"סדר תפלה מכל השנה, עם כונת האר"י זללה"ה", שני חלקים בכרך אחד, לחול שבת ומועדים, מאת רבי שבתי מראשקוב, תלמיד הבעש"ט. למברג, תרכ"ו 1866.
בראש דף השער חתימה: "בע"ה פיש סגל" - כפי הנראה, חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי משולם פייש סגל – האדמו"ר הראשון מטאהש. מעל החתימה רישום נוסף [חתימה?]: "פייש סגל".
סידור זה היה שייך להאדמו"ר בעל "אמרי יוסף" מספינקא, אשר כתב בו את הגהותיו; ולחתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, שאף הוא כתב בו את הגהותיו. בשער ובמספר דפים נוספים חותמות "נחמן כהנא אב"ד דק"ק ספינקא". בדף השער ובדף שלפניו חתימות "הק' יצחק אייזיק אדלער" - חתנו של רבי נחמן כהנא. חתימה נוספת [לא ברורה] בשער: "הק' יוסף ---".
בדפי הסידור עשרות הגהות קבליות בכתב-יד - כפי הנראה, בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי יוסף מאיר וייס, בעל ה"אמרי יוסף" מספינקא; ומאות הגהות בכתב-יד חתנו רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא, מחבר ספר "אורחות חיים" (סיגט תרנ"ח). הגהותיו של ה"אמרי יוסף" כתובות בדיו סגולה.
ההגהות כוללות השוואות עם הכוונות הנדפסות בספרים פרי עץ חיים ומשנת חסידים, על השווה ועל השונה שבהן. בהגהותיו של בעל ה"ארחות חיים" ישנם חידושים, ביאורים והערות רבים, קושיות ותירוצים. בדף ו/1 [מספירת הדפים האחרונה], באחת ההגהות על הגדה של פסח, מוסבר ע"פ הקבלה, המנהג שהאשה מסייעת לבעלה בהגבהת הקערה בעת אמירת "הא לחמא ענייא". בדף כד [מספירת הדפים האחרונה], בדפי ההגדה של פסח, על יד המלים "למוד הוא", מהפיוט "א-ל בנה", כתובה הגהה: "עי' בספרי א[ורחות] ח[יים] סי' ת"פ אות ב' על הגליון די[ש] ל[ומר]לוחם הוא, יעו"ש". הגהה זו אכן נמצאת בספר "אורחות חיים" של רבי נחמן כהנא. הגהה בכתב-יד מכותב שלישי בדף צח/2.
במספר מקומות בסידור רישומי שמות לתפילה שנרשמו, כנראה, על ידי אחד מחסידי האדמו"ר, שנתן לרבו את הסידור במתנה, ורשם בו את השמות כדי שהאדמו"ר יזכירם לטובה בעת שיתפלל בסידורו.
האדמו"ר הקדוש רבי משולם פייש סג"ל לאווי הראשון - האדמו"ר הראשון מטאהש (תקפ"א-תרל"ג), מגדולי האדמו"רים בהונגריה, שנודע בקדושתו וכ"פועל-ישועות". נולד במורביה, בעיר יוזפס-דורף (הסמוכה לקרלסבד). בתקופת נעוריו התפשטה ההשכלה ועזיבת התורה במדינת מורביה, אז נסע ללמוד בישיבות הונגריה אצל המהר"ם א"ש ואצל הגאון רבי אברהם שאג. לאחר נישואיו התגורר בכפר אשוואר הסמוך לניר-באטור [יישוב מפורסם באנשי-מעלה מקובלים ועובדי השי"ת, שהרב מקומרנא היה מכנה אותם "חכמי אש ואור" - כמליצה על שם המקום אשוואר], שם התגורר חמיו, שהיה מתלמידי הרב מקאליב והרב מקומרנא. רבי משולם פייש היה מקושר לגדולי החסידות בהונגריה וגליציה: הרב מליסקא, ה"דברי חיים" מצאנז, מוהרי"א מזידיטשוב, הרב מקומרנא, הרב מראזלא ועוד. רבו העיקרי היה האדמו"ר רבי דוד מדינוב, שהסמיכו לכהן באדמו"רות. כיהן כרב ואב"ד בעיר טאהש (נ'יר-טאש Nyirtass, סמוכה לעיר המחוז קליינווארדיין [קישווארדה]). התפרסם בעבודתו את השי"ת בהתלהבות כאש-בוערת ותפילותיו עבור הכלל והפרט. גדולי אדמו"רי דורו (רבי דוד מדינוב ורבי אשר אנשיל יונגרייז מטשענגער) שלחו אליו אנשים על מנת שיוושעו בתפילותיו הטהורות ובזכות תורתו וקדושתו. סיפורים על גילויי "רוח הקודש" בבית מדרשו היו ידועים - גילויים שמימיים ותוכחה על נסתרות שהיתה עטופה ב"אהבת ישראל" ובשמחת-לב. אמרו עליו שבשעת ריקודו בשבת קודש היה פועל את כל הישועות. בכל ימות השבוע היה שרוי בתענית ["תענית משבת לשבת"], ולא היה ניכר עליו מאומה, כי צהלתו היתה על פניו [סיפורים רבים אודות ה"מופתים" וההתרוממות הרבה שחוו השוהים במחיצתו, ראה בספר "פאר משולם" שנכתב לתולדותיו].
