מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove letter filter letter
- and (107) Apply and filter
- מכתבים (102) Apply מכתבים filter
- יד (98) Apply יד filter
- כתבי (98) Apply כתבי filter
- manuscript (98) Apply manuscript filter
- signatur (98) Apply signatur filter
- וחתימות (93) Apply וחתימות filter
- יד, (93) Apply יד, filter
- manuscripts, (93) Apply manuscripts, filter
- גדולי (61) Apply גדולי filter
- rabbi (52) Apply rabbi filter
- chassid (44) Apply chassid filter
- luminari (41) Apply luminari filter
- ליטא (32) Apply ליטא filter
- lithuanian (32) Apply lithuanian filter
- החסידות (30) Apply החסידות filter
- גאוני (23) Apply גאוני filter
- וגליציה (23) Apply וגליציה filter
- ליטא, (23) Apply ליטא, filter
- פולין (23) Apply פולין filter
- galician (23) Apply galician filter
- lithuanian, (23) Apply lithuanian, filter
- polish (23) Apply polish filter
- חסידות (14) Apply חסידות filter
- המפורסמים (11) Apply המפורסמים filter
- תק (11) Apply תק filter
- שנות (11) Apply שנות filter
- ישראל (11) Apply ישראל filter
- הש (11) Apply הש filter
- הש'- (11) Apply הש'- filter
- ת"ק (11) Apply ת"ק filter
- 16 (11) Apply 16 filter
- 16th-19th (11) Apply 16th-19th filter
- 19 (11) Apply 19 filter
- centuri (11) Apply centuri filter
- famous (11) Apply famous filter
- th (11) Apply th filter
- torah (11) Apply torah filter
- book (9) Apply book filter
- chabad (9) Apply chabad filter
- earli (9) Apply earli filter
- edit (9) Apply edit filter
- generat (9) Apply generat filter
- includ (9) Apply includ filter
- of (9) Apply of filter
- past (9) Apply past filter
- print (9) Apply print filter
- rare (9) Apply rare filter
- the (9) Apply the filter
המכתב נכתב בחצות לילה "אור ליום ד' בטו"ב [=י"ט] אדר שני תקס"ה", וכפי שכותב רבי בצלאל בפתח מכתבו: "כחצות הלילה אשר רעיוני שטו ולקטו באמתחת ספרי קודש אשר לי בנדון השאלה אשר נשאל כבודו...". בהמשך מפלפל בדברי תורה ומפנה לספרים רבים, כנראה מספרייתו [שיטה מקובצת, שו"ת מהריב"ל, כנסת הגדולה, שו"ת מהר"מ אלשיך, שו"ת המבי"ט, שו"ת מהראנ"ח, שו"ת מהרי"ט].
לקראת סוף מכתבו כותב: "ולכן נראה לענ"ד לדינא להלכה ולמעשה שהדין עם השואל, וחיי ראשי לא לקפח ולא לנצח באתי, כי אם לברר האמת, ואין משוא פנים בדבר, והנני משביעו שאם ישיב שולחו דבר שישלח לו גם דברי אלה...".
בסיום המכתב, לאחר חתימת ידו ["הק' בצלאל ר"ב"], מבקש רבי בצלאל: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל".
למיטב בדיקתנו מכתב זה לא נדפס.
הגאון רבי בצלאל ר"ב [=רנשבורג] (תקכ"ב-תקפ"א), מגדולי דורו ומחכמי פראג. תלמידו המובהק של הגאון בעל "נודע ביהודה". בהקדמה לספרו 'הורה גבר' כותב רבי בצלאל על מורו ורבו: "מדי שבת בשבתו... לא מנעתי לשמוע תורה מפיהו". היה גם תלמידו של רבי ליב פישלס בפראג ולאחר מכן למד אצל רבי אלעזר קאליר בעל "אור חדש" מקעלין. ספרו "הורה גבר" הוא היחיד שזכה להדפיס בחייו. רבים מחיבוריו וחידושיו אבדו ברבות הימים, ובדור האחרון נדפס חיבורו "חכמת בצלאל - פתחי נדה", וקובץ מתשובותיו וחידושיו (ראה להלן). הגהותיו על הש"ס נדפסו במהדורת התלמוד שנדפסה בפראג, ולאחר מכן במהדורת ש"ס ווילנא, תחת השם "הגהות ר"ב רנשבורג". גם פירושו על הרא"ש - "שדה צופים" - נדפס במהדורות הש"ס.
הגאון רבי שמואל ליב קוידר בעל "עולת שמואל", אליו מופנה המכתב, היה אף הוא מגדולי התורה בפראג. רבי שמואל ליב היה רעו הקרוב וידיד נפשו של רבי בצלאל רנשבורג. רבות מן התשובות ששרדו מרבי בצלאל מופנות אליו. בפתח המכתב שלפנינו מכנהו: "ארי שבחבורה, שר התורה... עמיתי ורעי, גבר חכם בעוז זו תורה, הרב החריף והבקי מוהר"ר שמואל ליב נ"י".
רבי בצלאל קיבץ את תשובותיו יחד, ורק חלק קטן מתשובותיו שרדו. קובץ מתשובותיו נדפס בספר 'שו"ת וחידושי רבינו בצלאל רנשבורג' (הוצאת מכון ירושלים, תש"מ; וראה שם מבוא נרחב לתולדותיו מאת הרב יוסף בוקסבוים). רבות מהתשובות בקובץ הנדפס הן כאלה שנשלחו לידידו רבי שמואל ליב קוידר. באחת התשובות (שם, סימן כא) כותב רבי בצלאל לרבי שמואל ליב: "ואם נכון הוא קבעם על ספרך אחרי שאין דעתי לקבץ תשובות". גם בתשובה שלפנינו (שלא נדפסה בספר הנ"ל) מבקש רבי בצלאל מרבי שמואל ליב: "והי'[ה] אם יכנסו דברי אלה באזני'[ו] יקבעם על ספרו עולת שמואל". ואכן, בחיבורו "עולת שמואל" מביא רש"ל קוידר פעמים רבות דברי תורה והלכה בשם חברו רבי בצלאל רנשבורג, וכן מכתבים ממנו ואליו.
דף מקופל, [3] עמ' כתובים. 22.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.
כתב סמיכה לרבנות שניתן לרבי יעקב צבי פלייסיג תלמיד ה"חתם סופר". בתחילת הדברים הוא מציין "כי כבר סמך מ"ו הגאון האמיתי בעל חתם סופר זצ"ל את ידיו עליו בעודו בבחרות, והעיד עליו כי כבר מצאה ידו בתלמוד ובפוסקים וידיו רב לו לשדד עמקים ולדלות מים עמוקים... ומאז עד עתה הוסיף אומץ... ולא נכזבה תוחלת רבינו הגאון ז"ל...".
הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ"ה כיהן כאב"ד העיר אונגוואר. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי"ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל "רוח הקודש". בשנת תקצ"א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת"ס, והיה לו חדר מיוחד בביתו, בו היה נסגר מדי יום ומתפלל כשעה שלימה על אריכות חיי רבו החת"ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי נתגלה לו ברוח הקודש שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו ונתגלה לו בהקיץ כדמות "ספר תורה לבוש שחורים" (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה"כתב סופר" בהספדו על מהר"ם א"ש כותב כי היה "גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות" באותו הספד מביא ה"כתב סופר" את הסיפור על התפעלות אביו ה"חתם סופר" מגודל בקיאותו, עד ש"אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו..." (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל"ב).
מקבל הסמיכה רבי יעקב צבי פלייסיג (תקע"ח-חשון תרס"א), תלמיד ה"חתם סופר". חתן רבי מאיר אלמאש אב"ד מטרסדורף, וגיסו של רבי אשר אנשיל יונגרייז אב"ד טשענגער. משנת תרט"ו כיהן כאב"ד פריישטאט (Freistadt, כיום: גאלגוץ Hlohovec-Galgoc, סלובקיה), ומשנת תרל"ב ראב"ד בית הדין בעיר וינה.
מכתב זה נדפס בקובץ כרם שלמה, שנה ו, קונטרס ז, עמ' נד; וקטעים ממנו נדפסו בספר החתם סופר ותלמידיו (בני ברק, תשס"ה, עמ' רלד).
דף כפול. 21 ס"מ. כ-17 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו. מצב בינוני-טוב. קרעים בקפלי הנייר ובלאי.
הפריט הוצא מהמכירה.
מכתב קצר בחתימת ידו של הגאון רבי "רפאל כהן", אל ראשי קהילות אה"ו. [המבורג], אב תקמ"ד [1784].
מכתב אישור בו הוא מבקש ומאשר להעביר את כספי משכורתו על ידי משרתו: "שלו'[ם] שלו'[ם] כפולה לה"ה האלופי'[ם] הקציני'[ם] המופ'[לגים] דפק"ק אלטונא והמבורג יצ"ו. ימחלו מ"כ [מעלת כבודם] הרמה ליתן למשרתי מוכ"ז [מוציא כתב זה] סך שלשה מאות וחמישים שוק קורנט על שכירו'[ת] שלי. היו'[ם] יו'[ם] ד' י' אב תקמד"ל [תקמ"ד לפרט]. נא'[ם] רפאל כהן".
הגאון רבי רפאל הכהן מהמבורג (חשון תפ"ג-חשון תקס"ד 1722-1803), מגדולי גאוני הדור בזמן ה"נודע ביהודה", ה"שאגת אריה" והגר"א מווילנא. תלמידו המובהק של ה"שאגת אריה" ומרבותיו של רבי חיים מוואלוז'ין. כיהן ברבנות ובראשות ישיבה במינסק ובכמה ערים בליטא. בשנת תקל"ג עבר לכהן ברבנות פוזנא, ומשנת תקל"ו נתמנה לרבנות אה"ו (איחוד הקהילות: אלטונה, המבורג וונדסבק) בגרמניה. מספריו: "תורת יקותיאל", שו"ת "ושב הכהן", שו"ת "שאלת הכהנים תורה", "דעת קדושים" ו"מרפא לשון", ועוד. תולדותיו נדפסו בספר "זכר צדיק" (ווילנא, תרל"ט).
נולד לאביו רבי יקותיאל זיסקינד כ"ץ אב"ד ריגה ומדינת ליפלנד, ממשפחת הכהנים המיוחסים המכונים כ"ץ [כהן צדק. מצאצאי משפחה זו נמנו רבים מהכהנים המיוחסים בליטא, בהם: רבי זכריה מנדל כ"ץ אב"ד ראדין ורבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", רבי דוב כ"ץ ורבי דוד כהן "הנזיר"]. בגיל 12 כבר נמנה על תלמידיו של קרוב-משפחתו הגאון בעל "שאגת אריה", שכיהן אז כראש ישיבה במינסק, והיה מגדולי תלמידיו. כאשר עזב ה"שאגת אריה" את מינסק בשנת תק"ב נתמנה רבי רפאל לראש ישיבה על מקום רבו, והוא אך בן תשע עשרה. כיהן אח"כ ברבנות ראקוב (פלך מינסק), ובשנת תק"ז עלה על כס רבנות וילקומיר בה כיהן כעשר שנים "והרבה מופלגי תורה הסתופפו בצילו". משנת תקי"ז אב"ד בגליל העליון דמינסק. רבי חיים מוולאזין למד אצלו בימי נערותו (באחת מתשובותיו כותב רבי חיים מוולוז'ין: "אני הקטן שימשתי את הכהן הגדול נ"י בהיותו במדינתנו, ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא שמים". חוט המשולש, סימן ט). בתקכ"ג עלה על כס רבנות פינסק (ובאותה תקופה נפגש עם המגיד ממזריטש, ראה להלן). בשנת תקל"ג עבר לכהן ברבנות פוזנא, ובשנת תקל"ו עלה על כס רבנות ג' קהלות אה"ו, אותן ניהל קרוב לשלושים שנה בחכמה ובתקיפות. נודע במלחמתו עם תנועת ההשכלה של משה מנדלסון, ואף הטיל חרם "על כל איש אשר יקרא את התרגום אשכנזי להחומשים אשר כתב בן מנחם".
רבי רפאל הכהן היה נערץ על כל חוגי הציבור באותו דור (מלבד חוגי המשכילים שנלחמו בו והפיצו נגדו ספרי פולמוס וכתבי פלסתר), ולא היה מוכן להתערב במחלוקת המתנגדים והחסידים. עמד בידידות רבה עם הגאון רבי אליהו (הגר"א) מווילנא שהעריצו מאד, אך מאידך נפגש עם המגיד ממזריטש (על פגישה זו ועל יחסו לתנועת החסידות יש מסורות ושמועות שונות ומנוגדות - ראה: הרב י' מונדשיין, במאמרו "הרב ר' רפאל הכהן מהאמבורג ויחסו לחסידות", כרם חב"ד, תשנ"ב, חלק 4, עמ' 117-123; הרב ד' קמנצקי, במאמרו "הג"ר רפאל הכהן והגר"א", ישורון, כא, תשס"ט, עמ' תתמ-תתנז; הרב ד' אליאך, ספר "הגאון", ח"ג, עמ' 915-916 ובהע' 65 שם). רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ בעל "דקדוקי סופרים" כותב עליו: "והיה אוהב נאמן להגר"א אף שבסתר לבבו נטה מעט לדרכי החסידים ונסע להקביל פני הרב ר' בער במעזריטש..." (רנ"נ רבינוביץ, גליונות לספר שם הגדולים, ישורון, כג, אלול תש"ע, עמ' רעג - ראה שם את כל המשך הסיפור על ויכוחיו עם הגר"א בענין זה). מסורת חסידית מספרת כי התוודעותו לחסידות והביקור המפורסם, נעשו בעקבות ביקורו של רבי זושא מאניפולי, שהגיע אליו בשליחות רבו המגיד. לפי סיפור נודע, סירב רבי רפאל לבקשת הגר"א ששלח וביקש ממנו להצטרף ל"חרם" על תנועת החסידות (ראה הקדמת ספר בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' 10).
12X19 ס"מ. שלוש שורות בכת"י. מצב טוב.
מכתב דומה מיום י"א מרחשון תקמ"ה מופיע אצל: הרב ראובן דוב דסלר, שנות דור ודור, כרך ב', ירושלים תשס"ד, עמ' קצז-קצח.
