מכתב בחתימת האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שיניווא. שיניווא (שינובה, כיום: שיניאווה - פולין), חנוכה תרמ"ז [1886].
ברכות רפואה לאנשי העיירה טעגלאש ששלחו את שמותיהם להזכרתם לטובה בתפילת האדמו"ר [כנראה, בעקבות מגיפה]:
"שפע טובה וישועה קרובה לידידי הרבנים... יושבי ישוב טעגלאש. קבלתי את מכתבכם עם הפ"נ [הפדיון נפש] בעד יושבי קהילתכם הרשומים בשמותם, ויה"ר שירחם עליכם השי"ת, והבריאים לא יחלו והחולים יתרפאו בקר[ו]ב, ולא ישמע מעתה שוד ושבר בגבולכם ובכל ערי ישראל, אך חיים ובריאות וכל טוב...".
המכתב נכתב בידי סופרו ומשמשו. בסיום המכתב שורת חתימה בעצם כתב יד קדשו של האדמו"ר: "דברי המצפה לב"ט [לבשורות טובות] בתוך כ"י [כל ישראל] הק' יחזקאל שרגא הלברשטאם".
האדמו"ר הראשון משיניווא – הגאון הקדוש רבי יחזקאל שרגא הלברשטם אב"ד שיניווא (תקע"ה-תרנ"ט), בעל "דברי יחזקאל". בנו בכורו של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, וחתן רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא בעל "ארי דבי עילאי" (חתן רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה"). גדול בתורה, בנגלה ובנסתר, בהלכה ובחסידות. עוד בחיי אביו הגדול נחשב לאחד מגדולי הרבנים והאדמורי"ם בדורו. אבי שושלות אדמו"רים חשובות, וכבר בחייו כיהנו עשרות אדמו"רים מבניו ונכדיו ברבנות ואדמו"רות בערים שונות. קדוש וטהור מנעוריו, שימש את גדולי האדמו"רים ונחשב לתלמידם החשוב. נודע גם כבעל-מופת ופועל-ישועות. ידוע בשמו כי היה מורה לתלמידיו כי ישמרו את מכתביו ויועיל להם ל"שמירה" ולישועה.
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני. קרעים בקפלי הנייר. כתמי נייר דבק. מודבק באופן מקצועי על גבי נייר דק לשימור. חותמת האדמו"ר: "יחזקאל שרגא הלברשטאם - חופ"ק שינאווא יצ"ו"

מכתב ברכת שנה טובה ורפואה שלימה, עם שתי שורות בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם. קראקא, תשרי תרצ"ב [1931].
נכתב על גלויה רשמית מבית האדמו"ר בקראקא, ונשלח לתל אביב אל "הרב הגדול... החסיד... מ' שלמה גאטליעב". האדמו"ר מודיעו כי קיבל את דמי ה"פדיון נפש" בסך דולר אחד, ומברכו בברכות חמות: "...ואני תפילה... כי ישלח לו עזרו מקודש, רפואה שלמה בקרוב בתשח"י [בתוך שאר חולי ישראל], ויחודש עליו שנה הבע"ל [הבאה עלינו] לטובה ולברכה בתכ"י [בתוך כלל ישראל] ונשמע ונתבשר בשו"ט [בשורות טובות]". כתיבת ידי סופר, עם הוספת שתי שורות בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר: "דברי ידידו דו"ש [דורש שלומו] באהבה ומברכו בגמח"ט [בגמר חתימה טובה] הק' יצחק ישעי' בהה"צ מצאנז זצללה"ה".
האדמו"ר הקדוש רבי יצחק ישעיה הלברשטאם מטשחויב (תרכ"ד-נספה בשואה תש"ג, אנצי' לחסידות ב', עמ' תיב-תיג) בן זקוניו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז. חתן רבי יחיאל העשיל מקרילוביץ חתן האדמו"ר מהר"י מבעלז, ובזוו"ש חתן רבי יעקב צבי מפוריסוב. אביו רבי חיים מצאנז אמר שנשמתו קדושה וכי חיפשה ב"כל העולמות". קיבל בחסידות מאחיו הגדולים: רבי יחזקאל שרגא משינווא, רבי ברוך מגורליץ ורבי דוד מקאשנוב. לאחר נישואיו ישב בבעלז וקבל מסב-אשתו, האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא. בהיותו בן תשע עשרה התקבל לרב בטשחויב ועל שמה נקרא כל ימיו "ר' ישעי'לה טשכויב'ר". מטשכויב עבר לסטמאר ולאחר מכן הקים את חצרו בקראקא. נודע כצדיק מפורסם במופתיו ובצדקותיו ואל חצרו נהרו אלפי חסידים. עם כניסת הגרמנים לקראקא הוכנס לגטו. משם עבר ללבוב, ונדד ממקום למקום עד שהתיישב בבוכניה. הגרמנים ערכו חיפושים אחריו ולבסוף מצאו את הבונקר בו הסתתר ורצחו את כל יושביו. לפי גרסה אחרת, נרצח יחד עם רבי מאיר מוויליפולי בככר העיר, כששניהם עטופים בטליתותיהם. הי"ד.
גלוית דואר רשמית עם כותרת מודפסת "יצחק ישעי' האלבערשטאם – חופ"ק קראקא", בצדה השני מודפסים שמו וכתובתו של האדמו"ר בפולנית. 14.5X9.5 ס"מ. בולי דואר וחותמות. מצב טוב מאד.
מצורף: תצלום של האדמו"ר מטייל במקום נופש, יחד עם משמשיו. מרינבד [שנות התר"צ בקירוב]. 9X14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגימות בפינות התצלום.

מכתב עם שלש שורות בכתב יד-קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי "ישכר דוב מבעלזא". בעלז, [ללא תאריך].
מכתב אישור על קבלת כספים "לצורכי ביהמ"ד", השורות הראשונות נכתבו בכתב יד אחד ממשמשי האדמו"ר, ושלשת שורות הסיום בעצם כתב-יד-קדשו של האדמו"ר הכותב ומברך: "דברי ידידו המצפה שהשי"ת במהרה ירום קרנו בכל עניניו, ומברכו בכ"ט [בכל טוב]. הק' ישכר דוב מבעלזא".
האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח – המהרי"ד (תרי"ד-חשון תרפ"ז 1854-1926), מגדולי מנהיגי החסידות בדורו, ומנהיגה של היהדות החרדית בגליציה. האדמו"ר השלישי לשושלת אדמו"רי בעלז. בנו של האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז, וחתן האדמו"ר רבי זושא טברסקי (בנו של האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל). לאחר נישואיו ישב בטשרנוביל ועסק בתורה. נודע כגאון מופלג, וגדולי הפוסקים בדורו העריכוהו מאד (ראה למשל בשו"ת "בית יצחק" לרבי יצחק שמלקיס מלבוב). בשנת תרל"ח חזר מטשרנוביל לבלז והיה ליד ימינו של אביו, ובשנת תרנ"ד נתמנה לממלא מקום אביו כאשר אלפי חסידי בעלז קיבלו את מרותו.
בתקופת הנהגתו שנמשכה למעלה משלושים שנה, נוספו רבבות חסידים לקהל אנשי שלומו. חסידות בעלז התרחבה גם לצ'כוסלובקיה, הונגריה וטרנסילבניה, מלבד אלפים רבים של חסידים שנהרו אליו מכל גליציה ופולין. חסידות בעלז התייחדה בקהל של מאות "יושבים" - גדולי תורה, שישבו בקביעות בבית המדרש בעיר בעלז ועסקו בתורה ובחסידות. השפעתו היתה רבה על חיי יהודי פולין ועמד בראש המערכות הציבוריות של היהדות החרדית ובראש ארגון "מחזיקי הדת". לחם בחריפות כנגד כל תנועות ההשכלה והתנועות הציוניות, ואף התנגד ל"אגודת ישראל". התנגד לכל שינוי בסדרי הקהילות ובסדרי הלימוד בתלמודי התורה ובתי המדרש.
בשנת תרע"ד בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט לרצפרט שבהונגריה, ואח"כ קבע מושבו בעיר מונקאטש. בשנת תרפ"א חזר לגאליציה, בתחילה התיישב בעיר הולשיץ הסמוכה ליארוסלב, מאחר שהעיר בעלז היתה חרבה והרוסה מפגעי המלחמה, ורק בשנת תרפ"ה חזר לעירו בעלז, עם גמר השיפוצים בביתו ובבית מדרשו. המכתב שלפנינו נכתב בבעלז, אך לא צוין בו תאריך [יתכן שהוא נכתב בתקופת השנים תרנ"ד-תרע"ד, או בשנת תרפ"ה-תרפ"ו, לאחר חזרתו לבית מדרשו בעיר בעלז].
[1] דף. כ-15 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים גסים בשולי הנייר, ללא פגיעה בטקסט. משוקם באופן מקצועי, ומודבק על נייר לשימור.
נדירים המכתבים בחתימות ידם של אדמו"רי בעלז.

"סדר תפלה מכל השנה, עם כונת האר"י זללה"ה", שני חלקים בכרך אחד, לחול שבת ומועדים, מאת רבי שבתי מראשקוב, תלמיד הבעש"ט. למברג, תרכ"ו 1866.
בראש דף השער חתימה: "בע"ה פיש סגל" - כפי הנראה, חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משולם פייש סגל – האדמו"ר הראשון מטאהש. מעל החתימה רישום נוסף [חתימה?]: "פייש סגל".
סידור זה היה שייך להאדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא, אשר כתב בו את הגהותיו; ולחתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, שאף הוא כתב בו את הגהותיו. בשער ובמספר דפים נוספים חותמות "נחמן כהנא אב"ד דק"ק ספינקא". בדף השער ובדף שלפניו חתימות "הק' יצחק אייזיק אדלער" - חתנו של רבי נחמן כהנא. חתימה נוספת [לא ברורה] בשער: "הק' יוסף ---".
בדפי הסידור עשרות הגהות קבליות בכתב-יד - כפי הנראה, בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי יוסף מאיר וייס, בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא; ומאות הגהות בכתב-יד חתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, מחבר ספר "אורחות חיים" (סיגט תרנ"ח). הגהותיו של ה"אמרי יוסף" כתובות בדיו סגולה.
ההגהות כוללות השוואות עם הכוונות הנדפסות בספרים פרי עץ חיים ומשנת חסידים, על השווה ועל השונה שבהן. בהגהותיו של בעל ה"ארחות חיים" ישנם חידושים, ביאורים והערות רבים, קושיות ותירוצים. בדף ו/1 [מספירת הדפים האחרונה], באחת ההגהות על הגדה של פסח, מוסבר ע"פ הקבלה, המנהג שהאשה מסייעת לבעלה בהגבהת הקערה בעת אמירת "הא לחמא ענייא". בדף כד [מספירת הדפים האחרונה], בדפי ההגדה של פסח, על יד המלים "למוד הוא", מהפיוט "א-ל בנה", כתובה הגהה: "עי' בספרי א[ורחות] ח[יים] סי' ת"פ אות ב' על הגליון די[ש] ל[ומר]לוחם הוא, יעו"ש". הגהה זו אכן נמצאת בספר "אורחות חיים" של רבי נחמן כהנא. הגהה בכתב-יד מכותב שלישי בדף צח/2.
במספר מקומות בסידור רישומי שמות לתפילה שנרשמו, כנראה, על ידי אחד מחסידי האדמו"ר, שנתן לרבו את הסידור במתנה, ורשם בו את השמות כדי שהאדמו"ר יזכירם לטובה בעת שיתפלל בסידורו.
האדמו"ר הקדוש רבי משולם פייש סג"ל לאווי הראשון - האדמו"ר הראשון מטאהש (תקפ"א-תרל"ג), מגדולי האדמו"רים בהונגריה, שנודע בקדושתו וכ"פועל-ישועות". נולד במורביה, בעיר יוזפס-דורף (הסמוכה לקרלסבד). בתקופת נעוריו התפשטה ההשכלה ועזיבת התורה במדינת מורביה, אז נסע ללמוד בישיבות הונגריה אצל המהר"ם א"ש ואצל הגאון רבי אברהם שאג. לאחר נישואיו התגורר בכפר אשוואר הסמוך לניר-באטור [יישוב מפורסם באנשי-מעלה מקובלים ועובדי השי"ת, שהרב מקומרנא היה מכנה אותם "חכמי אש ואור" - כמליצה על שם המקום אשוואר], שם התגורר חמיו, שהיה מתלמידי הרב מקאליב והרב מקומרנא. רבי משולם פייש היה מקושר לגדולי החסידות בהונגריה וגליציה: הרב מליסקא, ה"דברי חיים" מצאנז, מוהרי"א מזידיטשוב, הרב מקומרנא, הרב מראזלא ועוד. רבו העיקרי היה האדמו"ר רבי דוד מדינוב, שהסמיכו לכהן באדמו"רות. כיהן כרב ואב"ד בעיר טאהש (נ'יר-טאש Nyirtass, סמוכה לעיר המחוז קליינווארדיין [קישווארדה]). התפרסם בעבודתו את השי"ת בהתלהבות כאש-בוערת ותפילותיו עבור הכלל והפרט. גדולי אדמו"רי דורו (רבי דוד מדינוב ורבי אשר אנשיל יונגרייז מטשענגער) שלחו אליו אנשים על מנת שיוושעו בתפילותיו הטהורות ובזכות תורתו וקדושתו. סיפורים על גילויי "רוח הקודש" בבית מדרשו היו ידועים - גילויים שמימיים ותוכחה על נסתרות שהיתה עטופה ב"אהבת ישראל" ובשמחת-לב. אמרו עליו שבשעת ריקודו בשבת קודש היה פועל את כל הישועות. בכל ימות השבוע היה שרוי בתענית ["תענית משבת לשבת"], ולא היה ניכר עליו מאומה, כי צהלתו היתה על פניו [סיפורים רבים אודות ה"מופתים" וההתרוממות הרבה שחוו השוהים במחיצתו, ראה בספר "פאר משולם" שנכתב לתולדותיו].
האדמו"ר הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס בעל "אמרי יוסף" מספינקא (תקצ"ח-תרס"ט), האדמו"ר הראשון לבית ספינקא, אבי שושלות אדמו"רי ספינקא. גדול בתורה ובחסידות, ומקובל אלוקי, תלמיד המהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר, ועוד. הסתופף בצילו של האדמו"ר השר-שלום מבעלז, וכן אצל האדמו"רים רבי מנחם מנדל מוויזניץ ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", אך רבו העיקרי היה קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב - המהרי"א, שהעריכו כחשוב שבתלמידיו. בשנת תר"ל הכתירו רבו המהרי"א מזידיטשוב לאדמו"ר, אולם הוא סירב לקבל את האדמו"רות כל עוד רבו בחיים. רק בשנת תרל"ו החל לנהוג באדמו"רות לאחר שרבו האדמו"ר רבי חיים מצאנז הסמיכו לכך. אז החל מקבל חסידים בעיר מגוריו ספינקא שבמחוז מרמרוש. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי הונגריה וגליציה, ואלפי חסידים נמנו על תלמידיו, מהם גדולי תורה מפורסמים כהגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מברז'אן ועוד. נודע בבקיאותו המדהימה בנגלה ובנסתר. חסידות ספינקא שמרה על נוסח זידיטשוב בתפילה ובהנהגה. תפילותיו הלהיבו את המוני החסידים, והן מתוארות כתפילות בכח נפלא ממש למעלה מכח האנושי. מסופרים עליו סיפורי מופת מופלאים, כפועל ישועות בברכותיו ובעצותיו שנאמרו ברוח-הקודש. בנו האדמו"ר מהרי"א מספינקא מעיד עליו: "ופעל ישועות רבות ועצומות בברכתו, ופקד עקרות בתפלתו, וריפא חולים בעתירתו, ובקע רקיעין בשיחתו, וכמעט אוכל להגיד שכל דיבור שיצא מפיו הקדוש לא שב ריקם...". גם לאחר פטירתו, נודע מקום קברו למקום תפילה וישועה. בשנת תשל"ב הועלה ארונו לארץ-ישראל, ונטמן בחלקה מיוחדת של חסידי ספינקא בבית הקברות "סגולה" בפתח-תקוה.
הגאון הקדוש רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא (תרכ"א-תרס"ח), חתנו של ה"אמרי יוסף". משנת תרמ"ה כיהן כרבה של ספינקא. התפרסם על שם ספרו "אורחות חיים" על שלחן ערוך אורח חיים, חיבור-ליקוט (כדוגמת ספר 'פתחי תשובה'). בספרו נדפסו הגהות והוספות רבות שהוסיף מהרש"ם מברז'אן על דברי המחבר. בסוף ספרו נדפס קונטרס הוספות בשם "עובר אורח", שכתב והוסיף האדר"ת על דבריו. נפטר בטרם עת, בחיי חמיו. חתנו רבי יצחק אייזיק אדלר כיהן כרבה של סרדנה.
[56], נז-קל, [4], קד; קיד דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. דף השער משוקם ומודבק בהדבקת נייר. קרעים במספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט, חלקם משוקמים. כריכת עור חדשה.