שני דפים בכתב יד - מסמכי העברת בעלות על קרקעות - אחד מהם בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי חיים טירר בעל ה"באר מים חיים" ו"סידורו של שבת", המעביר את נכסיו בחו"ל לבניו, לרגל עלייתו לארץ ישראל, בשלהי שנת תקע"ג (קיץ 1813):
· שטר מכר, העברת בעלות נכסים לרשותו של אב"ד בוטושאן האדמו"ר רבי חיים ב"ר שלמה טירר מטשרנוביץ, בחתימת ידו של המוכר "משה במ' יהודא ליב זצוק'ל". באטשאן (בוטושני, מולדובה), ט"ו באב, תקס"ד [1804].
· שטר מתנה והעברת בעלות נכסי האדמו"ר רבי חיים טירר בעיר בוטושאן, לרשות בניו רבי יוסף יעקב, וקלונימוס קלמן. בחתימת יד קדשו: "הק' חיים מבאטשאן", חתימת אשתו הרבנית "דרעזיל בת מו' שמשון ז"ל", ובחתימת שלשת בניו: "הק' שלמה בהרב מ"ה חיים יצ"ו מבאטשאן"; "הק' ישראל בהרב א"א הגאון מו"ה חיים יצ"ו"; "הק' קלונימס קלמן ישעיה טירער מק"ק באטשאן". בוטושאן (בוטושוני, מולדובה), כ"ו סיון תקע"ג [1813].
שטר זה נכתב (כפי הנראה) על רקע הכנותיו של ה"באר מים חיים" ואשתו לעלייתם לארץ ישראל בשלהי אותה שנה. המסמך נערך ונכתב ע"י סופר בית הדין שבבוטשאן: "זכרון עדות שהיתה בפנינו עדי'[ם] הח"מ... איך באו הזוג הנ"ל לפנינו, ה"ה האשה הרבנית מרת דרעזי'[ל] בת מו"ה שמשון ז"ל, והדר בעלה הרב הגאון הגדול האמתי הצדיק המפורסם איש האלקי מו"ה חיים נ"י, ואמרו לנו: הוו עלינו עדי'[ם]... וקנו מכל א' מאתנו הזוג הנ"ל... וכתבו... ואף חתמו ותנו ליד בנינו ה"ה הרבני הנכבד מו"ה יוסף יעקב נ"י, להיות בידו וביד ב"כ ויו"ח [באי כוחו ויוצאי חלציו] לעדות ולזכות ולראי'[ה]... והנני מודיע בפניכם היום... איך היות שהנחלאות שיש לנו בק' באטשאן העומדי' ברחוב הנקרא ציגאני... נותנים לבנינו הרבני הנגיד מו"ה יוסף יעקב נ"י במתנת בריא את החלק והנחלאות העומדי'[ן] פניהם למערב... והחלק השני דהיינו הנחלאות העומדי'[ן] פניהם למזרח הקרקע, וכל הבנינים שעליה, שייכים לבנינו מו"ה קלונימוס קלמן נ"י, כמבואר בהשטר מתנה שלו שיש בידו מאתנו הזוג הנ"ל...". בסיום שטר הקנאה זה חתומים שני עדים: "נא' הק' אהרן בא"א מו"ה דוד זללה"ה", "נא' הק' צבי הירש בהאמ"ו מאיר סגל זלה"ה".
השטר מפרט את גבולות הנכס מכל ארבע רוחותיו, את שמות השכנים היהודים והגויים הגובלים עמו, וכן סימון מדוייק של השטחים המתחלקים בין שני האחים רבי יוסף יעקב וקלונימוס קלמן.
לאחר חתימת העדים, נוספה שורה: "וליתר שאת ותוקף ועוז כל הנ"ל לנימוסי המדינה באו הזוג הנ"ל ובניהם על החתום... שנת הנ"ל פה באטשאן". לאחריה חתומים בכתב ידם: "הק' חיים מבאטשאן"; "דרעזיל בת מו' שמשון ז"ל"; "הק' שלמה בהרב מ"ה חיים יצ"ו מבאטשאן"; "הק' ישראל בהרב א"א הגאון מו"ה חיים יצ"ו"; "הק' קלונימס קלמן ישעי' טירער מק"ק באטשאן".
בשולי השטר חותמים עדי קיום על החתימות שנחתמו בפניהם: "בפנינו עדי'[ם] הח"מ חתמו עצמם הזוג הנ"ל ה"ה הרב האלוקי הגאון האמתי המפורסם מו"ה חיים נ"י, וזוגתו הרבנית מרת דרעזיל תחי', ובניהם ה"ה הרבני מו"ה שלמה נ"י, ואחיו הרבני מו"ה ישראל נ"י, ע"כ המבואר לעיל בחתימת ידיהם ממש ובמ"ק [ובמסירת קנין], ואישרניהו וקיימינהו כדחזי למהוי. נאום הק' צבי הירש בהמ' מ"ה מאיר סגל זלה"ה, ונאום הק' משה ישראל בהרב מוה"ר יונה הכהן".
מעבר לדף, מופיע רישום נוסף בחתימות שלשת דייני העיר: "ולהיות שבפנינו נעשה כל הנ"ל ובקגא"ס, באנו להעיד על זה, דהיינו על כל גוף הענין ועל כל חתימתם, יום דמעב"ל [דמעבר לדף], פה ק' באטשאן. נא' הק' מרדכי בה-- מהור"ר שמעון ז"ל, נא' הק' משה במ"ה נתן שפירא, נא' יהודא ליב במ"ה שרגא סגל".
בראש העמוד האחורי מספר שורות, כפי הנראה אישור נוטריוני (ברומנית).
בדף הראשון משנת תקס"ד, נמצא שטר המכר שבו קנה רבי חיים טירר את הנכסים הנ"ל: "זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים הח"מ, בשני בשבת בחמשה עשר יום לחודש מנחם אב שנת חמשת אלפים וחמש מאות וששים וארבע לבריאת עולם... כאן עיר באטשאן. איך שבא לפנינו ה"ה הרבני מו"ה משה בה"ה מו"ה יהודא ליב, ואמר לנו הוי עלי עדים כשרים... חתמו ותנו ליד הרב הגאון המפורסי' מו"ה חיים בה"ה מו"ה שלמה, להיות בידו... שמכרתי אני את הבית שלי העומד פ"ק באטשאן, ברחוב הנקרא רחוב השחורין [=אולי הכוונה לרחוב הצוענים, המוזכר בשטר השני משנת תקע"ג: "ברחוב הנקרא ציגאני"] הידוע במצריו... ומהיום והלאה הוא בחזקת הרב הגאון מו"ה חיים הנ"ל... וכבר קבלתי מן הרמ"ח [=הרב מורינו חיים] הנ"ל כל דמי המכירה עד גמירא... את הכל קבלתי מידו לידי עד פרוטה אחרונה...". על השטר לא חתומים העדים, אלא המוכר בלבד: "משה במ' יהודא ליב זצוק'"ל".
האדמו"ר רבי חיים טִירֶער מטשרנוביץ (שנות התק"כ-תקע"ח) מגדולי החסידות, תלמידו המובהק של המגיד מזלוטשוב. כיהן ברבנות בערים: קריפץ, טשרנוביץ, מוהילוב-פודולסק, בוטשן, קישינב. נודע כאיש אלוקים קדוש וסיפורי פלא מתהלכים אודותיו. ידוע ומפורסם בעולם החסידי על עוצם דביקותו בקדושת השבת, בה העפיל למדרגות נשגבות ביותר. רבו המגיד מזלוטשוב העיד עליו: "הוא יונק את חיותו מקדושת השבת". במסורת החסידית ידוע עליו שלאחר טבילתו בערב שבת הייתה משתנית צורתו וקומתו גבהה בטפח. על כך ישנה עדות מאת רבי משולם נתן מרגליות אב"ד ברדיטשוב: "אומר אני לך בעדות ברורה, כי ראיתי אותו בכל ערב שבת קודש בלכתו אל המרחץ ובבואו משם, וממש לא בא אותו האיש שהלך, ונדמה כליל לאיש אחר בצורתו ובקומתו, ובכל תואר גופו הקדוש היה משונה מבראשונה" (קבוצת יעקב). בשלהי שנת תקע"ג עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, בה חיבר את ספריו "שער התפלה" (סדילקוב, תקפ"ה), ו"ארץ החיים" (טשרנוביץ, תרכ"א) ושם מקום מנוחתו. ספריו היסודיים "סידורו של שבת" (מאהלוב, תקע"ג) ו"באר מים חיים" (סדילקוב, תק"פ) מיוחדים הן בהסברתם הבהירה והן ברגש החסידי הנלהב השופע מהם. ספריו נפוצו ונדפסו במהדורות רבות והם אבני יסוד בתורת החסידות. השפעתו בכל הנוגע להעמדת הדת על תילה בגלילות בוקבינה, הייתה רבה ביותר. בספריו נדפסו כמה תשובות ופלפולים בסוגיות עמוקות. נודעת במיוחד תשובתו בעניין אמירת "לשם יחוד" לפני קיום מצוה, בה השיב בחריפות על השגותיו של בעל ה"נודע ביהודה".
בנו הגאון רבי יוסף יעקב טירר - המוזכר בשטר כמקבל חצי מהנכסים - חתנו של רבי יצחק מקאלוש, בנו של ה"דגל מחנה אפרים". לאחר שעלה אביו לארץ ישראל, מילא רבי יוסף יעקב את מקומו ברבנות. נפטר בשנת תרכ"ו.
על בנו רבי שלמה טירר החתום במסמך שלפנינו לא ידועים כל פרטים. בנו רבי ישראל, החתום לפנינו, אינו מוזכר אצל כותבי כותבי תולדותיו של בעל ה"באר מים חיים" ואינו ידוע כלל.
בנו קלונימוס קלמן ישעיה טירר - החתום שלישי במסמך שלפנינו - היה בתחילת דרכו חתן של זקן האדמו"רים רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא בעל "האוהב ישראל". לאחר נישואיו [בסוף שנות התק"נ בערך] הוא יצא לתרבות רעה. עקב כך התגרש מאשתו יוכבד [והיא נישאה בשנית לאדמו"ר רבי דן מראדוויל]. אך למרות זאת לא זז אביו מאהבתו אליו, הוא היה שולח אליו מתנות, והיה משכים בבוקר להכין לו מאכל ומשתה, וכל אשר שאל לא מנע ממנו. ע"פ המסורת החסידית, לעת זקנתו "נעשה בעל תשובה גמור" לאחר פטירת אביו, "ע"י שנתגלה אליו רבינו הקדוש [אביו] ועוררו לתשובה", ונקבר בצפת.
בספר "בית קומרנא" מסופר כי קלונימוס קלמן הנ"ל שהה מספר שנים בעיר קומרנא, שם התחבר עם פוחזים וקלי דעת. "בשנת תקס"א בא ר' חיים בעצמו לקומרנא לבקר את בנו, וכשמצא אותו יושב בבית מרזח מהביל מבישול מאכלות אסורות, משחק בקלפים וזיעתו ניגרת לו על פניו, ניגב אביו ר' חיים את הזיעה בממחטתו מפניו, נשק לו על מצחו, ואז גם פעל אצלו שיעזוב את קומרנא ויחזור אתו לצ'רנוביץ". כשעזבו האב ובנו את קומרנא, "אנשי העיר זרקו אבנים אחריהם... ואז יצאה כשגגה היוצאת מפי השליט, קללה מפיו, שהעיר תישרף. ובעודו עוזב גבול העיר, יצאה אש ותאכל כל בתי העיר...". (בית קומרנא, מאת רבי ברוך ישר שליכטר, ירושלים תשכ"ה, עמ' 16-17). עוד מסופר שם, כי אמרו בשם רבי חיים טירר שהדרדרותו של בנו, הוא נסיון מן השמים עבורו אם ימשיך לאהוב אותו "מכיון שתמיד היה ממליץ טוב על ישראל והיה טוען: רבונו של עולם ואם בניך חטאו, האם לא תרחם עליהם? סוף סוף אף על פי שחטאו בניך הם! ואז ניסו אותו מן השמים לראות אם הוא בעצמו כשבנו ילך בדרכים נלוזות, יוסיף לאהוב את הבן ולרחם עליו" (בית קומרנא, עמ' 16). בספר ענף עץ אבות, מובאת שמועה מוסמכת בשם האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב על פשרה של הנהגה זאת של רבי חיים: "...למען יוכל להמליץ לפני הקב"ה ראה כי אני בשר ודם ואוהב את בני ומקרבו בטרם הולך בדרך הישר, כן גם אתה תרחם על בניך, כי בין כך ובין כך קרויים בנים. כן אמר האדמו"ר הקדוש זצ"ל" (ענף עץ אבות, ירושלים תשל"ב, עמ' רד, בשם רבי שמואל הילפרין מאמשטרדם, שאביו רבי יוסף הילפרין שמע כן מהאדמו"ר מטשורטקוב).
