דף בכתב-יד, לוח זמני היום "באופקים של ברלין, הנוור [הנובר] ואמשטרדם", כתוב ומעוטר ביד על ידי יעקב די פינטו. [אמשטרדם?], "יום ה' י"ט לספי'[רת] הע'[עומר] תקפ"ט לפ"ק [1829]".
כתיבה אמנותית נאה, במסגרות מעוטרות. טבלאות לחודשי השנה (הלועזיים), עם זמני עלות השחר, נץ החמה, שקיעת החמה וצאת הכוכבים. הכותב חתם את שמו בשולי הדף: "יעקב די פינטו ס"ט".
[1] דף. 24 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. סימני קיפול.

שלוש חוברות בכתב-יד, מליצות ושירים, מאת Moses Mathias Levin. לאוטנבורג, אינוורצלאב והמבורג, תקצ"ח 1838.
כתיבה קליגרפית נאה, בכתב אשכנזי רהוט ובכתיבה מרובעת. כותרות בכתיבה מרובעת ומעוטרת, חלקה בצבעים שונים. מספר עיטורים ואיורים נאים.
החוברות מכילות לקט של שירים ויצירות, חלקם ממקור עברי וחלקם מתורגמים מן הספרות הגרמנית (שילר, לסינג, קלייסט, ועוד).
בשתים מן החוברות מופיעות יצירות רבות בעברית וביידיש במקביל, עמוד מול עמוד; החוברת השלישית בעברית בלבד. בשערי שלוש החוברות מופיע שם הכותב בגרמנית: Moses Mathias Levin. החוברות נכתבו על ידו במהלך שנת 1838, בכמה מערי פרוסיה. בכל השערים מציין הכותב כי מוצאו מוורשא (המילה Warschau מופיעה בהגדלה בשערים); בשניים מהם מצוין כי הוא סטודנט לרבנות ופילוסופיה, ובשלושתם צוינו החודש, השנה ומקום הכתיבה.
שלוש החוברות הן:
1. "דודאים או לקוטי שירים". Lautenburg (לאוטנבורג; כיום: Lidzbark פולין), אפריל 1838.
2. "איין רעליגיעזעס אונד מאראלישעס לעזע בוך העברעאיש אונד דייטש דער איזראעליטישען יוגענד געווידמעט". Inowrocław (אינוורצלאב, כיום: פולין), יולי 1838.
3. "רסיסי המליצה - כולל שירים ומכתמים נחמדים ויקרים, כאשר עיניכם תחזינה מישרים" - "עברעשע אונד דייטשע געדיכ'טע, טהיילס איבערזעטצונגען, טהיילס אייגענע אידעען". המבורג, אוגוסט 5598 [תקצ"ח 1838].
בראש החוברת הראשונה, דף הקדשה בגרמנית מאת הכותב לרבי שלמה הירשל, רבה של לונדון. החוברת השניה היא עיבוד מספרו של הירץ הומברג, אמרי שפר, וינה תקס"ח.
3 חוברות. חוברת 1: [15] דף. חוברת 2: [28] דף. חוברת 3: [40] דף (ועוד מספר דפים ריקים). מצב משתנה, טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. סימני עש במספר מקומות. דף ההקדשה לרבי שלמה הירשל מנותק, עם קרעים ובלאי. כריכות מקוריות, מנותקות ופגומות. בחוברת 1 חסרה כריכה אחורית.

כתב-יד, מסכת "שכורים" - חיבור הומוריסטי בסגנון גמרא עם מפרשים. [אירופה, המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה אשכנזית רהוטה על נייר תכלכל.
החיבור "מסכת שיכורים" או "מסכת פורים" (ולעתים נקרא גם: "מסכת פורים מן תלמוד שכורים") הוא חיבור סאטירי לפורים, שנכתב בדוגמת דף התלמוד, כשבמרכז מופיע נוסח ה"גמרא", ובשני צדיו - פירוש "רש"י" ו"תוספות". ה"מסכת" כוללת ארבעה פרקים: "אור לארבעה עשר בודקין את המים", "הכל חייבין בשתיית יין", "ערבי פורים סמוך למנחה" ו"כל היין". חיבור זה זכה למספר הדפסות.
רישום במעטפת הקרטון: "זה גמילא מגרא [=גמרא מגילה] שייך לי משה יאסטראוו", ורישומים נוספים.
[12] עמ'. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, קרעים ובלאי. נכרך עם מעטפת נייר מקורית, בלויה ופגומה. כריכה חדשה.

כתב-יד, חיבור בהלכות יורה דעה (הלכות נדרים ושבועות, תרומות ומעשרות, מתנות כהנים ועניים, מילה ופדיון הבן, אנינות ואבלות, ניקור, טריפות, תערובות, מאכלי עכו"ם והכשר הכלים, נדה וטבילה ומקוואות). מאת מחבר לא מזוהה מרבני איטליה, שהיה כנראה מחכמי ורצ'לי (Vercelli). [איטליה, שנות הת"ק, ראשית המאה ה-19]. חיבור שלא נדפס.
כתיבה איטלקית רהוטה. בשולי העמודים מופיע תוכן כל סעיף בקצרה. במספר מקומות שולבו מילים ומונחים באיטלקית.
בחיבור שלפנינו תיעוד מעניין מתוך העולם הרבני של איטליה בשנות הת"ק. המחבר מעיד על פסקים ששמע מרבותיו חכמי איטליה, מספר על המנהגים בתקופתו ומקומו (כולל תיעוד על אמונות עממיות שרווחו באיטליה), על דרכו בהנהגת הקהל ועל פסקים שנהג בהם הלכה למעשה. מן הדברים עולה כי המחבר כיהן ברבנות ובהנהגת קהילה והיה פוסק הלכות ומשיב תשובות לרבים. הוא מספר גם על יחסם של גדולי ההוראה לפסקיו ההלכתיים. למשל, בהלכות אבלות הוא כותב: "...נלע"ד דאין איסור בדבר והתרתי פעמי'[ם] רבות בכיוצא בזה, ולעולם לא ערערו עלי כשספרתי הדברים לגדולי ההוראה..." (דף [6/א]).
במספר מקומות מזכיר המחבר את רבותיו וחבריו, שעמם התייעץ והסתמך עליהם בפסקיו, לדוגמא, בדף [5/ב] הוא כותב: "...אחרי שנשאתי ונתתי על הענין עם חכמי הדור, על פיהם הנהגתי...". המחבר מעיד כי הוא נוהג בפסיקת הלכה עפ"י דעת רבותיו הגדולים חכמי איטליה: "...וגם זאת לדעת כי על פי גדולי ההוראה של פיימונט"י ואיטלי"א שהיו בחיים חייתם הוריתי..." (דף [28/ב]), וכן הוא כותב: "כך העלו האחרונים, וכך הורו רבותי הקדושים מארי דאתרא אשר קידמוני בכל גלילות האלה..." (דף [7/א]). בהלכות טבילה הוא כותב: "...ואעפ"י שאנו נגררים אחרי רמ"א בכל מנהגינו והוא כתב... מעיד אני עלי שמים וארץ כי ראיתי גדולי ההוראה שהקלו והורו כמו שאמרתי..." (דף [32/א]). בהלכות מקוואות הוא כותב: "...ולא עוד אלא שבשעת הדחק ממלאין כל המקוה משלג... וכן ראיתי לעשות מעשה מפי גדולי ההוראה ועשיתי כן גם אני, ולרווחא דמילתא הבאתי השלג בכלי נקוב..." (דף [33/א]). בהמשך הדברים הוא כותב: "...ומזה יצתה מחלוקת גדולה חכמי הדור שהיה לפנינו בענין אם מותר לעשות מקוה בתחילה בדרך הזה... הללו מתירין והללו אוסרין ונדפסו ג' ספרי' על הענין שהם מקוה ישראל, משבית מלחמות, פלגי מים [יצאו לאור בוונציה שס"ו-שס"ח], והובאו דבריהם בקיצור בסי' [בספר] שיורי ברכה להגאון המפורסם חיד"א זצוק"ל [נפטר תקס"ו] סי' ר"א סעי' י"ח ונראה שדעתו להקל... וכן ראיתי עושים מעשה גדולי הדור שסמכו ידיהם עלי, עכ"ז אני משכתי ידי מלעשות, והוספתי התירות אחרות בשעת הדחק..." (דף [33/ב]).
בהלכות נדה (דף [28/ב]) מאריך המחבר ודן בנושא "כתם כשיעור גריס", ובין היתר הוא מזכיר מסורות מחכמי איטליה בדיני שיעורין ומדידות: "...ובקסאל"י ראיתי מתואר תואר השיעור הזה שֶקִבְּלוֹ מוהר"ר איל"ן שקבל ממוהר"ר יצח"ק הלוי ומסרו לתלמידיו, ואני העתקתיו באמתחתי. מיהו לע"ד נראה דליכא למיסמך עליה, דודאי וגמור הוא דנתגדל ונתרווח מהעתקה להעתקה...". בהמשך הדיון בגודל שיעור ה"גריס", מביא המחבר את דעתם של שניים מחכמי איטליה, איתם דן בנושא זה, והם נתנו שיעור לגודל ה"גריס" על פי מטבעות שהיו בזמנם: "...ואח"כ נדברתי פה אל פה עם הרב הגדול רש"י (רבי שלמה יונה) מ"צ בטורינ"ו ועמו באותה שעה הרב המובהק ר' יחיאל טריוו"ש מ"צ פה וורצילל"י, ושניהם נתנו לי מלתא פסיקתא כמו ששאלתי מהם, ואמרו לי שא חק לשיעור זה סולד"ו Soldo א' [אחד] של נחושת ולא מאותן שיש בהם כסף הנקראים 'סולדינו' אלא 'סולדונו', ועל פיהם הוריתי ושיערתי כל ימי חיי..." ["רש"י" הנזכר כאן הוא רבי ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה, אב"ד טורינו באמצע שנות הת"ק. הדמות השניה הנזכרת כאן הוא רבי יחיאל חיים טריויש, אב"ד ורצ'לי באמצע שנות הת"ק, גיסו של רש"י הנ"ל, נפטר טבת תקע"ב. בתוך הדברים הוא כתב את מקומו "פה וורצילל"י", ומכך עולה כי הדברים נכתבו בהיותו בעיר ורצ'לי].
המחבר אף העתיק לחיבורו נוסחאות של שטרות בית דין [המהוות תיעוד מעניין על מנהגי הרבנות באיטליה בתקופתו], כמו לדוגמה: "טופס מסירת מודעא של בתולה כדי שלא יוכל שום אדם לקדשה שלא מדעת אביו ואמה, נעשית מן כמוהר"ר שבתאי מהזקנים נר"ו היושב על כסא ההוראה בקאסאלי" (דף [11/א]), "טופס שטר שידוכין, מבלי משים בראשיתו הלצה ולשון ערומים כנהוג וכרצון הסופר..." (דף [11/ב]), ועוד. בדף [10] העתיק נוסח התחייבות ארוך שאומר שומר "הגבינות הכשרות" לפני הרב.
תופעה מעניינת של אמונה עממית (על פי אסטרולוגיה) שרווחה בין יהודי איטליה בזמנו, מובאת בהלכות נדה [המחבר מתנצל על כך שהביא את נוסח השטר שרגילים בתי הדין לכתוב כדי לפייס דעת המאמינים בכך, למרות שיש לו מסורת מרבו שזלזל באותה אמונה עממית]: "יש מי שסובר דהבת הנולדת ביום ששי שמושל בו כוכב נוגה אין לה בתולים, ולכן נתפשט המנהג לעשות 'מעשה בית דין' ועדות על אותה נערה שנולדה ביום ו' כדי שלא יעלילו עליה שלא מצאו לה בתולים, והגם דלמד לנו רבנו ומלמדנו דאין ממשות בסברא ולא במנהגו, בהיות כי ראינו כי הוא עצמו כדי להפיס דעת א'[חד] מהם עבד עובדא דדינא, העתקנו טופש[!] שלו כאן לכל שוטה שיבא אחריו ויתבענו. וזהו נוסח שלו: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימנא לתתא... אתילידא לי מן אנתתי פלונית בת פ'[לוני] ברתא דאתקריאת פ'[לונית]..." (דף [30]) - [על עניין זה ראה עוד: ספר עיקרי הד"ט יורה דעה סימן כא ס"ק י].
בהלכות טבילה הוא כותב על מנהג הנשים במקומו על פי אמונה עממית המקובלת אצלן: "נשים שלנו אינן טובלות במוצאי שבת מפני שיש להן ניחושים..." (דף [32/א]).
המחבר שכיהן ברבנות מספר על דרכו בהנהגת הציבור: "ויש למעט כל האפשר בדבר הוללות וסכלות שנהגו להרבות המון העם, אך במענה רך, ולעולם לא יתקוטט עמהם הרב בגלל הזה, והוא שלא יוציאו מפיהם דברי נבלות פה, שאז יגער בהם לאמר, כי זאת היא מצות הבורא ולא מושב לצים" (דף [5/א]). במקום אחר הוא כותב: "אך דעו נא, כי בזמנינו אלה הקילו מאד בדברים הללו, ומעולם לא עלתה בידי להעמיד הדברים על שורת הדין, והעלמתי עיני מהם כי אמרתי 'מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין', ובפרט ב'מקום שנהגו', שלא תקעתי עצמי לדבר הלכה, ושלא להוציא לעז על הראשונים..." (דף [6]); ובדף [5/ב] כותב: "ובאמת שזה דין פשוט, אך לא ראיתי במדינות אלו נוהגי'[ן] כן וכשהוריתי להם... התלוצצו עלי ולא ידעתי למה".
[34] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב מאוד. מעט כתמים. מריחת דיו במספר מקומות. שרידי הדבקה על מספר מילים בדף הראשון. כריכה חדשה.