מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
- (-) Remove יד filter יד
- והקדשות (21) Apply והקדשות filter
- חתימות (21) Apply חתימות filter
- כתבי (21) Apply כתבי filter
- כתבי-יד, (21) Apply כתבי-יד, filter
- כתבייד (21) Apply כתבייד filter
- מכתבים (21) Apply מכתבים filter
- מכתבים, (21) Apply מכתבים, filter
- and (21) Apply and filter
- dedic (21) Apply dedic filter
- letter (21) Apply letter filter
- letters, (21) Apply letters, filter
- manuscript (21) Apply manuscript filter
- manuscripts, (21) Apply manuscripts, filter
- signatur (21) Apply signatur filter
מציג 1 - 12 of 21
![תריסר מכתבים בכתב-ידו ובחתימתו של החוקר שלמה בובר, ממוענים אל החוקר יעקב רייפמן. למברג [לבוב], תרל"ב-תרנ"ד [1872-1894]. מכתב](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale68-public/170.jpg "לקט מכתבים בכתב-ידו ובחתימתו של החוקר שלמה בובר – לבוב, 1872-1894")
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $1,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
תריסר מכתבים בכתב-ידו ובחתימתו של החוקר שלמה בובר, ממוענים אל החוקר יעקב רייפמן. למברג [לבוב], תרל"ב-תרנ"ד [1872-1894].
מכתביו של בובר עוסקים בעיקר במחקר תורני; הוא מתאר בהם את עבודתו בההדרת המדרשים "מדרש תנחומא", "מדרש שמואל", "לקח טוב" וספר "שבלי הלקט" וכן מעיר על מחקריו של רייפמן.
באחד המכתבים מבקש בובר מרייפמן שיכתוב דברי הערכה על עבודתו בההדרת מדרש תנחומא: "שפתי תבענה לכבודו כי יכתוב בקורת על התנחומא, וידבר אודות מלאכתי אשר יגעתי ועמלתי כחמשה שנים, ושמתי לילות כימים לברר וללבן דברי חז"ל. ומי כמוהו יודע את העבודה הכבידה והעצומה אשר העמסתי עלי ועבדתי עבודת הפרך עד אשר יצא הספר כלול בהדרו" (ה' תשרי תרמ"ו [1885]). במכתב נוסף הוא מבהיר: "וחלילה לי לבקש כבוד, כי ת"ל [=תודה לא-ל] יש לי די, רק חפצי כי יודע בתבל מצאת הספרים לאור, למען המדפיס [המדפיסים] יראו שכר בעמלם..." (ז' תשרי תרנ"ד).
שלמה בובר (1827-1906), מלומד יהודי, חוקר ומהדיר, יליד לבוב. סבו של הפילוסוף מרטין בובר. מפעלו הספרותי הגדול, שורת מדרשים מתקופת התלמוד במהדורות מדעיות, זכה להערכה גדולה בקרב תנועת ההשכלה והיהדות המסורתית כאחד. בובר כיהן בחייו כחבר נשיאות הקהילה היהודית בלבוב, כיושב ראש לשכת המסחר בלבוב, והיה מכותביו הראשיים של השבועון היהודי "עברי אנוכי". נכדו, מרטין בובר, כתב עליו בחיבורו "דרכי אל החסידות": "המדרש היה העולם בו חי שלמה בובר, מתוך ריכוז נפשי מופלא, מתוך עצימות מופלאה של עבודתו, הוא הוציא לאור טקסט אחר טקסט... בדברו עברית (וזאת עשה תכופות כשביקרוהו אורחים דוברי לשונות זרות) צלצול דיבורו היה כשל נסיך ששב מגלותו".
הנמען, יעקב רייפמן (1818-1894), סופר וחוקר אוטודידקט; מחברם של עשרות ספרים ומאמרים בתולדות ישראל, במחקר התנ"ך ובנושאים נוספים. מראשוני תנועת ההשכלה בעיר זמושץ' (פולין) ומהבולטים שבהם.
12 מכתבים. גודל ומצב משתנים (מרבית המכתבים בני כמה עמודים). מצב כללי טוב-בינוני. סימני קיפול, כתמים, קמטים וקרעים בשוליים (ברובם קלים). מכתב אחד במצב בינוני-גרוע, עם קרעים חסרים.
מכתביו של בובר עוסקים בעיקר במחקר תורני; הוא מתאר בהם את עבודתו בההדרת המדרשים "מדרש תנחומא", "מדרש שמואל", "לקח טוב" וספר "שבלי הלקט" וכן מעיר על מחקריו של רייפמן.
באחד המכתבים מבקש בובר מרייפמן שיכתוב דברי הערכה על עבודתו בההדרת מדרש תנחומא: "שפתי תבענה לכבודו כי יכתוב בקורת על התנחומא, וידבר אודות מלאכתי אשר יגעתי ועמלתי כחמשה שנים, ושמתי לילות כימים לברר וללבן דברי חז"ל. ומי כמוהו יודע את העבודה הכבידה והעצומה אשר העמסתי עלי ועבדתי עבודת הפרך עד אשר יצא הספר כלול בהדרו" (ה' תשרי תרמ"ו [1885]). במכתב נוסף הוא מבהיר: "וחלילה לי לבקש כבוד, כי ת"ל [=תודה לא-ל] יש לי די, רק חפצי כי יודע בתבל מצאת הספרים לאור, למען המדפיס [המדפיסים] יראו שכר בעמלם..." (ז' תשרי תרנ"ד).
שלמה בובר (1827-1906), מלומד יהודי, חוקר ומהדיר, יליד לבוב. סבו של הפילוסוף מרטין בובר. מפעלו הספרותי הגדול, שורת מדרשים מתקופת התלמוד במהדורות מדעיות, זכה להערכה גדולה בקרב תנועת ההשכלה והיהדות המסורתית כאחד. בובר כיהן בחייו כחבר נשיאות הקהילה היהודית בלבוב, כיושב ראש לשכת המסחר בלבוב, והיה מכותביו הראשיים של השבועון היהודי "עברי אנוכי". נכדו, מרטין בובר, כתב עליו בחיבורו "דרכי אל החסידות": "המדרש היה העולם בו חי שלמה בובר, מתוך ריכוז נפשי מופלא, מתוך עצימות מופלאה של עבודתו, הוא הוציא לאור טקסט אחר טקסט... בדברו עברית (וזאת עשה תכופות כשביקרוהו אורחים דוברי לשונות זרות) צלצול דיבורו היה כשל נסיך ששב מגלותו".
הנמען, יעקב רייפמן (1818-1894), סופר וחוקר אוטודידקט; מחברם של עשרות ספרים ומאמרים בתולדות ישראל, במחקר התנ"ך ובנושאים נוספים. מראשוני תנועת ההשכלה בעיר זמושץ' (פולין) ומהבולטים שבהם.
12 מכתבים. גודל ומצב משתנים (מרבית המכתבים בני כמה עמודים). מצב כללי טוב-בינוני. סימני קיפול, כתמים, קמטים וקרעים בשוליים (ברובם קלים). מכתב אחד במצב בינוני-גרוע, עם קרעים חסרים.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
![מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של אפרים דיינארד, ממוען אל "כבוד ידידי הרב החכם הנאור הישיש הנכבד הר"ש באבער הי"ו" [שלמה בובר]. נכתב ע](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale68-public/171.jpg "מכתב בכתב ידו של אפרים דיינארד אל שלמה בובר – לונדון, סוף המאה ה-19")
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $700
לא נמכר
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של אפרים דיינארד, ממוען אל "כבוד ידידי הרב החכם הנאור הישיש הנכבד הר"ש באבער הי"ו" [שלמה בובר]. נכתב על נייר מכתבים רשמי. לונדון, [סוף המאה ה-19 בקירוב].
בתחילת המכתב כותב דיינארד לבובר כי הוא שולח לו שניים מספריו שיצאו זה עתה לאור – "זמיר עריצים" ו"כתות בישראל", ומספר לו על מסעותיו בעולם: "יצאתי כעת למסעי סביב העולם, אחרי אשר כבר סבבתי את כל ארצות אמעריקא לארכן ולרחבן... עתה הנני עובר דרך איירופא, ואקוה כי אהיה גם בלעמבערג בסוף הקיץ, ומאוד אשמח לראות את פניך למצער פעם אחת בימי חיי".