בראש דף השער הקדשה בכתב-ידו וחתימתו של בן המחבר, רבי אשר אב"ד קרלסרוא (Karlsruhe), שנתנו במתנה (בשנת תקפ"ב? 1822) כפרס הצטיינות לתלמיד צעיר, שהצטיין בבחינתו ע"י רב העיר: "לאות וראי'[ה] שבימי'[ם] האלה העמדתי בכור הבחינה את ילדי עירינו פה מצאתי בתוכם גם הילד שעשועים כ' קאפיל נ"י מברוכסאל, תלמודו שגור בפיו ויודע להבין דברי חכמי'[ם] וחידושים בהלכה ותוס'. נתתי לו במתנה ספר נחמד הזה וחתמתי שמי יום ב' א"ח [אסרו חג] של פסח תקפב"ל – הק' אשר בן הגאון המחבר זלה"ה – החופ"ק קארלסרוא והגלילות יע"א".
הגאון רבי אשר גינצבורג-וואלרשטיין (תקי"ד-תקצ"ז), אב"ד וואלרשטיין ואב"ד קרלסרוא, היה מגדולי דורו, וכבר מימי צעירותו התכתב רבות בהלכה עם גדולי דורו, ה"נודע ביהודה", ה"הפלאה" וה"אור חדש". בן זקונים לאביו הגאון המחבר בעל "שאגת אריה" (תנ"ה-תקמ"ה), וגדול תלמידיו בישיבת מיץ. היה ידוע בחריפותו הרבה עד שאביו הגאון העיד על בנו "שיש לו שכל חריף בתורה יותר ממנו" (הסכמת רבי גדליה ממיץ תלמיד השאגת אריה, לספר גבורות ארי – ראה במסגרת).
כיהן כר"מ בישיבת מיץ ואח"כ בישיבת נידערווערן. לאחר פטירת אביו ה"שאגת אריה" הפצירו בו אנשי הקהילה שימלא מקום אביו כרבה של מיץ, אך הוא סירב בתוקף. משנת תקמ"ח בערך אב"ד וואלרשטיין, בה כיהן כ-25 שנה כרב המדינה. בשנת תקע"ט (1819) עבר לכהן ברבנות קהילת קארלסרוא וכרב ראשי של כל מדינת באדען.
מקים עולה של תורה, מורם ורבם של הרבנים החשובים בקהילות דרום-גרמניה (מחוזות באדן ובוואריה). רבו המובהק של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר", ושל רבי אלי' ווילשטעטר (ממלא מקומו ברבנות קרלסרוא), רבי אליהו הירש פרעגער אב"ד ברוכזול, ועוד.
בימיו נתמעט מאד לימוד התורה באשכנז ורבי אשר יצא להגן על כבודה להרביץ תורה ולהפיצה בקרב נערי ישראל, כמו שהוא כותב על עצמו: "...ולכן גדרתי בעדי ולא אצא, להחזיק בדקי דתינו הקדושה, להיות למשמרת לנערי בני ישראל, לכבוד ולתפארת אלו אשר יעמדו ואראה בעת בחינתם סימן ברכה במשנתם העולה יפה, אחלק להם כבוד ברבים בלי פרס לקרותם לתורה בשם 'החבר', אולי בזה תרב קנאת סופרים בין נערי בני ישראל" (קובץ בית אהרן וישראל, נ, עמ' קסו, בשם קובץ כרם שלמה, שנה ז, גליון ז, עמ' מד).
מתלמידיו בימי זקנותו היה מקבל המתנה שלפנינו: הגאון רבי יעקב קאפל משה הלוי לוונשטיין מברוכזול, שלימים כיהן כרבה של ק"ק גאיילינגען (Gailingen) והסביבה. בימי נעוריו למד בישיבת קרלסרוא אצל רבי פילטא אפשטיין, רבי אהרן עטלינגר ובנו רבי יעקב עטלינגר (בעל ה"ערוך לנר"). אח"כ למד ר' קאפל בישיבות רבני הערים מיינץ והאנוי, ובשנת תקפ"ה עבר ללמוד בישיבת ווירצבורג. בקובץ כרם שלמה (חשון תשמ"ב, עמ' נז) התפרסם מכתב בעל ה"ערוך לנר" (שכיהן אז כר"מ בישיבת אביו בקרלסרוא) אל רבי אברהם בינג ראש ישיבת ווירצבורג, בו הוא ממליץ על רעו רבי קאפל הנ"ל: "...ואנכי ידעתי את האיש הזה ואת שיחו, כי רוב ימי נעורינו היינו חברים בלמדו פה אצל כבוד אאמ"ו נר"ו, ותמיד מול חכמה ומדע פניו, ויגדל סעיפיהן על הישיבה דק"ק מיינץ ואצל הגאב"ד דק"ק האנוי, עד אשר היה לעץ רענן" (הובא במאסף ישורון, ח, אדר תשס"א, עמ' תשעט). לימים קיבל רבי יעקב קאפל כתב סמיכה לרבנות מאת רבו הראשון רבי אשר וואלרשטיין (ראה קובץ כרם שלמה, שנה ב, גליון ח).
[1], נב, נא-נו דף; מד; מח דף. 32 ס"מ. נייר איכותי ושוליים רחבים. מצב טוב, משתנה. קרע בראש דף השער (עם שיקום נייר עתיק). כתמים וכתמי רטיבות. מעט בלאי. קרעים בשולי כמה דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכה מקורית עם שדרת עור. בבטנת הכריכה מסמכים בכתב יד (הדפים הנ"ל לא הופרדו ולא נבדקו).
מאות דפים בכתיבה אוטוגרפית של מחבר, עם מחיקות והוספות רבות. חיבור שלם ומקורי מאת מחבר שלא זוהה על ידינו, המזכיר בתוך דבריו את עירו פרנקפורט דמיין. כפי הנראה, מדובר באחד מגדולי התורה בעיר פרנקפורט, בשנות הת"ק - בתקופת כהונתו של רבי פנחס הורוויץ בעל ה"הפלאה" כרבה של העיר.
סגנון החידושים מגוון, כולל גם חידושים על דרך הרמז: גימטריות רבות ועניינים על פי קבלה, ועוד. הכרך כולל חידושים על סדר התורה, מבראשית ועד הסוף; חידושים על משניות - סדר זרעים ומועד; חידושים על הש"ס - על מסכתות רבות; ביאורים על תהלים, מגילת אסתר, ועל ספרים נוספים בתנ"ך; ביאורים על הגדה של פסח; ועוד. בראש דפים רבים בספר מופיעה הכותרת "ליקוטים", ובהם חידושים שונים על התפילה, פיוטים ומנהגים, ועוד. במספר מקומות מזכיר הכותב את עירו פרנקפורט ואף מתעד את המנהגים בעיר וטעמיהם. לדוגמה, בדף קנא/1: "ובתנ"ך הנדפס פה פ"פורט מביא...". בדף קעו/2: "המנהג דקורין פרשת נרות דבפרשת בהעלותך ביום שמיני דחנוכה... וכאן בק"ק פראנקפורט לא נוהגים, משום...". בדף רסה/2: "כאן בפ"פורט הי' המנהג דביום השבת הי' מאחרין לכנוס לבית הכנסת עד שהי' קורין ק"ש אחר הזמן ג' שעות על היום...". בדף רעג/1: "פה פ"פ המנהג שלא לאמרו ככתוב על יד נביאך, והיינו משום...".
