ספר מגיד דבריו ליעקב, ליקוטי אמרים, מאת המגיד רבי דוב בער ממעזריטש. קוריץ, [תקמ"א 1781]. מהדורה ראשונה. דפוס רבי צבי הירש בן אריה ליב [מרגליות] וחתנו רבי שמואל בן ישכר בער סג"ל.
בשער הספר: "ספר מגיד דבריו ליעקב (אותיות אלו מודגשות בשער, והם סופי תיבות של שם המחבר רבי דוב), והוא לקוטי אמרים... אמרות טהורות... שמעו דבר המלך... מדי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו, ה"ה הרב הגדול החריף ובקי בנגלה ובנסתר, גאון תפארת ישראל, האלקי חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, גולה עמוקים... כבוד מו' דוב בער זללה"ה, שהיה מגיד מישרים דק"ק מעזריטש ושארי קהלות...".
ספר זה הוא הראשון שראה אור מתורתו של המגיד רבי דוב בער ממעזריטש, והספר החסידי השלישי שבא בדפוס, כשנה לאחר הדפסת הספרים תולדות יעקב יוסף, ובן פורת יוסף, באותו בית דפוס.
הספר הובא לדפוס על ידי רבי שלמה מלוצק (מחבר ספר "דברת שלמה"), תלמידו המובהק ושאר בשרו של המגיד ממעזריטש. בתחילת הספר כתב רבי שלמה מלוצק שתי הקדמות יסודיות ומפורסמות בעולם החסידות. בראשונה שבהן מספר על רוח הקודש ששרתה על רבותיו - הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, ועל רום השגותיהם ומדרגותיהם; וכך כותב על רבו המגיד ותורתו: "...ובדבריו הקדושים רמוזים הבנת כמה מאמרים מעץ חיים ומכונת האר"י ז"ל ומזוהר, כידוע לכל שומע אמרותיו הנעימים למאות ולאלפים מגדולי עולם, ונכנסו דבריו בלבם כאש בוערת ונתלהב נפשם לעבודת הבורא... יום ליום יביע אומר... בקדושה ובטהרה ובפרישות... תפלתו ודבורו הי' נשמעת, והקב"ה גוזר והוא מבטל... עינינו ראו ולא זר גודל השגת מדרגתו גבוה מאד...".
בהמשך הקדמתו מספר את ששמע מהמגיד על רבו הבעש"ט: "שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעש"ט זלה"ה למד אותו שיחת עופות ושיחת דקלים וכו', וגם למד עמו סודות שמות הקדושים ויחודים, וגם ספר מעין חכמה למד אותו, ואמר לו פירוש על כל תיבה, וגם הראה לי בספר רזיאל אותיות וכתב מלאכים ואמר שלמד אותו כל זה... וגם הראה לי בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים, ואמר לי ממש שע"י שמות אלו ידע הבעש"ט בכל חודש ניסן, בכל שנה, איזה ממונים ממנים על העולם, בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו...".
בהמשך ההקדמה מספר המו"ל את התלבטויותיו לגבי הדפסת הספר, ועל חילופי דברים עם רבו בעניין: "שאל אותי אדומ"ו זלה"ה למה אין אני כותב מה שאני שומע, והשבתי לו... ראיתי כותבי כתבים ומקצרים מאד מכוונת אדומ"ו... וכותבים לפי הבנתם. ואמר לי אעפ"כ איך שיהיה נכתב, הכל טוב...".
הקדמותיו אלו חזרו ונדפסו בספרו "דברת שלמה" (זולקווה, תר"ח). בהסכמה שנתן ה"חוזה" מלובלין לספרו מתייחס להקדמות אלה וכותב: "כבר יצא טבעו בעולם על ידי הקדמה שעל ספר לקוטי אמרים של מורינו ורבינו הגדול והקדוש מהו' דוב בער ז"ל".
פרטים על עריכת הספר שלפנינו מופיעים אף הם בהקדמה. ע"פ המובא שם, הספר נכתב "מכמה כותבים, והעיקר מועתק מכתיבת יד הרב המופלג החסיד ועניו הישיש מוהר"ר זאב וואלף מק"ק הראדנא". אמנם, ישנה מסורת שקיבל האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, הכותב לגבי המאמר ד"ה "עולת תמיד" (נדפס בדף כט/1): "שמעתי שמאמר זה כתב רבינו ז"ל [=האדמו"ר הזקן בעל התניא] בהיותו אצלו".