בשטר המתנה שלפנינו אנו רואים שרבי חיים ורעייתו אכן קירבו באהבה את בנם קלונימוס הנ"ל והקנו לו במתנה מחצית מנכסיהם בעיר, שוה בשוה עם אחיו רבי יוסף יעקב: "והחלק השני... שייכים לבנינו מו"ה קלונימוס קלמן נ"י, כמבואר בהשטר מתנה שלו שיש בידו מאתנו...".
[2] דפים. 32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים וסימני קיפול. בדף משנת תקע"ג קרע בשוליים השמאליים, עם פגיעה קלה מאד בטקסט, משוקם בהדבקת סרט נייר.
אוטוגרף חתימת ידו של רבי חיים טירר הינו נדיר ביותר. בעולם ידועים מספר ספרים עם חתימות, שמשערים שהן חתימות ידו, אך במסמך שלפנינו מופיעה חתימה אוטוגרפית ברורה בכתב יד קדשו, על גבי מסמך מקורי, עם עדויות חתומות ומקוריות של עדים המעידים על מהימנות חתימת ידו של "הרב האלוקי הגאון האמתי המפורסם מו"ה חיים נ"י" שחתם בפניהם.

מכתב אישור (בפולנית) בעניני הקהילה בראדומסק, בחתימת יד קדשו (בעברית) של רב העיר, האדמו"ר הראשון מראדומסק "הק' שלמה הכהן אב"ד ק' ראדמסק ראבנאוויץ" וחותמתו עם איור כתר וידי כהונה. ראדומסק Radomsko, [תקצ"ד] פברואר 1834.
אישור זה נכתב בתקופה הראשונה לכהונתו כאב"ד ראדומסק. האדמו"ר מאשר כי שלשת האנשים: וואלף זולמן, מיכאל פוזננסקי ויואל הוכמן, הנם [חברים?/בעלי תפקיד?] בקהילת ראדומסק (של "בני הדת הישנה").
האדמו"ר הראשון מראדומסק - הגאון הקדוש רבי שלמה הכהן רבינוביץ, בעל "תפארת שלמה" (תקס"ג-תרכ"ו), מגדולי אדמור"י פולין בדורו. גאון מופלג ואיש קדוש. אביו היה מתלמידיו של "החוזה מלובלין" ו"היהודי הקדוש", והוא עוד זכה לנסוע עמו אליהם בילדותו. בשנים מאוחרות נעשה רבי שלמה לתלמיד מובהק לתלמידיהם של ה"חוזה" ו"היהודי הקדוש", רבי מאיר מאפטא בעל "אור לשמים", רבי בער מראדושיץ ורבי בונם מפשיסחא.. בשנת תקצ"ד מונה לכהן כרב העיר ראדומסק ומאות חסידים החלו לבוא לשמוע את דברי תורתו. בתחילה ניסה לשלחם מעל פניו, אולם עם השנים נכנע לעול הציבור, והיה מגדולי מנהיגי החסידות בדורו. כאשר נסע רבי משה מלעלוב לארץ ישראל, ציוה לעדת חסידיו בפולין להתקרב אל האדמו"ר מראדומסק, שעיקר עבודתו היתה ב"אהבת ישראל" ונודע בחכמתו ובפעולותיו לטובת הכלל והפרט, באופן סגולי ובאופן מעשי. מורו ורבו של "החסיד מהמבורג" רבי אהרן מרקוס [מחבר ספר "החסידות"], אשר הגיע מגרמניה לפולין כדי להתקרב אליו ולהסתופף בעולם החסידות (רבי אהרן מרקוס מתאר אותו בספרו: "צדיק נפלא זה היה לו כח משיכה גדול, למרות אופיו הנוקשה והקפדני למראית עין... ההתרשמות שנתקבלה... עד שהדמיון הצטרף להכרה כדי לקבוע כי כך ולא אחרת היה מראה של הכהן הגדול...").