בין היתר מתעד המחבר (בדף קעז/2 ובדף רסה/2) מנהג ידוע בקהילות אשכנז, המכונה "יאהר'ס קדיש" [הקדיש של השנה], לנגן את ה"קדיש" בחג שמחת תורה עם כל ניגוני השנה: "טעם של המנהג דבשמחת תורה מנגנים כל ניגוני של שנה כולה נ"ל והיינו, מכיון..." (ראה על מנהג זה בספר מנהגי מהרי"צ הלוי [דינר, בני ברק תשע"ו], חלק א', עמ' שצד-שצה).
תיעוד נוסף של מנהג ייחודי אחר, "חמצדיגען ברכו" [ברכו של חמץ], לפיו שרים את ה"ברכו" של ערבית במוצאי חג הפסח בניגון של ימי הסליחות (דף קעז/1): "בליל מוצאי י"ט של פסח אחרון מנגנים ברכו בלשון נעימה והתעוררת[!] כמו בימי'[ם] נוראים, והיינו משום דמבואר הוא דחמץ הוא בדמיון יצהר"ע [יצר הרע], מש"ה מנגנים בנגון זה להיות עי"ז מתעורר, ולהיות מוזהר מן יצהר"ע [יצר הרע], ולאמץ לבבנו לעבודתו ב"ה" (ראה על מנהג זה בספר מנהגי מהרי"צ הלוי, חלק א', עמ' קעד).
בין דפי הכרך נמצאו מספר דפים בכתב-יד, טיוטות ורשימות שונות של חידושים. באחד הדפים רישום ארוך ומעניין, על יוזמת המחבר לתקן לוח. על פי רישום זה ניתן אף לתארך את תקופתו: "אנוכי הרואה בכל מוצאי שבת קודש שערורי'[ה] וערבובי'[ה] קבוצת תלתלים מדלת העם מקיימים בבית אלהי-ם נהלך ברגש, מתרגשים ומבהילים ודוחקים להקדים ולהתפלל תפלת חול, עשות חילולים תחת הילולים, במקום הספת[!] מחול לקודש, מבקשים הוספת קודש לחול, ואין גם אחד שעומד בפרץ לעמוד נגדם, באומרם, שכבר ראו כוכבי לילה, ובאמת ראיות האלה מטעת המה... על זאת נערתי חצני לעשות לוח בדקדוק גדול זמן זריחת וביאת השמש ועת עמוד השחר ובין השמשות ולילה מן כל ח' יום של כל ימי השנה שלהם 1800, וממנו תוכל לצייר ולשער על כל שנה ושנה שלהם, במה דהם מונין לחמה, דהלוך סיבובה בגלגולה שוה כל ימי עולם, ובאשתקד שנה שעברה כבר עשיתי פיתוחי לוח חותם על שנה 1799...".
בדפים האחרונים - מפתחות לתוכן כתב-היד שנעשו ע"י המחבר. בדף רפד/2 רישום בלועזית (חתימת המחבר?).
א-קמב, קמב-קנב, קנב-קעד, קעד-קעז, קעט-רפד דף (הדף הראשון ריק). סה"כ 285 דפים כתובים + [5] דפים בודדים. נייר איכותי. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מריחות דיו. בלאי בפינות בדפים שבתחילת הספר ובסופו, עם פגיעה בטקסט. דפים וקונטרסים מנותקים. כריכה מקורית, פגומה ומנותקת.
מצורפת חוות דעת מומחה על כתב היד.
כתבי-היד נכרכו כנראה בראשית שנות התק"צ. על הכריכה נכתב באותיות מוזהבות: "זרע יצחק - תולדות אברהם". הכרך מכיל חומר תורני והיסטורי רב ערך, מחכמי ופרנסי אמשטרדם בשנות הת"ק. להלן פירוט כללי של תוכנו:
· חידושי ש"ס וחידושי סוגיות. דרשות בהלכה ובאגדה: לסיומים, למעלת התורה והשלום, למועדים והספדים. אוטוגרף בכתב ידו של הגאון רבי יצחק איצק הלוי מלעמגא, מגדולי חכמי אמשטרדם, ואב"ד גרונינגען. אמשטרדם, [תק"ן בערך].
בדף פב/ב מוזכר "מאדמ"ו הגאון נר"ו" [יתכן שהכוונה לרבי שאול אב"ד אמשטרדם, או לבנו ממלא מקומו רבי יעקב משה לעוונשטאם].
[1], פח דף, [1 דף מפתחות]. כתב-יד אוטוגרפי של רבי יצחק מלעמגו.
· חידושי תורה ודרשות. זכרונות משפחתיים וקהילתיים. רשימות נימולים (פנקס מוהל). זכרונות והעתקות מסמכים ומכתבים בעניני ארץ ישראל. רשימות על מורו ורבו רבי יצחק מלעמגא. צוואות והספדים. בכתיבת יד "הרב הצדיק" רבי אברהם פרינץ מאמשטרדם (תקכ"ח-תרי"א), מראשי פרנסי הקהילה ומייסד הפקוא"מ, פקיד ומשגיח ראשי על כל עניני ארץ ישראל. [תק"ע-תר"ט, 1810-1849].
147 עמ' כתובים. כתב ידו של רבי אברהם פרינץ. (יתכן שחלק מהחתימות על העתקות המסמכים הן אוטוגרפיות – מקוריות - ולא של המעתיק).
הגאון רבי יצחק איצק (סג"ל) הלוי מלעמגו (תק"ח-תקס"א), מגדולי חכמי "בית המדרש עץ חיים" של ק"ק אשכנזים באמשטרדם, תלמיד רבי שאול אב"ד אמשטרדם ורע וידיד של בנו הגדול רבי יעקב משה. היה מגדולי ה"לומדים" הקבועים בבית המדרש, וכיהן כ"מגיד שיעור" וראש ישיבה. בשנת תק"ס עבר לכהן כרב אב"ד בעיר גרונינגען ואגפיה.
על עזבון כתבי ידו עברו תהפוכות רבות, ונכתבו על כך מאמרים וספרים רבים. חיבורו הגדול "תולדות יצחק" פירוש על התוספתא, שתלמידו רבי אברהם פרינץ (שכיהן אחרי רבו כמגיד שיעור וראש הישיבה) צירף דוגמא ממנו לספר "ליקוטי צבי" אמשטרדם תקס"ט, נעלם ונתגלה לציבור רק במכירות פומביות, תחילה בשנת תר"ל (1870) בבית המכירות פרידריק מולר באמשטרדם (פריט 944), בשלשה כרכים בתבנית פוליו, המכילים כ-1600 דף. בשנת תרמ"א (1881) הוצע שוב אותו כתב-יד למכירה כחלק מעזבונם של לוי גוטשלג וונפריד מהאג, בבית מכירות של ה"ג בום (פריט 156). בשנת 1900 בערך, הגיע כתב-יד זה לגנזי ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם.
בשנת 1965 הוציא מר י' אונדרוויזר (Joseph Onderwyzer) ספר באנגלית בשם "Mavoch" (מבוך), בו תיאר בצורה ציורית [ומוזרה] את חיפושיו ברחבי העולם אחר אותו כתב-יד של החיבור הענקי על התוספתא ועל גילויו ברשימה פנימית של ספרית ה"רוזנטליאנה" באמשטרדם. ספר זה עורר בשעתו פולמוס בעתונות ובכתבי העת. בסופו של דבר, בעקבות אותו פולמוס, התחיל צוות עורכים בהוצאת הפירוש. עד כה יצא כרך אחד על מסכת מגילה, ירושלים תשס"ב, בהוצאת "מכון אופק". בראש הכרך הובא מאמר ארוך לתולדות המחבר ותקופתו בבית המדרש באמשטרדם.
לפנינו גילוי על ראשיתו של ה"מבוך": בעמ' 76 במחברתו, מספר רבי אברהם פרינץ על רכישת כתב היד על ידו, במכירת עזבונו של רבי יצחק ב"ר מרדכי מלעמגו, בן אחותו של רבי יצחק. הוא מספר כי הוא זה שכרך את הספר בשלשה כרכים, "ובכל כרך רשמתי שמו באותיות מוזהבות", ומתאונן על כך שאין לו את האפשרות הכספית להוציא את כל הספר לאור. בעמ' 86 שנכתב בתקופה מאוחרת יותר חוזר ומספר רבי אברהם, כי לאחר שראה שאין ביכולתו להדפיס את הספר, כרך אותו בשלשה חלקים כדי שבני משפחת רבו יוכלו להגות בו (נראה שהחזיר את שלשת הכרכים לבני משפחתו של רבי איצק מלעמגו).
המחברת שלפנינו בכתיבת יד קדשו של רבי יצחק מלעמגו, איננה ידועה כלל, והיא תגלית בפני עצמה. רבי אברהם פרינץ כותב עליה בעמ' 86 ועל עוד מכתבים "אשר כורכו בספר הזה". כנראה, שהכרך שלפנינו לא הופיע באותן מכירות פומביות במאה ה-19 בהן נמכרו שלשת הכרכים האחרים של רבי יצחק מלעמגו.
בנוסף, ביומן זכרונותיו ודרשותיו של רבי אברהם פרינץ, אנו מוצאים פרטים חדשים על קורות ימי חייו של מורו ורבו המובהק, רבי יצחק מלעמגו, שלימדו תורה וגידלו בביתו כבן, לאחר שהתייתם מהוריו.
ליומן זכרונותיו של רבי אברהם פרינץ חשיבות רבה, שכן הוא חושף פרטים לא ידועים בקורות ק"ק אשכנזים באמשטרדם, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. ביניהם פרטים על השתלשלות יסוד ה"פקידים ואמרכלים" [פקוא"מ]. על פי הנכתב הדבר החל בעזבון של יהודי שהקדיש שליש ממנו לעניי ארץ הקודש. יורשיו בקשו למנוע את קיום הצוואה, אך רבי אברהם יחד עם רצ"ה לעהרן פעלו לגביית העזבון, ומתוך כך השתלשלה הקמת הפקוא"מ (עמ' 81-82).
העתקת מסמכי הפקוא"מ הנמצאים פה אף היא איננה ידועה, שכן בספר "אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם", ירושלים תשכ"ה, התפרסמו רק האגרות שנשלחו מאמשטרדם לירושלים, ואילו לפנינו נמצאים העתקי האגרות שנשלחו מארץ ישראל לאמשטרדם. החומר לא נבדק עדיין כראוי, רק נציין מעט מתוכן המכתבים: מכתבים בחתימות רבי טוביה ב"ר שלמה, ר' נתן נטע ב"ר מנחם מנדל, ר' אברהם שלמה זלמן שפירא (צורף) וחתנו רבי אריה ב"ר ירחמיאל גזבר ונאמן. מכתבי רבני חברון, טבריה וירושלים.
מכתב מליוורנו ובו העתק אגרת תלמיד הגר"א, רבי ישראל משקלוב, לרבי שלמה זלמן צורף, בענין השליחות לחיפוש עשרת השבטים (מכתב זה הוא גילוי חדש בפרשה עלומה זו - ראה מאמר ד"ר אריה מורגנשטרן, סיני, ק', עמ' תקנב-תקנד).
רבי אברהם פרינץ כתב במשך השנים בכרך זה רשימות דברי תורה ודברי מוסר, הספדים על צאצאיו שנפטרו על פניו, צוואה שכתב בגיל 60 ובגיל 64. בעמ' 86 נרשם ש"בסיון תקצ"ח הגעתי לכלל שבעים לאורך ימים טובים". בצוואה משנת תר"ט נרמז על כך שהוא בן 80 (עמ' 119), כך שיש לפנינו עדות על זמן לידתו בשנת תקכ"ח או תקכ"ט. ר' אברהם פרינץ נפטר בשנת תרי"א (1851).
סה"כ כ-200 דף (חלקם ריקים). 19.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי, מצב טוב מאד. כריכת עור מקורית עם כיתוב ועיטורי זהב, במצב טוב מאד, שיקום קל של הדבקת קרע בגב הכריכה. אקס-ליבריס.
תשובה בדברי תורה בסוגיית "ביקור הקרבן" וענינים נוספים, שנשלחה "לחתני הרב נ"י" [כנראה, לחתנו רבי ישראל מאיר פריימן אב"ד פילעהנע – ראה להלן], והוא חותם בסופו "כ"ד חמיך הקטן יעקב".
ה"ערוך לנר" מעתיק לו מ"ליקוטיו" למסכת פסחים [ספר חידושיו על הש"ס]: "...כן כתבתי בלקוטי. ומזה תראה חתני נ"י כי כוונתי לדבריך ויפה כתבת ובפרט בהקושיא... שהוא באמת קושיא עצומה ושמעתי אותה זה איזה שנים מת"ח א' מקעניגסבערג (שמו כעת נשכח ממני)...".
המכתב ללא תאריך, אך בתוך הדברים מציין ה"ערוך לנר" ספרים חדשים שנדפסו בשנים תרכ"א-תרכ"ח. הוא מביא את דברי הנצי"ב בספרו "העמק שאלה" על השאילתות: "מה שכתבת שמהשאלתות ראי'... כן כתב ג"כ הפי' העמק שאלה מהגאון אב"ד דק"ק וולאזין נ"י הנדפס מחדש על השאלתות..." [השאילתות חלק בראשית שמות, נדפס בשנת תרכ"א]. והוא מביא את חידושי הר"ן על מסכת שבת שנדפס "כעת" בווארשא: "שזה איזה שנים כתבת לי פי'[רוש] מתניתין דשבת על... והבאת ראי'[ה] מירושלמי נגד פי' רש"י, וישר בעיני הפי'[רוש] מאוד, וכתבתיו אז לר"ע לעהרען נ"י [רבי עקיבא לעהרן מאמשטרדם] בשמך, וכתב לי ששמע פי' זה בשם הגר"א ז"ל, ושוב ראיתי מהגאב"ד דק"ק לעמבערג נ"י [בעל ה"שואל ומשיב"] בהסכמה שנתן לפי' בן הגאב"ד דק"ק ווירצבורג נ"י על הערוך [ספר למוד ערוך, לרבי שלמה במברגר], שהזכיר ג"כ פי'[רוש] זה והלעיג עליו. אמנם כעת נדפס בווארשא פי' הר"ן על שבת... ומצאתי שם פי'[רוש] זה בשם רבינו יהונתן ז"ל, ושוב הביא פי' רש"י וסיים 'והראשון עיקר'. נזכרתי עתה בזה, באשר שזה מקרוב כתב לי חתני וגיסך הרב מ"ה זלמן כהן נ"י פי' זה ששמע מלמדן אחד וכתבתי לו כנ"ל..." [ספר חידושי הר"ן על שבת, נדפס בוורשא שנת תרכ"ב, והסכמתו הנ"ל של רבי יוסף שאול נתנזון אב"ד למברג, נדפסה בספר "למוד ערוך" על מסכת שבת, פיורדא, תרכ"ח].
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב, 1789-1872, אוצר הרבנים 9805), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים.
בשנת תקפ"ח בערך נתמנה כראש ישיבה ורב ב"קלויז" בעיר מנהיים, ובשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה. רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר מדייני המבורג; רבי אליהו מונק מדייני אלטונה ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם.
מחבר הספרים: "ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים. כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רט"ז; ח"ג, פ"ז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
מקבל המכתב שלפנינו הוא כנראה חתנו הגאון רבי ישראל מאיר פריימן (תק"צ-תרמ"ד), אב"ד פילעהנע ואוסטרובה (מחוז פוזן), מחבר ספר "ענפי יהודה" על ספר "והזהיר". התכתב רבות עם חמיו ה"ערוך לנר" בסוגיות שונות, וחלק מאותן התכתבויות נדפסו בשו"ת בנין ציון, בעיקר בחלק השלישי במהדורה החדשה של "ליקוטי תשובות - בנין ציון" (הוצאת "דבר ירושלים", ירושלים, תשס"ב). תשובה זו שלפנינו לא נדפסה במהדורה החדשה של בנין ציון. אולם באותה מהדורה מופיעה תשובה אחרת שנשלחה לרבי שלמה במברגר, בחודש אלול תרכ"ח (שו"ת בנין ציון, חלק ג' - ליקוטי תשובות, סימן קכא), ובה ביקורת והשגות על דברי ה"שואל ומשיב" בהסכמתו הנ"ל לספרו של הרב במברגר, שנדפס באותה שנה. מתוך אותה תשובה מתברר כי קודם לכן התכתב הערוך לנר עם חתנו רבי ישראל מאיר פריימן בענין זה, וקטעים מאותה התכתבות שלפנינו מובאים באותה תשובה. מסתבר אם כן, שמקבל המכתב שלפנינו הוא חתנו רבי ישראל מאיר פריימן הנ"ל, והמכתב שלפנינו נכתב לפני חודש אלול תרכ"ח.
[1] דף. 21 ס"מ. 2 עמ' כתובים, כ-40 שורות. נייר מכתבים דק וכחלחל, מצב טוב. קמטים וכתמים קלים.
ששה-עשר הדפים בכתב היד שלפנינו, כוללים את פירושי רש"ר הירש: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק יט, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק יב; ואת תרגום הפסוקים לגרמנית: החל מפרשת נשא פרק ו פסוק כב, עד פרשת בהעלותך פרק י פסוק כח.
אוטוגרף המחבר, עם מחיקות והוספות. 32 עמ' גדולים בכתב-יד צפוף וקטן. עיקרו של הטקסט הוא הפירוש הארוך של רש"ר הירש. בשולי הגליונות מסביב: תרגום פסוקי התורה לגרמנית. הגליונות מכילים גם הוספות ותיקונים לפירוש. [נוסח הספר המודפס תואם לתיקונים, וכנראה זו המהדורה המוגהת של הפירוש כפי שנמסרה לדפוס בשנת תרל"ו (1876). בכתב היד מופיעות הדגשות, שהודגשו גם בספר המודפס]. החיבור יצא לאור בחיי המחבר בפרנקפורט בין השנים תרכ"ז-תרל"ח, ואח"כ נדפס במהדורות רבות, ובכמה שפות.
הגאון הצדיק רבי שמשון ב"ר רפאל הירש - הרש"ר הירש (תקס"ח-תרמ"ט 1808-1888), מנהיגה הגדול של היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומייסד ה"קהילות הנפרדות". תלמיד החכם ברנייס מהמבורג, ורבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" מאלטונה. מגיל 22 החל לכהן ברבנות באולדנבורג, בעמדין ובניקלשבורג. בשנת תר"י נקרא ע"י אחת-עשרה המשפחות החרדיות בפרנקפורט דמיין לעמוד בראש הקהילה החרדית החדשה "עדת ישורון". הרש"ר הירש היה הראשון לעמוד בפרץ מול ההידרדרות המהירה של יהדות גרמניה, והקים מחדש בעשר אצבעותיו את היהדות האורתודוקסית בגרמניה. סמכותו ההלכתית והתורנית, הקנתה לו את המעמד הבלתי מעורער של מנהיג היהדות הדתית במערב אירופה. פעל רבות לביסוס קהילות נפרדות בערים שונות ברחבי גרמניה, וחינך דור שלם לתורה ולמצוות, באמצעות דרשותיו, ספריו ומאמריו ("אגרות צפון", "חורב" ועוד), שנאמרו ונכתבו במקורם בגרמנית, ועד היום נדפסו ונדפסים במהדורות רבות, בתרגומים לעברית ולשפות אחרות.
גולת הכותרת של חיבוריו הוא פירושו הגדול לתורה, הכולל רעיונות הגות עמוקים של מחשבת אמונה ומוסר. יצירה המשמשת עד היום לבסיס רעיוני לספרי הגות ולדרשנים רבים. חיבורו זה עוסק בפרשנות המקרא עפ"י דברי חז"ל והפרשנים הראשונים, בשילוב רעיונות מקוריים של המחבר, על חובת האדם בעולמו, כאשר בבסיס הדברים עומדת ידיעה עמוקה בתורת הנסתר - "הגם שאינו מזכיר כלל ספרי קבלה בפירושו, מ"מ כבר גילו דעתם יודעי ח"ן שפירושו לחומש הושפע עמוקות מספר הזוהר..." (שמש מרפא, ניו יורק תשנ"ב, עמ' שח-שט). לפי עדות עד-ראיה, במחברות ההכנה לפירוש נמצאו מובאות רבות מספרי הזוהר (שמש מרפא, שם עמ' שט – כתב היד שלפנינו הוא מהמהדורה הערוכה לדפוס, בה הושמטו ציוני המקורות למובאות אלו). בפירושיו הנוגעים סוגיות הלכתיות ניכרת ידיעתו הבהירה והמקיפה בכל סוגיות הש"ס, כולל עניני קדשים וטהרות. מסופר כי ה"כתב סופר", שנפגש איתו בימי צעירותו, התפעל מלמדנותו הגדולה ומהיקף ידיעתו בש"ס ופוסקים, ואמר: "...על איזה ענין שדברנו בכל מקום בש"ס ופוסקים היתה שגורה בפיו" (שמש מרפא, עמ' רצ). בהסכמות ספר השו"ת שלו "שמש מרפא" (ניו יורק, תשנ"ב) כותבים גדולי דורנו על חשיבות חיבורי הרש"ר: "חיבוריו המפורסמים, אשר בכולם היתה מגמתו להראות גודל ואמיתת תורתינו הקדושה... ולהעמיד הדת מבלי לזוז בשום שינוי ממסורת אבותינו ורבותינו" (לשון הגרא"מ שך בהסכמתו שם); "גאון המחשבה, גדול העצה ורב העלילה להעמיד הדת על תלה" (לשון הגרי"ש אלישיב בהסכמתו שם).
[16] דף, כתובים משני צידיהם. 28-29 ס"מ. נייר דק ואיכותי, חלק מהדפים על נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים ושפיכות דיו. קרעים ובלאי עם מעט פגיעה בטקסט. ללא כריכה.
בשולי המכתב, תחת חתימתו, הוטבעה גם חותמת-השעוה של רבי עזריאל הילדסהיימר.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט), מגדולי דורו, תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסוימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה.
מקבל הסמיכה: הגאון רבי מאיר הלוי אויסטרליץ (נפטר תרע"ג), כיהן כדיין באייזנשטאט ואב"ד אבאני ועפעריעש. בנו של הדיין באייזנשטאט רבי בנימין זאב וואלף הלוי אויסטרליץ, וחתן הגאון רבי יחזקאל משה פישמן אב"ד מישקולץ.
דף כפול, 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים.
נשלח אל השר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית, יחד עם ספר תפארת ישראל על סדר קדשים [שנדפס בקניגסברג 1850]. המכתב פותח בברכת "שנת ברכה והצלחה", ומסיים: "...דברי מאהביכם ומוקיריכם המברך אתכם בברכת השנים ובגמר חתימה טובה עם שמחת יו"ט – הקטן ישראל ליפשיץ".
בגוף המכתב מודה רבי ישראל למשפחת מונטיפיורי על השתתפותם בהוצאת הספר ומציין שהזכיר את שמות השר ואשתו לברכה, בשערי הספרים: "הנני מקריב לכם בזה את ספרי סדר קדשים אשר חנני ד'... הביטו וראו נכבדי את שמותיכם לברכה עליו... על השער... וזכות התורה הקדושה... וזכות לומדי בספרי הקדוש הזה יעמוד לכם זוג הנכבד, והיה זכרכם לברכה בקרב הארץ מקצה נהר ריין עד גבול רוסי' וטורקי', אשר עד שם - התהלה לאלדי ישראל – נפוצו ספרי אלו, וכזוהר הרקיע יאירו כמאורות שמכם על שערי תפארת ישראל...".
הגאון רבי ישראל ליפשיץ (תקמ"ב-תרכ"א), נודע בחיבורו הגדול "תפארת ישראל" על ששה סדרי משנה, שהתקבל בכל תפוצות ישראל ונדפס במאות מהדורות עד ימינו. בן הגאון רבי גדליה ליפשיץ בעל "רגל ישרה" ונכד הגאון רבי ישראל ליפשיץ אב"ד קליווא. גאון מופלא, מגדולי יהדות אשכנז. ישב כל היום ועסק בתורה, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין תחת מעילו העליון, ונודע כאיש קדוש וירא-אלוקים. שימש ברבנות יותר מיובל שנים, בקהילות דעסוי, דאנציג ועוד. מלבד חיבורו "תפארת ישראל" על המשנה, חיבר עוד חיבורים רבים, של דרשות, חידושים ופסקי הלכות.
דף כ-27 ס"מ. כ-24 שורות בכתב ידו וחתימתו, בכתיבה קליגרפית נאה. נייר מכתבים תכלכל-אפרפר דק. מצב בינוני-טוב. קרעים וקמטים. הדבקות נייר דבק.
לפנינו מסמך של חבורת לימוד תורה בוולוז'ין, בה פעל והשתתף בן העיר – רבי חיים מוולוז'ין. החתימות שלפנינו הן משנות בחרותו, בהיותו כבן 15. היה זה כעשר שנים קודם התמנותו לרב בוולוז'ין, ושנים רבות לפני שהקים את הישיבה המפורסמת בעיר.
בצדו האחד של הדף נכתב:
"עלה ונגמר במוסכם כולם לקבל את ה"ה הא' הר"ר שמואל ב"ה שמעון לח["ק] משניו'[ת] שלנו להיו'[ת] כאחד מאתנו לפי התיקון ומחויב ליתן לח"ק [לחברא קדישא] שלנו סך ארבעה ועשרים קש פריישסע ולראי' באנו על החתו'[ם], וסך הנ"ל מחויב לסלק בקינשבורג דהאי שתא תקכ"ד היו'[ם] יו'[ם] ה' ח' אי[יר]".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין [לצד החתימה נוספה בכתיבה אחרת המילה "מוולוז'ין"].
חותמים האחרים הם:
"מרדכי בן מאיר זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", משה במ' יעקב הכ"מ", "ישעי' בן לא"א כמ' חיים זכרי' זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "שמשון בן לא"א כהר"ר משה זללה"ה".
בצדו השני של הדף נכתב:
"היו' יו' ג' י"א מרחשון תקכ"ה קבלנו את הר' התו' הרבני הה"א הקצין מוהר"ר אברהם דובער בהר"י ידל וחתנו ה"ה הרבני המופלג האברך מוהר"ר אבר[יל?] וכמוהר"ר יעקב בני ה"ה הרבני המופלג מוהר"ר ארי' ליב לח"ק משניות שלנו וכבר סלקו להרב כמוה"ר ארי' ליב בהרר"י יצחק מעדות על שני משניות --- והלא יהי' כאחד מאתנו כפי התיקון, ולראי' באנו עה"ח היו' יו' הנ"ל".
החתימה האחרונה היא: "חיים בלא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" – חתימת יד קדשו של רבי חיים מוולוז'ין.
החותמים האחרים הם:
"צבי הירש בהרב ה'...", "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו", "משה באאמ"ו מוהר"ר יצחק זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל".
כפי הנראה, החותם "שמחה בא"א מ"ו מוהר"ר יצחק יצ"ו" הוא הגאון רבי שמחה מוולוז'ין – אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין.
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), בעל "נפש החיים". מגדולי דורו, מנהיגה של יהדות ליטא ומקים עולה של תורה, תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בתקופת כהונתו השניה ברבנות וולוז'ין. לאחר מכן החל להסתופף בצלו של הגר"א מווילנא, בו דבק במשך שנים ארוכות עד לפטירתו והיה לגדול תלמידיו. חברו ורעו רבי ישראל משקלוב כותב עליו בהקדמת חיבורו "תקלין חדתין": "...השמש בגבורתו... תלמידו המובהק [=של הגר"א], פאר הדור עטרת הזמן הגאון האמתי החסיד ועניו המפורסם הגדול בדורו בנגלה ובנסתר כקש"ת מוהר"ר חיים נ"י האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין... כד הוה בר תרתין ועשרין שנין הוה גמירא ליה לכולא ש"ס וכל אביזרייהו...".
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, הוכתר רבי חיים לרבה של וולוז'ין – עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו. היה מנהיג פעיל בדורו, השיב תשובות בהלכה והכריע בשאלות הדור. "והרבה להשיב שו"ת מנעוריו ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתינו וגאוני זמנינו וכולם נקבעו הלכה למעשה" (הקדמה לשו"ת "חוט המשולש"). דאג רבות מירידת קרנו של לימוד התורה בדורו והחליט להקים ישיבה בעירו וולוז'ין, ישיבת "עץ חיים". תחת הנהגתו הפכה הישיבה לאבן שואבת לתלמידים מכל רחבי ליטא, והיתה עד מהרה לסמל ולדוגמה, ושימשה כדגם לישיבות אחרות שקמו בעקבותיה ברחבי ליטא. בניגוד לרבו הגר"א שהתנגד נמרצות לתנועת החסידות והחרים את החסידים, היתה עמדתו של רבי חיים ש"כוונתם רצויה" ויש להגיב ולהתמודד עם טענותיהם בדרך מושכלת. כחלק ממגמה זו כתב את חיבורו הנודע "נפש החיים", שבו התווה דרך הנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו.
הגאון רבי שמחה מוולוז'ין ונשוויז, אחיו הבכור של רבי חיים מוולוז'ין. גאון מופלג, שלמד יחד עם אחיו הצעיר אצל הגאון בעל "שאגת אריה". מימי נעוריו עסק בתורה יחד עם אחיו הצעיר רבי חיים בשקידה רבה ימים ולילות. כאשר היה נכבה נר השמן היו יוצאים לעסוק בתורה לאור הלבנה – כמו שמספר רבי איצל'ה מוולוז'ין בהקדמת ספר "נפש החיים", בתולדות חיי אביו: "מנעוריו נשא עול התורה בשקידה נפלאה, ובהיותו למעלה מגיל ארביסר קבע לימודו יחד עם אחיו הגדול הגאון מ' שמחה ז"ל, והיו גרסי יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו שכאשר לא היה להם אור הנר מצוי, אור הלבנה היה יפה להון לגירסא דלילא, וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים... בעל שאגת אריה". רבי שמחה הדריך את אחיו בדרכי עמל התורה. רבי יוסף זונדל מסלנט מספר כי רבו רבינו חיים מוולוז'ין אמר שהוא מחזיק טובה לאחיו רבי שמחה "על שקבע בלבו אמונה מ"ח שנים שאדם צריך לידע הכל" (הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט ורבותיו, ירושלים תרפ"ו, עמ' קיג). לפי המסופר כיהן ברבנות באחת מערי ליטא (אולי בנישוויז בה התגורר שנים רבות). בגיל כ"ד חיבר ספר "קצור פסקי דינים" בתבנית דומה לספר "שמלה חדשה" של בעל "תבואות שור".
[1] דף, [2] עמ' כתובים. 19.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, כתמים כהים ומריחת דיו. קרעים זעירים ובלאי בשוליים. סימני קיפול.
בצדו האחד של הדף, נכתב "כתב ההכתרה" הראשון, כשעליו חתומים נכבדי העיר וולוז'ין:
"בהתאסף ראשי עם קודש וכל העדה כולם קדושים עלה במוסכם כולנו כאיש אחד נחנו, אלופי ראשי קציני מנהיגי קהלתינו בצרוף כל אלופי יחידי סגולה השייכים לכל דבר שבקדושה ובצרוף אלופי ראשי ישובים דקהלתינו, כולנו בפה אחד לקבל את כבוד הרב המאור הגדול המפורסם מ' חיים נ"י שם תהלתו לרב ואב"ד בקהלתינו והסביבה עוד משך שלשה שנים מהיום דלמטה ככל משפטי הרבנות וככל חוקותיו יתנהג, ולראי' באנו עה"ח אנחנו אלופי ראשי מנהיגי הקהלה בצרוף אלופי י"ס [יחידי סגולה] ובצרוף א'[לופי] ראשי ישובים דקהלתינו, היום יום ה' ד' אייר שנת מבש"ר היא שנת תקמבי"ת [=תקמ"ב] לפ"ק פה ק"ק וולאזין יצ"ו".
על החתום באו ראשי הקהל, הרבנים: "דובער ב"ר יהודא ידל זצ"ל", "ארי' ליב בהר"ר יצחק זצ"ל", "יונה אברהם בהר"ר יהודה ידל זצ"ל", "שמואל בהר"ר אברהם זצ"ל", "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", יהודה ליב במהור"ר מרדכי", "דוב בער בא"א כהר"ר יוסף יצ"ו", ארי' ליב במהור"ר יצחק אייזק זצ"ל".
מעבר לדף "כתב הכתרה" נוסף בנוסח דומה, מיום ב' ג' מרחשון תקמ"ה, המאריך את כהונתו של רבי חיים לשלוש שנים נוספות מתום כתב המינוי הקודם: "דהיינו מיום ד' אייר תקמ"ם ה"א [=תקמ"ה] לפ"ק עד זמן ד' אייר תקמ"ם חי"ת [=תקמ"ח] לפ"ק...".
על החתום באו ראשי הקהל, הרבנים: "אברהם בהר"ר אהרן זצ"ל", "דוב בער בא"א כהר"ר יוסף", "עוזר בהר"ר נפתלי זצ"ל", "יהודא ליב במ' מרדכי זצ"ל", "ארי' ליב במהור"ר יצחק אייזק זצ"ל", "אהרן זעליג במהור"ר מיכאל ז"ל", "שמואל בהר"ר אברהם זצ"ל".
הגאון רבי חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), תלמידו המובהק של הגר"א מווילנא, ומייסד ישיבת וולוז'ין שהיתה ל"אם הישיבות" בליטא. נולד בוולוז'ין לאביו רבי יצחק שהיה פרנס הקהילה. בצעירותו למד אצל רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל", בעת שכיהן כרב במינסק. בהמשך למד אצל הגאון בעל "שאגת אריה" בתקופת כהונתו השניה ברבנות וולוז'ין.
בסביבות שנת תקל"ד, בעת היותו כבן כ"ה שנים, נתמנה רבי חיים לרבה של וולוז'ין - עיר הולדתו. הוא שימש ברבנות זו עד שנת תקמ"ט, אז עבר לכהן כרב העיר וילקומיר. בוילקומיר כיהן רק כשנה, ובעקבות התנגדות של כמה מבני העיר, חזר לכהן כרבה של וולוז'ין עד יום פטירתו.
כפי המנהג הרווח בימים ההם, קבלת רב היתה בהסכם התקף לשלוש שנים בלבד (ראה שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן ר"ו: "נוהגין ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר הרבנות על זמן, יש על שלש שנים ויש על חמש שנים. והטעם לפי דמבואר בחו"מ סימן של"ג שאסור להשכיר עצמו יותר מג' שנים, דא"כ יצא מכלל שכיר ונכנס לכלל עבד, ואסור למכור עצמו בעבד עברי"). לאחר שלוש שנים היו מתאספים ראשי הקהל להכתיר מחדש את הרב וחותמים עמו על הסכם לעוד שלוש שנים. כתבי ההכתרה שלפנינו הם לשלוש השנים שבין שנת תקמ"ב לשנת תקמ"ה, ולשלוש השנים משנת תקמ"ה עד שנת תקמ"ח.
דף כפול, [2] עמ' כתובים. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשוליים. סימני קיפול.