל חלקי השולחן ערוך, בדרכי רבו מוהר"ן. רבי נתן נודע מנעוריו כלמדן מופלג, עובד ה' במסירות נפש ובהתעוררות גדולה. תפילותיו וקדושתו נודעו בישראל. תולדותיו נכתבו בהרחבה בספר "חיי מוהרנ"ת" ובספר "באש ובמים – תולדות מוהרנ"ת", ירושלים, תשנ"ו.
[1] דף (שני עמודים כתובים. כ-50 שורות) בכתיבת יד קדשו של רבי נתן. 17 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים, פגעי עש ופגמים, משוקמים באופן מקצועי (עם פגיעה קלה במספר אותיות). כריכת עור מהודרת.
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי זאב וואלף. סטריקוב, כ"א אדר כת"ר [1860].
במכתב אל "ידידי אבי מורי עטרת ראשי הרב הגאון... המפורסם, נזר הקודש שר התורה, בוצינא קדישא, יסוד העולם..." מודיע הבן לאביו על נסיעתו לשמחת נישואי בנו, דרך העיר טשכנוב ["דרך מחניכם הטהורה"]. הוא מספר לו על כך שאשתו לא תסע עמם ל"שמחת פרי בטנה" עקב מצב בריאותה, "וה' ישלח לה מהרה רפואה שלימה וישלם שמחות לי תחת עמלי, כי גם אנכי חלש מרוב טרדה".
• מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי דוב בעריש. ביאלה, תשרי תרכ"ו [1865].
במכתב "אל כבוד אהובי אבי אדומו"ר הרב הגאון... הצדיק המפורסים, קדוש ה' מכובד", מספר הבן לאביו, על רכישת בית בעירו ביאלה, ועל שידוך שעשה לבנו ר' אהרן צבי עם בת הנגיד רבי פישל ליצבארסקי ממלאווא, שהיא נכדת רבי אריה לייבוש חריף הרב מפולוצק.
האדמו"ר מסטריקוב – רבי זאב וואלף לנדא (תקס"ז-תרנ"א), תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק ושל ממשיך-דרכו בעל "חידושי הרי"מ". בשנת תרכ"ו לאחר פטירת ה"חידושי הרי"מ", נטו רוב החסידים אחר הנהגתו של האדמו"ר רבי חנוך הניך מאלכסנדר, אך מיעוטם החלו לנסוע לאביו של ר' זאב וואלף - הגאון הקדוש אב"ד טשכנוב. בשנת תרל"ח לאחר פטירת אביו, הוכתר רבי זאב וואלף לאדמו"ר ואלפי חסידים קבלו את מרותו והנהגתו, שהיתה בדרכי קוצק – דרך החריפות וההבנה.
האדמו"ר רבי דוב בעריש לנדא מביאלה (תק"פ-תרל"ו), תלמיד אביו הגדול, וחסיד מקושר של האדמו"ר רבי יצחק מוורקא ובנו האדמו"ר רבי מנחם מנדל מוורקא. רבו האדמו"ר רמ"מ מוורקא היה ממעט בדיבור ומפורסם בשתיקתו. רבי דוב בעריש שהיה ראש התלמידים היה מפרש את עומק כוונת רבו בדבריו הקצרים. בשנת תרכ"ח נפטר האדמו"ר מוורקא ורוב החסידים נטו אחרי רבי דוב בעריש והכתירוהו לאדמו"ר. היה שופע דברי תורה והשמיע את דבריו אף בימי חול, שלא כדרכם של אדמו"רים אחרים. מבניו: האדמו"ר רבי אהרן צבי מביאלה (נפטר תר"ע), והאדמו"ר רבי אלימלך מנחם מנדיל לנדא מסטריקוב, מגדולי אדמו"רי פולין – ואבי שושלת אדמו"רי סטריקוב בזמננו.
2 מכתבים (כל אחד על דף מקופל), כ21- ס"מ. רישומי כתובת למשלוח בדף האחורי של כל אחד מהמכתבים וסימני קיפול.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 48.
מכתב ברכות שנה-טובה: ".. .שנזכר ונפקד בדבר ישועה ורחמים ממעין הברכות... בכתיבה וחתימה טובה כפולה בגוף ונפש, ובני חיי ומזוני, שלימות הבריאות... שנה טובה ומתוקה, וחיי נחת ולב שמח והרחבת הדעת לתורתו ועבודתו...".
האדמו"ר הראשון מביאלה – רבי יצחק יעקב רבינוביץ (תר"ז-תרס"ה), מגדולי אדמו"רי פולין. בנו של האדמו"ר רבי נתן דוד משידלובצה, נכד "היהודי הקדוש" רבי יצחק יעקב מפשיסחא. עוד בהיותו ילד ניכר בכשרונותיו ובנשמתו הגדולה [אביו העיד עליו כי היה לו גילוי-אליהו בהיותו ילד, ועוד בטרם הגיע לגיל בר-מצוה רבי יחזקאל מקוזמיר קראו "רבי" ורבי אלעזר מדזיקוב נתן לו לקרוא "פיתקא", וכשהיה עם אביו אצל בעל ה"דברי חיים" מצאנז, קם האדמו"ר מפני הילד וכיבדהו]. בשנת תרל"ג עלה למלא באדמו"רות את מקום חותנו האדמו"ר רבי יהושע מאוסטרובה-לנטשנה, שהיו לו אלפי חסידים. בפקודת האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזימין, קיבל עליו את עול ההנהגה, ורבים נהרו לחצר הקודש שעברה אח"כ לביאלה.