החוקר נתנאל לדרברג סבור שלפחות חלקים מהספר נכתבו בידי המגיד בעצמו. לעומת זאת, החוקרת ד"ר רבקה שץ-אופנהיימר סבורה שהכותב המרכזי הוא תלמידו של המגיד, רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ראה: לדרברג, השער לאין, עמ' 311-309).
[ברבות השנים התפתח פולמוס זוטא, בין ה"חתם סופר" לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, על היחס לספר, לגבי מה שנדפס בספרנו בעניין התפלה בנוסח ספרד והאר"י (דף כה/2). החת"ס כותב באחת מתשובותיו (או"ח, סי' טז): "ומה שהעתיק מעלתו מספר לקוטי אמרים, אותו ספר לא נמצא בקהלתינו... דברי הספר הנ"ל כדברי ספר החתום". על כך השיב ה"דברי חיים" באריכות על דבריו (שו"ת דברי חיים, ח"ב, או"ח, סי' ח'): "ובחנם התרעם החתם סופר על ליקוטי אמרים, ואולי מחמת שמחברו ראש קהל חסידים לכן לא נכנסו דבריו באזניו... ובאמת הראת לדעת דליקוטי אמרים לאו מדעתיה דנפשיה אמרה, רק בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים..."].
[4], ס דף. דפים [2-3] מדפי ההקדמה נכרכו במהופך. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגעי עש משוקמים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. קרעים ופגמים בדף השער ובמספר דפים ראשונים, עם פגיעה קלה בטקסט. קרעים עם חסרון בשולי שלושת הדפים האחרונים, ללא פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי במילוי נייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 324.

ספר נועם אלימלך, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי אלימלך מליז'נסק, עם ליקוטי שושנה ו"אגרת הקודש". סלאוויטא, [תקנ"ד 1794]. ‫[דפוס רבי משה שפירא]. מהדורה שלישית.‬
המביא לבית הדפוס, היה רבי ישראל אברהם אב"ד טשארני-אוסטראה, בנו של רבי זושא מאניפולי, ובן-אחיו של המחבר רבי אלימלך מליז'נסק. מעבר לשער, שלוש הסכמות חשובות מאת גדולי החסידות: הסכמת רבי יעקב שמשון משפיטובקה (המזכיר בהסכמתו את המדפיס רבי משה שפירא: "הרבני המופלג החכם השלם מה"ו משה בנן של קדושים בוצינא קדישא מה"ו פנחס"); הסכמת רבי זושא מאניפולי אבי המו"ל ואחי המחבר (הסכמה זו נדפסה לראשונה במהדורה זו, ואילו בהוצאה הראשונה של ה"נעם אלימלך" שנדפסה בלמברג, רבי זושא אינו נמנה עם המסכימים), והסכמת רבי אריה ליב אב"ד וואלטשיסק.
אחרי ההסכמות נדפסה הקדמת בן המחבר האדמו"ר רבי אלעזר וויסבלום, הכותב בתוך דבריו דברי תפילה וברכה מעניינים: "...למען כבוד שמך הגדול תעשה ותקיים נא כל הברכות אשר תמיד על פה כבוד אבי מ"ו הורגלו להיות מברך ישראל ולמסור נפשו עליהם בכל עת ולבטל מהם גזירות רעות בתפילתו הנאמנה במסירת נפשו..." [הקדמה זו הושמטה בחלק מן המהדורות הבאות. בספר "אהל שלמה" לתולדות האדמו"ר רבי שלמה מראדומסק (חלק ב', פיעטרקוב, תרצ"ה, עמ' לא), הביא כי הקדמה זו היתה חביבה במיוחד על האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק, "כמעט ככל הספר נועם אלימלך". האדמו"ר אף פנה למדפיסים וביקש שידפיסו את הספר עפ"י דפוס סלאוויטא שבו מופיעה הקדמה זו].
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. דברות קודש אלה כתבם בנו הרה"ק רבי אלעזר, אשר הראם לאביו הגדול והסכים להדפיסם. בספר זה הועלו עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: ה"חוזה" מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמידו רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצי' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ היה אומר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה - לאחר פטירתו - אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). בעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם, שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (אהל אלימלך, שם, אות קצד).
ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן [בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך (נתונים בנרתיקי קטיפה), המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות]. סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה - ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2 -לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).
המביא לבית הדפוס של מהדורה זו, הרב הקדוש רבי ישראל אברהם אב"ד טשערני-אוסטראה (תקל"ב בערך-תקע"ד). אביו רבי זושא מהאניפולי אמר עליו שהוא נשמת חזקיהו מלך יהודה. חתנו וממלא מקומו של הרב הקדוש רבי זאב וואלף מטשערני-אוסטראה, מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש ולאחר מכן מראשי הישוב החסידי בעיה"ק טבריה. כשעלה חותנו לארץ הקודש, בשנת תקנ"ח, נבחר רבינו כממלא מקום חותנו הקדוש. אחרי פטירתו בגיל מ"ב שנה, המשיכה אלמנתו הרבנית בהנהגת החסידים, ובניהול "שולחנות" כאדמו"ר [כששבת מחותנם רבי מרדכי מטשרנוביל בעירה, הלך לסעודה שלישית שלה]. הרבנית נהרגה ברעש האדמה בטבריה בשנת תקצ"ז ומנו"כ בטבריה סמוך לאביה הרה"ק רבי וואלף מטשערני. בתו היתומה נתגדלה בבית הרב הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל ונישאה לבנו של הרב הקדוש רבי דוד מטולנא. מצאצאיה נסתעפו אדמו"רי בית טולנא. מלבדה הניח אחריו ארבעה בנים, שאחד מהם היה חתנו של הרב הקדוש רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא.
רישום בעלות בשוליים העליונים של דף השער: "אני יוסף בן יואל הכהן [...שלאג], קניתי מהוני..." וחתימה נוספת מחוקה ודהויה. חותמות עתיקות בדף השער [צנזורה?].
פב, פד-קנ דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות. נקבי עש במספר מקומות. פגמים קלים. קרעים בשולי דף השער, עם פגיעות קלות במסגרת השער ובטקסט מעבר לדף השער (משוקמים במילוי נייר, עם השלמות שחזור קלות של הפגיעות). קרעים קלים בשולי דפים נוספים. מחיקות ורישומים במספר מקומות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 376.

ספר קדושת לוי, מאמרים בדרך החסידות. סלאוויטא, תקנ"ח [1798]. מהדורה ראשונה, נדפסה ע"י המחבר.
מאמרים על חנוכה ופורים (פרקי המאמרים מכונים "קדוּשות"), ביאורים על אגדות סבי דבי אתונא, וליקוטים נוספים [חידושים על הש"ס מאבי המחבר ומבן המחבר].
הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ת"ק-תק"ע, אנצ' לחסידות ג', עמ' יז-כג), מדמויות ההוד של תנועת החסידות, שנתפרסם בכינוי "סניגורן של ישראל". לפי האגדה החסידית, בשעת לידתו כיבד הבעש"ט את תלמידיו בשתיית "לחיים", באמרו כי באה לעולם נשמה גדולה שתפקידה יהיה ללמד זכות על עם ישראל. נולד לאביו הגאון רבי מאיר אב"ד הוסאקוב מגזע המהרש"א ונצר לשושלת עתיקה של ל"ו רבנים. בצעירותו שהה בעיר לברטוב, שם למד עם הגאון בעל ה"פרי מגדים", ובאותה עת הכיר את האדמו"ר רבי שמעלקא מניקלשבורג, שהשפיע עליו להפוך לחסיד ולנסוע אל המגיד הגדול ממזריטש. משנות צעירותו שימש ברבנות במספר קהילות (ריטשעוואהל, זעליחוב, פינסק), בכמה מהן נרדף בידי ה"מתנגדים" עקב השתייכותו לתנועת החסידות. משנת תקמ"ה החל לכהן כרבה של העיר ברדיטשוב, הקים בה מרכז חסידי חשוב והעמיד תלמידים רבים. ממנה נתפרסם כאחד ממנהיגי החסידות בדורו ובה פעל עד לפטירתו.
מלבד צדקותו וגדלותו בתורה, נודע כסמל של אהבת ישראל וכמליץ יושר על הכלל, אפילו על הפושעים והרשעים שבישראל. עשרות סיפורים ידועים על לימוד הזכות שלו בכל מצב ועל כל יהודי. אלה הפכו לנכסי צאן ברזל באגדה החסידית ובשל כך זכה לכינוי "סנגורן של ישראל". צדיקי דורו העריצוהו והרבו לדבר בשבחו. רבי שמעלקא מניקלשבורג היה קורא לו "תלמידי בנגלה ומורי ורבי בנסתר" והיה אומר שאפילו שיחות החולין שלו מלאות בסודות וייחודים. ה"חוזה" מלובלין אמר כי הוא קובע שעה בכל יום להודות לה' על ששלח לעולם נשמה כרבי לוי יצחק, וכשנסתלק מן העולם אמר רבי נחמן מברסלב כי כבה אור העולם ונעשה חושך. ידועים שירים ותפילות שחיבר, ביניהם התפילה "גאט פון אברהם" שנאמרת בפי רבים במוצאי שבתות. לפנינו המהדורה הראשונה של ספר "קדושת לוי" שנדפסה ע"י רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעצמו. הספר נקרא כך על שם מאמרי ה"קדוּשות" על חנוכה ופורים שמהווים את עיקר הספר. במתכונתו הנוכחית נדפס הספר בשנית בחיי המחבר בזולקווא תקס"ו. כשנה לאחר פטירתו הוציאו בניו ונכדיו מהדורה נוספת של הספר, והוסיפו לו חידושים על פרשיות התורה, מתוך הכתבים שהשאיר אחריו המחבר (ברדיטשוב תקע"א). מאז זכה הספר למהדורות רבות במתכונתו המורחבת. בתקופה מאוחרת יותר הופיע גם חלק שלישי של הספר, על פרקי אבות, שנמצא בעזבונו של המגיד מקוז'ניץ.
לפי המקובל, הספר נכתב בידי רבי לוי יצחק עצמו, וזאת בניגוד לרוב ספרי החסידות הראשונים שנכתבו בידי תלמידיהם של הצדיקים. מסופר כי האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש נהג להתייגע בקריאת הספר ולהתעכב בקריאתו זמן, וזאת מפני שב"ספר הקדוש קדושת לוי בו טמון ברמז כמעט כל כתבי האר"י וכל תיבה ותיבה בנויה ומשוכללת על יסודות סתרי תורה, ולזה צריכין מתינות ועמוק והתבוננות להבין ולהשכיל שיח סוד קדשו וכולי האי ואולי" [לפי מסורת שבידי חסידי ברסלב, חלק ה"קדושות" על חנוכה ופורים שבחיבור זה, נכתב על ידי הצדיק רבי נתן מנמירוב, תלמידו המפורסם של רבי נחמן מברסלב, בעת שהסתופף בצלו של רבי לוי יצחק בברדיטשוב].
חכמים וצדיקים העידו כי סגולת ספר "קדושת לוי" גדולה מאד ויש בכוחה להשפיע על הקורא בו התלהבות ודבקות באהבת ויראת ה', ועוד אמרו כי עצם החזקת הספר בבית גורמת להמתקת הדינים ומסוגלת לשמירה מן המזיקים. כך כתב האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל - "הרב מאפטא" [בהסכמתו למהדורת ברדיטשוב תקע"ה]: "ובוודאי זכות הגאון בעל המחבר זלה"ה וקדושת ספריו הנ"ל יהיה למגן ומחסה בכל מקום אשר ימצאו...". דברים דומים כותב גם רבי אהרן מזיטומיר בהסכמתו למהדורה הנ"ל, ורבני מונקאטש [בהסכמה למהדורת מונקאטש תרצ"ט] כותבים: "ידוע ומקובל מצדיקי דור ודור אשר ספר הקדוש קדושת לוי מסוגל בכל בית להמתקת הדינים...".
רישום בעלות בכת"י בדף השער.
עותק שלם. ל, כב דף. 20.5 ס"מ. שוליים רחבים. נייר איכותי, כחלחל. מצב טוב. כתמים. בלאי קל בשוליים. דפים שלמים. נקבי עש קלים. קרע משוקם בהדבקת נייר בשוליים הפנימיים של דף השער, ללא פגיעה במסגרת השער. כריכת עור מפוארת, חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 507.

ספר סיפורי מעשיות, חלק ראשון וחלק שני, "מה שזכינו לשמוע מפי רבינו הקודש אור הגנוז והצפון מוהר"ן [מורנו הרב רבי נחמן] זצוק"ל". [אוסטרהא?], תקע"ה [תקע"ו 1815/1816]. מהדורה ראשונה. שער נפרד לחלק שני (שאינו ידוע ביבליוגרפית).
לפנינו המהדורה הראשונה של סיפורי המעשיות מאת רבי נחמן מברסלב, שהדפיס תלמידו הגדול מוהרנ"ת - רבי נתן שטרנהארץ מנמירוב, שנים ספורות לאחר פטירת רבי נחמן.
המעשיות נדפסו במקביל בשתי שפות, בחלקם העליון של העמודים - בלשון הקודש, ובחלק התחתון - ביידיש, וזאת על-פי צוואתו המפורשת של רבי נחמן, וכפי שכתב רבי נתן בהקדמה לספר: "אשר פעם אחד גלה דעתו שרוצה להדפיס ספורי מעשיות, ואמר בזה הלשון לפני כמה אנשים: בדעתי להדפיס ספר מעשיות ויהיה למעלה כתוב בלשון הקודש ולמטה בלשון לעז" [רבי נחמן סיפר את המעשיות במקור ביידיש, ורבי נתן הוא שתרגם אותן ללשון הקודש].
על החשיבות שסיפורי המעשיות יודפסו גם בשפת היידיש, ועל כך שיש בכוח דבר זה לשמש כסגולה לפקידת עקרות, מובא מפי רבי נחמן מברסלב עצמו: "שרצונו היה שיודפסו הסיפורי מעשיות גם בלשון טייטש שאנו מדברים בו, ואמר אז שיכול להיות בנקל שאשה שהיא עקרה תקרא בהם איזה מעשה ועל ידי זה תפקד לטובה ותזכה לבנים" (חיי מוהר"ן, כה).
לפי הידוע במסורת חסידות ברסלב, בסיפורים אלה שסיפר רבי נחמן מברסלב טמונים סודות גנוזים ונפלאים שרבי נחמן הלביש במעשיות ומשלים, כפי שנכתב בשער: "דברים עתיקים, דברים שהם כבשונו של עולם תחת לבושים נפלאים ונוראים..."; וכך כותב רבי נתן בהקדמה לספר: "נמצא באמתחותינו סיפורי מעשיות נפלאות ונוראות אשר זכינו לשמוע פה אל פה מפיו הקדוש, אשר איזן וחיקר ותקן משלים הרבה, והלביש והסתיר השגות גבוהות ועצומות בסיפורי מעשיות בדרכים נפלאים ונוראים מאד... ודע שהמעשיות שסיפר רבינו, רובם ככולם הם מעשיות חדשות לגמרי שלא נשמעו מעולם, רק הוא בעצמו ספרם מלבו ודעתו הקדושה, כפי ההשגה העליונה שהשיג ברוח הקודש, שהיה מלביש אותה ההשגה באותה המעשה, והמעשה בעצמה היא מראה נוראה והשגה עליונה מאד שהשיג וראה במקום שראה...". רבי נחמן עצמו הפליג בשגב עמקותם וקדושתם של סיפוריו, ואמר: "שכל דבור ודבור של אלו המעשיות יש בו כונה עצומה... ואמר שאלו המעשיות הם חידושים נפלאים ונוראים מאד מאד, ויש בהם דרכים ונסתרות ועמקות מופלג מאד, וראויים לדרשם ברבים לעמוד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות" (מתוך הקדמת רבי נתן). הספורים התקדשו בקרב חסידי ברסלב ולאחר התפלה בשבת בבוקר קוראים מהם קטעים בצבור. כבר במהדורה הראשונה שלפנינו נוספו במספר מקומות רמזים וסודות שגילה רבי נחמן, ובמשך הדורות התפרשו הספורים בשבעים פנים ובדרכים שונות על פי תורת הסוד, וספרות ענפה התפתחה אצל גדולי חסידי ברסלב סביב סיפורי המעשיות.
רבי נתן השתבח בכך שזכה להדפיס ספר זה ואמר: "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו אחר הסתלקותי: 'כאן מוליכים ללויה את זה שהדפיס את הספר סיפורי מעשיות'" (שיח שרפי קודש, ג, קנה).
סיפורי המעשיות של רבי נחמן פרסמו את שמו גם בקרב קהלים שאינם נמנים על שומרי התורה והמצוות ועוררו עניין רב אצל חוקרים ומלומדים בכל רחבי העולם. ספר סיפורי מעשיות נדפס בעשרות מהדורות, מהן מהדורות "ברסלביות" ותורניות, מהן מהדורות מדעיות, עיבודים ותרגומים בשפות שונות.
דף שער שאינו ידוע ביבליוגרפית: בעותק שלפנינו לא מופיעים שמונת הדפים עם "השמטות מליקוטי מוהר"ן הראשון" ו"לוח הטעות מספר ליקוטי מוהר"ן הראשון", ובמקום זאת יש דף שער נוסף, המגדיר את התוספות שבסוף הספר כ"חלק שני". שער זה לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובחיבורי הביבליוגרפים השונים (נרשם בסטפנסקי חסידות עפ"י העותק שלפנינו). נוסח השער זהה כמעט לנוסח השער הראשון, למעט המילים "חלק שני" שנדפסו לצד הכותר "סיפור מעשיות". אחרי דף זה מופיעים יב דף של "סיפורי מעשיות" [פרקי חייו של רבי נחמן מברסלב. חלק זה נדפס מאוחר יותר בנפרד תחת השם "שבחי הר"ן"], ו-טז דף שבראשם הכותרת "ליקוטי מוהר"ן" [נדפס מאוחר יותר בנפרד תחת השם "שיחות הר"ן"].
תיקון בכתב-יד, כפי הנראה כתב-יד קדשו של רבי נתן מברסלב: בדף קיד/2, מופיעה הגהה בכתב-יד ובה תיקון טעות דפוס. מדובר בקטע על עשרה מזמורי התהלים של ה"תיקון הכללי", ובציוני הפרקים נדפס בטעות "קלג" במקום "קלז". ההגהה מתקנת את טעות הדפוס: "קלז כצ"ל". הגהה זו כתובה בכתב-יד הדומה מאד לכתיבת רבי נתן מברסלב, ומסתבר שלפנינו כתב-יד-קדשו [ראה 'שיחות הר"ן', אות קמא, שם נכתב על טעות זו: "...רק בספר ספורי מעשיות נדפסו בפעם הראשון בטעות הקפיטל של קל"ז על ידי עוות המדפיסים...].
חתימות בכתיבה מזרחית (בדף השער ובדף ג): "לי לשמי בה' מחסי וישעי, הצעיר יעקב בוקאעי" (חתימה מסולסלת), חתימה נוספת שלו: "הצעיר יעקב בוקאעי ס"ט" [רבי יעקב בוקאעי, רב ומורה צדק בעיר ביירות, נפטר תר"ס, ראה אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, אות כח]. חתימות "גואל אחרון הצעיר שמואל מורסייא" [רבי שמואל מורסייא, מרבני ארם צובא, ראה אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, אות רפד], וחתימת בנו "הצעיר דוד מורסייא".
קיד; יב; טז דף. דף ח של הספירה הראשונה נכרך שלא במקומו (בין דפים ו-ז). ללא ח דף בסוף של "השמטות מליקוטי מוהר"ן הראשון" ושל "לוח הטעות מספר ליקוטי מוהר"ן הראשון". מצב בינוני-טוב. כתמים, כתמי רטיבות. קרעים, פגמים ופגעי עש בדפים רבים, רובם משוקמים באופן מקצועי במילוי והשלמת נייר, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. קרע בשוליים התחתונים של דף השער, עם פגיעה בטקסט ההקדמה שמעבר לשער, משוקם במילוי נייר וצילום. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר!
ג' שלום, אלה שמות, עמ' 28, מס' 99 (כותב על מהדורה זו שלפנינו: "יקר מציאות עד למאד").
רשמנו את מקום הדפוס לפי ג' שלום (שם), אך א' רוזנטל קובע כי מקום הדפוס הוא מאהלוב, ראה: 'איפה נדפס סיפורי מעשיות לר"נ מברסלב, דפוס ראשון?', קרית ספר, מה (תש"ל), עמ' 155.
סטפנסקי חסידות, מס' 437.
לפי עדות המו"ל, רבי נתן מברסלב, הספר נדפס בשנת תקע"ו (ימי מהרנ"ת, דף מה/2), ולא בתקע"ה - כפי שרשום בשני השערים שלפנינו.