כתב-יד, מחזור לראש השנה וליום הכיפורים, כמנהג הקדום של תושבי פאס - עם כוונות ותפילות עפ"י הקבלה, פיוטים ופירושי מילים, הוראות ומנהגים. [מרוקו, המאה ה-18 בקירוב, אחרי תנ"ג 1693].
מחזור על פי הנוסח הקדום של יהודי מרוקו ה"תושבים". במשך השנים שלאחר גירושי ספרד ופורטוגל בסוף המאה ה-15, גברו נוסחאות ומנהגי ה"מגורשים" מספרד, על פני הנוסח העתיק המקומי של ה"תושבים". רוב בתי הכנסיות נהגו כמנהג ה"מגורשים", וכל הסידורים המודפסים בהם השתמשו היו לפי מנהגים אלו. בדורות האחרונים נשאר המנהג הקדום בעיקר בעיר פאס, בה היה בית כנסת שבו התפללו על פי נוסח ה"תושבים". נוסח זה נדפס לראשונה בסידור אהבת הקדמונים (ירושלים, תרמ"ט 1889) - "מנהג קדמון - מנהג בהכנ"ס של ק"ק התושבים יצ"ו בעוב"י פאס" [ישמרם צורם וינטרם, בעיר ואם בישראל פאס]. בסידור הנ"ל נדפסו רק פיוטים בודדים מתפילות הימים הנוראים. בכתב היד שלפנינו הנוסח המלא של המחזור [אמנם חסרים בו דפים, אולם במקורו הוא נכתב כמחזור שלם]. נדירים המה כתבי היד בהם מופיע נוסח קדום זה.
לצד נוסח התפילה, נעתקו במחזור שלפנינו כוונות קבליות וקטעי קבלה שלמים, שחלקם בלתי ידועים ממקומות אחרים ויתכן שהם מקוריים. תוכן הדברים משולב מקבלת האר"י וקבלה קדומה - כגון: ספר הקנה, וכתבי הרמב"ם אלבאז (ממקובלי מרוקו הקדומים, בעל "היכל הקודש"). ראה למשל בדף ל/1-לא/2: "בסוד כוונת שופר ראוי לדקדק וארשום מה שמצאתי..."; דף קסג/1: "סוד סדר עבודה" - והוא קיצור דברי הרמב"ם אלבאז בספרו "היכל הקודש". במספר מקומות נעתקו קטעים מ"ספר הכוונות" (ראה: דף מה/2, פו/2). הכותב מתייחס לחילוק שבין כוונות האר"י לספרי הקבלה הקדמוניים - ראה בדף פה/2: "סוד ויעבור... זו היא כוונת המקובלים הראשונים ואינה כוונת האר"י ז"ל...". מאידך, מתייחס המחבר בחרדת קודש לדברי האר"י: "אמנם כפי כוונת האר"י זלה"ה הט אזנך ושמע בלשון שאני רשאי להשמיעך כי את האלקים אני ירא ובמקום שאמרו לקצר אין אדם רשאי להאריך כי כתיב אל תוסף על דבריו..." (דף לא/1).
בין היתר, מופיעות במחזור תפילות קבליות לשעת הוצאת ספרי התורה (דף כח/2, קמו/2) ולשעת אמירת "איה מקום כבודו" בתפלת קדושה (דף קנח/1, ר/1), עם תוספות בלתי ידועות. בדף קפד/2 תפילת רבי ישמעאל כהן גדול (בכתב יד שונה): "תפלה נוראה מר' ישמעאל כ"ג" [בנוסח מעט שונה מהנוסח הנדפס של תפלה זו, שנדפסה לראשונה בספר שם טוב קטן, זולצבך תס"ו]. בתוך תפלה זו מופיע כמה פעמים השם "אברהם בן ג'והרא", כנראה שם המעתיק או הבעלים [מעניין לציין כי במקום בו המתפלל צריך להזכיר את אותיות שמו עם המילים "קרע שטן" לאחר כל אות (ראה שם טוב קטן, דף ג/2), העתיק הכותב את השם "יוסף" (כנראה מתוך המקור שהיה לפניו): "י"ו קרע שטן ס' קרע שטן פ' קרע שטן"].
הגהות בגליונות על מנהגים מקומיים: "פזמון 'לדוד בשנותו' נשמט מכאן כי לא נהגנו לקרותו" (דף קו/1); "ועכשיו לא נהגו לאומרו אלא מתחילין..." (דף רח/2). בדף סו/2 מופיעה הגהה חתומה [בכתב יד שונה], המתייחסת למה שהיה כתוב במקום אחר בכתב היד: "לדף ל"ג ע"א [חסר לפנינו] אי"ה [אמר י"ה?] נ"ל שמה שכתב הרב... שט"ס הוא... כנ"ל הצעיר ודו"ק".
[2], כד-לא, מה-מו, נא-נו, נח-קטו, קיז-קמז, קנב-קפד, קפז-רי דף. סה"כ 164 דף. כתב היד חסר במספר מקומות. 16 ס"מ. מצב בינוני. מצב משתנה בין הדפים, בלאי וכתמים, נקבי עש. דפים משוקמים עם פגיעה בטקסט. דף אחד קרוע. כריכת בד חדשה, נתון בקופסה תואמת.
תיארוך כתב היד לאחר שנת תנ"ג (1693), שכן בדף צג/1 הוא מביא "וידוי לר' יצחק אבוהב ז"ל". נוסח וידוי זה מופיע בכתבי רבי יצחק אבוהב השלישי שנפטר בשנת תנ"ג, והוא מוזכר כאן בברכת המתים "ז"ל". ראה: "כתבי רבינו יצחק אבוהב, חכמי ריסיפי ואמשטרדאם", מכון ירושלים, חלק ראשון (ירושלים, תשס"ז), עמ' קיד. וידוי זה נתחבר ע"י רבי יצחק אבוהב בעיר ריסיפי (אמריקה הדרומית), בעת מצור הפורטוגזים עליה בזמן המרד נגד הכובשים ההולנדים - "וידוי ותפילה אשר תקנתי אותם להתפלל בעת צרה, בבא עלינו גדודי מלך פורטוגאל והקב"ה הצילנו מידם".