[1] דף. 19.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. פגע עש גדול בשולי הדף.

מכתב בכתיבת ידי סופר ובחתימת יד קדשו המלאה של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מטשרנוביל, "נא'[ום] אהרן בהרב המפורסם מ"ה מרדכי זצוקללה"ה". [טשרנוביל, סוף שנות התר"כ בקירוב].
אגרת שלומים משפחתית שנשלחה לחתנו האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב ולבתו הרבנית פיגא, ולנכדיו רבי מנחם [נחום] מרדכי ואשתו "הבת קדושים" מרת שבע, ו"נכדי הרב ר' ישראל שי'". ברכות רפואה שלימה לבתו ולכלתם הזקוקים לרפואה. האדמו"ר מבקש ומתחנן שיודיעו לו "באר היטב מבריאותכם למע"ה [למען השם] ובבל ישונה, וה' ישלח רפואה שלימה לבת היקרה ומכלתם תחי' תומ"י [תיכף ומיד] ויחי'[ו] את נפשי ממש בזה...".
האדמו"ר רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל (תקמ"ז-תרל"ב 1787-1871), מזקני וגדולי האדמו"רים בדורו, ומגדולי המנהיגים של העולם היהודי ועולם החסידות בתחילת שנות הת"ר [אמצע המאה ה-19]. בנו הבכור של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל וממלא מקום אבותיו כאדמו"ר בעיר טשרנוביל. בילדותו התחנך אצל סבו האדמו"ר רבי מנחם נחום מטשרנוביל בעל "מאור עינים". עוד בחיי אביו הקדוש תפס רבי אהרן מקום מרכזי בעולם החסידות, ואביו כתב עליו כי הוא מגן על הדור בגודל קדושתו ("הרב הגדול במנין אשר יגן דור יתום ולא אלמן..."). לאחר פטירת האב בשנת תקצ"ח החלו שמונת בניו נוהגים אדמו"רות בערים שונות, אולם הבן הבכור רבי אהרן נשאר יושב על כס אביו בטשרנוביל, כאשר כל האחים נוהגים בו כבוד רב ומכירים בסמכותו גם בענייניהם הפרטיים [אחיו רבי אברהם המגיד מטריסק שהיה בעצמו אדמו"ר לאלפי חסידים, כותב על אחיו הגדול: "מר-מרנן ורב-רבנן, מבטן מקוּדָש, אחריו כל העם עונים עליו אומרים ברוך וקדוש... איש חי רב פעלים"]. רבי אהרן בעצמו הכיר בסמכותו ובפניותיו אל הציבור הוא כותב בתקיפות ובהחלטיות. מעניין לצטט את לשונו באחד ממכתביו בו הוא כותב: "הנני מודיעם לאמור אשר גם אם יחיו כימי מתושלח, לא יֵדְעוּ ולא יבינו גם אחד מאלף אשר היטבתי להם בימים ההם בעזר האל המושיע תשועת עולמים".
רבי אהרן האריך ימים וראה מצאצאיו אדמו"רים רבים שכן נהג להכתיר את נכדיו כאדמו"רים עוד בחייו. האדמו"ר החשוב מצאצאיו היה מקבל המכתב - חתנו הרב הקדוש רבי דוד משה מטשורטקוב (תקפ"ז-תרס"ד 1827-1903), שחותנו העריצו ביותר, כמו שהוא מתארו במכתב שלפנינו: "כבוד חתני ידיד נפשי ולבבי, הרב הק'[דוש] וחסיד מפורסם בוצינא קדישא, כבוד שם קדשו, הרב ר' דוד משה נ"י, וזוגתו בתי היקרה יראת ה' פייגא שתחי'...".