מקובל ונערץ על כל גדולי החסידות בפולין. האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מגוסטינין אמר עליו: "לא האמנתי כי אחר הרבי מקוצק יהיה אדם עם מוח שכזה". הרב מגוסטינין אף היה רגיל לשלוח לו מכתב בכל ערב ראש השנה בבקשה שיזכרהו "בתפלותיו הצלולים" לקראת הימים הקדושים הממשמשים ובאים. האדמו"ר רבי חיים ישראל מפילוב אמר עליו "חכם עדיף מנביא". האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזמין, שהיה מזקני האדמו"רים בדורו, כבדהו פעם לומר "תורה" על שולחנו. למרות היותו אז צעיר בשנים לא היתה לו ברירה ואמר דברי תורה. כשגמר לדבר הגיב האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזמין ואמר: "אמת! אמת! אמת!". דברי תורתו נדפסו בסדרת ספריו: "דברי בינה" ו"ישרי לב".
נפטר באמצע תפילת ערבית, ונשמתו יצאה מגופו בטהרה, בהגיעו לתיבות "ויקבלו כולם את עול מלכותך" שבתפילת "עלינו לשבח".
כל בניו ונכדיו היו לאדמו"רים מפורסמים בפולין, אשר נהרו אליהם עדות גדולות, והם: בנו האדמו"ר רבי ירחמיאל צבי משדליץ (זקנם של אדמו"רי ביאלה בדורנו), בנו האדמו"ר רבי נתן דוד מפארציבה (אבי האדמו"ר ממונקאטש-פתח תקוה), בנו האדמו"ר רבי מאיר שלמה יהודה ממזריטש, בנו האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מלובלין, וחתנו האדמו"ר רבי יוסף צבי קאליש מסקרנביץ, רבה הראשון של העיר בני ברק.
[1] דף. כתיבת יד סופר וחתימת יד-קדשו. 20 ס"מ. מצב טוב. נייר יבש. נקבי תיוק ובלאי קל בקפלי הנייר.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 49.
בקשה לעצירת תהליך מכירת בית, מאחר והמוכר מתחרט והדבר כרוך בפיקוח נפש, "ולכן כאשר מושלש הקנינים תחת יד כבודו לא יתנם להקונה, כי לא נכון שתמכר, שלא יחבל נפשו מזה, ועל דבר הטענות מהקונה ילכו לדין תורה...".
האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי [חנוכה ת"ר-אלול תרס"ג], בנו של רבי משולם זושא מטלומטש וחתנו הגדול של בעל ה"דברי חיים" מצאנז. נתייתם בילדותו מאמו ונתגדל בבית אבי-אמו האדמו"ר רבי יעקב ישראל טברסקי מטשרקאס. הצטיין מילדותו בכשרונותיו וביראתו הקודמת לחכמתו. גאון מופלג בהלכה וחכמת הנסתר, איש קדוש מורם מעם. חותנו ה"דברי חיים" העיד עליו כי הוא לומד "תורה לשמה". בשנת תרכ"ג מונה ע"י סבו שעבר לטשרקאס, לאדמו"ר ורב בעיר הורוניסטייפול, ולשם החלו נוהרים חסידים רבים. בשנת תרל"ו לאחר פטירת סבו, גבר מספר החסידים הנוהרים לבית מדרשו, ושמו נודע לאחד מגדולי האדמו"רים ברוסיה.
היה מפורסם גם לאחד מגדולי ההוראה בדורו, ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי הרבנים בארצו ובארצות אחרות [ה"שואל ומשיב", מהרי"ל דיסקין, רבי חיים ברלין ועוד]. מספריו: שו"ת "עמק שאלה", "תורי זהב" על דיני ריבית, "עמק החכמה" דרוש ופלפול בהלכה ובחסידות. "כד הזהב" עניני קבלה [ספר שנותר בכתב-יד והושחת בידי פורעים באחד הפוגרומים באוקראינה].
[אחד מבני עירו המפורסמים הוא הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי, שנולד בשנת תרנ"ט, לאחר שהוריו נישאו עפ"י עצתו בקודש וברכתו של האדמו"ר. התגדל בילדותו בעיר הורוניסטייפול (סטייפלא), שעל שמה נודע לדורות בשם ה"סטייפלער"].
[1] דף. כתיבת ידי סופר וחתימת יד-קדשו. 20.5 ס"מ. מצב טוב. קמטים קלים.
מקור: אוסף פרטי חשוב של אוטוגרפים, ניו-יורק. נקנה ב"קדם", מכירה מס' 48 , פריט 50.
הכותב הוא רבי אשר טוך, החותם את שמו במקומות רבים. בכריכה הקדמית חותמת שלו ורישומים, בהם מופיע שם עירו: "זדונסקא וואליע". רבי אשר למד בישיבתו של הגאון רבי אברהם יצחק הלוי אב"ד זוגורוב (זאגראווע, נפטר תר"ע), והוא מזכירו פעמים רבות בכתב-היד בכינוי: "הרב שליט"א". כמו כן, מוזכרים דברים בשם אבי הרב הנ"ל, הגאון רבי שלמה הלוי פויזנר (נפטר תר"נ).
