מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (113) Apply יד filter
- כתבי (113) Apply כתבי filter
- manuscript (113) Apply manuscript filter
- letter (107) Apply letter filter
- מכתבים (102) Apply מכתבים filter
- manuscripts, (100) Apply manuscripts, filter
- signatur (98) Apply signatur filter
- וחתימות (93) Apply וחתימות filter
- יד, (93) Apply יד, filter
- גדולי (61) Apply גדולי filter
- chassid (56) Apply chassid filter
- rabbi (52) Apply rabbi filter
- luminari (49) Apply luminari filter
- ישראל (40) Apply ישראל filter
- book (35) Apply book filter
- ליטא (32) Apply ליטא filter
- lithuanian (32) Apply lithuanian filter
- החסידות (30) Apply החסידות filter
- ארץ (29) Apply ארץ filter
- palestin (29) Apply palestin filter
- פולין (28) Apply פולין filter
- חסידות (26) Apply חסידות filter
- הפליטה (24) Apply הפליטה filter
- שואה (24) Apply שואה filter
- ציונות, (24) Apply ציונות, filter
- ציונות (24) Apply ציונות filter
- ושארית (24) Apply ושארית filter
- ומדינת (24) Apply ומדינת filter
- הפליטה, (24) Apply הפליטה, filter
- erit (24) Apply erit filter
- hapletah (24) Apply hapletah filter
- hapletah, (24) Apply hapletah, filter
- holocaust (24) Apply holocaust filter
- israel (24) Apply israel filter
- she (24) Apply she filter
- she'erit (24) Apply she'erit filter
- sheerit (24) Apply sheerit filter
- state (24) Apply state filter
- zionism (24) Apply zionism filter
- zionism, (24) Apply zionism, filter
- וגליציה (23) Apply וגליציה filter
- ליטא, (23) Apply ליטא, filter
- גאוני (23) Apply גאוני filter
- galician (23) Apply galician filter
- lithuanian, (23) Apply lithuanian, filter
- polish (23) Apply polish filter
- ספרי (21) Apply ספרי filter
- print (20) Apply print filter
- וספרי (18) Apply וספרי filter
- includ (17) Apply includ filter
מציג 25 - 36 of 200
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $15,000 - $20,000
לא נמכר
כרך המכיל שלושה כתבי-יד: · כת"י חידושים ודרשות בכתיבה אוטוגרפית של רבי יצחק הלוי מלעמגו בעל "תולדות יצחק". · כת"י חידושים, דרשות ו"פנקס מילה" בכתב-יד תלמידו רבי אברהם פרינץ מאמשטרדם. · העתקות אגרות ומסמכים מן התקופה, מהם מכתבים אל ה"פקידים ואמרכלים" באמשטרדם, ועוד.
כתבי-היד נכרכו כנראה בראשית שנות התק"צ. על הכריכה נכתב באותיות מוזהבות: "זרע יצחק - תולדות אברהם". הכרך מכיל חומר תורני והיסטורי רב ערך, מחכמי ופרנסי אמשטרדם בשנות הת"ק. להלן פירוט כללי של תוכנו:
· חידושי ש"ס וחידושי סוגיות. דרשות בהלכה ובאגדה: לסיומים, למעלת התורה והשלום, למועדים והספדים. אוטוגרף בכתב ידו של הגאון רבי יצחק איצק הלוי מלעמגא, מגדולי חכמי אמשטרדם, ואב"ד גרונינגען. אמשטרדם, [תק"ן בערך].
בדף פב/ב מוזכר "מאדמ"ו הגאון נר"ו" [יתכן שהכוונה לרבי שאול אב"ד אמשטרדם, או לבנו ממלא מקומו רבי יעקב משה לעוונשטאם].
[1], פח דף, [1 דף מפתחות]. כתב-יד אוטוגרפי של רבי יצחק מלעמגו.
· חידושי תורה ודרשות. זכרונות משפחתיים וקהילתיים. רשימות נימולים (פנקס מוהל). זכרונות והעתקות מסמכים ומכתבים בעניני ארץ ישראל. רשימות על מורו ורבו רבי יצחק מלעמגא. צוואות והספדים. בכתיבת יד "הרב הצדיק" רבי אברהם פרינץ מאמשטרדם (תקכ"ח-תרי"א), מראשי פרנסי הקהילה ומייסד הפקוא"מ, פקיד ומשגיח ראשי על כל עניני ארץ ישראל. [תק"ע-תר"ט, 1810-1849].
147 עמ' כתובים. כתב ידו של רבי אברהם פרינץ. (יתכן שחלק מהחתימות על העתקות המסמכים הן אוטוגרפיות – מקוריות - ולא של המעתיק).
הגאון רבי יצחק איצק (סג"ל) הלוי מלעמגו (תק"ח-תקס"א), מגדולי חכמי "בית המדרש עץ חיים" של ק"ק אשכנזים באמשטרדם, תלמיד רבי שאול אב"ד אמשטרדם ורע וידיד של בנו הגדול רבי יעקב משה. היה מגדולי ה"לומדים" הקבועים בבית המדרש, וכיהן כ"מגיד שיעור" וראש ישיבה. בשנת תק"ס עבר לכהן כרב אב"ד בעיר גרונינגען ואגפיה.
על עזבון כתבי ידו עברו תהפוכות רבות, ונכתבו על כך מאמרים וספרים רבים. חיבורו הגדול "תולדות יצחק" פירוש על התוספתא, שתלמידו רבי אברהם פרינץ (שכיהן אחרי רבו כמגיד שיעור וראש הישיבה) צירף דוגמא ממנו לספר "ליקוטי צבי" אמשטרדם תקס"ט, נעלם ונתגלה לציבור רק במכירות פומביות, תחילה בשנת תר"ל (1870) בבית המכירות פרידריק מולר באמשטרדם (פריט 944), בשלשה כרכים בתבנית פוליו, המכילים כ-1600 דף. בשנת תרמ"א (1881) הוצע שוב אותו כתב-יד למכירה כחלק מעזבונם של לוי גוטשלג וונפריד מהאג, בבית מכירות של ה"ג בום (פריט 156). בשנת 1900 בערך, הגיע כתב-יד זה לגנזי ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם.
בשנת 1965 הוציא מר י' אונדרוויזר (Joseph Onderwyzer) ספר באנגלית בשם "Mavoch" (מבוך), בו תיאר בצורה ציורית [ומוזרה] את חיפושיו ברחבי העולם אחר אותו כתב-יד של החיבור הענקי על התוספתא ועל גילויו ברשימה פנימית של ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם. ספר זה עורר בשעתו פולמוס בעתונות ובכתבי העת. בסופו של דבר, בעקבות אותו פולמוס, התחיל צוות עורכים בהוצאת הפירוש. עד כה יצא כרך אחד על מסכת מגילה, ירושלים תשס"ב, בהוצאת "מכון אופק". בראש הכרך הובא מאמר ארוך לתולדות המחבר ותקופתו בבית המדרש באמשטרדם.
לפנינו גילוי על ראשיתו של ה"מבוך": בעמ' 76 במחברתו, מספר רבי אברהם פרינץ על רכישת כתב היד על ידו, במכירת עזבונו של רבי יצחק ב"ר מרדכי מלעמגו, בן אחותו של רבי יצחק. הוא מספר כי הוא זה שכרך את הספר בשלשה כרכים, "ובכל כרך רשמתי שמו באותיות מוזהבות", ומתאונן על כך שאין לו את האפשרות הכספית להוציא את כל הספר לאור. בעמ' 86 שנכתב בתקופה מאוחרת יותר חוזר ומספר רבי אברהם, כי לאחר שראה שאין ביכולתו להדפיס את הספר, כרך אותו בשלשה חלקים כדי שבני משפחת רבו יוכלו להגות בו (נראה שהחזיר את שלשת הכרכים לבני משפחתו של רבי איצק מלעמגו).
המחברת שלפנינו בכתיבת יד קדשו של רבי יצחק מלעמגו, איננה ידועה כלל, והיא תגלית בפני עצמה. רבי אברהם פרינץ כותב עליה בעמ' 86 ועל עוד מכתבים "אשר כורכו בספר הזה". כנראה, שהכרך שלפנינו לא הופיע באותן מכירות פומביות במאה ה-19 בהן נמכרו שלשת הכרכים האחרים של רבי יצחק מלעמגו.
בנוסף, ביומן זכרונותיו ודרשותיו של רבי אברהם פרינץ, אנו מוצאים פרטים חדשים על קורות ימי חייו של מורו ורבו המובהק, רבי יצחק מלעמגו, שלימדו תורה וגידלו בביתו כבן, לאחר שהתייתם מהוריו.
ליומן זכרונותיו של רבי אברהם פרינץ חשיבות רבה, שכן הוא חושף פרטים לא ידועים בקורות ק"ק אשכנזים באמשטרדם, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. ביניהם פרטים על השתלשלות יסוד ה"פקידים ואמרכלים" [פקוא"מ]. על פי הנכתב הדבר החל בעזבון של יהודי שהקדיש שליש ממנו לעניי ארץ הקודש. יורשיו בקשו למנוע את קיום הצוואה, אך רבי אברהם יחד עם רצ"ה לעהרן פעלו לגביית העזבון, ומתוך כך השתלשלה הקמת הפקוא"מ (עמ' 81-82).
העתקת מסמכי הפקוא"מ הנמצאים פה אף היא איננה ידועה, שכן בספר "אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם", ירושלים תשכ"ה, התפרסמו רק האגרות שנשלחו מאמשטרדם לירושלים, ואילו לפנינו נמצאים העתקי האגרות שנשלחו מארץ ישראל לאמשטרדם. החומר לא נבדק עדיין כראוי, רק נציין מעט מתוכן המכתבים: מכתבים בחתימות רבי טוביה ב"ר שלמה, ר' נתן נטע ב"ר מנחם מנדל, ר' אברהם שלמה זלמן שפירא (צורף) וחתנו רבי אריה ב"ר ירחמיאל גזבר ונאמן. מכתבי רבני חברון, טבריה וירושלים.
מכתב מליוורנו ובו העתק אגרת תלמיד הגר"א, רבי ישראל משקלוב, לרבי שלמה זלמן צורף, בענין השליחות לחיפוש עשרת השבטים (מכתב זה הוא גילוי חדש בפרשה עלומה זו - ראה מאמר ד"ר אריה מורגנשטרן, סיני, ק', עמ' תקנב-תקנד).
רבי אברהם פרינץ כתב במשך השנים בכרך זה רשימות דברי תורה ודברי מוסר, הספדים על צאצאיו שנפטרו על פניו, צוואה שכתב בגיל 60 ובגיל 64. בעמ' 86 נרשם ש"בסיון תקצ"ח הגעתי לכלל שבעים לאורך ימים טובים". בצוואה משנת תר"ט נרמז על כך שהוא בן 80 (עמ' 119), כך שיש לפנינו עדות על זמן לידתו בשנת תקכ"ח או תקכ"ט. ר' אברהם פרינץ נפטר בשנת תרי"א (1851).
סה"כ כ-200 דף (חלקם ריקים). 19.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי, מצב טוב מאד. כריכת עור מקורית עם כיתוב ועיטורי זהב, במצב טוב מאד, שיקום קל של הדבקת קרע בגב הכריכה. אקס-ליבריס.
כתבי-היד נכרכו כנראה בראשית שנות התק"צ. על הכריכה נכתב באותיות מוזהבות: "זרע יצחק - תולדות אברהם". הכרך מכיל חומר תורני והיסטורי רב ערך, מחכמי ופרנסי אמשטרדם בשנות הת"ק. להלן פירוט כללי של תוכנו:
· חידושי ש"ס וחידושי סוגיות. דרשות בהלכה ובאגדה: לסיומים, למעלת התורה והשלום, למועדים והספדים. אוטוגרף בכתב ידו של הגאון רבי יצחק איצק הלוי מלעמגא, מגדולי חכמי אמשטרדם, ואב"ד גרונינגען. אמשטרדם, [תק"ן בערך].
בדף פב/ב מוזכר "מאדמ"ו הגאון נר"ו" [יתכן שהכוונה לרבי שאול אב"ד אמשטרדם, או לבנו ממלא מקומו רבי יעקב משה לעוונשטאם].
[1], פח דף, [1 דף מפתחות]. כתב-יד אוטוגרפי של רבי יצחק מלעמגו.
· חידושי תורה ודרשות. זכרונות משפחתיים וקהילתיים. רשימות נימולים (פנקס מוהל). זכרונות והעתקות מסמכים ומכתבים בעניני ארץ ישראל. רשימות על מורו ורבו רבי יצחק מלעמגא. צוואות והספדים. בכתיבת יד "הרב הצדיק" רבי אברהם פרינץ מאמשטרדם (תקכ"ח-תרי"א), מראשי פרנסי הקהילה ומייסד הפקוא"מ, פקיד ומשגיח ראשי על כל עניני ארץ ישראל. [תק"ע-תר"ט, 1810-1849].
147 עמ' כתובים. כתב ידו של רבי אברהם פרינץ. (יתכן שחלק מהחתימות על העתקות המסמכים הן אוטוגרפיות – מקוריות - ולא של המעתיק).
הגאון רבי יצחק איצק (סג"ל) הלוי מלעמגו (תק"ח-תקס"א), מגדולי חכמי "בית המדרש עץ חיים" של ק"ק אשכנזים באמשטרדם, תלמיד רבי שאול אב"ד אמשטרדם ורע וידיד של בנו הגדול רבי יעקב משה. היה מגדולי ה"לומדים" הקבועים בבית המדרש, וכיהן כ"מגיד שיעור" וראש ישיבה. בשנת תק"ס עבר לכהן כרב אב"ד בעיר גרונינגען ואגפיה.
על עזבון כתבי ידו עברו תהפוכות רבות, ונכתבו על כך מאמרים וספרים רבים. חיבורו הגדול "תולדות יצחק" פירוש על התוספתא, שתלמידו רבי אברהם פרינץ (שכיהן אחרי רבו כמגיד שיעור וראש הישיבה) צירף דוגמא ממנו לספר "ליקוטי צבי" אמשטרדם תקס"ט, נעלם ונתגלה לציבור רק במכירות פומביות, תחילה בשנת תר"ל (1870) בבית המכירות פרידריק מולר באמשטרדם (פריט 944), בשלשה כרכים בתבנית פוליו, המכילים כ-1600 דף. בשנת תרמ"א (1881) הוצע שוב אותו כתב-יד למכירה כחלק מעזבונם של לוי גוטשלג וונפריד מהאג, בבית מכירות של ה"ג בום (פריט 156). בשנת 1900 בערך, הגיע כתב-יד זה לגנזי ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם.
בשנת 1965 הוציא מר י' אונדרוויזר (Joseph Onderwyzer) ספר באנגלית בשם "Mavoch" (מבוך), בו תיאר בצורה ציורית [ומוזרה] את חיפושיו ברחבי העולם אחר אותו כתב-יד של החיבור הענקי על התוספתא ועל גילויו ברשימה פנימית של ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם. ספר זה עורר בשעתו פולמוס בעתונות ובכתבי העת. בסופו של דבר, בעקבות אותו פולמוס, התחיל צוות עורכים בהוצאת הפירוש. עד כה יצא כרך אחד על מסכת מגילה, ירושלים תשס"ב, בהוצאת "מכון אופק". בראש הכרך הובא מאמר ארוך לתולדות המחבר ותקופתו בבית המדרש באמשטרדם.
לפנינו גילוי על ראשיתו של ה"מבוך": בעמ' 76 במחברתו, מספר רבי אברהם פרינץ על רכישת כתב היד על ידו, במכירת עזבונו של רבי יצחק ב"ר מרדכי מלעמגו, בן אחותו של רבי יצחק. הוא מספר כי הוא זה שכרך את הספר בשלשה כרכים, "ובכל כרך רשמתי שמו באותיות מוזהבות", ומתאונן על כך שאין לו את האפשרות הכספית להוציא את כל הספר לאור. בעמ' 86 שנכתב בתקופה מאוחרת יותר חוזר ומספר רבי אברהם, כי לאחר שראה שאין ביכולתו להדפיס את הספר, כרך אותו בשלשה חלקים כדי שבני משפחת רבו יוכלו להגות בו (נראה שהחזיר את שלשת הכרכים לבני משפחתו של רבי איצק מלעמגו).
המחברת שלפנינו בכתיבת יד קדשו של רבי יצחק מלעמגו, איננה ידועה כלל, והיא תגלית בפני עצמה. רבי אברהם פרינץ כותב עליה בעמ' 86 ועל עוד מכתבים "אשר כורכו בספר הזה". כנראה, שהכרך שלפנינו לא הופיע באותן מכירות פומביות במאה ה-19 בהן נמכרו שלשת הכרכים האחרים של רבי יצחק מלעמגו.
בנוסף, ביומן זכרונותיו ודרשותיו של רבי אברהם פרינץ, אנו מוצאים פרטים חדשים על קורות ימי חייו של מורו ורבו המובהק, רבי יצחק מלעמגו, שלימדו תורה וגידלו בביתו כבן, לאחר שהתייתם מהוריו.
ליומן זכרונותיו של רבי אברהם פרינץ חשיבות רבה, שכן הוא חושף פרטים לא ידועים בקורות ק"ק אשכנזים באמשטרדם, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. ביניהם פרטים על השתלשלות יסוד ה"פקידים ואמרכלים" [פקוא"מ]. על פי הנכתב הדבר החל בעזבון של יהודי שהקדיש שליש ממנו לעניי ארץ הקודש. יורשיו בקשו למנוע את קיום הצוואה, אך רבי אברהם יחד עם רצ"ה לעהרן פעלו לגביית העזבון, ומתוך כך השתלשלה הקמת הפקוא"מ (עמ' 81-82).
העתקת מסמכי הפקוא"מ הנמצאים פה אף היא איננה ידועה, שכן בספר "אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם", ירושלים תשכ"ה, התפרסמו רק האגרות שנשלחו מאמשטרדם לירושלים, ואילו לפנינו נמצאים העתקי האגרות שנשלחו מארץ ישראל לאמשטרדם. החומר לא נבדק עדיין כראוי, רק נציין מעט מתוכן המכתבים: מכתבים בחתימות רבי טוביה ב"ר שלמה, ר' נתן נטע ב"ר מנחם מנדל, ר' אברהם שלמה זלמן שפירא (צורף) וחתנו רבי אריה ב"ר ירחמיאל גזבר ונאמן. מכתבי רבני חברון, טבריה וירושלים.
מכתב מליוורנו ובו העתק אגרת תלמיד הגר"א, רבי ישראל משקלוב, לרבי שלמה זלמן צורף, בענין השליחות לחיפוש עשרת השבטים (מכתב זה הוא גילוי חדש בפרשה עלומה זו - ראה מאמר ד"ר אריה מורגנשטרן, סיני, ק', עמ' תקנב-תקנד).
רבי אברהם פרינץ כתב במשך השנים בכרך זה רשימות דברי תורה ודברי מוסר, הספדים על צאצאיו שנפטרו על פניו, צוואה שכתב בגיל 60 ובגיל 64. בעמ' 86 נרשם ש"בסיון תקצ"ח הגעתי לכלל שבעים לאורך ימים טובים". בצוואה משנת תר"ט נרמז על כך שהוא בן 80 (עמ' 119), כך שיש לפנינו עדות על זמן לידתו בשנת תקכ"ח או תקכ"ט. ר' אברהם פרינץ נפטר בשנת תרי"א (1851).
סה"כ כ-200 דף (חלקם ריקים). 19.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי, מצב טוב מאד. כריכת עור מקורית עם כיתוב ועיטורי זהב, במצב טוב מאד, שיקום קל של הדבקת קרע בגב הכריכה. אקס-ליבריס.
קטגוריה
גדולי אשכנז – גרמניה והולנד - כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,000
הערכה: $3,000 - $4,000
נמכר ב: $4,750
כולל עמלת קונה
מכתב (2 עמ', כ-40 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי "יעקב" עטלינגר, בעל ה"ערוך לנר". [אלטונה, תרכ"ח בערך 1868].
תשובה בדברי תורה בסוגיית "ביקור הקרבן" וענינים נוספים, שנשלחה "לחתני הרב נ"י" [כנראה, לחתנו רבי ישראל מאיר פריימן אב"ד פילעהנע – ראה להלן], והוא חותם בסופו "כ"ד חמיך הקטן יעקב".
ה"ערוך לנר" מעתיק לו מ"ליקוטיו" למסכת פסחים [ספר חידושיו על הש"ס]: "...כן כתבתי בלקוטי. ומזה תראה חתני נ"י כי כוונתי לדבריך ויפה כתבת ובפרט בהקושיא... שהוא באמת קושיא עצומה ושמעתי אותה זה איזה שנים מת"ח א' מקעניגסבערג (שמו כעת נשכח ממני)...".
המכתב ללא תאריך, אך בתוך הדברים מציין ה"ערוך לנר" ספרים חדשים שנדפסו בשנים תרכ"א-תרכ"ח. הוא מביא את דברי הנצי"ב בספרו "העמק שאלה" על השאילתות: "מה שכתבת שמהשאלתות ראי'... כן כתב ג"כ הפי' העמק שאלה מהגאון אב"ד דק"ק וולאזין נ"י הנדפס מחדש על השאלתות..." [השאילתות חלק בראשית שמות, נדפס בשנת תרכ"א]. והוא מביא את חידושי הר"ן על מסכת שבת שנדפס "כעת" בווארשא: "שזה איזה שנים כתבת לי פי'[רוש] מתניתין דשבת על... והבאת ראי'[ה] מירושלמי נגד פי' רש"י, וישר בעיני הפי'[רוש] מאוד, וכתבתיו אז לר"ע לעהרען נ"י [רבי עקיבא לעהרן מאמשטרדם] בשמך, וכתב לי ששמע פי' זה בשם הגר"א ז"ל, ושוב ראיתי מהגאב"ד דק"ק לעמבערג נ"י [בעל ה"שואל ומשיב"] בהסכמה שנתן לפי' בן הגאב"ד דק"ק ווירצבורג נ"י על הערוך [ספר למוד ערוך, לרבי שלמה במברגר], שהזכיר ג"כ פי'[רוש] זה והלעיג עליו. אמנם כעת נדפס בווארשא פי' הר"ן על שבת... ומצאתי שם פי'[רוש] זה בשם רבינו יהונתן ז"ל, ושוב הביא פי' רש"י וסיים 'והראשון עיקר'. נזכרתי עתה בזה, באשר שזה מקרוב כתב לי חתני וגיסך הרב מ"ה זלמן כהן נ"י פי' זה ששמע מלמדן אחד וכתבתי לו כנ"ל..." [ספר חידושי הר"ן על שבת, נדפס בוורשא שנת תרכ"ב, והסכמתו הנ"ל של רבי יוסף שאול נתנזון אב"ד למברג, נדפסה בספר "למוד ערוך" על מסכת שבת, פיורדא, תרכ"ח].
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב, 1789-1872, אוצר הרבנים 9805), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים.
בשנת תקפ"ח בערך נתמנה כראש ישיבה ורב ב"קלויז" בעיר מנהיים, ובשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר מדייני המבורג; רבי אליהו מונק מדייני אלטונה ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם.
מחבר הספרים: "ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים. כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רט"ז; ח"ג, פ"ז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
מקבל המכתב שלפנינו הוא כנראה חתנו הגאון רבי ישראל מאיר פריימן (תק"צ-תרמ"ד), אב"ד פילעהנע ואוסטרובה (מחוז פוזן), מחבר ספר "ענפי יהודה" על ספר "והזהיר". התכתב רבות עם חמיו ה"ערוך לנר" בסוגיות שונות, וחלק מאותן התכתבויות נדפסו בשו"ת בנין ציון, בעיקר בחלק השלישי במהדורה החדשה של "ליקוטי תשובות - בנין ציון" (הוצאת "דבר ירושלים", ירושלים, תשס"ב). תשובה זו שלפנינו לא נדפסה במהדורה החדשה של בנין ציון. אולם באותה מהדורה מופיעה תשובה אחרת שנשלחה לרבי שלמה במברגר, בחודש אלול תרכ"ח (שו"ת בנין ציון, חלק ג' - ליקוטי תשובות, סימן קכא), ובה ביקורת והשגות על דברי ה"שואל ומשיב" בהסכמתו הנ"ל לספרו של הרב במברגר, שנדפס באותה שנה. מתוך אותה תשובה מתברר כי קודם לכן התכתב הערוך לנר עם חתנו רבי ישראל מאיר פריימן בענין זה, וקטעים מאותה התכתבות שלפנינו מובאים באותה תשובה. מסתבר אם כן, שמקבל המכתב שלפנינו הוא חתנו רבי ישראל מאיר פריימן הנ"ל, והמכתב שלפנינו נכתב לפני חודש אלול תרכ"ח.
[1] דף. 21 ס"מ. 2 עמ' כתובים, כ-40 שורות. נייר מכתבים דק וכחלחל, מצב טוב. קמטים וכתמים קלים.
תשובה בדברי תורה בסוגיית "ביקור הקרבן" וענינים נוספים, שנשלחה "לחתני הרב נ"י" [כנראה, לחתנו רבי ישראל מאיר פריימן אב"ד פילעהנע – ראה להלן], והוא חותם בסופו "כ"ד חמיך הקטן יעקב".
ה"ערוך לנר" מעתיק לו מ"ליקוטיו" למסכת פסחים [ספר חידושיו על הש"ס]: "...כן כתבתי בלקוטי. ומזה תראה חתני נ"י כי כוונתי לדבריך ויפה כתבת ובפרט בהקושיא... שהוא באמת קושיא עצומה ושמעתי אותה זה איזה שנים מת"ח א' מקעניגסבערג (שמו כעת נשכח ממני)...".
המכתב ללא תאריך, אך בתוך הדברים מציין ה"ערוך לנר" ספרים חדשים שנדפסו בשנים תרכ"א-תרכ"ח. הוא מביא את דברי הנצי"ב בספרו "העמק שאלה" על השאילתות: "מה שכתבת שמהשאלתות ראי'... כן כתב ג"כ הפי' העמק שאלה מהגאון אב"ד דק"ק וולאזין נ"י הנדפס מחדש על השאלתות..." [השאילתות חלק בראשית שמות, נדפס בשנת תרכ"א]. והוא מביא את חידושי הר"ן על מסכת שבת שנדפס "כעת" בווארשא: "שזה איזה שנים כתבת לי פי'[רוש] מתניתין דשבת על... והבאת ראי'[ה] מירושלמי נגד פי' רש"י, וישר בעיני הפי'[רוש] מאוד, וכתבתיו אז לר"ע לעהרען נ"י [רבי עקיבא לעהרן מאמשטרדם] בשמך, וכתב לי ששמע פי' זה בשם הגר"א ז"ל, ושוב ראיתי מהגאב"ד דק"ק לעמבערג נ"י [בעל ה"שואל ומשיב"] בהסכמה שנתן לפי' בן הגאב"ד דק"ק ווירצבורג נ"י על הערוך [ספר למוד ערוך, לרבי שלמה במברגר], שהזכיר ג"כ פי'[רוש] זה והלעיג עליו. אמנם כעת נדפס בווארשא פי' הר"ן על שבת... ומצאתי שם פי'[רוש] זה בשם רבינו יהונתן ז"ל, ושוב הביא פי' רש"י וסיים 'והראשון עיקר'. נזכרתי עתה בזה, באשר שזה מקרוב כתב לי חתני וגיסך הרב מ"ה זלמן כהן נ"י פי' זה ששמע מלמדן אחד וכתבתי לו כנ"ל..." [ספר חידושי הר"ן על שבת, נדפס בוורשא שנת תרכ"ב, והסכמתו הנ"ל של רבי יוסף שאול נתנזון אב"ד למברג, נדפסה בספר "למוד ערוך" על מסכת שבת, פיורדא, תרכ"ח].
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב, 1789-1872, אוצר הרבנים 9805), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים.
בשנת תקפ"ח בערך נתמנה כראש ישיבה ורב ב"קלויז" בעיר מנהיים, ובשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר מדייני המבורג; רבי אליהו מונק מדייני אלטונה ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם.
מחבר הספרים: "ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים. כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רט"ז; ח"ג, פ"ז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
מקבל המכתב שלפנינו הוא כנראה חתנו הגאון רבי ישראל מאיר פריימן (תק"צ-תרמ"ד), אב"ד פילעהנע ואוסטרובה (מחוז פוזן), מחבר ספר "ענפי יהודה" על ספר "והזהיר". התכתב רבות עם חמיו ה"ערוך לנר" בסוגיות שונות, וחלק מאותן התכתבויות נדפסו בשו"ת בנין ציון, בעיקר בחלק השלישי במהדורה החדשה של "ליקוטי תשובות - בנין ציון" (הוצאת "דבר ירושלים", ירושלים, תשס"ב). תשובה זו שלפנינו לא נדפסה במהדורה החדשה של בנין ציון. אולם באותה מהדורה מופיעה תשובה אחרת שנשלחה לרבי שלמה במברגר, בחודש אלול תרכ"ח (שו"ת בנין ציון, חלק ג' - ליקוטי תשובות, סימן קכא), ובה ביקורת והשגות על דברי ה"שואל ומשיב" בהסכמתו הנ"ל לספרו של הרב במברגר, שנדפס באותה שנה. מתוך אותה תשובה מתברר כי קודם לכן התכתב הערוך לנר עם חתנו רבי ישראל מאיר פריימן בענין זה, וקטעים מאותה התכתבות שלפנינו מובאים באותה תשובה. מסתבר אם כן, שמקבל המכתב שלפנינו הוא חתנו רבי ישראל מאיר פריימן הנ"ל, והמכתב שלפנינו נכתב לפני חודש אלול תרכ"ח.
[1] דף. 21 ס"מ. 2 עמ' כתובים, כ-40 שורות. נייר מכתבים דק וכחלחל, מצב טוב. קמטים וכתמים קלים.
קטגוריה
גדולי אשכנז – גרמניה והולנד - כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $5,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $8,750
כולל עמלת קונה
כתב יד אוטוגרפי של רבי שמשון רפאל הירש - קטעים ערוכים לדפוס מפירושיו על התורה ומתרגומי הפסוקים לספר במדבר, כתובים בגרמנית משולבת בעברית. [פרנקפורט דמיין, שנות התר"ל בקירוב].
ששה-עשר הדפים בכתב היד שלפנינו, כוללים את פירושי רש"ר הירש: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק יט, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק יב; ואת תרגום הפסוקים לגרמנית: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק כב, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק כח.
אוטוגרף המחבר, עם מחיקות והוספות. 32 עמ' גדולים בכתב-יד צפוף וקטן. עיקרו של הטקסט הוא הפירוש הארוך של רש"ר הירש. בשולי הגליונות מסביב: תרגום פסוקי התורה לגרמנית. הגליונות מכילים גם הוספות ותיקונים לפירוש. [נוסח הספר המודפס תואם לתיקונים, וכנראה זו המהדורה המוגהת של הפירוש כפי שנמסרה לדפוס בשנת תרל"ו (1876). בכתב היד מופיעות הדגשות, שהודגשו גם בספר המודפס]. החיבור יצא לאור בחיי המחבר בפרנקפורט בין השנים תרכ"ז-תרל"ח, ואח"כ נדפס במהדורות רבות, ובכמה שפות.
הגאון הצדיק רבי שמשון ב"ר רפאל הירש - הרש"ר הירש (תקס"ח-תרמ"ט 1808-1888), מנהיגה הגדול של היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומייסד ה"קהילות הנפרדות". תלמיד החכם ברנייס מהמבורג, ורבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" מאלטונה. מגיל 22 החל לכהן ברבנות באולדנבורג, בעמדין ובניקלשבורג. בשנת תר"י נקרא ע"י אחת-עשרה המשפחות החרדיות בפרנקפורט דמיין לעמוד בראש הקהילה החרדית החדשה "עדת ישורון". הרש"ר הירש היה הראשון לעמוד בפרץ מול ההידרדרות המהירה של יהדות גרמניה, והקים מחדש בעשר אצבעותיו את היהדות האורתודוקסית בגרמניה. סמכותו ההלכתית והתורנית, הקנתה לו את המעמד הבלתי מעורער של מנהיג היהדות הדתית במערב אירופה. פעל רבות לביסוס קהילות נפרדות בערים שונות ברחבי גרמניה, וחינך דור שלם לתורה ולמצוות, באמצעות דרשותיו, ספריו ומאמריו ("אגרות צפון", "חורב" ועוד), שנאמרו ונכתבו במקורם בגרמנית, ועד היום נדפסו ונדפסים במהדורות רבות, בתרגומים לעברית ולשפות אחרות.
גולת הכותרת של חיבוריו הוא פירושו הגדול לתורה, הכולל רעיונות הגות עמוקים של מחשבת אמונה ומוסר. יצירה המשמשת עד היום לבסיס רעיוני לספרי הגות ולדרשנים רבים. חיבורו זה עוסק בפרשנות המקרא עפ"י דברי חז"ל והפרשנים הראשונים, בשילוב רעיונות מקוריים של המחבר, על חובת האדם בעולמו, כאשר בבסיס הדברים עומדת ידיעה עמוקה בתורת הנסתר - "הגם שאינו מזכיר כלל ספרי קבלה בפירושו, מ"מ כבר גילו דעתם יודעי ח"ן שפירושו לחומש הושפע עמוקות מספר הזוהר..." (שמש מרפא, ניו יורק תשנ"ב, עמ' שח-שט). לפי עדות עד-ראיה, במחברות ההכנה לפירוש נמצאו מובאות רבות מספרי הזוהר (שמש מרפא, שם עמ' שט – כתב היד שלפנינו הוא מהמהדורה הערוכה לדפוס, בה הושמטו ציוני המקורות למובאות אלו). בפירושיו הנוגעים סוגיות הלכתיות ניכרת ידיעתו הבהירה והמקיפה בכל סוגיות הש"ס, כולל עניני קדשים וטהרות. מסופר כי ה"כתב סופר", שנפגש איתו בימי צעירותו, התפעל מלמדנותו הגדולה ומהיקף ידיעתו בש"ס ופוסקים, ואמר: "...על איזה ענין שדברנו בכל מקום בש"ס ופוסקים היתה שגורה בפיו" (שמש מרפא, עמ' רצ). בהסכמות ספר השו"ת שלו "שמש מרפא" (ניו יורק, תשנ"ב) כותבים גדולי דורנו על חשיבות חיבורי הרש"ר: "חיבוריו המפורסמים, אשר בכולם היתה מגמתו להראות גודל ואמיתת תורתינו הקדושה... ולהעמיד הדת מבלי לזוז בשום שינוי ממסורת אבותינו ורבותינו" (לשון הגרא"מ שך בהסכמתו שם); "גאון המחשבה, גדול העצה ורב העלילה להעמיד הדת על תלה" (לשון הגרי"ש אלישיב בהסכמתו שם).
[16] דף, כתובים משני צידיהם. 28-29 ס"מ. נייר דק ואיכותי, חלק מהדפים על נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים ושפיכות דיו. קרעים ובלאי עם מעט פגיעה בטקסט. ללא כריכה.
ששה-עשר הדפים בכתב היד שלפנינו, כוללים את פירושי רש"ר הירש: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק יט, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק יב; ואת תרגום הפסוקים לגרמנית: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק כב, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק כח.
אוטוגרף המחבר, עם מחיקות והוספות. 32 עמ' גדולים בכתב-יד צפוף וקטן. עיקרו של הטקסט הוא הפירוש הארוך של רש"ר הירש. בשולי הגליונות מסביב: תרגום פסוקי התורה לגרמנית. הגליונות מכילים גם הוספות ותיקונים לפירוש. [נוסח הספר המודפס תואם לתיקונים, וכנראה זו המהדורה המוגהת של הפירוש כפי שנמסרה לדפוס בשנת תרל"ו (1876). בכתב היד מופיעות הדגשות, שהודגשו גם בספר המודפס]. החיבור יצא לאור בחיי המחבר בפרנקפורט בין השנים תרכ"ז-תרל"ח, ואח"כ נדפס במהדורות רבות, ובכמה שפות.
הגאון הצדיק רבי שמשון ב"ר רפאל הירש - הרש"ר הירש (תקס"ח-תרמ"ט 1808-1888), מנהיגה הגדול של היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומייסד ה"קהילות הנפרדות". תלמיד החכם ברנייס מהמבורג, ורבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" מאלטונה. מגיל 22 החל לכהן ברבנות באולדנבורג, בעמדין ובניקלשבורג. בשנת תר"י נקרא ע"י אחת-עשרה המשפחות החרדיות בפרנקפורט דמיין לעמוד בראש הקהילה החרדית החדשה "עדת ישורון". הרש"ר הירש היה הראשון לעמוד בפרץ מול ההידרדרות המהירה של יהדות גרמניה, והקים מחדש בעשר אצבעותיו את היהדות האורתודוקסית בגרמניה. סמכותו ההלכתית והתורנית, הקנתה לו את המעמד הבלתי מעורער של מנהיג היהדות הדתית במערב אירופה. פעל רבות לביסוס קהילות נפרדות בערים שונות ברחבי גרמניה, וחינך דור שלם לתורה ולמצוות, באמצעות דרשותיו, ספריו ומאמריו ("אגרות צפון", "חורב" ועוד), שנאמרו ונכתבו במקורם בגרמנית, ועד היום נדפסו ונדפסים במהדורות רבות, בתרגומים לעברית ולשפות אחרות.
גולת הכותרת של חיבוריו הוא פירושו הגדול לתורה, הכולל רעיונות הגות עמוקים של מחשבת אמונה ומוסר. יצירה המשמשת עד היום לבסיס רעיוני לספרי הגות ולדרשנים רבים. חיבורו זה עוסק בפרשנות המקרא עפ"י דברי חז"ל והפרשנים הראשונים, בשילוב רעיונות מקוריים של המחבר, על חובת האדם בעולמו, כאשר בבסיס הדברים עומדת ידיעה עמוקה בתורת הנסתר - "הגם שאינו מזכיר כלל ספרי קבלה בפירושו, מ"מ כבר גילו דעתם יודעי ח"ן שפירושו לחומש הושפע עמוקות מספר הזוהר..." (שמש מרפא, ניו יורק תשנ"ב, עמ' שח-שט). לפי עדות עד-ראיה, במחברות ההכנה לפירוש נמצאו מובאות רבות מספרי הזוהר (שמש מרפא, שם עמ' שט – כתב היד שלפנינו הוא מהמהדורה הערוכה לדפוס, בה הושמטו ציוני המקורות למובאות אלו). בפירושיו הנוגעים סוגיות הלכתיות ניכרת ידיעתו הבהירה והמקיפה בכל סוגיות הש"ס, כולל עניני קדשים וטהרות. מסופר כי ה"כתב סופר", שנפגש איתו בימי צעירותו, התפעל מלמדנותו הגדולה ומהיקף ידיעתו בש"ס ופוסקים, ואמר: "...על איזה ענין שדברנו בכל מקום בש"ס ופוסקים היתה שגורה בפיו" (שמש מרפא, עמ' רצ). בהסכמות ספר השו"ת שלו "שמש מרפא" (ניו יורק, תשנ"ב) כותבים גדולי דורנו על חשיבות חיבורי הרש"ר: "חיבוריו המפורסמים, אשר בכולם היתה מגמתו להראות גודל ואמיתת תורתינו הקדושה... ולהעמיד הדת מבלי לזוז בשום שינוי ממסורת אבותינו ורבותינו" (לשון הגרא"מ שך בהסכמתו שם); "גאון המחשבה, גדול העצה ורב העלילה להעמיד הדת על תלה" (לשון הגרי"ש אלישיב בהסכמתו שם).
[16] דף, כתובים משני צידיהם. 28-29 ס"מ. נייר דק ואיכותי, חלק מהדפים על נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים ושפיכות דיו. קרעים ובלאי עם מעט פגיעה בטקסט. ללא כריכה.
קטגוריה
גדולי אשכנז – גרמניה והולנד - כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $4,750
כולל עמלת קונה
מכתב סמיכה לרבנות בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר - סמיכת חכמים ["יורה יורה, ידין ידין"] לתלמידו רבי מאיר ב"ר וואלף אויסטערליץ. אייזנשטט, [תרי"ח 1858].
בשולי המכתב, תחת חתימתו, הוטבעה גם חותמת-השעוה של רבי עזריאל הילדסהיימר.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסוימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
מקבל הסמיכה: הגאון רבי מאיר הלוי אויסטרליץ (נפטר תרע"ג), כיהן כדיין באייזנשטאט ואב"ד אבאני ועפעריעש. בנו של הדיין באייזנשטאט רבי בנימין זאב וואלף הלוי אויסטרליץ, וחתן הגאון רבי יחזקאל משה פישמן אב"ד מישקולץ.
דף כפול, 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים.
בשולי המכתב, תחת חתימתו, הוטבעה גם חותמת-השעוה של רבי עזריאל הילדסהיימר.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסוימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
מקבל הסמיכה: הגאון רבי מאיר הלוי אויסטרליץ (נפטר תרע"ג), כיהן כדיין באייזנשטאט ואב"ד אבאני ועפעריעש. בנו של הדיין באייזנשטאט רבי בנימין זאב וואלף הלוי אויסטרליץ, וחתן הגאון רבי יחזקאל משה פישמן אב"ד מישקולץ.
דף כפול, 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים.
קטגוריה
גדולי אשכנז – גרמניה והולנד - כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $5,500
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך ומעניין בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי ישראל ליפשיץ, בעל ה"תפארת ישראל". דנציג, ערב יום כיפור תרט"ו [1854].
נשלח אל השר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית, יחד עם ספר תפארת ישראל על סדר קדשים [שנדפס בקניגסברג 1850]. המכתב פותח בברכת "שנת ברכה והצלחה", ומסיים: "...דברי מאהביכם ומוקיריכם המברך אתכם בברכת השנים ובגמר חתימה טובה עם שמחת יו"ט – הקטן ישראל ליפשיץ".
בגוף המכתב מודה רבי ישראל למשפחת מונטיפיורי על השתתפותם בהוצאת הספר ומציין שהזכיר את שמות השר ואשתו לברכה, בשערי הספרים: "הנני מקריב לכם בזה את ספרי סדר קדשים אשר חנני ד'... הביטו וראו נכבדי את שמותיכם לברכה עליו... על השער... וזכות התורה הקדושה... וזכות לומדי בספרי הקדוש הזה יעמוד לכם זוג הנכבד, והיה זכרכם לברכה בקרב הארץ מקצה נהר ריין עד גבול רוסי' וטורקי', אשר עד שם - התהלה לאלדי ישראל – נפוצו ספרי אלו, וכזוהר הרקיע יאירו כמאורות שמכם על שערי תפארת ישראל...".
הגאון רבי ישראל ליפשיץ (תקמ"ב-תרכ"א), נודע בחיבורו הגדול "תפארת ישראל" על ששה סדרי משנה, שהתקבל בכל תפוצות ישראל ונדפס במאות מהדורות עד ימינו. בן הגאון רבי גדליה ליפשיץ בעל "רגל ישרה" ונכד הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד קליווא. גאון מופלא, מגדולי יהדות אשכנז. ישב כל היום ועסק בתורה, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין תחת מעילו העליון, ונודע כאיש קדוש וירא-אלוקים. שימש ברבנות יותר מיובל שנים, בקהילות דעסוי, דאנציג ועוד. מלבד חיבורו "תפארת ישראל" על המשנה, חיבר עוד חיבורים רבים, של דרשות, חידושים ופסקי הלכות.
דף כ-27 ס"מ. כ-24 שורות בכתב ידו וחתימתו, בכתיבה קליגרפית נאה. נייר מכתבים תכלכל-אפרפר דק. מצב בינוני-טוב. קרעים וקמטים. הדבקות נייר דבק.
נשלח אל השר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית, יחד עם ספר תפארת ישראל על סדר קדשים [שנדפס בקניגסברג 1850]. המכתב פותח בברכת "שנת ברכה והצלחה", ומסיים: "...דברי מאהביכם ומוקיריכם המברך אתכם בברכת השנים ובגמר חתימה טובה עם שמחת יו"ט – הקטן ישראל ליפשיץ".
בגוף המכתב מודה רבי ישראל למשפחת מונטיפיורי על השתתפותם בהוצאת הספר ומציין שהזכיר את שמות השר ואשתו לברכה, בשערי הספרים: "הנני מקריב לכם בזה את ספרי סדר קדשים אשר חנני ד'... הביטו וראו נכבדי את שמותיכם לברכה עליו... על השער... וזכות התורה הקדושה... וזכות לומדי בספרי הקדוש הזה יעמוד לכם זוג הנכבד, והיה זכרכם לברכה בקרב הארץ מקצה נהר ריין עד גבול רוסי' וטורקי', אשר עד שם - התהלה לאלדי ישראל – נפוצו ספרי אלו, וכזוהר הרקיע יאירו כמאורות שמכם על שערי תפארת ישראל...".
הגאון רבי ישראל ליפשיץ (תקמ"ב-תרכ"א), נודע בחיבורו הגדול "תפארת ישראל" על ששה סדרי משנה, שהתקבל בכל תפוצות ישראל ונדפס במאות מהדורות עד ימינו. בן הגאון רבי גדליה ליפשיץ בעל "רגל ישרה" ונכד הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד קליווא. גאון מופלא, מגדולי יהדות אשכנז. ישב כל היום ועסק בתורה, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין תחת מעילו העליון, ונודע כאיש קדוש וירא-אלוקים. שימש ברבנות יותר מיובל שנים, בקהילות דעסוי, דאנציג ועוד. מלבד חיבורו "תפארת ישראל" על המשנה, חיבר עוד חיבורים רבים, של דרשות, חידושים ופסקי הלכות.
דף כ-27 ס"מ. כ-24 שורות בכתב ידו וחתימתו, בכתיבה קליגרפית נאה. נייר מכתבים תכלכל-אפרפר דק. מצב בינוני-טוב. קרעים וקמטים. הדבקות נייר דבק.
קטגוריה
גדולי אשכנז – גרמניה והולנד - כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $20,000
הערכה: $40,000 - $60,000
נמכר ב: $32,500
כולל עמלת קונה
דף בכתב-יד, כתוב משני צדיו – שני אישורים על קבלת חברים ל"חברת משניות" בעיר וולוז'ין, בחתימות חברי החברה וביניהן חתימות יד קדשו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" וחתימות אחיו הבכור רבי שמחה מוולוז'ין. וולוז'ין, תקכ"ד-תקכ"ה [1764].
לפנינו מסמך של חבורת לימוד תורה בוולוז'ין, בה פעל והשתתף בן העיר – רבי חיים מוולוז'ין. החתימות שלפנינו הן משנות בחרותו, בהיותו כבן 15. היה זה כעשר שנים קודם התמנותו לרב בוולוז'ין, ושנים רבות לפני שהקים את הישיבה המפורסמת בעיר.
בצדו האחד של הדף נכתב:
"עלה ונגמר במוסכם כולם לקבל את ה"ה הא' הר"ר שמואל ב"ה שמעון לח["ק] משניו'[ת] שלנו להיו'[ת] כאחד מאתנו לפי התיקון ומחויב ליתן לח"ק [לחברא קדישא] שלנו סך ארבעה ועשרים קש פריישסע ולראי' באנו על החתו'[ם], וסך הנ"ל מחויב לסלק בקינשבורג דהאי שתא תקכ"ד היו'[ם] יו'[ם] ה' ח' אי[יר]".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין [לצד החתימה נוספה בכתיבה אחרת המילה "מוולוז'ין"].
חותמים האחרים הם:
"מרדכי בן מאיר זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", משה במ' יעקב הכ"מ", "ישעי' בן לא"א כמ' חיים זכרי' זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "שמשון בן לא"א כהר"ר משה זללה"ה".
בצדו השני של הדף נכתב:
"היו' יו' ג' י"א מרחשון תקכ"ה קבלנו את הר' התו' הרבני הה"א הקצין מוהר"ר אברהם דובער בהר"י ידל וחתנו ה"ה הרבני המופלג האברך מוהר"ר אבר[יל?] וכמוהר"ר יעקב בני ה"ה הרבני המופלג מוהר"ר ארי' ליב לח"ק משניות שלנו וכבר סלקו להרב כמוה"ר ארי' ליב בהרר"י יצחק מעדות על שני משניות --- והלא יהי' כאחד מאתנו כפי התיקון, ולראי' באנו עה"ח היו' יו' הנ"ל".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין.
החותמים האחרים הם:
"צבי הירש בהרב ה'...", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", "משה באאמ"ו מוהר"ר יצחק זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל".
כפי הנראה, החותם "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" הוא הגאון רבי שמחה מוולוז'ין – אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין.
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), בעל "נפש החיים". מגדולי דורו, מנהיגה של יהדות ליטא ומקים עולה של תורה, תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בתקופת כהונתו השניה ברבנות וולוז'ין. לאחר מכן החל להסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, בו דבק במשך שנים ארוכות עד לפטירתו והיה לגדול תלמידיו. חברו ורעו רבי ישראל משקלוב כותב עליו בהקדמת חיבורו "תקלין חדתין": "...השמש בגבורתו... תלמידו המובהק [=של הגר"א], פאר הדור עטרת הזמן הגאון האמתי החסיד ועניו המפורסם הגדול בדורו בנגלה ובנסתר כקש"ת מוהר"ר חיים נ"י האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין... כד הוה בר תרתין ועשרין שנין הוה גמירא ליה לכולא ש"ס וכל אביזרייהו...".
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, הוכתר רבי חיים לרבה של וולוז'ין – עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו. היה מנהיג פעיל בדורו, השיב תשובות בהלכה והכריע בשאלות הדור. "והרבה להשיב שו"ת מנעוריו ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתינו וגאוני זמנינו וכולם נקבעו הלכה למעשה" (הקדמה לשו"ת "חוט המשולש"). דאג רבות מירידת קרנו של לימוד התורה בדורו והחליט להקים ישיבה בעירו וולוז'ין, ישיבת "עץ חיים". תחת הנהגתו הפכה הישיבה לאבן שואבת לתלמידים מכל רחבי ליטא, והיתה עד מהרה לסמל ולדוגמה, ושימשה כדגם לישיבות אחרות שקמו בעקבותיה ברחבי ליטא. בניגוד לרבו הגר"א שהתנגד נמרצות לתנועת החסידות והחרים את החסידים, היתה עמדתו של רבי חיים ש"כוונתם רצויה" ויש להגיב ולהתמודד עם טענותיהם בדרך מושכלת. כחלק ממגמה זו כתב את חיבורו הנודע "נפש החיים", שבו התווה דרך הנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו.
הגאון רבי שמחה מוולוז'ין ונשוויז, אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין. גאון מופלג, שלמד יחד עם אחיו הצעיר אצל הגאון בעל "שאגת אריה". מימי נעוריו עסק בתורה יחד עם אחיו הצעיר רבי חיים בשקידה רבה ימים ולילות. כאשר היה נכבה נר השמן היו יוצאים לעסוק בתורה לאור הלבנה – כמו שמספר רבי איצל'ה מוולוז'ין בהקדמת ספר "נפש החיים", בתולדות חיי אביו: "מנעוריו נשא עול התורה בשקידה נפלאה, ובהיותו למעלה מגיל ארביסר קבע לימודו יחד עם אחיו הגדול הגאון מ' שמחה ז"ל, והיו גרסי יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו שכאשר לא היה להם אור הנר מצוי, אור הלבנה היה יפה להון לגירסא דלילא, וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים... בעל שאגת אריה". רבי שמחה הדריך את אחיו בדרכי עמל התורה. רבי יוסף זונדל מסלנט מספר כי רבו רבינו חיים מוולוז'ין אמר שהוא מחזיק טובה לאחיו רבי שמחה "על שקבע בלבו אמונה מ"ח שנים שאדם צריך לידע הכל" (הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ו, עמ' קיג). לפי המסופר כיהן ברבנות באחת מערי ליטא (אולי בנישוויז בה התגורר שנים רבות). בגיל כ"ד חיבר ספר "קצור פסקי דינים" בתבנית דומה לספר "שמלה חדשה" של בעל "תבואות שור".
[1] דף, [2] עמ' כתובים. 19.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, כתמים כהים ומריחת דיו. קרעים זעירים ובלאי בשוליים. סימני קיפול.
לפנינו מסמך של חבורת לימוד תורה בוולוז'ין, בה פעל והשתתף בן העיר – רבי חיים מוולוז'ין. החתימות שלפנינו הן משנות בחרותו, בהיותו כבן 15. היה זה כעשר שנים קודם התמנותו לרב בוולוז'ין, ושנים רבות לפני שהקים את הישיבה המפורסמת בעיר.
בצדו האחד של הדף נכתב:
"עלה ונגמר במוסכם כולם לקבל את ה"ה הא' הר"ר שמואל ב"ה שמעון לח["ק] משניו'[ת] שלנו להיו'[ת] כאחד מאתנו לפי התיקון ומחויב ליתן לח"ק [לחברא קדישא] שלנו סך ארבעה ועשרים קש פריישסע ולראי' באנו על החתו'[ם], וסך הנ"ל מחויב לסלק בקינשבורג דהאי שתא תקכ"ד היו'[ם] יו'[ם] ה' ח' אי[יר]".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין [לצד החתימה נוספה בכתיבה אחרת המילה "מוולוז'ין"].
חותמים האחרים הם:
"מרדכי בן מאיר זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", משה במ' יעקב הכ"מ", "ישעי' בן לא"א כמ' חיים זכרי' זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "שמשון בן לא"א כהר"ר משה זללה"ה".
בצדו השני של הדף נכתב:
"היו' יו' ג' י"א מרחשון תקכ"ה קבלנו את הר' התו' הרבני הה"א הקצין מוהר"ר אברהם דובער בהר"י ידל וחתנו ה"ה הרבני המופלג האברך מוהר"ר אבר[יל?] וכמוהר"ר יעקב בני ה"ה הרבני המופלג מוהר"ר ארי' ליב לח"ק משניות שלנו וכבר סלקו להרב כמוה"ר ארי' ליב בהרר"י יצחק מעדות על שני משניות --- והלא יהי' כאחד מאתנו כפי התיקון, ולראי' באנו עה"ח היו' יו' הנ"ל".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין.
החותמים האחרים הם:
"צבי הירש בהרב ה'...", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", "משה באאמ"ו מוהר"ר יצחק זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל".
כפי הנראה, החותם "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" הוא הגאון רבי שמחה מוולוז'ין – אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין.
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), בעל "נפש החיים". מגדולי דורו, מנהיגה של יהדות ליטא ומקים עולה של תורה, תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בתקופת כהונתו השניה ברבנות וולוז'ין. לאחר מכן החל להסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, בו דבק במשך שנים ארוכות עד לפטירתו והיה לגדול תלמידיו. חברו ורעו רבי ישראל משקלוב כותב עליו בהקדמת חיבורו "תקלין חדתין": "...השמש בגבורתו... תלמידו המובהק [=של הגר"א], פאר הדור עטרת הזמן הגאון האמתי החסיד ועניו המפורסם הגדול בדורו בנגלה ובנסתר כקש"ת מוהר"ר חיים נ"י האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין... כד הוה בר תרתין ועשרין שנין הוה גמירא ליה לכולא ש"ס וכל אביזרייהו...".
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, הוכתר רבי חיים לרבה של וולוז'ין – עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו. היה מנהיג פעיל בדורו, השיב תשובות בהלכה והכריע בשאלות הדור. "והרבה להשיב שו"ת מנעוריו ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתינו וגאוני זמנינו וכולם נקבעו הלכה למעשה" (הקדמה לשו"ת "חוט המשולש"). דאג רבות מירידת קרנו של לימוד התורה בדורו והחליט להקים ישיבה בעירו וולוז'ין, ישיבת "עץ חיים". תחת הנהגתו הפכה הישיבה לאבן שואבת לתלמידים מכל רחבי ליטא, והיתה עד מהרה לסמל ולדוגמה, ושימשה כדגם לישיבות אחרות שקמו בעקבותיה ברחבי ליטא. בניגוד לרבו הגר"א שהתנגד נמרצות לתנועת החסידות והחרים את החסידים, היתה עמדתו של רבי חיים ש"כוונתם רצויה" ויש להגיב ולהתמודד עם טענותיהם בדרך מושכלת. כחלק ממגמה זו כתב את חיבורו הנודע "נפש החיים", שבו התווה דרך הנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו.
הגאון רבי שמחה מוולוז'ין ונשוויז, אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין. גאון מופלג, שלמד יחד עם אחיו הצעיר אצל הגאון בעל "שאגת אריה". מימי נעוריו עסק בתורה יחד עם אחיו הצעיר רבי חיים בשקידה רבה ימים ולילות. כאשר היה נכבה נר השמן היו יוצאים לעסוק בתורה לאור הלבנה – כמו שמספר רבי איצל'ה מוולוז'ין בהקדמת ספר "נפש החיים", בתולדות חיי אביו: "מנעוריו נשא עול התורה בשקידה נפלאה, ובהיותו למעלה מגיל ארביסר קבע לימודו יחד עם אחיו הגדול הגאון מ' שמחה ז"ל, והיו גרסי יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו שכאשר לא היה להם אור הנר מצוי, אור הלבנה היה יפה להון לגירסא דלילא, וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים... בעל שאגת אריה". רבי שמחה הדריך את אחיו בדרכי עמל התורה. רבי יוסף זונדל מסלנט מספר כי רבו רבינו חיים מוולוז'ין אמר שהוא מחזיק טובה לאחיו רבי שמחה "על שקבע בלבו אמונה מ"ח שנים שאדם צריך לידע הכל" (הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ו, עמ' קיג). לפי המסופר כיהן ברבנות באחת מערי ליטא (אולי בנישוויז בה התגורר שנים רבות). בגיל כ"ד חיבר ספר "קצור פסקי דינים" בתבנית דומה לספר "שמלה חדשה" של בעל "תבואות שור".
[1] דף, [2] עמ' כתובים. 19.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, כתמים כהים ומריחת דיו. קרעים זעירים ובלאי בשוליים. סימני קיפול.
קטגוריה
גדולי ליטא, פולין וגליציה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $20,000
הערכה: $40,000 - $60,000
נמכר ב: $25,000
כולל עמלת קונה
דף בכתב-יד - "כתב הכתרה" מנכבדי קהילת וולוז'ין הממנים את רבם הגאון רבי חיים מוולוז'ין לתקופת כהונה בת שלוש שנים החל מחודש אייר תקמ"ב [1782] ועד לחודש אייר תקמ"ה [1785]; עם "כתב הכתרה" נוסף הממנה אותו לשלוש שנים נוספות, החל מחודש אייר תקמ"ה [1785] ועד לחודש אייר תקמ"ח [1788].
בצדו האחד של הדף, נכתב "כתב ההכתרה" הראשון, כשעליו חתומים נכבדי העיר וולוז'ין:
"בהתאסף ראשי עם קודש וכל העדה כולם קדושים עלה במוסכם כולנו כאיש אחד נחנו, אלופי ראשי קציני מנהיגי קהלתינו בצרוף כל אלופי יחידי סגולה השייכים לכל דבר שבקדושה ובצרוף אלופי ראשי ישובים דקהלתינו, כולנו בפה אחד לקבל את כבוד הרב המאור הגדול המפורסם מ' חיים נ"י שם תהלתו לרב ואב"ד בקהלתינו והסביבה עוד משך שלשה שנים מהיום דלמטה ככל משפטי הרבנות וככל חוקותיו יתנהג, ולראי' באנו עה"ח אנחנו אלופי ראשי מנהיגי הקהלה בצרוף אלופי י"ס [יחידי סגולה] ובצרוף א'[לופי] ראשי ישובים דקהלתינו, היום יום ה' ד' אייר שנת מבש"ר היא שנת תקמבי"ת [=תקמ"ב] לפ"ק פה ק"ק וולאזין יצ"ו".
על החתום באו ראשי הקהל, הרבנים: "דובער ב"ר יהודא ידל זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "יונה אברהם בהר"ר יהודה ידל זצ"ל", "שמואל בהר"ר אברהם זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", יהודה ליב במהור"ר מרדכי", "דוב בער בא"א כהר"ר יוסף יצ"ו", ארי' ליב במהור"ר יצחק אייזק זצ"ל".
מעבר לדף "כתב הכתרה" נוסף בנוסח דומה, מיום ב' ג' מרחשון תקמ"ה, המאריך את כהונתו של רבי חיים לשלוש שנים נוספות מתום כתב המינוי הקודם: "דהיינו מיום ד' אייר תקמ"ם ה"א [=תקמ"ה] לפ"ק עד זמן ד' אייר תקמ"ם חי"ת [=תקמ"ח] לפ"ק...".
על החתום באו ראשי הקהל, הרבנים: "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "דוב בער בא"א כהר"ר יוסף", "עוזר בהר"ר נפתלי זצ"ל", "יהודא ליב במ' מרדכי זצ"ל", "ארי' ליב במהור"ר יצחק אייזק זצ"ל", "אהרן זעליג במהור"ר מיכאל ז"ל", "שמואל בהר"ר אברהם זצ"ל".
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בתקופת כהונתו השניה ברבנות וולוז'ין.
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, נתמנה רבי חיים לרבה של וולוז'ין - עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו.
כפי המנהג הרווח בימים ההם, קבלת רב היתה בהסכם התקף לשלוש שנים בלבד (ראה שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן ר"ו: "נוהגין ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר הרבנות על זמן, יש על שלש שנים ויש על חמש שנים. והטעם לפי דמבואר בחו"מ סימן של"ג שאסור להשכיר עצמו יותר מג' שנים, דא"כ יצא מכלל שכיר ונכנס לכלל עבד, ואסור למכור עצמו בעבד עברי"). לאחר שלוש שנים היו מתאספים ראשי הקהל להכתיר מחדש את הרב וחותמים עמו על הסכם לעוד שלוש שנים. כתבי ההכתרה שלפנינו הם לשלוש השנים שבין שנת תקמ"ב לשנת תקמ"ה, ולשלוש השנים משנת תקמ"ה עד שנת תקמ"ח.
דף כפול, [2] עמ' כתובים. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשוליים. סימני קיפול.
בצדו האחד של הדף, נכתב "כתב ההכתרה" הראשון, כשעליו חתומים נכבדי העיר וולוז'ין:
"בהתאסף ראשי עם קודש וכל העדה כולם קדושים עלה במוסכם כולנו כאיש אחד נחנו, אלופי ראשי קציני מנהיגי קהלתינו בצרוף כל אלופי יחידי סגולה השייכים לכל דבר שבקדושה ובצרוף אלופי ראשי ישובים דקהלתינו, כולנו בפה אחד לקבל את כבוד הרב המאור הגדול המפורסם מ' חיים נ"י שם תהלתו לרב ואב"ד בקהלתינו והסביבה עוד משך שלשה שנים מהיום דלמטה ככל משפטי הרבנות וככל חוקותיו יתנהג, ולראי' באנו עה"ח אנחנו אלופי ראשי מנהיגי הקהלה בצרוף אלופי י"ס [יחידי סגולה] ובצרוף א'[לופי] ראשי ישובים דקהלתינו, היום יום ה' ד' אייר שנת מבש"ר היא שנת תקמבי"ת [=תקמ"ב] לפ"ק פה ק"ק וולאזין יצ"ו".
על החתום באו ראשי הקהל, הרבנים: "דובער ב"ר יהודא ידל זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "יונה אברהם בהר"ר יהודה ידל זצ"ל", "שמואל בהר"ר אברהם זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", יהודה ליב במהור"ר מרדכי", "דוב בער בא"א כהר"ר יוסף יצ"ו", ארי' ליב במהור"ר יצחק אייזק זצ"ל".
מעבר לדף "כתב הכתרה" נוסף בנוסח דומה, מיום ב' ג' מרחשון תקמ"ה, המאריך את כהונתו של רבי חיים לשלוש שנים נוספות מתום כתב המינוי הקודם: "דהיינו מיום ד' אייר תקמ"ם ה"א [=תקמ"ה] לפ"ק עד זמן ד' אייר תקמ"ם חי"ת [=תקמ"ח] לפ"ק...".
על החתום באו ראשי הקהל, הרבנים: "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "דוב בער בא"א כהר"ר יוסף", "עוזר בהר"ר נפתלי זצ"ל", "יהודא ליב במ' מרדכי זצ"ל", "ארי' ליב במהור"ר יצחק אייזק זצ"ל", "אהרן זעליג במהור"ר מיכאל ז"ל", "שמואל בהר"ר אברהם זצ"ל".
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בתקופת כהונתו השניה ברבנות וולוז'ין.
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, נתמנה רבי חיים לרבה של וולוז'ין - עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו.
