מכתב מעניין בעניין איסוף כספים עבור היישוב החסידי בטבריה, עם 8 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי "משה במהור"י" [בן מורינו רבי ישראל] מקוברין. [קוברין], אב [תרי"ג 1853].
המכתב נכתב לטבריה אל שלשת ראשי ומנהלי "כולל רייסין", רבי דוד אליהו [ב"ר נטע מברודי], רבי מנחם אליעזר [אחיו של רבי משה מקוברין] ורבי מנחם מענדיל [ב"ר מרדכי מרייסין]. המכתב פותח בברכת האדמו"ר לשנה טובה: "החיים והשלום וברכה, ושנה טובה ומבורכת, וכתיבה וחתימה טובה, לכבוד אהובים וידידים... יושבים בקודש ותפילתם נוכח שער השמים...".
המכתב שלפנינו נכתב כארבע שנים לפני הסתלקותו של האדמו"ר לבית עולמו, והאדמו"ר מספר בו כי קפצה עליו זקנה ואינו יכול להמשיך לנהל את איסוף הכספים להחזקת היישוב החסידי בארץ ישראל. בהמשך המכתב מתווה האדמו"ר תכניות לניהול וגביית כספי ארץ ישראל מהיום והלאה. בסוף המכתב התאמץ האדמו"ר וכתב 8 שורות בכתב-ידו: "ידידי... אם יגזור ה' עלי בחיים... לא אחדל מלהתאמץ עבור... אף שאיני יודע אם יהי' היכולת לסבב בעצמי, אפעול בעזה"ש מביתי מה שאוכל לפעול... מאנשים לשלוח מכל הסיבבה[!] אין לי עצה כעת... להאיש שהוכשר בעיני... וה' יודע לבבי שמבקש אני טובתם... רבותינו הקדושים... ועתה בטחו בה' יתענגו על הטובה אשר יטיב ה' עמכם... ידידכם, ומחמת חולשתי קצרתי... וה' יהי' בעזרינו ונתבשר בבשורות טובות מכלל ישראל, ובפרט מטובת המחזיקין בקודש. דורש שלומם וטובתם כל הימים. משה במהור"י".
הרקע למכתב: עשרות שנים היה האדמו"ר רבי משה מקוברין מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס), לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז 1777). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. האדמו"ר מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. אחד מהגבאים הממונים על מעות ארץ ישראל היה ידיד נפשו, הגאון רבי יחיאל אב"ד מוש. שנפטר בטבת תרי"ב. באותה תקופה כבר קפצה זקנה על רבי משה מקוברין, שהיה קרוב לגיל 70, ומאז חדל מנסיעותיו אלו. במכתבו זה מספר הוא למנהלי כולל רייסין בטבריה, על כוחותיו שעזבוהו, ועל כך שאיננו יכול להמשיך בנסיעותיו כבימים עברו. במכתבו מציע להם אופנים אחרים להחזיק את היישוב מהיום ואילך:
"נתעורר מחדש יגון לבבי על המחסור הנלקח מאתנו, שארית יתר הפליטה, הרב המנוח זללה"ה [רבי יחיאל אב"ד מוש, נפטר בטבת תרי"ב], ואשר זה היה חיות נפשי ולבבי בכל השנים לדבר בלבבי אליו ע"פ המכתבים... מצוה לחזק ידים רפות ולהיות כלי מושפע ע"י עשייתי, להיותם ניזונים שמה להיות יסוד מוסד על מכונו כחפץ רבוה"ק זי"ע [רבותינו הקדושים זכותם יגן עלינו] אשר בארץ המה [הכוונה כנראה, למייסדי היישוב רבי מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק או לרבותיו אדמו"רי לכוביץ שעסקו שנים רבות בניהול קופות ארץ ישראל] ...ועתה הן קשה עלי באמת להגיד לכם, אכן ההכרח לא יגונה, כי בשנה דנא נחלשתי למאד מרוב הצרות ותלאות, עד שכעת נהייתה אצלי חלישות רב בכל איברי... עד אשר לא אוכל הצג רגלי על הארץ בלתי סמיכת המטה, ועתה חנוני חנוני אחי ורעי, בקשו רחמים עבורי ועבורכם למאד, כי מאד נצרך אני לרחמי שמים, ובטוח אני בחסדי השם שבוודאי ירפאני רפואה שלמה בקרוב... תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא, כי מצ'אסניק לא קבלנו עדיין, וכן ממינסק, עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות...".
