מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (113) Apply יד filter
- כתבי (113) Apply כתבי filter
- manuscript (113) Apply manuscript filter
- letter (107) Apply letter filter
- מכתבים (102) Apply מכתבים filter
- manuscripts, (100) Apply manuscripts, filter
- signatur (98) Apply signatur filter
- וחתימות (93) Apply וחתימות filter
- יד, (93) Apply יד, filter
- גדולי (61) Apply גדולי filter
- chassid (56) Apply chassid filter
- rabbi (52) Apply rabbi filter
- luminari (49) Apply luminari filter
- ישראל (40) Apply ישראל filter
- book (35) Apply book filter
- ליטא (32) Apply ליטא filter
- lithuanian (32) Apply lithuanian filter
- החסידות (30) Apply החסידות filter
- ארץ (29) Apply ארץ filter
- palestin (29) Apply palestin filter
- פולין (28) Apply פולין filter
- חסידות (26) Apply חסידות filter
- הפליטה (24) Apply הפליטה filter
- שואה (24) Apply שואה filter
- ציונות, (24) Apply ציונות, filter
- ציונות (24) Apply ציונות filter
- ושארית (24) Apply ושארית filter
- ומדינת (24) Apply ומדינת filter
- הפליטה, (24) Apply הפליטה, filter
- erit (24) Apply erit filter
- hapletah (24) Apply hapletah filter
- hapletah, (24) Apply hapletah, filter
- holocaust (24) Apply holocaust filter
- israel (24) Apply israel filter
- she (24) Apply she filter
- she'erit (24) Apply she'erit filter
- sheerit (24) Apply sheerit filter
- state (24) Apply state filter
- zionism (24) Apply zionism filter
- zionism, (24) Apply zionism, filter
- וגליציה (23) Apply וגליציה filter
- ליטא, (23) Apply ליטא, filter
- גאוני (23) Apply גאוני filter
- galician (23) Apply galician filter
- lithuanian, (23) Apply lithuanian, filter
- polish (23) Apply polish filter
- ספרי (21) Apply ספרי filter
- print (20) Apply print filter
- וספרי (18) Apply וספרי filter
- includ (17) Apply includ filter
מציג 181 - 192 of 200
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,500
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $3,125
כולל עמלת קונה
צו-מינוי לממלא המקום של הנציב העליון על ארץ ישראל, חתום בחתימת-ידו של מלך אנגליה, ג'ורג' החמישי. 17 באוגוסט 1928.
הצו מודפס על נייר עבה איכותי, ובשוליו העליונים מופיעה חתימת-ידו של המלך ג'ורג': George R. I. [Rex Imperator – המלך והקיסר]. לצדה, מופיעה חותמת עם סמל הממלכה המאוחדת, והכיתוב: GEORGIUS V D G BRITANNIARUM OMNIUM REX F. D. IND. IMR . בסוף המסמך מופיעה חתימת-יד נוספת, של W. Seymour Hicks.
הצו שלפנינו ניתן בשנת 1928, מעט לפני הגעתו של הנציב העליון השלישי, ג'ון צ'נסלור, והוא מסמיך את הממונה להחליף את הנציב החדש במקרה של מחלה, מוות או היעדר. האדם הממונה אינו נזכר בשמו, אך ככל הנראה מדובר בהארי צ'ארלס לוק (Harry Charles Luke), המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, שהיה יד ימינו של צ'נסלור ונודע כאחד הפקידים העוינים ביותר כלפי היישוב היהודי. במיוחד זכור לוק כמי שהיה הנציב-העליון-בפועל בזמן מאורעות תרפ"ט (אז שהה צ'נסלור בלונדון), ורבים תלו בו את האשמה לפרוץ המהומות, כישלון הבלימה ומניין ההרוגים הרב.
ג'ורג' פרדריק ארנסט אלברט (1865-1936), מלכה של אנגליה וקיסר הודו בין השנים 1910 ועד למותו, בשנת 1936. נולד כבנו השני של המלך אדוארד השביעי ויועד לשרת בצי האנגלי, אולם לאחר מות אחיו הבכור נעשה ליורש העצר בעצמו, ובשנת 1911 הוכתר במנזר ווסטמינסטר שבלונדון. הממלכה עברה לידיו בתקופה רוויית מתחים פוליטיים, ושלוש שנים בלבד לאחר הכתרתו, בשנת 1914 - פרצה מלחמת העולם הראשונה. בתולדות היישוב העברי זכור המלך ג'ורג' בעיקר בזכות פרסום "הצהרת בלפור", מסמך התמיכה ההיסטורי של בריטניה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ודמותו הונצחה בשמם של רחובות בירושלים, תל-אביב, חיפה ומקומות נוספים בארץ.
2 עמ' כתובים (גיליון מקופל לשניים), 33 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. פגמים קלים (בעיקר בשוליים). קרע קל בשוליים העליונים וכתם על גבי הדף השני (חלק), בעקבות מגע עם חותם השעווה.
מצורף אישור מומחה, למקוריות החתימה.
הצו מודפס על נייר עבה איכותי, ובשוליו העליונים מופיעה חתימת-ידו של המלך ג'ורג': George R. I. [Rex Imperator – המלך והקיסר]. לצדה, מופיעה חותמת עם סמל הממלכה המאוחדת, והכיתוב: GEORGIUS V D G BRITANNIARUM OMNIUM REX F. D. IND. IMR . בסוף המסמך מופיעה חתימת-יד נוספת, של W. Seymour Hicks.
הצו שלפנינו ניתן בשנת 1928, מעט לפני הגעתו של הנציב העליון השלישי, ג'ון צ'נסלור, והוא מסמיך את הממונה להחליף את הנציב החדש במקרה של מחלה, מוות או היעדר. האדם הממונה אינו נזכר בשמו, אך ככל הנראה מדובר בהארי צ'ארלס לוק (Harry Charles Luke), המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, שהיה יד ימינו של צ'נסלור ונודע כאחד הפקידים העוינים ביותר כלפי היישוב היהודי. במיוחד זכור לוק כמי שהיה הנציב-העליון-בפועל בזמן מאורעות תרפ"ט (אז שהה צ'נסלור בלונדון), ורבים תלו בו את האשמה לפרוץ המהומות, כישלון הבלימה ומניין ההרוגים הרב.
ג'ורג' פרדריק ארנסט אלברט (1865-1936), מלכה של אנגליה וקיסר הודו בין השנים 1910 ועד למותו, בשנת 1936. נולד כבנו השני של המלך אדוארד השביעי ויועד לשרת בצי האנגלי, אולם לאחר מות אחיו הבכור נעשה ליורש העצר בעצמו, ובשנת 1911 הוכתר במנזר ווסטמינסטר שבלונדון. הממלכה עברה לידיו בתקופה רוויית מתחים פוליטיים, ושלוש שנים בלבד לאחר הכתרתו, בשנת 1914 - פרצה מלחמת העולם הראשונה. בתולדות היישוב העברי זכור המלך ג'ורג' בעיקר בזכות פרסום "הצהרת בלפור", מסמך התמיכה ההיסטורי של בריטניה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ודמותו הונצחה בשמם של רחובות בירושלים, תל-אביב, חיפה ומקומות נוספים בארץ.
2 עמ' כתובים (גיליון מקופל לשניים), 33 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. פגמים קלים (בעיקר בשוליים). קרע קל בשוליים העליונים וכתם על גבי הדף השני (חלק), בעקבות מגע עם חותם השעווה.
מצורף אישור מומחה, למקוריות החתימה.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
"החיל, עתון יומי לחיילים עברים". "מערב אירופה" [כנראה, בריסל], 1945-1946. גיליונות 420-653.
עיתון "החיל" נדפס לראשונה באיטליה, תחת השם "לחייל, עלון חדשות יומי לחיילים עברים ביבשת אירופה". לאחר כניעת גרמניה הנאצית, הועברו חיילי הבריגדה היהודית לארצות השפלה, ומערכת העיתון הועתקה לעיר בריסל, שם נדפס תחת כותרתו החדשה. לפנינו אוסף מלא של כל הגיליונות שנדפסו בגלגולו השני של העיתון, בבריסל, המתעדים את חיי החיילים היהודיים באירופה שלאחר מלחמת העולם ותבוסת גרמניה.
בין היתר, עוסקים הגיליונות בהרחבה בנושא ארץ ישראל והיישוב - ספינות מעפילים, הקמת יישובים חדשים, ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית, קשרי הערבים עם המשטר הנאצי ונושאים נוספים; בנושא השואה ושארית הפליטה - עדויות ראשונות מאת ניצולי המחנות, מפות ושרטוטים של גטאות ומחנות, ידיעות ממשפטי נירנברג, עדויות מפי שבויי מלחמה יהודיים, התקפות על אוכלוסיות יהודיות לאחר המלחמה, מחנות העקורים ונושאים נוספים; וכן בנושאים פנימיים הקשורים לבריגדה ולחייליה – תחרויות ספורט, מכתבים מחיילים, עדויות ומסמכים המתעדים את קרבות הבריגדה (בהם שרטוטים של תנועת הכוחות בקרב על נהר הסניו), טבלאות ורשימות של היחידות השונות ומספרי המשרתים, ונושאים נוספים.
בנוסף לעדויות ולידיעות, מופיעים בעיתון שירים ורשימות ספרותיות מאת מגוון מחברים שהתנדבו לצבא האנגלי, המתעדים את חוויותיהם וחייהם בתקופה זו – המשוררים דב חומסקי, אמיר גלבוע, נח שטרן (שהשתתף בעריכת העיתון), אמציה ברלס (מנופלי מלחמת העצמאות), ואחרים. כמו כן, מופיעות בעיתונים תמונות רבות מאירופה וארץ ישראל, קריקטורות, וציורים מאת אמנים שונים (מנה כץ, הנרי פיק, אביגדור אריכא, אסתר לוריא ואחרים).
הגליונות כרוכים בארבע חוברות, על פי סדר ההופעה. על גבי הכריכות הקדמיות של כל אחת מהחוברות מודבקת פתקה עם סמליל העיתון, ותחתיו מספרי הגליונות (מודפסים במכונת כתיבה). הכריכות חתומות בידי עורך העתון, שמשון אוקסמן (לימים שמשון ארד), מבכירי משרד החוץ הישראלי, שלחם ב"בריגדה היהודית" בתקופת מלחמת העולם השניה. בחלק מהגיליונות מופיעים סימונים בעפרון לצד הכתבות שכתב אוקסמן.
מצורף: לחייל, עלון חדשות יומי לחיילים עבריים ביבשת אירופה. איטליה. י' אדר תשי"ד - 5.3.1945. גליון מס' 1. הדפסה מיוחדת של גליון העתון, מיום 21.6.1946, שי לקוראי "החיל" מאת "המערכת והמנהלה".
סך הכל 234 גיליונות בארבעה כרכים, 33.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. מצב כללי טוב. כתמים ופגמים קלים. קרעים בשוליים של דפים ספורים. כריכות פגומות ובלויות מעט. קרעים וקרעים חסרים בשדרות. כרך אחד עם שדרה חסרה, כריכה אחורית ודפים אחרונים מנותקים חלקית.
עיתון "החיל" נדפס לראשונה באיטליה, תחת השם "לחייל, עלון חדשות יומי לחיילים עברים ביבשת אירופה". לאחר כניעת גרמניה הנאצית, הועברו חיילי הבריגדה היהודית לארצות השפלה, ומערכת העיתון הועתקה לעיר בריסל, שם נדפס תחת כותרתו החדשה. לפנינו אוסף מלא של כל הגיליונות שנדפסו בגלגולו השני של העיתון, בבריסל, המתעדים את חיי החיילים היהודיים באירופה שלאחר מלחמת העולם ותבוסת גרמניה.