כפי המנהג הרווח בימים ההם, קבלת רב היתה בהסכם התקף לשלוש שנים בלבד (ראה שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן ר"ו: "נוהגין ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר הרבנות על זמן, יש על שלש שנים ויש על חמש שנים. והטעם לפי דמבואר בחו"מ סימן של"ג שאסור להשכיר עצמו יותר מג' שנים, דא"כ יצא מכלל שכיר ונכנס לכלל עבד, ואסור למכור עצמו בעבד עברי"). לאחר שלוש שנים היו מתאספים ראשי הקהל להכתיר מחדש את הרב וחותמים עמו על הסכם לעוד שלוש שנים. כתבי ההכתרה שלפנינו הם לשלוש השנים שבין שנת תקמ"ב לשנת תקמ"ה, ולשלוש השנים משנת תקמ"ה עד שנת תקמ"ח.
דף כפול, [2] עמ' כתובים. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשוליים. סימני קיפול.
קטגוריה
גדולי ליטא, פולין וגליציה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $4,500
כולל עמלת קונה
תעודה היסטורית - מכתב בחתימת 45 מנכבדי קהילת לבוב, שנשלח אל רב העיר רבי יעקב משולם אורנשטיין (בעל ה"ישועות יעקב"). לבוב, אדר ב' תק"ע [1810].
אנשי הקהילה חותמים על כתב הכתרה ובקשה מרב העיר, למנות "מגיד מישרים" (דרשן) ומורה צדק בעיר, על מקומו של המקובל הקדוש רבי משולם הכהן [שנפטר באותה שנה בחג הסוכות תק"ע], והם מבקשים להכתיר לתפקיד את הגאון רבי צבי הירש חריף (הלר) אב"ד בריגל (בעל "טיב גיטין"). תעודה היסטורית לתולדות קהילת לבוב [תולדות הרבנות בקהילת לבוב נכתבו בארוכה בספר "כלילת יופי" (קראקא, תרמ"ח, תרנ"ג), אך בספר הנ"ל אין זכר לכתב ההכתרה שלפנינו].
הם כותבים על הרב המנוח: "נלקח מאתנו, עטרת ראשינו, כבוד הרב המאור הגדול המפור'[סם]... מוהר"ר משולם הכהן זלה"ה, אשר רבות בשנים היה לנו לעינים, לתורה ולתעודה, כלי חמדה בהלכות ואגדה, להשמיע את הוד קולו בלימודים, דברים נאים ונחמדים, את הכל דבר בעתו, מדי חודש בחדשו ושבת בשבתו, יבוא כל בשר הכמה ותאב לשמוע דבר ה', להאזין אמרי א-ל בהסכת ושמע... וגם הגבר למעלה, להעמיד הדת על תילה...". בהמשך כותבים על רצונם להמשיך את חיזוק התורה בלא להתרפות, ומתארים את רצונם העז להביא רב גדול בתורה שירביץ תורה ברבים, לבני הקהילה [בסופו של דבר לא עבר רבי צבי הירש חריף לכהן בלבוב, אלא עבר לעיר ברודי לכהן בה כראש ישיבה].
הגאון המקובל רבי משולם כהן צדק (תקי"ח-תק"ע), בעל "עיקר תוספות יו"ט" על המשניות ו"פתחי נדה" על הלכות נדה. משנת תקמ"ח כיהן כאב"ד קוריץ על מקומו של אחיו המקובל רבי יצחק אייזיק הכהן בעל "ברית כהונת עולם", תלמיד המגיד ממזריטש. בתחילת שנות התק"נ בקירוב נתמנה למגיד ומורה צדק בעיר לבוב "חוץ לעיר" [פרבר גדול בעיר לבוב שהיה נקרא כך. בדרך כלל התמנו לרבנות "חוץ לעיר" רבנים גדולי תורה, שמעמדם היה כמשנה לרב העיר הגדולה לבוב]. מצאצאי המקובל רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים". עסק רבות בקבלה, והוציא לאור את הספר העמוק של אחיו "ברית כהונת עולם". ידועות ממנו הסכמות רבות על ספרים שונים, בהם ספרי קבלה וחסידות וספריו של האדמו"ר הזקן בעל התניא.
הגאון רבי צבי הירש העליר (תקל"ו-תקצ"ה, אנצי' לחכמי גליציה, ב' 665-671), מגדולי רבני גליציה והונגריה, המכונה "ר' הירש חריף" על שם גאונותו וחריפותו. רב בבריגל שבגליציה ואח"כ ראש ישיבה נודע בברודי. נאלץ לברוח מהעיר בעקבות הלשנה, הגיע להונגריה וכיהן ברבנות בקהילות בוניאהד, אונגוואר ואובן-ישן. העמיד תלמידים גדולים, ביניהם האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא והגאון רבי שלמה גאנצפריד בעל "קיצור שולחן ערוך". מחבר "חידושי טיב גיטין" וחיבורים נוספים.
דף גדול. 38 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב טוב. כתמים ובלאי.
אנשי הקהילה חותמים על כתב הכתרה ובקשה מרב העיר, למנות "מגיד מישרים" (דרשן) ומורה צדק בעיר, על מקומו של המקובל הקדוש רבי משולם הכהן [שנפטר באותה שנה בחג הסוכות תק"ע], והם מבקשים להכתיר לתפקיד את הגאון רבי צבי הירש חריף (הלר) אב"ד בריגל (בעל "טיב גיטין"). תעודה היסטורית לתולדות קהילת לבוב [תולדות הרבנות בקהילת לבוב נכתבו בארוכה בספר "כלילת יופי" (קראקא, תרמ"ח, תרנ"ג), אך בספר הנ"ל אין זכר לכתב ההכתרה שלפנינו].
הם כותבים על הרב המנוח: "נלקח מאתנו, עטרת ראשינו, כבוד הרב המאור הגדול המפור'[סם]... מוהר"ר משולם הכהן זלה"ה, אשר רבות בשנים היה לנו לעינים, לתורה ולתעודה, כלי חמדה בהלכות ואגדה, להשמיע את הוד קולו בלימודים, דברים נאים ונחמדים, את הכל דבר בעתו, מדי חודש בחדשו ושבת בשבתו, יבוא כל בשר הכמה ותאב לשמוע דבר ה', להאזין אמרי א-ל בהסכת ושמע... וגם הגבר למעלה, להעמיד הדת על תילה...". בהמשך כותבים על רצונם להמשיך את חיזוק התורה בלא להתרפות, ומתארים את רצונם העז להביא רב גדול בתורה שירביץ תורה ברבים, לבני הקהילה [בסופו של דבר לא עבר רבי צבי הירש חריף לכהן בלבוב, אלא עבר לעיר ברודי לכהן בה כראש ישיבה].
הגאון המקובל רבי משולם כהן צדק (תקי"ח-תק"ע), בעל "עיקר תוספות יו"ט" על המשניות ו"פתחי נדה" על הלכות נדה. משנת תקמ"ח כיהן כאב"ד קוריץ על מקומו של אחיו המקובל רבי יצחק אייזיק הכהן בעל "ברית כהונת עולם", תלמיד המגיד ממזריטש. בתחילת שנות התק"נ בקירוב נתמנה למגיד ומורה צדק בעיר לבוב "חוץ לעיר" [פרבר גדול בעיר לבוב שהיה נקרא כך. בדרך כלל התמנו לרבנות "חוץ לעיר" רבנים גדולי תורה, שמעמדם היה כמשנה לרב העיר הגדולה לבוב]. מצאצאי המקובל רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים". עסק רבות בקבלה, והוציא לאור את הספר העמוק של אחיו "ברית כהונת עולם". ידועות ממנו הסכמות רבות על ספרים שונים, בהם ספרי קבלה וחסידות וספריו של האדמו"ר הזקן בעל התניא.
הגאון רבי צבי הירש העליר (תקל"ו-תקצ"ה, אנצי' לחכמי גליציה, ב' 665-671), מגדולי רבני גליציה והונגריה, המכונה "ר' הירש חריף" על שם גאונותו וחריפותו. רב בבריגל שבגליציה ואח"כ ראש ישיבה נודע בברודי. נאלץ לברוח מהעיר בעקבות הלשנה, הגיע להונגריה וכיהן ברבנות בקהילות בוניאהד, אונגוואר ואובן-ישן. העמיד תלמידים גדולים, ביניהם האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא והגאון רבי שלמה גאנצפריד בעל "קיצור שולחן ערוך". מחבר "חידושי טיב גיטין" וחיבורים נוספים.
דף גדול. 38 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב טוב. כתמים ובלאי.
קטגוריה
גדולי ליטא, פולין וגליציה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $8,000
הערכה: $12,000 - $20,000
נמכר ב: $10,000
כולל עמלת קונה
צרור דפים בכתב יד, חידושים למסכת בבא מציעא - דפים ב-ה. אוטוגרף בן 29 עמודים בכתב יד קדשו של הצדיק רבי נחום (ויספיש) משאדיק. ירושלים, תר"ז [1847].
בראש העמוד הראשון כותרת פתיחה: "ב"מ ב' בעזה"י, פה עיה"ק ירושלם תובב"א, יום ג' ד' אייר תר"ז לפ"ק".
הגאון הקדוש רבי נחום אב"ד שאדיק (תקע"ג-תרכ"ט 1813-1868), בן רבי משה אברהם לעווי-וויספיש. תלמיד הגאון בעל "חמדת שלמה" מגאוני פולין. בהגיעו לגיל 18 הסמיכו רבו והעניק לו היתר הוראה. שימש שנים אחדות כרבה של שאדיק בפולין, ובשנת תר"ג עלה לארץ ישראל יחד עם שני אחיו הרבנים רבי אשר לעמל אב"ד גאלין ורבי יעקב יהודה ליב, אחרי ששלשתם חלמו בערב אחד כי עליהם לעלות לארץ ישראל, מבלי שהאחד ידע על חלומו של השני. בירושלים היה יושב רוב ימיו מעוטף בטלית ותפילין ולומד בשקידה רבה. הקים את "ישיבת הר"ן" בה מסר שיעורים למדניים לפני גדולי תלמידי-החכמים הצעירים בירושלים. את תורת הסוד למד יחד עם הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט אצל המקובל רבי יהודה הכהן. נפטר במגיפת הכולירה בשנת 1868 ועל מצבתו שבהר הזיתים נכתב: "איש קדוש וטהור, בן שמנה שנים החל לדרוש את ה' והקדיש כל ימיו לתורה ותעניות וסיגופים במסירות נפש. לא פסק פומיה מגירסא יומם ולילה. זכה ללמוד וללמד והעמיד תלמידים הרבה... חסיד ועניו...".
חיבור זה נכתב ככל הנראה בעת לימודו עם התלמידים בישיבתו "ישיבת הר"ן", בה לימד במשך כעשר שנים את המסכתות כתובות ובבא מציעא בלבד. החידושים נדפסו מכתב יד בספרו "אבני קודש" (ירושלים תשל"א; ירושלים תשע"ב).
15 דף. 21.5 ס"מ. הדפים כתובים משני צידיהם, 29 עמודים בכתב יד קדשו. נייר עבה וכהה. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. דפים מנותקים. פגיעות בטקסט בשולי הדפים.
בראש העמוד הראשון כותרת פתיחה: "ב"מ ב' בעזה"י, פה עיה"ק ירושלם תובב"א, יום ג' ד' אייר תר"ז לפ"ק".
הגאון הקדוש רבי נחום אב"ד שאדיק (תקע"ג-תרכ"ט 1813-1868), בן רבי משה אברהם לעווי-וויספיש. תלמיד הגאון בעל "חמדת שלמה" מגאוני פולין. בהגיעו לגיל 18 הסמיכו רבו והעניק לו היתר הוראה. שימש שנים אחדות כרבה של שאדיק בפולין, ובשנת תר"ג עלה לארץ ישראל יחד עם שני אחיו הרבנים רבי אשר לעמל אב"ד גאלין ורבי יעקב יהודה ליב, אחרי ששלשתם חלמו בערב אחד כי עליהם לעלות לארץ ישראל, מבלי שהאחד ידע על חלומו של השני. בירושלים היה יושב רוב ימיו מעוטף בטלית ותפילין ולומד בשקידה רבה. הקים את "ישיבת הר"ן" בה מסר שיעורים למדניים לפני גדולי תלמידי-החכמים הצעירים בירושלים. את תורת הסוד למד יחד עם הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט אצל המקובל רבי יהודה הכהן. נפטר במגיפת הכולירה בשנת 1868 ועל מצבתו שבהר הזיתים נכתב: "איש קדוש וטהור, בן שמנה שנים החל לדרוש את ה' והקדיש כל ימיו לתורה ותעניות וסיגופים במסירות נפש. לא פסק פומיה מגירסא יומם ולילה. זכה ללמוד וללמד והעמיד תלמידים הרבה... חסיד ועניו...".
חיבור זה נכתב ככל הנראה בעת לימודו עם התלמידים בישיבתו "ישיבת הר"ן", בה לימד במשך כעשר שנים את המסכתות כתובות ובבא מציעא בלבד. החידושים נדפסו מכתב יד בספרו "אבני קודש" (ירושלים תשל"א; ירושלים תשע"ב).
15 דף. 21.5 ס"מ. הדפים כתובים משני צידיהם, 29 עמודים בכתב יד קדשו. נייר עבה וכהה. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. דפים מנותקים. פגיעות בטקסט בשולי הדפים.