בכתב-היד שלפנינו מובאים שני חידושים – שאינם ידועים ממקורות אחרים – בשם האדמו"ר "השרף" רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק. בדף [37] מביא הכותב לתרץ קושיית התוספות במסכת פסחים [בעניין חמץ של נכרי]: " דכירנא אשר אני שמעתי מאדונינו ורבינו ומורינו דקאצק יע"א על קושיות התוס'... והוא תירץ...". החידוש השני הוא בעניין "שור הנסקל": " הרב שליט"א [רבי אברהם יצחק הלוי הנ"ל] אמר לי קושי' אחת בשם הקדוש והטהור מקאצק זצ"ל..." [דף 42/א]. חידושים אלו לא נדפסו בספרים המלקטים את דברי תורתו של "השרף" מקוצק, והם מתגלים כאן לראשונה.
בכתב-היד שלפנינו מובאים גם חידושים לא ידועים מאת האדמו"ר רבי אברהם בורנשטין אב"ד סוכוטשוב, בעל ה"אבני נזר", חתנו של "השרף" מקוצק: "אשר אני שמעתי מהרב אדונינו ורבינו מסאכטשאוו יע"א..." [2/א]; "שמעתי להקשות בשם הגאון החריף ובקי... הרב דק"ק סאכאטשאוו יע"א..." [41/א]; "שמעתי לתרץ על קושית הלח"מ... מהגאון עולם עוקר הרים בפלפולו מהרב כמו"ה ר' אברהם נ"י דק' סאכאטשאוו..." [51/א] (ראה באריכות שו"ת אבני נזר, או"ח, סימן שעח); "בשם הקדוש הרבינו[!] החריף ובקי אין גומרין אליו[!] ההלל כקש"ת כמוה"ר ר' אברהם נ"י אב"ד דסאכאטשאוו..." [61/א]; "שמעתי בשם אדומו"ר הקדוש והטהור מק"ק סאכאטשאוו יצ"ו... ותירץ הוא שליט"א..." [68/א] (תחילת החידוש נמצא גם בשו"ת אבני נזר, או"ח, סימן שיט, אך לפנינו החידוש בתוספת מרובה על העיקר).
כמו כן מובאים בכתב-היד, חידושים של האדמו"ר רבי אברהם לנדא אב"ד טשכנוב [41/ב], ושל הגאון רבי ישראל יהושע אב"ד קוטנא, בעל "ישועות מלכו" [51/ב, 61/א].
במספר דפים רישומים ורשימות אישיות (ביידיש).
"השרף" מקוצק היה ידוע כחריף עמקן ומחדש בלימודו, וכרבם של גאוני עולם כדוגמת חתנו ה"אבני נזר" וה"חידושי הרי"ם". עם כל זאת, לא שרדו ממנו הרבה חידושים בסוגיות הש"ס, ולדורות נותרו ממנו בעיקר אמרותיו החריפות והתובעניות בעבודת ה'. עשרות פנינים והברקות קצרות ששרדו מחידושיו בהלכה ואגדה, נלקטו בספר "אמת מקאצק תצמח" (תל-אביב תשכ"א), אך לא מופיעים שם חידושים בעניינים שהובאו לעיל. כמו כן, רוב החידושים של ה"אבני נזר" המובאים בכתב-היד שלפנינו, לא נמצאים בשו"ת "אבני נזר".
לפנינו תגלית חשובה עבור שוחרי תורתם של "השרף" מקוצק וחתנו הגדול בעל ה"אבני נזר".
ידועים דברי ה"אבני נזר" בהקדמתו המפורסמת לספרו "אגלי טל": "נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי אדומו"ר זצ"ל מקאצק מקור החכמה והתבונה, ממנו דרכי העיון למדתי, וממנו נתועדתי מה יקרא חדושי תורה באמת, כי לא כל הפלפולים חדושים המה. ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחדושים". בעל ה"אבני נזר" התבטא על שיטתו בלימוד: כמו ששלחו את נשמת האר"י הקדוש לעולם הזה כדי לגלות דרך חדשה בתורת הנסתר, כך שלחו אותי מן השמים "לגלות דרך חדש בנגלה" (שיח שרפי קודש, ה, עמ' 95).
[80] דף (160 עמודים כתובים). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים במספר מקומות. כריכה פגומה. כריכה קדמית מנותקת. חסרה שדרה.
חמשה עמודים גדולים, ובהם פסק הלכתי מנומק מאת הגאון מבראשוב, המתיר להעלות את ארונו של האדמו"ר רבי ישראל הגר, בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ, ממקום קבורתו בגרוסוורדיין אל ארץ הקודש. התשובה שנשלחה אל בנו של ה"אהבת ישראל" – האדמו"ר בעל "אמרי חיים" מוויזניץ, נכתבה בשלהי מלחמת העולם השניה, כשה"אמרי חיים" התגורר בגרוסוורדיין. בתשובתו כותב רבי דוד שלא רק שהדבר מותר, אלא שזו מצווה. בנוסף, הוא מדריך בתשובתו בצורה מפורטת כיצד לפתוח את הקבר ואת הזהירות הנדרשת בהוצאת הארון.