האדמו"ר הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס בעל "אמרי יוסף" מספינקא (תקצ"ח-תרס"ט), האדמו"ר הראשון לבית ספינקא, אבי שושלות אדמו"רי ספינקא. גדול בתורה ובחסידות, ומקובל אלוקי, תלמיד המהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר, ועוד. הסתופף בצילו של האדמו"ר השר-שלום מבעלז, וכן אצל האדמו"רים רבי מנחם מנדל מוויזניץ ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", אך רבו העיקרי היה קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב - המהרי"א, שהעריכו כחשוב שבתלמידיו. בשנת תר"ל הכתירו רבו המהרי"א מזידיטשוב לאדמו"ר, אולם הוא סירב לקבל את האדמו"רות כל עוד רבו בחיים. רק בשנת תרל"ו החל לנהוג באדמו"רות לאחר שרבו האדמו"ר רבי חיים מצאנז הסמיכו לכך. אז החל מקבל חסידים בעיר מגוריו ספינקא שבמחוז מרמרוש. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי הונגריה וגליציה, ואלפי חסידים נמנו על תלמידיו, מהם גדולי תורה מפורסמים כהגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מברז'אן ועוד. נודע בבקיאותו המדהימה בנגלה ובנסתר. חסידות ספינקא שמרה על נוסח זידיטשוב בתפילה ובהנהגה. תפילותיו הלהיבו את המוני החסידים, והן מתוארות כתפילות בכח נפלא ממש למעלה מכח האנושי. מסופרים עליו סיפורי מופת מופלאים, כפועל ישועות בברכותיו ובעצותיו שנאמרו ברוח-הקודש. בנו האדמו"ר מהרי"א מספינקא מעיד עליו: "ופעל ישועות רבות ועצומות בברכתו, ופקד עקרות בתפלתו, וריפא חולים בעתירתו, ובקע רקיעין בשיחתו, וכמעט אוכל להגיד שכל דיבור שיצא מפיו הקדוש לא שב ריקם...". גם לאחר פטירתו, נודע מקום קברו למקום תפילה וישועה. בשנת תשל"ב הועלה ארונו לארץ-ישראל, ונטמן בחלקה מיוחדת של חסידי ספינקא בבית הקברות "סגולה" בפתח-תקוה.
הגאון הקדוש רבי נחמן כהנא אב"ד ספינקא (תרכ"א-תרס"ח), חתנו של ה"אמרי יוסף". משנת תרמ"ה כיהן כרבה של ספינקא. התפרסם על שם ספרו "אורחות חיים" על שלחן ערוך אורח חיים, חיבור-ליקוט (כדוגמת ספר 'פתחי תשובה'). בספרו נדפסו הגהות והוספות רבות שהוסיף מהרש"ם מברז'אן על דברי המחבר. בסוף ספרו נדפס קונטרס הוספות בשם "עובר אורח", שכתב והוסיף האדר"ת על דבריו. נפטר בטרם עת, בחיי חמיו. חתנו רבי יצחק אייזיק אדלר כיהן כרבה של סרדנה.
[56], נז-קל, [4], קד; קיד דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות בחלק מהדפים. דף השער משוקם ומודבק בהדבקת נייר. קרעים במספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה בטקסט, חלקם משוקמים. כריכת עור חדשה.

מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר מוויזניץ הרב הקדוש רבי ישראל הגר בעל ה"אהבת ישראל". [ויזניץ], תשרי תרע"ג [1912].
נשלח לטבריה אל "החסידים היראים הנקראים בשם אגודת מחזיקי הדת בעה"ק טבריא". נושא המכתב הוא אישור האדמו"ר על פעילותם לחיזוק הדת, ולהרחקת אנשים שאינם הולכים בדרך הישר, מלהיות חברים ב"כולל ויזניץ":
"...והנני להודיעם כי הנני מוכן לקיים עצתם לבלי תת יאקסין [=תמיכות קבועות] להיוצאים מהגדר. אך מי יתן והיה לי בירור על זה, כי בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] שכיחי בזה"ז [בזמן הזה] תעודות מאה"ק [מארץ הקודש] המכחישות זא"ז [זו את זו]. אמנם כאשר אתם כותבים שתמצאו עצות איך להודיע מי ומי המה העושים מעשה זמרי ר"ל [רחמנא ליצלן], תראו נא לקיים זאת ולהודיעני בהקדם, ולהממונים דכוללינו אתן אנ"ד [=בלי נדר] פקודתי להשגיח בכלל על כל בני כוללינו שלא ירעו ולא ישחיתו, ולמי שלא ישמע אליהם לא יתנו אפי'[לו] פ"א [פרוטה אחת], והשי"ת יגדור כרמו ויזכנו לראות בבנין ציון וירושלים... הק' ישראל בהה"צ מוהר"ב זצללה"ה".
רבי ישראל הגר (תר"ך-תרצ"ו. אנצי' גליציה ב', עמ 49-53; אנצי' לחסידות ב', עמ' תקלח-תקמא). מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו של האדמו"ר רבי ברוך הגר מויזניץ וקוסוב. אדמו"ר בוויזניץ משנת תרנ"ג. במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר גרוסוורדיין והקים בה את מדרשו. בתקופתו הפכה ויזניץ לחסידות הגדולה בהונגריה, מרמרוש וגליציה. האדמו"ר הקדיש את חייו להקמת ישיבות ותלמודי תורה ולמשיכת בני הנוער ללימוד תורה ולעבודת השם. נודע בתפילותיו שהיו בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש. עסק רבות בצרכי צדקה ובניהול קופת ארץ ישראל. חביבותו לאנשי ארץ ישראל היתה גדולה, והיה נוהג לכבד מאד כל מי שנסע לארץ ישראל, והיה מלווהו עד הדלת. נודע על שם ספרו ה"אהבת ישראל".
בניו הקדושים כיהנו כאדמו"רים ורבנים ברומניה ובארץ ישראל, והמשיכו בעבודת הקודש של הפצת תורה וחסידות: רבי מנחם מנדל מווישיווא; רבי חיים מאיר מוויזניץ בעל "אמרי חיים", שמילא את מקומו כאדמו"ר בבית מדרשו עיר גרוסוורדיין, ולאחר השואה הקים את החסידות בבני ברק; רבי אליעזר בעל ה"דמשק אליעזר"; רבי ברוך מסערעט וחיפה, בעל ה"מקור ברוך".
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול על הטקסט.

תעודת ענק מעוטרת וצבעונית - "נזר נשיאות קודש - ואמרכלות אה"ק ת"ו" ל"נשיא אלוקים ואמרכל ארץ הקודש" האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, מאת ישיבת "תפארת ישראל" בירושלים. [שבט תרס"ה 1905].
כתיבה קליגרפית מרובעת נאה במיוחד, בצבעים שונים, כיתובי פסוקים וכותרות בכתיבה מתעגלת ומסולסלת, עם עיטורי "כתר" מלכות, ומסגרת מעוטרת.
תעודה זו נכתבה למינוי "נשיא ארץ ישראל" להאדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב, שהוכתר כשנה קודם לכן כאדמו"ר על מקום אביו האדמו"ר רבי דוד משה (שנפטר בסוכות תרס"ד), והיה אחד מהאדמו"רים החשובים לממלכת בית רוז'ין.
הגאון הקדוש רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב (תרי"ד - כסלו תרצ"ד 1933). בן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב וחתן הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא – בניו הקדושים של רבינו ישראל מרוז'ין. מגדולי התורה והחסידות. ממייסדי אגודת ישראל ונשיא מועצת גדולי התורה.
חסידות טשורטקוב היתה מן החסידויות הגדולות בעיר ירושלים, ורוב גבאי בית הכנסת "תפארת ישראל" (שהיה בית הכנסת הגדול והמרכזי לקהילות החסידיות בירושלים) היו מנאמני בית טשורטקוב ובית רוזין. בכתב הנשיאות שלפנינו מטעם "ישיבת תלמוד תורה תפארת ישראל בבהמ"ד בית דוד אוהל משה", ממנים את האדמו"ר לממונה על הגבאים "בכל המקומות אנ"ש המסתופפים בצילו.... להקים גבאים גובים ומאספים מידו הקדושה, ולהעמיד קופות... הר' מאיר בעל הנס... בכל אתר ואתר במדינות רוסיא וואהלין, בכל מקום אשר דבר קדשו מגיע...".
בכותרות הדף מופיעים פסוקים ואמרות שונות: "צהלי ורוני יושבת ציון – כי גדול בקרבך קדוש ישראל"; "יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח"; "כרועה עדר ירעה... עלות ינהל"; "כתר תורה וגדולה ושם טוב – לגאון ותפארת"; ועוד.
דף גדול, כ-82X56 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב, כתמים וסימני קיפול. בלאי וקרעים קלים בשולי הדף ובקפלי הנייר.

