מחזור שער בת רבים, חלק שני - תפילות הימים הנוראים, "כמנהג קהל קדוש אשכנזים", עם פירוש הדרת קודש, מאת ר' יצחק ב"ר יעקב יוסף הלוי. ונציה, [תע"ב-תע"ה 1712-1715]. דפוס בראגדין.
מאות הגהות, בהן עשרות הגהות ארוכות במיוחד, בכתיבה איטלקית רהוטה - בעצם כתב יד קדשו של רבינו הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, ובהן פירושים, ביאורים וכוונות עפ"י חכמת הקבלה לפי שיטתו של הרמח"ל.
לפנינו המחזור אשר בו התפלל הרמח"ל לפני התיבה כשליח ציבור בבית הכנסת האשכנזי בקהילת פאדובה, ובו כתב את הכוונות והייחודים לכוון בהן בעת שיעמוד בתפילתו לפני השם כשליח הציבור, לתקן ולייחד את העולמות העליונים.
מחזור זה עם הגהותיו של רמח"ל תועד אצל כותבי תולדותיו, מפי זקני פאדובה שסיפרו כי "רמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים לימים הנוראים, ולזה עשה נימוקים רבים על דרך הסוד במחזור שלו לימים ההם לכוין בהם בשעה שהיה מתפלל" (ראה להלן).
את הפירושים והכוונות כתב הרמח"ל בשולי דפי המחזור ובין השורות. בשוליים כתב קטעים ארוכים ובהם הקדמות לכוונות, שבהן מבאר את עניין התפילה או הפיוט באופן כללי, על פי תורת הסוד והקבלה. הקדמות אלה פותחות במילים "ענין" או "סוד", כדוגמת: "ענין ספרי חיים וספרי מתים", "סוד הקדושה", "סוד עלינו", "ענין כל נדרי", "ענין הוידוי", ועוד. קטעים אלה ארוכים במיוחד והם כעין מאמרים העומדים בפני עצמם ומיוסדים על שיטתו של רמח"ל בתורת הסוד. בין השורות כתב הרמח"ל מאות ציוני כוונות למילות התפילה. כוונות אלה נכתבו בדרך כלל מעל המילים [אך לעתים גם בצדי המילים ובתחתיתן].
את הכוונות וההגהות כתב רמח"ל בתפילות הבאות: מוסף ליום ראשון וליום שני של ראש השנה, ערבית, מוסף ונעילה של יום הכפורים, ואילו בתפילות שחרית ומנחה לא כתב הגהות. הסיבה לכך היא שתפילות המוספים וכן תפילת ערבית ונעילה של יום הכפורים הן התפילות המרכזיות שלפי מנהג אשכנז עולה אליהן שליח הציבור המעולה והמובחר. רמח"ל השתמש במחזור זה בעת שעבר לפני התיבה בתפילות אלו, ועל כן כתב בו את הכוונות כדי שיוכל לכוון בהן בשעה שמתפלל כשליח ציבור.
אחד הסימנים המעניינים לכך שרמח"ל השתמש במחזור זה בעת היותו שליח ציבור, הם סימוני ה'טעמים' המיוחדים שכתב רמח"ל מעל חלק מהמילים במחזור. 'טעמים' אלה, הדומים בצורתם לטעמי המקרא, סימן רמח"ל על מנת שישמשו לו כעזר לנגינה בעת עוברו לפני התיבה (ניתן לראות 'טעמים' אלו בתפילת 'עלינו לשבח' [דף קלא, א], ב'כל נדרי' [דף קצח, ב], ועוד). סימן נוסף להיותו שליח ציבור הן הכוונות שכתב לפסוקים האחרונים של הפיוטים, שעליהן חוזר החזן בקול רם.
בשולי דף קכב, ב, כתב הרמח"ל תפילה מיוחדת שחיבר להצלחתו כשליח ציבור (בסגנון התפילה "הנני העני ממעש"):
"רכ"ה [רבון כל העולמים] ה' אלקים אלקי ישראל... אותי לקחו להתקרב לפניך קהל קדשך, זה הצופה לישועתך ומיחל לרוב רחמיך, ואני פה אין לי למלל ולדבר דבר נגדך. אלקי הרוחות לכל בשר, לבי יחיל בקרבי, יראה ורעד יבא בי, וכל עצמותי מתגעשים ומיתרי רוגזים מעמוד לפניך... יר"מ [יהי רצון מלפניך] אל אלקים... שתחזקני ותאמצני באומץ קדושתך, למען עמך ולא למעני, ולא יבושו ממני עמך בית ישראל, ואל יכלמו בי שולחי, ותזכני למצוא חן ושכל טוב בעיניך, ולרוחי תקשיב ולתפלתי תקשיב, ובעבודתי תרצה, ואת קולי תקבל באהבה... ותפתח כל שער לתפלתינו, ותחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, שנת רחמים גאולה וישועה, ותברכני בברכת טובתך, ובישועתך תשמחנו, ותמהר לגאלנו... חזקני ואמצני לשורר לפניך, ואל יארע לי שום נזק ותקלה, ואזכה לשמוח בנעימות ימינך לנצח...".