בסוף מכתבו מסיים רבי דוד: "ואלקי ישראל יהיה בעזרו שחפץ ה' בידו יצליח ביד העוסקים בזה, ויקויים פתגמו התדירי של האי סבא קדישא: ינחני במעגלי צדק, ר"ת שמו הקדוש ושם אמו הצדקת ע"ה [=ישראל בן צפורה]". הוא מתנה את היתרו: "אם יסכימו עוד שני רבנים מובהקים חסידי עליון ב"ה, בהסכמתו והסכמת אֲחֵי אדמו"ר הרה"צ שליט"א [=אחיו האדמו"רים ה"דמשק אליעזר" וה"מקור ברוך"], גם ידי יד כהה תכון עמהם להתיר לפנות העצמות הקדושות של אביו אדמו"ר זצוק"ל להביאם אל הנחלה ואל המנוחה...". את מכתבו חותם עם שמו ושם אמו כמו ב"קוויטל": "דוד בן שינדל שרה שפערבער".
האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ (תר"כ-תרצ"ו) נפטר בב' סיון תרצ"ו ונקבר בגרוסוורדיין. בי"ג אדר (תענית אסתר) תש"י, הועלה ארונו לארץ ישראל ונקבר בבית הקברות "שומרי שבת" בבני-ברק. כבר כשעלה הרעיון להעביר את קברו של ה"אהבת ישראל" לארץ, הובא הגאון מבראשוב בסוד העניין. הוא הפוסק הראשון שנועץ בו האדמו"ר ה"אמרי חיים" לחוות דעתו ההלכתית בעניין. בשנת תש"ט מזכיר ה"אמרי חיים" במכתב שנשלח לרומניה את ההתכתבות שלפנינו: "בענין פינוי עצמות הקדושים, אז כשהצעתי הענין לפני הגאון מבראשוי שליט"א, כתב לי תשובה להיתר". המחשבה להעלות את ארונו של ה"אהבת ישראל" החלה עוד בחורף תש"ה, אך מחמת עיכובים רבים העניין נדחה שוב ושוב עד לשנת תש"י. פתיחת הקבר התבצעה לבסוף בחודש שבט תש"י, במעמד הרב מבראשוב. רבי דוד עלה לאוניה יחד עם הארון, וביקש לעלות באותה הזדמנות לארץ ישראל, אך לאחר שעלה על האוניה עוכב הארון בנמל להפלגה אחרת, ורבי דוד הגיע לארץ מספר ימים לפני בוא הארון (עתון "שערים", 23/2/1950).
במהלך חפירת הקבר נשא הגאון מבראשוב דברי כיבושין והתעוררות. בתוך דבריו אמר: "שהצדיק קבור בחוץ לארץ יכולתו להשפיע טובה רק על תושבי עירו, מה שאין כן כשהוא טמון בארץ ישראל יש לו כח להשפיע חסדים ורחמים על כלל ישראל בכל העולם". בספר תולדותיו של ה"אהבת ישראל" – 'קדוש ישראל' (חלק ב', עמ' תקסו-תקסז) מוסיף על כך: "יש לציין כי דברי הגה"צ אכן התקיימו כעבור תקופה קצרה ביותר. עד עת ההיא היו נעולות שערי הברזל של רומניה, ורק מתי מספר יהודים הורשו לצאת ממנה, והנה שבועות מספר לאחר מכן נפתחו השערים ורבבות יהודים יצאו ממנה ועלו לארץ הקודש במשך תקופה קצרה". [ב'קדוש ישראל', שם, עמ' תקסו, נכתב כי ההתכתבות בין ה"אמרי חיים" לגאון מבראשוב בעניין העברת הקבורה החלה בשנת תש"ז, אך בתשובה שלפנינו מתברר כי ההתכתבות ביניהם החלה כבר בשבט תש"ה, עוד טרם סיום המלחמה].
על מהלך העלאת ארונו של ה"אהבת ישראל" לארץ ישראל ידועים סיפורים נפלאים. בתחילה הסתפקו בני המשפחה באיזה עיר לקוברו, אך ה"חזון איש" הכריע שיש לקוברו בבני ברק. החזו"א אף השתתף בהלוייתו עד לאחר סתימת הגולל. מסופר שכשהגיע ארונו לארץ נודע לחזו"א שבדרך לארץ נפתח מעט הארון וראו שגופו הקדוש של ה"אהבת ישראל" נשאר שלם ורימה לא שלטה בו, וזאת למרות שעברו קרוב לשלש עשרה שנים מפטירתו. לאור זאת ביקש ה"חזון איש" שיפתחו את ארונו, "כדי שיצמח מזה קידוש השם בעיני הבריות בראותם שאין רימה שולטת בצדיקים", ואכן כך עשו. לפי המסופר, החזו"א אף רצה שיוציאו לגמרי את גופו מהארון ויקברוהו בלי ארון, כמנהג ארץ ישראל, אך לזה לא הסכים ה"אמרי חיים" (מעשה איש, ז, עמ' קסה-קסו; פאר הדור, ד, עמ' קמט, ע"פ רשימותיו של ר' משה שנפלד).
הגאון החסיד רבי דוד שפרבר (תרל"ז-תשכ"ב), מגדולי רבני גליציה ורומניה. נולד בזבלטוב למשפחת חסידי קוסוב-וויזניץ. תלמיד הגאון רבי מאיר אריק, תלמידו ועורך כתביו של האדמו"ר רבי משה האגער מקוסוב בעל "אזור האמונה". הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"חקל יצחק" מספינקא וה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. משנת תרס"ח כיהן כדיין ומו"צ בהאוואש-מעזא (פאליען-ריסקווא) ומשנת תרפ"ב רב בבראשוב (קראנשטאדט). בעל "אפרקסתא דעניא", "מכתם לדוד", "תהלה לדוד" ועוד ספרים. התפרסם בהיתרי עגונות השואה. בחורף תש"י עלה לארץ ישראל. בארץ נודע בשם "הרב מבראשוב" והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" ו"החינוך העצמאי" בארץ-ישראל.
התשובה שלפנינו לא נדפסה בשלמותה בספר השו"ת שלו "אפרקסתא דעניא", חלק ג, סימן רכח, עמ' ריד-רכד (מהדורת ניו-יורק תשס"ב). בסוף התשובה המופיעה שם, נדפס בסוגריים: "חסר סיום התשובה, וחבל על דאבדין". לפנינו התשובה בשלמותה בלי חיסרון. בחלק מהתשובה שלפנינו שינויי לשון ונוסח מהתשובה שנדפסה (מלבד הקטעים החסרים בתשובה הנדפסת). לא ברור האם המכתב שלפנינו הוא הנוסח הסופי של התשובה, ואילו התשובה הנדפסת הינה טיוטה בלבד, או להיפך.
בהסכמה שכתב האדמו"ר בעל ה"ישועות משה" מויז'ניץ למהדורה החדשה של שו"ת "אפרקסתא דעניא" ישנה התייחסות לתשובה שלפנינו, וכן לגדולת הרב המחבר: "נהניתי מאד לראות שהנך מדפיס מחדש את הספר שו"ת אפרקסתא דעניא... שהיה... מפורסם בדורו ביראתו וחסידותו הקודמת לחכמתו ובגדלותו בתורה ובקיאותו בש"ס ופוסקים... וכעת הנך מוסיף עוד כמה מאות תשובות חדשות מכי"ק, ובתוכם התשובה לכ"ק אאמו"ר זצללה"ה [=ה"אמרי חיים"] בענין העלאת כ"ק אא"ז בעל אהבת ישראל זצללה"ה מגרוו"ד לא"י [=מגרויסוורדיין לארץ ישראל], ועוד כמה מו"מ [=משא ומתן] של הלכה עם כ"ק אאמו"ר זצללה"ה... גדולי דורו סמכו עליו ועל הכרעתו בשאלות החמורות ביותר".
[3] דף (5 עמודים כתובים). 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.
צולם בידי Hans Lampalzer (חתום בלוח), צלם לא-יהודי שפעל במרינבד וצילם בדרך קבע רבנים ואדמו"רים שביקרו בעיירתו. ממעמד זה של האדמו"ר מבעלזא בתחנת הרכבת במרינבד נודעו מספר גלויות שצולמו ע"י הצלם הנ"ל. נדירה במיוחד היא הגלויה שלפנינו (בה נראות בחלון השני של קרון הרכבת שתי נשים, כנראה ממשפחת הרב).
בגב התצלום מכתב קצר, בגרמנית, מודפס במכונת כתיבה וחתום בכתב-יד ("הרשה לי לשלוח לך ברכות חמות ממרינבד..."). הגלויה נושאת חותמת דואר נאצית ממרינבד (בה משולבים שני צלבי קרס) ובול של הרייך הגרמני. הגלויה ממוענת אל Hauptmann Grube, חייל בצבא גרמניה הנאצית (נשלחה למפקדת חיל האוויר – Fliegerhorstkommandantur) בסתיו 1939 – לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה.
בשנות ה-30 פורסמו כמה מתצלומיו של הצלם Lampalzer בשבועון האנטישמי "דר שטירמר" בעריכת יוליוס שטרייכר. השבועון, שנוסד בשנת 1923, שימש במה למתקפות אנטישמיות ארסיות. לצד מאמרי תעמולה, הוא כלל קריקטורות ותצלומים רבים שהתמקדו בעיקר בהצגה סטריאוטיפית של היהודי. כמה מהתצלומים שפורסמו בשבועון תיעדו מנהיגים יהודים, רבנים ואדמו"רים (כך למשל, בשנת 1937 פרסם השבועון תצלום של האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור, תחת הכותרת "יהודי אמיתי מהמזרח". תצלום זה צולם גם כן בידי Lampalzer. למידע נוסף, ראה: "הבזקי זכרון, צילום בתקופת השואה", הוצאת "יד ושם", ירושלים, 2018, עמ' 56-65).
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת במיעוט אכילה ומיעוט שינה. נודע כסנגורם של ישראל וכאיש מופת פלאי הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, מנהיג לאלפי חסידים, ואחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים שחיפשו אחריו בתור אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו בבריחה מגטו לגטו, עד שבניסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה, ומשדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יוון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל בודד ויחידי מכל משפחתו, בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה ונרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. בכל מהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגורייא (תרס"א-תש"י – אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגורייא את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל – בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.
8.5X13.5 ס"מ. מצב טוב.
ספר "תולדות יעקב יוסף" – הספר החסידי הראשון שהובא לדפוס. מחברו הוא הגאון המקובל רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה (נפטר תשרי תקמ"ב 1781), מגדולי וזקני תלמידי ה"בעל שם טוב" (לפי מסורות חסידיות שונות נולד בשנות הת"כ ונפטר קרוב לגיל 120). תלמידו המובהק של הבעש"ט וראשון מפיצי דרך החסידות. ספר זה הוא המקור החשוב והאותנטי ביותר לתורת הבעש"ט, ובו מביא המחבר בלמעלה מ-280 מקומות דברי תורה ששמע באזניו מפי רבו הבעש"ט – לאורך הספר הודגשו בכל פעם מקומות אלה והם פותחים במילים "שמעתי ממורי".
חביבות מיוחדת נודעה לספר זה אצל גדולי החסידות שהפליגו בדבר קדושתו של הספר. המגיד ממזריטש אמר על מחברו, כי זכה לגילוי אליהו והשיג מדרגות גבוהות. רבי פנחס מקוריץ אמר על הספר כי עוד לא היו ספרים כאלה בעולם, וכי תורתו היא מן השמים. הוא היה אומר שכל הספרים החדשים אינם עפ"י האמת, לבד מספרי הרב מפולנאה שהם "תורה מגן עדן", ובכל דיבור "ושמעתי ממורי" אפשר להחיות מתים [!]. הסבא-קדישא משפולי היה מייעץ כסגולה להניח את הספר הקדוש תחת מראשותיו של חולה (לישרים תהלה).
כשעלה רבי מנדל מוויטבסק לארץ נפגש עם רבי פנחס מקוריץ שאמר לו "למה הדפיס הרב מפולנאה אלף ספרים וקבע מחירם זהוב לכל ספר, מוטב היה אילו הדפיס רק ספר אחד ואני הייתי משלם עבורו אלף זהוב...".
במהלך המלחמה נגד החסידות נשרפה המהדורה הראשונה בפומבי בעיר ברודי ובמקומות אחרים וזו הסיבה לנדירותה הרבה של מהדורה זו (אנציקלופדיה לחסידות, ב' עמ' רעז).
בדף א' חותמת: "דניאל בר"א ז"ל" – חותמתו של הגביר הנודע רבי דניאל יפה (איציג) מברלין (תפ"ג-תקנ"ט), פרנס ומנהיג ראשי של קהילת ברלין ושל כל קהילות פרוסיה משנת תקכ"ד עד לפטירתו בתקנ"ט. נודע כאספן ספרים וכתבי-יד והקים בביתו ספריה ובית מדרש עבור רבנים ותלמידי חכמים שבאו ללמוד אצלו, ואף תמך בהם כספית. רבינו יוסף תאומים בעל ה"פרי מגדים" חיבר את רוב ספריו בהיותו בביתו של רבי דניאל יפה בברלין, והוא מזכירו ומודה לו בהקדמות ספריו. חותמת נוספת באותו עמוד (על גבי הטקסט) של "בית המדרש ק"ק אשכנזים בלונדון".
[1], רב דף. דף השער אינו מקורי, והוא צילום על נייר ישן. 32 ס"מ. מצב טוב. כתמים ומעט בלאי. בדף א פגמים (משוקמים) בטקסט. רישומים וחותמות. כריכת עור מהודרת, חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 605.
במהדורה זו נוספו (בששת העמודים האחרונים) יותר מעשרה מאמרים חדשים מאת המחבר, שלא נדפסו במהדורה הראשונה.
בשער הספר: "ספר מגיד דבריו ליעקב (אותיות אלו מודגשות בשער, והם סופי תיבות של שם המחבר רבי דוב), והוא לקוטי אמרים... אמרות טהורות... שמעו דבר המלך... מדי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו, ה"ה הרב הגדול החריף ובקי בנגלה ובנסתר, גאון תפארת ישראל, האלקי חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, גולה עמוקים... כבוד מו' דוב בער זללה"ה, שהיה מגיד מישרים דק"ק מעזריטש ושארי קהלות...".
הספר, בשתי מהדורותיו, הובא לדפוס על ידי רבי שלמה מלוצק (מחבר ספר "דברת שלמה"), תלמידו המובהק ושאר בשרו של המגיד ממעזריטש. בתחילת הספר כתב רבי שלמה מלוצק שתי הקדמות יסודיות ומפורסמות בעולם החסידות. בראשונה שבהן מספר על רוח הקודש ששרתה על רבותיו - הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, ועל רום השגותיהם ומדרגותיהם; וכך כותב על רבו המגיד ותורתו: "...ובדבריו הקדושים רמוזים הבנת כמה מאמרים מעץ חיים ומכונת האר"י ז"ל ומזוהר, כידוע לכל שומע אמרותיו הנעימים למאות ולאלפים מגדולי עולם, ונכנסו דבריו בלבם כאש בוערת ונתלהב נפשם לעבודת הבורא... יום ליום יביע אומר... בקדושה ובטהרה ובפרישות... תפלתו ודבורו הי' נשמעת, והקב"ה גוזר והוא מבטל... עינינו ראו ולא זר גודל השגת מדרגתו גבוה מאד...".
בהמשך הקדמתו מספר את ששמע מהמגיד על רבו הבעש"ט: "שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעש"ט זלה"ה למד אותו שיחת עופות ושיחת דקלים וכו', וגם למד עמו סודות שמות הקדושים ויחודים, וגם ספר מעין חכמה למד אותו, ואמר לו פירוש על כל תיבה, וגם הראה לי בספר רזיאל אותיות וכתב מלאכים ואמר שלמד אותו כל זה... וגם הראה לי בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים, ואמר לי ממש שע"י שמות אלו ידע הבעש"ט בכל חודש ניסן, בכל שנה, איזה ממונים ממנים על העולם, בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו...".
בהמשך ההקדמה מספר המו"ל את התלבטויותיו לגבי הדפסת הספר, ועל חילופי דברים עם רבו בעניין: "שאל אותי אדומ"ו זלה"ה למה אין אני כותב מה שאני שומע, והשבתי לו... ראיתי כותבי כתבים ומקצרים מאד מכוונת אדומ"ו... וכותבים לפי הבנתם. ואמר לי אעפ"כ איך שיהיה נכתב, הכל טוב...".
הקדמותיו אלו חזרו ונדפסו בספרו "דברת שלמה" (זולקווה, תר"ח). בהסכמה שנתן ה"חוזה" מלובלין לספרו מתייחס להקדמות אלה וכותב: "כבר יצא טבעו בעולם על ידי הקדמה שעל ספר לקוטי אמרים של מורינו ורבינו הגדול והקדוש מהו' דוב בער ז"ל".
פרטים על עריכת הספר שלפנינו מופיעים אף הם בהקדמה הראשונה. ע"פ המובא שם, הספר נכתב "מכמה כותבים, והעיקר מועתק מכתיבת יד הרב המופלג החסיד ועניו הישיש מוהר"ר זאב וואלף מק"ק הראדנא". אמנם, ישנה מסורת שקיבל האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, הכותב לגבי המאמר ד"ה "עולת תמיד" (נדפס במהדורה שלפנינו בדף כה/1): "שמעתי שמאמר זה כתב רבינו ז"ל [=האדמו"ר הזקן בעל התניא] בהיותו אצלו".
בהוספות שנוספו במהדורה זו בסוף הספר, הדפיס המו"ל הרה"ק רבי שלמה לוצקר, שאלה שנשאל המגיד על אחד ממאמריו, ומה שהשיב על כך: "נשאל מן הרב הקדוש בעל המחבר זללה"ה בענין הדרוש שאמר... והשיב הוא זללה"ה...".
החוקר נתנאל לדרברג סבור שלפחות חלקים מהספר נכתבו בידי המגיד בעצמו. לעומת זאת, החוקרת ד"ר רבקה שץ-אופנהיימר סבורה שהכותב המרכזי הוא תלמידו של המגיד, רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ראה: לדרברג, השער לאין, עמ' 311-309).
[ברבות השנים התפתח פולמוס זוטא, בין ה"חתם סופר" לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, על היחס לספר, לגבי הדברים שנדפסו בו על עניין התפלה בנוסח ספרד והאר"י (במהדורה שלפנינו בדף כב/1). החת"ס כותב באחת מתשובותיו (או"ח, סי' טז): "ומה שהעתיק מעלתו מספר לקוטי אמרים, אותו ספר לא נמצא בקהלתינו... דברי הספר הנ"ל כדברי ספר החתום". על כך השיב ה"דברי חיים" באריכות על דבריו (שו"ת דברי חיים, ח"ב, או"ח, סי' ח'): "ובחנם התרעם החתם סופר על ליקוטי אמרים, ואולי מחמת שמחברו ראש קהל חסידים לכן לא נכנסו דבריו באזניו... ובאמת הראת לדעת דליקוטי אמרים לאו מדעתיה דנפשיה אמרה, רק בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים..."].
[3], נד דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים במספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. פגם הדפסה בדפים ח, לב, לה ו-לח, עם פגיעה בטקסט. חותמת צנזורה בשער. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 325.
מהדורה נדירה של הספר "נועם אלימלך", שנדפסה בשקלוב, כנראה בין השנים תקמ"ט-תקנ"ד.
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. דברות קודש אלה כתבם בנו של רבי אלימלך, הרה"ק רבי אלעזר, אשר הראם לאביו הגדול שהסכים להדפיסם. בספר זה הועלו עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: ה"חוזה" מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמיד המחבר רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצי' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ אף אמר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה – לאחר פטירתו – אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). בעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם, שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (אהל אלימלך, שם, אות קצד).
ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן [בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך (נתונים בנרתיקי קטיפה), המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות]. סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה – ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2 -לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).
[1], א, ג-פט, ע-צז; יט דף. חסר דף השער. מצב בינוני. חיתוך דפים לא אחיד. שוליהם הפנימיים של כל הדפים שוחזרו ושוקמו בהדבקה ובמילוי נייר. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות. נזקי עש. חיתוך דפים בשוליים עם פגיעה בטקסט במספר דפים. קרעים משוקמים בדף האחרון ובמקומות בודדים נוספים, ללא חיסרון בטקסט. פגמים עם פגיעות קלות בטקסט. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 375.
לפנינו ספר החסידות הראשון שנדפס בעיר שקלוב, שהיתה באותן השנים מעוז המתנגדים לחסידות. הביבליוגרף חיים ליברמן בספרו 'אהל רח"ל' (א, עמ' 176-177) כותב כי "הוצאה זו היא מסתמא בין תקמ"ט לתקנ"ד", ומעיר על התופעה המעניינת שבהדפסת ספר חסידי בשקלוב של אותם ימים. לפי דבריו, כמעט ולא נדפסו ספרי חסידות בשקלוב, למעט ספרי חב"ד בודדים שנדפסו לאחר שנת תקס"ג. בסוף דבריו הוא מעלה השערה כי יתכן שמהדורה זו נדפסה במיוחד בשביל יהודי גליציה ומקום הדפוס הוסתר כדי שיהיה קל יותר להעביר את הספר בגבול, ומאחר והאיסור על הדפסת ספרי קבלה בגליציה הוטל רק בשנת תקנ"ד, מעלה ליברמן השערה נוספת שאולי נדפס הספר לאחר תקנ"ד (בעקבותיו נרשם במפעל הביבליוגרפיה - רשומה 000313521 – תאריך משוער: תקנ"ה בערך; אך בשאר המקומות נרשמה השנה תק"נ).
המביא לבית הדפוס היה רבי ישראל אברהם אב"ד טשארני-אוסטראה, בנו של רבי זושא מאניפולי, ובן-אחיו של המחבר רבי אלימלך מליז'נסק. מעבר לשער, שלוש הסכמות חשובות מאת גדולי החסידות: הסכמת רבי יעקב שמשון משפיטובקה (המזכיר בהסכמתו את המדפיס רבי משה שפירא: "הרבני המופלג החכם השלם מה"ו משה בנן של קדושים בוצינא קדישא מה"ו פנחס"); הסכמת רבי זושא מאניפולי אבי המו"ל ואחי המחבר (הסכמה זו נדפסה לראשונה במהדורה זו, ואילו בהוצאה הראשונה של ה"נעם אלימלך" שנדפסה בלמברג, רבי זושא אינו נמנה עם המסכימים), והסכמת רבי אריה ליב אב"ד וואלטשיסק.
אחרי ההסכמות נדפסה הקדמת בן המחבר האדמו"ר רבי אלעזר וויסבלום, הכותב בתוך דבריו דברי תפילה וברכה מעניינים: "...למען כבוד שמך הגדול תעשה ותקיים נא כל הברכות אשר תמיד על פה כבוד אבי מ"ו הורגלו להיות מברך ישראל ולמסור נפשו עליהם בכל עת ולבטל מהם גזירות רעות בתפילתו הנאמנה במסירת נפשו..." [הקדמה זו הושמטה בחלק מן המהדורות הבאות. בספר "אהל שלמה" לתולדות האדמו"ר רבי שלמה מראדומסק (חלק ב', פיעטרקוב, תרצ"ה, עמ' לא), הביא כי הקדמה זו היתה חביבה במיוחד על האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק, "כמעט ככל הספר נועם אלימלך". האדמו"ר אף פנה למדפיסים וביקש שידפיסו את הספר עפ"י דפוס סלאוויטא שבו מופיעה הקדמה זו].
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. דברות קודש אלה כתבם בנו הרה"ק רבי אלעזר, אשר הראם לאביו הגדול והסכים להדפיסם. בספר זה הועלו עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: ה"חוזה" מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמיד המחבר רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצי' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ אף אמר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה - לאחר פטירתו - אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). בעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם, שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (אהל אלימלך, שם, אות קצד).
ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן [בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך (נתונים בנרתיקי קטיפה), המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות]. סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה - ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2 -לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).
המביא לבית הדפוס של מהדורה זו, הרב הקדוש רבי ישראל אברהם אב"ד טשערני-אוסטראה (תקל"ב בערך-תקע"ד). אביו רבי זושא מהאניפולי אמר עליו שהוא נשמת חזקיהו מלך יהודה. חתנו וממלא מקומו של הרב הקדוש רבי זאב וואלף מטשערני-אוסטראה, מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש ולאחר מכן מראשי הישוב החסידי בעיה"ק טבריה. כשעלה חותנו לארץ הקודש, בשנת תקנ"ח, נבחר רבינו כממלא מקום חותנו הקדוש. אחרי פטירתו בגיל מ"ב שנה, המשיכה אלמנתו הרבנית בהנהגת החסידים, ובניהול "שולחנות" כאדמו"ר [כששבת מחותנם רבי מרדכי מטשרנוביל בעירה, הלך לסעודה שלישית שלה]. הרבנית נהרגה ברעש האדמה בטבריה בשנת תקצ"ז ומנו"כ בטבריה סמוך לאביה הרה"ק רבי וואלף מטשערני. בתו היתומה נתגדלה בבית הרב הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל ונישאה לבנו של הרב הקדוש רבי דוד מטולנא. מצאצאיה נסתעפו אדמו"רי בית טולנא. מלבדה הניח אחריו ארבעה בנים, שאחד מהם היה חתנו של הרב הקדוש רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא.
פב, פד-קנ דף (שיבוש בספירת הדפים, ללא חסרון). 18 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. רוב הדפים במצב בינוני או בינוני-טוב. מספר דפים במצב בינוני-גרוע. כחציו של דף השער חסר ושוחזר בצילום והדבקה. כתמים. בחלק מהדפים: קרעים, פגמים ופגעי עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים באופן מקצועי. כתמים כהים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 376.