ספר סיפורי מעשיות, חלק ראשון וחלק שני, "מה שזכינו לשמוע מפי רבינו הקודש אור הגנוז והצפון מוהר"ן [מורנו הרב רבי נחמן] זצוק"ל". [אוסטרהא?], תקע"ה [תקע"ו 1815/1816]. מהדורה ראשונה. שער נפרד לחלק שני (שאינו ידוע ביבליוגרפית).
לפנינו המהדורה הראשונה של סיפורי המעשיות מאת רבי נחמן מברסלב, שהדפיס תלמידו הגדול מוהרנ"ת - רבי נתן שטרנהארץ מנמירוב, שנים ספורות לאחר פטירת רבי נחמן.
המעשיות נדפסו במקביל בשתי שפות, בחלקם העליון של העמודים - בלשון הקודש, ובחלק התחתון - ביידיש, וזאת על-פי צוואתו המפורשת של רבי נחמן, וכפי שכתב רבי נתן בהקדמה לספר: "אשר פעם אחד גלה דעתו שרוצה להדפיס ספורי מעשיות, ואמר בזה הלשון לפני כמה אנשים: בדעתי להדפיס ספר מעשיות ויהיה למעלה כתוב בלשון הקודש ולמטה בלשון לעז" [רבי נחמן סיפר את המעשיות במקור ביידיש, ורבי נתן הוא שתרגם אותן ללשון הקודש].
על החשיבות שסיפורי המעשיות יודפסו גם בשפת היידיש, ועל כך שיש בכוח דבר זה לשמש כסגולה לפקידת עקרות, מובא מפי רבי נחמן מברסלב עצמו: "שרצונו היה שיודפסו הסיפורי מעשיות גם בלשון טייטש שאנו מדברים בו, ואמר אז שיכול להיות בנקל שאשה שהיא עקרה תקרא בהם איזה מעשה ועל ידי זה תפקד לטובה ותזכה לבנים" (חיי מוהר"ן, כה).
לפי הידוע במסורת חסידות ברסלב, בסיפורים אלה שסיפר רבי נחמן מברסלב טמונים סודות גנוזים ונפלאים שרבי נחמן הלביש במעשיות ומשלים, כפי שנכתב בשער: "דברים עתיקים, דברים שהם כבשונו של עולם תחת לבושים נפלאים ונוראים..."; וכך כותב רבי נתן בהקדמה לספר: "נמצא באמתחותינו סיפורי מעשיות נפלאות ונוראות אשר זכינו לשמוע פה אל פה מפיו הקדוש, אשר איזן וחיקר ותקן משלים הרבה, והלביש והסתיר השגות גבוהות ועצומות בסיפורי מעשיות בדרכים נפלאים ונוראים מאד... ודע שהמעשיות שסיפר רבינו, רובם ככולם הם מעשיות חדשות לגמרי שלא נשמעו מעולם, רק הוא בעצמו ספרם מלבו ודעתו הקדושה, כפי ההשגה העליונה שהשיג ברוח הקודש, שהיה מלביש אותה ההשגה באותה המעשה, והמעשה בעצמה היא מראה נוראה והשגה עליונה מאד שהשיג וראה במקום שראה...". רבי נחמן עצמו הפליג בשגב עמקותם וקדושתם של סיפוריו, ואמר: "שכל דבור ודבור של אלו המעשיות יש בו כונה עצומה... ואמר שאלו המעשיות הם חידושים נפלאים ונוראים מאד מאד, ויש בהם דרכים ונסתרות ועמקות מופלג מאד, וראויים לדרשם ברבים לעמוד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות" (מתוך הקדמת רבי נתן). הספורים התקדשו בקרב חסידי ברסלב ולאחר התפלה בשבת בבוקר קוראים מהם קטעים בצבור. כבר במהדורה הראשונה שלפנינו נוספו במספר מקומות רמזים וסודות שגילה רבי נחמן, ובמשך הדורות התפרשו הספורים בשבעים פנים ובדרכים שונות על פי תורת הסוד, וספרות ענפה התפתחה אצל גדולי חסידי ברסלב סביב סיפורי המעשיות.
רבי נתן השתבח בכך שזכה להדפיס ספר זה ואמר: "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו אחר הסתלקותי: 'כאן מוליכים ללויה את זה שהדפיס את הספר סיפורי מעשיות'" (שיח שרפי קודש, ג, קנה).
