דיוקן תיאודור הרצל בצדודית - תחריט קרומית רכה (vernis mou) מעשה ידי הרמן שטרוק, 1903. חתום ומתוארך בלוח וחתום בעפרון בידי שטרוק ובידי הרצל.
פורטרט זה (שמו במקור "Bildnis Theodor Herzl"; "דיוקן תיאודור הרצל") נעשה בעקבות מפגשים בין שטרוק להרצל, שהתקיימו במצרים ובווינה בשנת 1903. כבסיס ליצירת התחריט שימשה סדרת רישומים אשר יצר שטרוק בביתו של הרצל בווינה. המניע ליצירת העבודה היה תמיכתו הנלהבת של שטרוק בתנועה הציונית והתרשמותו מאישיותו של הרצל. במהלך הקונגרס הציוני השישי (אוגוסט 1903), נפגשו השניים פעם נוספת ובהזדמנות זו הפציר הרצל בשטרוק להגיש לו כמה מהעותקים הראשונים של התחריט לחתימה.
כך תיאר מבקר האמנות ד"ר קרל שוורץ, חוקר אמנות ומנהלו הראשון של מוזיאון תל אביב, את דמותו של הרצל כפי שזו מצטיירת בתחריט שלפנינו: "כנראה, שאף האמן ליצור דמות אידיאלית של אחד מנביאי ישראל, ודבר זה הצליח בידו. תיאודור הרצל חי בלב כולנו באותו דיוקן שטבע האמן שטרוק; זו הייתה תמונתו של הרצל בה"א הידיעה: ההוזה השקוע במשאת-נפשו, שעיניו צופות אל העתיד." ("הרמן שטרוק, האדם והאמן", בעריכת יצחק מן. הוצאת "דביר", תל-אביב, 1954, עמ' 30-31).
לאחר מותו של הרצל, יצר שטרוק, על-פי רישומיו, שני תחריטים נוספים עם דמותו של הרצל, אך הדיוקן שלפנינו נחשב כאיכותי וכחשוב ביותר: "בתוך תקופה קצרה התפרסם התחריט עד כדי כך, שהפך כעין סמל של הציונות, בעיקר לאחר מותו של המנהיג הכריזמטי ב-1904. אז זכה הדיוקן להערכתם המלאה של כל החוגים הציוניים. עד להקמתה של מדינת ישראל היה דיוקן זה של תיאודור הרצל בבחינת התגלמות הציונות כולה. הוא קישט כדרך קבע כל אירוע ציוני בכל מקום". ("הרמן שטרוק, אמן ההדפס", הוצאת המוזיאון הפתוח תפן, 2007, עמ' 38).
39.5X49.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. חתימתו של שטרוק דהויה. נייר כהה. כתמים וקרעים (עם פגיעות קלות בתחריט). קרע ארוך בחלקו העליון של הדף, בסמוך לשוליים העליונים של הלוח. התחריט מודבק כולו על נייר דק נטול חומציות ומוצמד בשוליו העליונים לגליון נייר בחמש פיסות נייר דבק. נתון במסגרת (שבר בזכוכית).

גלויה עם הקדשה בכתב-ידו של תיאודור הרצל. נשלחה מוינה לבד נאוהיים (Bad Nauheim, גרמניה), 1899.
גלויה לא מחולקת עם תצלום של מזרקת דונר (Donnerbrunnen) בוינה. בחזית הגלויה מופיעה הקדשה בכתב-ידו של תיאודור הרצל: "die besten grüsse, lieben fräulein, von ihrem ergebenen Th Herzl" [גרמנית: מיטב האיחולים, גברתי היקרה, שלך, ת. הרצל], מתוארכת: 14 ביולי 1899.
הגלויה נשלחה לגב' הלן בר (Helene Beer).
14X9 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים.

חוזר מטעם הועד הפועל של הקונגרס הציוני. חתום בכתב-ידם של תיאודור הרצל ושל ד"ר עוזר קוֹקֶש (מזכיר הועד). וינה, 22 באפריל 1904. גרמנית.
חוזר מודפס במכונת כתיבה ומשוכפל בסטנסיל - הזמנה לכינוס של "הוועד הפועל הגדול" של הקונגרס הציוני.
החוזר נשלח בדואר בשנת היובל לפטירתו של הרצל ובגבו מופיעים רישום כתובת בעט, בול עם דיוקנו של תיאודור הרצל ("חמישים שנה למותו"), חותמת "ירושלים הר הרצל" משנת 1954 וחותמת "יום הופעת הבול" (בדומה ל"גלויות מרב" - Maximaphily).
[1] דף, 28 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשוליים.

אלטניילאנד, ראמאן פון טהעאדאר הערצל [אלטנוילנד, רומן מאת תיאודור הרצל]. תרגום: ד"ר איס. על. [איסידור (ישראל) אלישב, "בעל-מחשבות"]. דפוס "הצפירה", ורשה, תרס"ב (1902).
תרגום יידי ראשון לרומן האוטופי של תיאודור הרצל, "אלטנוילנד", שראה אור בגרמנית באותה שנה.
באמצעות עלילת "אלטנוילנד", מתאר הרצל את חזונו בנוגע למדינה היהודית העתידה לקום בארץ ישראל. הספר ראה אור מספר שנים לאחר שפורסם ספרו של הרצל "מדינת היהודים" ולאחר ביקורו בארץ ישראל. באותה שנה בה פורסם, תורגם "אלטנוילנד" גם ליידיש ולעברית. תרגום הספר ליידיש נעשה בידי הפובליציסט, העורך ומבקר הספרות איסידור (ישראל) אלישב, לבקשתו האישית של הרצל.
488 עמ', 21.5 ס"מ בקירוב. כרוך בכריכה חדשה (עם דפי בטנה חדשים; ללא עטיפה). מצב בינוני. קמטים. כתמים רבים לאורך הספר. קרעים קלים (חלקם חסרים) בשולי כמה דפים. בדף השער ובמספר דפים בתחילת הספר ובסופו נקבי תילוע וקרעים חסרים המשוקמים שיקום מקצועי. רישומים בדיו בדף השני.