בתו הרבנית פיגא, היתה נכדה מצד אמה של הרב הקדוש רבי אהרן מטיטיוב, מצאצאי הבעל שם טוב. נכדו רבי מנחם נחום מרדכי המוזכר במכתב זה נפטר בקיצור ימים בשנת תר"ל, ואלמנתו הרבנית שבע נישאה בזיווג שני להאדמו"ר רבי ישראל מסדיגורא. נכדו הבחור ישראל המוזכר במכתב הוא האדמו"ר הקדוש רבי ישראל מטשורטקוב (תרי"ד-תרצ"ג), מגדולי האדמו"רים ומנהיגי היהדות החרדית בשנות התר"ס-תר"צ.
[1] דף. 11.5X21.5 ס"מ. מצב טוב מאד. כתמים וקמטים קלים.

מכתב מעניין בעניין איסוף כספים עבור היישוב החסידי בטבריה, עם 8 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי "משה במהור"י" [בן מורינו רבי ישראל] מקוברין. [קוברין], אב [תרי"ג 1853].
המכתב נכתב לטבריה אל שלשת ראשי ומנהלי "כולל רייסין", רבי דוד אליהו [ב"ר נטע מברודי], רבי מנחם אליעזר [אחיו של רבי משה מקוברין] ורבי מנחם מענדיל [ב"ר מרדכי מרייסין]. המכתב פותח בברכת האדמו"ר לשנה טובה: "החיים והשלום וברכה, ושנה טובה ומבורכת, וכתיבה וחתימה טובה, לכבוד אהובים וידידים... יושבים בקודש ותפילתם נוכח שער השמים...".
המכתב שלפנינו נכתב כארבע שנים לפני הסתלקותו של האדמו"ר לבית עולמו, והאדמו"ר מספר בו כי קפצה עליו זקנה ואינו יכול להמשיך לנהל את איסוף הכספים להחזקת היישוב החסידי בארץ ישראל. בהמשך המכתב מתווה האדמו"ר תכניות לניהול וגביית כספי ארץ ישראל מהיום והלאה. בסוף המכתב התאמץ האדמו"ר וכתב 8 שורות בכתב-ידו: "ידידי... אם יגזור ה' עלי בחיים... לא אחדל מלהתאמץ עבור... אף שאיני יודע אם יהי' היכולת לסבב בעצמי, אפעול בעזה"ש מביתי מה שאוכל לפעול... מאנשים לשלוח מכל הסיבבה[!] אין לי עצה כעת... להאיש שהוכשר בעיני... וה' יודע לבבי שמבקש אני טובתם... רבותינו הקדושים... ועתה בטחו בה' יתענגו על הטובה אשר יטיב ה' עמכם... ידידכם, ומחמת חולשתי קצרתי... וה' יהי' בעזרינו ונתבשר בבשורות טובות מכלל ישראל, ובפרט מטובת המחזיקין בקודש. דורש שלומם וטובתם כל הימים. משה במהור"י".
