ספר ישרש יעקב, בענייני דקדוק לשון הקודש בנוסח התפילה, ופולמוס על הטעויות הנפוצות בסידורים הנדפסים, מאת רבי יעקב באבאני מצפת. "נירן-בורג" [אלטונה, תקכ"ח-תקכ"ט 1768].
בשער נדפס התאריך "בשנת... חכמתכם" [תקכ"ח], אך בהסכמות מופיעים תאריכים מחודש כסלו תקכ"ט. הסכמות רבי יעקב ב"ר אברהם [יחזקיה] בשן - רבה הספרדי של המבורג, והסכמת רבי דוד מברלין - רבה האשכנזי של קהלות אה"ו [אלטונה, המבורג, וונזיבק].
ה"מחבר" הרשום בשער, הוא רבי יעקב באבאני שד"ר צפת [ששהה בהמבורג בשנת תקכ"ח. ראה: יערי, שלוחי א"י, עמ' 449-450]. מתוך הספר עצמו יש הוכחות רבות שהמחבר הוא אדם אחר, וכבר עמד על כך החיד"א שכתב, שהמחבר נתן כסף לרבי יעקב ביבאני, כדי שיסכים שיכתבו את שמו כמחבר הספר. ראה דברי החיד"א בספרו "שו"ת יוסף אומץ" (ליוורנו, תקמ"ח, סימן י'): "זה עני ר"י באבאני הנדפס קונטריס ישרש יעקב על שמו, אינו המחבר, אלא מדקדק אחר ירא להזכיר שמו ונתן הכסף לרי"ב שידפיסנו על שמו, וזה אמת וצדק". גם רבי בנימין איספינוזא, עמד על כך בספרו "יסוד הקיום" והוא כותב שרבי יעקב ביבאני אינו המחבר האמיתי "אלא מפלוני אלמוני... העומד מאחוריו בהסתר פנים... כמו ששמענו מפי מגידי אמת" (ספר "יסוד הקיום", מאת רבי בנימין איספינוזא, מחכמי תוניס וליוורנו, נתחבר בשנת תקל"ב כנגד ספר זה. נדפס לאחרונה מתוך כתב יד: קרית ספר, תשס"ה).
רוב הרבנים והחוקרים (בהם: רבי חננאל ניפי, רמ"ש גירונדי, שד"ל, בן-יעקב, פרידברג) סברו שהמחבר האמיתי הוא המשורר רבי אברהם יחזקיה בשן, אביו של המסכים הראשון. אך מהדירי הספר "ישרש יעקב – יסוד הקיום" (קרית-ספר, תשס"ה) מוכיחים בהקדמתם, שהמחבר האמיתי הוא רבי יעקב בשן בעצמו, שאף כתב את ה"הסכמה" לספרו שלו. רבי יעקב בשן רבה של הקהילה הספרדית בהמבורג, היה קודם לכן מחכמי אמשטרדם, והיה המגיה והמו"ל של ספר "מסילת ישרים" (אמשטרדם, ת"ק). אודותיו כתב הרמח"ל: "איש אשר כלבבי... עטרה לראשי... רבי אלופי ומיודעי... החכם הנעלה כמוהר"ר יעקב בכ"ר אברהם בשן נר"ו".
הספר התקבל בתרעומת וביקורת על-ידי כמה מגדולי ישראל שלא ראו בעין יפה את השינויים שרצה המחבר לשנות מהמקובל בענייני מבטא ודקדוק. הראשון שכתב חיבור נגד ספר זה הוא רבי בנימין איספינוזא, מחכמי תוניס וליוורנו (נפטר בתקל"ו), בחיבורו "יסוד קיום" שכתב בשנת תקל"ב מאריך לסתור אחת לאחת את טענותיו והוכחותיו של מחבר "ישרש יעקב". גם החיד"א הקדיש את תשובה י' בספרו "יוסף אומץ" נגד ספר זה, שם הוא מספר: "בפרק שנדפס קונטריס ישרש יעקב היה בחיי' חיותו הרב הכולל כמהר"ר בנימין איספינוזא זלה"ה שהיה מדקדק גדול... מלבד חכמתו בתלמוד ושאר חכמות, וקנא לה' וחיבר קונטריס גדול שמו יסוד הקיום, לשרש שרשיו של קונטריס ישרש יעקב הנז' וכתב שאין לסמוך עליו...".
מספר תקונים בכתיבת רש"י-ספרדית [יתכן שהם תיקוני המחבר עצמו].
לט דף. 16.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. פגימות קלות בשוליים הפנימיים של הדפים ג-ד. כריכה עתיקה, חצי-קלף.

דף מודפס ובו קריאה לסיוע לקהילת צילץ שבשלזיה לאחר שנשרף בה בית הכנסת. עם חתימה בכתב-ידו של רבי קאפיל ב"ר יונה דיין בצילץ [ברסלוי?, שלזיה (כיום פולין)], חשון תק"ל [1769].
בראשית הדף מתואר אירוע השריפה בקהילת צילץ, שבו נשרפו בית הכנסת וחלק מבתי היהודים: "פתאום בא אידה כרגע הורד עדי' והיא עלובה... קהילתנו ק"ק צילץ במדינ' שלעזי' רבתי עם שרתי במדינ' בליל ש"ק אך אלול בנין הבית לפ"ק מספרה... ב"י כנישתא רבתא דמתא ראשית בתבערה שרופה באש כסוחה... וחופשה לא ניתן לה להציל ספרי קודש מההיכל... והי' בכל רחוב בכי ומספד... פחד נפל על כל איש ישראל... ומקצה מזה בתי בני ישראל דרו בהם כחמשים ב"ב יקירי העדה מהם מפליגי תורה מחזיקי בדת אל...". בהמשך מבקשים פרנסי הקהילה לשלוח את התרומות לרבי יצחק יוסף תאומים אב"ד ברסלוי ומדינת שלזיה.
התאריך הנדפס בסופו הוא י"ז חשון תק"ל. לאחר התאריך נדפסו חתימות רב העיר צילץ רבי צבי הירש ב"ר אברהם ועוד עשרה מדייני העיר ופרנסיה. סמוך לחתימות המודפסות, נוספה חתימה בכתב-יד: "הק' קאפיל ב"ר מו"ה יונה נר"ו דיין דק' הנ"ל". לאחר קטע זה נדפס קטע נוסף ובו קריאה נוספת מקהילת ברסלוי, מתאריך כ"ד חשון תק"ל, ואחריו נדפסו חתימות נכבדי ברסלוי ובראשם "יצחק יוסף בהגאון המפורסם כמהור"ר חיים יונה תאומים זצ"ל ה"ה החפק"ק הנ"ל ומדינה שלעזיא". בשולי קטע זה נוספה חתימה בכתב-יד: "הק' משה בהמנוח כהר"ר אורי שרגא ווייבש פרנס דהמדינה יע"א ובהסכמת שארי אלופי' פרנסי'".
בצדו השני של הדף רישומים בעברית ובגרמנית (כפי הנראה, הדף קופל ונשלח בדואר).
דף, [2] עמ'. 43X34 ס"מ. מצב טוב. נייר עבה. כתמים ובלאי. סימני קיפול. שרידי חותמות שעוה.

כרוז אל הקהילה היהודית, מטעם "אספת פקידי בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליה", לקראת כינוס "הסנהדרין של פריז". פריז, "חדש תשרי שנת אראנו נפלאות לפ"ק" [תקס"ז], ה-6 באוקטובר, 1806. עברית וצרפתית, עמודה מול עמודה.
כרוז מודפס, הפונה אל "אחינו עדת ישורון", אשר פורסם מטעם אספת נכבדי הקהילות היהודיות של צרפת ואיטליה במטרה לעודד השתתפות ב"סנהדרין של פריז".
לאורך הכרוז מתוארים באריכות החשיבות הגדולה הטמונה בכינוס "הסנהדרין של פריז" וגדולתו של נפוליאון, ולקראת סופו נכתב: "הנה מה טוב ומה נעים לכל עדת בני ישראל ישבי איורופה [אירופה] לעזר בטובת אנשי אמונתם כן כאשר הוא לנו לכבוד ולתפארת להסב אלינו אור פני מלך נשא ורם כמוהו. אין כמונו בארץ עם אשר לו יאות לאהוב את אדוניו ולהשתבח בתהלתו, כי מי כמונו היום יתהלל במלך הגדול הזה, אשר הוציא לאור משפטנו, ופרשז עלינו אברת חסדיו, להקים מעפר אביוני אדם, להשיב הנדחים ממקהלות, ויאשר בארץ עם המתהלך גם מאז בישרו בקרב ביתו, ויָשֶב לו הוד יקרו, וילמדהו לדעת ערכו, ויבטיחהו כי ככל האזרח כמוהו יהיה: הן אלה קצות חסדיו אשר הגדיל לעשות עמנו נאפוליאון האדיר...".
ב-30 למאי 1806, על רקע גל של אנטישמיות באזור אלזס-לוריין, כינס קיסר צרפת נפוליאון בונפרטה אסיפה של בעלי הון, רבנים, ואנשי ציבור יהודיים בצרפת ובאיטליה ("אספת הנכבדים"). בפני האספה הוצגו תריסר שאלות שנועדו להעריך את מידת הזדהותם עם האימפריה הצרפתית ואת יחסם אליה, ובפרט לבחון האם קיימת סתירה בין חוקי היהדות לחוק הצרפתי. התשובות שהתקבלו, אשר ביטאו את זיקתם של היהודים לצרפת, היו לשביעות רצונו של נפוליאון, והוא ביקש להעניק להן תוקף חוקי ולהפכן לבסיס החקיקה בדבר מעמדם של היהודים. לצורך כך כינס אספה נוספת, מצומצמת יותר, של רבנים ואנשי ציבור יהודים, אשר נקראה "הסנהדרין של פריז". הסנהדרין אישרה את תשובות האספה ובכך נתנה להן תוקף הלכתי לכאורה.
במפעל הביבליוגרפיה נרשמו עותקים של כרוז זה עם תרגום באיטלקית ובגרמנית בלבד ולא נרשם תרגום בצרפתית. גם בקטלוג הספריה הלאומית מופיעים עותקים עם תרגום בשתי השפות הללו בלבד.
[4] עמ' (גליון מקופל לשניים). 35.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול וקמטים.