מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
- (-) Remove שואה filter שואה
- אנטישמיות (33) Apply אנטישמיות filter
- אנטישמיות, (33) Apply אנטישמיות, filter
- הפליטה (33) Apply הפליטה filter
- ושארית (33) Apply ושארית filter
- and (33) Apply and filter
- antisemit (33) Apply antisemit filter
- antisemitism, (33) Apply antisemitism, filter
- erit (33) Apply erit filter
- hapletah (33) Apply hapletah filter
- holocaust (33) Apply holocaust filter
- she (33) Apply she filter
- she'erit (33) Apply she'erit filter
- sheerit (33) Apply sheerit filter
מציג 1 - 12 of 33
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $400
לא נמכר
תעודה מודפסת, אישור על העברת כספים לחברת "העברה" בבעלותם המשותפת של בנק אנגלו-פלשתינה, בנק הטמפלרים והסוכנות היהודית, עם מילוי פרטים בכתב יד וחותמות-דיו של בנק הטמפלרים. 1935. אנגלית.
הסכם ההעברה ("טרנספר") נחתם בשנת 1933 בין שלטונות גרמניה הנאצית לסוכנות היהודית, במטרה להעביר את רכושם והונם של יהודי גרמניה לארץ ישראל. במסגרת ההסכם, הפקידו בעלי הון יהודים-גרמנים את כספם בידי אחת משלוש חברות תיווך ("הנוטע", "חברת אנגלו-פלשתינה" או "העברה"), והללו מסרו אותו לחברות בארץ ישראל, תוך הבטחה שירכשו בו סחורות גרמניות בלבד. לאחר שעלו בעלי ההון היהודים ארצה, הוחזרו להם שני שלישים מהונם המקורי.
מפעל ההעברה עורר עימות סוער בישוב היהודי בארץ ובתפוצות, בין היתר סביב השאלה המוסרית של עצם ניהול משא ומתן עם הנאצים והרווח הכלכלי המופק מכך.
[1] דף, 24.5X22 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קמטים ומעט קרעים קלים בשוליים. נקבי תיוק.
הסכם ההעברה ("טרנספר") נחתם בשנת 1933 בין שלטונות גרמניה הנאצית לסוכנות היהודית, במטרה להעביר את רכושם והונם של יהודי גרמניה לארץ ישראל. במסגרת ההסכם, הפקידו בעלי הון יהודים-גרמנים את כספם בידי אחת משלוש חברות תיווך ("הנוטע", "חברת אנגלו-פלשתינה" או "העברה"), והללו מסרו אותו לחברות בארץ ישראל, תוך הבטחה שירכשו בו סחורות גרמניות בלבד. לאחר שעלו בעלי ההון היהודים ארצה, הוחזרו להם שני שלישים מהונם המקורי.
מפעל ההעברה עורר עימות סוער בישוב היהודי בארץ ובתפוצות, בין היתר סביב השאלה המוסרית של עצם ניהול משא ומתן עם הנאצים והרווח הכלכלי המופק מכך.
[1] דף, 24.5X22 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קמטים ומעט קרעים קלים בשוליים. נקבי תיוק.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $1,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
שתי רשימות חברים (Mitglieder-Verzeichnis), שנדפסו מטעם הארגון Verein selbständiger Handwerker jüdischen Glaubens zu Berlin [איגוד בעלי המלאכה העצמאיים בני הדת היהודית בברלין]. [ברלין, 1935-1937]. גרמנית.
שתי חוברות הכוללות שמות של למעלה מאלף בעלי מלאכה ובתי עסק יהודיים בברלין, ומתעדות את חיי המסחר והכלכלה היהודיים תחת השלטון הנאצי, מעט לפני חיסולה של הכלכלה היהודית בגרמניה.
הארגון Verein selbständiger Handwerker jüdischen Glaubens נוסד בשנת 1895 בגרמניה, במטרה לקדם את בעלי המלאכה היהודיים ולהיאבק בתדמית הרעה שדבקה בהם. הארגון סיפק לחבריו תמיכה משפטית, ניהל קרן הלוואות, חילק קצבאות לנזקקים ואחת לכמה שנים פרסם חוברות עם שמות העסקים היהודיים הרשומים בסניפו המרכזי – ברלין.
עם עליית הנאצים לשלטון התגוררו בברלין כמחצית מבעלי המלאכה היהודיים בגרמניה. עוד בשנת 1933, הוכרז על חרם על סחורות ועסקים יהודיים, ועמו החל תהליך עקבי של דיכוי כלכלי ובידוד חברתי של יהודי גרמניה. ככל שהורע מצבם, הצטרפו יותר ויותר יהודים ל"איגוד בעלי המלאכה". הרשימות שפרסם אפשרו להם לפצות על אבדן הלקוחות הגרמנים בזכות היכרות עם לקוחות יהודים חדשים.
למרות מאמצי הארגון, נסגרו במהלך שנות ה-30 מרבית העסקים היהודיים בגרמניה. בראשית שנת 1938 פורסמה תקנה האוסרת על יהודים להפעיל עסקים ולשווק סחורות, ולאחר מאורעות "ליל הבדולח" - חוסלו העסקים היהודיים כליל. אותה השנה נמלט מנהל "איגוד בעלי המלאכה", וילהלם מרכוס (Wilhelm Marcus), אל מחוץ לגבולות גרמניה, והארגון חוסל למעשה.
לפנינו שתי הרשימות האחרונות שפרסם "איגוד בעלי המלאכה" במהלך שנות ה-30, המתעדות את בעלי המלאכה והעסקים הקטנים בקהילה היהודית של ברלין: חוברת אחת עם שמות חברי הארגון בשנים 1934-1935 וחוברת שנייה עם שמות החברים בשנים 1936-1937. החוברות ערוכות על פי סדר האל"ף-בי"ת, מחולקות על פי סוג בית העסק וכוללות את שמות החברים וכתובותיהם. בחוברת הראשונה מופיעות פרסומות רבות לבתי העסק השונים ודף שנועד להוספת כתובות ופרטים נוספים (מולא בעפרון).
שתי חוברות. 328 ו-208 עמ', 15.5 ס"מ בקירוב. כרוכות בעטיפות נייר מקוריות. החוברת משנת 1935 במצב טוב, עם פגמים קלים (בעיקר בעטיפה). החוברת משנת 1937 במצב טוב-בינוני, עם עטיפה ודפים ספורים מנותקים; קרעים קלים בשוליים של עמודים ספורים. חותמת דיו על גבי העטיפה של חוברת אחת ועל גבי דף השער של החוברת השנייה.
עותקים בודדים של שתי החוברות מופיעים ב-OCLC.
שתי חוברות הכוללות שמות של למעלה מאלף בעלי מלאכה ובתי עסק יהודיים בברלין, ומתעדות את חיי המסחר והכלכלה היהודיים תחת השלטון הנאצי, מעט לפני חיסולה של הכלכלה היהודית בגרמניה.
הארגון Verein selbständiger Handwerker jüdischen Glaubens נוסד בשנת 1895 בגרמניה, במטרה לקדם את בעלי המלאכה היהודיים ולהיאבק בתדמית הרעה שדבקה בהם. הארגון סיפק לחבריו תמיכה משפטית, ניהל קרן הלוואות, חילק קצבאות לנזקקים ואחת לכמה שנים פרסם חוברות עם שמות העסקים היהודיים הרשומים בסניפו המרכזי – ברלין.
עם עליית הנאצים לשלטון התגוררו בברלין כמחצית מבעלי המלאכה היהודיים בגרמניה. עוד בשנת 1933, הוכרז על חרם על סחורות ועסקים יהודיים, ועמו החל תהליך עקבי של דיכוי כלכלי ובידוד חברתי של יהודי גרמניה. ככל שהורע מצבם, הצטרפו יותר ויותר יהודים ל"איגוד בעלי המלאכה". הרשימות שפרסם אפשרו להם לפצות על אבדן הלקוחות הגרמנים בזכות היכרות עם לקוחות יהודים חדשים.
למרות מאמצי הארגון, נסגרו במהלך שנות ה-30 מרבית העסקים היהודיים בגרמניה. בראשית שנת 1938 פורסמה תקנה האוסרת על יהודים להפעיל עסקים ולשווק סחורות, ולאחר מאורעות "ליל הבדולח" - חוסלו העסקים היהודיים כליל. אותה השנה נמלט מנהל "איגוד בעלי המלאכה", וילהלם מרכוס (Wilhelm Marcus), אל מחוץ לגבולות גרמניה, והארגון חוסל למעשה.
לפנינו שתי הרשימות האחרונות שפרסם "איגוד בעלי המלאכה" במהלך שנות ה-30, המתעדות את בעלי המלאכה והעסקים הקטנים בקהילה היהודית של ברלין: חוברת אחת עם שמות חברי הארגון בשנים 1934-1935 וחוברת שנייה עם שמות החברים בשנים 1936-1937. החוברות ערוכות על פי סדר האל"ף-בי"ת, מחולקות על פי סוג בית העסק וכוללות את שמות החברים וכתובותיהם. בחוברת הראשונה מופיעות פרסומות רבות לבתי העסק השונים ודף שנועד להוספת כתובות ופרטים נוספים (מולא בעפרון).
שתי חוברות. 328 ו-208 עמ', 15.5 ס"מ בקירוב. כרוכות בעטיפות נייר מקוריות. החוברת משנת 1935 במצב טוב, עם פגמים קלים (בעיקר בעטיפה). החוברת משנת 1937 במצב טוב-בינוני, עם עטיפה ודפים ספורים מנותקים; קרעים קלים בשוליים של עמודים ספורים. חותמת דיו על גבי העטיפה של חוברת אחת ועל גבי דף השער של החוברת השנייה.
עותקים בודדים של שתי החוברות מופיעים ב-OCLC.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $500
לא נמכר
Erblehre, Abstammungs- und Rassenkunde in Bildlicher Darstellung [התורשה, מדע היוחסין והגזע, ייצוג חזותי], פורטפוליו ובו לוחות טקסט, ציורים ותרשימים להוראת תורת התורשה והגזע. הטקסט מאת Alfred Vogel; הציורים מאת Eberhard Brauchle. הוצאת Verlag für National Literatur Gebr. Rath, שטוטגרט, 1939. גרמנית. מהדורה שנייה.
פורטפוליו ובו 80 לוחות המשלבים טקסט, ציורים ותרשימים (רבים מהם בצבע) שנועדו להוראת תורת התורשה והגזע בבתי ספר בגרמניה הנאצית. את הפורטפוליו יצר Alfred Vogel, מנהל בית ספר יסודי בעיר באדן, כחומר לימוד נלווה לספר לימוד אחר שכתב באותו נושא ("Erblehre und Rassenkunde für die Grund- und Hauptschule", 1937). הלוחות אוירו בידי Eberhard Brauchle.
הלוחות נחלקים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה עוסקת בחוקי התורשה של מנדל, חוקים שנקבעו על-ידי הביולוג גרגור מנדל (Gregor Mendel, 1822-1884) במחקריו. בלוחות אלו ציורים ותרשימים המציגים ניסויים ומחקרים גנטיים שונים בצמחים. הקבוצה השנייה עוסקת בחקר התורשה ובתורת הגזע. בעזרת ציורים, תרשימים, תצלומים ועוד, מוצגת בלוחות אלו התאוריה האנטישמית הגזענית של עליונות הגזע הארי ונחיתות הגזעים האחרים.
הפורטפוליו, המשקף את הדוקטרינה של המפלגה הנאצית ואת הגדרות הגזע ב-"חוקי נירנברג", שם דגש מיוחד על טבעו ואופיו של היהודי: גנטיקה נחותה, חילול הגזע הארי, תרבות מנוונת, מוסר פגום, אהבה לכסף, המזימה להשתלט על העולם, וכדומה. בתחתית חלק מהלוחות מופיעים ציטוטים ומשפטים המשקפים את העקרונות הגזעניים והאנטישמיים של המפלגה הנאצית.
[1], 79 לוחות (ממוספרים 1-48,י aי48, 49-78),י 39 ס"מ. תיקייה: 30.5X40 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. קמטים קלים בפינות הלוחות. כתמים, קרעים ופגמים בתיקייה.
פורטפוליו ובו 80 לוחות המשלבים טקסט, ציורים ותרשימים (רבים מהם בצבע) שנועדו להוראת תורת התורשה והגזע בבתי ספר בגרמניה הנאצית. את הפורטפוליו יצר Alfred Vogel, מנהל בית ספר יסודי בעיר באדן, כחומר לימוד נלווה לספר לימוד אחר שכתב באותו נושא ("Erblehre und Rassenkunde für die Grund- und Hauptschule", 1937). הלוחות אוירו בידי Eberhard Brauchle.
הלוחות נחלקים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה עוסקת בחוקי התורשה של מנדל, חוקים שנקבעו על-ידי הביולוג גרגור מנדל (Gregor Mendel, 1822-1884) במחקריו. בלוחות אלו ציורים ותרשימים המציגים ניסויים ומחקרים גנטיים שונים בצמחים. הקבוצה השנייה עוסקת בחקר התורשה ובתורת הגזע. בעזרת ציורים, תרשימים, תצלומים ועוד, מוצגת בלוחות אלו התאוריה האנטישמית הגזענית של עליונות הגזע הארי ונחיתות הגזעים האחרים.
הפורטפוליו, המשקף את הדוקטרינה של המפלגה הנאצית ואת הגדרות הגזע ב-"חוקי נירנברג", שם דגש מיוחד על טבעו ואופיו של היהודי: גנטיקה נחותה, חילול הגזע הארי, תרבות מנוונת, מוסר פגום, אהבה לכסף, המזימה להשתלט על העולם, וכדומה. בתחתית חלק מהלוחות מופיעים ציטוטים ומשפטים המשקפים את העקרונות הגזעניים והאנטישמיים של המפלגה הנאצית.
[1], 79 לוחות (ממוספרים 1-48,י aי48, 49-78),י 39 ס"מ. תיקייה: 30.5X40 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. קמטים קלים בפינות הלוחות. כתמים, קרעים ופגמים בתיקייה.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $800
נמכר ב: $1,125
כולל עמלת קונה
כ-65 תעודות, מסמכים ופריטים נוספים שהיו שייכים למשפחה יהודית מווינה שעלתה לארץ ישראל בשנת 1939. אוסטריה וארץ ישראל, שנות העשרה עד שנות ה-50 של המאה ה-20. גרמנית ומעט עברית.
אוסף תעודות ומסמכים מעיזבונה של משפחה יהודית מהעיר וינה – בני הזוג הרמן (צבי / הירש) ורגינה (רבקה) הלר, וילדיהם, יוסף, לאו ומכסימיליאן. המסמכים מתעדים את קורות המשפחה בתקופה שבין מלחמות העולם, עד לעלייתם לארץ ישראל חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מן המסמכים השונים ניתן ללמוד כי בני הזוג הרמן ורגינה נולדו בבוקובינה בשנות ה-90 של המאה ה-19. בראשית המאה ה-20 היגרו לווינה ובשנת 1920 נישאו. בשנות ה-20 למד הרמן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת וינה ובמהלך שנות ה-30 עבד כעו"ד. בשנת 1939, כשנה לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית עלו בני המשפחה לארץ ישראל.
בין הפריטים:
• זוג תפילין נתונים בנרתיק בד ועליו רקומים מגן דוד ומונוגרמה (עם האות H – הלר); היו שייכים, ככל הנראה, להרמן הלר. • כתובה לחתונתם של הרמן ורגינה בשנת 1920 – טופס מודפס בעברית, עם מילוי פרטים בכתב-יד (דפוס "י. מ. בעלף", וינה). • Amtszeugnis, מכתב המלצה מטעם לשכת בית המשפט העליון בווינה (Präsidium des Oberlandesgerichts); ניתן להרמן הלר באוגוסט 1938 • Bescheinigung, תעודת פטור משירות צבאי שניתנה להרמן הלר בשנת 1939, בשל יהדותו, מטעם מפקדת המחוז הצבאית בווינה (Wehrbezirkskommando Wien II). חתומה בחותמת-דיו עם סמל עיט הרייך. • שני דרכונים גרמניים (Deutsches Reich Reisepass) שניתנו לרגינה ולבנה יוסף בשנים 1938-1939. הדרכונים חתומים בחותמת "J" י(Jude – יהודי), בחותמות המשטרה הנאצית בווינה (Polizeipräsident in Wien) ובחותמות נוספות. לצד שמה של רגינה נוסף השם "שרה" (על-פי חוק שחוקק בגרמניה הנאצית בשנת 1938). בדרכונים חותמות של הקונסוליה הבריטית בווינה, חותמות ויזה לארץ ישראל מינואר 1939 וחותמות של מחלקת ההגירה המנדטורית (אישור להתיישב בארץ ישראל). • תעודת עלייה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל. ניתנה להרמן הלר ולמשפחתו בפברואר 1939.
כן כולל האוסף מסמכים על-שם הרמן הלר מהשנים בהן למד משפטים באוניברסיטת וינה; שתי תעודות אזרחות מוניציפליות של העיר וינה, על שם הרמן ורגינה הלר (1933); מגוון תעודות מטעם מוסדות חינוך שנים שניתנו להרמן ולילדיו; שני פנקסי חבר מטעם ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל (1949 ו-1953); ועוד.
סה"כ כ-65 פריטים. גודל ומצב משתנים.
אוסף תעודות ומסמכים מעיזבונה של משפחה יהודית מהעיר וינה – בני הזוג הרמן (צבי / הירש) ורגינה (רבקה) הלר, וילדיהם, יוסף, לאו ומכסימיליאן. המסמכים מתעדים את קורות המשפחה בתקופה שבין מלחמות העולם, עד לעלייתם לארץ ישראל חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מן המסמכים השונים ניתן ללמוד כי בני הזוג הרמן ורגינה נולדו בבוקובינה בשנות ה-90 של המאה ה-19. בראשית המאה ה-20 היגרו לווינה ובשנת 1920 נישאו. בשנות ה-20 למד הרמן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת וינה ובמהלך שנות ה-30 עבד כעו"ד. בשנת 1939, כשנה לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית עלו בני המשפחה לארץ ישראל.
בין הפריטים:
• זוג תפילין נתונים בנרתיק בד ועליו רקומים מגן דוד ומונוגרמה (עם האות H – הלר); היו שייכים, ככל הנראה, להרמן הלר. • כתובה לחתונתם של הרמן ורגינה בשנת 1920 – טופס מודפס בעברית, עם מילוי פרטים בכתב-יד (דפוס "י. מ. בעלף", וינה). • Amtszeugnis, מכתב המלצה מטעם לשכת בית המשפט העליון בווינה (Präsidium des Oberlandesgerichts); ניתן להרמן הלר באוגוסט 1938 • Bescheinigung, תעודת פטור משירות צבאי שניתנה להרמן הלר בשנת 1939, בשל יהדותו, מטעם מפקדת המחוז הצבאית בווינה (Wehrbezirkskommando Wien II). חתומה בחותמת-דיו עם סמל עיט הרייך. • שני דרכונים גרמניים (Deutsches Reich Reisepass) שניתנו לרגינה ולבנה יוסף בשנים 1938-1939. הדרכונים חתומים בחותמת "J" י(Jude – יהודי), בחותמות המשטרה הנאצית בווינה (Polizeipräsident in Wien) ובחותמות נוספות. לצד שמה של רגינה נוסף השם "שרה" (על-פי חוק שחוקק בגרמניה הנאצית בשנת 1938). בדרכונים חותמות של הקונסוליה הבריטית בווינה, חותמות ויזה לארץ ישראל מינואר 1939 וחותמות של מחלקת ההגירה המנדטורית (אישור להתיישב בארץ ישראל). • תעודת עלייה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל. ניתנה להרמן הלר ולמשפחתו בפברואר 1939.
כן כולל האוסף מסמכים על-שם הרמן הלר מהשנים בהן למד משפטים באוניברסיטת וינה; שתי תעודות אזרחות מוניציפליות של העיר וינה, על שם הרמן ורגינה הלר (1933); מגוון תעודות מטעם מוסדות חינוך שנים שניתנו להרמן ולילדיו; שני פנקסי חבר מטעם ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל (1949 ו-1953); ועוד.
סה"כ כ-65 פריטים. גודל ומצב משתנים.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $8,750
כולל עמלת קונה
למעלה מ-400 פריטים המתעדים את קורותיה של משפחה יהודית שנמלטה מהעיר וינה לשנגחאי בתקופת מלחמת העולם השנייה. וינה, שנגחאי ומקומות נוספים, שנות ה-30 ושנות ה-40 (מקצתם משנים מוקדמות או מאוחרות יותר). גרמנית, אנגלית, ושפות נוספות.
אוסף מעניין ורחב-היקף של תעודות ומסמכים רשמיים, מכתבים, תצלומים ופריטים נוספים המגוללים את קורות חייהם של בני הזוג מקס ודורותה קונשטיין ובתם אדית, ובפרט את חייהם תחת המשטר הנאצי בווינה, את בריחתם מאירופה בשנת 1940 ואת חייהם בעיר שנגחאי בשנות ה-40.
מקס קונשטיין (Maximilian Konstein) נולד בשנת 1893 בטשביץ' (צ'כיה). במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי, ובראשית שנות ה-20 עבר לווינה ונישא לדורותה (Dorotha; ילידת קרקוב, 1899). בתם, אדית (Edith) נולדה בווינה בשנת 1932.
בשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, החלה משפחת קונשטיין להרגיש את רדיפת היהודים על בשרה – מקס פוטר מעבודתו בחברת הביטוח Kosmos, בני הזוג נאלצו לעזוב את דירתם וכל רכושם נמכר בפרוטות. בעקבות זאת, החליטו מקס ודורותה לעזוב את וינה. לאחר תקופה ממושכת של נסיונות להשיג אשרות נסיעה, שבמהלכה עמדו בקשרים עם הקונסוליה של צ'ילה, הצליחו בשנת 1940 למצוא מקלט בשנגחאי שבאותה עת הייתה העיר היחידה בעולם שאפשר היה להיכנס אליה ללא דרכון או אשרה (כל שנדרש היה אשרת יציאה מאירופה). בשנגחאי חיו כפליטים מחוסרי נתינות. אדית למדה בבית הספר היהודי בעיר והייתה חברה בתנועת הצופים המקומית.
מקס קונשטיין נפטר בשנת 1945. בשנים שלאחר מכן עבדו דורותה ואדית בשירות הצבא האמריקאי. בשנת 1949 קיבלו דרכונים אוסטריים חדשים והשיגו אשרת נסיעה דרך קנדה לארה"ב, שם השתקעו.
האוסף שלפנינו כולל מסמכים רבים המתעדים את רדיפת בני המשפחה באירופה ואת חייהם בעיר שנגחאי. בהם:
• שלושה אישורים, מודפסים, ממולאים בכתב-יד וחתומים בחותמות דיו של משטרת וינה, המעידים שאדית ודורותה הוסיפו את השם האמצעי "שרה" לשמותיהן, ואילו מקס הוסיף את השם "ישראל" (בהתאם לחוק שינוי השמות של גרמניה הנאצית).
• הערכת מחיר רשמית (Verkaufsschätzung) של רכוש המשפחה לקראת עזיבת ביתם בווינה מיום 20 במאי 1939 – פירוט של רהיטי המשפחה והערכתם בפרוטות.
• הודעה מטעם מנהל הנכסים בווינה (Hausverwaltung), המבשרת למשפחת קונשטיין שעליה לעזוב את ביתה לאלתר ולעבור לכתובת חדשה. 22.7.1939.
• שלושה מכתבים שנשלחו אל מקס קונשטיין ממקום עבודתו, חברת הביטוח Kosmos, המתעדים את הרעת מצבו לאחר סיפוח אוסטריה: מכתב מחודש פברואר 1937 (כשנה לפני הסיפוח), המברך את קונשטיין במלאת 25 שנים להצטרפותו לחברה; מכתב קצר מחודש אפריל 1938, המודיע שקשרי העבודה עם החברה ייאלצו להסתיים בסוף השנה; ומכתב פיטורים מחודש יולי 1938.
• דרכון גרמני עבור יהודים על שם מקס קונשטיין. בעמוד הראשון מופיעה החותמת האדומה "J" (יהודי) ולצד שמו נוסף השם האמצעי "ישראל". כולל ויזת כניסה לצ'ילה (מחודש נובמבר 1939), ואישור יציאה חד פעמי מנמל טריאסטה (איטליה).
• מכתב מחודש אוקטובר 1939, מאת הקונסול של צ'ילה בברלין, Artemio Zanartu, המודיע על הכוונה להנפיק ויזות לבני המשפחה, ומפרט את המסמכים שעל המשפחה להמציא.
• ויזת כניסה לצ'ילה על שם דורותה קונשטיין, חתומה בחתימת ידו של הקונסול הצ'יליאני בברלין. ניתנה ביום 25.11.1939.
• כרטיס עליה לאנייה Conte Rosso המפליגה לשנגחאי, עבור אדית קונשטיין.
• מכתב מטעם ארגון הסיוע Kitchen- Fund Kuratorium, למנהל המשרד לענייני פליטים מחוסרי אזרחות בשנגחאי (Director General of the Office for the Shanghai Stateless Refugees Affairs), י1945. מעיד כי הבית בו התגוררו דורותה ואדית נהרס בהפצצה.
• תעודות שונות שהונפקו בשנגחאי על-שם אדית קונשטיין, בהן תעודה מטעם הצבא האמריקאי (Army Advisory Group) שהונפקה בשנת 1948 (אז הייתה אדית בת 16 בלבד), המעידה על עבודתה בשירות הצבא.
• תעודות מטעם בית הספר היהודי בשנגחאי (Shanghai Jewish School) ומחברות בית-ספר ששימשו את אדית במהלך לימודיה בבית הספר.
• תעודות מטעם סניף שנגחאי של תנועת הצופים (The Boy Scouts Association, Shanghai branch).
• מספר גיליונות עיתונים, ובהם ה-Shanghai Jewish Chronicle וה-North-China Daily News.
• ופריטים רבים נוספים, חלקם פריטים אישיים ומזכרות שנאספו לאורך השנים (אלבום תצלומים משנות ה-30; ארנק מעוטר ובו אוסף קטן של שטרות מסין; מניפת נייר עם סמל ארגון הסיוע Rotary International ומפת הסניפים במזרח הרחוק; דגל ישראל רקום; ועוד).
סה"כ כ-460 פריטים (מתוכם כ-290 תצלומים; חלקם באלבום). גודל ומצב משתנים.
אוסף מעניין ורחב-היקף של תעודות ומסמכים רשמיים, מכתבים, תצלומים ופריטים נוספים המגוללים את קורות חייהם של בני הזוג מקס ודורותה קונשטיין ובתם אדית, ובפרט את חייהם תחת המשטר הנאצי בווינה, את בריחתם מאירופה בשנת 1940 ואת חייהם בעיר שנגחאי בשנות ה-40.
מקס קונשטיין (Maximilian Konstein) נולד בשנת 1893 בטשביץ' (צ'כיה). במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי, ובראשית שנות ה-20 עבר לווינה ונישא לדורותה (Dorotha; ילידת קרקוב, 1899). בתם, אדית (Edith) נולדה בווינה בשנת 1932.
בשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, החלה משפחת קונשטיין להרגיש את רדיפת היהודים על בשרה – מקס פוטר מעבודתו בחברת הביטוח Kosmos, בני הזוג נאלצו לעזוב את דירתם וכל רכושם נמכר בפרוטות. בעקבות זאת, החליטו מקס ודורותה לעזוב את וינה. לאחר תקופה ממושכת של נסיונות להשיג אשרות נסיעה, שבמהלכה עמדו בקשרים עם הקונסוליה של צ'ילה, הצליחו בשנת 1940 למצוא מקלט בשנגחאי שבאותה עת הייתה העיר היחידה בעולם שאפשר היה להיכנס אליה ללא דרכון או אשרה (כל שנדרש היה אשרת יציאה מאירופה). בשנגחאי חיו כפליטים מחוסרי נתינות. אדית למדה בבית הספר היהודי בעיר והייתה חברה בתנועת הצופים המקומית.
מקס קונשטיין נפטר בשנת 1945. בשנים שלאחר מכן עבדו דורותה ואדית בשירות הצבא האמריקאי. בשנת 1949 קיבלו דרכונים אוסטריים חדשים והשיגו אשרת נסיעה דרך קנדה לארה"ב, שם השתקעו.
האוסף שלפנינו כולל מסמכים רבים המתעדים את רדיפת בני המשפחה באירופה ואת חייהם בעיר שנגחאי. בהם:
• שלושה אישורים, מודפסים, ממולאים בכתב-יד וחתומים בחותמות דיו של משטרת וינה, המעידים שאדית ודורותה הוסיפו את השם האמצעי "שרה" לשמותיהן, ואילו מקס הוסיף את השם "ישראל" (בהתאם לחוק שינוי השמות של גרמניה הנאצית).
• הערכת מחיר רשמית (Verkaufsschätzung) של רכוש המשפחה לקראת עזיבת ביתם בווינה מיום 20 במאי 1939 – פירוט של רהיטי המשפחה והערכתם בפרוטות.
• הודעה מטעם מנהל הנכסים בווינה (Hausverwaltung), המבשרת למשפחת קונשטיין שעליה לעזוב את ביתה לאלתר ולעבור לכתובת חדשה. 22.7.1939.
• שלושה מכתבים שנשלחו אל מקס קונשטיין ממקום עבודתו, חברת הביטוח Kosmos, המתעדים את הרעת מצבו לאחר סיפוח אוסטריה: מכתב מחודש פברואר 1937 (כשנה לפני הסיפוח), המברך את קונשטיין במלאת 25 שנים להצטרפותו לחברה; מכתב קצר מחודש אפריל 1938, המודיע שקשרי העבודה עם החברה ייאלצו להסתיים בסוף השנה; ומכתב פיטורים מחודש יולי 1938.
• דרכון גרמני עבור יהודים על שם מקס קונשטיין. בעמוד הראשון מופיעה החותמת האדומה "J" (יהודי) ולצד שמו נוסף השם האמצעי "ישראל". כולל ויזת כניסה לצ'ילה (מחודש נובמבר 1939), ואישור יציאה חד פעמי מנמל טריאסטה (איטליה).
• מכתב מחודש אוקטובר 1939, מאת הקונסול של צ'ילה בברלין, Artemio Zanartu, המודיע על הכוונה להנפיק ויזות לבני המשפחה, ומפרט את המסמכים שעל המשפחה להמציא.
• ויזת כניסה לצ'ילה על שם דורותה קונשטיין, חתומה בחתימת ידו של הקונסול הצ'יליאני בברלין. ניתנה ביום 25.11.1939.
• כרטיס עליה לאנייה Conte Rosso המפליגה לשנגחאי, עבור אדית קונשטיין.
• מכתב מטעם ארגון הסיוע Kitchen- Fund Kuratorium, למנהל המשרד לענייני פליטים מחוסרי אזרחות בשנגחאי (Director General of the Office for the Shanghai Stateless Refugees Affairs), י1945. מעיד כי הבית בו התגוררו דורותה ואדית נהרס בהפצצה.
• תעודות שונות שהונפקו בשנגחאי על-שם אדית קונשטיין, בהן תעודה מטעם הצבא האמריקאי (Army Advisory Group) שהונפקה בשנת 1948 (אז הייתה אדית בת 16 בלבד), המעידה על עבודתה בשירות הצבא.
• תעודות מטעם בית הספר היהודי בשנגחאי (Shanghai Jewish School) ומחברות בית-ספר ששימשו את אדית במהלך לימודיה בבית הספר.
• תעודות מטעם סניף שנגחאי של תנועת הצופים (The Boy Scouts Association, Shanghai branch).
• מספר גיליונות עיתונים, ובהם ה-Shanghai Jewish Chronicle וה-North-China Daily News.
• ופריטים רבים נוספים, חלקם פריטים אישיים ומזכרות שנאספו לאורך השנים (אלבום תצלומים משנות ה-30; ארנק מעוטר ובו אוסף קטן של שטרות מסין; מניפת נייר עם סמל ארגון הסיוע Rotary International ומפת הסניפים במזרח הרחוק; דגל ישראל רקום; ועוד).
סה"כ כ-460 פריטים (מתוכם כ-290 תצלומים; חלקם באלבום). גודל ומצב משתנים.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $400
נמכר ב: $1,500
כולל עמלת קונה
האלחמא, Pesach in distributietijd, Handleiding voor de Joodsche huisvrouw [פסח בזמן קיצוב מזון, מדריך לעקרת הבית היהודייה], מאת הרב אהרן יששכר דָוִידס (Aäron Barend Davids). יצא מטעם רבנות רוטרדם. רוטרדם, 5701 [1941]. הולנדית.
חוברת שהתפרסמה לקראת פסח 1941, ובה הוראות כיצד לקיים את מצוות חג הפסח בתנאי קיצוב המזון הקשים ששררו ברוטרדם תחת הכיבוש הנאצי. היא מכילה רשימה של מוצרים המותרים לשימוש בפסח, מספר מתכונים, רשימת תרופות שמותר לצרוך, פירוט של זמני החג באזורים שונים בהולנד, ועוד.
את החוברת פרסם רב העיר רוטרדם אהרן יששכר דוידס (1895 – מחנה הריכוז ברגן-בלזן, 1945), ובתחילתה מופיעה הקדמה מפרי עטו.
הרב אהרן יששכר דוידס, יליד אמשטרדם, היה ממנהיגי תנועת "המזרחי", שימש כרב הראשי של מחוז פריסלנד וכיהן כרבה של רוטרדם בזמן השואה. לאחר פלישת הנאצים להולנד, המשיך לנהל את חיי הדת של קהילתו, לימד תורה, העביר שיעורים בגמרא, והקדיש מזמנו לפתרון בעיות הלכתיות שנוצרו בעקבות כיבוש הולנד. בשנת 1943 גורש למחנה ווסטרבורק ובהמשך לברגן בלזן, שם נספה.
23 עמ', 16 ס"מ. מצב טוב. כתמים בעטיפה ובמספר דפים. קמטים קלים בפינות.
חוברת שהתפרסמה לקראת פסח 1941, ובה הוראות כיצד לקיים את מצוות חג הפסח בתנאי קיצוב המזון הקשים ששררו ברוטרדם תחת הכיבוש הנאצי. היא מכילה רשימה של מוצרים המותרים לשימוש בפסח, מספר מתכונים, רשימת תרופות שמותר לצרוך, פירוט של זמני החג באזורים שונים בהולנד, ועוד.
את החוברת פרסם רב העיר רוטרדם אהרן יששכר דוידס (1895 – מחנה הריכוז ברגן-בלזן, 1945), ובתחילתה מופיעה הקדמה מפרי עטו.
הרב אהרן יששכר דוידס, יליד אמשטרדם, היה ממנהיגי תנועת "המזרחי", שימש כרב הראשי של מחוז פריסלנד וכיהן כרבה של רוטרדם בזמן השואה. לאחר פלישת הנאצים להולנד, המשיך לנהל את חיי הדת של קהילתו, לימד תורה, העביר שיעורים בגמרא, והקדיש מזמנו לפתרון בעיות הלכתיות שנוצרו בעקבות כיבוש הולנד. בשנת 1943 גורש למחנה ווסטרבורק ובהמשך לברגן בלזן, שם נספה.
23 עמ', 16 ס"מ. מצב טוב. כתמים בעטיפה ובמספר דפים. קמטים קלים בפינות.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $2,000
לא נמכר
Die Herkunft der sogenannten portugiesischen Juden [מוצאם של אלו המכונים יהודים פורטוגזים], חוברת מודפסת במכונת כתיבה ומשוכפלת בסטנסיל, [מאת Percy Cohen Henriquez]. [הולנד, 1942 בקירוב]. גרמנית.
החוברת שלפנינו נדפסה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, והיא כוללת מחקר מפורט על מוצאה הלא-יהודי, כביכול, של "הקהילה הפורטוגזית" בהולנד (מתוך כוונה "להכשירה" בעיני הנאצים). בין היתר, מתייחס המחקר למקורותיה של הקהילה היהודית בספרד, לממדי הגיור הנרחבים של האוכלוסייה הנוצרית והמוסלמית בספרד בתקופות מוקדמות, לנישואי התערובת של קהילת האנוסים אחרי עליית האינקוויזיציה וכן למעמדה החברתי הנפרד של הקהילה בהולנד. החיבור מלווה מובאות וציטוטים רבים מאת חוקרים והיסטוריונים שונים (המחבר מציין בפירוש שאינם יהודים) ובסופו שני נספחים: חוות דעת משפטית מאת עורך הדין ההולנדי Jacob Maarten van Bemmelen (מתוארכת 19.3.1942), ודו"ח אנתרופולוגי מאת הנוירולוג ההולנדי Ariëns Kappers, המבקש להראות שהגולגולת של היהודים הפורטוגזיים שונה מהגולגולת היהודית האשכנזית.
מחבר המחקר אינו נזכר בשמו בדו"ח, אולם כפי הנראה מדובר במהנדס היהודי Percy Cohen Henriquez (1909-2000), יליד האי קוראסאו, ששהה בהולנד בתקופת המלחמה וניצל משום שלא היה רשום כיהודי.
"הקהילה הפורטוגזית" הייתה אחת מקהילות היהודים החשובות והוותיקות בהולנד. בשל מצב המלחמה ששרר בין הולנד ובין ארץ מוצאה האמיתית של הקהילה – ספרד, העדיפו היהודים לכנות את עצמם בשמה של המדינה השכנה – פורטוגל. לאורך הדורות, התחנכו בקהילה כמה מגדולי הרבנים ואנשי הרוח היהודיים של העת החדשה, ובהם שלמה די אוליוירה, שאול לוי מורטירה, ברוך שפינוזה ורבים אחרים.
במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, הנהיגו הגרמנים מדיניות ייחודית בהולנד הכבושה, המאפשרת ליהודים לנסות לערער על שיוכם הגזעי. האחראי על הרישום בהאג, חסיד אומות העולם הנס גאורג קלמאייר (1903-1972), ניצל היטב "פרצה" זו בחוק הגרמני, והמיר את רישומם של אלפים מ"יהודים" ל"יהודים למחצה". החוברת שלפנינו התפרסמה במסגרת מאמצים אלה, ואפשר שהוגשה לידי קלמאייר, שבשנת 1942 (שנת פרסומה של החוברת) חיבר רשימה של 370 יהודים ממוצא ספרדי "טהור" שיש לפטור מחוקי הגזע.
34 עמ', 33 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. כתמים בעטיפה. קרעים בשדרה וקרע חסר באחת הפינות של העטיפה.
ראה: Did the Nazis think that Sephardim were Jews?, מאת Bernd Rother (בתוך: דברי הקונגרס העולמי השנים עשר למדעי היהדות, הוצאת "מאגנס", ירושלים, 2001, עמ' 105-113).
החוברת שלפנינו נדפסה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, והיא כוללת מחקר מפורט על מוצאה הלא-יהודי, כביכול, של "הקהילה הפורטוגזית" בהולנד (מתוך כוונה "להכשירה" בעיני הנאצים). בין היתר, מתייחס המחקר למקורותיה של הקהילה היהודית בספרד, לממדי הגיור הנרחבים של האוכלוסייה הנוצרית והמוסלמית בספרד בתקופות מוקדמות, לנישואי התערובת של קהילת האנוסים אחרי עליית האינקוויזיציה וכן למעמדה החברתי הנפרד של הקהילה בהולנד. החיבור מלווה מובאות וציטוטים רבים מאת חוקרים והיסטוריונים שונים (המחבר מציין בפירוש שאינם יהודים) ובסופו שני נספחים: חוות דעת משפטית מאת עורך הדין ההולנדי Jacob Maarten van Bemmelen (מתוארכת 19.3.1942), ודו"ח אנתרופולוגי מאת הנוירולוג ההולנדי Ariëns Kappers, המבקש להראות שהגולגולת של היהודים הפורטוגזיים שונה מהגולגולת היהודית האשכנזית.
מחבר המחקר אינו נזכר בשמו בדו"ח, אולם כפי הנראה מדובר במהנדס היהודי Percy Cohen Henriquez (1909-2000), יליד האי קוראסאו, ששהה בהולנד בתקופת המלחמה וניצל משום שלא היה רשום כיהודי.
"הקהילה הפורטוגזית" הייתה אחת מקהילות היהודים החשובות והוותיקות בהולנד. בשל מצב המלחמה ששרר בין הולנד ובין ארץ מוצאה האמיתית של הקהילה – ספרד, העדיפו היהודים לכנות את עצמם בשמה של המדינה השכנה – פורטוגל. לאורך הדורות, התחנכו בקהילה כמה מגדולי הרבנים ואנשי הרוח היהודיים של העת החדשה, ובהם שלמה די אוליוירה, שאול לוי מורטירה, ברוך שפינוזה ורבים אחרים.
במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, הנהיגו הגרמנים מדיניות ייחודית בהולנד הכבושה, המאפשרת ליהודים לנסות לערער על שיוכם הגזעי. האחראי על הרישום בהאג, חסיד אומות העולם הנס גאורג קלמאייר (1903-1972), ניצל היטב "פרצה" זו בחוק הגרמני, והמיר את רישומם של אלפים מ"יהודים" ל"יהודים למחצה". החוברת שלפנינו התפרסמה במסגרת מאמצים אלה, ואפשר שהוגשה לידי קלמאייר, שבשנת 1942 (שנת פרסומה של החוברת) חיבר רשימה של 370 יהודים ממוצא ספרדי "טהור" שיש לפטור מחוקי הגזע.
34 עמ', 33 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. כתמים בעטיפה. קרעים בשדרה וקרע חסר באחת הפינות של העטיפה.
ראה: Did the Nazis think that Sephardim were Jews?, מאת Bernd Rother (בתוך: דברי הקונגרס העולמי השנים עשר למדעי היהדות, הוצאת "מאגנס", ירושלים, 2001, עמ' 105-113).
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $800
נמכר ב: $1,000
כולל עמלת קונה
גלויה מצולמת מגטו לודז'. לודז', 1940.
על הגלויה, המעוצבת כגלוית "שנה טובה", נראה מגן דוד הנישא במקורה של ציפור, ובתוכו דיוקנו של נער. בראש הגלויה מופיעה הכתובת "Litzmannstadt" (שמו של הגטו בפי הנאצים) ומשני צדי הדיוקן המשכה של הכתובת – "Getto 1940".
בגב הגלויה מילים ושברי משפטים בכתב יד, בפולנית, והתאריך 41. XIי.11.
13.5X8.5 ס"מ. מצב טוב. שברים בפינות הגלויה. כתמים. קילופים בגב הגלויה.
על הגלויה, המעוצבת כגלוית "שנה טובה", נראה מגן דוד הנישא במקורה של ציפור, ובתוכו דיוקנו של נער. בראש הגלויה מופיעה הכתובת "Litzmannstadt" (שמו של הגטו בפי הנאצים) ומשני צדי הדיוקן המשכה של הכתובת – "Getto 1940".
בגב הגלויה מילים ושברי משפטים בכתב יד, בפולנית, והתאריך 41. XIי.11.
13.5X8.5 ס"מ. מצב טוב. שברים בפינות הגלויה. כתמים. קילופים בגב הגלויה.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $1,000
לא נמכר
"משלוח-מנות, מנחת זכרון (לכ' פורים), תש"א", חוברת בכתב-יד שהוכנה עבור ראש היודנראט של גטו לודז', מרדכי חיים רומקובסקי. [לודז'], תש"א [1941].
כפי הנראה, הוכנה החוברת שלפנינו בידי אחד מדיירי גטו לודז', והיא כוללת מספר שעשועי לשון, ברוח חג הפורים: בעמוד השער הוצפן שמו של המחבר בתוך פסוק עם אותיות מסומנות (השם המתקבל מצירוף האתיות: יעקב בריקמן), בעמוד השני מסודרת שבע ברכות בצורת מגן דוד ואילו בעמוד השלישי נכתב שיר אקרוסטיכוני – האותיות הראשונות של השורות מרכיבות את השם "מרדכי חיים רומקבסקי".
בנוסף, מופיעות על גבי החוברת שלוש הקדשות מעניינות: בשוליים התחתונים של עמוד השער נכתב – "מבחורי הישיבה, [?]ירסקה 43/45", בשוליים העליונים של אותו העמוד נכתב "א[ו]מר אני מעשי למלך, לשוני עט סופר מהיר (תהלים, מ"ה, ב')", ובצדו החיצוני של הדף האחרון נכתבה הקדשה ביידיש: "צום עלסטען פון די יודען אין ליצמאנשטאדט-געטטא, ה' מ. ח. רומקאווסקי" [לזקן היהודים בגטו ליצמנשטט, האדון מ. ח. רומקובסקי].
מרדכי חיים רומקובסקי (1877-1944), היה יושב ראש היודנראט של גטו לודז' במשך כל שנות קיומו. רומקובסקי נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה, וכמנהל הגטו הנהיג פולחן אישיות קיצוני: עריכת מצעדים, תליית תמונותיו בבתי הספר, הנפקת שטרות ובולים עם דיוקנו ופעולות נוספות. בשנת 1944 נשלח עם אחרוני תושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ.
[4] דף (שני גליונות מקופלים לשניים, משודכים לצורת חוברת), 30.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. קרע חסר קטן בדף הראשון (עם נזק קל לכיתוב).
כפי הנראה, הוכנה החוברת שלפנינו בידי אחד מדיירי גטו לודז', והיא כוללת מספר שעשועי לשון, ברוח חג הפורים: בעמוד השער הוצפן שמו של המחבר בתוך פסוק עם אותיות מסומנות (השם המתקבל מצירוף האתיות: יעקב בריקמן), בעמוד השני מסודרת שבע ברכות בצורת מגן דוד ואילו בעמוד השלישי נכתב שיר אקרוסטיכוני – האותיות הראשונות של השורות מרכיבות את השם "מרדכי חיים רומקבסקי".
בנוסף, מופיעות על גבי החוברת שלוש הקדשות מעניינות: בשוליים התחתונים של עמוד השער נכתב – "מבחורי הישיבה, [?]ירסקה 43/45", בשוליים העליונים של אותו העמוד נכתב "א[ו]מר אני מעשי למלך, לשוני עט סופר מהיר (תהלים, מ"ה, ב')", ובצדו החיצוני של הדף האחרון נכתבה הקדשה ביידיש: "צום עלסטען פון די יודען אין ליצמאנשטאדט-געטטא, ה' מ. ח. רומקאווסקי" [לזקן היהודים בגטו ליצמנשטט, האדון מ. ח. רומקובסקי].
מרדכי חיים רומקובסקי (1877-1944), היה יושב ראש היודנראט של גטו לודז' במשך כל שנות קיומו. רומקובסקי נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה, וכמנהל הגטו הנהיג פולחן אישיות קיצוני: עריכת מצעדים, תליית תמונותיו בבתי הספר, הנפקת שטרות ובולים עם דיוקנו ופעולות נוספות. בשנת 1944 נשלח עם אחרוני תושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ.
[4] דף (שני גליונות מקופלים לשניים, משודכים לצורת חוברת), 30.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. קרע חסר קטן בדף הראשון (עם נזק קל לכיתוב).
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $400
נמכר ב: $500
כולל עמלת קונה
שישה תצלומים של יהודים בגטו טרנוב (Tarnów) בתקופת השואה. [טרנוב, 1941 בקירוב].
בתצלומים נראים רחובות הגטו, יהודים עונדים סרטי-זרוע וחנויות המסומנות במגני דוד. בגב ארבעה מהתצלומים מופיע רישום בכתב-יד (גרמנית): "Mai 41, Tarnov, Judenviertel" [מאי 1941, טרנוב, הרובע היהודי]. שני התצלומים האחרים מתוארים גם הם בכתב-יד, בגב.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בטרנוב כ-25 אלף יהודים (כמחצית מכלל אוכלוסיית העיר). עם פרוץ המלחמה, בחודש ספטמבר 1939, הגיעו אליה אלפי פליטים יהודים ממערב פולין, אך תוך כמה ימים נכבשה העיר בידי הגרמנים. מן היום הראשון לכיבוש החלו הגרמנים ברדיפת היהודים, בהחרמת רכושם ובחטיפתם לעבודות כפייה. כן שרפו את מרבית בתי הכנסת בעיר. בשנים הבאות, גברה רדיפת יהודי העיר והחמירה, ובמרץ 1941 הוכרז על הקמת הגטו. שלושה חודשים לאחר מכן, ביוני, החלו להעביר לגטו יהודים מכל הסביבה ומספרם הגיע לכ-40,000 נפשות.
ב-3 בספטמבר 1943 כותר הגטו והתחיל חיסולו הסופי. כ-7,000 יהודים נשלחו למותם באושוויץ וכ-3,000 למחנה הכפייה פלאשוב. בסוף 1943 העיר הוכרזה כ"יודנריין" (אזור נקי מיהודים).
6 תצלומים, 6.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
בתצלומים נראים רחובות הגטו, יהודים עונדים סרטי-זרוע וחנויות המסומנות במגני דוד. בגב ארבעה מהתצלומים מופיע רישום בכתב-יד (גרמנית): "Mai 41, Tarnov, Judenviertel" [מאי 1941, טרנוב, הרובע היהודי]. שני התצלומים האחרים מתוארים גם הם בכתב-יד, בגב.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בטרנוב כ-25 אלף יהודים (כמחצית מכלל אוכלוסיית העיר). עם פרוץ המלחמה, בחודש ספטמבר 1939, הגיעו אליה אלפי פליטים יהודים ממערב פולין, אך תוך כמה ימים נכבשה העיר בידי הגרמנים. מן היום הראשון לכיבוש החלו הגרמנים ברדיפת היהודים, בהחרמת רכושם ובחטיפתם לעבודות כפייה. כן שרפו את מרבית בתי הכנסת בעיר. בשנים הבאות, גברה רדיפת יהודי העיר והחמירה, ובמרץ 1941 הוכרז על הקמת הגטו. שלושה חודשים לאחר מכן, ביוני, החלו להעביר לגטו יהודים מכל הסביבה ומספרם הגיע לכ-40,000 נפשות.
ב-3 בספטמבר 1943 כותר הגטו והתחיל חיסולו הסופי. כ-7,000 יהודים נשלחו למותם באושוויץ וכ-3,000 למחנה הכפייה פלאשוב. בסוף 1943 העיר הוכרזה כ"יודנריין" (אזור נקי מיהודים).
6 תצלומים, 6.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $500
לא נמכר
ספר סור מרע, אלדד ומידד מתוכחים בשבח וגנות צחוק הקרטי, מאת יהודה אריה ממודינא. דפוס ראזענקראנץ ושריפטזעטצער, וילנה, תרס"ג (1903).
"סור מרע", חיבור קצר על משחקי מזל והימורים שנכתב על-ידי הרב יהודה אריה ממודינא בצעירותו – עותק מספריית גטו טרזיינשטט. על כריכתו האחורית של הספר תווית נייר ועליה מספרו הקטלוגי של הספר בספריית הגטו – "IC 3318" (המספר מופיע גם בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית, בכתב-יד). שניים מעמודי הספר חתומים בחותמת ספריית הקהילה היהודית של ברלין ("Bibliothek der jüd. Gemeinde Berlin")
גטו טרזיינשטט הוקם בידי גרמניה הנאצית בשנת 1941 בעיר טרזין שבצ'כיה. שיעורם הגבוה של יהודים משכילים במקום הביא לצמיחתם של חיי תרבות עשירים, חריגים מאוד עבור גטאות, ובתוך כך להקמת ספרייה יהודית בגטו. הספרייה נפתחה למבקרים בחודש נובמבר 1942, ונוהלה בידי אמיל אוטיץ (Emil Utitz), פרופסור לפילוסופיה ופסיכולוגיה מהעיר פראג, שהחזיק בתפקיד זה עד השחרור. בתחילה כללה אוסף צנוע של 4,000 ספרים בלבד, אולם בהדרגה הלכה והתרחבה, ולבסוף מנתה למעלה מ-65,000 ספרים, במגוון שפות ונושאים. בשנת 1943, כאשר החליטו הגרמנים להפוך את טרזיינשטט ל"גטו ראווה" לקראת ביקור נציגי הצלב האדום, הועתקה הספרייה למבנה משופץ ורחב ידיים, שם נותרה עד סוף המלחמה.
40 עמ', 13.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. מעט קרעים קלים בשולי דפים. כריכת קרטון עם שדרת בד. כתמים ופגמים בכריכה.
"סור מרע", חיבור קצר על משחקי מזל והימורים שנכתב על-ידי הרב יהודה אריה ממודינא בצעירותו – עותק מספריית גטו טרזיינשטט. על כריכתו האחורית של הספר תווית נייר ועליה מספרו הקטלוגי של הספר בספריית הגטו – "IC 3318" (המספר מופיע גם בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית, בכתב-יד). שניים מעמודי הספר חתומים בחותמת ספריית הקהילה היהודית של ברלין ("Bibliothek der jüd. Gemeinde Berlin")
גטו טרזיינשטט הוקם בידי גרמניה הנאצית בשנת 1941 בעיר טרזין שבצ'כיה. שיעורם הגבוה של יהודים משכילים במקום הביא לצמיחתם של חיי תרבות עשירים, חריגים מאוד עבור גטאות, ובתוך כך להקמת ספרייה יהודית בגטו. הספרייה נפתחה למבקרים בחודש נובמבר 1942, ונוהלה בידי אמיל אוטיץ (Emil Utitz), פרופסור לפילוסופיה ופסיכולוגיה מהעיר פראג, שהחזיק בתפקיד זה עד השחרור. בתחילה כללה אוסף צנוע של 4,000 ספרים בלבד, אולם בהדרגה הלכה והתרחבה, ולבסוף מנתה למעלה מ-65,000 ספרים, במגוון שפות ונושאים. בשנת 1943, כאשר החליטו הגרמנים להפוך את טרזיינשטט ל"גטו ראווה" לקראת ביקור נציגי הצלב האדום, הועתקה הספרייה למבנה משופץ ורחב ידיים, שם נותרה עד סוף המלחמה.
40 עמ', 13.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. מעט קרעים קלים בשולי דפים. כריכת קרטון עם שדרת בד. כתמים ופגמים בכריכה.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $1,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
שלושה טלאים צהובים שיהודי אירופה חויבו לענוד בתקופת השואה כסימן מזהה וכאות קלון. [צרפת, גרמניה וסלובקיה, סוף שנות ה-30 / שנות ה-40].
טלאי מבד צהוב, בצורת מגן דוד, שבמרכזו המילה "Juif" [צרפת]; טלאי מבד צהוב, בצורת מגן דוד, שבמרכזו המילה "Jude" [גרמניה]; טלאי מבד צהוב, בצורת מגן-דוד (חלק); תפור על בד לבד כחול [סלובקיה].
7X7 ס"מ עד 10X11 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. קרעים בטלאי הצרפתי.
פריט זה עומד למכירה לקונים שיאושרו על פי שיקול דעתו של בית המכירות ולשם העברתו למוזיאון לתיעוד השואה או לגוף ציבורי אחר בעל זיקה לנושא בלבד.
טלאי מבד צהוב, בצורת מגן דוד, שבמרכזו המילה "Juif" [צרפת]; טלאי מבד צהוב, בצורת מגן דוד, שבמרכזו המילה "Jude" [גרמניה]; טלאי מבד צהוב, בצורת מגן-דוד (חלק); תפור על בד לבד כחול [סלובקיה].
7X7 ס"מ עד 10X11 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. קרעים בטלאי הצרפתי.
פריט זה עומד למכירה לקונים שיאושרו על פי שיקול דעתו של בית המכירות ולשם העברתו למוזיאון לתיעוד השואה או לגוף ציבורי אחר בעל זיקה לנושא בלבד.
קטגוריה
אנטישמיות, שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג