צרור גדול של עשרות מכתבים, טיוטות מכתבים, קונטרסים מודפסים וגליונות דפוס שנשלחו באמצע ההדפסה - התכתבויות רבות בין הגאון רבי שלמה אהרן וורטהיימר מירושלים (חוקר ומפרסם הגניזה הקהירית וכתבי יד מתימן ומחבר עשרות ספרים) עם בני משפחת ששון ומשפחת עזרא בלונדון. כולל מכתבי "שנה טובה" בהדפסות ליטוגרפיה מצויירות וצבעוניות. ירושלים, בין השנים תרפ"ד-תרצ"ה.
תוכן ההתכתבויות מעניין במיוחד: דיונים ומחקרים אודות כתבי יד עתיקים, השתתפות בהדפסת ספרים, ועוד. האוסף כולל למעלה מ-24 מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של רבי "שלמה אהרן ווערטהיימער". (רוב המכתבים בכתב רש"י. שניים מהמכתבים באנגלית). · כ-9 מכתבים וטיוטות מכתבים מהגברת פרחה ששון ובנה דוד ששון אל הרב וורטהיימר (חלקם חתומים). · מכתב מוקלד במכונת-כתיבה (5 עמודים) ובו העתק פסק דין מ"בית דין הגדול בירושלים לעדת החסידים", מאת רבי אברהם צבי שור, רבי מרדכי רבינוביץ, ו"דוד בה"ג ח"מ ז"ל", והעתקת מכתב מרבי שמואל אהרן וורטהיימר - עם סיפור השתלשלות מוסדות הקופות לעדות השונות בירושלים, ספרדים, אשכנזים וחסידים.
· גליונות דפוס שנשלחו באמצע ההדפסה ע"י הרב וורטהיימר, קטעים מהספרים: "אור התרגום" (בראשית-משפטים), "שו"ת שאלת שלמה" חלק א' (ירושלים, תרצ"ב) וחלק ב' (ירושלים, תרצ"ד).
· קונטרסים מודפסים מספרי הרב וורטהיימר: בתי מדרשות, חלק שני, ירושלים תרנ"ד. · גנזי ירושלים, חוברת ראשונה, ירושלים, תרנ"ו. · גנזי ירושלים ח"ב, ירושלים תרס"א. · גנזי ירושלים, ח"ג, ירושלים תרס"ב. (שני עותקים). · ספר שיר ציון, בארדיוב (סלאוואקי) תרפ"ו. · מדרש חסר ויתר שבתנ"ך, ירושלים, תר"ץ (שני עותקים - אחד מהם עם מאות הגהות והוספות בכתב-יד אשכנזי).
· בנוסף נמצאים באוסף שלפנינו: מודעה לעצרת הספד בירושלים, על פטירת הרב וורטהיימר (תמוז, תרצ"ה 1935). · חוברת "המעלות לשלמה" לזכרו, מאת פנחס גרייבסקי. ירושלים, תרצ"ו (1935). · תמונות מודפסות של הרב וורטהיימר. · חוברת (בסטנסיל) אודות הקראים והיהודים מבני הודו, מאת בנו הרב משה וורטהיימר (ירושלים, תשכ"ד 1964).
הגאון רבי שלמה אהרן וורטהיימר (תרכ"ו-תרצ"ה), נולד בהונגריה בעיר פעזינג. בגיל תשע התייתם ועלה לירושלים. למד תורה מפי חכמי העיר האשכנזים והספרדים, והפליא בכשרונותיו הגאוניים את גדולי ירושלים. כיהן כראש ישיבה, דרשן, דיין ומו"צ בעיר. מחבר פורה אשר הוציא לאור וחיבר עשרות ספרים. היה הראשון שגילה ופרסם בדפוס את אוצרות כתבי-היד של "הגניזה הקהירית" וכתבי-יד מתימן, בספריו: "גנזי ירושלים", "בתי מדרשות", "אוצר מדרשים", ועוד. בעשרות המכתבים שלפנינו, שנכתבו בימי זקנתו (חמשה מן המכתבים נכתבו בשנת תרצ"ה), ניכר כוחו הרב וגבורת נפשו על חולשת גופו, כשהוא ממשיך במאמץ-רב להדפיס ולחבר ספרים רבים.
כ-60 פריטים, מהם כ-30 מכתבים. גודל ומצב משתנים. כולל 3 דפי ליטוגרפיה צבעוניים (בשניים מהם קרעים גזורים עם חסרון).
מקור: אוסף משפחת ששון.

אוסף מכתבים גדול, מרבני פולין ומזרח-אירופה. מכתבים בעניני גיטין ועניני הלכה, מכתבי המלצה, עניני הצלה ומכתבים פרטיים. שנות התר"פ-תר"צ:
מכתבים מאת הרבנים: רבי לייבוש רוזנברג, יו"ר "ועד הרבנים" בעיר לודז'. · רבי חנוך העניך נאוורי אב"ד בודזאנוב. · רבי מרדכי דוב איידלברג אב"ד פלאצק. · רבי יהודה ליב לנדמן אב"ד בעלז-בסרביה. · רבי יעקב שליטא אב"ד טרנופול. · רבי שמחה גילרנטר אב"ד קלימנטוב, ובנו רבי שמשון גילרנטר הרב הצעיר בקלימנטוב. · רבי משה מיכל הכהן קאהן, מו"צ בוורשה. · רבי מרדכי זיידל רבינוביץ אב"ד קאדנע. · רבי צבי אריה זלצהנדלר, מו"צ בבית הרב יצחק מאיר קאנאל, מרבני "ועד הרבנים" בוורשא. · רבי ראובן הלוי עפשטיין אב"ד אוזרוב. · רבי בנימין מנדלזאהן, רב בכפר-עטה. · רבי יעקב אריה אייזנצווייג רב בנובומינסק ומו"צ בוורשה. · רבי צבי אריה קאמינסקי אב"ד ריכוואהל-טולישקוב. · רבי שמואל מנחם בענדער אב"ד סקרנביץ. · רבי נפתלי צבי פליישער מבלחוב, ובנו רבי יהודה אריה ליב פליישער דומ"ץ בדאברזין-דרוו'. · רבי מנחם נפתלי גולדברג אב"ד שעלץ. · ועוד.
26 מכתבים. חלקם על נייר מכתבים רשמי / עם חותמות רשמיות. גודל ומצב משתנים.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון הצדיק רבי אבא גרוסבורד (גרוסברד) משגיח בישיבת לומז'ה. פתח תקוה, סיון תש"ג [1943].
במכתב מתאר המשגיח את תכניותיו להקים ישיבות נוספות ומרכזי תורה בישובים שונים בארץ ישראל - "...הנה נתחולל רעיון בישיבתנו... להבנות ולהשתכלל ישיבה נאה ומפוארה, שנזכה שיהיו תלמידים שיעלו לתורה וליראה. והכלל בזה כי באם שיש ישיבה בעיר, זה משפיע הרבה על המקום לטוב. ראשית כל, מתרבים בני תורה. כי התלמידים מביאים קנאה בבנים של המקום ומתחילים לזרום תלמידים מהמקום... ע"כ יש אצלנו [בישיבת פתח תקוה] בחורים גדולי תורה ויראה... שהם רוצים להתעסק בענין זה, ובעזרת השם מסוגלים הם לזה, הן מצד יראתם ומעלותם מצד כשרונותם, ומעלתם במדות הטובות...". בהמשך המכתב הוא מתמקד בהצעה-מעשית למנות לתפקיד ראש ישיבה את תלמידו רבי ראובן יוסף גרשונוביץ "כי הוא אחד מהיותר בחירי הישיבה, מגדולי התורה והיראה. כי הוא היה כבר מגדולי הישיבה בחוץ-לארץ, מגדולי התלמידים בישיבת קמניץ...".