בין היתר, עוסקים הגיליונות בהרחבה בנושא ארץ ישראל והיישוב - ספינות מעפילים, הקמת יישובים חדשים, ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית, קשרי הערבים עם המשטר הנאצי ונושאים נוספים; בנושא השואה ושארית הפליטה - עדויות ראשונות מאת ניצולי המחנות, מפות ושרטוטים של גטאות ומחנות, ידיעות ממשפטי נירנברג, עדויות מפי שבויי מלחמה יהודיים, התקפות על אוכלוסיות יהודיות לאחר המלחמה, מחנות העקורים ונושאים נוספים; וכן בנושאים פנימיים הקשורים לבריגדה ולחייליה – תחרויות ספורט, מכתבים מחיילים, עדויות ומסמכים המתעדים את קרבות הבריגדה (בהם שרטוטים של תנועת הכוחות בקרב על נהר הסניו), טבלאות ורשימות של היחידות השונות ומספרי המשרתים, ונושאים נוספים.
בנוסף לעדויות ולידיעות, מופיעים בעיתון שירים ורשימות ספרותיות מאת מגוון מחברים שהתנדבו לצבא האנגלי, המתעדים את חוויותיהם וחייהם בתקופה זו – המשוררים דב חומסקי, אמיר גלבוע, נח שטרן (שהשתתף בעריכת העיתון), אמציה ברלס (מנופלי מלחמת העצמאות), ואחרים. כמו כן, מופיעות בעיתונים תמונות רבות מאירופה וארץ ישראל, קריקטורות, וציורים מאת אמנים שונים (מנה כץ, הנרי פיק, אביגדור אריכא, אסתר לוריא ואחרים).
הגליונות כרוכים בארבע חוברות, על פי סדר ההופעה. על גבי הכריכות הקדמיות של כל אחת מהחוברות מודבקת פתקה עם סמליל העיתון, ותחתיו מספרי הגליונות (מודפסים במכונת כתיבה). הכריכות חתומות בידי עורך העתון, שמשון אוקסמן (לימים שמשון ארד), מבכירי משרד החוץ הישראלי, שלחם ב"בריגדה היהודית" בתקופת מלחמת העולם השניה. בחלק מהגיליונות מופיעים סימונים בעפרון לצד הכתבות שכתב אוקסמן.
מצורף: לחייל, עלון חדשות יומי לחיילים עבריים ביבשת אירופה. איטליה. י' אדר תשי"ד - 5.3.1945. גליון מס' 1. הדפסה מיוחדת של גליון העתון, מיום 21.6.1946, שי לקוראי "החיל" מאת "המערכת והמנהלה".
סך הכל 234 גיליונות בארבעה כרכים, 33.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. מצב כללי טוב. כתמים ופגמים קלים. קרעים בשוליים של דפים ספורים. כריכות פגומות ובלויות מעט. קרעים וקרעים חסרים בשדרות. כרך אחד עם שדרה חסרה, כריכה אחורית ודפים אחרונים מנותקים חלקית.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $8,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $10,000
כולל עמלת קונה
ספר תורה בתיק מקורי מעוטר ברימונים, עם כתובות-הקדשה לזכר "עולי הגרדום" אליהו חכים ואליהו בית-צורי. [קהיר, מצרים, אמצע המאה ה-20].
דיו על קלף, כתיבת סת"ם ספרדית; עץ מחופה בד; לוחיות פח-כסף רקועות ומוטבעות; זכוכית; דיו על נייר.
ספר התורה נתון בתוך תיק מקורי בצורת מנסרה בעלת עשר פאות. בראש התיק זוג רימוני כסף מאסיביים (בסגנון האופייני לרימונים מצריים). חלקו החיצוני של התיק מחופה בד קטיפה בצבע אדום, אליו ממוסמרים עיטורים שונים ובהם לוחיות כסף הגזורות בצורת עצי תמר עם אשכולות תמרים (האופייניים אף הם למצרים), מגני דוד, ועוד.
על דופן התיק הימנית ממוסמרת לוחית-כסף עם כתובת הקדשה חקוקה: "ספר תורה זה קדש לה' לק"ק חברת כתר תורה לעלוי נשמת שני הבחורים שנהרגו ברגע אחד פה במצרי'". בחלקו הפנימי שתי פיסות נייר מחופות זכוכית עם עטורים בדגמים צמחיים, וכתובת הקדשה: "קודש לה' לזכרם של עולי הגרדום הרוגי מלכות שנפלו על קדוש השם למען עם ישראל" (מאוחרת; זהה בשני צדי התיק).
לוחמי הלח"י אליהו בית צורי (יליד תל-אביב, 1922) ואליהו חכים (יליד לבנון, 1925), התנקשו בחייו של הלורד מוין, וולטר אדוארד גינס, אשר כיהן כשר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, ומקום מושבו היה בעיר קהיר. הלורד מוין נחשב לאנטי-ציוני, ובאותה תקופה פעל להגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל ולקידום הרעיון של הקמת קונפדרציה עצמאית של "המדיניות הערביות הצפוניות" בחסות בריטית.
חכים ובית צורי שהו בקהיר שבועות אחדים בעת שהתכוננו להתנקשות, במהלכם עקבו אחר שגרת יומו של מוין ותכננו את המבצע, עד שביום 6 בנובמבר 1944 ארבו השנים למכוניתו של מוין, וכשהגיעה – פתח אליהו חכים את דלתה, ירה 3 יריות בלורד מוין והרגו (וירה גם בשומרו), תוך שבית-צורי מחפה עליו. השניים נמלטו מהמקום באופניים בדרכם אל השוק העירוני, אך שוטר זיהה אותם והצליח לירות בבית צורי. חכים חזר לעזור לחברו וכך נתפסו שניהם על ידי המצרים, הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי, נדונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".
חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר. בשנת 1975, ביוזמתו של חבר הכנסת יצחק שמיר (שהיה ממנהיגי הלח"י, הכיר את השניים ושלח אותם למשימה), הועלו גופותיהם של חכים ובית צורי לישראל במסגרת הסכם חילופי שבויים עם מצרים, והם נקברו בטקס צבאי בחלקת "עולי הגרדום" בהר הרצל.
חברת "כתר תורה" הנזכרת בכתובת ההקדשה נוסדה ברובע היהודי הישן של קהיר בשנת 1910 ונועדה להקנות יסודות בלימודי יהדות ושיעורי דת לתלמידים תושבי השכונה; אחד ממייסדיה היה הרב עזרא עטייה (מראשי ישיבת פורת יוסף בירושלים).
כתובת הקדשה נוספת מוצנעת בתחתית אחד מעיטורי הכסף הגזורים בצורת עצי תמר: "ע"נ [עילוי נשמת] הנפ' בקי"ו [בקיצור ימים ושנים] מר רוזין אבו ריש תנצב"ה" וכתובת נוספת הנוגעת לתיקון ספר התורה: "תקון ועב' ספר תורה זה יד שלמה חמשה הי"ו זיע"א [!]".
גובה התיק: 90 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגמים ופרימות בחיפוי הבד. קילופי צבע. לוחית-הקדשה אחת חסרה. עיטורים מנותקים חלקית, עם פגמים קלים. גובה הרימונים: 24 ס"מ. תיקוני הלחמה. כיפופים. כתמים. שרשרת אחת ופעמון חסרים. גובה הקלף: 43 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דהיית דיו בחלק מהאותיות.
דיו על קלף, כתיבת סת"ם ספרדית; עץ מחופה בד; לוחיות פח-כסף רקועות ומוטבעות; זכוכית; דיו על נייר.
ספר התורה נתון בתוך תיק מקורי בצורת מנסרה בעלת עשר פאות. בראש התיק זוג רימוני כסף מאסיביים (בסגנון האופייני לרימונים מצריים). חלקו החיצוני של התיק מחופה בד קטיפה בצבע אדום, אליו ממוסמרים עיטורים שונים ובהם לוחיות כסף הגזורות בצורת עצי תמר עם אשכולות תמרים (האופייניים אף הם למצרים), מגני דוד, ועוד.
על דופן התיק הימנית ממוסמרת לוחית-כסף עם כתובת הקדשה חקוקה: "ספר תורה זה קדש לה' לק"ק חברת כתר תורה לעלוי נשמת שני הבחורים שנהרגו ברגע אחד פה במצרי'". בחלקו הפנימי שתי פיסות נייר מחופות זכוכית עם עטורים בדגמים צמחיים, וכתובת הקדשה: "קודש לה' לזכרם של עולי הגרדום הרוגי מלכות שנפלו על קדוש השם למען עם ישראל" (מאוחרת; זהה בשני צדי התיק).
לוחמי הלח"י אליהו בית צורי (יליד תל-אביב, 1922) ואליהו חכים (יליד לבנון, 1925), התנקשו בחייו של הלורד מוין, וולטר אדוארד גינס, אשר כיהן כשר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, ומקום מושבו היה בעיר קהיר. הלורד מוין נחשב לאנטי-ציוני, ובאותה תקופה פעל להגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל ולקידום הרעיון של הקמת קונפדרציה עצמאית של "המדיניות הערביות הצפוניות" בחסות בריטית.
חכים ובית צורי שהו בקהיר שבועות אחדים בעת שהתכוננו להתנקשות, במהלכם עקבו אחר שגרת יומו של מוין ותכננו את המבצע, עד שביום 6 בנובמבר 1944 ארבו השנים למכוניתו של מוין, וכשהגיעה – פתח אליהו חכים את דלתה, ירה 3 יריות בלורד מוין והרגו (וירה גם בשומרו), תוך שבית-צורי מחפה עליו. השניים נמלטו מהמקום באופניים בדרכם אל השוק העירוני, אך שוטר זיהה אותם והצליח לירות בבית צורי. חכים חזר לעזור לחברו וכך נתפסו שניהם על ידי המצרים, הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מצרי, נדונו לעונש מוות והוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945 בעודם שרים את "התקווה".
חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר. בשנת 1975, ביוזמתו של חבר הכנסת יצחק שמיר (שהיה ממנהיגי הלח"י, הכיר את השניים ושלח אותם למשימה), הועלו גופותיהם של חכים ובית צורי לישראל במסגרת הסכם חילופי שבויים עם מצרים, והם נקברו בטקס צבאי בחלקת "עולי הגרדום" בהר הרצל.
חברת "כתר תורה" הנזכרת בכתובת ההקדשה נוסדה ברובע היהודי הישן של קהיר בשנת 1910 ונועדה להקנות יסודות בלימודי יהדות ושיעורי דת לתלמידים תושבי השכונה; אחד ממייסדיה היה הרב עזרא עטייה (מראשי ישיבת פורת יוסף בירושלים).
כתובת הקדשה נוספת מוצנעת בתחתית אחד מעיטורי הכסף הגזורים בצורת עצי תמר: "ע"נ [עילוי נשמת] הנפ' בקי"ו [בקיצור ימים ושנים] מר רוזין אבו ריש תנצב"ה" וכתובת נוספת הנוגעת לתיקון ספר התורה: "תקון ועב' ספר תורה זה יד שלמה חמשה הי"ו זיע"א [!]".
גובה התיק: 90 ס"מ. מצב טוב-בינוני. פגמים ופרימות בחיפוי הבד. קילופי צבע. לוחית-הקדשה אחת חסרה. עיטורים מנותקים חלקית, עם פגמים קלים. גובה הרימונים: 24 ס"מ. תיקוני הלחמה. כיפופים. כתמים. שרשרת אחת ופעמון חסרים. גובה הקלף: 43 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דהיית דיו בחלק מהאותיות.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $3,000
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
אלבום תצלומים ולקט פריטים של איש האצ"ל זרובבל ליליאור מחיפה, שנעצר בשנת 1944 ושהה שישה חודשים במעצר בארץ (בעכו ובלטרון) ו-45 חודשים (!) במעצר באפריקה. [סמבל, אסמרה, אריתריאה; קרתגו, סודן; גילגיל, קניה, 1944/1945 עד יולי 1948].
· אלבום הכולל כ-250 תצלומים שצולמו במחנות המעצר הבריטיים השונים באפריקה – באריתריאה, בסודן ובקניה – ומתעדים את חיי היום-יום במעצר, עם דגש על תחרויות ספורט שארגנו העצורים במחנות. · שתי מדליות-ספורט מאולתרות, מעץ, שנעשו בעבודת-יד "בגלות אסמרה" בחנוכה תש"ז, והוענקו על זכייה במקום שני בתחרויות קפיצה לגובה וקפיצה לרוחק. · "תעודת שרות" מטעם המפקדה הראשית של האצ"ל, חתומה בידי מנחם בגין, ובה מידע אישי על מחזיק התעודה, כולל פירוט משך זמן המאסר והמעצר. · "פנקס חבר (זמני)" מטעם אגודת גולי קניה, עם פירוט משך זמן המאסר בארץ ובגולה.
האלבום כולל תצלומים רבים המתעדים תחרויות ספורט – בעיקר כדורגל ואתלטיקה – שנערכו בקרב עצירי המחנות, תצלומים מתוך הצגות תיאטרון אשר הוצגו על ידי העצורים (ביניהם תצלומים מההצגה "גלי הים"), תצלומים קבוצתיים עם השלט "גולי ציון באסמרה", תצלומים המתעדים ביקור של הרב הראשי של דרום אפריקה במחנה, חיי יום-יום במחנה (כביסה, תספורת, מטבח, חדר אוכל וכו'), וכן תצלום המתואר בכותרת "12.7.1948 השעות הראשונות בחופש". בפתח האלבום 13 תצלומים המציגים איורים של איש האצ"ל, הצייר החיפאי ליאופולד פנחסוביץ, המתעדים את מחנה המעצר סמבל הסמוך לאסמרה במהלך שנת תש"ז, ובסופו מספר תצלומים אשר צולמו בארץ לאחר שחרורו של ליליאור וכן מספר תצלומי נופים ואנשים שצולמו ברחבי אפריקה (כנראה לא צולמו בידי ליליאור).
גודל התצלומים משתנה, 4.5X4.5 ס"מ עד 17X12 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים בחלק מהתצלומים. כמה תצלומים מנותקים. אלבום 41X29 ס"מ, במצב טוב. מדליות עץ: גודל כללי 6X3.5 ס"מ (קוטר: 3.5 ס"מ). מצב טוב מאד.
ספרות: האצ"ל בחיפה האדומה, מאת יהודה לפידות. הוצאת ברית חיילי האצ"ל, תל-אביב, 2006. שער שביעי – "במעצר".
· אלבום הכולל כ-250 תצלומים שצולמו במחנות המעצר הבריטיים השונים באפריקה – באריתריאה, בסודן ובקניה – ומתעדים את חיי היום-יום במעצר, עם דגש על תחרויות ספורט שארגנו העצורים במחנות. · שתי מדליות-ספורט מאולתרות, מעץ, שנעשו בעבודת-יד "בגלות אסמרה" בחנוכה תש"ז, והוענקו על זכייה במקום שני בתחרויות קפיצה לגובה וקפיצה לרוחק. · "תעודת שרות" מטעם המפקדה הראשית של האצ"ל, חתומה בידי מנחם בגין, ובה מידע אישי על מחזיק התעודה, כולל פירוט משך זמן המאסר והמעצר. · "פנקס חבר (זמני)" מטעם אגודת גולי קניה, עם פירוט משך זמן המאסר בארץ ובגולה.
האלבום כולל תצלומים רבים המתעדים תחרויות ספורט – בעיקר כדורגל ואתלטיקה – שנערכו בקרב עצירי המחנות, תצלומים מתוך הצגות תיאטרון אשר הוצגו על ידי העצורים (ביניהם תצלומים מההצגה "גלי הים"), תצלומים קבוצתיים עם השלט "גולי ציון באסמרה", תצלומים המתעדים ביקור של הרב הראשי של דרום אפריקה במחנה, חיי יום-יום במחנה (כביסה, תספורת, מטבח, חדר אוכל וכו'), וכן תצלום המתואר בכותרת "12.7.1948 השעות הראשונות בחופש". בפתח האלבום 13 תצלומים המציגים איורים של איש האצ"ל, הצייר החיפאי ליאופולד פנחסוביץ, המתעדים את מחנה המעצר סמבל הסמוך לאסמרה במהלך שנת תש"ז, ובסופו מספר תצלומים אשר צולמו בארץ לאחר שחרורו של ליליאור וכן מספר תצלומי נופים ואנשים שצולמו ברחבי אפריקה (כנראה לא צולמו בידי ליליאור).
גודל התצלומים משתנה, 4.5X4.5 ס"מ עד 17X12 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים בחלק מהתצלומים. כמה תצלומים מנותקים. אלבום 41X29 ס"מ, במצב טוב. מדליות עץ: גודל כללי 6X3.5 ס"מ (קוטר: 3.5 ס"מ). מצב טוב מאד.
ספרות: האצ"ל בחיפה האדומה, מאת יהודה לפידות. הוצאת ברית חיילי האצ"ל, תל-אביב, 2006. שער שביעי – "במעצר".
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,500
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
אלבום תצלומים המתעד את חיילי גדוד 51 של חטיבת גבעתי במהלך מלחמת העצמאות. [ישראל, סוף 1948 / 1949].
אלבום הכולל כ-750 תצלומים אשר צולמו בידי חייל בגדוד 51 של חטיבת גבעתי במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה, ומתעדים את מהלך פריצת הדרך לנגב במסגרת "מבצע יואב" (אוקטובר 1948) ואת חיילי הגדוד והחטיבה בזמן המלחמה, באתרים שנכבשו מידי המצרים, בהפוגות ובעבודה שוטפת בבסיסים.
התצלומים מתעדים, בין היתר, מחלקות טכניות – קשר ואלחוט, מיפוי, ועוד – של חטיבת גבעתי, מרגמות, כלי רק"מ וכלי תעופה שהשתתפו ב"מבצע יואב", את וילת בית ג'וברין וסביבות בית ג'וברין, את משטרת עיראק סווידאן (כיום "מצודת יואב") וכנראה גם את הכפר עיראק סווידאן, מצודות טגארט וכפרים ערביים לא מזוהים באזור השפלה ומבואות הנגב, מסדרים צבאיים, טקס קביעת השלט "גבעת ארנון" (משלט 113, אחד מ"משלטי הצומת", שנקרא על שם יעקב ארנון שנהרג במהלך הקרב לכיבוש המשלט), טקס קביעת השלט "מגדל יואב" על משטרת עיראק סווידאן, טקס קביעת השלט "משלט חיים" (על שם חיים בולמן שנהרג בקרבות חוליקאת; על יד קיבוץ גברעם) וטקס קביעת שלט "גבעת שמעון", אתרים שונים בעיר באר שבע לאחר כיבושה, בארות מים חפורות במדבר, אוכלוסיה ערבית בכפרים, וכן תצלומי פורטרט של חיילים ותצלומי הווי משעות הפנאי, מטיולים ומסיורים. תצלומים בודדים חתומים בלוח "שרות צלום – גבעתי". תצלומים מעטים מתעדים אירועים אישיים או טיולים שאינם במסגרת צבאית.
כפי הנראה, התצלומים צולמו בידי יוסף (יואכים) ארנברג (Ehrenberg), יליד 1924, אשר למד כסטודנט בטכניון באמצע שנות ה-40 ושרת בחטיבת גבעתי בזמן מלחמת העצמאות (מצורפים שני אלבומי תצלומים נוספים של ארנברג ובהם כ-200 תצלומים אישיים, תצלומים מטיולים בארץ ותצלומים מתקופת לימודיו בטכניון, מהם עולה כי תפקידו הצבאי קשור היה בהכשרתו המקצועית בטכניון – אולי ב"שירות הצילום", או במחלקה טכנית אחרת).
גודל התצלומים משתנה, 4X5.5 ס"מ עד 11X15 ס"מ בקירוב. מודבקים לדפי נייר דקים האגודים לאלבום 25X36 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים בשולי חלק מהתצלומים ועיוותים קלים כתוצאה מההדבקה לנייר. מספר תצלומים נתלשו, לעתים יחד עם דף הנייר. מצורפים שני אלבומים ובהם כ-200 תצלומים נוספים, שאינם קשורים למלחמת העצמאות.
אלבום הכולל כ-750 תצלומים אשר צולמו בידי חייל בגדוד 51 של חטיבת גבעתי במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה, ומתעדים את מהלך פריצת הדרך לנגב במסגרת "מבצע יואב" (אוקטובר 1948) ואת חיילי הגדוד והחטיבה בזמן המלחמה, באתרים שנכבשו מידי המצרים, בהפוגות ובעבודה שוטפת בבסיסים.
התצלומים מתעדים, בין היתר, מחלקות טכניות – קשר ואלחוט, מיפוי, ועוד – של חטיבת גבעתי, מרגמות, כלי רק"מ וכלי תעופה שהשתתפו ב"מבצע יואב", את וילת בית ג'וברין וסביבות בית ג'וברין, את משטרת עיראק סווידאן (כיום "מצודת יואב") וכנראה גם את הכפר עיראק סווידאן, מצודות טגארט וכפרים ערביים לא מזוהים באזור השפלה ומבואות הנגב, מסדרים צבאיים, טקס קביעת השלט "גבעת ארנון" (משלט 113, אחד מ"משלטי הצומת", שנקרא על שם יעקב ארנון שנהרג במהלך הקרב לכיבוש המשלט), טקס קביעת השלט "מגדל יואב" על משטרת עיראק סווידאן, טקס קביעת השלט "משלט חיים" (על שם חיים בולמן שנהרג בקרבות חוליקאת; על יד קיבוץ גברעם) וטקס קביעת שלט "גבעת שמעון", אתרים שונים בעיר באר שבע לאחר כיבושה, בארות מים חפורות במדבר, אוכלוסיה ערבית בכפרים, וכן תצלומי פורטרט של חיילים ותצלומי הווי משעות הפנאי, מטיולים ומסיורים. תצלומים בודדים חתומים בלוח "שרות צלום – גבעתי". תצלומים מעטים מתעדים אירועים אישיים או טיולים שאינם במסגרת צבאית.
כפי הנראה, התצלומים צולמו בידי יוסף (יואכים) ארנברג (Ehrenberg), יליד 1924, אשר למד כסטודנט בטכניון באמצע שנות ה-40 ושרת בחטיבת גבעתי בזמן מלחמת העצמאות (מצורפים שני אלבומי תצלומים נוספים של ארנברג ובהם כ-200 תצלומים אישיים, תצלומים מטיולים בארץ ותצלומים מתקופת לימודיו בטכניון, מהם עולה כי תפקידו הצבאי קשור היה בהכשרתו המקצועית בטכניון – אולי ב"שירות הצילום", או במחלקה טכנית אחרת).
גודל התצלומים משתנה, 4X5.5 ס"מ עד 11X15 ס"מ בקירוב. מודבקים לדפי נייר דקים האגודים לאלבום 25X36 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים בשולי חלק מהתצלומים ועיוותים קלים כתוצאה מההדבקה לנייר. מספר תצלומים נתלשו, לעתים יחד עם דף הנייר. מצורפים שני אלבומים ובהם כ-200 תצלומים נוספים, שאינם קשורים למלחמת העצמאות.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,500
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $2,250
כולל עמלת קונה
עשרה עיתונים ומוספים שנדפסו בימים הסמוכים להחלטת האו"ם והכרזת העצמאות. 1947-1948.
1. "תוקם המדינה", הוצאה מיוחדת של עיתון "הארץ". דפוס "הארץ", תל-אביב, [29.11.1947]. דף בודד ובו הודעה: "האסיפה הכללית של או"מ קבלה ברוב של שני שלישים החלטה על הקמת שתי מדינות – יהודית וערבית – בארץ-ישראל".
2. הארץ, גיליון 8586, מיום י"ז כסלו תש"ח, 30.11.1947. כותרתו: "הוחלט על הקמת המדינה היהודית".
3. הבוקר, עתון יומי, גליון 3674, מיום י"ז כסלו תש"ח, 30.11.1947. כותרתו: "אושרה מדינה יהודית, 33 מדינות בעד, 13 נגד, 11 נמנעו... היום הזה נהיית לעם!".
4. מברק, עתון הערב, גליון 125, מיום ד' באייר תש"ח, 13.5.1948. כותרתו: "נחתם הסכם לכניעת יפו". הוצאה שנייה.
5. "יום המדינה", עתון משותף של עתוני הארץ. יום שישי, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.
6. "פני המנדט מהתחלתו ועד סיומו" בהוצאת "ידיעות מעריב", מוסף מצוייר ל-15 במאי 1948.
7. מברק, עתון הערב, גליון 128, מיום ה' באייר תש"ח, 17.5.1948. כותרתו: "צבא עברי חדר למבואות רמלה".
8. ידיעות ירושלים, גליון ל"ד, מיום ח' באייר תש"ח, 17.5.1948. כותרתו: "בחבלי התקומה, מדינת-ישראל נלחמת באויב המתקיף מארבע רוחות".
9. גליון מנהלת העם, צוים והודעות. יצא לאור בתל-אביב ביום א' אייר תש"ח (10.5.1948). דפוס "הפועל הצעיר", תל-אביב, 1948. לא נדפסו גיליונות נוספים.
10. עתון רשמי, גליון מס' 1. נדפס בהרשאת הממשלה הזמנית, דפוס "הפועל הצעיר", תל-אביב, 14.5.1948.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, קמטים, סימני קיפול וקרעים קלים בשוליים של חלקם. עיתון "יום המדינה" במצב בינוני, עם קרעים בשוליים ולאורך קו הקיפול, ורצועות של נייר דבק בשוליים ולאורך קו הקיפול בצד הקדמי. עיתון "ידיעות ירושלים" במצב בינוני, עם קרעים ארוכים בשוליים.
1. "תוקם המדינה", הוצאה מיוחדת של עיתון "הארץ". דפוס "הארץ", תל-אביב, [29.11.1947]. דף בודד ובו הודעה: "האסיפה הכללית של או"מ קבלה ברוב של שני שלישים החלטה על הקמת שתי מדינות – יהודית וערבית – בארץ-ישראל".
2. הארץ, גיליון 8586, מיום י"ז כסלו תש"ח, 30.11.1947. כותרתו: "הוחלט על הקמת המדינה היהודית".
3. הבוקר, עתון יומי, גליון 3674, מיום י"ז כסלו תש"ח, 30.11.1947. כותרתו: "אושרה מדינה יהודית, 33 מדינות בעד, 13 נגד, 11 נמנעו... היום הזה נהיית לעם!".
4. מברק, עתון הערב, גליון 125, מיום ד' באייר תש"ח, 13.5.1948. כותרתו: "נחתם הסכם לכניעת יפו". הוצאה שנייה.
5. "יום המדינה", עתון משותף של עתוני הארץ. יום שישי, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.
6. "פני המנדט מהתחלתו ועד סיומו" בהוצאת "ידיעות מעריב", מוסף מצוייר ל-15 במאי 1948.
7. מברק, עתון הערב, גליון 128, מיום ה' באייר תש"ח, 17.5.1948. כותרתו: "צבא עברי חדר למבואות רמלה".
8. ידיעות ירושלים, גליון ל"ד, מיום ח' באייר תש"ח, 17.5.1948. כותרתו: "בחבלי התקומה, מדינת-ישראל נלחמת באויב המתקיף מארבע רוחות".
9. גליון מנהלת העם, צוים והודעות. יצא לאור בתל-אביב ביום א' אייר תש"ח (10.5.1948). דפוס "הפועל הצעיר", תל-אביב, 1948. לא נדפסו גיליונות נוספים.
10. עתון רשמי, גליון מס' 1. נדפס בהרשאת הממשלה הזמנית, דפוס "הפועל הצעיר", תל-אביב, 14.5.1948.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, קמטים, סימני קיפול וקרעים קלים בשוליים של חלקם. עיתון "יום המדינה" במצב בינוני, עם קרעים בשוליים ולאורך קו הקיפול, ורצועות של נייר דבק בשוליים ולאורך קו הקיפול בצד הקדמי. עיתון "ידיעות ירושלים" במצב בינוני, עם קרעים ארוכים בשוליים.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $5,000
הערכה: $6,000 - $10,000
נמכר ב: $6,250
כולל עמלת קונה
עשרים ותשעה עיתונים שנדפסו ביום הכרזת העצמאות ובימים הסמוכים. תל-אביב, חיפה, ירושלים ומקומות נוספים, 1948. עברית, מעט גרמנית ואנגלית.
"העתונים של שנת 1948 מהווים, כך דומה, קורפוס מיוחד במינו. הם מאפשרים לנו להציץ אל מעבר לכתפינו אל הימים ההירואיים ההם של שנת 1948, ואל הרוח שנשבה בישראל הלוחמת על חייה... ה'צייטגייסט' (רוח התקופה) עולה מבין העמודים" (מתוך: "מדינה נולדת בעמוד הראשון, מסע עיתונאי לשבוע שבו הוקמה מדינת ישראל במאי 1948" מאת מרדכי נאור, הוצאת "המכון לחקר העתונות היהודית", 1998, עמ' 2).
האוסף שלפנינו כולל:
· שבעה עיתונים מיום ההכרזה, ה' באייר תש"ח 14.5.1948: "יום המדינה", עתון משותף של עתוני הארץ; עתון המגן, גליון מס' 5. כותרתו: "מהחלטה – להגשמה"; מברק, עתון הערב, גליון מס' 126, כותרתו: "תם המנדט הבריטי, תוקם מדינה עברית"; ידיעות ירושלים, יוצא לאור ע"י עתונאים בשביל קוראי "דבר", "הארץ", "הבקר", "המשקיף", "הצפה", כותרתו: "המדינה היהודית תוכרז היום בצהריים"; ועוד.
· שלושה עיתונים ממוצאי שבת לאחר ההכרזה, ז' באייר תש"ח, 15.5.1948: מברק, עתון הערב. כותרתו: "קמה מדינת ישראל"; עתון העתונאים. כותרתו: "היום הראשון של מדינת ישראל"; "פני המנדט מהתחלתו ועד סיומו", מוסף מצוייר בהוצאת "ידיעות מעריב".
· אחד עשר עיתונים מיום ראשון שלאחר ההכרזה, ח' באייר תש"ח, 16.5.1948: דבר, עתון פועלי ארץ ישראל, גליון מס' 6946. כותרתו: "הוקמה מדינת ישראל"; הבקר, גליון מס' 3817. כותרתו: "מדינת ישראל קמה לתחיה"; יום יום, גליון מס' 78. כותרתו: "לאטרון ודיר איוב בידי כוחותינו"; הארץ, גליון מס' 8729. כותרתו: "מתגשם חזון הדורות: קמה מדינת ישראל"; עיתון הצופה. כותרתו: "מדינת ישראל קמה – תחי!"; ידיעות ירושלים, יוצא לאור ע"י עתונאים בשביל קוראי "דבר", "הארץ", "הבקר", "המשקיף". כותרתו: "מדינת-ישראל קמה לתחייה"; ידיעות היום, גליון מס' 1089. כותרתו: Errichtung des Judenstaates [הקמת מדינת היהודים]; ועוד.
· שמונה עיתונים וכתבי עת שנדפסו בימים הסמוכים: ידיעות אחרונות, גליון מס' 3429, מיום ג' באייר תש"ח, 12.5.1948. כותרתו: "המנדט יתחסל בחצות ליל שבת"; אשמרת, גליון מס' (85) 17, מיום ד' באייר תש"ח, 13.5.1948. כותרתו: "יוכרז על הקמת המדינה ב-15 למאי 1948!". על גבי עמוד השער מודבקים ארבעה בולי "דאר עברי", חתומים בחותמת דיו: "תל-אביב, 16.5.1948"; קרננו, גליון ה', סיון-תמוז תש"ח [6-8.1948 בקירוב]. גליון ראשון לעצמאות מדינת ישראל; הפועל הצעיר, גליון מס' 34, מיום י' באייר תש"ח, 19.5.1948. בעמוד השער נוסח מגילת העצמאות והמנשר הראשון; הבקר, הוצאה לילדים, שנה חמישית, גליון מס' 37 (245), מיום י"א באייר תש"ח (20.5.1948). על השער מופיע איור צבעוני מאת איזה [איזה הרשקוביץ], והכיתוב: "המדינה היהודית קמה!"; קול ילדי עליית הנער, יוצא לאור אחת לחודש על ידי ובשביל ילדי עלית הנער בצרפת, גליון ז', מחודש איר תש"ח [1948]; ועוד.
מצורפים: דבר לילדי שארית הפליטה, מוסף ל"דאס ווארט", גליון מספר 9, מיום כ"א באייר תש"ט, 20.5.1949; "מדינה נולדת בעמוד הראשון, מסע עיתונאי לשבוע שבו הוקמה מדינת ישראל", חוברת בעריכת מרדכי נאור. הוצאת "המכון לחקר העתונות היהודית, בית העצמאות", תל-אביב, 2016.
רשימה מפורטת תשלח לכל דורש.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. סימני קיפול, כתמים, קמטים ופגמים (ברובם קלים). קרעים וקרעים חסרים, בעיקר בשוליים ולאורך קווי הקיפול, רובם משוקמים. עמודים חסרים בשלושה מהעיתונים. ייתכן שחסר העמוד הראשון בעיתון "הפועל הצעיר" מיום 19.5.1948.
"העתונים של שנת 1948 מהווים, כך דומה, קורפוס מיוחד במינו. הם מאפשרים לנו להציץ אל מעבר לכתפינו אל הימים ההירואיים ההם של שנת 1948, ואל הרוח שנשבה בישראל הלוחמת על חייה... ה'צייטגייסט' (רוח התקופה) עולה מבין העמודים" (מתוך: "מדינה נולדת בעמוד הראשון, מסע עיתונאי לשבוע שבו הוקמה מדינת ישראל במאי 1948" מאת מרדכי נאור, הוצאת "המכון לחקר העתונות היהודית", 1998, עמ' 2).
האוסף שלפנינו כולל:
· שבעה עיתונים מיום ההכרזה, ה' באייר תש"ח 14.5.1948: "יום המדינה", עתון משותף של עתוני הארץ; עתון המגן, גליון מס' 5. כותרתו: "מהחלטה – להגשמה"; מברק, עתון הערב, גליון מס' 126, כותרתו: "תם המנדט הבריטי, תוקם מדינה עברית"; ידיעות ירושלים, יוצא לאור ע"י עתונאים בשביל קוראי "דבר", "הארץ", "הבקר", "המשקיף", "הצפה", כותרתו: "המדינה היהודית תוכרז היום בצהריים"; ועוד.
· שלושה עיתונים ממוצאי שבת לאחר ההכרזה, ז' באייר תש"ח, 15.5.1948: מברק, עתון הערב. כותרתו: "קמה מדינת ישראל"; עתון העתונאים. כותרתו: "היום הראשון של מדינת ישראל"; "פני המנדט מהתחלתו ועד סיומו", מוסף מצוייר בהוצאת "ידיעות מעריב".
· אחד עשר עיתונים מיום ראשון שלאחר ההכרזה, ח' באייר תש"ח, 16.5.1948: דבר, עתון פועלי ארץ ישראל, גליון מס' 6946. כותרתו: "הוקמה מדינת ישראל"; הבקר, גליון מס' 3817. כותרתו: "מדינת ישראל קמה לתחיה"; יום יום, גליון מס' 78. כותרתו: "לאטרון ודיר איוב בידי כוחותינו"; הארץ, גליון מס' 8729. כותרתו: "מתגשם חזון הדורות: קמה מדינת ישראל"; עיתון הצופה. כותרתו: "מדינת ישראל קמה – תחי!"; ידיעות ירושלים, יוצא לאור ע"י עתונאים בשביל קוראי "דבר", "הארץ", "הבקר", "המשקיף". כותרתו: "מדינת-ישראל קמה לתחייה"; ידיעות היום, גליון מס' 1089. כותרתו: Errichtung des Judenstaates [הקמת מדינת היהודים]; ועוד.
· שמונה עיתונים וכתבי עת שנדפסו בימים הסמוכים: ידיעות אחרונות, גליון מס' 3429, מיום ג' באייר תש"ח, 12.5.1948. כותרתו: "המנדט יתחסל בחצות ליל שבת"; אשמרת, גליון מס' (85) 17, מיום ד' באייר תש"ח, 13.5.1948. כותרתו: "יוכרז על הקמת המדינה ב-15 למאי 1948!". על גבי עמוד השער מודבקים ארבעה בולי "דאר עברי", חתומים בחותמת דיו: "תל-אביב, 16.5.1948"; קרננו, גליון ה', סיון-תמוז תש"ח [6-8.1948 בקירוב]. גליון ראשון לעצמאות מדינת ישראל; הפועל הצעיר, גליון מס' 34, מיום י' באייר תש"ח, 19.5.1948. בעמוד השער נוסח מגילת העצמאות והמנשר הראשון; הבקר, הוצאה לילדים, שנה חמישית, גליון מס' 37 (245), מיום י"א באייר תש"ח (20.5.1948). על השער מופיע איור צבעוני מאת איזה [איזה הרשקוביץ], והכיתוב: "המדינה היהודית קמה!"; קול ילדי עליית הנער, יוצא לאור אחת לחודש על ידי ובשביל ילדי עלית הנער בצרפת, גליון ז', מחודש איר תש"ח [1948]; ועוד.
מצורפים: דבר לילדי שארית הפליטה, מוסף ל"דאס ווארט", גליון מספר 9, מיום כ"א באייר תש"ט, 20.5.1949; "מדינה נולדת בעמוד הראשון, מסע עיתונאי לשבוע שבו הוקמה מדינת ישראל", חוברת בעריכת מרדכי נאור. הוצאת "המכון לחקר העתונות היהודית, בית העצמאות", תל-אביב, 2016.
רשימה מפורטת תשלח לכל דורש.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. סימני קיפול, כתמים, קמטים ופגמים (ברובם קלים). קרעים וקרעים חסרים, בעיקר בשוליים ולאורך קווי הקיפול, רובם משוקמים. עמודים חסרים בשלושה מהעיתונים. ייתכן שחסר העמוד הראשון בעיתון "הפועל הצעיר" מיום 19.5.1948.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $50,000
כולל עמלת קונה
שבעה עשר מסמכים, כרטיסים ותצלומים מעזבונו של שלמה קדר (Kaddar), ממארגני וצלמי טקס הכרזת העצמאות. תל-אביב וירושלים, 1948-1953 (מרבית הפריטים משנת 1948).
הדיפלומט ואיש הציבור שלמה קדר (1913-1987) נולד בעיר הגרמנית מינסטר, בן למשפחה יהודית ליברלית. עוד בצעירותו נמשך לתנועות הציוניות שפרחו בגרמניה אותן השנים, ובשנת 1933 עלה לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער", והתקבל כחבר בקיבוץ נען. בתחילת שנות ה-40 הצטרף לשורות "ההגנה", מונה למדריך בכיר ושימש כמפקד בירושלים. ערב הכרזת המדינה, בשנת 1948, החזיק בתפקיד בכיר במזכירות הממשלה, ובתקופה זו היה מעורב בתכנון כמה מעמדים חשובים בתולדות ישראל: הטסת ארונו של הרוזן פולקה ברנדוט לרודוס, ארגון המצעד הצבאי הראשון של צה"ל ואירועים נוספים, אולם האירוע החשוב ביותר שהותיר בו את חותמו היה ונותר הכרזת העצמאות. במסגרת תפקידו זה, היה אחראי קדר על הכנת האולם ועיצובו, הדפסת נוסח המגילה למשתתפים ועל ארגון הטקס. עם גמר ההכרזה, היה זה קדר שנטל את הקלף נושא החתימות והפקידו בכספת בבנק א.פ.ק. ברחוב הרצל. לאחר קום מדינת ישראל פנה קדר לקריירה דיפלומטית, שימש כנציג בכמה מדינות וערים (פריז, בלגיה, צ'כוסלובקיה, פראג ומקומות נוספים) וכן מילא תפקידים בכירים בעיריית ירושלים. קדר נפטר ממחלת לב בשנת 1987, בגיל 73.
האוסף שלפנינו כולל מסמכים חשובים מארכיונו של קדר, הנוגעים למעמד הכרזת העצמאות והתקופה הסמוכה:
מסמכים ותצלומים ממעמד הכרזת העצמאות.
1. טיוטה של מגילת העצמאות, מודפסת במכונת כתיבה ומשוכפלת, עם ארבעה תיקונים בכתב-יד (כולם מופיעים בנוסח הסופי), ותיקון מעניין במכונת כתיבה: בפסקה מספר שלוש עשרה, העוסקת במוסדות הזמניים, נמחק הנוסח "תפעל מועצת המדינה הזמנית, ומוסד הביצוע" והוחלף בנוסח המדגיש את ההיררכיה שבין המוסדות: "תפעל מועצת העם כמועצה מדינית זמנית, ומוסד הביצוע שלה". [3] עמודים (מודפסים על שלושה דפים נפרדים).
2. "הכרזת מועצת העם, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948", חוברת ובה הנוסח הסופי של מגילת העצמאות. כפי הנראה, הוכנה שעות ספורות לפני ההכרזה בידי דורית רוזן, מזכירתו של זאב שרף, וחולקה למשתתפי הטקס (ראה: מרדכי נאור, 2014, "יום שישי הגדול, ה' באייר תש"ח", הוצאת "מקווה ישראל", עמ' 83). 3 עמ'.
3. כרטיס כניסה לאולם ההכרזה, על שם שלמה קדר, מיום 13.5.1948 (יום לפני הטקס). כולל את תמונתו, חותמת דיו של ה"הגנה" וחתימת הקצין המורשה.
4. הזמנה רשמית ל"מושב הכרזת העצמאות" מטעם "מנהלת העם", שנדפסה ביום 13.5.1948: "א. נ., הננו מתכבדים לשלוח לך בזה הזמנה למושב הכרזת העצמאות שיתקיים ביום ו', ה' באייר תש"ח... בשעה 4 אחה"צ באולם המוזיאון... אנו מבקשים לשמור בסוד את תוכן ההזמנה ואת מועד כינוס המועצה...".
5. "מועצת העם, מושב הכרזת העצמאות, תל-אביב, ה' באייר תש"ח (14.5.1948)" - כרטיס כניסה לטקס, על שם שלמה קדר. בצדו הפנימי משודכת פתקית עם מקום הישיבה: שורה חמישית, כיסא שלישי, אמצע.
6-13. שמונה תצלומים שחור-לבן ממעמד ההכרזה, אשר צולמו, כנראה, בידי שלמה קדר. התצלומים שונים מעט מאלו שצולמו בידי הצלמים המקצועיים שהוזמנו לטקס באופן רשמי (רודי ויסנשטין, בנו רותנברג, הנס פין ואחרים) והם מהווים תיעוד מקורי ושונה של המעמד: שני תצלומים של דוד בן גוריון מקריא את נוסח ההכרזה (שונים זה מזה); משה שרת ודוד בן גוריון לוחצים ידיים; גולדה מאיר חותמת על מגילת העצמאות; דוד רמז חותם על מגילת העצמאות; ישראל גלילי ומשה סנה במהלך הטקס; קהל נאסף בפתח בנין מוזיאון תל-אביב; צלמים ממתינים לסיום ההכרזה ברחוב. מודבקים על דפים עבים. מצורפת: תיקיית קרטון מקורית.
פריטים מהמשך פעילותו הציבורית של שלמה קדר.
1. הכנסת הראשונה, תעודת כניסה למשרדי הכנסת, על שם שלמה קדר. חתומה בחותמת דיו: "מדינת ישראל, הכנסת הראשונה, המזכירות". בשוליים העליונים מופיע רישום בכתב-יד – מקום הישיבה של קדר באולם.
2. כרטיס חבר ב"ועדת הבחירות המרכזית לאספה המכוננת" על שם שלמה קדר, מיום 23.1.1949. עם תמונתו, חותמת דיו של הועדה וחתימת-ידו של המזכיר הכללי, משה ברכמן.
3. מכתב מיום 18.12.1949, מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של מדינת ישראל, שנשלח מאת קצין מחוז ירושלים אברהם בירן (ברגמן), אל שלמה קדר בצירות הישראלית בפריז. חתום בחותמת דיו של הצירות.
4. מכתב ברכה מאת משה שרת לשלמה קדר, כתוב בכתב-יד על גבי נייר מכתבים רשמי של שר החוץ, מיום 13.7.1953.
סה"כ 17 פריטים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מקור: נרכשו במכירה פומבית, בן עמי אנדרס, ישראל, אפריל 1998.
הדיפלומט ואיש הציבור שלמה קדר (1913-1987) נולד בעיר הגרמנית מינסטר, בן למשפחה יהודית ליברלית. עוד בצעירותו נמשך לתנועות הציוניות שפרחו בגרמניה אותן השנים, ובשנת 1933 עלה לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער", והתקבל כחבר בקיבוץ נען. בתחילת שנות ה-40 הצטרף לשורות "ההגנה", מונה למדריך בכיר ושימש כמפקד בירושלים. ערב הכרזת המדינה, בשנת 1948, החזיק בתפקיד בכיר במזכירות הממשלה, ובתקופה זו היה מעורב בתכנון כמה מעמדים חשובים בתולדות ישראל: הטסת ארונו של הרוזן פולקה ברנדוט לרודוס, ארגון המצעד הצבאי הראשון של צה"ל ואירועים נוספים, אולם האירוע החשוב ביותר שהותיר בו את חותמו היה ונותר הכרזת העצמאות. במסגרת תפקידו זה, היה אחראי קדר על הכנת האולם ועיצובו, הדפסת נוסח המגילה למשתתפים ועל ארגון הטקס. עם גמר ההכרזה, היה זה קדר שנטל את הקלף נושא החתימות והפקידו בכספת בבנק א.פ.ק. ברחוב הרצל. לאחר קום מדינת ישראל פנה קדר לקריירה דיפלומטית, שימש כנציג בכמה מדינות וערים (פריז, בלגיה, צ'כוסלובקיה, פראג ומקומות נוספים) וכן מילא תפקידים בכירים בעיריית ירושלים. קדר נפטר ממחלת לב בשנת 1987, בגיל 73.
האוסף שלפנינו כולל מסמכים חשובים מארכיונו של קדר, הנוגעים למעמד הכרזת העצמאות והתקופה הסמוכה:
מסמכים ותצלומים ממעמד הכרזת העצמאות.
1. טיוטה של מגילת העצמאות, מודפסת במכונת כתיבה ומשוכפלת, עם ארבעה תיקונים בכתב-יד (כולם מופיעים בנוסח הסופי), ותיקון מעניין במכונת כתיבה: בפסקה מספר שלוש עשרה, העוסקת במוסדות הזמניים, נמחק הנוסח "תפעל מועצת המדינה הזמנית, ומוסד הביצוע" והוחלף בנוסח המדגיש את ההיררכיה שבין המוסדות: "תפעל מועצת העם כמועצה מדינית זמנית, ומוסד הביצוע שלה". [3] עמודים (מודפסים על שלושה דפים נפרדים).
2. "הכרזת מועצת העם, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948", חוברת ובה הנוסח הסופי של מגילת העצמאות. כפי הנראה, הוכנה שעות ספורות לפני ההכרזה בידי דורית רוזן, מזכירתו של זאב שרף, וחולקה למשתתפי הטקס (ראה: מרדכי נאור, 2014, "יום שישי הגדול, ה' באייר תש"ח", הוצאת "מקווה ישראל", עמ' 83). 3 עמ'.
3. כרטיס כניסה לאולם ההכרזה, על שם שלמה קדר, מיום 13.5.1948 (יום לפני הטקס). כולל את תמונתו, חותמת דיו של ה"הגנה" וחתימת הקצין המורשה.
4. הזמנה רשמית ל"מושב הכרזת העצמאות" מטעם "מנהלת העם", שנדפסה ביום 13.5.1948: "א. נ., הננו מתכבדים לשלוח לך בזה הזמנה למושב הכרזת העצמאות שיתקיים ביום ו', ה' באייר תש"ח... בשעה 4 אחה"צ באולם המוזיאון... אנו מבקשים לשמור בסוד את תוכן ההזמנה ואת מועד כינוס המועצה...".
5. "מועצת העם, מושב הכרזת העצמאות, תל-אביב, ה' באייר תש"ח (14.5.1948)" - כרטיס כניסה לטקס, על שם שלמה קדר. בצדו הפנימי משודכת פתקית עם מקום הישיבה: שורה חמישית, כיסא שלישי, אמצע.
6-13. שמונה תצלומים שחור-לבן ממעמד ההכרזה, אשר צולמו, כנראה, בידי שלמה קדר. התצלומים שונים מעט מאלו שצולמו בידי הצלמים המקצועיים שהוזמנו לטקס באופן רשמי (רודי ויסנשטין, בנו רותנברג, הנס פין ואחרים) והם מהווים תיעוד מקורי ושונה של המעמד: שני תצלומים של דוד בן גוריון מקריא את נוסח ההכרזה (שונים זה מזה); משה שרת ודוד בן גוריון לוחצים ידיים; גולדה מאיר חותמת על מגילת העצמאות; דוד רמז חותם על מגילת העצמאות; ישראל גלילי ומשה סנה במהלך הטקס; קהל נאסף בפתח בנין מוזיאון תל-אביב; צלמים ממתינים לסיום ההכרזה ברחוב. מודבקים על דפים עבים. מצורפת: תיקיית קרטון מקורית.
פריטים מהמשך פעילותו הציבורית של שלמה קדר.
1. הכנסת הראשונה, תעודת כניסה למשרדי הכנסת, על שם שלמה קדר. חתומה בחותמת דיו: "מדינת ישראל, הכנסת הראשונה, המזכירות". בשוליים העליונים מופיע רישום בכתב-יד – מקום הישיבה של קדר באולם.
2. כרטיס חבר ב"ועדת הבחירות המרכזית לאספה המכוננת" על שם שלמה קדר, מיום 23.1.1949. עם תמונתו, חותמת דיו של הועדה וחתימת-ידו של המזכיר הכללי, משה ברכמן.
3. מכתב מיום 18.12.1949, מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של מדינת ישראל, שנשלח מאת קצין מחוז ירושלים אברהם בירן (ברגמן), אל שלמה קדר בצירות הישראלית בפריז. חתום בחותמת דיו של הצירות.
4. מכתב ברכה מאת משה שרת לשלמה קדר, כתוב בכתב-יד על גבי נייר מכתבים רשמי של שר החוץ, מיום 13.7.1953.
סה"כ 17 פריטים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מקור: נרכשו במכירה פומבית, בן עמי אנדרס, ישראל, אפריל 1998.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $300,000
הערכה: $500,000 - $800,000
לא נמכר
הוצא מהמכירה
הקלטה יחידה, שלא פורסמה מעולם, של נאומו של מנחם בגין ביום ו' באייר תש"ח, יום לאחר קום מדינת ישראל.
במוצאי שבת, ו' באייר תש"ח (15.5.1948), ערבו של היום הראשון לעצמאותה של מדינת ישראל, נשא מנחם בגין נאום בתחנת הרדיו המחתרתית של האצ"ל, "קול ציון הלוחמת". בנאומו זה, המהווה מעין "הכרזת עצמאות" אלטרנטיבית לזו של דוד בן-גוריון, התייחס בגין לפירוק המחתרת, לצורך בצבא חזק ומאומן, למדיניות החוץ ההכרחית עם ארה"ב ובריה"מ, לשיבת ציון, ועוד, והתווה למעשה את קווי היסוד האידיאולוגיים של המפלגה שעמד להקים – תנועת החרות.
היה זה נאומו הפומבי הראשון של מנחם בגין מאז ירד למחתרת ושידורה האחרון של תחנת הרדיו "קול ציון הלוחמת" (בתום נאומו של בגין שונה שמה של התחנה ל"קול החרות").
מסיבות שטרם הובהרו, החליטו אנשיו של בגין לגנוז את הקלטת הנאום לאחר שידורו. נוסח הנאום המוכר כיום (נאום "השחר המאדים") מבוסס על טיוטה מוקדמת, שונה מהנאום ששודר.
ההקלטה שלפנינו נשמרה, על אף שהאמינו שאינה קיימת עוד, ומאפשרת האזנה לדבריו של אחד המנהיגים הבולטים בתולדות מדינת ישראל, כפי ששודרו בנאום נרגש לאזרחי ישראל עם קום המדינה.
בגין נחשב בחייו לנואם בחסד עליון. לאורך הקריירה הפוליטית שלו, נשא מספר נאומים שנחקקו בדברי ימי ישראל, ובהם הנאום נגד הסכם השילומים עם גרמניה, הנאום בעצרת הבחירות בשנת 1981 (נאום התגובה ל"נאום הצ'חצ'חים"), הנאום לאחר ביקור אנואר סאדאת בישראל ונאומים נוספים.
ההקלטה שלפנינו מהווה דוגמה לסגנונו הסוחף וכישרונו הגדול. על אף שלא נאם מול קהל אלא דיבר למיקרופון בלבד בחדר סגור, ניתן לשמוע היטב את הפתוס וההתלהבות בקולו וזאת בשונה מההקלטה שנעשתה לאחר שנים בה הוא מקריא את הנאום בצורה אינפורמטיבית בלבד.
בפתח הנאום, מופיעה מעין "הכרזה שנייה" על הקמת המדינה: "קמה מדינת ישראל, והיא קמה 'רק כך': בדם, באש, ביד חזקה ובזרוע נטויה, בייסורים ובקרבנות"; בהמשך, מתייחס בגין לצבא העברי והלוחם היהודי: "הצבא העברי יכול להיות ומוכרח להיות מן המאומנים והמשובחים בצבאות העולם... הרוח של לוחמינו מהי? את זאת הוכיח הנוער העברי כולו, הנוער של ההגנה, הנוער של לח"י, הנוער של אצ"ל... אשר שום דור מדורות ישראל, מבר-כוכבא ועד הבילויים, לא ראה כמוהו"; וכן לפירוק האצ"ל: "הארגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית... במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נשמע, כי חוקינו הם. ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא. רק תיזהר נא הממשלה העברית... שהיא עצמה לא תיצור... מחתרת חדשה".
לא פעם, חורג בגין מן הטקסט הכתוב לשם הדגשות, חזרות והרחבות, ובמקומות מסוימים אף מוסיף קטעים שלמים שלא נדפסו בגרסה שפורסמה עד כה - תפקידה של האם העברייה בהקמת הארץ: "בת ישראל הגיבורה, מי ימלל גבורותיך. ידוע ידענו את דמעותיך בלילות... חנה ושבעת בניה אינה עוד אגדה, את חנה, חנות לאלפים ולרבבות..."; סבלו ההיסטורי של העם היהודי: "מאורע כביר זה קם והיה אחרי שבעים דורות, שבעים דורות של פיזור, של פירוק נשק, של שיעבוד, של נדודים בלי סוף ורדיפות..."; תרומתה של ארצות הברית להקמת המדינה, ועוד.
סיפור ההקלטה שלפנינו
יומיים לפני נאומו של בגין ב"קול ציון הלוחמת", הגיע למטה האצ"ל בבית החולים "פרויד" בתל-אביב שליח מטעם בן-גוריון ומסר את בקשתו לראות את טיוטת נאומו של בגין, כפי הנראה, על מנת לתאם בין נאומי הכרזת המדינה של השניים. בגין הסכים תחילה לבקשה, אולם בעקבות התנגדות מצד חבריו במפקדת האצ"ל, נאלץ לבסוף למסור לשליח תשובה שלילית.
אירוע משמעותי זה אינו מתועד בספרות העוסקת בימי קום המדינה ולא בכתביו של בן גוריון. הוא מוזכר בקצרה רק בספרו של בגין, "המרד":
"הוחלט אצלנו, כי אם דבר הקמת הממשלה יפורסם ביום ששי, יובא גלוי הדעת של הארגון הצבאי הלאומי לידיעת הציבור למחרת היום, במוצאי שבת, ו' באייר תש"ח. אולם יום, או יומיים לפני כן הופיע במטה שלנו... שליח אישי של מר בן-גוריון וביקש להודיעני, כי יושב ראש הסוכנות היהודית מבקש לראות את טכסט הנאום אשר עמדתי לשדר. אפשר להניח – אולי אפשר גם להבין – כי למר בן-גוריון היו סיבות לגלות התענינות מוקדמת בגילוי-הדעת של הארגון הצבאי הלאומי. בקשתו נמסרה לי גם ברוח טובה. לי לא היו כל סיבות לכחד את עמדתנו בפני מי שעמד להיות ראש הממשלה הזמנית, על כן הסכמתי להמציא לו את טכסט הנאום לאחר שאכינו. אך חברי סברו כי אין הצדקה להסכמתי. קבלתי את דעתם. לשליחו של מר בן-גוריון ניתנה תשובה שלילית, אינני מצטער על כך. אני מצטער על עניין אחר הקשור בתוכן נאומי" ("המרד", מנחם בגין. הוצאת אחיאסף, תל-אביב, 2003, עמ' 504-505).
במוצאי שבת, ו' באייר תש"ח, בשעה שמונה בערב, ניגש מנחם בגין למיקרופון, ובשידור חי בתחנת הרדיו של האצ"ל, נשא בקול נרגש את נאומו לאומה. את הנאום הקריא מטיוטה שכתב מראש, אולם במהלך הנאום חרג מהנוסח הכתוב והכניס בו שינויים רבים ותוספות.
על-פי עדויות שונות, היה בגין מתוח ביום שידור הנאום. ייתכן והסיבה למתח לא היתה רק גודל המעמד, אלא גם עניינים אלו ואחרים הקשורים לתוכן הנאום. כפי הנראה, כעס בגין על שינויים שהוכנסו בנוסח שכתב מראש.
נאומו של בגין נחרט על גבי תקליטים במלואו, אך לאחר השידור הוחלט במפקדת האצ"ל לגנוז את ההקלטה ולפרסם בציבור רק את נוסח הנאום שכתב בגין לפני השידור. הנוסח נדפס בחוברת מטעם האצ"ל, וכארבע שנים מאוחר יותר אף נעשתה הקלטה חדשה של בגין כשהוא מקריא את הנאום פעם נוספת, על-פי הנוסח הכתוב. הסיבה לגניזת ההקלטה המקורית לוטה בערפל, וייתכן שהיא נוגעת לאותו עניין בתוכן נאומו של בגין עליו הביע את צערו בספרו "המרד" (ראה לעיל).
למעשה, נוסח הנאום ששודר ברדיו "קול ציון הלוחמת" לא זכה כלל לתיעוד ולא התפרסם עד היום. לפנינו עותק של נאומו המוקלט של בגין, כפי ששודר ברדיו, שנשמר על אף ההחלטה להשמיד את ההקלטה.
עותק זה הגיע בתחילת שנות ה-70 לידי אביו של הבעלים הנוכחי מידי אדם שהיה בין המפעילים של תחנת הרדיו בערב שידור הנאום. אותו אדם חשף בפניו את סיפור ההקלטה וביקש לשמור את זהותו בסוד ולא לפרסם את ההקלטה עד שיחלפו לפחות 20 שנים ממועד פטירתו של בגין. לפי עדותו של מקבל ההקלטה, כך סיפר לו האיש:
"אחרי הנאום, היה ויכוח והמפקד דרש שמה שיתפרסם בציבור יהיה רק הנאום שאותו כתב יומיים קודם. החברים קיבלו את דרישתו ומישהו החליט שאם כך, צריך לזרוק את התקליטים... ב-48 עשיתי משהו שהייתי חייב לעשות ואני לא מצטער, היה זה פשע אם זה היה נעלם. אז זה אצלי! כעבור ארבע שנים, כשיכולתי והיה אפשר, העתקתי את התקליטים למכונה עם סרט מנייר ורק אז נפטרתי מהם, כמו שהובטח אז. אף אחד מהחברים לא ידע שיש לי את ההקלטה... עד היום, אף אחד לא מזכיר את ההקלטה מ-48, כאילו שלא הייתה קיימת. אם הם היו יודעים שזה אצלי, היו משתגעים. בגלל זה, כל השנים, לא ישנתי טוב בלילה... קח את זה, תציל את מה שאתה יכול ושמור על זה, לדורות הבאים. עדיין על תספר על זה לאף אחד ורק עשרים שנים מלכתו של בגין, תעשה מה שאתה מבין, אבל תזכור, החברים שלו לא יאהבו את זה, אז אולי אפילו תחכה יותר".
ואכן, ההקלטה נשמרה בסוד במשך 32 שנים, ולבקשת חבריו הקרובים של בגין היא לא פורסמה במשך 12 שנים נוספות, אחרי שנודע להם על קיומה.
מנחם בגין ודוד בן-גוריון
היריבות בין דוד בן גוריון ומנחם בגין, מייסדי שתי מפלגות השלטון של מדינת ישראל, נודעה כאחת המרות והמכוננות בתולדות הארץ. בן גוריון, שרחש איבה ארוכת שנים לתנועה הרוויזיוניסטית, למד לראשונה על קיומו של בגין בשנת 1944, לאחר שהלה התמנה למפקד האצ"ל. בפגישה שנועדה להסדיר את היחסים שבין הפלגים באותה השנה, נתגלעו חילוקי דעות חריפים בנושא המאבק בבריטים, ומעט לאחר כישלונה נפתחה תקופת ה"סזון" – מבצע החקירה וההסגרה של אנשי האצ"ל בידי אנשי "ההגנה".
המתיחות שבין המנהיגים הגיעה לשיאה כחמישה שבועות לאחר קום מדינת ישראל, בפרשת "אלטלנה", שהייתה העימות הגלוי החריף ביותר בין כוחות צה"ל והאצ"ל. במוקד הפרשה עמדה האנייה "אלטלנה", שהגיעה לחופי הארץ כשעל סיפונה כ-940 עולים ומשלוח נשק גדול. בניגוד להוראת דוד בן גוריון, סירב מנחם בגין למסור את הנשק לידי צה"ל, והתעקש להעביר את חלקו לידי כוחות האצ"ל בירושלים.
בבוקר ה-22.6.1948 הורה בן גוריון לרמטכ"ל, יגאל ידין, "לעשות את כל הצעדים... למען הבא את האנייה לכניעה ללא תנאי", ולאחר אולטימטום קצר, הופגזה "אלטלנה" באש חזקה והחלה לעלות באש. מנחם בגין, שהיה על סיפון האנייה, הורה לאנשיו שלא להשיב אש בשום פנים, מתוך כוונה למנוע "מלחמת אחים".
לאחר הקמת מדינת ישראל לבשה היריבות בין השניים אופי פוליטי, ובמקביל, נקשרה ביניהם גם היכרות אישית. יחסיהם ידעו עליות ומורדות, אולם בסופו של דבר שינה בן גוריון את יחסו כלפי בגין לחלוטין, גילה כלפיו הערכה רבה ואף נהג להזמינו לפגישות אישיות כדי להחליף עמו דעות ורעיונות. ערב מלחמת ששת הימים, נסע בגין לשדה בוקר בכוונה לשכנע את דוד בן גוריון לשוב לראשות הממשלה, ובתום פגישתם זו אמר בן גוריון: "אילו היכרתי את בגין כפי שאני מכירו היום, היו פני ההיסטוריה שונים".
פגישתו של בגין עם שליחו של בן-גוריון לפני הכרזת המדינה מעלה את האפשרות שכבר ב-1948 נוצרה הזדמנות לשיתוף פעולה והיכרות בין השניים. ייתכן שאילו היה בגין נענה להצעה לחשוף את נאומו בפני בן-גוריון, היו נרקמים ביניהם יחסים פוליטיים שונים, ואולי אף היו נחסכות כמה מההשלכות ההיסטוריות של היריבות ביניהם.
נאומו של בגין ארך כחצי שעה. הנאום מורכב מעשרה קטעים, שנחרטו על גבי חמישה תקליטים, משני צידיהם, כשכל קטע נמשך כ-3 דקות, סה"כ כ-30 דקות. מאוחר יותר התקליטים הועברו לסליל הקלטה עשוי נייר דק, שנפגם עם הזמן, ובתחילת שנות ה-70 הועברו לסרט הקלטה מגנטי חדש, אשר גולגל בתוך גלגל המתכת המקורי בו היה סרט הנייר הראשון.
מצורפים:
1. אישור על העברת החזקה של ההקלטה לרוכש הפריט.
2. הקלטה דיגיטלית של הנאום.
3. תמלול הנאום המוקלט עם סימון התוספות וההחסרות ביחס לנאום שפורסם.
4. החוברת "דבר המפקד העליון של הארגון הצבאי הלאומי לעם בציון" (ירושלים, 1948).
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $3,000
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $4,000
כולל עמלת קונה
"היום הראשון של הדאר העברי". דף-מזכרת (Minister Sheet) עם תשעת הבולים הראשונים של מדינת ישראל, 16 במאי 1948.
תשעת בולי "דאר עברי", בערכים של 3, 5, 10, 15, 20, 50, 250, 500 ו-1000 מיל, מודבקים על דף-מזכרת רשמי, שבחלקו העליון נדפס הכיתוב "ז' אייר תש"ח 16.5.1948" ו"דאר עברי" ובחלקו התחתון "היום הראשון של הדאר העברי". חתומים בשש חותמות-דואר מתל-אביב מיום 16 במאי 1948.
דף-מזכרת זה מכונה Minister Sheet כיוון שחולק לשרים ולאח"מים. במהדורתו הראשונה נדפסו כ-40 עותקים בלבד, על נייר צהבהב עבה, והבולים הודבקו עליהם בין חצות לבוקר ה-16 במאי 1948. מאחר וכל הבולים הראויים למכירה כבר נשלחו לסניפי הדואר, השתמשו בדפים אלה בבולים ניסיוניים, או שניקבו בולים במיוחד בניקבוב קו 10, וכתוצאה מכך, על חלק מהדפים מופיעים בולים עם נקבובים נדירים במיוחד.
בעותק שלפנינו מופיעים הבולים 1000 ו-250 מיל בניקבוב נדיר, של 10X10; בול 15 מיל בניקבוב נדיר מאד, של ¾10; הבולים 50, 10 ו-3 מיל בניקבוב של 10X11; ובבולים 3, 50 ו-250 מיל נקבוב קו 10 בתחתית השובל (שאינו קיים בבולים הרגילים). נוסף על כך, בול ה-250 מיל נדפס על נייר צהוב דק.
דף 26X21.5 ס"מ. מצב טוב.
מצורפת תעודת מקוריות.
תשעת בולי "דאר עברי", בערכים של 3, 5, 10, 15, 20, 50, 250, 500 ו-1000 מיל, מודבקים על דף-מזכרת רשמי, שבחלקו העליון נדפס הכיתוב "ז' אייר תש"ח 16.5.1948" ו"דאר עברי" ובחלקו התחתון "היום הראשון של הדאר העברי". חתומים בשש חותמות-דואר מתל-אביב מיום 16 במאי 1948.
דף-מזכרת זה מכונה Minister Sheet כיוון שחולק לשרים ולאח"מים. במהדורתו הראשונה נדפסו כ-40 עותקים בלבד, על נייר צהבהב עבה, והבולים הודבקו עליהם בין חצות לבוקר ה-16 במאי 1948. מאחר וכל הבולים הראויים למכירה כבר נשלחו לסניפי הדואר, השתמשו בדפים אלה בבולים ניסיוניים, או שניקבו בולים במיוחד בניקבוב קו 10, וכתוצאה מכך, על חלק מהדפים מופיעים בולים עם נקבובים נדירים במיוחד.
בעותק שלפנינו מופיעים הבולים 1000 ו-250 מיל בניקבוב נדיר, של 10X10; בול 15 מיל בניקבוב נדיר מאד, של ¾10; הבולים 50, 10 ו-3 מיל בניקבוב של 10X11; ובבולים 3, 50 ו-250 מיל נקבוב קו 10 בתחתית השובל (שאינו קיים בבולים הרגילים). נוסף על כך, בול ה-250 מיל נדפס על נייר צהוב דק.
דף 26X21.5 ס"מ. מצב טוב.
מצורפת תעודת מקוריות.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,200
הערכה: $2,000 - $3,000
לא נמכר
שלשה מכתבים בכתב ידה של המשוררת זלדה [שניאורסון-מישקובסקי], ממוענים אל קרוב משפחתה - הנער דוד צבי הילמן, ואל משפחתו. [ירושלים, שנות ה-30-40 בקירוב].
מכתבים אישיים, רוויי איחולים וברכות חיזוק ואהבה. זלדה מכנה את הנער "דוד יקירי" וכותבת לו בעדינות ובנועם: "לא כתבתי לך כל הזמן אבל בלבי התפללתי לאשרך, אתה הענוג העמוק והדק, אתה הטוב באמת, הן נוצרת בשביל להעניק אושר ובשביל לקבל אהבה קדושה כשרה".
זלדה מפצירה בו "שרק לא תטעה... ותחשוב אחרת על עצמך", וכותבת כי "החטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו...".
היא חותמת את מכתבה במילים: "אהוב את הא-ל-ה-י שבך ואת כשרונותיך שהם טיפה ממקור הנצח, אני מאמינה בכוחותיך ובעתידך, שלך ממעמקים, זלדה".
במכתב אחר, שכנראה נשלח לכבוד חגיגת בר המצוה שלו, היא כותבת: "היום אתה כבר גדול, חזק ואמץ בחור. כל כך קשה להיות גדול. אנחנו ידידים דוד ואני מתפללת עליך עכשו כמו על עצמי, יתן לך א-ל-ה-ים לב טהור וחיי יצירה ברוכים. החיים יכולים להיות וצריכים להיות יקרים ומפוארים...".
בהמשך למכתב זה היא מוסיפה מכתב ברכות (בדף נפרד) "לך אמא דבורה".
מכתב נוסף מופנה "לסבתא לאמא ולאבא" ובו ברכות לרגל "השעה שדוד נהיה בה גדול": "עוד ועוד שולח לכם הלב ברכות, ברכות שלא נכתבות וחשובות כתפלות...".
המשוררת זלדה (שיינא זלדה) שניאורסון-מישקובסקי (1914-1984), בת למשפחת שניאורסון - משפחת אדמו"רי חב"ד. בהגיעה לגיל 11 עלתה לירושלים, יחד עם הוריה ועם סבה (אבי-אמה) רבי דוד צבי חן (מגדולי רבני חב"ד). זמן קצר לאחר הגיעם ארצה נפטרו סבה ואביה, והיא ואמה נותרו בארץ ללא משענת. תקופת היתמות הארוכה השפיעה רבות על שירתה. בשנת 1950 נישאה לחיים אריה מישקובסקי (בנו של רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי אב"ד קרינקי). במשך שנים התפרנסה מהוראה ונחבאה על הכלים. על אף שכתבה שירים וסיפורים עוד משנות נעוריה, קובץ שיריה הראשון התפרסם רק בשנת 1967, בהיותה בת 53. הקובץ גרף תשואות מיד עם צאתו לאור, והקנה למשוררת מעמד יוצא דופן בשירה העברית.
מקבל המכתבים: הנער דוד צבי הילמן (1926-2010), שהמכתבים שלפנינו נכתבו אליו ולכבודו. קרוב משפחתה של זלדה מצד אמו דבורה, שהיתה בת דודתה. לימים היה לתלמיד חכם מופלג וחוקר תורני נודע (ההדיר כמה מחיבורי הראשונים, מראשי מערכת הוצאת הרמב"ם במהדורת שבתי פרנקל, כתב מאמרים חשובים והוציא לאור את הספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו', ירושלים, תשי"ג).
[5] דף, [6] עמ' כתובים. 18.5 ס"מ, 25.5 ס"מ. מצב טוב. נקבי-תיוק. סימני קיפול. מעט כתמים.
מכתבים אישיים, רוויי איחולים וברכות חיזוק ואהבה. זלדה מכנה את הנער "דוד יקירי" וכותבת לו בעדינות ובנועם: "לא כתבתי לך כל הזמן אבל בלבי התפללתי לאשרך, אתה הענוג העמוק והדק, אתה הטוב באמת, הן נוצרת בשביל להעניק אושר ובשביל לקבל אהבה קדושה כשרה".
זלדה מפצירה בו "שרק לא תטעה... ותחשוב אחרת על עצמך", וכותבת כי "החטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו...".
היא חותמת את מכתבה במילים: "אהוב את הא-ל-ה-י שבך ואת כשרונותיך שהם טיפה ממקור הנצח, אני מאמינה בכוחותיך ובעתידך, שלך ממעמקים, זלדה".
במכתב אחר, שכנראה נשלח לכבוד חגיגת בר המצוה שלו, היא כותבת: "היום אתה כבר גדול, חזק ואמץ בחור. כל כך קשה להיות גדול. אנחנו ידידים דוד ואני מתפללת עליך עכשו כמו על עצמי, יתן לך א-ל-ה-ים לב טהור וחיי יצירה ברוכים. החיים יכולים להיות וצריכים להיות יקרים ומפוארים...".
בהמשך למכתב זה היא מוסיפה מכתב ברכות (בדף נפרד) "לך אמא דבורה".
מכתב נוסף מופנה "לסבתא לאמא ולאבא" ובו ברכות לרגל "השעה שדוד נהיה בה גדול": "עוד ועוד שולח לכם הלב ברכות, ברכות שלא נכתבות וחשובות כתפלות...".
המשוררת זלדה (שיינא זלדה) שניאורסון-מישקובסקי (1914-1984), בת למשפחת שניאורסון - משפחת אדמו"רי חב"ד. בהגיעה לגיל 11 עלתה לירושלים, יחד עם הוריה ועם סבה (אבי-אמה) רבי דוד צבי חן (מגדולי רבני חב"ד). זמן קצר לאחר הגיעם ארצה נפטרו סבה ואביה, והיא ואמה נותרו בארץ ללא משענת. תקופת היתמות הארוכה השפיעה רבות על שירתה. בשנת 1950 נישאה לחיים אריה מישקובסקי (בנו של רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי אב"ד קרינקי). במשך שנים התפרנסה מהוראה ונחבאה על הכלים. על אף שכתבה שירים וסיפורים עוד משנות נעוריה, קובץ שיריה הראשון התפרסם רק בשנת 1967, בהיותה בת 53. הקובץ גרף תשואות מיד עם צאתו לאור, והקנה למשוררת מעמד יוצא דופן בשירה העברית.
מקבל המכתבים: הנער דוד צבי הילמן (1926-2010), שהמכתבים שלפנינו נכתבו אליו ולכבודו. קרוב משפחתה של זלדה מצד אמו דבורה, שהיתה בת דודתה. לימים היה לתלמיד חכם מופלג וחוקר תורני נודע (ההדיר כמה מחיבורי הראשונים, מראשי מערכת הוצאת הרמב"ם במהדורת שבתי פרנקל, כתב מאמרים חשובים והוציא לאור את הספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו', ירושלים, תשי"ג).
[5] דף, [6] עמ' כתובים. 18.5 ס"מ, 25.5 ס"מ. מצב טוב. נקבי-תיוק. סימני קיפול. מעט כתמים.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,500
הערכה: $8,000 - $12,000
נמכר ב: $68,750
כולל עמלת קונה
לקט פריטים בנושא השיר "ירושלים של זהב", כולל דף עם מילות השיר בכתב ידה של שמר, תווי השיר בכתב יד, ועלון מודפס עם חתימתה של שמר.
השיר "ירושלים של זהב" נכתב בידי שמר לכבוד פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז (1967) בעקבות פנייתו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק אל מספר מלחינים – וביניהם שמר – ובקשתו לחבר שיר מיוחד העוסק בעיר ירושלים. שבועות ספורים לאחר ביצוע הבכורה של השיר בפסטיבל הזמר (במוצאי יום העצמאות) פרצה מלחמת ששת הימים, ובמברק ששיגר קולק אל שמר, כתב לה: "כל חיילי צה"ל המוצבים בירושלים וסביבתה וכל תושבי הבירה אינם פוסקים מלשיר את ירושלים של זהב. עם שינוי גבולותיה של העיר מבקשים כולם שתוסיפי בית עידוד לשיר".
שמר, אשר שהתה אותה עת בסיני עם להקה צבאית, שמעה ברדיו את חיילי צה"ל שרים את שירה והוסיפה בית חדש לשיר, בו הנגידה את האקלים שלפני המלחמה לזה ששרר אחריה. בעקבות כתיבת "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים ל"פזמונאית לאומית", והוא נחשב לאחד השירים העבריים האהובים ביותר בקרב יהודֵי העולם בכל הזמנים ומן המפורסמים ביותר.
נעמי שמר (1930-2004) חיברה פזמונים ושירים רבים אשר היו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. כאשר זכתה בפרס ישראל לזמר עברי בשנת 1983, כתבה ועדת השופטים, בין היתר, כי "שיריה... מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם".
1. דף בכתב ידה של נעמי שמר, עם מילות השיר "ירושלים של זהב", כולל הבית אשר נוסף לשיר לאחר מלחמת ששת הימים. [יוני 1967].
בתי השיר נכתבו בארבעה טורים, עם קווים המפרידים ביניהם, ובתחתית נכתב הפזמון.
עותק של השיר בכתב יד, הזהה כמעט לחלוטין לעותק שלפנינו, הוא זה אשר נדפס בידי שמר כגרסת כתב-היד המקורית והרשמית של השיר עוד במהלך חודש יוני 1967 (ראה להלן), ונראה כי שני העותקים נכתבו באותו זמן.
13.5X19.5 ס"מ. מצב כללי טוב. סימני קיפול. כתמי חלודה.
2. דף תווים, עם תווי הנגינה של השיר "ירושלים של זהב" כתובים בעפרון משני צדי הדף. בראש הדף מופיעה הכותרת "ירושלים של זהב – נעמי שמר" בכתב ידה של נעמי שמר. בשולי הדף מופיעות כמה הערות בכתב יד: "מנגנים אוקטבה יותר גבוה", "בסיום השיר שנוי", "או מצו, אותו אקורד".
24.5X17 ס"מ. מצב כללי טוב. קרעים קלים וקמטים. כתמים. סימני תלישה בשוליים השמאליים.
3. עלון מודפס עם מילות השיר "ירושלים של זהב" בעברית ובתעתיק לאותיות לטיניות. הוצאה עצמית – "כל הזכויות שמורות לנעמי שמר", דפוס אריאלי, תל-אביב, [יוני] 1967.
דף בריסטול מודפס, מקופל לשניים, עם צילום מילות השיר בכתב ידה של שמר (העותק המצולם בעלון זה זהה כמעט לחלוטין לעותק השיר המתואר לעיל, מס' 1), תוי הנגינה ותעתיק של מילות השיר (ללא הבית הנוסף) לאותיות לטיניות. בחזית העלון מופיעה חתימתה של שמר, בעט, מתוארכת ליום 13 ביולי 1967. בארכיון נעמי שמר שבספריה הלאומית קיים עותק של עלון זה עם הקדשה של שמר לאמהּ מתאריך 28 ביוני 1967, המעידה כי העלון נדפס זמן קצר לאחר כתיבת הבית הנוסף לשיר, במהלך חודש יוני.
עלון מקופל, 17X12.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים.
השיר "ירושלים של זהב" נכתב בידי שמר לכבוד פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז (1967) בעקבות פנייתו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק אל מספר מלחינים – וביניהם שמר – ובקשתו לחבר שיר מיוחד העוסק בעיר ירושלים. שבועות ספורים לאחר ביצוע הבכורה של השיר בפסטיבל הזמר (במוצאי יום העצמאות) פרצה מלחמת ששת הימים, ובמברק ששיגר קולק אל שמר, כתב לה: "כל חיילי צה"ל המוצבים בירושלים וסביבתה וכל תושבי הבירה אינם פוסקים מלשיר את ירושלים של זהב. עם שינוי גבולותיה של העיר מבקשים כולם שתוסיפי בית עידוד לשיר".
שמר, אשר שהתה אותה עת בסיני עם להקה צבאית, שמעה ברדיו את חיילי צה"ל שרים את שירה והוסיפה בית חדש לשיר, בו הנגידה את האקלים שלפני המלחמה לזה ששרר אחריה. בעקבות כתיבת "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים ל"פזמונאית לאומית", והוא נחשב לאחד השירים העבריים האהובים ביותר בקרב יהודֵי העולם בכל הזמנים ומן המפורסמים ביותר.
נעמי שמר (1930-2004) חיברה פזמונים ושירים רבים אשר היו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. כאשר זכתה בפרס ישראל לזמר עברי בשנת 1983, כתבה ועדת השופטים, בין היתר, כי "שיריה... מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם".
1. דף בכתב ידה של נעמי שמר, עם מילות השיר "ירושלים של זהב", כולל הבית אשר נוסף לשיר לאחר מלחמת ששת הימים. [יוני 1967].
בתי השיר נכתבו בארבעה טורים, עם קווים המפרידים ביניהם, ובתחתית נכתב הפזמון.
עותק של השיר בכתב יד, הזהה כמעט לחלוטין לעותק שלפנינו, הוא זה אשר נדפס בידי שמר כגרסת כתב-היד המקורית והרשמית של השיר עוד במהלך חודש יוני 1967 (ראה להלן), ונראה כי שני העותקים נכתבו באותו זמן.
13.5X19.5 ס"מ. מצב כללי טוב. סימני קיפול. כתמי חלודה.
2. דף תווים, עם תווי הנגינה של השיר "ירושלים של זהב" כתובים בעפרון משני צדי הדף. בראש הדף מופיעה הכותרת "ירושלים של זהב – נעמי שמר" בכתב ידה של נעמי שמר. בשולי הדף מופיעות כמה הערות בכתב יד: "מנגנים אוקטבה יותר גבוה", "בסיום השיר שנוי", "או מצו, אותו אקורד".
24.5X17 ס"מ. מצב כללי טוב. קרעים קלים וקמטים. כתמים. סימני תלישה בשוליים השמאליים.
3. עלון מודפס עם מילות השיר "ירושלים של זהב" בעברית ובתעתיק לאותיות לטיניות. הוצאה עצמית – "כל הזכויות שמורות לנעמי שמר", דפוס אריאלי, תל-אביב, [יוני] 1967.
דף בריסטול מודפס, מקופל לשניים, עם צילום מילות השיר בכתב ידה של שמר (העותק המצולם בעלון זה זהה כמעט לחלוטין לעותק השיר המתואר לעיל, מס' 1), תוי הנגינה ותעתיק של מילות השיר (ללא הבית הנוסף) לאותיות לטיניות. בחזית העלון מופיעה חתימתה של שמר, בעט, מתוארכת ליום 13 ביולי 1967. בארכיון נעמי שמר שבספריה הלאומית קיים עותק של עלון זה עם הקדשה של שמר לאמהּ מתאריך 28 ביוני 1967, המעידה כי העלון נדפס זמן קצר לאחר כתיבת הבית הנוסף לשיר, במהלך חודש יוני.
עלון מקופל, 17X12.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים.
קטגוריה
ציונות, שואה ושארית הפליטה, ארץ ישראל ומדינת ישראל
קָטָלוֹג