במקום אחר, באחת ההגהות הארוכות, ביאר הרמח"ל באריכות את סוד כוחה של תפילת שליח ציבור על פי הקבלה: "הש"צ צריך לכוין להשלים כל התיקונים הצריכים לכל הצבור, וצריך להמשיך הכח מן המלכות... והנה הש"צ הוא סוד המלכות כנ"ל... ואז יש כח להמשיך השפע... אבל צריך כל הקהל שיחזקוהו לזה..." [דף קלא, ב].
ר' יוסף אלמנצי שכתב את תולדות רמח"ל (כרם חמד, ג'), מספר על תפקידו של הרמח"ל כשליח ציבור בימים הנוראים בקהילת פאדובה, ואף מזכיר מפורשות את דבר קיומו של המחזור שלפנינו: "איזה זקן מבני קהלתנו אומר ששמע מפי אביו או מפי זקנו שרמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים לימים הנוראים, ולזה עשה נימוקים רבים על דרך הסוד במחזור שלו לימים ההם לכוין בהם בשעה שהיה מתפלל" (שם, עמ' 115). אלמנצי אף כותב על "נמוקים מכתב יד ממש של רמח"ל למחזור... הנמצא אצל אוהבי הנכבדים יורשי כמ"ר משה אריה טריאסטי, ונראה כאשר זקנים הגידו שרמח"ל היה ש"ץ בבית הכנסת אשכנזים להתפלל קצת תפלות בימים הנוראים" (שם, עמ' 140, הערה 42).
רוב הכוונות שבמחזור (למעט הכוונות לברכת אבות שהן כוונות האר"י) מיוחדות לרמח"ל ולדרכו בקבלה. במקומות בהן חידש דרכים משלו ולא הסתמך על כתבי האר"י הוסיף הרמח"ל בצדי הגליונות הקדמה או ביאור, שבהם מאיר את יסודות הכוונות שכתב בין השורות. בנוסף, מבאר הרמח"ל קטעים בפיוטים האשכנזיים על פי דרכו בקבלה, ומציין מעל מילות הפיוטים את הרמזים והמקבילות שלהם בעולמות העליונים, וזו תופעה ייחודית ומקורית.
רוב ההגהות בכתב ידו של רמח"ל, נכתבו בכתיבה ברורה ומסודרת, בדיו שחורה. במספר מקומות כתב הרמח"ל בכתיבה רהוטה ונמרצת, בדיו חומה-אדמדמה.
רוב הפירושים והכוונות שכתב רמח"ל במחזור לא נעתקו על ידי תלמידיו ולא נודעו עד גילוי המחזור שלפנינו, אך מעט מן ההגהות נעתקו ונדפסו, מהן בקונטרס 'קיצור הכוונות' שכתב רבי ישראל חזקיה טריויס, ומהן ב'פירוש על פיוטי ר"ה ויו"כ ע"ד הסוד' (נדפס במהדורת 'דעת תבונות' וורשא תרמ"ט). אחת מן ההגהות נדפסה רק בחציה והיא ביאור הרמח"ל על הפיוט 'והחיות אשר הנה מרובעות'. מעיון במחזור שלפנינו, בדף קכז, עמוד ב, רואים כי הרמח"ל כתב את הקטע בשני חלקים ובזמנים שונים. חלקו הראשון כתוב בדיו כהה ואילו סופו - בדיו בהירה; ואכן, רק החלק הראשון נעתק על ידי תלמידיו (ב'פירוש על פיוטי ר"ה ויו"כ'). מסתבר שבתחילה כתב הרמח"ל את הקטע הראשון עד המילים 'אופן חיה וכרוב', ואז ראוהו התלמידים והעתיקו מתוכו, ולאחר מכן השלים הרמח"ל את פירושו וכתב את הקטע השני - שכבר לא מופיע בהעתקות התלמידים.
לפנינו המחזור שבו התפלל רמח"ל בעוברו לפני התיבה, ובו מאות הגהות בעצם כתיבת יד קדשו הטהורה. במחזור זה רשם את הטעמים לנגינות שינגן בהם לפני הציבור, ובו כתב את הכוונות שיכוון בהן בעומדו לפני ה', על מנת לתקן ולייחד את העולמות העליונים.
רבינו משה חיים לוצאטו - הרמח"ל (תס"ז-תק"ו), מגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות, מקובל אלוקי מופלא שהתגלו לו אליהו הנביא ומלאכים-מגידים משמים, מפיהם כתב זוהר תניינא (זוהר שני). מחבר "מסילת ישרים" ועוד חיבורים רבים בחכמת הקבלה והמוסר. במהלך הפולמוס שפרץ נגדו הוכרח רמח"ל לגנוז חלק מחיבוריו הקבליים. לפנינו חיבור בכתיבת ידו הטהורה ששרד בדרך פלא והתגלה רק בשנים האחרונות.
כרך בפורמט גדול. במצב נאה ומרשים. שעב, שעז-שפד דף. 35 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. שוליים רחבים. מצב טוב. רוב הדפים נקיים, עם מעט כתמים. כתמים כהים במספר דפים. כתמי רטיבות בדפים האחרונים. קרעים משוקמים בדף השער ובדפים בודדים נוספים. פגעי עש בדפים בודדים. כריכת עור עתיקה, משוקמת. רישום בעלות בכתיבה אשכנזית בבטנת הכריכה הקדמית. על גבי הכריכה עיטורים מוזהבים, עם מדליון ובתוכו האותיות G.W.i. פגמים בכריכה, אבזמים חסרים.
הגהות הרמח"ל במחזור שלפנינו נתגלו במפתיע ע"י הרב יוסף אביב"י לפני כעשרים שנה. ההגהות הוהדרו על ידו ויצאו לאור, תחת השם 'מחזור רמח"ל' (ירושלים תשנ"ה), בתוספת צילום פקסימילי של דפי המחזור בהם מופיעות ההגהות, ובתוספת מבוא נרחב, הכולל פרטים רבים והשוואות תוכן לשיטתו הקבלית של הרמח"ל בכתביו האחרים. התיאור לעיל מבוסס על עבודתו של אביב"י בספר זה. להרחבה ופרטים נוספים ראו שם.

דפים מכתב-יד "קבלה מעשית" - עם סגולות, קמיעות ולחשים, בכתב-יד קדשו של רבי חיים יוסף דוד אזולאי - החיד"א, ועם תוספות בכתב-יד בנו רבי רפאל ישעיה אזולאי אב"ד אנקונה. [איטליה, שנות התק"מ-תק"ס בקירוב, שלהי המאה ה-18].
ארבעה דפים בכתב-יד, בתחילתם קטע ארוך בכתיבה איטלקית (ראה להלן), ולאחר מכן כשני עמודים וחצי (כ-70 שורות) בכתיבת ידו של רבינו החיד"א. החיד"א רשם ל' סעיפים, ובהם נוסחי קמיעות, שמות קודש, לחשים וסגולות לזמנים שונים.
בסעיף הראשון שרטט החיד"א צורת קמיע, עם "חותמות מלאכים", וכתב: "קמיע על קלף להנצל מכל פגע רע בין ביום ובין בלילה בין בים ובין ביבשה בדוק ומנוסה". בהמשך מביא "שם נכבד ונורא שהזכיר הרא"ש בעת השמד ולא יכול שום אדם להזיקו...", ולאחר מכן קמיעות, סגולות ולחשים למצבים וזמנים שונים, כגון: "לנער הבוכה, כתוב זה ותלה עליו...", "למצוא רצון", "להסיר תאוה", "אם הבעל שונא אשתו...", "שלא תירא משום אדם...", "להעמיד הים מזעפו...", "להכנס לפני שלטון או שר...", "מי שאבדה לו אבידה...", "להנצל מכל צרה ומאויבים...", "לסגור פי שונא שלא ילשין עליך...", "למצוא חן", "למי שיש בו רוח או שד...", "לדעת הגנב...", "לאשה שבעלה שונאה...", "להפחיד שונא...", "לרוח רעה", "לסער הים", "לאשה שיאהבנה בעלה", ועוד.
לאחר ל' הסעיפים שכתב החיד"א, הוסיף בנו, רבי רפאל ישעיה אזולאי, סעיף נוסף - הממוספר ל"א - עם סגולה נוספת: "להפיל שונאך...".
בעמוד שלאחר מכן הוסיף רבי ישעיה אזולאי נוסח קמיע "לאהבה", עם איורי "חותמות מלאכים", ושתי סגולות נוספות "לאהבה".
בדף הראשון והשני מופיעים שלושה עמודים, עם העתקה בכתיבה איטלקית: "הקדמה לס'[פר] סלע המחלקות שחבר הרב רבי אברהם רומאן זלה"ה" [ספר 'סלע המחלקות' מאת רבי אברהם רומאנו נותר בכתב-יד ולא נדפס, אך הקדמתו נדפסה בראש ספר 'מלחמת חובה', קושטא ת"ע].
לאחר מכן מופיעים מספר מכתמים מחורזים, בכתיבה ספרדית (ממוספרים בסעיפים ב-ה. העתקת ההקדמה שקדמה להם מוספרה באות א').
רבינו החיד"א - רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד-תקס"ו), מגדולי הפוסקים, מקובל אלוקי, גאון מופלג, מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, אשר כתב למעלה מ-80 חיבורים בכל מקצועות התורה, ושד"ר מפורסם. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, מחכמי ירושלים ונינו של המקובל רבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם". מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, ביניהם רבינו חיים בן עטר - ה"אור החיים" הקדוש. את לימודיו בחכמת הסוד החל בישיבת המקובלים "בית אל", אצל רבי שלום מזרחי שרעבי - הרש"ש הקדוש. יחד עם החיד"א למד אז אצל הרש"ש חברו המהרי"ט אלגאזי.
בנו של החיד"א, הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי (תק"ג-תקפ"ו). גדול בתורה, רב ופוסק וממנהיגי יהדות איטליה בדורו. כמה מתשובותיו בהלכה נדפסו בספרי אביו הגדול שהוקירו וכבדו ותמיד הזכירו בחיבוריו בחיבה יתירה ("הבן יקיר לי", "בני בכורי החכם השלם עצום ורב", "אור עיני", "ידיד נפשי", ועוד לשונות של חיבה והערכה). משנפטר רבי אברהם ישראל רבה של אנקונה בשנת תקמ"ה, פנו ראשי הקהילה אל החיד"א והוא רמז להם כי בנו רבי רפאל ישעיה מתאים לתפקיד זה. שנים רבות שימש כרבה של אנקונה, עד עלותו לגנזי מרומים ביום ט' שבט תקפ"ו וימיו כימי אביו פ"ג שנה, כבוד גדול עשו לו במותו ובני קהילתו התאבלו עליו ימים רבים [ראה עוד אודותיו בספרו של מאיר בניהו על החיד"א, עמ' תעו-תפז].
[4] דף, [7] עמ' כתובים (מתוכם שני עמודים וחצי בכת"י החיד"א, ועמוד וחצי בכת"י רבי רפאל ישעיה אזולאי). 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, כתמי רטיבות, נקבי עש. הדפים מנותקים זה מזה.
מצורף אישור בכתב-יד וחתימת החוקר הנודע (והמומחה לתולדות החיד"א) פרופ' מאיר בניהו ז"ל, המאשר כי הדפים שלפנינו הם בכתיבת-ידו של החיד"א.

כתב יד, "ספר הדרושים – שער הפסוקים" – דרושי קבלה מתורת האר"י ותלמידו מהרח"ו, ע"פ סדר התנ"ך. [צפון אפריקה, שנות הת' בקירוב, המאה ה-17/18].
כתיבה ספרדית-מערבית, עם כותרות בכתב חצי-קולמוס מסולסל. הגהות בשולי הדפים מכמה כותבים, עם ציונים, חידושים והוספות.
בראש הדף הראשון, כותרת: "ספר הדרושים", ומתחתיה נוספה כותרת בכתיבה שונה: "שער הפסוקים". בדף מד/2: "בע"ה אתחיל לכתוב אלו החידושים מכמוהר"ר חיים ויטאל זלה"ה". בחמשת העמודים האחרונים פירושי מאמרי זוהר, עם כותרת בסוף דף פד/1: "בע"ה אתחיל לכתוב קצת פירושים ממאמרי הזוהר".
מקבילות לתוכן כתב-היד שלפנינו נמצאו בספרי האריז"ל: "ליקוטי תורה", "שער מאמרי רשב"י", "שער מאמרי חז"ל" ו"ספר הליקוטים" [כמה מהדרושים שבספר לא מצאנו בדפוס, ויתכן כי לא נדפסו].
בדף הראשון חתימה קליגרפית מסולסלת: "ע"ה יעקב אלחאייך ס"ט", ורישומי בעלות בכתב ידו: "לה' הארץ ומלאה ע"ה יעקב אלחאייך - סיון תקכ"ב - קנוי מספרי מצרים מאת בנימין דיין יצ"ו". משפחת אלחאייך – משפחת רבנים ידועה מבני הקהילה הפורטוגזית בתוניס [קהלת 'אלגראנה', שבאה מליוורנו לתוניס בשנות הת']. ידועים ממנה הרבנים רבי מרדכי אלחאייך שנפטר בשנת תקל"ח (1778), בנו רבי עוזיאל אלחאייך בעל משכנות הרועים (ת"ק-תקע"ח 1740-1818), ורבי יעקב אלחאייך מדייני תוניס בשנות התר"ס (1846-1914).
פו דף. דפים לד ולה נתחלפו בכריכה. 19.5 ס"מ. נייר עבה. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים ובלאי. סימני עש. כריכה חדשה, בד עם שדרת-קלף.