תלמוד בבלי, זיטאמיר, תרי"ח-תרכ"ד 1858-1864. דפוס נכדי הרב מסלאוויטא, האחים רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא.
18 כרכים (מתוך 20). פורמט ענק, שוליים רחבים, בחלק מהכרכים מעטפות נדירות מקוריות (בצבע צהוב או ירוק) עם הודעות למנויים ושערי מעטפת. (במעטפת שבסוף מסכת ע"ז, מודפסת רשימת כרכי הש"ס והתנצלות שלא יחשדו בהם ח"ו, שהם השמיטו בכוונה מהגהות רבי עקיבא איגר או מהגהות הגר"א...).
בהרבה מהכרכים חותמות (רקע שחור, כיתוב לבן) של האדמו"ר מלאדי-ליובאוויטש רבי "חיים שניאור זלמן" בנו של הצמח צדק. ברוב הכרכים חתימות ידי קודש בנו, האדמו"ר מלאדי רבי יצחק דובער שניאורסון (מהרי"ד) ונכדו רבי יהודה לייב ש"ס. במסכת ברכות חותמות רבי "יהודה לייב שנאורסון רב בוויטעפסק" (כלומר שהש"ס עוד היה ברשותו לאחר שנת תרס"ו בה נתמנה לרב בוויטבסק). במסכת עירובין חתימות רבי ברוך שניאורסון [מסמולאנסק בן מהרי"ד]. חתימות בעלים בני עדת תימן (ערוסי, השאש). הכריכות המקוריות עברו שיפוץ לא מקצועי בסגנון כריכה תימני, (העיתונים המודבקים לתיקון הם משנות 1935-1940).
בששה מהכרכים, נמצאו בדפים הראשונים והאחרונים ובכריכות, רישומים של חידושים בנגלה ובחסידות, בכתב יד קדשו של האדמו"ר ה"צמח צדק", (אביו של רבי חיים שניאור זלמן וסבו של רבי יצחק דובער) – כתב היד הושווה לצילומי כתבי יד של כל הרשומים לעיל, השוואה שנעשתה ע"י מומחים לכתבי יד, ונראה מאד ככתב יד קדשו של ה"צמח צדק" – ראה אישור מומחה מצורף, וצילומים מצורפים.
- ה"צמח צדק" רבינו מנחם מנדל שניאורסון נפטר בשנת תרכ"ו, כחמש שנים בערך לאחר הדפסת הש"ס. נציין בקצרה שני קטעים מעניינים מרשימותיו בדפי הש"ס: 1. בסוף מסכת ברכות בקטע השני: "חנינא בר פפ"א, ר"ת פקד פקדתי אתכם, רומזים על גאולה באותיות מנצפ"ך ... וניחא לתרוויהו דעתה ודעתיד". 2. בכריכת מסכת סנהדרין התגלה קטע מעניין (הקשור לפולמוס "ואינה תשובה" - ראה פריט 265), ובו כותב הצמח צדק: "... וע' בהגר"א שכל דאבל קשה הוא ענין בפ"ע, ושגיאה היא . שהוא ענין אחד עם זה שאמר קודם ...".
- בנו השלישי של הצמח צדק, האדמו"ר רבינו חיים שניאור זלמן (תקע"ד-תר"מ) חותנו בזיווג ראשון של אחיו הצעיר רבי שמואל (אדמו"ר מוהר"ש). לאחר פטירת אביו כיהן שלש שנים באדמורו"ת בעיר ליובאוויטש ובשנת תרכ"ט מסר את האדמורו"ת וביהמ"ד בליובאוויטש לאחיו מוהר"ש, כשהוא עצמו מעתיק את חצרו לעיירה לאדי עיר מושב זקנו בעל התניא. מסופר עליו כי כשהיה מתפלל היה שוכח באיזה עולם הוא נמצא והיה מתפלל בהתלהבות מופלאה ובקולות וניגונים. – ראה אודותיו חומר מצורף.
- בנו של אדמור מוהרחש"ז, רבינו יצחק דובער שניאורסון (תקע"ד-תר"מ) תלמיד זקנו הצמח צדק, אדמו"ר בלאדי משנת תר"מ. בעל פירוש מהרי"ד על סדר תפלה עפ"י האר"י (ברדיטשוב, תרע"ג). מוזכר בספר "בית רבי" (ברדיטשוב תרס"ב) כזקן אדמור"י בית חב"ד. - בנו הגאון החסיד רבי יהודה לייב שנאורסון כיהן ברבנות בהומל ובוויטבסק. גם לאחר 1917 המשיך לכהן ברבנות בעיר וויטבסק למרות התנכלות השלטון הקומוניסטי. – ראה אודותם חומר מצורף.
18 כרכים, כ 42 ס"מ (חסר כרכים: גיטין-נזיר, ביצה מ"ק מגילה תענית). (כל הכרכים נראים מאותו ש"ס של משפחת שניאורסון - מלבד כרך שבועות ע"ז שבו חתימות בעלים אחרים והגהות). רשימות בכתי"ק של ה"צמח צדק" בששה מהכרכים, למעלה מעשר הגהות ורשימות.
פגעי עש, בעיקר בכריכות, כתמים וכתמי חלודה ושימוש. כריכות עור וכריכות עור וקרטון מצופות בד. מצב הכריכות משתנה גרוע עד טוב. מצב הגמרות עצמם טוב מאד עד בינוני.

סדר הושענות כמנהג קהל קדוש תימן, מיוחסות לרבינו סעדיה גאון, בהגהה מיודקת [!]. ירושלים. [אחרי תש"ך? 1960?].
עם הגדה של פסח, שיר השירים, קבלת שבת, הוספות ופרקי תהלים. "לפי דפוס ליוורנו" (צילומים ממהדורת ליוורנו תרנ"ט עם עוד הוספות).
בעמ' האחורי: חותמת וחתימה של רבי ישראל אביחצרא ס"ט דמ"ץ ארפוד ואגפיה.
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל אביחצרא, ה"בבא סאלי", נולד בראש השנה תר"ן (1889) לאביו הקדוש רבי מסעוד רבה של תאפיללת (מרוקו), בנו של האדמו"ר רבי יעקב אביחצירא. גאון מופלג בנגלה ובנסתר, קדוש וטהור מנעוריו. הוציא לאור מכתבי זקנו רבי יעקב. כיהן כרב ראשי של ארפוד וסביבותיה. בשנת תש"י עלה לירושלים, חזר למרוקו ולצרפת, ובשנת תשכ"ד עלה והשתקע בארץ ישראל. קבע מושבו בעיירה נתיבות. גדולים וטובים נהרו לביתו לקבל עצה וברכה, ונודע בישראל שמו. נכדיו הם האדמורי"ם המפורסמים לבית אבוחצירא שליט"א.
כד; [21] דף. מצב טוב מאד. כריכת עור חדשה מפוארת.