מכתב ארוך (כ-65 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", אל רבי יעקב שלמה היילפרין מרבני פרמישלן. [לבוב], אדר תרי"ב [1852].
תשובה הלכתית מעניינת, בענין פסילת שוחט בעיר פרמישלן. בתשובה דן ה"שואל ומשיב" בדיני עדות ובדיני דיינים, והוא משיב לכמה מכתבי שו"ת ופולמוס שנשלחו אליו בענין השוחט הנ"ל. בתשובה שלפנינו ניכר השילוב המעניין בהנהגתו של רבי יוסף שאול: מצד אחד תקיפות בעמידה על כבודם של דייני העיר ודאגתו הרבה להעמדת הכשרות על תילה, ומאידך ניכרת התחשבותו ורגישותו לדאוג לכבודו ופרנסתו של השוחט הנפסל ומשפחתו (ואף הוסיף בשורת הכתובת בקשה מיוחדת לדאוג שלא לקפח את התֶּשֶר של נושא האגרת).
בתשובתו כותב השואל ומשיב את מסקנתו הברורה שאסור לאותו שוחט להיות שו"ב בפרמישלן: "וע"כ השו"ב הלז... פסול היה לשחיטה בפרעמישלאן, ואיש הירא אלקים ימלט נפשו לבלתי לאכול משחיטתו, כי רק פגולים היא... אשר אף לפי הרבנים הגאונים המכשירים עכ"פ אינו בכלל ירא שמים וחסיד. יעוין שבת ק"כ וימצאו גדר החסיד וירא שמים האיך הוא, אף כי הרב האב"ד מכנהו בשם ירא שמים וחסיד, במח"כ [במחילת כבודו] האדם יראה לעינים כי עכ"פ אינו בכלל זה וכפי הגב"ע [הגביית עדות] אשר נגבה עליו הוא פסול לשחיטה בק' פרעמישלאן... וד' יודע כי בכל כחי הפכתי בזכותו וחפשתי צדדים למצוא לו זכות ולא מצאתי...".
בסיום המכתב מבקש ה"שואל ומשיב" מבני העיר לדאוג למצוא מקור מחיה אחר למשפחת השוחט: "קבלו בחמלתי על האיש הלז ובני ביתו, ובלי ספק טפלי תלו בו ואלה הצאן מה עשו, ע"כ חנונו אותם אתם רעים חביבים לתת לו איזה מחיה, עד כי ישוב ויתודה לפני ד' ועמו ויקבל עליו דברי חברות ולא ישוב לכסלה, אז יוכל למצוא מזון להחיות נפשו ונפש ביתו, אם בעיר הזאת או בעיירות אחרות. וצער גדול עליו כי בפתותו אבד לחמו... וטרם יברר כשרותו בגב"ע גמור הוא פסול מעתה אשר לא ישחוט עוד, כי גם זאת אני עושה מפני כי נכמרו רחמי עליו, אבל אין רחמים בדין ולא אעשה תורתי פלסתר, ומי ששמו אמת ינחני במעגלי אמת, כי רק אל האמת מגמתי וזאת כל כוונתי".
בשורות הכתובת נוספה הערה מעניינת בכתב ידו של רבי יוסף שאול, המבקש לשלם לשליח האגרת דמי תֶּשֶר: "...ימחלו ליתן לו איזה צ"ל שכר טרחתו" ["צ"ל" הם ראשי התיבות לכינוי היהודי של המטבע האוסטרי קרייצר, שהיהודים כינוהו "צעלמער", בשל שמו של המטבע הרומז לתמונת הצלב (ה"צלם") שעליו].
הגאון המפורסם רבי יוסף שאול נתנזון בעל "שואל ומשיב" (תקס"ח-תרל"ה), מגדולי גאוני גליציה. עוד בצעירותו חיבר יחד עם גיסו הגאון רבי מרדכי זאב איטינגא את הספרים הנודעים "מפרשי הים" על בבא קמא ו"מגן גבורים" על שו"ע אורח חיים. השיב תשובות לאלפים וחיבר ספרים רבים: שו"ת שואל ומשיב - ט"ו חלקים; דברי שאול על התורה, על הרמב"ם ועל השו"ע; ידות נדרים ועוד. משנת תרי"ז כיהן כרבה הראשי של קהילת לבוב, שהיתה הקהילה הגדולה והמרכזית בין קהילות גליציה. בפטירתו נספד ע"י רבי שלמה זלמן שפיצר (חתן החתם סופר) שאמר עליו: "גאון הגאונים רבן של ישראל... אשר אליו הריצו כל גדולי זמננו שאלותיהם בדבר הקשה... והיה קדוש מרחם ונתגדל בקדושה על התורה ועבודת ה'... וזה לפני כארבעים שנה שהפליג הגאון רבן של ישראל מורי חמי חתם סופר ז"ל בשבחיו וקראו 'גאון'...".
מקבל המכתב: הגאון רבי יעקב שלמה היילפרין (תקפ"ז-תרנ"ה) אב"ד דוניוב ופרימשלן. בנו של רבי דוב בריש הילפרין אב"ד פרימשלן. עמד בקשר הדוק עם רבי יוסף שאול נתנזון, ולפי תשובות רבות אליו המוזכרות בשו"ת שואל ומשיב, נראה כי היה מאנשי אמונו. מחבר קונטרס "יפה ענף" לתולדות משפחת היילפרין.
דף כפול. 21.5 ס"מ. 2 עמ' כתובים. מצב בינוני-טוב. פגעי בלאי בשולי הדפים. קמטים וסימני קיפול.
התשובה נדפסה עפ"י כתב יד זה בשו"ת שואל ומשיב מהדורה שביעאה (ירושלים, תשנ"ה), יורה דעה סימן ב', עמ' קח-קי [עם מעט שיבושי העתקה של כתב היד. לדוגמא, במקום המילים: "רק אל האמת מגמתי", נדפס שם: "אקבל האמת מגמתי"].

מכתב ארוך ומעניין בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב מוולוז'ין. "וולאזין" (וולוז'ין), תר"נ [1890].
נשלח לברלין אל הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, לרגל הגיעו לגיל 70 – "כי הגיע מעכ"ה לשנות האדם המעלה דוד המלך ע"ה". ברכות חמות בשפה מליצית: "כי יוסיף ה' לו שנות חיים ויחייהו וישמרהו וירצהו להחיות דגן בישראל, ולהפריח כגפן פעלים כהררי אל, והיה זכרו בקרב עמו כיין ההראל והאריאל". הנצי"ב משבח את פעליו ב"בית המדרש לרבנים" בברלין: "הנני ככל המון עם ה', אשר יודעים ומבינים כי הגדיל לעשות, לבנות ולנטוע במדינת פרייסין [גרמניה] ד"א של הלכה ומשכן כבוד ד' ועבודתו, והיה מעכ"ה מאיר ככוכבים, המאירים בחשכת הלילה לרבים. ע"כ הנני בברכה ותפלה, אשר ככה יעזרהו ה' לעשות עוד מסלות לאלקים, ואור זכות התורה יהי נר לרגלו, למשוך אחריו עם ה' בנחת ושובה...".
בחתימת המכתב מבקש הנצי"ב מרבי עזריאל הילדסהיימר לברך אותו עצמו: "ומברכותיו תבורך כן נפשי לשמור משמרת הישיבה, בימים שיש בהם חפץ לנוח בימי זקנה ושיבה. הנני ידידו העמוס בעבודה רבה, משא לעייפה, ולישועת ה' מצפה – נפתלי צביהודא ברלין".
הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג), מגדולי גאוני דורו, חתנו של הגאון רבי יצחק מוואלוז'ין וממלא מקומו בראשות הישיבה במשך עשרות שנים. אביו רבי יעקב ברלין ממיר (תקנ"ד-תרכ"ח) עלה לירושלים בשנת תרי"ד, והיה מראשי ומנהיגי קהילת ה"פרושים" בירושלים.
הנצי"ב מוואלוז'ין נודע בהתמדתו ובגאונותו הרבה. במשך עשרות שנים הנהיג ברמה, במסירות ובאהבה את ישיבת וולוז'ין, שהיתה "בית היוצר" המרכזי לגדולי התורה שפיארו את יהדות ליטא, רוסיה ופולין. באישיותו האצילית ובלמדנותו העמוקה והיסודית העמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי-עולם, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים. בנוסף לכך היה מעורב בהנהגת הציבור ודעתו היתה סמכותית ומכרעת בכל עניני הקהילות ברוסיה וליטא. כמו כן היה משיב תשובות בהלכה לרבנים רבים שפנו לקבל את הכרעותיו, במשך שנים אלו היה רגיל לחתום בכל מכתביו "העמוס בעבודה". חיבר ספרים רבים: "העמק שאלה" - חידושים על ה"שאילתות"; "העמק דבר" על התורה; שו"ת "משיב דבר"; חידושי הש"ס ופירושים על מדרשי ההלכה: מכילתא ספרי וספרא.
מקבל המכתב: הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"פ-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסויימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
נייר מכתבים רשמי. 25 ס"מ. 17 שורות בכתב ידו. מצב טוב-בינוני. כתמים וקמטים. פגעי בלאי קלים.

מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יעקב דוד רידב"ז. [צפת?], שבט תרס"ט [1909].
תשובה הלכתית ארוכה, בנוגע ל"היתר מאה רבנים" לאחד שאשתו "עוברת על דת". המכתב עצמו כ-27 שורות בכתב-ידו, עם כ-30 שורות של הוספות רבות, הכתובות בשוליים, בין השורות, ומעבר לדף.
בפתיחת הדברים כותב הרידב"ז בחריפות: "מה מאד קשה לי להזדקק בזמן הזה לדון דיני עוברת על דת יהודית בזה"ז שבעו"ה [בזמן הזה שבעוונותינו הרבים] נתרבה הפריקת עול וקלות ראש, אפילו בבנות הרבנים במדינת רוסלאנד, כמבואר באר היטב בחיבורי שו"ת בית רידב"ז בההקדמה, ולפ"ז יתבטל לגמרי החרגמ"ה ז"ל בזה"ז [החרם רבינו גרשום ז"ל בזמן הזה], ואילו לדון דיני עוברת על דת משה בזה צריך להיות כדינא דגמ'[רא]...".
הגאון הרידב"ז - רבי יעקב דוד ווילובסקי (תר"ה-תשרי תרע"ד 1845-1913), גאון מפורסם שכבר מימי צעירותו נודע כאחד מגדולי דורו. כיהן ברבנות בכמה מקומות, בהם בעיר סלוצק, בשיקגו ובצפת. היה רגיל לחתום בכינוי רידב"ז [שבתחילה היה פתרונו: "רינת יעקב דוד בן זאב", אך לאחר שחלה ונוסף לו השם רפאל, הרי פתרונו בראשי תיבות כפשוטו: "רפאל יעקב דוד בן זאב". ראה בהקדמתו לספרו שו"ת בית רידב"ז]. חיבר ספרים רבים אך פירושו המקיף על תלמוד ירושלמי הוא החשוב שבכולם, והוא מצורף מאז לרוב מהדורות הירושלמי. בעל נכדתו הוא גאב"ד לונדון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל ה"חזון יחזקאל".
תשובה זו נדפסה בשינויים (עפ"י כתב יד אחר, וללא ההוספות שמעבר לדף), בשו"ת כרם רידב"ז (ירושלים תשנ"ה).
[1] דף. 27 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב בינוני. כתמים וקרעים. הדבקות נייר דבק לא חומצי.

מכתב (כ-10 שורות) בכתב יד קדשו וחתימתו של רבינו "ישראל מאיר הכהן מראדין". [ראדין], אלול תרפ"ו [1926].
מכתב ברכות לשנה טובה, שנשלח לתל אביב אל הנגיד רבי דוד פוטאש [שהשתדל רבות לעזור לרבינו ה"חפץ חיים" בתכנית עלייתו לארץ ישראל].
"אל כבוד ידידי הנכבד המופלג, רודף צדקה וחסד מו"ה דוד פאטאש נ"י... לעת צאת השנה הנני להגיד בברכה... כי יחדש ד' עליו שנת חיים ושלום ברכה והצלחה בכל עניניו, ועיניו תחזינה בישועת ישראל והרמת קרן התורה, כחפצו וחפץ ידידו המברכו בכתיבה וחתימה טובה – ישראל מאיר הכהן מראדין".
הגאון הצדיק רבן של ישראל, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (תקצ"ז-תרצ"ג), שנודע שמו בישראל על שם ספרו הראשון "חפץ חיים", מייסד ישיבת ראדין ומחבר ספרי הלכה ומוסר רבים: "משנה ברורה", "שמירת הלשון" "אהבת חסד" ועוד עשרות ספרים. לפנינו מכתב מימי זקנותו, בהיותו כבן 90 בקירוב.
נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ומעט בלאי.

ספר שאלות ותשובות מהרי"ק, מאת רבינו יוסף קולון. ווארשא, [תרמ"ד] 1884.
בדף המגן הקדמי רישומי בעלות שהספר היה שייך לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה"חפץ חיים": "זה הספר שייך להרה"ג המפורסם ר' ישראל מאיר ב"ר ארי' זאב הכהן מעיר ראדין פלך ווילנא בעה"ב[!] ס' חפץ חיים"; "זאת הספר שייך להר"ר ישראל מאיר הכהן מראדין, אשר קנה אותו מאת איש אחד הרוצה בעלום שמו. דברי ידידו דשו"ט [דורש שלומו וטובתו] יצחק קאשאנער נ"י".
ספר זה הגיע מירושת הגאון רבי צבי יהודה אידלשטיין בן הגאון רבי ירחמיאל גרשון אידלשטיין אב"ד שומייאץ (תרכ"ב-תרע"ט), בעל "חידושי בן אריה", אשר קיבלוהו ממרן ה"חפץ חיים" עצמו. היה זה בזמן מלחמת העולם הראשונה כאשר גלה ה"חפץ חיים" עם ישיבת ראדין לעיר שומייאץ בפלך מינסק, ושם שהו כשנתיים וחצי. באותה תקופה היה רב העיר - רבי ירחמיאל גרשון - מקורב מאד אל רבינו החפץ חיים. בספרו "חידושי בן אריה" חלק ב' מופיעות מספר תשובות בעניני מקוואות ועגונה, אשר נשאל עליהם ה"חפץ חיים" וביקש מהרב אידלשטיין שישיב עליהם הלכה למעשה (עוד מסופר כי ה"חפץ חיים" אמר עליו כי הוא תלמידו של הגר"ח מבריסק לא רק בתורתו כי אם גם בצדקתו).
[1], ב-קטז, [1] דף. 32.5 ס"מ. נייר יבש. מצב בינוני-טוב. פגעי עש. בלאי וכתמי פטריה. שיקום מקצועי במילוי נייר, של דף המגן עם רישומי הבעלות. כריכת עור מפוארת.
מצורף מכתב אישור מהרב יצחק ישעיה ווייס שליט"א, המאשר כי "הספר מגיע מספרית הגאון רבי יעקב אידלשטיין זצ"ל, שבבית אביו הגאון רבי צבי יהודה זצ"ל האב"ד שומיאץ התאכסן מרן החפץ חיים בימי מלחמת העולם הראשונה, ובכלות המלחמה השאירם אצלו".