בסופו של דבר, בקיץ תרט"ו פנו מנהלי כולל רייסין מטבריה, במכתב לתלמידו הגדול רבי אברהם וינברג בעל ה"יסוד העבודה", בבקשה שיקח משרה זו על שכמו, וכך היה. במכתבם כתבו הם אליו: "כאשר הגיענו מכתב באורך מהרב הק' [מקוברין, כנראה כוונתם למכתב שלפנינו] אשר אין ביכלתו בשום אופן לנסוע בעצמו, ופקודתו אלינו לזרז... בכח והרשאה לאיש אשר מוכשר לזה לעסוק... לטובת הארץ ויושביה, הסכמנו כולנו להעמיס העבודה על כבוד מעלתו..." (יסוד המעלה, א, עמ' שנא).
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. בעל ה"בית הלוי" שחותנו היה מחסידי קוברין התבטא עליו "משה אמת ותורתו אמת" [בספר מחשבות נחום (עמ' רלט-רמ) מסופר, כי רבי חיים מבריסק בילדותו היה חולה מסוכן, ובברכת האדמו"ר רבי משה מקוברין ניצל מחוליו, עד אשר במשפחת אדמו"רי קוברין היו אומרים שהגר"ח הוא חצי-חסיד...].
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא, תרפ"ד, עמ' 63).
[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמי רטיבות. דיו דהויה. בלאי וסימני קיפול. חלק מהשורות אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.

דף כפול (3 עמ' כתובים) הכולל העתקת מכתב שו"ת של הגאון רבי ישראל-יהושע טרונק בעל "ישועות מלכו", ועמוד שלם (21 שורות) בכתב יד קדשו של האדמו"ר רבי יעקב אריה גוטרמן, בו הוא כותב דברי תשובה למכתבו של רבי ישראל-יהושע. [רדזימין, תרט"ז 1856].
שני מכתבים בהלכות כתיבת גיטין ותנאי בגירושין. המכתבים אינם חתומים. המכתב הראשון הנו מכתב הגאון מקוטנא אל רבי יעקב אריה, מהתאריך ט' אדר א' תרט"ז: "לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול בוצינא דנהורא המפואר והמפורסים בפי כל מו"ה יעקב ארי' שלאוי"ט", הפותח את דבריו בתגובה על מכתב קודם של רבי יעקב אריה [תשובה זו נדפסה במלואה בספרו "יבין דעת", פיוטרקוב, ליקוטי שו"ת סימן א']. בעמוד השלישי: תשובתו של הגאון הקדוש מרדזימין בכתב יד קדשו [האופייני], פותחת במילים: "מה שכתוב מכת"ה..." [מעלת כבוד תורתו הרמה].
להשערתנו, לפנינו העתקות ששמר לעצמו הגאון הקדוש מרדזימין. בדף הראשון הועתקו ע"י מעתיק עיקרי הדברים ממכתבו של רבי ישראל-יהושע, ובדף השני העתיק האדמו"ר מרדזימין בעצם כתב-יד קדשו את תשובתו לדברים, ללא דברי הפתיחה והחתימה.
האדמו"ר הקדוש רבי יעקב אריה גוטרמן מרדזימין (תקנ"ב-תרל"ד, אנצ' לחסידות ב' עמ' רנד-רנו), מזקני האדמורי"ם ואבות החסידות בפולין ואיש ישועות מופלא. בילדותו נהיה לתלמיד החוזה מלובלין שהושיבו בין גדולי תלמידיו והעיד עליו כי הוא בעל נשמה גבוהה ביותר. היה גם תלמידו אהובו של המגיד מקוזניץ, אך במיוחד הסתופף בחצר פרשיסחא אצל "היהודי הקדוש" ואצל רבי בונם מפרשיסחא, ונחשב מגדולי תלמידיהם לצד חבריו: השרף מקוצק, רבי יצחק מוורקי והחידושי הרי"ם. לאחר פטירת רבי יצחק מוורקי נתמנה כאדמו"ר לאלפי חסידים ונתפרסם כאיש קדוש ובעל מופת. תחת הנהגתו הפכה רדזימין (ראדזימין Radzymin) לאחד ממרכזי החסידות בפולין, ורבבות נהרו להתברך מפיו ולהיוושע מצרותיהם, ידוע כי כל אדמו"רי בית פרשיסחא נהגו לשלוח אליו חסידים שנזקקו לישועה.
כתב יד קדשו ידוע כסגולה לשמירה. מסופר כי האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור העניק לבנו בעל ה"לב שמחה" [שהיה חתן לגזע ראדזימין] כתב-יד של האדמו"ר מראדזימין בתור "סגולה לשמירה". בעת היציאה הבהולה מפולין בשנת ת"ש איבד ה"לב שמחה" את כתב היד והצטער על כך מאד. אולם, לאחר שעלה בידו להשיג שוב כתב-יד אחר של האדמו"ר מראדזימין שמח שמחה גדולה. באותה הזדמנות ציין ה"לב שמחה" כי היה זה נדיר ביותר לשמוע את אביו בעל ה"אמרי אמת" מגדיר דבר מה כ"סגולה" וכ"שמירה", ומכך רק ניתן להבין עד כמה חשוב היה כתב-יד כזה בעיניו.
דף כפול. 20.5 ס"מ. 3 עמודים כתובים. מתוכם 21 שורות בכתב יד קדשו של האדמו"ר. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי.
מקור: אוסף האדמו"ר ר' יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' (תרנ"ד-תשל"ד), בנו של האדמו"ר ר' צבי הירש מלומאז' [שבתקופה מסויימת התגורר בפראגא הסמוכה לווארשא]. בעמ' הרביעי: חותמות של רבי "יחיאל מאיר בהרב הקדוש אדמו"ר שליט"א מפראגא" ורישום בכתב-יד "מכתב נומר 62".

מכתב ברכות (לא חתום) בכתב יד-קדשו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם אב"ד צאנז, בעל ה"דברי חיים". [צאנז, תר"ד בערך 1844].
נשלח אל הגאון הקדוש רבי יחזקאל פאנעט בעל "מראה יחזקאל", בברכה לרגל התמנות בנו רבי מנחם מנדל מדעעש לרב ומורה צדק [בעיר אהרישאר, מחוז דעעש]:
"ב"ה. מכתבו הגיעני ושמחתי לאשר בנו הרב החריף מ"מ נ"י נתקבל לרב ומורה יצדק [?], וחפץ ד' יצליח בידו ויעמיד תלמידים הגונים, וירעה עדתו ברחמים וינהלם על מבוע ומרעה טוב, להנהיגם בדרך ישרה, ויתרומם קרנו ויגדל מעלה מעלה".
העתקות משובשות של מכתב זה נתפרסמו בקובץ "היכל הבעש"ט", גליון ח', תשרי תשס"ה, עמ' ק-קא (ראה שם על הרקע ההיסטורי למכתב זה); ובספר "עטרת חיים - ילקוט אגרות קודש", חלק ב', ברוקלין תש"מ, עמ' קו, אגרת צט.
האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם אב"ד צאנז בעל "דברי חיים" (תקנ"ז-תרל"ו), מייסד וראש השושלת של חסידות צאנז. חתן הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים בעל "ברוך טעם". תלמידם של גדולי החסידות רבי נפתלי צבי מרופשיץ ורבי צבי הירש מזידיטשוב. צדיק חסידי ופוסק נודע, גדול בתורה אשר נודע כאחד מגדולי פוסקי ההלכה בדורו, לצד פרסומו כאחד מגדולי האדמו"רים. לחצרו נהרו אלפי חסידים ואדמו"רים מרחבי העולם היהודי באירופה. עמד בקשר עם גדולי רבני דורו והיה מהמנהיגים המשפיעים של יהדות גליציה ומזרח אירופה. גם בניו וצאצאיו המשיכו בדרכו בשילוב ההלכה והחסידות, כאשר שימשו במקביל כרבני ערים וכאדמו"רים. המפורסם שבהם הוא בנו רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שיניווא. עשרות מצאצאיו כיהנו ברבנות ובאדמו"רות בערי גליציה, הונגריה ורומניה. את שושלת צאנז ממשיכות כיום חצרות חסידיות חשובות, ביניהן: צאנז-קלויזנבורג, באבוב, סטרופקוב, טשאקאווא וז'מיגראד, גארליץ, ועוד.
נשוא המכתב: הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל פאנעט אב"ד דעעש (תקע"ח-תרמ"ה), בנו של האדמו"ר רבי יחזקאל פאנעט בעל "מראה יחזקאל" (תקמ"ג-תר"ה. תלמיד רבי מנדיל מרימנוב, שכיהן כאב"ד קארלסבורג ומדינת זיבנבירגן). למד בשנת תקצ"ז אצל ה"חתם סופר", והוא היה הבחור היחידי בכל ישיבת פרשבורג שלבש בשבת מלבושי-משי חסידיים. רבו ה"חתם סופר" קירבו בחביבות רבה והיה מטייל עמו בשיחה בכל ערב שבת [הוא היה מכנהו בכינוי "דער גאלדענער" = בחור זהב]. בזמן לימודיו אצל ה"חתם סופר" זכה ל"גילוי אליהו" ונתן לו שלום כשהופיע בבית-המדרש בדמות עני.
בשנת תר"ב-תר"ד בערך נתמנה רמ"מ ע"י אביו כרב המחוזות הצפוניים של מדינת זיבנבירגן, אך מכיון שבאותה תקופה עדיין לא ניתנה רשות מהממשלה לגור בעיר המחוזית דעעש, נתמנה בינתיים לרב בעיר אהרישאר (אורישור Urisor, הסמוכה כ-3 ק"מ לעיר דעעש), ורק בשנת תרי"ח בערך עבר לכהן כאב"ד דעעש. משנת תרט"ו בערך שימש כרב הכולל של מדינת טראנסילבניה. מחבר ספר "מעגלי צדק" על התורה וסדרת ספרי השו"ת "אבני צדק", "שערי צדק" ו"משפט צדק".
[1] דף. כ-5.5X13 ס"מ. 5 שורות בכתב יד קדשו של ה"דברי חיים". מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב בחתימת האדמו"ר רבי שלום אליעזר הלברשטאם. [טרנוב, תרנ"ז 1897]. כתיבת ידי סופר, בחתימת יד קדשו "הק' שלום אליעזר הלברשטאם בהרה"ק מצאנז ז"ל". חותמות בעברית ובלועזית מתקופת מגוריו בעיר טרנוב: "שלום אליעזר האלברשטאם חופ"ק טארנאוו".
נשלח ליהודי נדיב ממדינת הונגריה, וכך כותב לו האדמו"ר: "...בהיותי במדינת אונגארן הגיע לאזני שמע כבודו... אני הח"מ הנני בן הגהצה"ק מצאנז זצוקלל"ה ואחיו של הצה"ק משינאווא שליט"א, ויען כי השעה דחוקה לי מאד והצרכים מרובים לפני ימי החג הקדושים, באתי לחלות בזה את פני כבודו... ולהאציל לי נדבת לבו הטוב, ובזכות זה יברך ד' חילו וישפיע לו שפע ברכה והצלחה, חיים ושלום עד העולם, וגם אנוכי לא אמנע ואתפלל בעד שלומו וטובתו כל הימים...".
האדמו"ר רבי שלום אליעזר הלברשטאם (תרכ"ב-תש"ד), מבניו הצעירים של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, מגדולי הצדיקים ובעלי המופת בהונגריה בדור שלפני השואה. כבר מנעוריו הצביעו עליו גדולי האדמו"רים כעל דמות מופת והרבו לדבר על קדושתו ועל נשמתו הגבוהה. כך לדוגמה מסופר כי כאשר שהה בצאנז האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק הצביע על רבי שלום אליעזר ואמר כי הוא יהיה אחד ממנהיגי ישראל בעת ביאת המשיח. בזמן פטירת אביו היה בן 14 שנים בלבד, והוא נתחנך על ידי אחיו הגדול האדמו"ר משיניווא. נשא את בת אחותו וגיסו האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי אב"ד הורנוסטייפולי. בשנת תרמ"ו התיישב רבי שלום אליעזר בעיר טארנא (טרנוב, גליציה), ושם הסתגר בד' אמותיו בקלויז של חסידי צאנז והגה בתורה יומם ולילה. בשנת תרנ"ט עבר להונגריה לעיר ראצפרט והקים בה את חצרו. בראצפרט ישב למעלה מארבעים שנה. נודע כאיש מופת ופלא. יהודים רבים נהרו מרחבי הונגריה אל ביתו בראצפרט ונושעו מברכותיו (ראה בספר 'רבינו הקדוש מראצפערט', בני ברק 2007, עדויות וסיפורים לרוב על המופתים והישועות שפעל). בשנות השואה לא עזב את קהילתו ונספה עמם באושוויץ בחודש סיון תש"ד.
גלוית דואר. 14X9 ס"מ. מצב טוב.

מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר רבי "שלמה הלברשטאם". באבוב, תשרי תרס"ה [1904].
נשלח אל הנגיד החסיד רבי ישעיה משה גרוס, בברכות חמות מלבו הטהור והקדוש של האדמו"ר: "...והנני מברכו השי"ת ירום קרנו בעושר וכבוד, ויעזור לו שיראה ברכה מרובה בעסקיו ובכל אשר יפנה... ויראו רק נחת מכל יו"ח שי' [יוצאי חלציו שיחיו] ויתמיד בבריאות השלימות עם כל ב"ב [בני ביתו], וישמע בביתו אך טוב סלה בכל עניניו".
בחתימת המכתב ברכות לשנה טובה: "הדו"ש בלונ"ח [הדורש שלומו בלב ונפש חפיצה] ומברכו בגמ"ט [גמר טוב] בשנה טובה ומבורכת בכ"ט [בכל טוב] הק' שלמה הלברשטאם".
האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) מבובוב (תר"ז-תרס"ו), בן-בנו של בעל האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, ובן-בתו של האדמו"ר רבי אליעזר הורביץ מדזיקוב-רופשיץ. נתייתם בילדותו מאביו רבי מאיר נתן הלברשטאם, וגדל והתחנך אצל שני סביו הגדולים. לאחר נישואיו עם בתו של האדמו"ר רבי יהושע מקאמינקא, נתמנה בשנת תרכ"ד לרבה של בוקוביסק (בהיותו בגיל 17 שנה), משם עבר לכהן ברבנות אושפיצין (אושוויץ), ובשנת תרל"ה היה מהנכדים שנשלחו ע"י הסבא הגדול להוציא את ספרו שו"ת דברי חיים. בשנת תרל"ח עבר לכהן ברבנות העיר ווישניצא, ובשנת תרנ"ב עבר לכהן ברבנות העיר בובוב, שעל שמה נתפרסם. היה אדמו"ר לאלפי חסידים. עסק בפרט בקירוב בני נוער לדרכי החסידות, ובעקבות כך הפכה חסידות בובוב למרכז גדול של אלפי חסידים צעירים, ששינו את עולם היהדות בגליציה בהפצת תורה וחסידות. בעירו בובוב הקים ישיבה גדולה, שהיו לה עשרות סניפי משנה בערי הסביבה. רבי שלמה היה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה והצטרף לארגון "מחזיקי הדת" (בניגוד לשאר אדמו"רי בית צאנז שלא תמכו בהצטרפות לארגון זה). בנו הוא האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד בעל "קדושת ציון", אביו של האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (השני) האדמו"ר מבובוב-ארה"ב - שהקים את ממלכת החסידות הגדולה של חסידי בובוב בארה"ב.
סבו הדברי חיים אהבו וחשיבו מאד, במכתב הלכתי משנת תרל"א הוא פונה עליו: "נכדי הרב החריף המפורסם, שלשלת היוחסין, החסיד, גדול בתורה... מו"ה שלמה" (שו"ת דברי חיים, יורה דעה, סימן ל"ב). באותה תשובה מבקש ממנו הסב הגדול: "והתפלל נא בעדי כי חלוש אני מאוד, יעזור לו ד' באריכות ימים ושנים... דורש שלום תורתך ומצפה לראותך בשלום".
[1] דף. כ-21.5 ס"מ. נייר דק וחומצי. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול וקמטים כהים. מודבק על גבי נייר לשימור.