מכתב ארוך (4 עמ') בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר אריק אב"ד יאזלוביץ. יאזלוביץ, ימי הסליחות תרע"ב [1912].
תשובה הלכתית בדיני "קידושי טעות", באחד שנשא אשה שוטה ש"אין לה דעת כלל להבין בין קיץ לחורף, והיא כבהמה בצורת אדם...". התשובה נשלחה לרבי משה שטרן אב"ד פאליאן ולחתנו רבי דוד שפרבר המו"צ דשם [תלמידו של רבי מאיר אריק]. בתוך התשובה מתייחס רבי מאיר אריק לתשובת רש"ל בנדון זה [רבי שלמה ליב טבק בעל ערך ש"י]. תשובה זו נדפסה מכת"י בשו"ת אמרי יושר החדש (ירושלים, תשנ"ז), אבן העזר סימן עח, עמ' פא-פב. בחתימת המכתב מסיים רבי מאיר אריק בברכת שנה טובה: "והנני דוש"ת בלונ"ח [דורש שלום תורתם בלב ונפש חפצה] ומברכם בכוח"ט [בכתיבה וחתימה טובה]. הק' מאיר אריק האב"ד דפה"
הגאון הנודע רבי מאיר אריק (תרט"ו - תשרי תרפ"ו 1925), מגדולי גאוני גליציה. כיהן כאב"ד יאזלוביץ, בוטשאטש וטורנא. תלמיד הגאון רבי יעקב מהרימלוב ותלמיד המהרש"ם. משנת תרמ"ה כיהן כאב"ד יאזלוביץ על מקום מורו ורבו המהרש"ם שעבר לבערזאן. משנת תרע"ב אב"ד בוטשאטש (בוצ'ץ'). במלחמת העולם הראשונה ברח לוינה, ועסק שם בתורה עם רעו הגדול הגאון רבי יוסף ענגל. לאחר המלחמה שב לפולין ונתמנה לאב"ד טורנא (טרנוב). רבים מגאוני פולין היו מתלמידיו המובהקים, כשהמפורסמים שבהם הנם רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי אריה צבי פרומר הגאון מקוזיגלוב, רבי דוד שפרבר הגאון מבראשוב (מקבל המכתב), רבי יהודה הורביץ האדמו"ר מדזיקוב, רבי משולם ראטה בעל "קול מבשר", רבי ראובן מרגליות ורבי יהושע ארנברג אב"ד תל אביב.
הדפיס ספרים רבים אך רוב כתבי ידו נאבדו בעת בריחתו לוינה במלחמת העולם הראשונה, אז נאבדו חמשה כרכים גדולים של שו"ת בהלכה. מספריו: "שיירי טהרה" על משניות סדר טהרות (קולומייא, תר"נ); "מנחת קנאות" על מסכת סוטה (למברג, תרנ"ד); "מנחת פתים" על שו"ע יורה דעה ואבן העזר (מונקאטש, תרנ"ח-תרס"ח); ספר "טל תורה" (וינה, תרפ"א); שו"ת "אמרי יושר" חלק א' (מונקאטש, תרע"ג), חלק ב' (קראקא-טרנוב, תרפ"ה); ועוד ספרים עם ליקוטים מדברי תורתו ומכתביו: "מנחת אהרן – מאירת עינים" (ברוקלין, תשל"ח) ו"אמרי יושר החדש – טל תורה החדש" (ירושלים, תשנ"ז).
דף כפול, 4 עמ'. כ-22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים קלים וכתמי רטיבות.

שער בכתב-יד לספר ליקוטי הלכות על מסכתות זבחים מנחות - (כ-9 שורות) בכתב ידו וחתימתו של המחבר רבינו "ישראל מאיר ב"ר ארי'[ה] זאב הכהן". [ווארשא, תרנ"ט-תר"ס 1899 בקירוב].
· שלשה דפים מודפסים - עלי-הגהה לדפים א-ג של הקדמות המחבר. בדף ג/1 הגהה ארוכה (3 שורות) בכתב ידו של המחבר רבינו ה"חפץ חיים".
"ספר ליקוטי הלכות – בו נלקט כל עקרי הלכות היוצאות מן הסוגיות מסדר קדשים [ולע"ע נדפס על זבחים ומנחות] ע"פ פסקי הרמב"ם ז"ל, וזעיר שם יבואר גם דעת שאר הראשונים [ב]ענינים אלו... כל אלה עשיתי בעזרת החונן לאדם דעת – ישראל מאיר ב"ר ארי'[ה] זאב הכהן".
הגאון הצדיק רבן של ישראל, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ז-תרצ"ג), שנודע שמו בישראל, על שם ספרו הראשון "חפץ חיים", מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים. אחד ממפעליו הגדולים היה חיבור הספר "ליקוטי הלכות", השלמה לספר הלכות רב אלפס שחיבר הרי"ף, עם פירוש קצר ובהיר, מלוקט מספרי הראשונים. ספר הרי"ף נכתב על סוגיות מסכתות התלמוד הנוגעות להלכה ולמעשה בזמן הזה. ספר "ליקוטי הלכות" נכתב על עניני קדשים ובית המקדש שאינם נוהגים בזמן הזה. מטרתו של ה"חפץ חיים" בהוצאת ספר זה היתה לחזק את הלימוד בעניני קדשים וקרבנות, ולחזק את ענין הציפיה לבנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.
חלקו הראשון של הספר "ליקוטי הלכות" על מסכתות זבחים ומנחות, נדפס בווארשא בתחילת שנת תר"ס (סתיו 1899), והדפים שלפנינו נכתבו אז תוך כדי תהליך ההדפסה.
[4] דף. כ-23 ס"מ. נייר פשוט. מצב בינוני. קרעים במרכז הדפים עם פגמים בטקסט. בלאי ופגעי עש.

מכתב בחתימת ידו וחותמתו של הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק. מינסק, ט"ו בשבט תרע"ו [1916]. כתיבת ידי סופר וחתימת ידו של רבי "חיים הלוי סאלאווייציק" [כפי הנראה, המכתב נכתב ע"י בנו הגרי"ז סולובייצ'יק ונחתם ע"י אביו הגר"ח].
כתב סמיכה להוראה - שניתן להאדמו"ר רבי מנחם נחום רבינוביץ, בן האדמו"ר רבי פנחס מקנטיקוזבה, וחתן האדמו"ר רבי יוסף מקוידינוב. בתוך הדברים רומז רבי חיים על כחו של האדמו"ר בנתינת ברכות: "מכיריו יבורכו לרגליו ויאושרו בגללו, כמאמרם תיכף לתלמיד חכם ברכה".
"היה אצלי מע"כ הרב הגדול בתו"י [בתורה ויראה] חריף ובקי וכו' מ' ר' מנחם נחום נ"י בן הרה"ג וכו' מ' ר' פינחס נ"י ראבינאוויץ, ודיברתי עמו בד"ת [בדברי תורה] ומצאתיו נו"נ [נושא ונותן] בדרך ישרה, במלחמתה של תורה... ומשיב דבר לאשורו בדברים מכוונים להלכה. כן הוא נעלה בכל וממולא בכל יקר וסגולה. נפש עדינה ומגזע היחש, והוא חתן הרה"ג מקאיידינאוו זצ"ל... ע"כ יבואו דברי להכיר טובו לאחרים. מכיריו יבורכו לרגליו ויאושרו בגללו, כמאמרם תיכף לת"ח [לתלמיד חכם] ברכה – נאם חיים הלוי סאלאווייציק".
הגאון רבי חיים הלוי סולובייציק אב"ד בריסק (תרי"ג-תרע"ח), מגדולי גאוני ליטא וממנהיגי דורו. אבי שיטת ההבנה והלמדנות של עולם הישיבות בליטא. בנו של הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" וחתן רבי רפאל שפירא ראש ישיבת וואלוז'ין חתן הנצי"ב. לאחר נשואיו החל לכהן כראש ישיבה שלישי בישיבת וואלוז'ין. עם סגירת הישיבה עבר לכהן כרב בבריסק על מקום אביו שנפטר בשנת תרנ"ד, והמשיך בהרבצת תורה לקבוצה קטנה של תלמידים מובחרים שהתקבצו לקבל תורה מפיו. נודע במלחמתו הבלתי-מתפשרת בתנועת הציונות [הגר"ח היה רגיל לומר כי מטרתה העיקרית של תנועת הציונות, היא עקירת האמונה וקיום התורה מעם ישראל]. ממקימי "אגודת ישראל". עם כל פעילותו הרבה בעניני חסד ועניני ציבור, לא פסקה מחשבתו מללמוד ולחדש בדברי תורה, ועסק בתורה בעיון רב עד כלות כל הכוחות. מקבץ קטן מחידושי תורתו, נדפס כעשרים שנה לאחר פטירתו בספר "חידושי רבינו חיים הלוי" על הרמב"ם, שנדפס ע"י בנו הגרי"ז סולובייצ'יק אב"ד בריסק (בריסק, תרצ"ו – בהקדמת בני המחבר הם כותבים, כי ספרו זה נכתב במשך שנים רבות ועבר בירור אחר בירור "עד מאה פעמים"). חידושי תורה רבים נפוצו בשמו "מפי השמועה" ברחבי ישיבות ליטא, והועתקו ע"י כותבים רבים, איש מפי איש, מהם הודפסו "חידושי הגר"ח" במהדורת סטנסיל [בשנים האחרונות נדפסו כמה ספרים ממחברות הטיוטות של הגר"ח, עם חידושים המתאימים בחלקם לחידושי הגר"ח מפי השמועה].
מקבל הסמיכה: האדמו"ר מקוידינוב חיפה – רבי מנחם נחום רבינוביץ (תרמ"ז-תשי"ט), בנו של האדמו"ר רבי פנחס רבינוביץ מקנטיקוזבה-ליניץ (תרכ"א-תרפ"ו), וחתן האדמו"ר רבי יוסף פרלוב מקוידינוב (נפטר חנוכה תרע"ו – כחודש וחצי לפני כתיבת מכתב זה). כיהן ברבנות ובאדמו"רות ברוסיה. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל והיה אב"ד בית הדין בחיפה. בעל "מחשבת נחום".
בספר "מחשבת נחום" (ירושלים תשס"ד, עמ' רלט) מספר בנו על צורת קבלת מכתב הסמיכה שלפנינו מאת הגר"ח: "שמעתי מאדאמו"ר אשר בעת בואו [למינסק] אל הגאון הגדול המפורסם רבי חיים מבריסק כדי לקבל ממנו היתר הוראה וסמיכה, פגש את רבי חיים יושב בביתו מוקף עם כמה רבנים וצורבים, ואחרי שהגר"ח שקבל את פניו ברוב הוקרה וחיבה, סיפר לו על מטרת בואו לקבל סמיכה. שאלו הגר"ח האם יש לו כבר כתב סמיכה. השיב לו כי כבר קיבל כמה כתבי סמיכה. ביקשו רבי חיים שיראה לו אותם. מסר לו אבי כתב סמיכה מאחד מגדולי הרבנים. העביר רבי חיים עיניו על הכתב ויפטיר בלשונו: קאלט! [=קריר]. אמר לו אבי מה הפלא, הלא רב זה מתנגד הנהו. שאלו רבי חיים: ומה אני?! השיב לו רבי נחום: כת"ר הוא חצי-חסיד..." [ראה שם המשך הסיפור, בצילום מצורף מהספר]. בהקדמת הספר הנ"ל (עמ' [5]), מציינים כי המכתב הנלהב (שלפנינו) נוסח ונכתב על ידי בנו הגרי"ז סולוביצ'יק אב"ד בריסק.
[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים.

ששת חלקי "משנה ברורה", פירוש על שו"ע אורח חיים, מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים". [ווארשא-פיעטרקוב, תרמ"ד-תרס"ז 1884-1907. כרכים ראשון, שלישי, רביעי וחמישי הנם כנראה מן המהדורה הראשונה. כרכים שני וששי הם דפוסים סטראוטיפיים].
בחלק מהכרכים רישומי "מוגה" בעפרון, בכתב יד קדשו של רבינו המחבר בעל ה"חפץ חיים". בכרך של הלכות שבת רישום בעלות בדף שלפני השער, שהספר שייך לראש הישיבה הגאון רבי ברוך דוב ליבוביץ: "לד' הארץ ומלואה. שייך לאדמו"ר הרב הגאון מוהר"ר ברוך דובער לייבאוויטש ר"מ במתיבתא רבתא כנסת בית יצחק". בחמשת הכרכים האחרים חתימות ורישומי בעלות של הגאון רבי משה פינקל, מראשי ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה ובחברון. בחלק ג' עמ' 42 הגהה בכתב יד.
הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל 'ברכת שמואל', מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וואלוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. כאשר עבר חותנו לכהן בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנא, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.
הגאון הצעיר רבי משה פינקל (תרמ"ד-תשרי תרפ"ו 1884-1925), בנו של "הסבא מסלבודקה" רבי נתן צבי פינקל, וחתנו של ראש הישיבה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין. נודע כאחד המופלגים שבעילויי ולמדני ישיבות ליטא, והגר"ח מבריסק ורבי מאיר שמחה מדווינסק התפעלו מלמדנותו והבנתו העמוקה, וצפו לו עתיד מזהיר בעולם התורה. בשנת תרע"ג החל להשמיע שיעוריו בישיבת סלבודקה. בחודש אדר תרפ"ה עלה לארץ ישראל, ונמנה בין ראשי ישיבת "כנסת ישראל - סלבודקה" בעיר האבות חברון. נפטר בחול המועד סוכות תרפ"ו, בשנת המ"ב לימי חייו, ובחיי אביו הגדול
ששה כרכים. חלק ראשון: קנא, [1] דף. חלק שני: קנה דף. חלק שלישי: [1], ב-קצה דף (חסר דף א עם ההקדמה להלכות שבת). חלק רביעי: [1], קצו-רצ דף. חלק חמישי: קנג, [1] דף. חלק שישי: קסד דף. כ-23 ס"מ. נייר יבש. מצב משתנה, בינוני עד טוב-בינוני. פנים חלק מהכרכים במצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגעי עש. דפים מנותקים ומעט קרעים. כריכות מקוריות, רובן מנותקות. פגמים ופגעי עש בכריכות.
סדרת ספרי המשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים, נתחברה ונדפסה ע"י רבינו בעל ה"חפץ חיים" במשך כעשרים ושבע שנה. במפעל בירור ההלכות והפסיקה למעשה טרח ויגע רבות (לפעמים בירר סוגיא שוב ושוב למעלה מ-36 פעמים). הספרים נתקבלו בכל קהילות ישראל, ונדפסו מהם מהדורות רבות. רבינו המחבר היה נוהג לבדוק כל ספר מקלקולי הדפוס והחלפת גליונות, ועל כל ספר שיצא מתחת ידו היה רושם בעצם כתב ידו, כי הוא "מוגה".