הרקע למכתב: עשרות שנים היה האדמו"ר רבי משה מקוברין מכתת רגליו במסירות נפש, ברחבי מדינות ליטא ורייסין (רוסיה הלבנה, בלרוס), לאסוף כספים עבור החזקת חבורת החסידים בטבריה (צאצאי משפחות העולים בעלייה החסידית הגדולה משנת תקל"ז 1777). רבו הסבא קדישא רבי מרדכי מלכוביץ, מינה בחייו את תלמידו רבי משה מקוברין לתפקיד זה. האדמו"ר מינה גבאי צדקה בכמה מחוזות, שיהיו אחראים על גביית כספי הצדקה של קופות ארץ ישראל. רבי משה מקוברין היה נוסע בעצמו מספר פעמים בשנה, לאסוף מאת הגבאים את הכספים שנתקבלו אצלם. אחד מהגבאים הממונים על מעות ארץ ישראל היה ידיד נפשו, הגאון רבי יחיאל אב"ד מוש. שנפטר בטבת תרי"ב. באותה תקופה כבר קפצה זקנה על רבי משה מקוברין, שהיה קרוב לגיל 70, ומאז חדל מנסיעותיו אלו. במכתבו זה מספר הוא למנהלי כולל רייסין בטבריה, על כוחותיו שעזבוהו, ועל כך שאיננו יכול להמשיך בנסיעותיו כבימים עברו. במכתבו מציע להם אופנים אחרים להחזיק את היישוב מהיום ואילך:
"נתעורר מחדש יגון לבבי על המחסור הנלקח מאתנו, שארית יתר הפליטה, הרב המנוח זללה"ה [רבי יחיאל אב"ד מוש, נפטר בטבת תרי"ב], ואשר זה היה חיות נפשי ולבבי בכל השנים לדבר בלבבי אליו ע"פ המכתבים... מצוה לחזק ידים רפות ולהיות כלי מושפע ע"י עשייתי, להיותם ניזונים שמה להיות יסוד מוסד על מכונו כחפץ רבוה"ק זי"ע [רבותינו הקדושים זכותם יגן עלינו] אשר בארץ המה [הכוונה כנראה, למייסדי היישוב רבי מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק או לרבותיו אדמו"רי לכוביץ שעסקו שנים רבות בניהול קופות ארץ ישראל] ...ועתה הן קשה עלי באמת להגיד לכם, אכן ההכרח לא יגונה, כי בשנה דנא נחלשתי למאד מרוב הצרות ותלאות, עד שכעת נהייתה אצלי חלישות רב בכל איברי... עד אשר לא אוכל הצג רגלי על הארץ בלתי סמיכת המטה, ועתה חנוני חנוני אחי ורעי, בקשו רחמים עבורי ועבורכם למאד, כי מאד נצרך אני לרחמי שמים, ובטוח אני בחסדי השם שבוודאי ירפאני רפואה שלמה בקרוב... תדעו אשר עדיין לא בא כל המעות לידי גוביינא, כי מצ'אסניק לא קבלנו עדיין, וכן ממינסק, עד שהוכרחתי לבוא בהלוואות...".
בסופו של דבר, בקיץ תרט"ו פנו מנהלי כולל רייסין מטבריה, במכתב לתלמידו הגדול רבי אברהם וינברג בעל ה"יסוד העבודה", בבקשה שיקח משרה זו על שכמו, וכך היה. במכתבם כתבו הם אליו: "כאשר הגיענו מכתב באורך מהרב הק' [מקוברין, כנראה כוונתם למכתב שלפנינו] אשר אין ביכלתו בשום אופן לנסוע בעצמו, ופקודתו אלינו לזרז... בכח והרשאה לאיש אשר מוכשר לזה לעסוק... לטובת הארץ ויושביה, הסכמנו כולנו להעמיס העבודה על כבוד מעלתו..." (יסוד המעלה, א, עמ' שנא).
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. בעל ה"בית הלוי" שחותנו היה מחסידי קוברין התבטא עליו "משה אמת ותורתו אמת" [בספר מחשבות נחום (עמ' רלט-רמ) מסופר, כי רבי חיים מבריסק בילדותו היה חולה מסוכן, ובברכת האדמו"ר רבי משה מקוברין ניצל מחוליו, עד אשר במשפחת אדמו"רי קוברין היו אומרים שהגר"ח הוא חצי-חסיד...].
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא, תרפ"ד, עמ' 63).
[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמי רטיבות. דיו דהויה. בלאי וסימני קיפול. חלק מהשורות אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.

דף כפול (3 עמ' כתובים) הכולל העתקת מכתב שו"ת של הגאון רבי ישראל-יהושע טרונק בעל "ישועות מלכו", ועמוד שלם (21 שורות) בכתב יד קדשו של האדמו"ר רבי יעקב אריה גוטרמן, בו הוא כותב דברי תשובה למכתבו של רבי ישראל-יהושע. [רדזימין, תרט"ז 1856].
שני מכתבים בהלכות כתיבת גיטין ותנאי בגירושין. המכתבים אינם חתומים. המכתב הראשון הנו מכתב הגאון מקוטנא אל רבי יעקב אריה, מהתאריך ט' אדר א' תרט"ז: "לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול בוצינא דנהורא המפואר והמפורסים בפי כל מו"ה יעקב ארי' שלאוי"ט", הפותח את דבריו בתגובה על מכתב קודם של רבי יעקב אריה [תשובה זו נדפסה במלואה בספרו "יבין דעת", פיוטרקוב, ליקוטי שו"ת סימן א']. בעמוד השלישי: תשובתו של הגאון הקדוש מרדזימין בכתב יד קדשו [האופייני], פותחת במילים: "מה שכתוב מכת"ה..." [מעלת כבוד תורתו הרמה].
להשערתנו, לפנינו העתקות ששמר לעצמו הגאון הקדוש מרדזימין. בדף הראשון הועתקו ע"י מעתיק עיקרי הדברים ממכתבו של רבי ישראל-יהושע, ובדף השני העתיק האדמו"ר מרדזימין בעצם כתב-יד קדשו את תשובתו לדברים, ללא דברי הפתיחה והחתימה.
האדמו"ר הקדוש רבי יעקב אריה גוטרמן מרדזימין (תקנ"ב-תרל"ד, אנצ' לחסידות ב' עמ' רנד-רנו), מזקני האדמורי"ם ואבות החסידות בפולין ואיש ישועות מופלא. בילדותו נהיה לתלמיד החוזה מלובלין שהושיבו בין גדולי תלמידיו והעיד עליו כי הוא בעל נשמה גבוהה ביותר. היה גם תלמידו אהובו של המגיד מקוזניץ, אך במיוחד הסתופף בחצר פרשיסחא אצל "היהודי הקדוש" ואצל רבי בונם מפרשיסחא, ונחשב מגדולי תלמידיהם לצד חבריו: השרף מקוצק, רבי יצחק מוורקי והחידושי הרי"ם. לאחר פטירת רבי יצחק מוורקי נתמנה כאדמו"ר לאלפי חסידים ונתפרסם כאיש קדוש ובעל מופת. תחת הנהגתו הפכה רדזימין (ראדזימין Radzymin) לאחד ממרכזי החסידות בפולין, ורבבות נהרו להתברך מפיו ולהיוושע מצרותיהם, ידוע כי כל אדמו"רי בית פרשיסחא נהגו לשלוח אליו חסידים שנזקקו לישועה.
כתב יד קדשו ידוע כסגולה לשמירה. מסופר כי האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור העניק לבנו בעל ה"לב שמחה" [שהיה חתן לגזע ראדזימין] כתב-יד של האדמו"ר מראדזימין בתור "סגולה לשמירה". בעת היציאה הבהולה מפולין בשנת ת"ש איבד ה"לב שמחה" את כתב היד והצטער על כך מאד. אולם, לאחר שעלה בידו להשיג שוב כתב-יד אחר של האדמו"ר מראדזימין שמח שמחה גדולה. באותה הזדמנות ציין ה"לב שמחה" כי היה זה נדיר ביותר לשמוע את אביו בעל ה"אמרי אמת" מגדיר דבר מה כ"סגולה" וכ"שמירה", ומכך רק ניתן להבין עד כמה חשוב היה כתב-יד כזה בעיניו.
דף כפול. 20.5 ס"מ. 3 עמודים כתובים. מתוכם 21 שורות בכתב יד קדשו של האדמו"ר. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי.
מקור: אוסף האדמו"ר ר' יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' (תרנ"ד-תשל"ד), בנו של האדמו"ר ר' צבי הירש מלומאז' [שבתקופה מסויימת התגורר בפראגא הסמוכה לווארשא]. בעמ' הרביעי: חותמות של רבי "יחיאל מאיר בהרב הקדוש אדמו"ר שליט"א מפראגא" ורישום בכתב-יד "מכתב נומר 62".