קטגוריה
גדולי ליטא, פולין וגליציה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $4,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $5,750
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (כ-65 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", אל רבי יעקב שלמה היילפרין מרבני פרמישלן. [לבוב], אדר תרי"ב [1852].
תשובה הלכתית מעניינת, בענין פסילת שוחט בעיר פרמישלן. בתשובה דן ה"שואל ומשיב" בדיני עדות ובדיני דיינים, והוא משיב לכמה מכתבי שו"ת ופולמוס שנשלחו אליו בענין השוחט הנ"ל. בתשובה שלפנינו ניכר השילוב המעניין בהנהגתו של רבי יוסף שאול: מצד אחד תקיפות בעמידה על כבודם של דייני העיר ודאגתו הרבה להעמדת הכשרות על תילה, ומאידך ניכרת התחשבותו ורגישותו לדאוג לכבודו ופרנסתו של השוחט הנפסל ומשפחתו (ואף הוסיף בשורת הכתובת בקשה מיוחדת לדאוג שלא לקפח את התֶּשֶר של נושא האגרת).
בתשובתו כותב השואל ומשיב את מסקנתו הברורה שאסור לאותו שוחט להיות שו"ב בפרמישלן: "וע"כ השו"ב הלז... פסול היה לשחיטה בפרעמישלאן, ואיש הירא אלקים ימלט נפשו לבלתי לאכול משחיטתו, כי רק פגולים היא... אשר אף לפי הרבנים הגאונים המכשירים עכ"פ אינו בכלל ירא שמים וחסיד. יעוין שבת ק"כ וימצאו גדר החסיד וירא שמים האיך הוא, אף כי הרב האב"ד מכנהו בשם ירא שמים וחסיד, במח"כ [במחילת כבודו] האדם יראה לעינים כי עכ"פ אינו בכלל זה וכפי הגב"ע [הגביית עדות] אשר נגבה עליו הוא פסול לשחיטה בק' פרעמישלאן... וד' יודע כי בכל כחי הפכתי בזכותו וחפשתי צדדים למצוא לו זכות ולא מצאתי...".
בסיום המכתב מבקש ה"שואל ומשיב" מבני העיר לדאוג למצוא מקור מחיה אחר למשפחת השוחט: "קבלו בחמלתי על האיש הלז ובני ביתו, ובלי ספק טפלי תלו בו ואלה הצאן מה עשו, ע"כ חנונו אותם אתם רעים חביבים לתת לו איזה מחיה, עד כי ישוב ויתודה לפני ד' ועמו ויקבל עליו דברי חברות ולא ישוב לכסלה, אז יוכל למצוא מזון להחיות נפשו ונפש ביתו, אם בעיר הזאת או בעיירות אחרות. וצער גדול עליו כי בפתותו אבד לחמו... וטרם יברר כשרותו בגב"ע גמור הוא פסול מעתה אשר לא ישחוט עוד, כי גם זאת אני עושה מפני כי נכמרו רחמי עליו, אבל אין רחמים בדין ולא אעשה תורתי פלסתר, ומי ששמו אמת ינחני במעגלי אמת, כי רק אל האמת מגמתי וזאת כל כוונתי".
בשורות הכתובת נוספה הערה מעניינת בכתב ידו של רבי יוסף שאול, המבקש לשלם לשליח האגרת דמי תֶּשֶר: "...ימחלו ליתן לו איזה צ"ל שכר טרחתו" ["צ"ל" הם ראשי התיבות לכינוי היהודי של המטבע האוסטרי קרייצר, שהיהודים כינוהו "צעלמער", בשל שמו של המטבע הרומז לתמונת הצלב (ה"צלם") שעליו].
הגאון המפורסם רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב" (תקס"ח-תרל"ה), מגדולי גאוני גליציה. עוד בצעירותו חיבר יחד עם גיסו הגאון רבי מרדכי זאב איטינגא את הספרים הנודעים "מפרשי הים" על בבא קמא ו"מגן גבורים" על שו"ע אורח חיים. השיב תשובות לאלפים וחיבר ספרים רבים: שו"ת שואל ומשיב - ט"ו חלקים; דברי שאול על התורה, על הרמב"ם ועל השו"ע; ידות נדרים ועוד. משנת תרי"ז כיהן כרבה הראשי של קהילת לבוב, שהיתה הקהילה הגדולה והמרכזית בין קהילות גליציה. בפטירתו נספד ע"י רבי שלמה זלמן שפיצר (חתן החתם סופר) שאמר עליו: "גאון הגאונים רבן של ישראל... אשר אליו הריצו כל גדולי זמננו שאלותיהם בדבר הקשה... והיה קדוש מרחם ונתגדל בקדושה על התורה ועבודת ה'... וזה לפני כארבעים שנה שהפליג הגאון רבן של ישראל מורי חמי חתם סופר ז"ל בשבחיו וקראו 'גאון'...".
מקבל המכתב: הגאון רבי יעקב שלמה היילפרין (תקפ"ז-תרנ"ה) אב"ד דוניוב ופרימשלן. בנו של רבי דוב בריש הילפרין אב"ד פרימשלן. עמד בקשר הדוק עם רבי יוסף שאול נתנזון, ולפי תשובות רבות אליו המוזכרות בשו"ת שואל ומשיב, נראה כי היה מאנשי אמונו. מחבר קונטרס "יפה ענף" לתולדות משפחת היילפרין.
דף כפול. 21.5 ס"מ. 2 עמ' כתובים. מצב בינוני-טוב. פגעי בלאי בשולי הדפים. קמטים וסימני קיפול.
התשובה נדפסה עפ"י כתב יד זה בשו"ת שואל ומשיב מהדורה שביעאה (ירושלים, תשנ"ה), יורה דעה סימן ב', עמ' קח-קי [עם מעט שיבושי העתקה של כתב היד. לדוגמא, במקום המילים: "רק אל האמת מגמתי", נדפס שם: "אקבל האמת מגמתי"].
תשובה הלכתית מעניינת, בענין פסילת שוחט בעיר פרמישלן. בתשובה דן ה"שואל ומשיב" בדיני עדות ובדיני דיינים, והוא משיב לכמה מכתבי שו"ת ופולמוס שנשלחו אליו בענין השוחט הנ"ל. בתשובה שלפנינו ניכר השילוב המעניין בהנהגתו של רבי יוסף שאול: מצד אחד תקיפות בעמידה על כבודם של דייני העיר ודאגתו הרבה להעמדת הכשרות על תילה, ומאידך ניכרת התחשבותו ורגישותו לדאוג לכבודו ופרנסתו של השוחט הנפסל ומשפחתו (ואף הוסיף בשורת הכתובת בקשה מיוחדת לדאוג שלא לקפח את התֶּשֶר של נושא האגרת).
בתשובתו כותב השואל ומשיב את מסקנתו הברורה שאסור לאותו שוחט להיות שו"ב בפרמישלן: "וע"כ השו"ב הלז... פסול היה לשחיטה בפרעמישלאן, ואיש הירא אלקים ימלט נפשו לבלתי לאכול משחיטתו, כי רק פגולים היא... אשר אף לפי הרבנים הגאונים המכשירים עכ"פ אינו בכלל ירא שמים וחסיד. יעוין שבת ק"כ וימצאו גדר החסיד וירא שמים האיך הוא, אף כי הרב האב"ד מכנהו בשם ירא שמים וחסיד, במח"כ [במחילת כבודו] האדם יראה לעינים כי עכ"פ אינו בכלל זה וכפי הגב"ע [הגביית עדות] אשר נגבה עליו הוא פסול לשחיטה בק' פרעמישלאן... וד' יודע כי בכל כחי הפכתי בזכותו וחפשתי צדדים למצוא לו זכות ולא מצאתי...".
בסיום המכתב מבקש ה"שואל ומשיב" מבני העיר לדאוג למצוא מקור מחיה אחר למשפחת השוחט: "קבלו בחמלתי על האיש הלז ובני ביתו, ובלי ספק טפלי תלו בו ואלה הצאן מה עשו, ע"כ חנונו אותם אתם רעים חביבים לתת לו איזה מחיה, עד כי ישוב ויתודה לפני ד' ועמו ויקבל עליו דברי חברות ולא ישוב לכסלה, אז יוכל למצוא מזון להחיות נפשו ונפש ביתו, אם בעיר הזאת או בעיירות אחרות. וצער גדול עליו כי בפתותו אבד לחמו... וטרם יברר כשרותו בגב"ע גמור הוא פסול מעתה אשר לא ישחוט עוד, כי גם זאת אני עושה מפני כי נכמרו רחמי עליו, אבל אין רחמים בדין ולא אעשה תורתי פלסתר, ומי ששמו אמת ינחני במעגלי אמת, כי רק אל האמת מגמתי וזאת כל כוונתי".
בשורות הכתובת נוספה הערה מעניינת בכתב ידו של רבי יוסף שאול, המבקש לשלם לשליח האגרת דמי תֶּשֶר: "...ימחלו ליתן לו איזה צ"ל שכר טרחתו" ["צ"ל" הם ראשי התיבות לכינוי היהודי של המטבע האוסטרי קרייצר, שהיהודים כינוהו "צעלמער", בשל שמו של המטבע הרומז לתמונת הצלב (ה"צלם") שעליו].
הגאון המפורסם רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב" (תקס"ח-תרל"ה), מגדולי גאוני גליציה. עוד בצעירותו חיבר יחד עם גיסו הגאון רבי מרדכי זאב איטינגא את הספרים הנודעים "מפרשי הים" על בבא קמא ו"מגן גבורים" על שו"ע אורח חיים. השיב תשובות לאלפים וחיבר ספרים רבים: שו"ת שואל ומשיב - ט"ו חלקים; דברי שאול על התורה, על הרמב"ם ועל השו"ע; ידות נדרים ועוד. משנת תרי"ז כיהן כרבה הראשי של קהילת לבוב, שהיתה הקהילה הגדולה והמרכזית בין קהילות גליציה. בפטירתו נספד ע"י רבי שלמה זלמן שפיצר (חתן החתם סופר) שאמר עליו: "גאון הגאונים רבן של ישראל... אשר אליו הריצו כל גדולי זמננו שאלותיהם בדבר הקשה... והיה קדוש מרחם ונתגדל בקדושה על התורה ועבודת ה'... וזה לפני כארבעים שנה שהפליג הגאון רבן של ישראל מורי חמי חתם סופר ז"ל בשבחיו וקראו 'גאון'...".
מקבל המכתב: הגאון רבי יעקב שלמה היילפרין (תקפ"ז-תרנ"ה) אב"ד דוניוב ופרימשלן. בנו של רבי דוב בריש הילפרין אב"ד פרימשלן. עמד בקשר הדוק עם רבי יוסף שאול נתנזון, ולפי תשובות רבות אליו המוזכרות בשו"ת שואל ומשיב, נראה כי היה מאנשי אמונו. מחבר קונטרס "יפה ענף" לתולדות משפחת היילפרין.
דף כפול. 21.5 ס"מ. 2 עמ' כתובים. מצב בינוני-טוב. פגעי בלאי בשולי הדפים. קמטים וסימני קיפול.
התשובה נדפסה עפ"י כתב יד זה בשו"ת שואל ומשיב מהדורה שביעאה (ירושלים, תשנ"ה), יורה דעה סימן ב', עמ' קח-קי [עם מעט שיבושי העתקה של כתב היד. לדוגמא, במקום המילים: "רק אל האמת מגמתי", נדפס שם: "אקבל האמת מגמתי"].
קטגוריה
גדולי ליטא, פולין וגליציה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $4,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $6,000
כולל עמלת קונה
מכתב ברכות ליובל השבעים של הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, מאת רבני ונכבדי העיר קובנה, ובראשם רבי יצחק אלחנן ספקטור אב"ד קובנא ורבי יצחק בלאזער אב"ד פטרבורג. קובנה, תר"נ [1890].
מכתב ארוך על דף בפורמט גדול. ארבעת השורות הפתיחה נכתבו בכתב-ידו של רבי יצחק אלחנן, הכותב: "כבוד ידיד ד' ויד"נ ה"ה הרב הגאון הג' הצדיק המפורסם מוכתר במעלות ומדות תרומיות ונעלות פאר הזמן וכו' כקש"ת ומ"ה עזריאל היילדיסהיימר שליט"א האב"ד לעדת ישורון בברלין יחי'".
המשך המכתב בכתיבת סופר, ובו איחולים וברכות לרגל מלאת לרבי עזריאל שבעים שנה.
בשולי המכתב חתימת ידו של רבי יצחק אלחנן ספקטור, עם חותמתו, ואחריה חתימות ארבעה מרבני ונכבדי העיר קובנא: רבי יצחק מאיר רבינוביץ - רבה של סלבודקה (אז פרבר בעיר קובנא); רבי יצחק (איצל'ה) בלאזער "רב בע"מ [בעיר מלוכה] פעטרבורג"; רבי ברוך ברוידא - מיקירי העיר קובנא ומוותיקי תנועת המוסר; ורבי צבי הירש סעלצאווסקי - חתנו של רבי יצחק אלחנן.
לצד חתימותיהם של הרבנים, נוספה חותמת של כולל הפרושים הנודע בקובנא, עם הכיתוב: "ח'[ברת] מיסדי יסוד קיים מנדיבי עמינו על ידי גאוני הזמן להחזיק לומדי תורה ולנהלם על פלגי התורה והיראה להכשירם להיות מורי הוראה בישראל".
הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור (תקע"ז-תרנ"ו), גדול רבני דורו, נודע בגאונותו, בהתמדתו ובצדקותו הרבה. נחשב בדורו כסמכות התורנית העליונה והנהיג את יהדות ליטא ורוסיה במשך שנים בתבונה ובנועם. כיהן ברבנות מגיל צעיר משנת תקצ"ז בערך. בשנת תרכ"ד נתמנה לרבנות העיר קובנא, ונודע שמו בכל קצוות תבל כאחד מגדולי הפוסקים. תשובותיו וחידושיו נדפסו בסדרת ספריו: "באר יצחק", "נחל יצחק" ו"עין יצחק".
הגאון רבי יצחק (ר' איצל'ה) בלאזער (תקצ"ז-תרס"ז) מתלמידיו הגדולים של רבי ישראל מסלנט. מגדולי גאוני דורו וממפיצי תנועת המוסר. כיהן ברבנות עיר הבירה סט. פטרבורג ובשנים תרכ"ב-תרל"ח עמד בראש הכולל בקובנא. בשנותיו האחרונות התגורר בירושלים. מחיבוריו שו"ת פרי יצחק וספר "כוכבי אור" שהוציא יחד עם ספר "אור ישראל" מרבו הגרי"ס.
הגאון רבי יצחק מאיר רבינוביץ (תר"ג-תרנ"א), מגאוני ליטא, רב בזעסלא, ולאחר מכן אב"ד סלבודקה, משנת תרמ"ה בערך.
מקבל המכתב: הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט). מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסוימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
בין רבי יצחק אלחנן ורבי עזריאל הילדסהיימר נתרקמו קשרים הדוקים, על רקע פעילותם כמנהיגים "על אזוריים", הדואגים לצרכיהם ומצוקותיהם של כל היהודים באשר הם - רבי יצחק אלחנן ממקום מושבו ברוסיה ורבי עזריאל ממקום מושבו בגרמניה. בין היתר פעלו יחדיו לאחר פרעות ה"סופות בנגב" [בשנת 1881], אז נוסד בברלין וועד מיוחד לטובת יהודי רוסיה. רבי יצחק אלחנן היה מן העוסקים הראשיים שפעלו לביטול הגזירות נגד היהודים ברוסיה ורבי עזריאל היה בין העומדים בראש הוועד בברלין.
[1] דף. 36 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, סימני קיפול, נקבי תיוק.
מכתב ארוך על דף בפורמט גדול. ארבעת השורות הפתיחה נכתבו בכתב-ידו של רבי יצחק אלחנן, הכותב: "כבוד ידיד ד' ויד"נ ה"ה הרב הגאון הג' הצדיק המפורסם מוכתר במעלות ומדות תרומיות ונעלות פאר הזמן וכו' כקש"ת ומ"ה עזריאל היילדיסהיימר שליט"א האב"ד לעדת ישורון בברלין יחי'".
המשך המכתב בכתיבת סופר, ובו איחולים וברכות לרגל מלאת לרבי עזריאל שבעים שנה.
בשולי המכתב חתימת ידו של רבי יצחק אלחנן ספקטור, עם חותמתו, ואחריה חתימות ארבעה מרבני ונכבדי העיר קובנא: רבי יצחק מאיר רבינוביץ - רבה של סלבודקה (אז פרבר בעיר קובנא); רבי יצחק (איצל'ה) בלאזער "רב בע"מ [בעיר מלוכה] פעטרבורג"; רבי ברוך ברוידא - מיקירי העיר קובנא ומוותיקי תנועת המוסר; ורבי צבי הירש סעלצאווסקי - חתנו של רבי יצחק אלחנן.
לצד חתימותיהם של הרבנים, נוספה חותמת של כולל הפרושים הנודע בקובנא, עם הכיתוב: "ח'[ברת] מיסדי יסוד קיים מנדיבי עמינו על ידי גאוני הזמן להחזיק לומדי תורה ולנהלם על פלגי התורה והיראה להכשירם להיות מורי הוראה בישראל".
הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור (תקע"ז-תרנ"ו), גדול רבני דורו, נודע בגאונותו, בהתמדתו ובצדקותו הרבה. נחשב בדורו כסמכות התורנית העליונה והנהיג את יהדות ליטא ורוסיה במשך שנים בתבונה ובנועם. כיהן ברבנות מגיל צעיר משנת תקצ"ז בערך. בשנת תרכ"ד נתמנה לרבנות העיר קובנא, ונודע שמו בכל קצוות תבל כאחד מגדולי הפוסקים. תשובותיו וחידושיו נדפסו בסדרת ספריו: "באר יצחק", "נחל יצחק" ו"עין יצחק".
הגאון רבי יצחק (ר' איצל'ה) בלאזער (תקצ"ז-תרס"ז) מתלמידיו הגדולים של רבי ישראל מסלנט. מגדולי גאוני דורו וממפיצי תנועת המוסר. כיהן ברבנות עיר הבירה סט. פטרבורג ובשנים תרכ"ב-תרל"ח עמד בראש הכולל בקובנא. בשנותיו האחרונות התגורר בירושלים. מחיבוריו שו"ת פרי יצחק וספר "כוכבי אור" שהוציא יחד עם ספר "אור ישראל" מרבו הגרי"ס.
הגאון רבי יצחק מאיר רבינוביץ (תר"ג-תרנ"א), מגאוני ליטא, רב בזעסלא, ולאחר מכן אב"ד סלבודקה, משנת תרמ"ה בערך.
מקבל המכתב: הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט). מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסוימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
בין רבי יצחק אלחנן ורבי עזריאל הילדסהיימר נתרקמו קשרים הדוקים, על רקע פעילותם כמנהיגים "על אזוריים", הדואגים לצרכיהם ומצוקותיהם של כל היהודים באשר הם - רבי יצחק אלחנן ממקום מושבו ברוסיה ורבי עזריאל ממקום מושבו בגרמניה. בין היתר פעלו יחדיו לאחר פרעות ה"סופות בנגב" [בשנת 1881], אז נוסד בברלין וועד מיוחד לטובת יהודי רוסיה. רבי יצחק אלחנן היה מן העוסקים הראשיים שפעלו לביטול הגזירות נגד היהודים ברוסיה ורבי עזריאל היה בין העומדים בראש הוועד בברלין.
[1] דף. 36 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, סימני קיפול, נקבי תיוק.
קטגוריה
גדולי ליטא, פולין וגליציה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $4,000 - $5,000
נמכר ב: $4,750
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך ומעניין בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב מוולוז'ין. "וולאזין" (וולוז'ין), תר"נ [1890].
נשלח לברלין אל הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, לרגל הגיעו לגיל 70 – "כי הגיע מעכ"ה לשנות האדם המעלה דוד המלך ע"ה". ברכות חמות בשפה מליצית: "כי יוסיף ה' לו שנות חיים ויחייהו וישמרהו וירצהו להחיות דגן בישראל, ולהפריח כגפן פעלים כהררי אל, והיה זכרו בקרב עמו כיין ההראל והאריאל". הנצי"ב משבח את פעליו ב"בית המדרש לרבנים" בברלין: "הנני ככל המון עם ה', אשר יודעים ומבינים כי הגדיל לעשות, לבנות ולנטוע במדינת פרייסין [גרמניה] ד"א של הלכה ומשכן כבוד ד' ועבודתו, והיה מעכ"ה מאיר ככוכבים, המאירים בחשכת הלילה לרבים. ע"כ הנני בברכה ותפלה, אשר ככה יעזרהו ה' לעשות עוד מסלות לאלקים, ואור זכות התורה יהי נר לרגלו, למשוך אחריו עם ה' בנחת ושובה...".
בחתימת המכתב מבקש הנצי"ב מרבי עזריאל הילדסהיימר לברך אותו עצמו: "ומברכותיו תבורך כן נפשי לשמור משמרת הישיבה, בימים שיש בהם חפץ לנוח בימי זקנה ושיבה. הנני ידידו העמוס בעבודה רבה, משא לעייפה, ולישועת ה' מצפה – נפתלי צביהודא ברלין".
הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג), מגדולי גאוני דורו, חתנו של הגאון רבי יצחק מוואלוז'ין וממלא מקומו בראשות הישיבה במשך עשרות שנים. אביו רבי יעקב ברלין ממיר (תקנ"ד-תרכ"ח) עלה לירושלים בשנת תרי"ד, והיה מראשי ומנהיגי קהילת ה"פרושים" בירושלים.
הנצי"ב מוואלוז'ין נודע בהתמדתו ובגאונותו הרבה. במשך עשרות שנים הנהיג ברמה, במסירות ובאהבה את ישיבת וולוז'ין, שהיתה "בית היוצר" המרכזי לגדולי התורה שפיארו את יהדות ליטא, רוסיה ופולין. באישיותו האצילית ובלמדנותו העמוקה והיסודית העמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי-עולם, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים. בנוסף לכך היה מעורב בהנהגת הציבור ודעתו היתה סמכותית ומכרעת בכל עניני הקהילות ברוסיה וליטא. כמו כן היה משיב תשובות בהלכה לרבנים רבים שפנו לקבל את הכרעותיו, במשך שנים אלו היה רגיל לחתום בכל מכתביו "העמוס בעבודה". חיבר ספרים רבים: "העמק שאלה" - חידושים על ה"שאילתות"; "העמק דבר" על התורה; שו"ת "משיב דבר"; חידושי הש"ס ופירושים על מדרשי ההלכה: מכילתא ספרי וספרא.
מקבל המכתב: הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"פ-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסויימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
נייר מכתבים רשמי. 25 ס"מ. 17 שורות בכתב ידו. מצב טוב-בינוני. כתמים וקמטים. פגעי בלאי קלים.
נשלח לברלין אל הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, לרגל הגיעו לגיל 70 – "כי הגיע מעכ"ה לשנות האדם המעלה דוד המלך ע"ה". ברכות חמות בשפה מליצית: "כי יוסיף ה' לו שנות חיים ויחייהו וישמרהו וירצהו להחיות דגן בישראל, ולהפריח כגפן פעלים כהררי אל, והיה זכרו בקרב עמו כיין ההראל והאריאל". הנצי"ב משבח את פעליו ב"בית המדרש לרבנים" בברלין: "הנני ככל המון עם ה', אשר יודעים ומבינים כי הגדיל לעשות, לבנות ולנטוע במדינת פרייסין [גרמניה] ד"א של הלכה ומשכן כבוד ד' ועבודתו, והיה מעכ"ה מאיר ככוכבים, המאירים בחשכת הלילה לרבים. ע"כ הנני בברכה ותפלה, אשר ככה יעזרהו ה' לעשות עוד מסלות לאלקים, ואור זכות התורה יהי נר לרגלו, למשוך אחריו עם ה' בנחת ושובה...".
בחתימת המכתב מבקש הנצי"ב מרבי עזריאל הילדסהיימר לברך אותו עצמו: "ומברכותיו תבורך כן נפשי לשמור משמרת הישיבה, בימים שיש בהם חפץ לנוח בימי זקנה ושיבה. הנני ידידו העמוס בעבודה רבה, משא לעייפה, ולישועת ה' מצפה – נפתלי צביהודא ברלין".
הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג), מגדולי גאוני דורו, חתנו של הגאון רבי יצחק מוואלוז'ין וממלא מקומו בראשות הישיבה במשך עשרות שנים. אביו רבי יעקב ברלין ממיר (תקנ"ד-תרכ"ח) עלה לירושלים בשנת תרי"ד, והיה מראשי ומנהיגי קהילת ה"פרושים" בירושלים.
הנצי"ב מוואלוז'ין נודע בהתמדתו ובגאונותו הרבה. במשך עשרות שנים הנהיג ברמה, במסירות ובאהבה את ישיבת וולוז'ין, שהיתה "בית היוצר" המרכזי לגדולי התורה שפיארו את יהדות ליטא, רוסיה ופולין. באישיותו האצילית ובלמדנותו העמוקה והיסודית העמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי-עולם, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים. בנוסף לכך היה מעורב בהנהגת הציבור ודעתו היתה סמכותית ומכרעת בכל עניני הקהילות ברוסיה וליטא. כמו כן היה משיב תשובות בהלכה לרבנים רבים שפנו לקבל את הכרעותיו, במשך שנים אלו היה רגיל לחתום בכל מכתביו "העמוס בעבודה". חיבר ספרים רבים: "העמק שאלה" - חידושים על ה"שאילתות"; "העמק דבר" על התורה; שו"ת "משיב דבר"; חידושי הש"ס ופירושים על מדרשי ההלכה: מכילתא ספרי וספרא.
מקבל המכתב: הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"פ-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסויימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
נייר מכתבים רשמי. 25 ס"מ. 17 שורות בכתב ידו. מצב טוב-בינוני. כתמים וקמטים. פגעי בלאי קלים.
קטגוריה
גדולי ליטא, פולין וגליציה – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג