מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove חסידות filter חסידות
- (-) Remove chabad filter chabad
- מוקדמות (9) Apply מוקדמות filter
- מהדורות (9) Apply מהדורות filter
- כולל (9) Apply כולל filter
- חבד (9) Apply חבד filter
- חב (9) Apply חב filter
- וספרי (9) Apply וספרי filter
- ונדירות (9) Apply ונדירות filter
- דפוס (9) Apply דפוס filter
- מכתבים (9) Apply מכתבים filter
- חב"ד (9) Apply חב"ד filter
- book (9) Apply book filter
- chassid (9) Apply chassid filter
- earli (9) Apply earli filter
- edit (9) Apply edit filter
- includ (9) Apply includ filter
- letter (9) Apply letter filter
- print (9) Apply print filter
- rare (9) Apply rare filter
מציג 1 - 9 of 9
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $50,000
הערכה: $80,000 - $100,000
נמכר ב: $62,500
כולל עמלת קונה
לקוטי אמרים [תניא], "ספר של בינונים" - "שער היחוד והאמונה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. סלאוויטא, [תקנ"ו-תקנ"ז 1796. דפוס רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא]. מהדורה ראשונה. הסכמת רבי משולם זושא מאניפולי ורבי יהודה ליב הכהן.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
הספר מחולק לשני חלקים: "חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." - ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" - ביאור יסודות האמונה ביחוד ה' ע"פ שיטת הבעש"ט.
מעלה מיוחדת למהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, ששלטה ברוב המהדורות שלאחריה עד לימינו.
הרקע לכתיבת הספר: בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן המנהיג החסידי היחיד ברוסיה הלבנה. בשנים ההן היו בה, על פי מסמכי השלטון הרוסי, עשרות אלפי חסידים. בשנים אלו התגברה הנהירה לחצרו בזרם אדיר של פונים שהגיעו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה', דבר שלקח ממנו זמן רב. לעתים היו ממתינים שבועות מספר כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" [כינוי חב"די למפגש פרטי של הדרכה מהאדמו"ר לחסיד, ולא במסגרת הדרכה כללית לציבור]. דבר זה היה למורת רוחו. בשנים ההן כתב האדמו"ר שלשה מכתבים, בהם מבקש להגביל מעט את הכניסה לאלו שכבר היו אצלו פעם אחת, כדי שתתאפשר ביותר קלות כניסתם של אלו שעדיין לא היו אצלו. על רקע זה כתב האדמו"ר הזקן קונטרסי הדרכה לחסידים בענייני עבודת ה', כדי שיהוו כתחליף למפגש הפרטי אתו. מקונטרסים אלה נוצר בהמשך ספר התניא. במכתב לחסידים (שהפך לאחר מכן להקדמת הספר) כותב האדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".
את המכתב הנ"ל כתב בעל התניא לציבור בשנת תקנ"ה כשמסר את קונטרסיו להעתקה בכתבי-יד, אך לאחר שהתפשטו העתקות לא מדוייקות, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת הספר החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.
האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות וכפל לשון. על נקודה זו כותב נכדו האדמו"ר ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". לפי המקובל, לעתים התעכב כמה שבועות על כתיבת אות אחת בספרו.
ע"פ מסורת חסידית שנמסרה ע"י המשפיע רש"ג אסתרמן, נהג האדמו"ר הזקן להעניק את ספרו זה בעצמו לחסידים: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו...".
האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". גם ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידיו של מחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".
הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות. אצל רבים מהם הוא מצוטט בספריהם. מסופר על המגיד מקוז'ניץ שהיה לומד כל יום פרק בתניא והוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין שספר התניא הוא ספר מגן עדן. המגיד מקוז'ניץ מביא בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מהאדמו"ר הזקן במספר שנים. האדמו"ר מויז'ניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.
מאז ועד השואה נדפס הספר יותר מארבעים מהדורות, ומאז ועד לימינו נדפס באלפי מהדורות. הספר נלמד ע"י רוב החוגים, כספר יסוד באמונה ועבודת ה'.
סגולות רבות נאמרו ונכתבו מאדמו"רי חב"ד על הלימוד בספר, ואף על החזקתו בלבד, לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, ולכל תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, להצלה וישועה. הרבי רמ"מ מליובאוויטש הורה שהספר צריך להימצא בכל בית ורכב, כסגולה לשמירה.
רישומים [מטושטשים] בדף השער ובמספר מקומות נוספים. רישום וחותמת צנזור מעבר לדף השער.
[3], ד-פו דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמים כהים במספר מקומות. דף השער, ודפים [2]-יא, עז-פו, היו מנותקים, שוקמו והודבקו בשוליהם הפנימיים. פגיעה בטקסט בשוליים הפנימיים של דף השער, עם שיקום במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים ופגמים עם חסרון בשלושת הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות, משוקמים במילוי נייר והשלמה בצילום. שיבוש הדפסה קל בדף פ שנגרם מקמט בנייר. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 622.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $10,000
לא נמכר
ספר ליקוטי-אמרים תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [תקנ"ט 1798].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשוני' הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "סלאוויטא" מודגשת בשער].
מהדורה זו היא הדפסה שניה של ספר התניא בחיי המחבר, וכנראה נדפסה ללא ידיעתו. מהדורה זו היא הראשונה שנדפסה מחוץ לגבולות רוסיה. בהוצאה זו נדפסו לראשונה בסוף הספר פרקי "אגרת התשובה" – מהדורה קמא (בשקלוב תקס"ו הדפיס המחבר את "אגרת התשובה" מהדורה בתרא).
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הק' הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה [דף סז/1] נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכות את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
למהדורה זו ניתנו שתי הסכמות חשובות מאת גדולי הרבנים. הראשונה מאת רבי משה צבי הירש מייזליש אב"ד זולקווא, והשניה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא [מזקני רבני דורו, חתנו של רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם וגיסו של רבי שאול אב"ד אמשטרדם].
על האופן שבו נכתבה ההסכמה הראשונה מספר רבי יצחק שמשון מייזליש אב"ד טשרנוביץ, נכדו של רבי משה צבי הירש, בהסכמה לסידור האדמו"ר הזקן (טשרנוביץ תרי"ג): "נהירנא כד הוינא טליא בחצרות קדש, על ברכי כבוד אאזמו"ר הנשר הגדול תפארת ישראל הרב הגאון האמיתי... מו"ה משה צבי הירש מייזליש זצוקללה"ה אבד"ק זאלקווא והגליל, הייתי שם בעת ניתן מהודו הסכמה על ס' התניא אשר נדפס אז בק"ק זאלקווא, בהיותו חי אותו צדיק תמים הגאון האמיתי הקדוש הנ"ל המחבר ס' התניא, כי נשא תהלתו למשגב מאד".
ההסכמה השניה נתנה מאת רבי יצחק הלוי מלבוב אב"ד קראקא, מגדולי המתנגדים לחסידות. רבי יצחק הלוי היה מראשי החותמים על חרם נגד החסידים בקראקא בשנת תקמ"ו, ובהוראתו נשרף ספר צוואת הריב"ש (חסידים ומתנגדים, מרדכי וילנסקי, א' עמ' 139; ב', עמ' 135), ואילו בספר זה יצא מגדרו בהסכמתו, והוא מפליג בשבח המחבר וספרו, ואלו דבריו: "...ראו דבר ה'... דברים נפלאים אשר יצאו מפי עיר וקדיש, מלין לצד עילאה ימלל, יהב חכמה לחכימין, הפליא עצה הגדיל תושיה... בכרך הגדול והנורא הזה, ס' לקוטי אמרים אשר פי השם יקבנו תניא קדישא. ומגודל ענוותו לא נודע שם המחבר, אמנם מכותלי דבריו הצצתי שהמחבר הוא איש אלקים קדוש, ובקראי שנים ושלשה דלתות, בינותי בדבריו הקדושים שהמה מאירים עיני השכל באור צח ומצוחצח, חכו ממתקים...".
[3], ב-עד דף. 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות. מעט נקבי עש. קרעים בדף השער עם פגיעה במסגרת, משוקמים במילוי והדבקת נייר. בדפים [2]-ז קרעים בפינות הדפים, עם פגיעה קלה בטקסט בחלקם, משוקמים במילוי נייר. שיקומים קלים בשולי מספר דפים נוספים. קרע בדף עד/2 עם פגיעה קלה בטקסט. בדף מה/1 שיבוש בהדפסה בשולי העמוד מחמת קמט בנייר. חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 623.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $50,000
כולל עמלת קונה
"סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל", עם "פירוש המלות... עפ"י כוונת האריז"ל", שני חלקים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. קאפוסט, תקע"ו. מהדורה ראשונה של מאמרי הסידור (סידור עם דא"ח). דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
נוסח התפילה שבסידור זה, וקובצי ההלכות שבו, וכן שני מאמרי חסידות ("הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"), נכתבו על ידי האדמו"ר הזקן, ונדפסו בחייו במספר מהדורות (ראה מסגרת). במהדורה שלפנינו נדפסו לראשונה מאמריו בפירוש מילות התפלה על פי קבלה וחסידות, שלא הופיעו במהדורות שקדמו לה. מאמרים אלו נאמרו רובם בליל שבת, לפני בניו וכמה מבחירי תלמידיו, ונכתבו והובאו לדפוס ע"י בנו רבי דובער שניאוריו [שניער], המכונה "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. סידור זה מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים].
חלק מהמאמרים נכתבו ונערכו ע"י רבי דובער בסגנונו בתוספת הסברים והרחבות, וחלק מהמאמרים נכתבו כלשונו המדויקת של אביו, ללא תוספות משלו, "דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת". בהקדמתו מפרט רבי דובער על צורת הכתיבה של מאמרי אביו. הוא כותב על המאמרים שערך והרחיב: "...לא היה דבר וחצי דבר, שלא חזרנו עליו כמה פעמים בעיון ועומק היותר אפשרי, ובפרט להביאו בכתב ולשון מדברת שיהיה מובן לגדולים וקטנים, ובפנים מסבירות ומאירות לכל עיני רואה..."; ואילו על המאמרים שבאו כלשון אמירתם כותב: "קונטרסים... בפירוש המלות בתפלה מהשמים מספרים וכו', עד ויברך דוד, שאאמו"ר נ"ע הגיהם בכבודו ובעצמו, והוטבו בעיניו מאד (בהיותם דברים כהוויתן בלי תוספת ומגרעת) ומועטים הם מחזיקים המרובים למבינים".