בהמשך המכתב מתייחס דיינארד לרשימת כתבי-יד מספרייתו של אדולף סוטרו (Adolph Sutro, 1830-1898 – מהנדס, פוליטיקאי ופילנתרופ; ראש העיר ה-24 של סן פרנסיסקו): "אם יש לך חפץ ברשימת כ"י השר זוטרא... אוכל לשלוח לך. ברגע זה נמצאה הרשימה ביד ידידנו הרב החכם ד"ר נייבויער [הביבליוגרף והסופר אדולף (אברהם) נויבאואר, סגן מנהל ספריית בודליאנה]".
המכתב, החתום "הנוסע אפרים דיינארד", נכתב על נייר מכתבים רשמי של דיינארד. בראש הדף, מימין, לצד הכיתוב "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", נדפס ציור של עיט האוחז בחיצים בכפתו השמאלית ובענף עץ זית בכפתו הימנית (בדומה לעיט המופיע על החותם הגדול של ארצות הברית). בראש הדף, משמאל, נדפס ציור של אניית מפרשים לצד הכיתוב "הנוסע אפרים דיינארד".
אפרים דיינארד (1846-1930) היה ביבליוגרף וסופר עברי, אספן ספרים וסוחר ספרים; מגדולי הביבליוגרפים העבריים של העת החדשה; היסטוריון ופולמוסן, אשר נחשב לדמות צבעונית ומרתקת. דיינארד נולד בעיר שוסמאקן (כיום, Valdemārpil, לטביה). מגיל צעיר הרבה במסעות ברחבי העולם, בהם חקר קהילות יהודיות שונות, ואסף ספרים וכתבי-יד עבריים. בשנות השמונים של המאה ה-19 החזיק בית מסחר לספרים באודסה. בשנת 1888 היגר לארה"ב. אוספיו העשירים של דיינארד שימשו להקמת מחלקות לספרים עבריים בספריות הגדולות בארה"ב, והקטלוגים של ספריו היוו בסיס חשוב לחקר הספרות והתרבות העברית. דיינארד חיבר עשרות ספרים, ובהם ספרי מחקר וספרי פולמוס. הוא נחשב לסופר פרובוקטיבי, ורבים מספריו עוררו ביקורת חריפה.
שלמה בובר (1827-1906), יליד למברג (לבוב) היה חוקר ומהדיר מדרשים; סבו של הפילוסוף מרטין בובר. ראו פריט קודם.
[1] דף, 27.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים ספורים. קרעים קלים בשוליים.
בתחילת המכתב כותב דיינארד לבובר כי הוא שולח לו שניים מספריו שיצאו זה עתה לאור – "זמיר עריצים" ו"כתות בישראל", ומספר לו על מסעותיו בעולם: "יצאתי כעת למסעי סביב העולם, אחרי אשר כבר סבבתי את כל ארצות אמעריקא לארכן ולרחבן... עתה הנני עובר דרך איירופא, ואקוה כי אהיה גם בלעמבערג בסוף הקיץ, ומאוד אשמח לראות את פניך למצער פעם אחת בימי חיי".
בהמשך המכתב מתייחס דיינארד לרשימת כתבי-יד מספרייתו של אדולף סוטרו (Adolph Sutro, 1830-1898 – מהנדס, פוליטיקאי ופילנתרופ; ראש העיר ה-24 של סן פרנסיסקו): "אם יש לך חפץ ברשימת כ"י השר זוטרא... אוכל לשלוח לך. ברגע זה נמצאה הרשימה ביד ידידנו הרב החכם ד"ר נייבויער [הביבליוגרף והסופר אדולף (אברהם) נויבאואר, סגן מנהל ספריית בודליאנה]".
המכתב, החתום "הנוסע אפרים דיינארד", נכתב על נייר מכתבים רשמי של דיינארד. בראש הדף, מימין, לצד הכיתוב "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", נדפס ציור של עיט האוחז בחיצים בכפתו השמאלית ובענף עץ זית בכפתו הימנית (בדומה לעיט המופיע על החותם הגדול של ארצות הברית). בראש הדף, משמאל, נדפס ציור של אניית מפרשים לצד הכיתוב "הנוסע אפרים דיינארד".
אפרים דיינארד (1846-1930) היה ביבליוגרף וסופר עברי, אספן ספרים וסוחר ספרים; מגדולי הביבליוגרפים העבריים של העת החדשה; היסטוריון ופולמוסן, אשר נחשב לדמות צבעונית ומרתקת. דיינארד נולד בעיר שוסמאקן (כיום, Valdemārpil, לטביה). מגיל צעיר הרבה במסעות ברחבי העולם, בהם חקר קהילות יהודיות שונות, ואסף ספרים וכתבי-יד עבריים. בשנות השמונים של המאה ה-19 החזיק בית מסחר לספרים באודסה. בשנת 1888 היגר לארה"ב. אוספיו העשירים של דיינארד שימשו להקמת מחלקות לספרים עבריים בספריות הגדולות בארה"ב, והקטלוגים של ספריו היוו בסיס חשוב לחקר הספרות והתרבות העברית. דיינארד חיבר עשרות ספרים, ובהם ספרי מחקר וספרי פולמוס. הוא נחשב לסופר פרובוקטיבי, ורבים מספריו עוררו ביקורת חריפה.
שלמה בובר (1827-1906), יליד למברג (לבוב) היה חוקר ומהדיר מדרשים; סבו של הפילוסוף מרטין בובר. ראו פריט קודם.
[1] דף, 27.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים ספורים. קרעים קלים בשוליים.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
![מכתב בכתב ידו ובחתימתו של הרב שמואל מוהליבר, אל הרב חיים יוסף יפה. יום ב', י' ניסן התר"ן [1890]. בתחילת המכתב מתייחס הרב שמו](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale68-public/172.jpg "מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של הרב שמואל מוהליבר, אל הרב חיים יוסף יפה – בע")
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $400
לא נמכר
מכתב בכתב ידו ובחתימתו של הרב שמואל מוהליבר, אל הרב חיים יוסף יפה. יום ב', י' ניסן התר"ן [1890].
בתחילת המכתב מתייחס הרב שמואל מוהליבר לנסיעתו המתוכננת לארץ ישראל ומשיב לבקשתו של הרב חיים יוסף יפה לצרף לנסיעה זו את בנו ולסייע לו בכיסוי הוצאות הנסיעה: "[...] לא יוכל בנו לקות על איזה עזר ותמיכה על הוצאות נסיעתו מפאת הנוסעים, ואם כי אולי כאשר יסעו איזה גבירים, ובנו שיחי' ימצא חן בעיניהם יתמכוהו וימלאו מחסורו, אבל להבטיחו ע"ז לא אוכל...". בהמשך מוסר הרב מוהליבר לרב יפה כי יתמוך בו בתפקידו כדרשן וכותב: "בדבר ההנהגה לעתיד לא אוכל לע"ע להודיעו מאומה כי גם אנכי בעצמי לא אדע לע"ע, מצידי בוודאי אשתדל שישאר כבוד מעלתו על מקומו".
בסיום המכתב מזכיר הרב מוהליבר אדם שהתחזה לשליח "חובבי ציון" ("מהמגיד המכנה עצמו בשם מגיד שלוח מחובבי ציון, הוא מעשה אשר לא יעשה, לפרסם שקר מוחלט כזה. ואיש כזה אינו שוה בשום אופן להיות מוכיח ברבים") ומתייחס להצעתו של הרב יפה לשידוך עבור נכדתו ("כאשר יהיה בפה אזי נדבר גם אודות הנכבדות אשר הציע...").
הרב שמואל מוהליבר (1824-1898) היה רב ומנהיג ציבור, ממייסדי תנועת "חובבי ציון" ומאבות הציונות הדתית. בשנת 1890 נסע מאודסה לארץ ישראל בראש משלחת של "חובבי ציון" ששמה לעצמה למטרה לבחון את מצב המושבות בארץ (לנסיעה זו הוא מתייחס במכתב שלפנינו).
