לוח כסף בסגנון "בצלאל" הנושא מראות מארץ ישראל והקדשה למאיר וייסגל על פועלו. [שנות ה-40 בקירוב].
כסף רקוע, יצוק וחקוק; אבני חן; מסמרות; קטיפה.
לוח כסף גדול; במרכזו משובץ תבליט עגול של איכר נוהג בצמד שוורים המושכים מחרשה (על פי אריך גולדברג), ועליו מופיעה הכתובת "בצלאל ירושלם". לצדי התבליט משובצות שני אבני חן כחולות ומתחתיו חקוקה הקדשה: "לוח זה הוא תשורה למר מאיר וויסגל בהוקרה ותודה על עבודתך המסורה תרומתך לחזון הציוני החלוצי". את התבליט המרכזי מקיפים תבליטים המציגים את מגדל דוד, עובדי אדמה במלאכותיהם השונות, ואת המרגלים הנושאים אשכול ענבים במוט.
גב הלוח מצופה קטיפה ואליו מוצמדת מדבקה: "[...] מאיר וויסגל ז"ל, מכון וייצמן למדע 1988, מכירת האוסף".
מאיר וייסגל (1894-1977), מן האבות המייסדים של מכון וייצמן למדע, איש אמונו של חיים וייצמן, איש תרבות, מגייס כספים, פעיל ותועמלן ציוני. נולד בקיקול שבפולין ובגיל צעיר היגר עם הוריו לארצות הברית. בבגרותו פעל במסגרת התנועה הציונית בארה"ב, ערך את הביטאון "New Palestine" שהוציא ארגון ציוני אמריקה, ניהל את הביתן הארץ-ישראלי בתערוכה העולמית שהתקיימה בניו-יורק בשנים 1939-1940 והפיק את ההצגה "דגל נולד" מאת המחזאי בן הכט, שהעלתה על נס את קום המדינה. בשנים 1940 עד 1946 שימש כנציגו של חיים וייצמן בארצות הברית.
בשנת 1944, לקראת יום הולדתו ה-70 של חיים וייצמן, הקים וייסגל בארצות הברית ועדה לגיוס כספים למכון המדעי שהקים וייצמן ברחובות ב-1934, ואשר נקרא אז "מכון זיו" על שם בנם של התורמים, הלורד ישראל ורבקה זיו. ביוזמתו של וייסגל שונה שם המכון (בהסכמתה של משפחת זיו) ל"מכון וייצמן", ובסיוע הכספים שגייס הורחב המכון והוקמו בו מחלקות נוספות. עם עלייתו של וייסגל ארצה, בשנת 1949, החל לפעול לשגשוגו ולהבטחת פעילותו של המכון. בשנת 1954 נתמנה לראש הוועד הפועל של המכון, בשנת 1964, לרגל מלאת לו 70, זכה לתואר "דוקטור לשם כבוד" מטעם מכון וייצמן, ובשנת 1967 נתמנה לנשיא המכון. בעת ובעונה אחת היה וייסגל פעיל בתחומים נוספים, עמד בראש הוועדה האחראית לחגיגות העשור של מדינת ישראל, הקים את הסניף הישראלי של ארגון "ורייאטי", סייע בהפקת הסרט "אקסודוס" ואף גילם בו את דוד בן-גוריון, ועוד; בין היתר פעל ללא לאות להוצאת כתבי חיים וייצמן לאור.
41X36.5 ס"מ. מצב טוב. שני חישוקים לתליה קבועים בנקבים שנקדחו בראש הלוח. כיפופים קלים. גב הקטיפה קרוע קלות ושחוק עד דק.

The Journals of the Proceedings of Congress, held at Philadelphia, from January to May, 1776 [רשומות הקונגרס שנערך בפילדלפיה בין ינואר למאי 1776]. דפוס R. Aitken, פילדלפיה, 1776. אנגלית. מהדורת "Cartridge Paper".
עותק נדיר של רשומות "הקונגרס הקונטיננטלי" (Continental Congress) – הרשות המחוקקת של שלוש עשרה המושבות האמריקניות ערב הכרזת העצמאות. הקונגרס, שרבים מחבריו נמנים עם האבות המייסדים של ארה"ב, פעל בין השנים 1774 ל-1789, והחלטותיו עיצבו במידה רבה את דמותה של ארה"ב עד ימינו: איחוד שלוש עשרה המושבות, הקמת "הצבא הקונטיננטאלי", מינויו של ג'ורג' וושינגטון למפקד הצבא, אימוץ "סעיפי הקונפדרציה" (שהוחלפו לאחר מכן בחוקת ארצות הברית) והחשובה שבהן – הכרזת העצמאות של ארה"ב.
הרשומות שלפנינו נדפסו בין החודשים ינואר-אפריל 1776, בעיצומה של מלחמת העצמאות וזמן קצר לפני הקמת ארצות הברית, והן כוללות תיעוד חשוב של פעילות הקונגרס בתקופה זו. בין היתר, נזכרים ברשומות מכתבים שהתקבלו ממפקד הצבא ג'ורג' וושינגטון, מכתבים שהתקבלו מבנג'מין פרנקלין, הקצאת משאבים לחזיתות השונות, מינויים ונושאים נוספים. במספר מקומות נזכרים אישים יהודיים שנטלו חלק במהלך המלחמה: ברשומה מיום 7.2.1776 נזכר דייוויד פרנקס (David Franks), נציג הכתר הבריטי במדינת פנסילבניה, שהתחייב לספק מזון לשבויי המלחמה בעיר רדינג; ברשומה אחרת מיום 10.4.1776, נזכרים האחים ברנרד ומיכאל גרץ (Gratz), ספקי "הצבא הקונטיננטאלי" ומראשוני הסוחרים עם האוכלוסייה האמריקאית-ילידית, המתבקשים לפשר במחלוקת שנפלה בינם ובין מנהיג שבט הלנאפי – White Eye ("לבן-העין").
בתקופה שבה פורסמו הרשומות היה הישוב היהודי בארצות הברית מצומצם ביותר: בסוף המאה ה-18 חיו בארצות הברית כ-2000 יהודים בלבד.
האחים ברנרד (1738-1801) ומיכאל (1740-1811) גרץ, ילידי לגנדורף (Lagendorf), גרמניה. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-18 היגרו לארה"ב והתיישבו בפילדלפיה. יחד עסקו במסחר, בין היתר עם האמריקאים-הילידים, וסיפקו לממשלת ארצות הברית טובין מתוצרת ילידית. האחים גרץ כוננו נתיבי מסחר בין ניו אורלינס וקוויבק, ובעקבות האקלים הפוליטי, סחרו גם בסביבות פנסילבניה, אילינוי וקנטקי. הם חתומים, בין היתר, גם על ה-Non-Importation Resolution משנת 1765 – תקנה נגד ייבוא טובין מבריטניה, שהוכרזה כמחאה על "חוק מס הבולים" אשר הטיל הפרלמנט הבריטי על המושבות האמריקניות באותה שנה. כעשור לאחר מכן, שימשו האחים גרץ כספקים גם ל"צבא הקונטיננטלי". ברנרד גרץ היה הפרנס הראשון של קהילת "מקוה ישראל" בפילדלפיה.
דייוויד פרנקס (David Franks,י 1720-1794 ), סוחר יהודי, יליד ניו-יורק, מתומכי האימפריה הבריטית באמריקה (ה"לויאליסטים"). במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים מונה מטעם הצבא האנגלי לספק מזון לחיילים, ולאחר תבוסת הכוחות במקום מגוריו, פנסילבניה, הצליח לגייס כ-5000 פאונד לטובת הגנת המושבה. בשנת 1765 היה מחותמי התקנה נגד ייבוא טובין מבריטניה, אך לאחר פרוץ המלחמה שב לתמוך באנגלים ונעשה לנציגם בפנסילבניה. פרנקס נכלא מספר פעמים לאחר המלחמה בשל תמיכתו באויב ולתקופה קצרה אף העתיק את מקום מגוריו לבריטניה, אולם לבסוף שב לארה"ב וחידש את עסקיו. נפטר בגיל 74 ממחלת הקדחת הצהובה.
[1], 93, 70, 73-237 עמ', 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כריכת קרטון חלקה. כתמים וקמטים. קרעים קלים בשוליים. רישומים בכתב-יד בשוליים העליונים של הכריכה הקדמית, עמוד השער ושני עמודים נוספים [רישומי בעלות של Theo B. Booraem(?)]. חותמת דיו בצדה הפנימי של כל אחת מהכריכות. הכריכה הקדמית מנותקת. השדרה חסרה.
רשומות הקונגרס הקונטיננטלי מהחודשים ינואר-אפריל 1776, המכונות "Cartridge Paper" ("מהדורת הקליעים"), נדפסו לשימוש פנימי בלבד של חברי הקונגרס ונחשבות למהדורה הנדירה ביותר של כתבי הקונגרס לפני הכרזת העצמאות. בחודש אפריל 1776 הורה הקונגרס למדפיס Robert Aitken לחדול מהדפסת מהדורה זו ולהדפיס מהדורה חדשה תחתיה. 80 עותקים מהמהדורה הראשונה נמכרו והיתר נמסרו לצבא ושימשו להכנת תערובת למילוי קליעים (ומכאן שם המהדורה). ראה: American Bibliography, מאת Charles Evans, מס' 15145.
כיום ידועים עותקים בודדים בלבד.