הגאון הצדיק רבי אברהם אבא גרוסברד (תר"נ-תש"ו), המשגיח הראשון של ישיבת פוניבז' בבני ברק. מגדולי המוסר בדורו. תלמיד מובהק רבי ירוחם ליבוביץ, מתקופת לימודיו בישיבת ראדין. כיהן כמשגיח בישיבת פוניבז' בליטא, ואח"כ עבר להקים ישיבה בעיר ריגה. בשלהי שנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל לכהן כמשגיח בישיבת לומז'ה בפתח-תקוה. בשנת תש"ד עבר עם קבוצת תלמידים שייסדה את ישיבת פוניבז' בבני ברק. קבוצה זו התארגנה ביזמתו ובעידודו, כאשר בראש הקבוצה העמיד רבי אבא את תלמידו הגדול רבי שמואל רוזובסקי, שכבר בבחרותו החל למסור שיעורים בפני הבחורים. עם סיום מלחמת העולם השניה, כשנודע לו על רציחת רעייתו וכל צאצאיו בשואה, לקה בלבו ולאחר כשנה השיב את נשמתו ליוצרו. במכתב שלפנינו מתגלים מקצת מפעולותיו להפצת תורה והקמת ישיבות בארץ ישראל, יוזמה שקדמה ליוזמתו האחרת להקים את ישיבת פוניבז' בבני ברק.
דף 25.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי בקיפולי הנייר.

צרור פסקי דין, מסמכים ומכתבי דיינים, מתקופת המלחמה נגד "גיורי-הסרק" והמלחמה על עצמאות ההלכה בבתי הדין הרבניים במדינת ישראל, בראשית שנות השבעים.
· פסק דין בחתימת דייני בית הדין הרבני הגדול: הרב יוסף שלום אלישיב, הרב בצלאל זולטי, הרב אליעזר גולדשמידט והרב שאול ישראלי, ירושלים, סיון תש"ל [1970]. [בית הדין מתחמק באלגנטיות משאלת "זכות העמידה" של הרב ויינמן, בעתירה שהגיש נגד אישור גיורה של הלן זיידמן שנעשה בבית דין פרטי, ומאידך מתנער בית הדין באופן מוחלט מהאפשרות למתן תוקף לגירות שאינה כהלכה, הנעשית ללא קבלת עול מצוות].
· "בקשה דחופה לצו מניעה" - תביעה ייצוגית של הרב צבי וינמן, על פי פסק הדין הקודם של בית הדין הגדול, "להוציא צו שיאסור על המשיבים לרשום את הגב' זיידמן כיהודיה, כל עוד לא אושר גיורה עפ"י בית דין איזורי". בהמשך מופיעה פיסקה שמקורה בפסק הרב אלישיב: "לעותר יש זכות עמידה בדין, ע"פ תשובת הרשב"ש סימן מ"ו". [ירושלים, תש"ל 1970].
· פסק דין ותשובה הלכתית [מהרב אלישיב] בדיני "תוספת כתובה". בחתימות דייני בית הדין הרבני הגדול: הרב יוסף שלום אלישיב, הרב בצלאל זולטי והרב אליעזר גולדשמידט. אב תשל"א [1971].
· ארבעה טפסי "גילוי דעת", עם 27 חתימות ידם של רבני ערים ודיינים. שבט תשל"ג [1973]. כתבי-מחאה נגד "עלילות הזדון" וההאשמות בעתונות ובתקשורת, על "אכזריות" דייני ישראל "המחמירים". כאשר הפסקה המשמעותית ב"גילוי הדעת" היא בסעיף ב' שבו: "אין שום כח ושום גורם שבאפשרותו לשנות אף כמלוא נימא את ההלכה, ובעתיד כמו בעבר ימשיכו דייני ישראל לדון ללא שינוי כל שהוא, לא יושפעו כלל משום לחץ, ודוחים בתוקף כל התערבות שהיא בדרכי פסיקתם ואופניה". בין החותמים, הרבנים: רבי מרדכי יפה שלזינגר, רבי שלום מזרחי, רבי יצחק קוליץ, רבי חיים גדליה צימבליסט, רבי עמרם אזולאי, רבי שלמה שמשון קרליץ, רבי זבולון גרז, רבי אליהו קושלבסקי, רבי אברהם שמחה קפלן, רבי בצלאל זולטי, ועוד.