חלק גדול מהמאמרים שנדפסו בסידור, הם מאמרים על הזהר שנאמרו על ידי הרב בעל התניא בקביעות בליל שבת. על מאמרים אלו כותב בנו: "אשר נראה בעליל לכל עיני ישראל, אשר רוח הקודש הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא" (הקדמה לביאורי הזהר, קאפוסט, תקע"ו).
בשער החלק הראשון נדפס: "סדר תפילות מכל השנה, עפ"י נוסח האריז"ל... כפי אשר נדפס מקודם, בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב, ובתוספות מרובה דבר חדש אשר לא היה מעולם, פירוש המלות על פסוקי דזמרה, משוכלל ומיוסד עפ"י כוונת האריז"ל... וכוונת ק[ריאת] ש[מע] בכללה, ועניני התפלה בכלל, וענין ציצית ותפילין ובר[כת] המז[ון] ומילה וחתונה...".
בשער חלק שני נדפס: "... פירוש המלות מהשמי[ם] מספרים עד נשמת... וכוונת המקו[ה], ועניני שבת... ר[אש] ח[ודש]... מועדים...".
המדפיס והמגיה רבי ישראל יפה (ת"ק?-תקפ"ח), מחשובי תלמידיו של האדמו"ר הזקן. התכתב עם רבו בענייני עבודת ה' בעמקות גדולה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. נכדו רבי חיים יוסף דוד אזולאי (מתלמידי ה"צמח צדק") כתב עליו: "אדם גדול בתורה, חסיד גדול, מהחסידים הראשונים המקורבים של אדמו"ר בעל התניא".
האדמו"ר הזקן מסר את אחת ממהדורות הסידור להדפסה בידי רבי ישראל יפה, עם הוראות בעל פה ובכתב. אחיו של האדמו"ר הזקן, מהרי"ל מיאנוביץ, בעל "שארית יהודה", כתב אליו בעניין הדפסת הסידור: "...אתו החכמה והמדע, והוא שמע בעצמו מכבוד רבינו נ"ע כמה דברים, וגם יש בידו חבילות חבילות הגהות מכתיבת יד קדש אשר כתב אליו". מתוך כך, מובנת החשיבות של נוסח הסידור במהדורה שלפנינו, שעל אודותיה כתב רבי ישראל יפה בשער: "בתוספת הגהה מדויקת בדקדוק היטב".
שני כרכים. חלק ראשון: [2], קד; נד דף. 23 ס"מ. חלק שני: סח; צט דף. 24 ס"מ. עותק נאה, שוליים רחבים. נדפס ברובו על נייר תכלכל. רוב הדפים במצב טוב. מספר דפים במצב בינוני. כתמים. כתמים כהים במספר דפים. קרעים בשולי דף השער של חלק א', עם חסרון ופגיעה קלה בטקסט בפינה העליונה, משוקמים באופן מקצועי. קרעים בשולי דף השער של חלק ב', משוקמים באופן מקצועי. נקבים או קרעים קלים במספר דפים, משוקמים בחלקם (במקום אחד פגיעה קלה בטקסט). קרעים משוקמים בדפים נוספים. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 409.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $75,000
הערכה: $80,000 - $100,000
לא נמכר
"סדר תפלה מכל השנה, מסודר על פי נוסח האר"י זלה"ה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. סלאוויטא, תקפ"ז [1827]. דפוס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים דפים יג, סב-סג. סך הכל חסרים 3 דפים. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
בשער הסידור נדפס: "...נתעלה במעלות מכל הסדורים אשר היו לפנים מדפוסים שונים, הן בעניין יופי ההדפסה, והן בעניין ההג"ה מדוייקת...".
מהדורת סלאוויטא ידועה כאחת המהדורות המדויקות ביותר של סידור אדמו"ר הזקן. הסידור נדפס בסלאוויטא פעמיים, בתקפ"ז ובתקצ"ו (ההבדלים בין מהדורת תקפ"ז לתקצ"ו הם מזעריים, בענייני ניקוד בלבד ובמקומות בודדים). על פי עדות הרב לאוואוט בספרו "שער הכולל" היה האדמו"ר ה"צמח צדק" מתפלל מסידור מהדורת סלאוויטא (כנראה מזו שנדפסה שוב בתקצ"ו) ועליה כתב את תיקוניו והגהותיו.
המהדורה הראשונה שנדפסה בסלאוויטא נחשבה עד עכשיו למהדורה שאבדה. על קיומה נודע רק מאזכור בדרך אגב מהסכמה שניתנה לסידור שנדפס בטשרנוביץ בשנת תרי"ג, שם נכתב שאותו סידור נדפס "כתבנית הסידורים שנדפסו בק"ק סלאוויטא בשנת תקפ"ז". אך כאמור, מאז נתעלם סידור זה מהעין.
בסידור זה נכתבו בכתב-יד מספר תיקונים בניקוד ופיסוק. ההגהות תואמות את הגהותיו של האדמו"ר ה"צמח צדק" בגליונות סידורו (הגהות אלה מופיעות בסוף סידורי תורה אור).
המדפיס האדמו"ר רבי שמואל אברהם שפירא (תקמ"ד-תרכ"ד), בנו של האדמו"ר רבי משה שפירא, הרב מסלאוויטא. זקנו רבי פנחס מקוריץ התבטא עליו טרם לידתו ששוכנת בקרבו נשמה גבוהה. הסתופף בצל גדולי החסידות: רבי זושא מאניפולי, רבי ברוך ממעז'יבוז' והסבא משפולי. בשנת תקצ"ו, עקב העלילה המפורסמת, נסגר בית הדפוס שלו, ובשנת תקצ"ט נאסר יחד עם אחיו, עד לשנת תרט"ז. לאחר צאתו מהמאסר הוכתר לאדמו"ר. מסופר על האדמו"ר ה"בית אהרן" מקארלין, שהגיש לו פתקה, לאחר צאתו מהמאסר, ובה בקשה לפעול ישועה עבור חתנו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה.
חלק מהאותיות בדף השער בדיו אדומה.
א-צב, [2], צג-קעב דף. חסרים דפים יג, סב-סג. סך הכל חסרים 3 דפים. 18 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. כתמי יין בדפי ההגדה של פסח. קרעים ופגמים בדף השער, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי בהשלמת נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. בדפים רבים קרעים ופגמים, בעיקר בשוליים הפנימיים, משוקמים באופן מקצועי, ללא פגיעה בטקסט. בדפים יב, כא, לג, מט-נ, עד, ודף [1] שלאחר דף צב, קרעים עם חסרון משוקמים במילוי נייר והשלמת הטקסט בכתב-יד באותיות דפוס. לאחר הסידור כרוכים ארבעה דפים מסידורים אחרים (מהדורות לא מזוהות). רישומי בעלות. כריכת עור חדשה מהודרת.
נדיר ביותר. הספר לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ובתקליטור וינוגרד-רוזנפלד. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ובקטלוג ספריית חב"ד בברוקלין.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $12,000
נמכר ב: $8,125
כולל עמלת קונה
"סדר התפלה עפ"י נוסח האר"י ז"ל", שני חלקים בכרך אחד, לשבת וחול, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זיטומיר, תרכ"ג 1863. דפוס רבי חנינא ליפא, ורבי יהושע העשיל שפירא. חלק מאותיות השער בדיו אדומה.
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים (המאמרים: "הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"). מאמרי החסידות האחרים (בפירוש התפלה), נאמרו על ידי האדמו"ר הזקן ונכתבו ע"י בנו האדמו"ר "האמצעי" מליובאוויטש רבי דובער שניאוריו [שניער] (נדפסו לראשונה בקאפוסט תקע"ו - ראה פריט מס' 116). סידורים אלו מכונים בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים]. מהדורה זו כוללת את מאמרי דא"ח הנוספים שנדפסו לראשונה במהדורת ברדיטשוב תקע"ח, ולא נדפסו במהדורה הראשונה בקאפוסט תקע"ו.
במהדורה זו נוקדו השמות הקדושים בפסוקי דזמרה ובמקומות נוספים, בניקוד ע"פ הקבלה. רבי אברהם דוד לאוואט מעיד כי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, מתח בקורת על המדפיסים אשר "שינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן, באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה, וגם לנערים" (שער הכולל, ו, אות ט).
[4], 308 עמ'; 124-3 עמ'; 188 עמ'. חסר דף השער של החלק השני. 27 ס"מ. נייר בהיר ואיכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי עש רבים (חלקם משוקמים במילוי נייר). קרעים משוקמים בדף השער ובמספר דפים נוספים. כריכת עור חדשה ומהודרת.
נוסח הסידור, ההלכות ושני מאמרי חסידות נכתבו ונערכו ע"י האדמו"ר הזקן, ואף נדפסו בחייו מספר פעמים (המאמרים: "הקול קול יעקב", ו"הערה לתיקון חצות"). מאמרי החסידות האחרים (בפירוש התפלה), נאמרו על ידי האדמו"ר הזקן ונכתבו ע"י בנו האדמו"ר "האמצעי" מליובאוויטש רבי דובער שניאוריו [שניער] (נדפסו לראשונה בקאפוסט תקע"ו - ראה פריט מס' 116). סידורים אלו מכונים בפי חסידי חב"ד "סידור עם דא"ח" [דברי אלוקים חיים]. מהדורה זו כוללת את מאמרי דא"ח הנוספים שנדפסו לראשונה במהדורת ברדיטשוב תקע"ח, ולא נדפסו במהדורה הראשונה בקאפוסט תקע"ו.
במהדורה זו נוקדו השמות הקדושים בפסוקי דזמרה ובמקומות נוספים, בניקוד ע"פ הקבלה. רבי אברהם דוד לאוואט מעיד כי האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, מתח בקורת על המדפיסים אשר "שינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן, באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה, וגם לנערים" (שער הכולל, ו, אות ט).
[4], 308 עמ'; 124-3 עמ'; 188 עמ'. חסר דף השער של החלק השני. 27 ס"מ. נייר בהיר ואיכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי עש רבים (חלקם משוקמים במילוי נייר). קרעים משוקמים בדף השער ובמספר דפים נוספים. כריכת עור חדשה ומהודרת.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $40,000
נמכר ב: $16,250
כולל עמלת קונה
שני מסמכים הקשורים ברבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי:
· מכתב פסק דין בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי, מאושר בחתימת ידי האדמו"רים רבי יהודה ליב מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן מלאדי ורבי ישראל נח מניעז'ין. ליובאוויטש, אלול תרט"ז - הארקי, תשרי תרי"ז [1856].
בשולי פסק הדין חתומים הרבנים הדיינים: "נפתלי הירש", "יחזקאל הכהן" ו"נח ב"ר אברהם גינזבורג". אין בידינו פרטים אודות חותמים אלה וכנראה היו מתלמידי האדמו"ר בעל "צמח צדק" שגרו בליובאוויטש או שהו שם לרגל הימים הנוראים.
מעבר לדף אישור בחתימות יד קדשם של שלושה מבני האדמו"ר בעל "צמח צדק" - האדמו"רים מהרי"ל מקאפוסט, מהרחש"ז מלאדי ומהרי"נ מניעז'ין - המאשרים את פסק הדין: "ע"ד הפסק שמעל"ד, דעתינו מסכמת לזה. והשי"ת ישים שלום בשעריכם, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. נאום יהודא ליב, ונאום חיים ש' זלמן באאמו"ר שי', ונאום ישראל נח".
מתחת לחתימתם מאשרים עשרה מראשי קהילת הורקי את הפשרה: "אנחנו הח"מ אנשי מחנינו הארקי הח"מ משני הצדדים, עלינו לאשר ולקיים ככל אשר יצא מפי המבוררים מעל"ד, ומפי בני אדמו"ר שי'. ולתוקף עוז באנו עה"ח אור ליום ב' ער"ס [ערב סוכות] שנת תרי"ז, פה הארקי".
· מכתב סמיכה לרבנות עבור רבי משולם זלמן ניימרק, מאת רבי "נפתלי הירש". נשלח לראשי הקהל בהורקי. [ללא שם מקום ותאריך - כפי הנראה נכתב ביחד עם פסק הדין הנ"ל בליובאוויטש, אלול-תשרי תרט"ז-תרי"ז 1856].
כתב סמיכה לרבנות ששלח רבי נפתלי הירש לראשי הקהל בהורקי: "לראשי עם ועדת ישורון דק' הארקי... מכתבם ע"י ידיד' הרב השנון מוהרמ"ז [רבי משולם זלמן] המוכ"[ז] הגיעני, והועמס עלי חובה למלאות רצונם לתהות את הרב הנ"ל אקנקני'... ונשתהה בביתי כמה ימים... וגם בעת לימודי הי' יושב ודן בהלכה בפילפולא חריפתא, ומצאתיו זך וישר שכלו... בבקיאות, לדון ולהורות הלכה למעשה, וכל מן דין סמוכין לנא, וראוי הוא לישב על כסא הוראה, ולסמוך עליו בכל המקומות אשר דבר המלך ודתו מגיע...". בהמשך המכתב מתייחס הכותב לתשובה הלכתית שכתב רבי משולם זלמן ניימרק: "בענין התשובה הרשומה אצלו בעובדא שהגיע לידו, ועם היות שלא עיינתי בה מאפס הפנאי, עכ"ז בהשקפה הראשונה נראה לענ"ד...".
הרקע למכתב: בעיירה הורקי (פלך מוהילוב, בלרוס. עיירה חב"דית, סמוכה לשקלוב ולליובאוויטש, שרוב בניה נמנו על חסידי חב"ד) כיהן ברבנות, בין השנים תרט"ז-תרכ"ב בקירוב, רבי משולם זלמן ניימרק, חתנו של הרב הקודם - רבי יהושע אליהו. חלק מראשי הקהל בהורקי התנגדו לכך שיכהן כרב יחיד, וביקשו לצרף אליו לרבנות מו"ץ נוסף בשם רבי דובער. רבי משולם זלמן סירב לכך והדבר הובא לבוררות בפני הדיינים החתומים לפנינו. על כך השיבו הדיינים בהצעת פשרה: "ע"ד המחלוקת שבק' הארקי, שיש שרוצים לצרף עוד א' להרב ר"ש זלמן... יצא מאתנו הח"מ, לצרף את הרב דובער בהרב מו"ה יהושע, על משך שלושה שנים... ויותן לו שכירות א' רוכ"ס [רובל כסף] וחצי, כל שבוע, ג"כ מקופת הקהל. ועכ"ז לא יוגרע חוק שכירות הקצוב להרב מוהר"ש זלמן, מן ארבעה רוכ"ס, כ"א חצי רוכ"ס, ושיותן לו הסך שלושה רוכ"ס וחצי בכל שבוע ג"כ מקופת הקהל, לו ולחמותו אלמנת הרב המנוח מוהרר"י [יהושע] אלי' ז"ל [רבה הקודם של הורקי, מחסידי הצ"צ מליובאוויטש, נפטר בסביבות שנת תרט"ז]. ואחרי כלות השלושה שנים אינם מחוייבי' ליתן להרב ר' דובער הנ"ל שכירות, גם אם לא יאבו הצד של ר' דובער הנ"ל לסמוך על הרב ר' זלמן הנ"ל לבדו... ולראיה באנו עה"ח אור ליום א' י"ד אלול שנת תרט"ז לפ"ק, פ"ק ליובאוויטש. נאום נפתלי הירש, ונאום יחזקאל הכהן, ונאום נח ב"ר אברהם גינזבורג".
בשנות הנהגתו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), משנת תקפ"ח בה הוכתר לאדמו"ר, הלכו לאורו חלק נכבד מיהודי רוסיה הלבנה. בשנות הת"ר, כשנחלש מעט, צירף אליו את בניו הקדושים שיסייעו לו בהנהגת הקודש, שיקבלו קהל ויתנו עצות ושיחזרו על מאמרי חסידות ברבים. מידי פעם שלח אותם לעיירות רחוקות להלהיב את הלבבות. כך היו בניו למעין "שרי אלפים" לרבבות חסידי חב"ד. הם היו מפשרים בסכסוכים, ועל פיהם הוכרעו מחלוקות ופרשיות ציבוריות בקרב קהילות חב"ד, וכל דבר הקשה הביאו להכרעת אביהם הגדול. לכל אחד מהם (למעט הבן הבכור) היה בליובאוויטש, בחיי אביהם, בית מדרש ומנין משלו עם מקורבים ומעריצים. גם חלק מהעיירות היו מתחלקות לפי הנאמנות שלהן לאחד האחים. מאותה תקופה שרדו מספר מכתבים בהם חתומים שלשת האחים, ביניהם גם המכתב שלפנינו המתעד את פעילותם בהנהגת קהל חסידי חב"ד באותם ימים (מכתב נוסף משלושה בני ה"צמח צדק", בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן בהורקי, משנת תר"כ, לאחר תום שלש השנים המדוברות, נדפס באגרות קודש של האדמו"ר ה"צמח צדק", מהדורת תשע"ג, עמ' רג).
האדמו"ר רבי יהודה ליב - מהרי"ל מקאפוסט (תקע"א-תרכ"ז), "כולם עונים אחריו מקודש... לבד לימודו בתורה הנגלית, נכספה... נפשו ללימוד הקבלה והחסידות, והיה הולך לשמוע... מזקנו הקדוש אדמו"ר האמצעי נ"ע... והיה יקר מאד בעיני אביו רבינו (הצ"צ), ורוב עניניו היה על ידו. גם פקד עליו לחזור ד"ח [דרושי חסידות] לפני אנ"ש ולהשיב להם עצות... אופן עבודתו היה מבהיל מאד, ומהוויות העולם היה מופשט לגמרי... רוב אנ"ש לא משו מאהלו... בסוף ימי אביו... שלחו רבינו על המדינה...והרעיש העולם בנסיעתו, ובכל מקום בואו היה אומר ד"ח בריבוי מאד, והיו מגישים לו פדיונות ובקשות, וכל אשר יצא מפיו הקדוש לא שב ריקם, ופעל ישועות בקרב הארץ...". לאחר פטירת אביו בניסן תרכ"ו "עקר דירתו לקאפוסט... ובראש השנה ההוא שנת תרכ"ז היה שם קיבוץ נורא מאד... והתחיל להפיץ מעיינותיו באופן נורא ומבהיל, ודבריו הקדושים היו מלהיבים לב השומע, ובדעתו היה להרים קרן החסידות באופן נעלה מאד, אך נטרפה השעה... ושבק חיים לכל חי" (בית רבי). נפטר ג' חשון תרכ"ז, חצי שנה בלבד לאחר פטירת אביו.
רבי יהודה ליב - המהרי"ל היה הדומיננטי מבין בניו של ה"צמח צדק", והמפורסם ביותר ברחבי בלרוס בחיי אביו. על פיו יישק כל דבר בחצר אביו. בשנות חייו האחרונות של אביו היה כאדמו"ר לכל דבר, הוא קיבל פדיונות, דרש ברבים ופעל ישועות. עשירים מחסידיו שרצו שרבם יוכל לשבת על התורה והעבודה בלי טרדות פרנסה, קנו והעמידו לרשותו ספינת קיטור שהייתה בבעלותו, ששימשה כאחת מספינות הנוסעים שחצו את נהר הדנייפר לאורכו. ההכנסות מדמי הנסיעות היו מוקדשות לכלכלת רבם. שם האדמו"ר היה כתוב - ברוסית - על דופן הספינה, באותיות מוזהבות ענקיות. חסידי חב"ד העדיפו ספינה זו על פני ספינות הממשלה הרוסית, על מנת לפרנס את רבם.
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן - מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים..." (בית רבי). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו, ובין היתר כתב: "...פעמים רבות ראיתיו הוגה בתלמוד, ועל שלחנו היו תמיד ספרי התלמוד ושו"ת רבים בין ספרי הקבלה. אוצר ספריו היה רב למאד, כי הרבה ירש מאבותיו, ועוד הוסיף עליהם מאשר קנה בכספו"; "ניגון מיוחד היה לו לדביקות בימים הנוראים. קולו היה ערב, ונשמע מניגונו ערגה ממש עד כלות הנפש". הוא מתאר כיצד חזר מ"תשליך" בראש השנה ברוב עם: "כבוד גדול כזה לא נחל כל איש ישראל מעת אשר חדלו ראשי הגולה והנשיאים..."
האדמו"ר רבי ישראל נח – מהרי"נ מניעז'ין (תקע"ז-תרמ"ג), גאון אדיר בש"ס ופוסקים. חלק מתשובותיו נדפסו בספרי חכמי דורו. תשובותיו ערוכות בטוב טעם ובבהירות, בלי ספקות וצריך עיון. בתשובותיו ניכר כוחא דהיתרא. בימי אביו, בעיקר בשנותיו אחרונות, היה הוא המוציא ומביא את השאלות והתשובות מאביו, לעתים היה משיב בכתב מה ששמע מאביו, ולעתים היה הוא עצמו כותב את התשובה, ואביו היה עובר ומגיה את התשובה טרם שנשלחה. ע"פ דברי רבי חיים נאה: "מהרי"נ ז"ל התרעם מאד על המו"ל ספרי שו"ת צמח צדק, שכמה תשובות הם שלו ולא הזכירו שמו עליהם" (קונטרס השלחן, עמ' טו). "היה עניו ושפל ברך מאד... דרך עבודתו בתפלתו היה במרירות ובכי" (בית רבי). בכתביו הוא מספר ברגש על חלום - חזיון שמימי שנגלה אליו, לאחר שהתבונן במחזה מרגש שראה בעיניו, הכנסת ספר תורה שהכניסו יהודים פשוטים ועמי ארצות, יוצאי צבא מהקנטוניסטים: "אשר עיני ראו החדוה בטף ונשים שלהם בכלל, ומחבבים בנשיקות פיהם ובכבוד בלתי ישוער מלספר... ובהביטי בזה רעיוני על משכבי סליקו, קרו לי בחלמא לאמור: אל תתפלא מדוע יבער הסנה והסנה איננו אוכל..." (היכל הבעש"ט, יט).
רבי נפתלי הירש - החתום על כתב הסמיכה, הוא החתום על פסק הדין בראש שלושת הדיינים. לא נתבררו לנו כל פרטים אודותיו. כנראה שהיה רב חשוב בדורו, שכן בני ה"צמח צדק" הושיבוהו בראש בית הדין המיוחד שהקימו בעיר ליובאוויטש לדון בענין הרבנות של קהילת הורקי, ואף הוא כותב כתב סמיכה לרבי משולם זלמן ניימרק [שכנראה החל לכהן ברבנות הורקי, עוד לפני שהוסמך לרבנות ע"י רב מוסמך].
נשוא המכתב: רבי משולם זלמן ניימרק (נפטר תרנ"ג), מחשובי רבני חב"ד, מתלמידי ה"צמח צדק" ומהר"ש מליובאוויטש. כיהן ברבנות בערים הורקי, סטרדוב, ויטבסק ונעוויל. עסק בהצלת יהודים מלקיחתם לצבא הרוסי ועל "עוון" זה ישב במעצר שנתיים בשנים תרמ"א-תרמ"ג. האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט כותב אודותיו: "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות] יקר הוא בעתים הללו".
[2] דף. [3] עמ' כתובים. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. בלאי וקרעים, בשוליים ובסימני הקיפול, ללא פגיעה בטקסט.
למיטב ידיעתנו, המכתבים שלפנינו לא נדפסו.
· מכתב פסק דין בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן ניימרק אב"ד הורקי, מאושר בחתימת ידי האדמו"רים רבי יהודה ליב מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן מלאדי ורבי ישראל נח מניעז'ין. ליובאוויטש, אלול תרט"ז - הארקי, תשרי תרי"ז [1856].
בשולי פסק הדין חתומים הרבנים הדיינים: "נפתלי הירש", "יחזקאל הכהן" ו"נח ב"ר אברהם גינזבורג". אין בידינו פרטים אודות חותמים אלה וכנראה היו מתלמידי האדמו"ר בעל "צמח צדק" שגרו בליובאוויטש או שהו שם לרגל הימים הנוראים.
מעבר לדף אישור בחתימות יד קדשם של שלושה מבני האדמו"ר בעל "צמח צדק" - האדמו"רים מהרי"ל מקאפוסט, מהרחש"ז מלאדי ומהרי"נ מניעז'ין - המאשרים את פסק הדין: "ע"ד הפסק שמעל"ד, דעתינו מסכמת לזה. והשי"ת ישים שלום בשעריכם, ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. נאום יהודא ליב, ונאום חיים ש' זלמן באאמו"ר שי', ונאום ישראל נח".
מתחת לחתימתם מאשרים עשרה מראשי קהילת הורקי את הפשרה: "אנחנו הח"מ אנשי מחנינו הארקי הח"מ משני הצדדים, עלינו לאשר ולקיים ככל אשר יצא מפי המבוררים מעל"ד, ומפי בני אדמו"ר שי'. ולתוקף עוז באנו עה"ח אור ליום ב' ער"ס [ערב סוכות] שנת תרי"ז, פה הארקי".
· מכתב סמיכה לרבנות עבור רבי משולם זלמן ניימרק, מאת רבי "נפתלי הירש". נשלח לראשי הקהל בהורקי. [ללא שם מקום ותאריך - כפי הנראה נכתב ביחד עם פסק הדין הנ"ל בליובאוויטש, אלול-תשרי תרט"ז-תרי"ז 1856].
כתב סמיכה לרבנות ששלח רבי נפתלי הירש לראשי הקהל בהורקי: "לראשי עם ועדת ישורון דק' הארקי... מכתבם ע"י ידיד' הרב השנון מוהרמ"ז [רבי משולם זלמן] המוכ"[ז] הגיעני, והועמס עלי חובה למלאות רצונם לתהות את הרב הנ"ל אקנקני'... ונשתהה בביתי כמה ימים... וגם בעת לימודי הי' יושב ודן בהלכה בפילפולא חריפתא, ומצאתיו זך וישר שכלו... בבקיאות, לדון ולהורות הלכה למעשה, וכל מן דין סמוכין לנא, וראוי הוא לישב על כסא הוראה, ולסמוך עליו בכל המקומות אשר דבר המלך ודתו מגיע...". בהמשך המכתב מתייחס הכותב לתשובה הלכתית שכתב רבי משולם זלמן ניימרק: "בענין התשובה הרשומה אצלו בעובדא שהגיע לידו, ועם היות שלא עיינתי בה מאפס הפנאי, עכ"ז בהשקפה הראשונה נראה לענ"ד...".
הרקע למכתב: בעיירה הורקי (פלך מוהילוב, בלרוס. עיירה חב"דית, סמוכה לשקלוב ולליובאוויטש, שרוב בניה נמנו על חסידי חב"ד) כיהן ברבנות, בין השנים תרט"ז-תרכ"ב בקירוב, רבי משולם זלמן ניימרק, חתנו של הרב הקודם - רבי יהושע אליהו. חלק מראשי הקהל בהורקי התנגדו לכך שיכהן כרב יחיד, וביקשו לצרף אליו לרבנות מו"ץ נוסף בשם רבי דובער. רבי משולם זלמן סירב לכך והדבר הובא לבוררות בפני הדיינים החתומים לפנינו. על כך השיבו הדיינים בהצעת פשרה: "ע"ד המחלוקת שבק' הארקי, שיש שרוצים לצרף עוד א' להרב ר"ש זלמן... יצא מאתנו הח"מ, לצרף את הרב דובער בהרב מו"ה יהושע, על משך שלושה שנים... ויותן לו שכירות א' רוכ"ס [רובל כסף] וחצי, כל שבוע, ג"כ מקופת הקהל. ועכ"ז לא יוגרע חוק שכירות הקצוב להרב מוהר"ש זלמן, מן ארבעה רוכ"ס, כ"א חצי רוכ"ס, ושיותן לו הסך שלושה רוכ"ס וחצי בכל שבוע ג"כ מקופת הקהל, לו ולחמותו אלמנת הרב המנוח מוהרר"י [יהושע] אלי' ז"ל [רבה הקודם של הורקי, מחסידי הצ"צ מליובאוויטש, נפטר בסביבות שנת תרט"ז]. ואחרי כלות השלושה שנים אינם מחוייבי' ליתן להרב ר' דובער הנ"ל שכירות, גם אם לא יאבו הצד של ר' דובער הנ"ל לסמוך על הרב ר' זלמן הנ"ל לבדו... ולראיה באנו עה"ח אור ליום א' י"ד אלול שנת תרט"ז לפ"ק, פ"ק ליובאוויטש. נאום נפתלי הירש, ונאום יחזקאל הכהן, ונאום נח ב"ר אברהם גינזבורג".
בשנות הנהגתו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו), משנת תקפ"ח בה הוכתר לאדמו"ר, הלכו לאורו חלק נכבד מיהודי רוסיה הלבנה. בשנות הת"ר, כשנחלש מעט, צירף אליו את בניו הקדושים שיסייעו לו בהנהגת הקודש, שיקבלו קהל ויתנו עצות ושיחזרו על מאמרי חסידות ברבים. מידי פעם שלח אותם לעיירות רחוקות להלהיב את הלבבות. כך היו בניו למעין "שרי אלפים" לרבבות חסידי חב"ד. הם היו מפשרים בסכסוכים, ועל פיהם הוכרעו מחלוקות ופרשיות ציבוריות בקרב קהילות חב"ד, וכל דבר הקשה הביאו להכרעת אביהם הגדול. לכל אחד מהם (למעט הבן הבכור) היה בליובאוויטש, בחיי אביהם, בית מדרש ומנין משלו עם מקורבים ומעריצים. גם חלק מהעיירות היו מתחלקות לפי הנאמנות שלהן לאחד האחים. מאותה תקופה שרדו מספר מכתבים בהם חתומים שלשת האחים, ביניהם גם המכתב שלפנינו המתעד את פעילותם בהנהגת קהל חסידי חב"ד באותם ימים (מכתב נוסף משלושה בני ה"צמח צדק", בעניין רבנותו של רבי משולם זלמן בהורקי, משנת תר"כ, לאחר תום שלש השנים המדוברות, נדפס באגרות קודש של האדמו"ר ה"צמח צדק", מהדורת תשע"ג, עמ' רג).
האדמו"ר רבי יהודה ליב - מהרי"ל מקאפוסט (תקע"א-תרכ"ז), "כולם עונים אחריו מקודש... לבד לימודו בתורה הנגלית, נכספה... נפשו ללימוד הקבלה והחסידות, והיה הולך לשמוע... מזקנו הקדוש אדמו"ר האמצעי נ"ע... והיה יקר מאד בעיני אביו רבינו (הצ"צ), ורוב עניניו היה על ידו. גם פקד עליו לחזור ד"ח [דרושי חסידות] לפני אנ"ש ולהשיב להם עצות... אופן עבודתו היה מבהיל מאד, ומהוויות העולם היה מופשט לגמרי... רוב אנ"ש לא משו מאהלו... בסוף ימי אביו... שלחו רבינו על המדינה...והרעיש העולם בנסיעתו, ובכל מקום בואו היה אומר ד"ח בריבוי מאד, והיו מגישים לו פדיונות ובקשות, וכל אשר יצא מפיו הקדוש לא שב ריקם, ופעל ישועות בקרב הארץ...". לאחר פטירת אביו בניסן תרכ"ו "עקר דירתו לקאפוסט... ובראש השנה ההוא שנת תרכ"ז היה שם קיבוץ נורא מאד... והתחיל להפיץ מעיינותיו באופן נורא ומבהיל, ודבריו הקדושים היו מלהיבים לב השומע, ובדעתו היה להרים קרן החסידות באופן נעלה מאד, אך נטרפה השעה... ושבק חיים לכל חי" (בית רבי). נפטר ג' חשון תרכ"ז, חצי שנה בלבד לאחר פטירת אביו.
רבי יהודה ליב - המהרי"ל היה הדומיננטי מבין בניו של ה"צמח צדק", והמפורסם ביותר ברחבי בלרוס בחיי אביו. על פיו יישק כל דבר בחצר אביו. בשנות חייו האחרונות של אביו היה כאדמו"ר לכל דבר, הוא קיבל פדיונות, דרש ברבים ופעל ישועות. עשירים מחסידיו שרצו שרבם יוכל לשבת על התורה והעבודה בלי טרדות פרנסה, קנו והעמידו לרשותו ספינת קיטור שהייתה בבעלותו, ששימשה כאחת מספינות הנוסעים שחצו את נהר הדנייפר לאורכו. ההכנסות מדמי הנסיעות היו מוקדשות לכלכלת רבם. שם האדמו"ר היה כתוב - ברוסית - על דופן הספינה, באותיות מוזהבות ענקיות. חסידי חב"ד העדיפו ספינה זו על פני ספינות הממשלה הרוסית, על מנת לפרנס את רבם.
האדמו"ר רבי חיים שניאור זלמן - מהרחש"ז מלאדי (תקע"ד-תר"מ), "עבודתו היה נפלא מאד ברעש והתפעלות, עד שהיה שובר לב השומעים, וגם לב האבן המס ימס... באמצע השמונה עשרה... פניו היו פני להבים... חכמתו היה נפלא מאד, וטוב מזגו היה גם כן עד להפליא, כי ממש היה איש החסד... שנת תרכ"ט קבע דירתו בלאדי... ולשם נסעו אליו חלק גדול מאנ"ש לשתות בצמא דברי קדשו ולדרוש ממנו עצות... היה מקבל את כל אחד ואחד בסבר פנים יפות ומסבירות... וכל אשר יצא מפיו הקדוש, היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים..." (בית רבי). הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, יליד לאדי), הקדיש בזכרונותיו מספר פרקים לתיאור דמותו האצילית כפי שנחקקה בזכרונו מימי ילדותו, ובין היתר כתב: "...פעמים רבות ראיתיו הוגה בתלמוד, ועל שלחנו היו תמיד ספרי התלמוד ושו"ת רבים בין ספרי הקבלה. אוצר ספריו היה רב למאד, כי הרבה ירש מאבותיו, ועוד הוסיף עליהם מאשר קנה בכספו"; "ניגון מיוחד היה לו לדביקות בימים הנוראים. קולו היה ערב, ונשמע מניגונו ערגה ממש עד כלות הנפש". הוא מתאר כיצד חזר מ"תשליך" בראש השנה ברוב עם: "כבוד גדול כזה לא נחל כל איש ישראל מעת אשר חדלו ראשי הגולה והנשיאים..."
האדמו"ר רבי ישראל נח – מהרי"נ מניעז'ין (תקע"ז-תרמ"ג), גאון אדיר בש"ס ופוסקים. חלק מתשובותיו נדפסו בספרי חכמי דורו. תשובותיו ערוכות בטוב טעם ובבהירות, בלי ספקות וצריך עיון. בתשובותיו ניכר כוחא דהיתרא. בימי אביו, בעיקר בשנותיו אחרונות, היה הוא המוציא ומביא את השאלות והתשובות מאביו, לעתים היה משיב בכתב מה ששמע מאביו, ולעתים היה הוא עצמו כותב את התשובה, ואביו היה עובר ומגיה את התשובה טרם שנשלחה. ע"פ דברי רבי חיים נאה: "מהרי"נ ז"ל התרעם מאד על המו"ל ספרי שו"ת צמח צדק, שכמה תשובות הם שלו ולא הזכירו שמו עליהם" (קונטרס השלחן, עמ' טו). "היה עניו ושפל ברך מאד... דרך עבודתו בתפלתו היה במרירות ובכי" (בית רבי). בכתביו הוא מספר ברגש על חלום - חזיון שמימי שנגלה אליו, לאחר שהתבונן במחזה מרגש שראה בעיניו, הכנסת ספר תורה שהכניסו יהודים פשוטים ועמי ארצות, יוצאי צבא מהקנטוניסטים: "אשר עיני ראו החדוה בטף ונשים שלהם בכלל, ומחבבים בנשיקות פיהם ובכבוד בלתי ישוער מלספר... ובהביטי בזה רעיוני על משכבי סליקו, קרו לי בחלמא לאמור: אל תתפלא מדוע יבער הסנה והסנה איננו אוכל..." (היכל הבעש"ט, יט).
רבי נפתלי הירש - החתום על כתב הסמיכה, הוא החתום על פסק הדין בראש שלושת הדיינים. לא נתבררו לנו כל פרטים אודותיו. כנראה שהיה רב חשוב בדורו, שכן בני ה"צמח צדק" הושיבוהו בראש בית הדין המיוחד שהקימו בעיר ליובאוויטש לדון בענין הרבנות של קהילת הורקי, ואף הוא כותב כתב סמיכה לרבי משולם זלמן ניימרק [שכנראה החל לכהן ברבנות הורקי, עוד לפני שהוסמך לרבנות ע"י רב מוסמך].
נשוא המכתב: רבי משולם זלמן ניימרק (נפטר תרנ"ג), מחשובי רבני חב"ד, מתלמידי ה"צמח צדק" ומהר"ש מליובאוויטש. כיהן ברבנות בערים הורקי, סטרדוב, ויטבסק ונעוויל. עסק בהצלת יהודים מלקיחתם לצבא הרוסי ועל "עוון" זה ישב במעצר שנתיים בשנים תרמ"א-תרמ"ג. האדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט כותב אודותיו: "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות] יקר הוא בעתים הללו".
[2] דף. [3] עמ' כתובים. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. בלאי וקרעים, בשוליים ובסימני הקיפול, ללא פגיעה בטקסט.
למיטב ידיעתנו, המכתבים שלפנינו לא נדפסו.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $8,125
כולל עמלת קונה
מכתב ארוך (6 עמודים, למעלה מ-102 שורות) בכתב-ידו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, אל המשפיע רבי שלמה זלמן הבלין, עם הוראות להנהלת ישיבת "תורת אמת" בעיר חברון. כסלו, תרע"ד [1913].
בזמן כתיבת מכתב זה היה הריי"ץ יד ימינו של אביו אדמו"ר הרש"ב בניהול ישיבות חב"ד [בצעירותו בגיל 33, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש]. במכתב זה מתווה הריי"ץ בקווים כלליים, כיצד צריך רש"ז הבלין לנהל את הישיבה במישור הגשמי ובמישור הרוחני, מבלי להזדקק להוראות מפורטות על כל צעד ושעל.
בתחילת המכתב כותב האדמו"ר: "...לאו בכל עת ביכולתי לענות על הכל... אנחנו משיבים אנשים ומוסרים להם ההנהגה, והם אחראים בעד הפעולות הנמסרות לידם. אין כח בנו לבקר כל דבר בפרט ובפרטי פרטיות...". בהמשך המכתב הוא כותב באריכות כיצד צריכה להיות צורת החינוך החב"דית, וזאת בשונה מהחינוך הפולני והחינוך הליטאי, ומשתמש בביטויים חריפים ביותר.
חציו הראשון של מכתב זה נדפס בקובץ אגרותיו (נדפס לראשונה בספר "המשפיע", עמ' עב-עד, ומשם הועתק לספר אגרותיו, כרך א, עמ' פט-צא), שם נדפסו רק ארבעת העמודים הראשונים, אך שני העמודים האחרונים עדיין לא נדפסו [מכיון שהדף השני לא היה לעיני המדפיסים]. המכתב הנדפס חסר ומסתיים באמצע משפט, ובמכתב שלפנינו נמצא המשך המשפט בעמ' החמישי [סוף העמוד הרביעי בו הוא כותב על אלו המגשימים את תורת החסידות, מסתיים במילים: "אשר עשוה למגידות ומליצות או חכמה" – ובמכתב שלפנינו מופיע ההמשך: "מחקרית והדומה, אשר רחוק הוא מן האמת לגמרי מכל וכל..."].
הריי"ץ מחזק אותו "להרים קרן התורה עפ"י חינוך תורת החסידות, בכל הפרטים, בלימוד התורה ובעבודת התפילה...", לא להיות כמו איזה "מתנגד" שאחרי שהוא זולל כמה דפי גמרא, הוא מתגאה עד שזה מריח ממנו למרחק 400 פרסאות, ולא להיות כמו חסיד פולני ההולך עסיסי ועליז כמו יורש העצר של הפריץ (תרגום חופשי מיידיש). אלא ללמדם ללכת בדרכי חסידי רייסין, "אשר רחקו עצם מההגשמה של המתנגדים וההתפעלות הריקנית של חסידי פולין, רק שמו לבם ופניהם בשקידת עסק תורת החסידות...".
בהמשך המכתב כותב לו הריי"ץ: "ועתה ידידי אחרי ההקדמה הנזכרת... לא אכחד כי אין אתי יודע עד מה מכל עניניו שם. תמיד הוא כותב חצאי דיבורים... וידיעות ג"כ מרעיבים אותנו, מדוע ולמה לא אדע. לזאת יראו לתקן זאת בהקדם האפשרי...".
בסיום המכתב הוא מבקש מרש"ז הבלין סיוע בקניית ספרים עתיקים: "...שמעתי כי בחברון אפשר לקנות ספרים עתיקים מן הישיבות או ישיבה שלימה... והעיקר לקנות במקח זול, ואז אשלח למו רשימה מפורטה עם מקחים כמה ישלם עבורם...".
הרקע למכתב: בתחילת שנת תרע"ב פתח האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ישיבה בחברון בשם "תורת אמת". לשם כך שלח הרש"ב את תלמידו רבי שלמה זלמן הבלין, לשמש כמשפיע ומנהל רוחני וגשמי כאחד, כשאליו נלווים שבעה מתלמידיו של הרש"ב, מבחירי ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש. מנהלי ונשיאי הישיבה היו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ובנו הריי"ץ. הם אלו שנשאו בעולה הגשמי ודאגו לכלכלתה. ממכתב זה אנו למדים שבשנת תרע"ד היה לישיבה סניף נוסף בירושלים.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), הנהיג את ישיבות חב"ד, עוד בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב, והיה יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור והפצת החסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תר"פ נתמנה הריי"ץ לאדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד. ראה עוד אודותיו בפריט הבא. עניני החינוך והישיבות היוו נקודה מרכזית בעולמו של האדמו"ר הריי"ץ, שמלבד היותו עסקן נמרץ, הוא היה מחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה).
2 דפים כפולים של נייר מכתבים רשמי, 6 עמודים כתובים, למעלה מ-102 שורות בכתב יד האדמו"ר וחתימתו. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
לדפי המכתב מצורפת המעטפה בה נשלח המכתב, ועליה חותמת שעווה אדומה של האדמו"ר. על גביה כתוב, כנראה בכתב-ידו של המשפיע רש"ז הבלין: "מג' כסלו ע"ד, מכתב מופלא, מבואר ג' כתות: חב"ד, פרושים, פולנים".
בזמן כתיבת מכתב זה היה הריי"ץ יד ימינו של אביו אדמו"ר הרש"ב בניהול ישיבות חב"ד [בצעירותו בגיל 33, בחיי אביו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש]. במכתב זה מתווה הריי"ץ בקווים כלליים, כיצד צריך רש"ז הבלין לנהל את הישיבה במישור הגשמי ובמישור הרוחני, מבלי להזדקק להוראות מפורטות על כל צעד ושעל.
בתחילת המכתב כותב האדמו"ר: "...לאו בכל עת ביכולתי לענות על הכל... אנחנו משיבים אנשים ומוסרים להם ההנהגה, והם אחראים בעד הפעולות הנמסרות לידם. אין כח בנו לבקר כל דבר בפרט ובפרטי פרטיות...". בהמשך המכתב הוא כותב באריכות כיצד צריכה להיות צורת החינוך החב"דית, וזאת בשונה מהחינוך הפולני והחינוך הליטאי, ומשתמש בביטויים חריפים ביותר.
חציו הראשון של מכתב זה נדפס בקובץ אגרותיו (נדפס לראשונה בספר "המשפיע", עמ' עב-עד, ומשם הועתק לספר אגרותיו, כרך א, עמ' פט-צא), שם נדפסו רק ארבעת העמודים הראשונים, אך שני העמודים האחרונים עדיין לא נדפסו [מכיון שהדף השני לא היה לעיני המדפיסים]. המכתב הנדפס חסר ומסתיים באמצע משפט, ובמכתב שלפנינו נמצא המשך המשפט בעמ' החמישי [סוף העמוד הרביעי בו הוא כותב על אלו המגשימים את תורת החסידות, מסתיים במילים: "אשר עשוה למגידות ומליצות או חכמה" – ובמכתב שלפנינו מופיע ההמשך: "מחקרית והדומה, אשר רחוק הוא מן האמת לגמרי מכל וכל..."].
הריי"ץ מחזק אותו "להרים קרן התורה עפ"י חינוך תורת החסידות, בכל הפרטים, בלימוד התורה ובעבודת התפילה...", לא להיות כמו איזה "מתנגד" שאחרי שהוא זולל כמה דפי גמרא, הוא מתגאה עד שזה מריח ממנו למרחק 400 פרסאות, ולא להיות כמו חסיד פולני ההולך עסיסי ועליז כמו יורש העצר של הפריץ (תרגום חופשי מיידיש). אלא ללמדם ללכת בדרכי חסידי רייסין, "אשר רחקו עצם מההגשמה של המתנגדים וההתפעלות הריקנית של חסידי פולין, רק שמו לבם ופניהם בשקידת עסק תורת החסידות...".
בהמשך המכתב כותב לו הריי"ץ: "ועתה ידידי אחרי ההקדמה הנזכרת... לא אכחד כי אין אתי יודע עד מה מכל עניניו שם. תמיד הוא כותב חצאי דיבורים... וידיעות ג"כ מרעיבים אותנו, מדוע ולמה לא אדע. לזאת יראו לתקן זאת בהקדם האפשרי...".
בסיום המכתב הוא מבקש מרש"ז הבלין סיוע בקניית ספרים עתיקים: "...שמעתי כי בחברון אפשר לקנות ספרים עתיקים מן הישיבות או ישיבה שלימה... והעיקר לקנות במקח זול, ואז אשלח למו רשימה מפורטה עם מקחים כמה ישלם עבורם...".
הרקע למכתב: בתחילת שנת תרע"ב פתח האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש ישיבה בחברון בשם "תורת אמת". לשם כך שלח הרש"ב את תלמידו רבי שלמה זלמן הבלין, לשמש כמשפיע ומנהל רוחני וגשמי כאחד, כשאליו נלווים שבעה מתלמידיו של הרש"ב, מבחירי ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש. מנהלי ונשיאי הישיבה היו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ובנו הריי"ץ. הם אלו שנשאו בעולה הגשמי ודאגו לכלכלתה. ממכתב זה אנו למדים שבשנת תרע"ד היה לישיבה סניף נוסף בירושלים.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש (תר"מ-תש"י), הנהיג את ישיבות חב"ד, עוד בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב, והיה יד ימינו של אביו בהנהגת הציבור והפצת החסידות. לאחר פטירת אביו בשנת תר"פ נתמנה הריי"ץ לאדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד. ראה עוד אודותיו בפריט הבא. עניני החינוך והישיבות היוו נקודה מרכזית בעולמו של האדמו"ר הריי"ץ, שמלבד היותו עסקן נמרץ, הוא היה מחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה).
2 דפים כפולים של נייר מכתבים רשמי, 6 עמודים כתובים, למעלה מ-102 שורות בכתב יד האדמו"ר וחתימתו. 18 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול.
לדפי המכתב מצורפת המעטפה בה נשלח המכתב, ועליה חותמת שעווה אדומה של האדמו"ר. על גביה כתוב, כנראה בכתב-ידו של המשפיע רש"ז הבלין: "מג' כסלו ע"ד, מכתב מופלא, מבואר ג' כתות: חב"ד, פרושים, פולנים".
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $30,000
הערכה: $40,000 - $50,000
לא נמכר
אוסף גדול של מכתבים מאת האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, חתומים בחתימת-יד קדשו ובחלקם תוספת מילים בכתב-ידו, רובם נשלחו אל מר אלחנן גלזר. ברוקלין, ניו-יורק, תש"ד-תש"י [1950-1944].
35 מכתבים, כתובים במכונת כתיבה, על נייר מסמכים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, חתומים בחתימת יד קודשו. רובם ביידיש, ומיעוטם בעברית ובאנגלית. כמה מן המכתבים טרם נדפסו. בכמה מן המכתבים מופיעה חתימתו המלאה של האדמו"ר, כולל שם משפחתו, ובכמה מהם חותם האדמו"ר עם האות יו"ד בכתיבה אשורית - חתימתו המיוחדת בשנה האחרונה לחייו.
האוסף כולל גם שני מכתבים שנכתבו בשם האדמו"ר הריי"ץ, על נייר המכתבים שלו, חתומים על ידי מזכירו; ומברק שנשלח מטעם האדמו"ר הריי"ץ לחסידיו לרגל "יום הגאולה".
מצורפים: · 5 מעטפות מבוילות, שנשלחו עם כמה מן המכתבים שבאוסף, עם כיתוב רשמי של האדמו"ר הריי"ץ. · ארבעה תצלומים. בשלושה מהם נראה האדמו"ר הריי"ץ וברביעי - תמונה מאירוע חב"די (האדמו"ר אינו נראה).
האוסף כולל:
· מכתב ברכה לנישואין, עם ברכת שנה טובה, עם חתימתו המלאה (הכוללת גם את שם משפחתו).
· ארבעה מכתבי ברכת שנה טובה, אחד מהם בתוספת שתי מילות ברכה בכתב-ידו.
· ששה מכתבי ברכות בענייני רפואה, הריון ולידה. ארבעה מהם בתוספת כמה מילות ברכה בכתב-ידו של האדמו"ר הריי"ץ. שלושה מהם נכתבו בשנת חייו האחרונה, עם האות יו"ד בכתיבה אשורית, בתחילת שמו "יצחק".
· עשרים מכתבים בעניינים שונים, חלקם בענייני סיוע לפליטים, הדפסה מחדש של שו"ת צמח צדק, ועוד. אחד מהם עם חתימתו המלאה (כולל שם משפחתו). רובם לא נדפסו. לשלושה מן המכתבים צורף דף נוסף עם תרגום המכתב מיידיש לאנגלית.
· שני מכתבים בשם האדמו"ר, בחתימת מזכירו - רבי חיים ליברמן.
· מכתב באנגלית, עם חתימתו המלאה (כולל שם משפחתו).
· מכתב לרבי חנוך הענדיל [הבלין], ובו בקשה למכור את נחלותיו של האדמו"ר הריי"ץ בעיר חברון, ותמורת זאת לקנות בניין חדש בירושלים או בתל-אביב. תש"ד [1944]. לא נדפס.
· מכתב ארוך, 2 עמודים, ביידיש, לוועד טהרת המשפחה במונטווידאו, בירת אורוגוואי, בעניין הקמת מקווה טהרה. תש"ו [1946]. לא נדפס.
· ארבעה תצלומים גדולים, משנת תר"צ בביקורו הראשון בארה"ב. תצלום אחד מביקורו בבית הלבן, שני תצלומים צולמו בהיותו על סיפון האנייה בחזור מארה"ב. תצלום נוסף מאירוע חב"די (ללא האדמו"ר).
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש-חב"ד (תר"מ-תש"י), הוכתר לאדמו"ר בשנת תר"פ. עוד בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב - החל לעסוק בהנהגה כיד ימינו של אביו (כבר בגיל 15 הצטרף לאביו לאסיפות רבנים שהתקיימו ברוסיה ואירופה). לאחר פטירת אביו נתמנה לאדמו"ר ומנהיג חסידות חב"ד ותחת שרביטו פעלה החסידות במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי. בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות ברוסיה נאסר מספר פעמים ע"י השלטונות. מאסרו האחרון היה בשנת תרפ"ז, אז נגזר עליו עונש מוות. לאחר לחץ בינלאומי שוחרר בתאריך י"ב בתמוז (יום זה נחגג מאז ע"י חסידי חב"ד כ"חג הגאולה"). לאחר שחרורו התגורר בריגה בירת לטביה, בין השנים תרפ"ח-תרצ"ג. בין השנים תרצ"ג-ת"ש התגורר בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, שהה בוורשא, וחסידי חב"ד בארה"ב החלו לפעול בנסיונות לחלצו מפולין. לאחר התערבות בכירים בממשל האמריקני ובסיוע ראש המודיעין הצבאי הגרמני, הוברחו הריי"ץ ובני משפחתו מפולין לארה"ב (בחודש אדר ב' ת"ש). לאחר עלייתו לארה"ב רכש את בניין 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק; בניין אשר היה למקום מגוריו בשנותיו האחרונות ולמרכז חב"ד העולמי. בארה"ב הקים את מוסדות חסידות חב"ד, ביניהם הגופים המרכזיים של החסידות - "מרכז לענייני חינוך", "מחנה ישראל" והוצאת הספרים "קה"ת", וייסד את מרכז הישיבות "תומכי תמימים".