מכתב ארוך (4 עמ', למעלה מ-90 שורות) בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי "אהרן ראטה" בעל "שומר אמונים". "סאקמאר" [סאטמר, חשון תרצ"ב 1931].
מכתב מעניין של דברי חיזוק והדרכה שנכתב אל בני חבורתו בירושלים, בו כותב להם האדמו"ר בפרוטרוט על תכניות עלייתו לארץ ישראל, על תכניות הדפסת ספריו "שולחן הטהור" ו"טהרת הקודש", ואודות פעולותיו לארגון חבורות נוספות בעיר סאטמר, לקרב מאות נפשות לעבודת השם יתברך. האדמו"ר מספר על הרדיפות שעברו הוא ובני חבורתו בעיר סאטמר, ועל כך שהוא מקבל עליו את רצון השי"ת באהבה.
המכתב פונה אל "אהוביי ידידיי בני חבורתי, אשר חביבים עלי כבבת נפשי... היושבים בקרתא קדישא דירושלים...", ובתחילת דבריו מתנצל האדמו"ר על כי הוא עונה להם במכתב כללי ולא במכתבים פרטיים "מפני חולשת כוחי".
האדמו"ר כותב על תכניות חזרתו לארץ ישראל: "...והנה ראיתי השתוקקות שלכם שאחזור לארצנו קדושה, מי יתן והיה שיעזרנו השי"ת לזה, אבל כעת אי אפשר עוד מפני כמה טעמים, ועיקר הטעמים שאני עוסק בחיבורי, ובדעתי היה ליסע לאיזה חדשים לארצנו קדושה, אבל חשבתי כי לא טוב זו הדרך, כי רק אמתין שיעזרנו השי"ת ליסע לשם לחלוטין... ועתה בניי אם תחפצו באמת שאשוב לארצנו הקדושה ונזכה לעבוד את השי"ת שכם אחד, תקיימו אלו התנאים: ראשית כל תתמידו לבקש רחמים מה' שיזכינו השם ברוב רחמיו לחזור מתוך חיים בריאות ושלום. ושנית שתראו שיהיה לכם מנין ותתקבצו בליל שבת ובשלש סעודות כמו בקארלינער, ואמת אגיד לכם כי גלוי לכם גודל צערי מה שהיה מההתנגדויות... ולא ארצה לעשות חדשות ולהמשיך קטרוגים חדשים... כי גם כאן משעה שעשינו המנין רבו המקטריגים ושונאים מכל צד, רק אנחנו עשינו את שלנו בע"ה ואין אנחנו משגיחים... ואם יזכה אותכם השם לזה שיהיה לכם מנין, זה יהי הכנה אם יעזור השם שאזכה לחזור לדור לעירנו הקדושה לחיים ולשלום...".
מכתב זה נדפס באופן חלקי ומצונזר בספר "תולדות אהרן" (חלק ג', ירושלים תשנ"ז, עמ' ריג-ריד), בהשמטת ושינוי כל הקטעים המספרים אודות העיכובים והרדיפות בעיר סאטמר, שמספר עליהם האדמו"ר במכתב שלפנינו.
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהרל'ע) ראטה (רוט) - (תרנ"ד-תש"ז), למד בבחרותו בישיבת רבי ישעיה זילברשטיין בווייטצן, והתקרב לחסידות אצל רבותיו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלוזוב והאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. עובד ה' מנעוריו במסירות נפש. ייסד חבורות לעבודת ה' במסירות נפש בבודפשט ובסאטמר וקרא שמן "שומר אמונים". בשנת תרפ"ה עלה לירושלים וגם בה הקים חבורת חסידים ותלמידים לעבודת ה' בדרכי החסידות. בשנים תר"ץ-תרצ"ט חזר לחבורת חסידיו בסאטמר ואח"כ עבר לבערעגסאס. כל אותה התקופה עמד בקשר מכתבים עם חסידיו מארץ הקודש - מכתב זה שלפנינו הוא מראשית אותה התקופה.
בשנת תרצ"ט חזר לירושלים, וארגן מחדש את חבורתו הקדושה, שממשיכה עד ימינו את דרכו, בקהילות החסידיות "תולדות אהרן", "שומרי אמונים", "תולדות אברהם יצחק", "מבקשי אמונה" ועוד. עד היום מכונים בני חסידויות אלו בכינוי "ר' אהרל'ך", על שם רבם הראשון "ר' אהרל'ע", שמכוחו הגדול בוערת אש החסידות והיראה בהם עד היום הזה. ספריו הרבים יצאו במהדורות רבות, והם מספרי היסוד של ההולכים בדרכי החסידות והיראה: "טהרת הקודש", "שולחן הטהור", "שומר אמונים", "מבקש אמונה" ועוד.
דף כפול. 23 ס"מ. 4 עמ' כתובים (למעלה מ-90 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו). מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות ובלאי.