סיפורי המעשיות של רבי נחמן פרסמו את שמו גם בקרב קהלים שאינם נמנים על שומרי התורה והמצוות ועוררו עניין רב אצל חוקרים ומלומדים בכל רחבי העולם. ספר סיפורי מעשיות נדפס בעשרות מהדורות, מהן מהדורות "ברסלביות" ותורניות, מהן מהדורות מדעיות, עיבודים ותרגומים בשפות שונות.
דף שער שאינו ידוע ביבליוגרפית: בעותק שלפנינו לא מופיעים שמונת הדפים עם "השמטות מליקוטי מוהר"ן הראשון" ו"לוח הטעות מספר ליקוטי מוהר"ן הראשון", ובמקום זאת יש דף שער נוסף, המגדיר את התוספות שבסוף הספר כ"חלק שני". שער זה לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובחיבורי הביבליוגרפים השונים (נרשם בסטפנסקי חסידות עפ"י העותק שלפנינו). נוסח השער זהה כמעט לנוסח השער הראשון, למעט המילים "חלק שני" שנדפסו לצד הכותר "סיפור מעשיות". אחרי דף זה מופיעים יב דף של "סיפורי מעשיות" [פרקי חייו של רבי נחמן מברסלב. חלק זה נדפס מאוחר יותר בנפרד תחת השם "שבחי הר"ן"], ו-טז דף שבראשם הכותרת "ליקוטי מוהר"ן" [נדפס מאוחר יותר בנפרד תחת השם "שיחות הר"ן"].
תיקון בכתב-יד, כפי הנראה כתב-יד קדשו של רבי נתן מברסלב: בדף קיד/2, מופיעה הגהה בכתב-יד ובה תיקון טעות דפוס. מדובר בקטע על עשרה מזמורי התהלים של ה"תיקון הכללי", ובציוני הפרקים נדפס בטעות "קלג" במקום "קלז". ההגהה מתקנת את טעות הדפוס: "קלז כצ"ל". הגהה זו כתובה בכתב-יד הדומה מאד לכתיבת רבי נתן מברסלב, ומסתבר שלפנינו כתב-יד-קדשו [ראה 'שיחות הר"ן', אות קמא, שם נכתב על טעות זו: "...רק בספר ספורי מעשיות נדפסו בפעם הראשון בטעות הקפיטל של קל"ז על ידי עוות המדפיסים...].
חתימות בכתיבה מזרחית (בדף השער ובדף ג): "לי לשמי בה' מחסי וישעי, הצעיר יעקב בוקאעי" (חתימה מסולסלת), חתימה נוספת שלו: "הצעיר יעקב בוקאעי ס"ט" [רבי יעקב בוקאעי, רב ומורה צדק בעיר ביירות, נפטר תר"ס, ראה אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, אות כח]. חתימות "גואל אחרון הצעיר שמואל מורסייא" [רבי שמואל מורסייא, מרבני ארם צובא, ראה אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, אות רפד], וחתימת בנו "הצעיר דוד מורסייא".
קיד; יב; טז דף. דף ח של הספירה הראשונה נכרך שלא במקומו (בין דפים ו-ז). ללא ח דף בסוף של "השמטות מליקוטי מוהר"ן הראשון" ושל "לוח הטעות מספר ליקוטי מוהר"ן הראשון". מצב בינוני-טוב. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים, פגמים ופגעי עש בדפים רבים, רובם משוקמים באופן מקצועי במילוי והשלמת נייר, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. קרע בשוליים התחתונים של דף השער, עם פגיעה בטקסט ההקדמה שמעבר לשער, משוקם במילוי נייר וצילום. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר!
ג' שלום, אלה שמות, עמ' 28, מס' 99 (כותב על מהדורה זו שלפנינו: "יקר מציאות עד למאד").
רשמנו את מקום הדפוס לפי ג' שלום (שם), אך א' רוזנטל קובע כי מקום הדפוס הוא מאהלוב, ראה: 'איפה נדפס סיפורי מעשיות לר"נ מברסלב, דפוס ראשון?', קרית ספר, מה (תש"ל), עמ' 155.
סטפנסקי חסידות, מס' 437.
לפי עדות המו"ל, רבי נתן מברסלב, הספר נדפס בשנת תקע"ו (ימי מהרנ"ת, דף מה/2), ולא בתקע"ה - כפי שרשום בשני השערים שלפנינו.

שני מסמכים הקשורים ברבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי:
· מכתב פסק דין בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי, מאושר בחתימת ידי האדמו"רים רבי יהודה ליב מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן מלאדי ורבי ישראל נח מניעז'ין. ליובאוויטש, אלול תרט"ז - הארקי, תשרי תרי"ז [1856].
בשולי פסק הדין חתומים הרבנים הדיינים: "נפתלי הירש", "יחזקאל הכהן" ו"נח ב"ר אברהם גינזבורג". אין בידינו פרטים אודות חותמים אלה וכנראה היו מתלמידי האדמו"ר בעל "צמח צדק" שגרו בליובאוויטש או שהו שם לרגל הימים הנוראים.
מעבר לדף אישור בחתימות יד קדשם של שלושה מבני האדמו"ר בעל "צמח צדק" - האדמו"רים מהרי"ל מקאפוסט, מהרחש"ז מלאדי ומהרי"נ מניעז'ין - המאשרים את פסק הדין: "ע"ד הפסק שמעל"ד, דעתינו מסכמת לזה. והשי"ת ישים שלום בשעריכם, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. נאום יהודא ליב, ונאום חיים ש' זלמן באאמו"ר שי', ונאום ישראל נח".
מתחת לחתימתם מאשרים עשרה מראשי קהילת הורקי את הפשרה: "אנחנו הח"מ אנשי מחנינו הארקי הח"מ משני הצדדים, עלינו לאשר ולקיים ככל אשר יצא מפי המבוררים מעל"ד, ומפי בני אדמו"ר שי'. ולתוקף עוז באנו עה"ח אור ליום ב' ער"ס [ערב סוכות] שנת תרי"ז, פה הארקי".
· מכתב סמיכה לרבנות עבור רבי משולם זלמן ניימרק, מאת רבי "נפתלי הירש". נשלח לראשי הקהל בהורקי. [ללא שם מקום ותאריך - כפי הנראה נכתב ביחד עם פסק הדין הנ"ל בליובאוויטש, אלול-תשרי תרט"ז-תרי"ז 1856]. 
כתב סמיכה לרבנות ששלח רבי נפתלי הירש לראשי הקהל בהורקי: "לראשי עם ועדת ישורון דק' הארקי... מכתבם ע"י ידיד' הרב השנון מוהרמ"ז [רבי משולם זלמן] המוכ"[ז] הגיעני, והועמס עלי חובה למלאות רצונם לתהות את הרב הנ"ל אקנקני'... ונשתהה בביתי כמה ימים... וגם בעת לימודי הי' יושב ודן בהלכה בפילפולא חריפתא, ומצאתיו זך וישר שכלו... בבקיאות, לדון ולהורות הלכה למעשה, וכל מן דין סמוכין לנא, וראוי הוא לישב על כסא הוראה, ולסמוך עליו בכל המקומות אשר דבר המלך ודתו מגיע...". בהמשך המכתב מתייחס הכותב לתשובה הלכתית שכתב רבי משולם זלמן ניימרק: "בענין התשובה הרשומה אצלו בעובדא שהגיע לידו, ועם היות שלא עיינתי בה מאפס הפנאי, עכ"ז בהשקפה הראשונה נראה לענ"ד...".
הרקע למכתב: בעיירה הורקי (פלך מוהילוב, בלרוס. עיירה חב"דית, סמוכה לשקלוב ולליובאוויטש, שרוב בניה נמנו על חסידי חב"ד) כיהן ברבנות, בין השנים תרט"ז-תרכ"ב בקירוב, רבי משולם זלמן ניימרק, חתנו של הרב הקודם - רבי יהושע אליהו. חלק מראשי הקהל בהורקי התנגדו לכך שיכהן כרב יחיד, וביקשו לצרף אליו לרבנות מו"ץ נוסף בשם רבי דובער. רבי משולם זלמן סירב לכך והדבר הובא לבוררות בפני הדיינים החתומים לפנינו. על כך השיבו הדיינים בהצעת פשרה: "ע"ד המחלוקת שבק' הארקי, שיש שרוצים לצרף עוד א' להרב ר"ש זלמן... יצא מאתנו הח"מ, לצרף את הרב דובער בהרב מו"ה יהושע, על משך שלושה שנים... ויותן לו שכירות א' רוכ"ס [רובל כסף] וחצי, כל שבוע, ג"כ מקופת הקהל. ועכ"ז לא יוגרע חוק שכירות הקצוב להרב מוהר"ש זלמן, מן ארבעה רוכ"ס, כ"א חצי רוכ"ס, ושיותן לו הסך שלושה רוכ"ס וחצי בכל שבוע ג"כ מקופת הקהל, לו ולחמותו אלמנת הרב המנוח מוהרר"י [יהושע] אלי' ז"ל [רבה הקודם של הורקי, מחסידי הצ"צ מליובאוויטש, נפטר בסביבות שנת תרט"ז]. ואחרי כלות השלושה שנים אינם מחוייבי' ליתן להרב ר' דובער הנ"ל שכירות, גם אם לא יאבו הצד של ר' דובער הנ"ל לסמוך על הרב ר' זלמן הנ"ל לבדו... ולראיה באנו עה"ח אור ליום א' י"ד אלול שנת תרט"ז לפ"ק, פ"ק ליובאוויטש. נאום נפתלי הירש, ונאום יחזקאל הכהן, ונאום נח ב"ר אברהם גינזבורג".
בשנות הנהגתו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), משנת תקפ"ח בה הוכתר לאדמו"ר, הלכו לאורו חלק נכבד מיהודי רוסיה הלבנה. בשנות הת"ר, כשנחלש מעט, צירף אליו את בניו הקדושים שיסייעו לו בהנהגת הקודש, שיקבלו קהל ויתנו עצות ושיחזרו על מאמרי חסידות ברבים. מידי פעם שלח אותם לעיירות רחוקות להלהיב את הלבבות. כך היו בניו למעין "שרי אלפים" לרבבות חסידי חב"ד. הם היו מפשרים בסכסוכים, ועל פיהם הוכרעו מחלוקות ופרשיות ציבוריות בקרב קהילות חב"ד, וכל דבר הקשה הביאו להכרעת אביהם הגדול. לכל אחד מהם (למעט הבן הבכור) היה בליובאוויטש, בחיי אביהם, בית מדרש ומנין משלו עם מקורבים ומעריצים. גם חלק מהעיירות היו מתחלקות לפי הנאמנות שלהן לאחד האחים. מאותה תקופה שרדו מספר מכתבים בהם חתומים שלשת האחים, ביניהם גם המכתב שלפנינו המתעד את פעילותם בהנהגת קהל חסידי חב"ד באותם ימים (מכתב נוסף משלושה בני ה"צמח צדק", בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן בהורקי, משנת תר"כ, לאחר תום שלש השנים המדוברות, נדפס באגרות קודש של האדמו"ר ה"צמח צדק", מהדורת תשע"ג, עמ' רג).
האדמו"ר רבי יהודה ליב - מהרי"ל מקאפוסט (תקע"א-תרכ"ז), "כולם עונים אחריו מקודש... לבד לימודו בתורה הנגלית, נכספה... נפשו ללימוד הקבלה והחסידות, והיה הולך לשמוע... מזקנו הקדוש אדמו"ר האמצעי נ"ע... והיה יקר מאד בעיני אביו רבינו (הצ"צ), ורוב עניניו היה על ידו. גם פקד עליו לחזור ד"ח [דרושי חסידות] לפני אנ"ש ולהשיב להם עצות... אופן עבודתו היה מבהיל מאד, ומהוויות העולם היה מופשט לגמרי... רוב אנ"ש לא משו מאהלו... בסוף ימי אביו... שלחו רבינו על המדינה...והרעיש העולם בנסיעתו, ובכל מקום בואו היה אומר ד"ח בריבוי מאד, והיו מגישים לו פדיונות ובקשות, וכל אשר יצא מפיו הקדוש לא שב ריקם, ופעל ישועות בקרב הארץ...". לאחר פטירת אביו בניסן תרכ"ו "עקר דירתו לקאפוסט... ובראש השנה ההוא שנת תרכ"ז היה שם קיבוץ נורא מאד... והתחיל להפיץ מעיינותיו באופן נורא ומבהיל, ודבריו הקדושים היו מלהיבים לב השומע, ובדעתו היה להרים קרן החסידות באופן נעלה מאד, אך נטרפה השעה... ושבק חיים לכל חי" (בית רבי). נפטר ג' חשון תרכ"ז, חצי שנה בלבד לאחר פטירת אביו.
רבי יהודה ליב - המהרי"ל היה הדומיננטי מבין בניו של ה"צמח צדק", והמפורסם ביותר ברחבי בלרוס בחיי אביו. על פיו יישק כל דבר בחצר אביו. בשנות חייו האחרונות של אביו היה כאדמו"ר לכל דבר, הוא קיבל פדיונות, דרש ברבים ופעל ישועות. עשירים מחסידיו שרצו שרבם יוכל לשבת על התורה והעבודה בלי טרדות פרנסה, קנו והעמידו לרשותו ספינת קיטור שהייתה בבעלותו, ששימשה כאחת מספינות הנוסעים שחצו את נהר הדנייפר לאורכו. ההכנסות מדמי הנסיעות היו מוקדשות לכלכלת רבם. שם האדמו"ר היה כתוב - ברוסית - על דופן הספינה, באותיות מוזהבות ענקיות. חסידי חב"ד העדיפו ספינה זו על פני ספינות הממשלה הרוסית, על מנת לפרנס את רבם.
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן - מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים..." (בית רבי). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו, ובין היתר כתב: "...פעמים רבות ראיתיו הוגה בתלמוד, ועל שלחנו היו תמיד ספרי התלמוד ושו"ת רבים בין ספרי הקבלה. אוצר ספריו היה רב למאד, כי הרבה ירש מאבותיו, ועוד הוסיף עליהם מאשר קנה בכספו"; "ניגון מיוחד היה לו לדביקות בימים הנוראים. קולו היה ערב, ונשמע מניגונו ערגה ממש עד כלות הנפש". הוא מתאר כיצד חזר מ"תשליך" בראש השנה ברוב עם: "כבוד גדול כזה לא נחל כל איש ישראל מעת אשר חדלו ראשי הגולה והנשיאים..."
האדמו"ר רבי ישראל נח – מהרי"נ מניעז'ין (תקע"ז-תרמ"ג), גאון אדיר בש"ס ופוסקים. חלק מתשובותיו נדפסו בספרי חכמי דורו. תשובותיו ערוכות בטוב טעם ובבהירות, בלי ספקות וצריך עיון. בתשובותיו ניכר כוחא דהיתרא. בימי אביו, בעיקר בשנותיו אחרונות, היה הוא המוציא ומביא את השאלות והתשובות מאביו, לעתים היה משיב בכתב מה ששמע מאביו, ולעתים היה הוא עצמו כותב את התשובה, ואביו היה עובר ומגיה את התשובה טרם שנשלחה. ע"פ דברי רבי חיים נאה: "מהרי"נ ז"ל התרעם מאד על המו"ל ספרי שו"ת צמח צדק, שכמה תשובות הם שלו ולא הזכירו שמו עליהם" (קונטרס השלחן, עמ' טו). "היה עניו ושפל ברך מאד... דרך עבודתו בתפלתו היה במרירות ובכי" (בית רבי). בכתביו הוא מספר ברגש על חלום - חזיון שמימי שנגלה אליו, לאחר שהתבונן במחזה מרגש שראה בעיניו, הכנסת ספר תורה שהכניסו יהודים פשוטים ועמי ארצות, יוצאי צבא מהקנטוניסטים: "אשר עיני ראו החדוה בטף ונשים שלהם בכלל, ומחבבים בנשיקות פיהם ובכבוד בלתי ישוער מלספר... ובהביטי בזה רעיוני על משכבי סליקו, קרו לי בחלמא לאמור: אל תתפלא מדוע יבער הסנה והסנה איננו אוכל..." (היכל הבעש"ט, יט).
רבי נפתלי הירש - החתום על כתב הסמיכה, הוא החתום על פסק הדין בראש שלושת הדיינים. לא נתבררו לנו כל פרטים אודותיו. כנראה שהיה רב חשוב בדורו, שכן בני ה"צמח צדק" הושיבוהו בראש בית הדין המיוחד שהקימו בעיר ליובאוויטש לדון בענין הרבנות של קהילת הורקי, ואף הוא כותב כתב סמיכה לרבי משולם זלמן ניימרק [שכנראה החל לכהן ברבנות הורקי, עוד לפני שהוסמך לרבנות ע"י רב מוסמך].
נשוא המכתב: רבי משולם זלמן ניימרק (נפטר תרנ"ג), מחשובי רבני חב"ד, מתלמידי ה"צמח צדק" ומהר"ש מליובאוויטש. כיהן ברבנות בערים הורקי, סטרדוב, ויטבסק ונעוויל. עסק בהצלת יהודים מלקיחתם לצבא הרוסי ועל "עוון" זה ישב במעצר שנתיים בשנים תרמ"א-תרמ"ג. האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט כותב אודותיו: "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות] יקר הוא בעתים הללו".
[2] דף. [3] עמ' כתובים. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. בלאי וקרעים, בשוליים ובסימני הקיפול, ללא פגיעה בטקסט.
למיטב ידיעתנו, המכתבים שלפנינו לא נדפסו.