נמען המכתב, הרב חיים יוסף יפה ("המגיד מוועקשנה") היה מהמטיפים הראשונים של תנועת "חובבי ציון" ודורש מטעם "חובבי ציון" בווילנה.
[1] דף, 20.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קלים בשוליים. רישומים (בעפרון) בצדו האחורי.
בתחילת המכתב מתייחס הרב שמואל מוהליבר לנסיעתו המתוכננת לארץ ישראל ומשיב לבקשתו של הרב חיים יוסף יפה לצרף לנסיעה זו את בנו ולסייע לו בכיסוי הוצאות הנסיעה: "[...] לא יוכל בנו לקות על איזה עזר ותמיכה על הוצאות נסיעתו מפאת הנוסעים, ואם כי אולי כאשר יסעו איזה גבירים, ובנו שיחי' ימצא חן בעיניהם יתמכוהו וימלאו מחסורו, אבל להבטיחו ע"ז לא אוכל...". בהמשך מוסר הרב מוהליבר לרב יפה כי יתמוך בו בתפקידו כדרשן וכותב: "בדבר ההנהגה לעתיד לא אוכל לע"ע להודיעו מאומה כי גם אנכי בעצמי לא אדע לע"ע, מצידי בוודאי אשתדל שישאר כבוד מעלתו על מקומו".
בסיום המכתב מזכיר הרב מוהליבר אדם שהתחזה לשליח "חובבי ציון" ("מהמגיד המכנה עצמו בשם מגיד שלוח מחובבי ציון, הוא מעשה אשר לא יעשה, לפרסם שקר מוחלט כזה. ואיש כזה אינו שוה בשום אופן להיות מוכיח ברבים") ומתייחס להצעתו של הרב יפה לשידוך עבור נכדתו ("כאשר יהיה בפה אזי נדבר גם אודות הנכבדות אשר הציע...").
הרב שמואל מוהליבר (1824-1898) היה רב ומנהיג ציבור, ממייסדי תנועת "חובבי ציון" ומאבות הציונות הדתית. בשנת 1890 נסע מאודסה לארץ ישראל בראש משלחת של "חובבי ציון" ששמה לעצמה למטרה לבחון את מצב המושבות בארץ (לנסיעה זו הוא מתייחס במכתב שלפנינו).
נמען המכתב, הרב חיים יוסף יפה ("המגיד מוועקשנה") היה מהמטיפים הראשונים של תנועת "חובבי ציון" ודורש מטעם "חובבי ציון" בווילנה.
[1] דף, 20.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קלים בשוליים. רישומים (בעפרון) בצדו האחורי.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
!["מלואים (למאמרי תולדות ישיבת עה"ח)", טיוטה בכתב-ידו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (חתומה בסופה). [1886 בקירוב]. שלושה עמודים בכתב-](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale68-public/173.jpg "מלואים למאמר \"תולדות ישיבת עץ החיים\" – טיוטה בכתב-ידו של מיכה יוסף ברד")
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $500
נמכר ב: $625
כולל עמלת קונה
"מלואים (למאמרי תולדות ישיבת עה"ח)", טיוטה בכתב-ידו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (חתומה בסופה). [1886 בקירוב].
שלושה עמודים בכתב-יד – מלואים ל"תולדות ישיבת עץ החיים" (ישיבת וולוז'ין), המאמר הראשון פרי עטו של הסופר והוגה הדעות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. המאמר והמלואים לו התפרסמו יחד בשנת 1886 באלמנך הספרותי "האסיף לתולדות השנה" בעריכת נחום סוקולוב.
את המאמר כתב ברדיצ'בסקי בסמיכות לסיום לימודיו בישיבת וולוז'ין, וניכרת בו הערצתו לישיבה ולרבניה. בדפי המילואים מוסיף ברדיצ'בסקי למאמרו מספר סעיפים נוספים העוסקים באישיותו ובתורתו של ר' חיים מוולוז'ין, מייסד ישיבת עץ החיים, כמו גם קווים לדמותה של הישיבה ושיטת הלימוד בה. בנוסף, מעתיק ברדיצ'בסקי מכתב שקיבל מרבו, הנצי"ב מוולוז'ין (נפתלי צבי יהודה ברלין, 1816-1883. ראש ישיבת וולוז'ין לאחר פטירת חמיו ר' יצחק בן ר' חיים מוולוז'ין), ובו נוסח המצבה על קברו של ר' חיים מוולוז'ין. במכתב זה הנציב מכנה את ברדיצ'בסקי: "כבוד הרב המופלג ושנון, שלם ומשכיל...".
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1865-1921), מחבר והוגה דעות, מחשובי הסופרים העבריים של "תקופת התחייה". ברדיצ'בסקי נולד בעיר מז'יבוז' למשפחה מיוחסת של רבנים חסידיים. בשנת 1882 נישא לראשונה, אולם אולץ להתגרש לאחר שנתפס קורא ב"ספרות האסורה" של תנועת ההשכלה, ובהדרגה החל לנטוש את אורח החיים הדתי. בעקבות פנייתו של נחום סוקולוב, עורך "הצפירה", החל לפרסם את מאמריו הראשונים, ובשנת 1890 עקר למרכז הספרות העברית של אותן השנים – אודסה.
בשנים שלאחר מכן נדד בין אוניברסיטאות גרמניה, נחשף להגות ולספרות האירופית הכללית, והתמסר לכתיבתו יותר ויותר. עבודתו הגיעה לשיאה זמן קצר לפני מותו, עם פרסום יצירותיו הנודעות ביותר: "מרים", "בסתר רעם", "בית תבנה" וסיפורים נוספים. ב-1920, נודע לברדיצ'בסקי כי אביו ואחיו נרצחו בפוגרומים באוקראינה, וכי עיירות ילדותו ונעוריו חרבו בפרעות. ידיעות אלו ערערו את בריאותו והוא נפטר בברלין בנובמבר 1921. את יצירתו כינה חיים נחמן ביאליק "המרכז העמוק והפנימי של מחשבת הדור ושל תחושותיו".
[1] דף מקופל (3 עמ' כתובים), 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. מעט קמטים. קרעים בשוליים ולאורך קווי הקיפול.
שלושה עמודים בכתב-יד – מלואים ל"תולדות ישיבת עץ החיים" (ישיבת וולוז'ין), המאמר הראשון פרי עטו של הסופר והוגה הדעות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. המאמר והמלואים לו התפרסמו יחד בשנת 1886 באלמנך הספרותי "האסיף לתולדות השנה" בעריכת נחום סוקולוב.
את המאמר כתב ברדיצ'בסקי בסמיכות לסיום לימודיו בישיבת וולוז'ין, וניכרת בו הערצתו לישיבה ולרבניה. בדפי המילואים מוסיף ברדיצ'בסקי למאמרו מספר סעיפים נוספים העוסקים באישיותו ובתורתו של ר' חיים מוולוז'ין, מייסד ישיבת עץ החיים, כמו גם קווים לדמותה של הישיבה ושיטת הלימוד בה. בנוסף, מעתיק ברדיצ'בסקי מכתב שקיבל מרבו, הנצי"ב מוולוז'ין (נפתלי צבי יהודה ברלין, 1816-1883. ראש ישיבת וולוז'ין לאחר פטירת חמיו ר' יצחק בן ר' חיים מוולוז'ין), ובו נוסח המצבה על קברו של ר' חיים מוולוז'ין. במכתב זה הנציב מכנה את ברדיצ'בסקי: "כבוד הרב המופלג ושנון, שלם ומשכיל...".
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1865-1921), מחבר והוגה דעות, מחשובי הסופרים העבריים של "תקופת התחייה". ברדיצ'בסקי נולד בעיר מז'יבוז' למשפחה מיוחסת של רבנים חסידיים. בשנת 1882 נישא לראשונה, אולם אולץ להתגרש לאחר שנתפס קורא ב"ספרות האסורה" של תנועת ההשכלה, ובהדרגה החל לנטוש את אורח החיים הדתי. בעקבות פנייתו של נחום סוקולוב, עורך "הצפירה", החל לפרסם את מאמריו הראשונים, ובשנת 1890 עקר למרכז הספרות העברית של אותן השנים – אודסה.
בשנים שלאחר מכן נדד בין אוניברסיטאות גרמניה, נחשף להגות ולספרות האירופית הכללית, והתמסר לכתיבתו יותר ויותר. עבודתו הגיעה לשיאה זמן קצר לפני מותו, עם פרסום יצירותיו הנודעות ביותר: "מרים", "בסתר רעם", "בית תבנה" וסיפורים נוספים. ב-1920, נודע לברדיצ'בסקי כי אביו ואחיו נרצחו בפוגרומים באוקראינה, וכי עיירות ילדותו ונעוריו חרבו בפרעות. ידיעות אלו ערערו את בריאותו והוא נפטר בברלין בנובמבר 1921. את יצירתו כינה חיים נחמן ביאליק "המרכז העמוק והפנימי של מחשבת הדור ושל תחושותיו".
[1] דף מקופל (3 עמ' כתובים), 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. מעט קמטים. קרעים בשוליים ולאורך קווי הקיפול.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $500
לא נמכר
"אבן ספיר", רשמי מסעותיו של רבי יעקב הלוי ספיר בתימן, בהודו, בסינגפור, באוסטרליה, בניו זילנד ובמקומות נוספים. שני ספרים – ליק, 1866 / מיינץ, 1874. בספר השני מופיעה הקדשה בכתב-ידו ובחתימתו של ספיר.
• אבן ספיר, יסבב אדמת חם (מסע מצרים) ים סוף, חדרי תימן, מזרח הודו כלו, ארץ החדשה אוסטראליא ותשובתו הרמתה ירושלים עה"ק תובב"א, מאת יעקב ספיר הלוי. הוצאת חברת "מקיצי נרדמים", ליק, 1866.
[10], קיא דף (דפים פא-פד מופיעים פעמיים), 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. ללא כריכה. בעמוד השער חותמתו של הרב יואל זאלקינד, אב"ד רייגרוד (Raygrod, פולין), והקדשה בכתב-ידו.
• אבן ספיר, ספר שני, יכלכל בית עדן, הודו באמביי, בני ישראל, מאלבאר, קוגין הלבנים והשחורים, כלכתה, אפא-פענו, סינגאפור, יווע באטאוויע, אוסטראליע, סידניי, מעלבורנע, נוי-זיילאנד, ציילאן, שיבת ירושלם, מאת יעקב ספיר איש ירושלים. דפוס והוצאת יחיאל ברי"ל, מיינץ, 1874.
בדף השער הראשון מופיעה הקדשה בכתב ידו של יעקב הלוי ספיר: "למזכרת אהבה ומנחת רצון לידי נעורים [...] איש יקר נגיד ורב תבונות. איש שאר רוח [...] אנשיל ברוין יצ"ו [...] יעקב הלוי ספיר איש ירושלים".
[5] דף, רלז, [1] עמ' (פגינציה משובשת), 20.5 ס"מ. מצב טוב. דף המגן הקדמי מנותק. כתמים. קמטים. קרעים קלים בשולי הדפים. כריכה בעלת שדרת עור, בלויה ופגומה. עקבות מדבקה על השדרה.
רבי יעקב הלוי ספיר (1822-1885), נוסע, שד"ר וחוקר כתבי יד. יליד רוסיה, עלה לארץ ישראל עם הוריו והתגורר תחילה בצפת. בשנת 1836, לאחר רעש האדמה הראשון ופרעות צפת, עקר לירושלים, שם למד, נשא אישה ושימש בתפקיד מלמד, משורר לעת מצוא, וסופר ומזכיר עדת הפרושים בירושלים. בשנת 1858 נאלץ לקבל על עצמו את תפקיד השד"רות, ויצא בשליחות כל קהילות העיר למסע בין תפוצות ישראל במזרח. לצד מטרת שליחותו, איסוף כספים ליהודי ירושלים, רשם ספיר את קורות מסעותיו בפרוטרוט ומתוך הבחנה דקה, ותיעד הן את מנהגי הקהילות היהודיות השונות ואורחותיהן הן את מנהגי בני המקום, לבושם ודתם, אקלים הארץ ומראה. הוא גילה עניין מיוחד ביהודי תימן ובמסורותיהם, ומכתביו עולה תיעוד אתנוגרפי ראשון של קהילות תימן, לצד מחקר היסטורי ופילולוגי נרחב של כתבי היד שבידיהם.
• אבן ספיר, יסבב אדמת חם (מסע מצרים) ים סוף, חדרי תימן, מזרח הודו כלו, ארץ החדשה אוסטראליא ותשובתו הרמתה ירושלים עה"ק תובב"א, מאת יעקב ספיר הלוי. הוצאת חברת "מקיצי נרדמים", ליק, 1866.
[10], קיא דף (דפים פא-פד מופיעים פעמיים), 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. ללא כריכה. בעמוד השער חותמתו של הרב יואל זאלקינד, אב"ד רייגרוד (Raygrod, פולין), והקדשה בכתב-ידו.
• אבן ספיר, ספר שני, יכלכל בית עדן, הודו באמביי, בני ישראל, מאלבאר, קוגין הלבנים והשחורים, כלכתה, אפא-פענו, סינגאפור, יווע באטאוויע, אוסטראליע, סידניי, מעלבורנע, נוי-זיילאנד, ציילאן, שיבת ירושלם, מאת יעקב ספיר איש ירושלים. דפוס והוצאת יחיאל ברי"ל, מיינץ, 1874.
בדף השער הראשון מופיעה הקדשה בכתב ידו של יעקב הלוי ספיר: "למזכרת אהבה ומנחת רצון לידי נעורים [...] איש יקר נגיד ורב תבונות. איש שאר רוח [...] אנשיל ברוין יצ"ו [...] יעקב הלוי ספיר איש ירושלים".
[5] דף, רלז, [1] עמ' (פגינציה משובשת), 20.5 ס"מ. מצב טוב. דף המגן הקדמי מנותק. כתמים. קמטים. קרעים קלים בשולי הדפים. כריכה בעלת שדרת עור, בלויה ופגומה. עקבות מדבקה על השדרה.
רבי יעקב הלוי ספיר (1822-1885), נוסע, שד"ר וחוקר כתבי יד. יליד רוסיה, עלה לארץ ישראל עם הוריו והתגורר תחילה בצפת. בשנת 1836, לאחר רעש האדמה הראשון ופרעות צפת, עקר לירושלים, שם למד, נשא אישה ושימש בתפקיד מלמד, משורר לעת מצוא, וסופר ומזכיר עדת הפרושים בירושלים. בשנת 1858 נאלץ לקבל על עצמו את תפקיד השד"רות, ויצא בשליחות כל קהילות העיר למסע בין תפוצות ישראל במזרח. לצד מטרת שליחותו, איסוף כספים ליהודי ירושלים, רשם ספיר את קורות מסעותיו בפרוטרוט ומתוך הבחנה דקה, ותיעד הן את מנהגי הקהילות היהודיות השונות ואורחותיהן הן את מנהגי בני המקום, לבושם ודתם, אקלים הארץ ומראה. הוא גילה עניין מיוחד ביהודי תימן ובמסורותיהם, ומכתביו עולה תיעוד אתנוגרפי ראשון של קהילות תימן, לצד מחקר היסטורי ופילולוגי נרחב של כתבי היד שבידיהם.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $300
לא נמכר
Das Buch Bahir Sepher Ha-Bahir. Ein Text aus der Fruhzeit der Kabbala auf Grund eines kritischen Textes ins Deutsche ubersetzt und kommentiert. Inaugural-Diskussion zur Erlangung der Doktorwurde der Philosophischen Fakultat (I. Sektion) der Ludwig-Maximilians- Universitat zu Munchen [ספר הבהיר. חיבור מראשית ימי הקבלה... מתורגם לגרמנית ומוער... דיסרטציה לשם קבלת דוקטורט], מאת Gerhard Scholem [גרשם שלום]. הוצאת Arthur Scholem, ברלין, 1923. גרמנית.
עותק של עבודת הדוקטורט של גרשם שלום – מהדורה ביקורתית של "ספר הבהיר". על דף השער הקדשה בכתב ידו של דב סדן: "...ספר יקר מציאות, מביכורי מחברו בחקר חכמת הנסתר".
"ספר הבהיר" (הנחשב לחיבור הראשון בתולדות הקבלה), היה לאחד משני נושאי-המחקר העיקריים בעבודתו של גרשם שלום: ראשית הקבלה והשבתאות. שלום, שכינה את הופעת הספר "התפוצצות מחודשת של מיתוס בליבה של היהדות", עסק בו כל חייו, ובשנת 1948 אף פרסם מונוגרפיה היסטורית בנושא ("ראשית הקבלה", שוקן, תש"ח). עבודת הדוקטורט שלפנינו הנה ה"סנונית הראשונה" של מחקרו הענף, המתווה את ראשית דרכו ומניחה את היסודות לחיבוריו הבאים. זהו חיבורו המקורי הראשון של שלום בדפוס.
[2] דף, 171, [1] עמ'. 25 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב-בינוני. קמטים וכתמים, כתמי רטיבות בכל הדפים. מעט קיפולים בפינות הדפים. הערות ספורות בעפרון בכמה מהדפים (עברית). כריכה פגומה, עם קרעים חסרים בשדרה.
עותק של עבודת הדוקטורט של גרשם שלום – מהדורה ביקורתית של "ספר הבהיר". על דף השער הקדשה בכתב ידו של דב סדן: "...ספר יקר מציאות, מביכורי מחברו בחקר חכמת הנסתר".
"ספר הבהיר" (הנחשב לחיבור הראשון בתולדות הקבלה), היה לאחד משני נושאי-המחקר העיקריים בעבודתו של גרשם שלום: ראשית הקבלה והשבתאות. שלום, שכינה את הופעת הספר "התפוצצות מחודשת של מיתוס בליבה של היהדות", עסק בו כל חייו, ובשנת 1948 אף פרסם מונוגרפיה היסטורית בנושא ("ראשית הקבלה", שוקן, תש"ח). עבודת הדוקטורט שלפנינו הנה ה"סנונית הראשונה" של מחקרו הענף, המתווה את ראשית דרכו ומניחה את היסודות לחיבוריו הבאים. זהו חיבורו המקורי הראשון של שלום בדפוס.
[2] דף, 171, [1] עמ'. 25 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב-בינוני. קמטים וכתמים, כתמי רטיבות בכל הדפים. מעט קיפולים בפינות הדפים. הערות ספורות בעפרון בכמה מהדפים (עברית). כריכה פגומה, עם קרעים חסרים בשדרה.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $400
לא נמכר
"שינוי ערכים באוניברסיטה העברית", טיוטת מאמר (תשעה דפים) בכתב-ידו של יוסף קלוזנר. מתוארכת בסופה: "ירושלים-תלפיות, ערב סוכות תרפ"ח" (1927).
מאמרו של קלוזנר, "שינוי ערכים באוניברסיטה העברית", עוסק בהחלטת חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית לייסד פקולטה למדעי הרוח ולשלב בתוכה את המכון למדעי היהדות. במאמר סוקר קלוזנר את ההפרדה ההיסטורית שנוצרה לאורך השנים בין חכמת ישראל ומדעי הרוח, וכותב כי בעקבות הפרדה זו נעשו "בתי המדרש לחכמת ישראל שלא מדעת ושלא מרצון – גטו מדעי". על שילוב המכון למדעי היהדות בפקולטה למדעי הרוח, כותב קלוזנר: "בפעם הראשונה לאחר אלפי שנים – ואפשר, בפעם הראשונה בחייה של אומתנו בכלל! – הוסרה המחיצה בין יהדות ואנושיות, בין קודש וחול. היהדות הוצאה מקרן-זוית ונכנסה לתוך העולם המדעי הגדול בזכויות שוות ובחובות שוות. חכמת-ישראל שוב אינה מצויה בגטו רוחני [...] מדעי-היהדות נלמדים באוניברסיטה גופה, לא בבית-מדרש מיוחד לעצמם".
המאמר התפרסם בשבועון "העולם", גיליון מ"ג, 26 באוקטובר 1928.
פרופסור יוסף קלוזנר (1874-1958) היה היסטוריון, חוקר ספרות ואיש-רוח, ממקימי האוניברסיטה העברית וראש החוג לספרות עברית. חתן פרס ישראל למדעי היהדות.
9 דף (כתובים מצד אחד), 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קמטים ומספר קרעים קלים.
מצורף: תרגום המאמר לאנגלית (שלושה דפים מודפסים במכונת כתיבה).
מאמרו של קלוזנר, "שינוי ערכים באוניברסיטה העברית", עוסק בהחלטת חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית לייסד פקולטה למדעי הרוח ולשלב בתוכה את המכון למדעי היהדות. במאמר סוקר קלוזנר את ההפרדה ההיסטורית שנוצרה לאורך השנים בין חכמת ישראל ומדעי הרוח, וכותב כי בעקבות הפרדה זו נעשו "בתי המדרש לחכמת ישראל שלא מדעת ושלא מרצון – גטו מדעי". על שילוב המכון למדעי היהדות בפקולטה למדעי הרוח, כותב קלוזנר: "בפעם הראשונה לאחר אלפי שנים – ואפשר, בפעם הראשונה בחייה של אומתנו בכלל! – הוסרה המחיצה בין יהדות ואנושיות, בין קודש וחול. היהדות הוצאה מקרן-זוית ונכנסה לתוך העולם המדעי הגדול בזכויות שוות ובחובות שוות. חכמת-ישראל שוב אינה מצויה בגטו רוחני [...] מדעי-היהדות נלמדים באוניברסיטה גופה, לא בבית-מדרש מיוחד לעצמם".
המאמר התפרסם בשבועון "העולם", גיליון מ"ג, 26 באוקטובר 1928.
פרופסור יוסף קלוזנר (1874-1958) היה היסטוריון, חוקר ספרות ואיש-רוח, ממקימי האוניברסיטה העברית וראש החוג לספרות עברית. חתן פרס ישראל למדעי היהדות.
9 דף (כתובים מצד אחד), 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קמטים ומספר קרעים קלים.
מצורף: תרגום המאמר לאנגלית (שלושה דפים מודפסים במכונת כתיבה).
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
שלושה שירים בכתב-ידה של רחל (בלובשטיין) – תרגום לשירים מאת שרל ון-לרברג ועדה נגרי.
1. תרגום לשיר "בערוב הנהור" מאת המשורר הבלגי שרל ון-לרברג (Charles van Lerberghe, 1861-1907). אחת משורות השיר מחוקה בקו וכתובה מחדש בנוסח הסופי.
השיר כתוב על גבי שתי פיסות נייר, האחת בגודל 12X20 ס"מ והשניה בגודל 12X9.5 ס"מ.
2. תרגום לשיר "אחי המטר" מאת שרל ון-לרברג, ללא הבית האחרון.
[1] דף, 12X25 ס"מ.
3. תרגום לשיר "הגורל" (Fatalità) מאת המשוררת האיטלקייה עדה נגרי (Ada Negri, 1870-1945). לצד התרגום כתבה רחל את בתיו הראשונים של השיר המקורי באיטלקית.
[1] דף (מקופל לשניים; שלושה עמודים כתובים), 20 ס"מ.
מצב כללי טוב. קמטים. כתמים קלים וקרעים מזעריים.
רחל המשוררת (רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע, 1890-1931), ילידת האימפריה הרוסית, מן המשוררות הבולטות בשירה העברית המודרנית. שירתה הפכה לנכס צאן ברזל של התרבות העברית ורבים משיריה הולחנו ומושרים בידי זמרים ישראלים. שיריה התפרסמו בשלושה אוספים: "ספיח" (1927), "מנגד" (1930) ו"נבו" (1932) שראה אור לאחר מותה.
1. תרגום לשיר "בערוב הנהור" מאת המשורר הבלגי שרל ון-לרברג (Charles van Lerberghe, 1861-1907). אחת משורות השיר מחוקה בקו וכתובה מחדש בנוסח הסופי.
השיר כתוב על גבי שתי פיסות נייר, האחת בגודל 12X20 ס"מ והשניה בגודל 12X9.5 ס"מ.
2. תרגום לשיר "אחי המטר" מאת שרל ון-לרברג, ללא הבית האחרון.
[1] דף, 12X25 ס"מ.
3. תרגום לשיר "הגורל" (Fatalità) מאת המשוררת האיטלקייה עדה נגרי (Ada Negri, 1870-1945). לצד התרגום כתבה רחל את בתיו הראשונים של השיר המקורי באיטלקית.
[1] דף (מקופל לשניים; שלושה עמודים כתובים), 20 ס"מ.
מצב כללי טוב. קמטים. כתמים קלים וקרעים מזעריים.
רחל המשוררת (רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע, 1890-1931), ילידת האימפריה הרוסית, מן המשוררות הבולטות בשירה העברית המודרנית. שירתה הפכה לנכס צאן ברזל של התרבות העברית ורבים משיריה הולחנו ומושרים בידי זמרים ישראלים. שיריה התפרסמו בשלושה אוספים: "ספיח" (1927), "מנגד" (1930) ו"נבו" (1932) שראה אור לאחר מותה.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
![מִן הַחַכְלִיל וּמִן הַכָּחֹל, מהלך על ארץ רבה, מאת אורי צבי גרינברג. דפוס הארץ, תל-אביב, תש"י [1949]. עותק מתוך מהדורה מצומצ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale68-public/178_1.jpg "\"מן החכליל ומן הכחל\" – קובץ שירים מאת אורי צבי גרינברג, עם הקדשה בכתב-")
![מִן הַחַכְלִיל וּמִן הַכָּחֹל, מהלך על ארץ רבה, מאת אורי צבי גרינברג. דפוס הארץ, תל-אביב, תש"י [1949]. עותק מתוך מהדורה מצומצ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale68-public/178_2.jpg "\"מן החכליל ומן הכחל\" – קובץ שירים מאת אורי צבי גרינברג, עם הקדשה בכתב-")
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $400
נמכר ב: $500
כולל עמלת קונה
מִן הַחַכְלִיל וּמִן הַכָּחֹל, מהלך על ארץ רבה, מאת אורי צבי גרינברג. דפוס הארץ, תל-אביב, תש"י [1949]. עותק מתוך מהדורה מצומצמת של 77 עותקים, עם הקדשה בכתב-ידו של גרינברג.
קובץ שירים מאת אורי צבי גרינברג ובו, בין היתר, שירים המבטאים את כאבו על חורבן יהדות אירופה ועל אובדן הוריו בשואה. הספר נדפס על נייר עבה ואיכותי ב-77 עותקים בלבד. בקולופון מצוין: "השירים נתפרסמו בלוח 'הארץ' לשנת תש"י ונתקנו שנית לדפוס למען ייחודם בספר... הספר יצא לאור בשבעים ושבעה טפסים כרצון המחבר". הכותר "מן החכליל ומן הכחל" בעמוד השער ועל גבי עטיפת הנייר הקדמית נדפס בדיו אדומה.
בדף שלפני דף השער מופיעה הקדשה בכתב-ידו של אורי צבי גרינברג.
מ"א, [2] עמ', 24.5 ס"מ. חיתוך הדפים אינו אחיד. מצב טוב-בינוני. כתמי חלודה (כתמים רבים בכמה מהדפים). שני דפים רופפים. כריכה רכה, חלקה, עם עטיפת הנייר המודפסת המקורית. כתמים וקרעים (חלקם חסרים) בעטיפת הנייר.
קובץ שירים מאת אורי צבי גרינברג ובו, בין היתר, שירים המבטאים את כאבו על חורבן יהדות אירופה ועל אובדן הוריו בשואה. הספר נדפס על נייר עבה ואיכותי ב-77 עותקים בלבד. בקולופון מצוין: "השירים נתפרסמו בלוח 'הארץ' לשנת תש"י ונתקנו שנית לדפוס למען ייחודם בספר... הספר יצא לאור בשבעים ושבעה טפסים כרצון המחבר". הכותר "מן החכליל ומן הכחל" בעמוד השער ועל גבי עטיפת הנייר הקדמית נדפס בדיו אדומה.
בדף שלפני דף השער מופיעה הקדשה בכתב-ידו של אורי צבי גרינברג.
מ"א, [2] עמ', 24.5 ס"מ. חיתוך הדפים אינו אחיד. מצב טוב-בינוני. כתמי חלודה (כתמים רבים בכמה מהדפים). שני דפים רופפים. כריכה רכה, חלקה, עם עטיפת הנייר המודפסת המקורית. כתמים וקרעים (חלקם חסרים) בעטיפת הנייר.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
![טיוטת חיבור ביוגרפי על מנחם אוסישקין, בכתב-ידו של משה סמילנסקי. כתובה בשלוש מחברות, עם מחיקות ותיקונים. [רחובות, 1943 בקירוב]](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale68-public/179.jpg "טיוטה בכתב-ידו של משה סמילנסקי – חיבור ביוגרפי על מנחם אוסישקין שלא יצ")
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $400
נמכר ב: $500
כולל עמלת קונה
טיוטת חיבור ביוגרפי על מנחם אוסישקין, בכתב-ידו של משה סמילנסקי. כתובה בשלוש מחברות, עם מחיקות ותיקונים. [רחובות, 1943 בקירוב]. החיבור לא יצא לאור.
טיוטת חיבור הסוקר את תולדות חייו של אוסישקין, החל בימי ילדותו ברוסיה הלבנה, דרך ימי העלייה וההתיישבות בארץ ישראל, פעילותו למען היישוב ומאבקיו במסגרת התנועה הציונית, וכלה במותו בשנת 1941.
הטיוטה, הכתובה בשלוש מחברות, נשלחה על-ידי סמילנסקי למו"ל מרדכי נוימן בשנת 1950. מצורף המכתב ששלח סמילנסקי לנוימן יחד עם הטיוטה, ובו הערות והנחיות הנוגעות לפרסום הביוגרפיה (המכתב מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת-ידו של סמילנסקי. תחת החתימה הוסיף סמילנסקי כמה שורות בכתב-יד).
מן המכתב עולה כי הביוגרפיה שלפנינו נועדה להיות חלק מפרויקט ספרותי רחב יותר, הפונה לבני נוער, שבמסגרתו תכנן סמילנסקי לכתוב שורה של חיבורים לתולדות מנהיגים ציוניים: "ובזה תקבל את הרשימה הראשונה שלי [...] לפי דעתי, תהינה רשימותי מתאימות גם לגיל מ-12 שנה ומעלה [...] תודיעני את הזמן המדויק שבו עלי למסור לך את שאר רשימותי: ד"ר א. רופין, קולנול מרגולין, יהושע חנקין ואחרון אחרון, ויצמן". בשולי המכתב, בכתב-יד, הוסיף סמילנסקי פרטים על כתיבת הביוגרפיה של אוסישקין: "רשימה שלי על אוסישקין נכתבה כשנתיים אחר פטירתו ונתכונה למען הנוער בחו"ל. חשבתי תחילה לעבדה מחדש, אבל לאחר שעיינתי בה מצאתי כי היא מתאימה גם לנוער שלנו בארץ, וביחוד כשרבים הם בין בני-הנוער שלנו שאינם יודעים לא את 'יוסף' ולא את הארץ ואת תולדות הישוב".
למיטב ידיעתנו, ביוגרפיה זו לא יצאה לאור.
שלוש מחברות, ללא עטיפות: [138] עמ' (ממוספרים 1-145; מספור עמודים משובש), 19.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים ופגמים קלים. הדף האחרון של המחברת הראשונה קרוע בשוליו, עם פגיעה בטקסט. מכתב: 28 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול. כתמים. קרעים בשוליים.
מצורפת המעטפה המקורית שבה נשלחה הטיוטה.
טיוטת חיבור הסוקר את תולדות חייו של אוסישקין, החל בימי ילדותו ברוסיה הלבנה, דרך ימי העלייה וההתיישבות בארץ ישראל, פעילותו למען היישוב ומאבקיו במסגרת התנועה הציונית, וכלה במותו בשנת 1941.
הטיוטה, הכתובה בשלוש מחברות, נשלחה על-ידי סמילנסקי למו"ל מרדכי נוימן בשנת 1950. מצורף המכתב ששלח סמילנסקי לנוימן יחד עם הטיוטה, ובו הערות והנחיות הנוגעות לפרסום הביוגרפיה (המכתב מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת-ידו של סמילנסקי. תחת החתימה הוסיף סמילנסקי כמה שורות בכתב-יד).
מן המכתב עולה כי הביוגרפיה שלפנינו נועדה להיות חלק מפרויקט ספרותי רחב יותר, הפונה לבני נוער, שבמסגרתו תכנן סמילנסקי לכתוב שורה של חיבורים לתולדות מנהיגים ציוניים: "ובזה תקבל את הרשימה הראשונה שלי [...] לפי דעתי, תהינה רשימותי מתאימות גם לגיל מ-12 שנה ומעלה [...] תודיעני את הזמן המדויק שבו עלי למסור לך את שאר רשימותי: ד"ר א. רופין, קולנול מרגולין, יהושע חנקין ואחרון אחרון, ויצמן". בשולי המכתב, בכתב-יד, הוסיף סמילנסקי פרטים על כתיבת הביוגרפיה של אוסישקין: "רשימה שלי על אוסישקין נכתבה כשנתיים אחר פטירתו ונתכונה למען הנוער בחו"ל. חשבתי תחילה לעבדה מחדש, אבל לאחר שעיינתי בה מצאתי כי היא מתאימה גם לנוער שלנו בארץ, וביחוד כשרבים הם בין בני-הנוער שלנו שאינם יודעים לא את 'יוסף' ולא את הארץ ואת תולדות הישוב".
למיטב ידיעתנו, ביוגרפיה זו לא יצאה לאור.
שלוש מחברות, ללא עטיפות: [138] עמ' (ממוספרים 1-145; מספור עמודים משובש), 19.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים ופגמים קלים. הדף האחרון של המחברת הראשונה קרוע בשוליו, עם פגיעה בטקסט. מכתב: 28 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול. כתמים. קרעים בשוליים.
מצורפת המעטפה המקורית שבה נשלחה הטיוטה.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $1,500
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, ממוען ליצחק בן-צבי. ניו-יורק, ו' באייר תרע"ו (9.5.1916).
מכתב מאת דוד בן-גוריון ליצחק בן-צבי, כתוב על-גבי נייר מכתבים רשמי של "ועד הפועלים הלאומי-סוציאליסטי ("נאציאנאל-סאציאליסטישער ארבייטער קאמיטעט") שבן-גוריון שימש כמזכירו. המכתב נכתב בעת שהשניים התגוררו בארה"ב, לאחר שגורשו מארץ ישראל בידי השלטונות העות'מאניים.
בתחילת המכתב מתייחס בן-גוריון לדירה שחלק עם בן-צבי ועם יעקב זרובבל בניו-יורק: "החבילה נתפרדה ומדירתה של הגברת גולדפרט פנה זיוה פנה הודה. בו ביום שאתה הלכת ושינגטונה עקרתי גם אני דירתי משם, ואתמול – גם זרבבל. אני השתקעתי במורד העיר. מצאתי לי חדר יפה, מלא אור ואויר בעשרה דולרים לחדש בקרן הרחוב ג' ואוניו ב'".
המשך המכתב עוסק בהתקבלותו של ספר "יזכור" בארה"ב. הספר, שנערך בידי בן-צבי, יעקב זרובבל ואלכסנדר חשין וכלל מאמרים לזכרם של הפועלים והשומרים אשר נהרגו בתפקידי הגנה על היישוב היהודי בארץ ישראל, התפרסם בניו-יורק במאי 1916. במכתב מצטט בן-גוריון דברי ביקורת על הספר: "הנה דברי מבקר אחד: הספר בכללו עושה רשם אדיר [...] רשם רע עושים מאמרי זרבבל – פובליציסטיקה מתנפחת בצורה פיוטית כביכול" [אפשר כי בחר לצטט ביקורת זו מתוך עלבון על שלא היה שותף בעריכת הספר. כמה חודשים לאחר פרסום המהדורה הראשונה, החליט הועד המרכזי של מפלגת "פועלי ציון" בארה"ב להדפיס מהדורה נוספת. מלאכת עריכת המהדורה השניה הוטלה על בן-גוריון, וסביב זאת התפתח סכסוך בינו לבין בן-צבי. במהדורה שערך, בחר בן-גוריון להחליף את המבוא לספר שנכתב בידי זרובבל במבוא חדש מאת אלכסנדר חשין והשמיט את שמותיהם של בן-צבי וזרובבל משמות העורכים].
בסיום המכתב מדווח בן-גוריון על ויכוחים פנימיים במערכת העיתון "דער אידישער קעמפפער" בהוצאת אגודת "פועלי ציון" ומבקש מבן-צבי למסור פרישת שלום לידידים משותפים.
חברותם של דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי נרקמה בירושלים, בשנת 1910, במהלך עבודתם המשותפת במערכת העיתון "האחדות", בטאונה הרשמי של מפלגת "פועלי ציון" בארץ ישראל. בשנים 1912-1914 הם למדו משפטים באיסטנבול כדי להכשיר את עצמם בבוא היום לייצג את היישוב היהודי בפני השלטונות העות'מאניים. עם כניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה, לצד "מדינות המרכז", הפכו כל נתיני "מדינות ההסכמה" בארץ ישראל לנתיני אויב ונדרשו לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית או לצאת מהארץ. בן-גוריון ובן-צבי, אשר שבו מאיסטנבול, דגלו ברעיון ההתעת'מנות ויחד עם יתר חברי תנועת "פועלי ציון" קיבלו על עצמם אזרחות עות'מאנית. על אף זאת, בשנת 1915, כשהוחלט לגרש מארץ ישראל את כל מי שקשור בפעילות ציונית, קיבלו צו גירוש "לצמיתות" והועלו על ספינה לאלכסנדריה. באלכסנדריה נאסרו על ידי הבריטים כאזרחי אויב, אולם לאחר התערבות קונסול ארה"ב, שוחררו והפליגו לניו-יורק.
לאחר הגירתם לארה"ב, עסקו בן-גוריון ובן-צבי בפעילות ציונית במסגרת "פועלי ציון". הם כתבו בעיתונות המקומית, נשאו הרצאות והוציאו לאור את הספרים "יזכור" ו"ארץ-ישראל בעבר ובהווה". לאחר הצהרת בלפור היו מיוזמי הקמת גדוד 39 של קלעי המלך בצבא הבריטי (גדוד יהודי-אמריקאי) והטיפו להצטרפות צעירים יהודים לגדודים העבריים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, שבו השניים לארץ.
למידע נוסף, ראו מאמר מצורף.
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. פגמים מזעריים.
מכתב מאת דוד בן-גוריון ליצחק בן-צבי, כתוב על-גבי נייר מכתבים רשמי של "ועד הפועלים הלאומי-סוציאליסטי ("נאציאנאל-סאציאליסטישער ארבייטער קאמיטעט") שבן-גוריון שימש כמזכירו. המכתב נכתב בעת שהשניים התגוררו בארה"ב, לאחר שגורשו מארץ ישראל בידי השלטונות העות'מאניים.
בתחילת המכתב מתייחס בן-גוריון לדירה שחלק עם בן-צבי ועם יעקב זרובבל בניו-יורק: "החבילה נתפרדה ומדירתה של הגברת גולדפרט פנה זיוה פנה הודה. בו ביום שאתה הלכת ושינגטונה עקרתי גם אני דירתי משם, ואתמול – גם זרבבל. אני השתקעתי במורד העיר. מצאתי לי חדר יפה, מלא אור ואויר בעשרה דולרים לחדש בקרן הרחוב ג' ואוניו ב'".
המשך המכתב עוסק בהתקבלותו של ספר "יזכור" בארה"ב. הספר, שנערך בידי בן-צבי, יעקב זרובבל ואלכסנדר חשין וכלל מאמרים לזכרם של הפועלים והשומרים אשר נהרגו בתפקידי הגנה על היישוב היהודי בארץ ישראל, התפרסם בניו-יורק במאי 1916. במכתב מצטט בן-גוריון דברי ביקורת על הספר: "הנה דברי מבקר אחד: הספר בכללו עושה רשם אדיר [...] רשם רע עושים מאמרי זרבבל – פובליציסטיקה מתנפחת בצורה פיוטית כביכול" [אפשר כי בחר לצטט ביקורת זו מתוך עלבון על שלא היה שותף בעריכת הספר. כמה חודשים לאחר פרסום המהדורה הראשונה, החליט הועד המרכזי של מפלגת "פועלי ציון" בארה"ב להדפיס מהדורה נוספת. מלאכת עריכת המהדורה השניה הוטלה על בן-גוריון, וסביב זאת התפתח סכסוך בינו לבין בן-צבי. במהדורה שערך, בחר בן-גוריון להחליף את המבוא לספר שנכתב בידי זרובבל במבוא חדש מאת אלכסנדר חשין והשמיט את שמותיהם של בן-צבי וזרובבל משמות העורכים].
בסיום המכתב מדווח בן-גוריון על ויכוחים פנימיים במערכת העיתון "דער אידישער קעמפפער" בהוצאת אגודת "פועלי ציון" ומבקש מבן-צבי למסור פרישת שלום לידידים משותפים.
חברותם של דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי נרקמה בירושלים, בשנת 1910, במהלך עבודתם המשותפת במערכת העיתון "האחדות", בטאונה הרשמי של מפלגת "פועלי ציון" בארץ ישראל. בשנים 1912-1914 הם למדו משפטים באיסטנבול כדי להכשיר את עצמם בבוא היום לייצג את היישוב היהודי בפני השלטונות העות'מאניים. עם כניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה, לצד "מדינות המרכז", הפכו כל נתיני "מדינות ההסכמה" בארץ ישראל לנתיני אויב ונדרשו לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית או לצאת מהארץ. בן-גוריון ובן-צבי, אשר שבו מאיסטנבול, דגלו ברעיון ההתעת'מנות ויחד עם יתר חברי תנועת "פועלי ציון" קיבלו על עצמם אזרחות עות'מאנית. על אף זאת, בשנת 1915, כשהוחלט לגרש מארץ ישראל את כל מי שקשור בפעילות ציונית, קיבלו צו גירוש "לצמיתות" והועלו על ספינה לאלכסנדריה. באלכסנדריה נאסרו על ידי הבריטים כאזרחי אויב, אולם לאחר התערבות קונסול ארה"ב, שוחררו והפליגו לניו-יורק.
לאחר הגירתם לארה"ב, עסקו בן-גוריון ובן-צבי בפעילות ציונית במסגרת "פועלי ציון". הם כתבו בעיתונות המקומית, נשאו הרצאות והוציאו לאור את הספרים "יזכור" ו"ארץ-ישראל בעבר ובהווה". לאחר הצהרת בלפור היו מיוזמי הקמת גדוד 39 של קלעי המלך בצבא הבריטי (גדוד יהודי-אמריקאי) והטיפו להצטרפות צעירים יהודים לגדודים העבריים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, שבו השניים לארץ.
למידע נוסף, ראו מאמר מצורף.
[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. פגמים מזעריים.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג
מכירה 68 - היסטוריה ותרבות יהודית וישראלית
19.9.2019
פתיחה: $1,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, נשלח אל צבי מיימון בסוכנות היהודית בירושלים. לונדון, יוני 1945.
מכתב מאת דוד בן-גוריון לצבי מיימון, קצרן בסוכנות היהודית ששימש שנים אחדות כמזכירו האישי של בן-גוריון. בחלקו הראשון של המכתב רשימה ארוכה של עשרות ספרים ששלח בן-גוריון לארץ ישראל, וחלקו השני עוסק בצורך לפעול למען עלייה לארץ: "אני רואה שבירושלים לא העריכו את דחיפות הועידה הציונית. אנחנו לא יכולים להמשיך על יסוד הסה"ל [הספר הלבן], ולא נחכה עד שחרטומי מהשמו"ש [משרד המושבות] יכלו את מספר הרשיונות. אולם הודעה זו למה"מ [ממשלת הוד מעלתו] צריכה לבוא מתוך כינוס מוסמך (לא מבחינה פורמלית אלא מבחינה מדינית) וכינוס מוסמך יהיה כינוס שהתנועה כמו שהיא עכשיו תשתתף בו – ביחוד שרידי יהדות אירופה [...] נדמה לי שבירושלים לא רואים את היער מתוך העצים...". המכתב חתום: "ד.ב.ג"
בשנת 1942 היה דוד בן-גוריון, אז יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, מיוזמיה ומארגניה של "ועידת בילטמור", ועידת הארגונים הציוניים בה התקבלה תוכנית שעיקרה תביעה לפתיחת שערי ארץ ישראל לעלייה ולהקמת מדינה יהודית. לאחר המלחמה, כאשר התברר כי השלטון הבריטי אינו נסוג מהמדיניות שהנהיג קודם לכן וממשיך להתנגד להתיישבות היהודית בארץ ישראל, הוביל בן-גוריון קו מאבק חריף בשלטון הבריטי. ביוני 1945 (זמן קצר לאחר שכתב את המכתב שלפנינו) נסע לארצות הברית במטרה לגייס כסף לרכישת נשק ומכונות לתעשייה צבאית. בקונגרס הציוני שהתקיים בסוף שנת 1946 קיבל לידיו בן-גוריון את תיק הביטחון בסוכנות היהודית. במשך כחודשיים למד על טקטיקות לחימה ועל מבנה ה"הגנה" וצרכיה, וזאת כדי להפוך את ה"הגנה" לצבא שיהיה ערוך לקראת מלחמה אפשרית עם מדינות ערב.
[1] דף (אגרת אוויר), 25X20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. פגמים מזעריים.
מכתב מאת דוד בן-גוריון לצבי מיימון, קצרן בסוכנות היהודית ששימש שנים אחדות כמזכירו האישי של בן-גוריון. בחלקו הראשון של המכתב רשימה ארוכה של עשרות ספרים ששלח בן-גוריון לארץ ישראל, וחלקו השני עוסק בצורך לפעול למען עלייה לארץ: "אני רואה שבירושלים לא העריכו את דחיפות הועידה הציונית. אנחנו לא יכולים להמשיך על יסוד הסה"ל [הספר הלבן], ולא נחכה עד שחרטומי מהשמו"ש [משרד המושבות] יכלו את מספר הרשיונות. אולם הודעה זו למה"מ [ממשלת הוד מעלתו] צריכה לבוא מתוך כינוס מוסמך (לא מבחינה פורמלית אלא מבחינה מדינית) וכינוס מוסמך יהיה כינוס שהתנועה כמו שהיא עכשיו תשתתף בו – ביחוד שרידי יהדות אירופה [...] נדמה לי שבירושלים לא רואים את היער מתוך העצים...". המכתב חתום: "ד.ב.ג"
בשנת 1942 היה דוד בן-גוריון, אז יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, מיוזמיה ומארגניה של "ועידת בילטמור", ועידת הארגונים הציוניים בה התקבלה תוכנית שעיקרה תביעה לפתיחת שערי ארץ ישראל לעלייה ולהקמת מדינה יהודית. לאחר המלחמה, כאשר התברר כי השלטון הבריטי אינו נסוג מהמדיניות שהנהיג קודם לכן וממשיך להתנגד להתיישבות היהודית בארץ ישראל, הוביל בן-גוריון קו מאבק חריף בשלטון הבריטי. ביוני 1945 (זמן קצר לאחר שכתב את המכתב שלפנינו) נסע לארצות הברית במטרה לגייס כסף לרכישת נשק ומכונות לתעשייה צבאית. בקונגרס הציוני שהתקיים בסוף שנת 1946 קיבל לידיו בן-גוריון את תיק הביטחון בסוכנות היהודית. במשך כחודשיים למד על טקטיקות לחימה ועל מבנה ה"הגנה" וצרכיה, וזאת כדי להפוך את ה"הגנה" לצבא שיהיה ערוך לקראת מלחמה אפשרית עם מדינות ערב.
[1] דף (אגרת אוויר), 25X20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. פגמים מזעריים.
קטגוריה
כתבי-יד, מכתבים, חתימות והקדשות
קָטָלוֹג