מכתב מעניין בכתב ידו ובחתימתו של הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שְקאפּ, ראש ישיבת גרודנא. לונדון, קיץ תרצ"ו [1936].
מכתב אל תלמידו "מיודעי מימי חרפי" רבי ישראל ברוך זינובר מרבני מנצ'סטר. רבי שמעון כותב לו בענווה ובשמחה על ההזדמנות לפגוש את אחד מתלמידיו הותיקים: "והנני מלא עונג כאשר יופיע לנגד עיני איזה צורב ות"ח מאשר עזרני העליון להתאבק בעפר התלמידים, ומה גם אם עזרו העליון לשבת על כסא ההוראה". הוא מזכיר גם את שמחתו לפגוש גם את הרב זילברשטאם, שהתראה עמו בהיותו בליברפול.
מכתב זה נכתב בימי מסעו של הגרש"ש לאנגליה בימי זקנותו, על מנת להציל את ישיבת גרודנא מהתמוטטות כלכלית. במכתב שלפנינו כותב רבי שמעון על קשיי מסעו, ועל כך שהוא אמור להתעכב בלונדון יותר משבועיים לפני שיסע למנצ'סטר: "וד' היודע ועֵד, עד כמה היה כבד עלי לעשות דבר זה, רק כאשר הלחץ והדחק בישיבתנו הגיעו עד מרום קצם, נאלצתי לבלי הבט על שום דבר הנוגע אלי, ד' הטוב יראה בעניי וייטיב להישיבה להחיש עזרה למען תוכל להחזיק מעמד... אתאחר פה כשבועיים ימים עד שיהיה באפשרי ליסע מנשסתרה... הנני דוש"ת המברכו בהצלחה בכל הענינים - שמעון יהודא הכהן שקאפ".
הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקופּ (תר"כ-חשון ת"ש, אוצר הרבנים 19962), תלמיד רבי חיים סולובייצ'יק בישיבת וואלוז'ין שהדריכו בדרכי העיון העמוק. בגיל 24 ר"מ בישיבת טעלז [שייסד דודו הגאון רבי אליעזר גורדון], בה הנחיל לרבים את שיטת עיונו בהגיון חדש - השיטה שכבשה את עולם התורה עד ימינו. מתלמידיו הנודעים באותה תקופה היה רבי אלחנן ווסרמן. בשנת תר"פ נקרא לעמוד בראשות ישיבת "שער התורה" בגרודנה. חיבוריו: "שערי יושר" "מערכת הקנינים" ו"חידושי רבי שמעון יהודה הכהן".
נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. 15 שורות בכתב ידו וחתימתו. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקרעים קלים. הדבקות נייר דבק (לא חומצי) בצדו השני של הדף.

מכתב ארוך ומעניין בכתב ידו וחתימתו המלאה של הגאון רבי אלחנן בונם וסרמן. ברנוביץ, [תר"צ 1930].
נשלח לרעו הגביר ר' דוד פוטאש מתל אביב. בתחילת המכתב מספר לו ר' אלחנן על ביקורו ההיסטורי של החפץ חיים אצל נשיא פולין [בשנת תר"צ – בהשתדלות לביטול גזירת לימודי חול בתלמודי התורה]: "היום שבתי מוורשא וגם כ"ק רבינו בעל חפץ חיים שליט"א היה שם ונתקבל לראיון אצל שרי הממשלה. השרים קבלו את פניו בחביבות יתירה ומיוחדה במינה, והבטיחו למלאות בקשותיו כפי האפשרי".
בהמשך המכתב מבקש ר' אלחנן מרבי דוד לברר על הצעת שידוך לבתו של רבי צבי גוטמן משגיח הישיבה בברנוביץ, שהציעו עבורה את הבחור שמואל פֶלמן "אשר הוא מגיד שיעור גפ"ת באחת הישיבות בתל אביב, והוא בנו של המנוח ז"ל הגאב"ד דזגר-ישן... ועתה נבקש מכ"ה להודיענו את מהותו של המדובר מה טיבו, כי אנכי לא ראיתיו זה כעשר שנים...". ר' אלחנן מאריך במעלותיה של המדוברת, וכותב בעניין הדרישות של אם הבחור לסידור המעמד הכלכלי של הזוג: כי בימינו "אין סכום הכסף מכריע כלל, ובימינו אלו קשה מאד להשיג נערה צעירה ההולכת בדרך הישר, וראוי לוותר על דרישתה... כדי לגמור את הדבר בכי טוב אי"ה". [הגאון רבי שמואל פלמן מראשי ישיבת "אור זורח" ביפו-תל אביב, נשא לבסוף את בתו של הצדיק רבי צבי הירש גוטמן מברנוביץ. בנם הוא הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל מגדולי הרבנים בבני ברק].
בסיום המכתב חותם רבי אלחנן בדברי ידידות וברכה: "המוקירו ומכבדו כערכו הנשגב, קשור אליו באהבה נאמנה, מברכו שימלא השי"ת כל משאלות לבו לטובה ויזכה לראות בתשועת ישראל ע"י גואל צדק... הדורש שלומו וטובתו כל הימים – אלחנן בונם וסרמן".
הגאון רבי אלחנן ווסרמן (תרל"ה-תש"א), תלמיד רבי שמעון שקופ בישיבת טלז ותלמידו הגדול של רבינו ה"חפץ חיים". כיהן כר"מ וראש ישיבה בבריסק ובמקומות נוספים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הקים בשליחות ה"חפץ חיים" ישיבה בעיר סמילוביץ (Smilavichy, פלך מינסק, כיום בלרוס), ורבי דוד פוטאש שהיה אז מעשירי רוסיה, היה אחד מהתומכים הגדולים של הישיבה. לאחר המלחמה הקים רבי אלחנן את ישיבתו "ישיבת אהל תורה" בעיר ברנוביץ.
מגדולי התורה הנודעים ומראשי הישיבות החשובים בליטא. שליחם של ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". פרסם מאמרי השקפה רבים שלימים נתפרסמו בספרו "עקבתא דמשיחא", בהם הביע את השקפת דעת-תורה של רבו ה"חפץ חיים" על ה"לאומנות" הציונית ועל המצב הרוחני בכלל ישראל. בשנות השואה גלה לגטו קובנא, שם נלקח להריגה ב"פורט השביעי", בעת עסקו בתורה בהלכות "קידוש השם", השם יקום דמו. תורתו ושיעוריו נתפרסמו בספרים: "קובץ שיעורים", "קובץ הערות", "קובץ ענינים", "קובץ אגרות הגרא"ו" ועוד. שיטת לימודו וספריו משמשים עד היום כדרך יסודית בלימוד הישיבתי המעמיק ברחבי עולם התורה.
נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. 17 שורות בכתב יד-קדשו. מצב טוב-בינוני. בלאי בקפלי הדף. כתמים קלים.

ספר חזון איש, על דמאי, מעשרות וליקוטים שונים, [מאת רבי אברהם ישעיהו קרליץ]. ירושלים, שנת השמיטה תרח"ץ [1938]. מהדורה ראשונה.
בדף המגן (פורזץ) שלפני הספר, הקדשה וברכה בכתב ידו וחתימתו של רבינו המחבר: "למזכרת ברכה למר אשר בן יודא שיחי'. יום ה' ט"ז כסלו תשי"ג, זכרון מאיר. אי"ש".
רבינו אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. [גם בספרו זה שלפנינו לא מוזכר שמו של המחבר, אולם שמו של המו"ל [גיסו] רבי שמואל גריינימאן מוזכר בשער הספר ומעבר לשער]. כתב והוציא את עשרות ספרי "חזון איש" שנכתבו בעמל ובעיון רב, כמעט על כל הסוגיות בש"ס. עלה מליטא לארץ ישראל בשנת תרצ"ג, בה הוכר כגדול חכמי התורה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה והחסידות בדורנו.
[5], ג-סז דף. 32 ס"מ. נייר איכותי. מצב בינוני-טוב. כתמי רטיבות ונקבי עש. הדבקות נייר בדפי הפורזץ. כריכה חדשה.
בדף הפורזץ הקדשה נוספת מבעלים שנתן את הספר לידיד בשנת תשנ"ב. מעבר לדף זה מודבק גזיר עיתון (חילוני) משנת 1978, עם תמונת ה"חזון איש" וציטוטי קטעי פרוזה מספרו "אמונה ובטחון".

כתב יד, "ליקוטים" – ליקוטי חידושים ופלפולים בהלכה ובאגדה, על הש"ס ועל התורה, משני כותבים. [אירופה, שנות הת"ק והת"ר בקירוב, המאה ה-19].
רישומי בעלות ורישומים מתקופות שונות, כולל רישומי בעלות של רבי לייב האמלער מתלמידי ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק, ורישום בעלות "אדמו"ר הר' יעקב קאניעווסקי". בדף לג/2 הגהה למדנית בכתב יד מאוחר [כפי הנראה, בכתב ידו של הסטייפלר – רבי יעקב ישראל קניבסקי].
חתימות ורישומים נוספים בכת"י עתיק: "משולם פייבל בלא"א מוהר"ר ישכר בער יצ"ו - Meszulem Faiwel Berkowicz"; טיוטת מכתב אל "הרב הגאון החריף... כהר"ר אלכסנדר זוסמן בהרב מוהר"ר אליעזר יעקב יצ"ו מק"ק לאבשין ביי' וועסט פרייסין".
החיבור נכתב ע"י כמה כותבים: דפים א-לד בכתיבה אשכנזית נאה וקליגרפית [אופיינית לשנות התק"ס בקירוב, ראשית המאה ה-19 בקירוב]. בראשי העמודים מופיעה הכותרת "לקוטים". החל מדף ל/2 כותרת שונה: "לקוטים – כלי אנפורי'" [התרגום המילולי של "כלי אנפוריא" הוא "כלים חדשים" - כפי הנראה, כותרת זו באה ללמדנו כי מכאן ואילך הליקוטים הם מחידושיו של הכותב עצמו]. דפים לט-מג בכתיבה שונה ומאוחרת יותר, כתב-יד אשכנזי האופייני לשנות התר"ל-תר"נ בקירוב, (המחצית השניה של המאה ה-19). [תוכן כתב היד השני, אופייני ליוצאי בית מדרשם של הגר"א מווילנא והגר"ח מוולוז'ין]. בין הדפים נוסף דף [בכתיבה מראשית המאה ה-20, אולי בכתב-ידו של הסטייפלר], עם רעיונות מוסריים לפרשת חיי שרה.
הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי (תרנ"ט-תשמ"ה), בעל "קהלות יעקב". גיסו של מרן ה"חזון איש", ומראשי ישיבות "נובהרדוק – בית יוסף" בחו"ל ובבני ברק. כבר בהיותו בחור ישיבה נודע בכל עולם הישיבות בליטא בכינויו "דער סטייפלער" [על שם מוצאו מהעיר הורונוסטייפול שבאוקראינה], וסיפורים רבים נודעו על עוצם שקידתו, גאונותו וקדושתו.
בתקופת בחרותו נדד מישיבת נובהרדוק בעיר הומל שבאוקראינה, אל מעבר לגבול פולין, והיה מהתלמידים שהקימו את ישיבת נובהרדוק המרכזית בעיר ביאליסטוק, יחד עם רעו הבחור ר' לייביל הומלר. כפי הנראה, באותה תקופה נתן לו את כתב היד שלפנינו [מאמר מוסרי מתורתו של רבי אריה ליב הומלר, נדפס בספר גוילי אש – שיחות מוסר מגדולי נובהרדוק שנספו בשואה, ירושלים תשל"ג, עמ' רנו].
[1], א-לה, [1], לט-מד, [5] דף. מתוכם 79 עמודים כתובים בחידושי תורה – חלק מהדפים ריקים מחידושי תורה, ומופיעים עליהם רק מספורי דפים ורישומים שונים. 19.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי, מצב בינוני. נזקי עש על הטקסט. בלאי. דפים מנותקים. ללא כריכה.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין. ירושלים, [כסלו] תר"צ [1929].
נכתב אל המיועד להיות חתנו, רבי יוסף שלום אלישיב [שנשא את בתו חיה בחודש אדר תר"צ]. רוב המכתב עוסק בדברי תורה. בפתיחת המכתב כותב לו ר' אריה בחיבה רבה ובלשון מליצית: "כבוד אור עיני מחמד לבי ונפשי מר ש"י עולמות שליט"א" [ש"י הם ראשי תיבות שמו "יוסף שלום", אך יש כאן רמז למושג הקבלי "ש"י עולמות", שהקב"ה עתיד להנחיל לכל צדיק בעוה"ב]. גם חתימת המכתב מסתיימת בלשונות חיבה מליציות: "בכל רגשי כבוד ואהבה רבה, ורבנן אמרי אהבת עולם – המיול"ח [המיועד להיות חותנך] ארי' לוין".
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. תלמיד ישיבות ליטא: הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת תורת חיים בירושלים. תלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק הרב מבריסק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד, ועם ביקוריו בבתי הסוהר של ממשלת המנדט, נתמנה לתפקיד "רב האסירים". כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת למצוקותיו ושמחותיו, והיה גומל חסדים בגופו כל ימיו. זכה לבנים וחתנים גדולי תורה מפורסמים. חביבות מיוחדת היתה לו לחתנו הגאון המתמיד רבי יוסף שלום אלישיב, נכד רבו המובהק בעל ה"לשם".
דף כפול. 20.5 ס"מ. 2 עמ' כתובים, כ-31 שורות בכתב ידו (הפניני) וחתימתו. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים.