שני שרידי דפים (מ"גניזת כריכה"), עם חידושי תורה בעניני מסכת כתובות, בכתב ידו של הגאון רבי יעקב לורברבוים אב"ד ליסא בעל "נתיבות המשפט" ו"חוות דעת". [ליסא, תק"פ 1820 בקירוב].
קטעים מחיבורו "בית יעקב" על מסכת כתובות (דף ה' ודף יב-יג) ועל שו"ע אבן העזר הלכות כתובות (סימן ס"ח). כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם הוספות ומחיקות. ספר בית יעקב על מסכת כתובות ועל שו"ע הלכות כתובות נדפס בחיי המחבר (הרובישוב, תקפ"ג). עפ"י בדיקתנו, נראה כי לפנינו טיוטות מוקדמות משלבי כתיבת החיבור, עם שינויים רבים בין נוסח הדפים שלפנינו לבין הנוסח הנדפס.
הגאון הנודע רבי יעקב לורברבוים אב"ד ליסא (תק"ל-תקצ"ב) מגדולי הפוסקים ומגדולי רבני דורו. ידיד נאמן לבעל קצות החושן ולרבינו עקיבא איגר. כיהן גם כראש ישיבה בליסא, ורבים מגאוני פולין ופרוסיה היו מתלמידיו. כתב חיבורים נודעים: "נתיבות המשפט", "חוות דעת", "בית יעקב", "תורת גיטין", "מקור חיים", "דרך החיים" ועוד חיבורים. בספרו "נתיבות המשפט" הרבה להשיג על ספר "קצות החושן", ובעל "קצות החושן" כתב תשובות לחלק מהשגות אלו בקונטרס "משובב נתיבות" [במהדורות החדשות של נתיבות המשפט (לבוב, תקצ"ה; ובמהדורות החדשות החל משנות התש"נ בקירוב) נוספו הוספות מכתב-יד, של הבהרות ותשובות לדברי ה"משובב נתיבות"]. ספריו של רבי יעקב מליסא נתקבלו להלכה, ולפי מסורת הדיינים פוסקים כמותו אף נגד ספרי גדולי דורו.
2 דף כפולים ופגומים [קטעים מתוך 8 עמ' כתובים]. גודל משתנה: כ-19X23 ס"מ; כ-19X20.5 ס"מ. מצב גרוע. דפים קרועים וקצוצים. פגעי עש על הטקסט. כתמי דבק.

"בעזה"י חי'[דושי] הלו"ת [הלכה ותוספות] במס' ב"מ מ"ה ע"ב סוגי' מטבע נעשה חליפין, פק"ק [פה קהילת קודש] פ"ב [פרשבורג] נגהי ליום ה' כ"ג מרחשון קפז"ל [תקפ"ז לפ"ק]".
קונטרס שלם, בן עשרה דפים, חידושי תורה בכתב-יד קדשו של רבינו הגאון בעל "חתם סופר", בסוגיית "מטבע נעשה חליפין". כתיבה אוטוגרפית עם מספר מחיקות והוספות בשוליים בכתב-יד קדשו. בראש כל דף (בעמוד א') כתב החת"ס כותרת: "בעזה"י ב"מ מ"ה ע"ב סוגי' מטבע נעשה חליפין".
נדפס לראשונה בשו"ת חתם סופר חלק ז' סימן לה (ולאחר מכן, בחידושי חתם סופר על הש"ס, בבא מציעא, ירושלים תשנ"א, עמ' יא ואילך).
[10] דף. 19 וחצי עמודים (למעלה מ-500 שורות) בכת"י קדשו של החת"ס. 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כתמים כהים במקומות בודדים. קרע בפינה השמאלית-תחתונה של דף ח' ללא פגיעה בטקסט. הדפים מנותקים זה מזה.
לחביבות קדושת חידושי תורתו נהגו צאצאיו ותלמידיו לשמור את כתבי יד קדשו כסגולה ליראת שמים ולישועה (ראה מסגרת).

כרך גדול בכתב-יד - ספר שמן רקח, חידושים על מסכת ביצה, ועל סוגיות ועניינים שונים, מהדורא קמא של הספר הנדפס, בכתיבת ידו וחתימתו של הגאון המחבר רבי אלעזר לעוו אב"ד טרישט (טריטש, Trietsch, מורביה). טריטש, תקס"א-תקס"ג [1803-1801].
רובו של כתה"י (כ-70 דף) כולל חידושים על כל מסכת ביצה. בסוף כתב-היד חידושים על כמה סוגיות במסכת פסחים, בבא מציעא ושבועות. רובו הגדול של כתב היד בכתיבת יד המחבר, רק עמודים בודדים (כשבעה עמודים) בכתיבת יד סופר. כתב-היד עשיר במחיקות ותיקונים, ובשילוב משפטי הוספה בין השורות.
את חיבורו זה כתב המחבר במשך שנתיים, תוך כדי שהוא לומד בישיבתו עם תלמידיו את מסכת ביצה בעומק העיון. דבר זה ניתן ללמוד מדברי המחבר ברישומים שבתחילתו וסופו של החיבור שבכתב היד שלפנינו. בדפי המגן הקדמיים רישומי בעלות רבים, בהם כיתוב של דברי פתיחה בכתב ידו וחתימתו של המחבר: "בס"ד פ"ק טרישט יום ג' ר"ח אייר תקס"א, חידושי הלכות מס' ביצה אשר חנן ה' את עבדו הצעיר אלעזר בעהמ"ס שו"ת שמן רקח וס' סמא דחיי וס' תורת חסד וס' זר זהב, חופק"ק טרישט". בדף ע/1, בסוף חידושיו על מסכת ביצה, כותב המחבר: "בעזה"י סילקו חידושי מס' ביצה אשר למדתי בישיבה פ"ק טרישט, וגמרתי הסיום בז' אדר תקס"ג. כה יזכני השי"ת לסדר על שאר מס[כתות], ודברי תורה לא ימושו מפינו ע"ע א"ס" [עד עולם אמן סלה].
החידושים על מסכתות ביצה ופסחים נדפסו בחיי המחבר בספר "שמן רקח" (פראג תקע"ב), וחלקם בספריו, שו"ת "שמן רקח", חלק שני (פראג תקס"ב), "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). כתב-היד שלפנינו הוא "מהדורא קמא", כפי שהמחבר בעצמו קורא לו בספר הנדפס [ראה בספרו "שמן רקח" על מסכת ביצה (פראג תקע"ב, דף ז/1), בו כותב המחבר לפני אחד מחידושיו: "...העתקתי הדברים ככתבן אשר כתבתי במהדורא קמא... עכ"ל בישוב קושי' זו במהדורא קמא שלי...". הדברים שמעתיק שם המחבר מה"מהדורא קמא" שלו, נמצאים כלשונם בכתב-היד שלפנינו בדף יד/2].
בספר הנדפס הנ"ל הוסיף המחבר עוד עשרות קטעים ומשפטים שאינם מופיעים בכתב היד שלפנינו, אך מאידך בכתב היד שלפנינו ישנם עשרות קטעים (מעל 22 עמודים - כשמינית מהחידושים שבכתב-היד) שלמיטב ידיעתנו טרם נדפסו (למשל: בדפים עט-פד, מערכות שלא נדפסו בסוגיא "קתא דמגלא" ממסכתות שבועות ובבא מציעא. בדפים פה-[פו] מערכה על תחילת מסכת יומא, שלא נדפסה – רשימה מפורטת של העמודים עם החידושים שלא נדפסו, תשלח לכל דורש).
מתחילת כתיבת הספר על מסכת ביצה ועד להדפסתו עברו 11 שנים, במהלכן הדפיס המחבר שניים מספריו, את ספרו שו"ת "שמן רוקח" חלק שני (פראג תקס"ב), ואת ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" (פראג תקס"ז). בספרים אלו הדפיס דפים שלמים מתוך כתב היד שלפנינו, ולא חזר להדפיסם בספרו על מסכת ביצה שהדפיס אח"כ בשנת תקע"ב (ראה ברשימה מצורפת).
בדף כז/1 מעתיק המחבר כשני עמודים, מדברי בנו הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה": "ואעתיק בזה דברי בני הרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה בנימין וואלף שי' אב"ד ראיפשע [רושפיצה] ...עכ"ד בני הרב החריף שי'". על הדף בו הוא מעתיק מדברי בנו, הוא מעביר קוי מחיקה לאורך ולרוחב. בצד הגליון הוא כותב: "מ"ש בני שי'... ודאי דבאמת כן הוא הפירוש...". דף זה נדפס בספרו שו"ת "שמן רקח", חלק שני, בסימן יח.
בדף יד/2 הוסיף המחבר הערה בין השורות: "ובהיותי בק' פראג שמעתי מהרב החריף מו"ה איסריל ליסא, שקדמני בזה המנוח הגאון מו"ה ליב האב"ד דק' העלשויא, וסתר דבריו, דהר"ן פוסק... ונסתרו דברינו, ואמנם...". הערה זו נמצאת בספר הנדפס, דף ז/1, ושם הוא מוסיף, שביקורו בפראג היה "בשנת תקס"א, למסור בדפוס את חלק שני מספרי שו"ת שמן רקח".
בארבעת העמודים האחרונים רשימות שונות, מעין טיוטות, בעניינים שונים בש"ס. על חלק גדול מהם הועברו קוים למחיקה. באחד העמודים בסוף הספר (דף [2/ב]) הוא כותב: "ושמעתי מהרבני המופלג מו"ה יוסף מפאקש" [מתלמידי ה"חתם סופר"].
הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז) מגאוני דורו המפורסמים. כיהן רוב שנותיו כאב"ד בשש קהילות חשובות בגלילות מורביה, בוהמיה והונגריה. כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. הגיגיו היו בסוגיות התלמוד אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושי תורה רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר, שבמוצאי יום כיפור לא היה טועם מאומה, וכל הלילה התמיד בתלמודו, ובאותו לילה של מוצאי יום כיפור, היה זוכה כל שנה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כח תפילתו שהייתה נשמעת. לפני פטירתו מן העולם, ציוה ואמר שיוכלו להתפלל על קברו כבר לאחר שלושים יום מפטירתו. בשנת תקצ"ג ניזוק מפגיעת ברק שפגע בכח ראייתו, ומאז התעוור. מאז ועד לפטירתו ישב ולמד בעל פה, ובשנותיו אלו ראו את זכרונו האדיר איך כל התורה סדורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בגודל התפעלותו: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם - "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.
בעשרות מקומות בכתב-היד שלפנינו מביא המחבר חידושים מהספר "עטרת פז" על סדר מועד, שהיה אצלו בכתב-יד, ירושה מזקנו ורבו הגאון המחבר רבי פנחס זליג אב"ד לאסק. ספר "עטרת פז", נדפס על סדר נשים (פרנקפורט דאודר, תקכ"ח). אך הספר על סדר מועד לא נדפס עד היום, ושרידים ממנו נותרו אך ורק בחיבור זה של נכדו ותלמידו, בכתב היד שלפנינו [להלן דוגמאות בודדות מני רבות - בדף י/1 כותב בין השורות: "וכמ"ש אדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף יא/2: "וראיתי לאדמו"ז הגאון ז"ל בס' עטרת פז על ס' מועד", בדף עד/1 כותב: "והנה אדמו"ז הגאון בעל עטרת פז תי' בזה בפלפול ארוך, ובדרכו נלך בעזה"י לתרץ דבר דבר על אופניו"]. המחבר בספרו "שמן רקח" (פראג תקע"ב), בחידושיו על מסכת ברכות (דך י/1) כותב: "ודכרנא כי ראיתי בכתבי קודש של אדמו"ז הגאון המפורס' מוה' פינחס זעליג זצ"ל בעל עטרת פז... והכתבי' הנ"ל המה ביד בני הגאון החריף מוה' בנימין וואלף נ"י אב"ד דק"ק אמשנוב במדינת פולין... ואם יזכני השי"ת להשיג כתבי הקודש של אדמו"ז קודם שיצא חיבורי זה לאור עולם, אקבעם בדפוס בקונטרס אחרון". נראה כי בשעה שכתב את חיבורו על מסכת ברכות, עדיין לא היה לפניו כתב היד של "עטרת פז" על סדר מועד, ואילו כשכתב את חיבוריו על מסכתות פסחים וביצה, כבר היה לפניו כתב היד, שכאמור מזכירו פעמים רבות בכתב היד שלפנינו.
בדף המגן הראשון רישום בעלות של אחד מבניו: "שייך לי לשמי הק' יחיאל מיכל בהגאון מו' אלעזר נ"י", וכן רישום בעלות של אחת מבנותיו: "אסתר בת הרב הגאון הגדול... אלעזר נ"י". בעמוד שמאחורי השער, שני רישומי בעלות, אחד מהם של אחד מאחייניו: "זה הספר שייך לדודי הרב הגאון הגדול המפורסם החריף והבקי, משנת רב אליעזר קב ונקי, החסיד ועניו, מו"ה אלעזר נ"י אב"ד דק"ק טרישט, בע"מ ספר שו"ת שמן רקח ח"ר וח"ש...". בדפי המגן מספר רישומי בעלות בלועזית: אייזיק לעוו זינגר; מאיר הלר; עזריאל; אברהם ושמות נוספים.