האדמו"ר הריי"ץ היה מנהיג מסור וחרוץ, שעסק בכל ענייני כלל ישראל, והיה מפורסם באהבתו ומסירותו לכל יהודי באשר הוא. נודע אף כמחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה). נודע בכתיבתו ובהסברתו הבהירה של מושגים עמוקים ומופשטים במחשבת הקבלה והחסידות. השאיר אחריו רבבות כתבי יד שנדפסו בעשרות כרכי אגרותיו, מאמריו ושיחותיו. על גודל קדושתו התבטא האדמו"ר רבי שלומק'ה מזוויעהל, שהיה מגדולי מעריציו, לאחד מאנשי סודו, שהתגלה לו משמים שהאדמו"ר הריי"ץ הוא צדיק הדור. בשנת תרפ"ח, לרגל י"ב תמוז, חג הגאולה הראשון, פרסם לכבודו הראי"ה קוק, רבה הראשי של ירושלים וארץ ישראל, כרוז בעיתון "דואר היום", בו כותב: "...הקים ה' לנו בדור הזה מלאך מושיע... הרב הקדוש צדיק ונשגב כקש"ת מו"ה יוסף יצחק שניאורסאהן שליט"א, האדמו"ר מליובוויץ, אשר במסירות נפש נפלאה החזיק את עמוד הדת והיהדות, והאיר באור תורה ונר מצוה את מחשכי הארץ המאפליה ההיא (רוסיה)...".
48 פריטי נייר (מתוכם: 35 מכתבים עם חתימת האדמו"ר הריי"ץ) + 4 תצלומים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
35 מכתבים, כתובים במכונת כתיבה, על נייר מסמכים רשמי של האדמו"ר הריי"ץ, חתומים בחתימת יד קודשו. רובם ביידיש, ומיעוטם בעברית ובאנגלית. כמה מן המכתבים טרם נדפסו. בכמה מן המכתבים מופיעה חתימתו המלאה של האדמו"ר, כולל שם משפחתו, ובכמה מהם חותם האדמו"ר עם האות יו"ד בכתיבה אשורית - חתימתו המיוחדת בשנה האחרונה לחייו.
האוסף כולל גם שני מכתבים שנכתבו בשם האדמו"ר הריי"ץ, על נייר המכתבים שלו, חתומים על ידי מזכירו; ומברק שנשלח מטעם האדמו"ר הריי"ץ לחסידיו לרגל "יום הגאולה".
מצורפים: · 5 מעטפות מבוילות, שנשלחו עם כמה מן המכתבים שבאוסף, עם כיתוב רשמי של האדמו"ר הריי"ץ. · ארבעה תצלומים. בשלושה מהם נראה האדמו"ר הריי"ץ וברביעי - תמונה מאירוע חב"די (האדמו"ר אינו נראה).
האוסף כולל:
· מכתב ברכה לנישואין, עם ברכת שנה טובה, עם חתימתו המלאה (הכוללת גם את שם משפחתו).
· ארבעה מכתבי ברכת שנה טובה, אחד מהם בתוספת שתי מילות ברכה בכתב-ידו.
· ששה מכתבי ברכות בענייני רפואה, הריון ולידה. ארבעה מהם בתוספת כמה מילות ברכה בכתב-ידו של האדמו"ר הריי"ץ. שלושה מהם נכתבו בשנת חייו האחרונה, עם האות יו"ד בכתיבה אשורית, בתחילת שמו "יצחק".
· עשרים מכתבים בעניינים שונים, חלקם בענייני סיוע לפליטים, הדפסה מחדש של שו"ת צמח צדק, ועוד. אחד מהם עם חתימתו המלאה (כולל שם משפחתו). רובם לא נדפסו. לשלושה מן המכתבים צורף דף נוסף עם תרגום המכתב מיידיש לאנגלית.
· שני מכתבים בשם האדמו"ר, בחתימת מזכירו - רבי חיים ליברמן.
· מכתב באנגלית, עם חתימתו המלאה (כולל שם משפחתו).
· מכתב לרבי חנוך הענדיל [הבלין], ובו בקשה למכור את נחלותיו של האדמו"ר הריי"ץ בעיר חברון, ותמורת זאת לקנות בניין חדש בירושלים או בתל-אביב. תש"ד [1944]. לא נדפס.
· מכתב ארוך, 2 עמודים, ביידיש, לוועד טהרת המשפחה במונטווידאו, בירת אורוגוואי, בעניין הקמת מקווה טהרה. תש"ו [1946]. לא נדפס.
· ארבעה תצלומים גדולים, משנת תר"צ בביקורו הראשון בארה"ב. תצלום אחד מביקורו בבית הלבן, שני תצלומים צולמו בהיותו על סיפון האנייה בחזור מארה"ב. תצלום נוסף מאירוע חב"די (ללא האדמו"ר).
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש-חב"ד (תר"מ-תש"י), הוכתר לאדמו"ר בשנת תר"פ. עוד בחיי אביו - האדמו"ר הרש"ב - החל לעסוק בהנהגה כיד ימינו של אביו (כבר בגיל 15 הצטרף לאביו לאסיפות רבנים שהתקיימו ברוסיה ואירופה). לאחר פטירת אביו נתמנה לאדמו"ר ומנהיג חסידות חב"ד ותחת שרביטו פעלה החסידות במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי. בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות ברוסיה נאסר מספר פעמים ע"י השלטונות. מאסרו האחרון היה בשנת תרפ"ז, אז נגזר עליו עונש מוות. לאחר לחץ בינלאומי שוחרר בתאריך י"ב בתמוז (יום זה נחגג מאז ע"י חסידי חב"ד כ"חג הגאולה"). לאחר שחרורו התגורר בריגה בירת לטביה, בין השנים תרפ"ח-תרצ"ג. בין השנים תרצ"ג-ת"ש התגורר בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, שהה בוורשא, וחסידי חב"ד בארה"ב החלו לפעול בנסיונות לחלצו מפולין. לאחר התערבות בכירים בממשל האמריקני ובסיוע ראש המודיעין הצבאי הגרמני, הוברחו הריי"ץ ובני משפחתו מפולין לארה"ב (בחודש אדר ב' ת"ש). לאחר עלייתו לארה"ב רכש את בניין 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק; בניין אשר היה למקום מגוריו בשנותיו האחרונות ולמרכז חב"ד העולמי. בארה"ב הקים את מוסדות חסידות חב"ד, ביניהם הגופים המרכזיים של החסידות - "מרכז לענייני חינוך", "מחנה ישראל" והוצאת הספרים "קה"ת", וייסד את מרכז הישיבות "תומכי תמימים".
האדמו"ר הריי"ץ היה מנהיג מסור וחרוץ, שעסק בכל ענייני כלל ישראל, והיה מפורסם באהבתו ומסירותו לכל יהודי באשר הוא. נודע אף כמחנך דגול המבין לנפשות התלמידים. בכתביו הרבים הוא מלבן בעמקות סוגיות חינוכיות שונות (ראה קונטרסו: כללי החינוך וההדרכה). נודע בכתיבתו ובהסברתו הבהירה של מושגים עמוקים ומופשטים במחשבת הקבלה והחסידות. השאיר אחריו רבבות כתבי יד שנדפסו בעשרות כרכי אגרותיו, מאמריו ושיחותיו. על גודל קדושתו התבטא האדמו"ר רבי שלומק'ה מזוויעהל, שהיה מגדולי מעריציו, לאחד מאנשי סודו, שהתגלה לו משמים שהאדמו"ר הריי"ץ הוא צדיק הדור. בשנת תרפ"ח, לרגל י"ב תמוז, חג הגאולה הראשון, פרסם לכבודו הראי"ה קוק, רבה הראשי של ירושלים וארץ ישראל, כרוז בעיתון "דואר היום", בו כותב: "...הקים ה' לנו בדור הזה מלאך מושיע... הרב הקדוש צדיק ונשגב כקש"ת מו"ה יוסף יצחק שניאורסאהן שליט"א, האדמו"ר מליובוויץ, אשר במסירות נפש נפלאה החזיק את עמוד הדת והיהדות, והאיר באור תורה ונר מצוה את מחשכי הארץ המאפליה ההיא (רוסיה)...".
48 פריטי נייר (מתוכם: 35 מכתבים עם חתימת האדמו"ר הריי"ץ) + 4 תצלומים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $4,000
הערכה: $5,000 - $10,000
לא נמכר
שמונה קונטרסים של מאמרי חסידות, שנדפסו וחולקו על ידי האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש-חב"ד, בין השנים תשל"ז-תשנ"ב [1992-1977].
חביבותו של הרבי מליובאוויטש לאות המודפסת, היא מן המפורסמות שאינן צריכות לראיה. מאות מכתבים נדפסו ממנו למחברים שונים, בהם עידוד ודרבון להדפסת חידושי תורה, והערות על ספריהם. במשך שנות הנהגתו, ואף לפני כן, נדפסו והוהדרו על ידי הרבי, עשרות ספרים מתורתם של אדמו"רי חב"ד. "הרבי אף נהג מנהג שלא מצינו לו חבר, לחלק בעצמו מעת לעת, בידיו הקדושות, ספרים או חוברות מתורת החסידות, לכל הקהל הגדול שבא במחיצתו, אנשים נשים וטף" (הוצאת ספרים קה"ת – תולדותיה). לפנינו שמונה חוברות שחולקו על ידי הרבי:
· "קונטרס אהבת ישראל", לקט אמרות ומאמרים מאת אדמו"רי חב"ד, בענייני אהבת ישראל. ברוקלין, ניסן, תשל"ז [1977]. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד גוטסמן".
· "קונטרס י"א ניסן – תש"נ", מאמר חסידות ד"ה "כי ישאלך בנך", שנאמר ע"י הרבי בי"א ניסן תשל"ח, הוגה על ידו, ונדפס על ידו לרגל "יום הולדת השמונים ושמונה" שלו. ברוקלין, ניסן, תש"נ [1990]. מהדורה ראשונה.
הקונטרס חולק ע"י הרבי, באור לי"א ניסן תש"נ, לרגל יום הולדתו ה-88, הקונטרס יצא "בכריכה חגיגית בצבע תכלת... בשעת החלוקה פניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א היו מאירות במיוחד..." (בית חיינו).
· "קונטרס עץ החיים", על חיוב לימוד פנימיות התורה, מאת האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש. חשון, תשנ"א [1991].
· קונטרס "מאמר ברוך שעשה נסים – תרס"ד", מאמר חסידות ד"ה "ברוך שעשה נסים", נאמר ע"י האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש בשנת תרס"ד, ונכתב ע"י בנו הריי"ץ. ברוקלין, שבט, תשנ"א [1991]. מהדורה ראשונה.
· "קונטרס סיום והכנסת ספר תורה", שני מאמרי חסידות שנאמרו ע"י הרבי באירועי הכנסת ספר תורה בשנת תש"ל ובשנת תשמ"א, והוגהו על ידו. ברוקלין, כסלו, תשנ"ב [1992]. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד אברהם גוטסמן".
הקונטרס חולק ע"י הרבי, באור לכ"ח חשון תשנ"ב, לרגל הכנסת ספר תורה שנכתב ע"י יהודי מרוקו לעילוי נשמת אשתו, הרבנית חיה מושקא ע"ה. "הקונטרס סיום והכנסת ספר תורה, עטיפת הקונטרס חומה היא, דומה קצת לקלף... כשמתחת לכותרת הנ"ל כתוב 'הוצאה מיוחדת'...".
· "קונטרס דרושי חתונה", שבעה מאמרי חסידות שנאמרו ונכתבו ע"י האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש, לרגל נישואי בתו עם חתנו הרבי, בכסלו תרפ"ט; עם שני מאמרים מהרבי, המיוסדים על מאמרי חותנו שנדפסו בקונטרס זה. ברוקלין, כסלו, תשנ"ב [1992].
הקונטרס חולק ע"י הרבי, בי"ז כסלו. "הקונטרס כריכתו בצבע התכלת, הנייר משובח, ובאותיות אדומות מרהיבות עין רשום עליו: 'קונטרס דרושי חתונה'... אלפי איש עברו בזה אחר זה ליד הרבי שליט"א... בזריזות, לזכות במבט חטוף באור פני מלך... ולצאת מאושר עם תשורה מיוחדת...".
· "קונטרס מאמרים תרפ"ב", שלשה מאמרי חסידות שנאמרו ונכתבו ע"י האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש, בתשרי תרפ"ב. ברוקלין, שבט, תשנ"ב [1992]. מהדורה ראשונה. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד אברהם גוטסמן".
הקונטרס חולק ע"י הרבי, אור לי' שבט תשנ"ב. "הקונטרס... צבעו אדום..." (בית חיינו).
· "קובץ כ"ב שבט", לקט שיחות ומכתבים מהרבי, "בקשר לתפקידה המיוחדת של אשה ובת ישראל בקיום השליחות המיוחדת של דורנו זה בהפצת התורה והיהדות...". ברוקלין, שבט, תשנ"ב [1992]. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד אברהם גוטסמן".
הקונטרס חולק ע"י הרבי, בכ"ב שבט תשנ"ב. "הקונטרס בן כשישים עמודים, צבעו ורוד... החלוקה ארכה כחמש שעות שמהלכן חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א למעלה מעשרת אלפים קונטרסים...".
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – "הרבי מליובאוויטש" (תרס"ב-תשנ"ד), האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד-ליובאוויטש. בן רבי לוי יצחק אב"ד יקטרינסלאוו, דור שישי בן אחר בן לבעל ה"צמח צדק". כבר מילדותו ניכרו בו כשרונותיו הגאוניים וכשרון ההנהגה. נשא את בתו של האדמו"ר הריי"צ ועם הגיעם לארה"ב עמד לימין חותנו בניהול ענייני החסידות. בין היתר ניהל את המוסדות המרכזיים של חסידות חב"ד והיה העורך הראשי של הוצאת הספרים קה"ת. לאחר פטירת חותנו בשנת תש"י הוכתר לאדמו"ר ולנשיא חסידות ליובאוויטש העולמית. הקים את מפעל ה"שלוחים" המתפרס על כל קצווי העולם. התפרסם באהבתו העצומה ובהתמסרותו ודאגתו הכנה לכל יהודי באשר הוא. נודע כאיש מופת בכוחותיו המופלאים ובראייתו למרחוק ורבים נושעו מברכותיו ותפילותיו. בקיאותו ושליטתו המקיפה בכל מרחבי התורה בנגלה ובנסתר וביסודות היהדות היו לשם דבר. חיבר עשרות ספרים בכל מרחבי התורה. נערץ אצל גדולי האדמו"רים בדורו. האדמו"ר ה"נתיבות שלום" מסלונים כתב אליו במכתב בשנת תשכ"א: "המנהיג הגדול והק' עטרת תפארת ישראל".
8 פריטים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
חביבותו של הרבי מליובאוויטש לאות המודפסת, היא מן המפורסמות שאינן צריכות לראיה. מאות מכתבים נדפסו ממנו למחברים שונים, בהם עידוד ודרבון להדפסת חידושי תורה, והערות על ספריהם. במשך שנות הנהגתו, ואף לפני כן, נדפסו והוהדרו על ידי הרבי, עשרות ספרים מתורתם של אדמו"רי חב"ד. "הרבי אף נהג מנהג שלא מצינו לו חבר, לחלק בעצמו מעת לעת, בידיו הקדושות, ספרים או חוברות מתורת החסידות, לכל הקהל הגדול שבא במחיצתו, אנשים נשים וטף" (הוצאת ספרים קה"ת – תולדותיה). לפנינו שמונה חוברות שחולקו על ידי הרבי:
· "קונטרס אהבת ישראל", לקט אמרות ומאמרים מאת אדמו"רי חב"ד, בענייני אהבת ישראל. ברוקלין, ניסן, תשל"ז [1977]. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד גוטסמן".
· "קונטרס י"א ניסן – תש"נ", מאמר חסידות ד"ה "כי ישאלך בנך", שנאמר ע"י הרבי בי"א ניסן תשל"ח, הוגה על ידו, ונדפס על ידו לרגל "יום הולדת השמונים ושמונה" שלו. ברוקלין, ניסן, תש"נ [1990]. מהדורה ראשונה.
הקונטרס חולק ע"י הרבי, באור לי"א ניסן תש"נ, לרגל יום הולדתו ה-88, הקונטרס יצא "בכריכה חגיגית בצבע תכלת... בשעת החלוקה פניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א היו מאירות במיוחד..." (בית חיינו).
· "קונטרס עץ החיים", על חיוב לימוד פנימיות התורה, מאת האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש. חשון, תשנ"א [1991].
· קונטרס "מאמר ברוך שעשה נסים – תרס"ד", מאמר חסידות ד"ה "ברוך שעשה נסים", נאמר ע"י האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש בשנת תרס"ד, ונכתב ע"י בנו הריי"ץ. ברוקלין, שבט, תשנ"א [1991]. מהדורה ראשונה.
· "קונטרס סיום והכנסת ספר תורה", שני מאמרי חסידות שנאמרו ע"י הרבי באירועי הכנסת ספר תורה בשנת תש"ל ובשנת תשמ"א, והוגהו על ידו. ברוקלין, כסלו, תשנ"ב [1992]. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד אברהם גוטסמן".
הקונטרס חולק ע"י הרבי, באור לכ"ח חשון תשנ"ב, לרגל הכנסת ספר תורה שנכתב ע"י יהודי מרוקו לעילוי נשמת אשתו, הרבנית חיה מושקא ע"ה. "הקונטרס סיום והכנסת ספר תורה, עטיפת הקונטרס חומה היא, דומה קצת לקלף... כשמתחת לכותרת הנ"ל כתוב 'הוצאה מיוחדת'...".
· "קונטרס דרושי חתונה", שבעה מאמרי חסידות שנאמרו ונכתבו ע"י האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש, לרגל נישואי בתו עם חתנו הרבי, בכסלו תרפ"ט; עם שני מאמרים מהרבי, המיוסדים על מאמרי חותנו שנדפסו בקונטרס זה. ברוקלין, כסלו, תשנ"ב [1992].
הקונטרס חולק ע"י הרבי, בי"ז כסלו. "הקונטרס כריכתו בצבע התכלת, הנייר משובח, ובאותיות אדומות מרהיבות עין רשום עליו: 'קונטרס דרושי חתונה'... אלפי איש עברו בזה אחר זה ליד הרבי שליט"א... בזריזות, לזכות במבט חטוף באור פני מלך... ולצאת מאושר עם תשורה מיוחדת...".
· "קונטרס מאמרים תרפ"ב", שלשה מאמרי חסידות שנאמרו ונכתבו ע"י האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון – הריי"ץ מליובאוויטש, בתשרי תרפ"ב. ברוקלין, שבט, תשנ"ב [1992]. מהדורה ראשונה. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד אברהם גוטסמן".
הקונטרס חולק ע"י הרבי, אור לי' שבט תשנ"ב. "הקונטרס... צבעו אדום..." (בית חיינו).
· "קובץ כ"ב שבט", לקט שיחות ומכתבים מהרבי, "בקשר לתפקידה המיוחדת של אשה ובת ישראל בקיום השליחות המיוחדת של דורנו זה בהפצת התורה והיהדות...". ברוקלין, שבט, תשנ"ב [1992]. רישום בדף השער: "קבלתי מידו הקדושה של הרבי שליט"א, דוד אברהם גוטסמן".
הקונטרס חולק ע"י הרבי, בכ"ב שבט תשנ"ב. "הקונטרס בן כשישים עמודים, צבעו ורוד... החלוקה ארכה כחמש שעות שמהלכן חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א למעלה מעשרת אלפים קונטרסים...".
האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון – "הרבי מליובאוויטש" (תרס"ב-תשנ"ד), האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד-ליובאוויטש. בן רבי לוי יצחק אב"ד יקטרינסלאוו, דור שישי בן אחר בן לבעל ה"צמח צדק". כבר מילדותו ניכרו בו כשרונותיו הגאוניים וכשרון ההנהגה. נשא את בתו של האדמו"ר הריי"צ ועם הגיעם לארה"ב עמד לימין חותנו בניהול ענייני החסידות. בין היתר ניהל את המוסדות המרכזיים של חסידות חב"ד והיה העורך הראשי של הוצאת הספרים קה"ת. לאחר פטירת חותנו בשנת תש"י הוכתר לאדמו"ר ולנשיא חסידות ליובאוויטש העולמית. הקים את מפעל ה"שלוחים" המתפרס על כל קצווי העולם. התפרסם באהבתו העצומה ובהתמסרותו ודאגתו הכנה לכל יהודי באשר הוא. נודע כאיש מופת בכוחותיו המופלאים ובראייתו למרחוק ורבים נושעו מברכותיו ותפילותיו. בקיאותו ושליטתו המקיפה בכל מרחבי התורה בנגלה ובנסתר וביסודות היהדות היו לשם דבר. חיבר עשרות ספרים בכל מרחבי התורה. נערץ אצל גדולי האדמו"רים בדורו. האדמו"ר ה"נתיבות שלום" מסלונים כתב אליו במכתב בשנת תשכ"א: "המנהיג הגדול והק' עטרת תפארת ישראל".
8 פריטים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.
קטגוריה
חסידות חב"ד – מכתבים וספרי דפוס כולל מהדורות מוקדמות ונדירות
קָטָלוֹג