[1], טז, טו, טז-פה, [4] דף. דף קטן כרוך בין הדפים מג-מד. מהם 179 עמודים כתובים. 35 ס"מ. רוב הדפים במצב טוב. כתמי רטיבות ובלאי בדפים האחרונים. קרעים בשני דפי המגן הקדמיים ובשולי ארבעת הדפים האחרונים, חלקם עם פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.

מכתב סמיכה בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר א"ש [אייזנשטטר]. אונגוואר, תמוז תר"ו [1846].
כתב סמיכה לרבנות שניתן לרבי יעקב צבי פלייסיג תלמיד ה"חתם סופר". בתחילת הדברים הוא מציין "כי כבר סמך מ"ו הגאון האמיתי בעל חתם סופר זצ"ל את ידיו עליו בעודו בבחרות, והעיד עליו כי כבר מצאה ידו בתלמוד ובפוסקים וידיו רב לו לשדד עמקים ולדלות מים עמוקים... ומאז עד עתה הוסיף אומץ... ולא נכזבה תוחלת רבינו הגאון ז"ל...".
הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ"ה כיהן כאב"ד העיר אונגוואר. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי"ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל "רוח הקודש". בשנת תקצ"א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת"ס, והיה לו חדר מיוחד בביתו, בו היה נסגר מדי יום ומתפלל כשעה שלימה על אריכות חיי רבו החת"ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי נתגלה לו ברוח הקודש שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו ונתגלה לו בהקיץ כדמות "ספר תורה לבוש שחורים" (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה"כתב סופר" בהספדו על מהר"ם א"ש כותב כי היה "גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות" באותו הספד מביא ה"כתב סופר" את הסיפור על התפעלות אביו ה"חתם סופר" מגודל בקיאותו, עד ש"אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו..." (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל"ב).
מקבל הסמיכה רבי יעקב צבי פלייסיג (תקע"ח-חשון תרס"א), תלמיד ה"חתם סופר". חתן רבי מאיר אלמאש אב"ד מטרסדורף, וגיסו של רבי אשר אנשיל יונגרייז אב"ד טשענגער. משנת תרט"ו כיהן כאב"ד פריישטאט (Freistadt, כיום: גאלגוץ Hlohovec-Galgoc, סלובקיה), ומשנת תרל"ב ראב"ד בית הדין בעיר וינה.
מכתב זה נדפס בקובץ כרם שלמה, שנה ו, קונטרס ז, עמ' נד; וקטעים ממנו נדפסו בספר החתם סופר ותלמידיו (בני ברק, תשס"ה, עמ' רלד).
דף כפול. 21 ס"מ. כ-17 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב בינוני-טוב. קרעים בקפלי הנייר ובלאי.

ספר טורי אבן, על מסכתות ראש השנה, חגיגה ומגילה, מאת הגאון רבי אריה ליב גינצבורג בעל ה"שאגת אריה". מיץ, [תקמ"א 1781]. מהדורה ראשונה.
בראש דף השער הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של בן המחבר, רבי אשר אב"ד קרלסרוא (Karlsruhe), שנתנו במתנה (בשנת תקפ"ב? 1822) כפרס הצטיינות לתלמיד צעיר, שהצטיין בבחינתו ע"י רב העיר: "לאות וראי'[ה] שבימי'[ם] האלה העמדתי בכור הבחינה את ילדי עירינו פה מצאתי בתוכם גם הילד שעשועים כ' קאפיל נ"י מברוכסאל, תלמודו שגור בפיו ויודע להבין דברי חכמי'[ם] וחידושים בהלכה ותוס'. נתתי לו במתנה ספר נחמד הזה וחתמתי שמי יום ב' א"ח [אסרו חג] של פסח תקפב"ל – הק' אשר בן הגאון המחבר זלה"ה – החופ"ק קארלסרוא והגלילות יע"א".
הגאון רבי אשר גינצבורג-וואלרשטיין (תקי"ד-תקצ"ז), אב"ד וואלרשטיין ואב"ד קרלסרוא, היה מגדולי דורו, וכבר מימי צעירותו התכתב רבות בהלכה עם גדולי דורו, ה"נודע ביהודה", ה"הפלאה" וה"אור חדש". בן זקונים לאביו הגאון המחבר בעל "שאגת אריה" (תנ"ה-תקמ"ה), וגדול תלמידיו בישיבת מיץ. היה ידוע בחריפותו הרבה עד שאביו הגאון העיד על בנו "שיש לו שכל חריף בתורה יותר ממנו" (הסכמת רבי גדליה ממיץ תלמיד השאגת אריה, לספר גבורות ארי – ראה במסגרת).
כיהן כר"מ בישיבת מיץ ואח"כ בישיבת נידערווערן. לאחר פטירת אביו ה"שאגת אריה" הפצירו בו אנשי הקהילה שימלא מקום אביו כרבה של מיץ, אך הוא סירב בתוקף. משנת תקמ"ח בערך אב"ד וואלרשטיין, בה כיהן כ-25 שנה כרב המדינה. בשנת תקע"ט (1819) עבר לכהן ברבנות קהילת קארלסרוא וכרב ראשי של כל מדינת באדען.
מקים עולה של תורה, מורם ורבם של הרבנים החשובים בקהילות דרום-גרמניה (מחוזות באדן ובוואריה). רבו המובהק של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר", ושל רבי אלי' ווילשטעטר (ממלא מקומו ברבנות קרלסרוא), רבי אליהו הירש פרעגער אב"ד ברוכזול, ועוד.
בימיו נתמעט מאד לימוד התורה באשכנז ורבי אשר יצא להגן על כבודה להרביץ תורה ולהפיצה בקרב נערי ישראל, כמו שהוא כותב על עצמו: "...ולכן גדרתי בעדי ולא אצא, להחזיק בדקי דתינו הקדושה, להיות למשמרת לנערי בני ישראל, לכבוד ולתפארת אלו אשר יעמדו ואראה בעת בחינתם סימן ברכה במשנתם העולה יפה, אחלק להם כבוד ברבים בלי פרס לקרותם לתורה בשם 'החבר', אולי בזה תרב קנאת סופרים בין נערי בני ישראל" (קובץ בית אהרן וישראל, נ, עמ' קסו, בשם קובץ כרם שלמה, שנה ז, גליון ז, עמ' מד).
מתלמידיו בימי זקנותו היה מקבל המתנה שלפנינו: הגאון רבי יעקב קאפל משה הלוי לוונשטיין מברוכזול, שלימים כיהן כרבה של ק"ק גאיילינגען (Gailingen) והסביבה. בימי נעוריו למד בישיבת קרלסרוא אצל רבי פילטא אפשטיין, רבי אהרן עטלינגר ובנו רבי יעקב עטלינגר (בעל ה"ערוך לנר"). אח"כ למד ר' קאפל בישיבות רבני הערים מיינץ והאנוי, ובשנת תקפ"ה עבר ללמוד בישיבת ווירצבורג. בקובץ כרם שלמה (חשון תשמ"ב, עמ' נז) התפרסם מכתב בעל ה"ערוך לנר" (שכיהן אז כר"מ בישיבת אביו בקרלסרוא) אל רבי אברהם בינג ראש ישיבת ווירצבורג, בו הוא ממליץ על רעו רבי קאפל הנ"ל: "...ואנכי ידעתי את האיש הזה ואת שיחו, כי רוב ימי נעורינו היינו חברים בלמדו פה אצל כבוד אאמ"ו נר"ו, ותמיד מול חכמה ומדע פניו, ויגדל סעיפיהן על הישיבה דק"ק מיינץ ואצל הגאב"ד דק"ק האנוי, עד אשר היה לעץ רענן" (הובא במאסף ישורון, ח, אדר תשס"א, עמ' תשעט). לימים קיבל רבי יעקב קאפל כתב סמיכה לרבנות מאת רבו הראשון רבי אשר וואלרשטיין (ראה קובץ כרם שלמה, שנה ב, גליון ח).
[1], נב, נא-נו דף; מד; מח דף. 32 ס"מ. נייר איכותי ושוליים רחבים. מצב טוב, משתנה. קרע בראש דף השער (עם שיקום נייר עתיק). כתמים וכתמי רטיבות. מעט בלאי. קרעים בשולי כמה דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה מקורית עם שדרת עור. בבטנת הכריכה מסמכים בכתב יד (הדפים הנ"ל לא הופרדו ולא נבדקו).