בתקופה המדוברת ערכו דייני ישראל מאבק על עצמאות הפסיקה עפ"י ההלכה היהודית בבתי הדין הרבניים. בראש המאבק עמד אז הרב אלישיב [אשר גיבה את פעילותו של הטוען-רבני הרב ויינמן, שהיה מגיש תביעות יצוגיות נגד משרד הפנים ונגד הרשויות, על הכרתם ב"גיורי-סרק" לצורך רישום הלאום בתעודת הזהות ובמרשם התושבים - שאלת "מיהו יהודי"]. אחת הפרשיות המפורסמות היתה שאלת גיור הלן זיידמן מקיבוץ נחל-עוז, ש"גויירה" ע"י הרב הראשי לצה"ל הרב גורן, בגיור-בזק תוך 24 שעות מאז פנייתה לבית הדין, ובניגוד לכל כללי וסדרי הגיור עפ"י ההלכה. לאחר מכן מונה הרב גורן לרב ראשי לתל אביב, ובאותה תקופה התפרסם בפרשת "היתר הממזרים", שנעשה בשנת תשל"ג בתקופת מינויו לרב ראשי לישראל.
פרשת "היתר הממזרים" הביאה להתנערות דייני ישראל מפסיקותיו של הרב גורן, והעולם החרדי יצא במתקפה רבתי על דרכו הליברלית של הרב גורן, שבשיאה עמדו הכינוסים והמחאות בסתיו תשל"ג [1972], "מעמד הקריעה" של בד"צ העדה החרדית בירושלים, והכינוס ב"היכל התרבות", במעמד אלפי בני-ישיבות, בו הכריז הרב שך על הרב גורן כי "פסקיו אינם פסקים".
8 דף, 27-32 ס"מ. מצב משתנה, טוב עד בינוני. בלאי וקרעים.

אוסף גדול ומגוון של מכתבים ומסמכים בחתימת ידו של הגאון הראשון לציון מרן רבי עובדיה יוסף. תשובות בהלכה, המלצות ליחידים ולמוסדות ציבור, מסמכים בעניני קרנות צדקה וענינים ציבוריים שונים, דפי הקדשה על ספריו, הסכמות על ספרים, ועוד. חלק מן המכתבים נכתבו כולם בכתב-ידו, וחלקם רק בחתימתו.
הגאון רבי עובדיה יוסף (תרפ"א-תשע"ד 1920-2013), נולד בבגדאד ובגיל צעיר עלה לירושלים. מגדולי תלמידיו של הגאון רבי עזרא עטיה ראש ישיבת "פורת יוסף". בשנים תש"ח-תשי"א כיהן ברבנות במצרים. כשחזר לארץ כיהן ברבנות בפתח תקוה ונשא דרשות ושיעורים בירושלים וברחבי הארץ. בשנים תשי"ח-תשכ"ט כיהן בדיינות בבית הדין בירושלים, ובית הדין הרבני הגדול. בשנת תשכ"ט נתמנה לכהן כרב ראשי בתל אביב יפו ובשנת תשל"ג מונה ל"ראשון לציון" ורב ראשי למדינת ישראל. נודע במיוחד בבקיאותו המופלאה בתורה ובפסיקתו הבהירה. עם השנים הגיע למעמדו כאחד מגדולי פוסקי ההלכה בדורנו וכמנהיג רוחני בעל השפעה לא מצויה. עסק רבות בהרבצת תורה להמוני העם והרים את קרנם וכבודם של יהודי ארצות המזרח בישראל. החזרת עטרת יהדות ספרד ליושנה הייתה ממפעלי חייו, והתבטאה הן בתחום פסיקת ההלכה והן בתחום החברתי והפוליטי. במסגרת חזונו זה עמד בראש "מועצת חכמי התורה" וניווט והנהיג את תנועת ש"ס העולמית. הרב עובדיה הותיר אחריו יבול ספרותי עצום, הכולל את ספריו המרכזיים: שו"ת יביע אומר (עשרה כרכים), שו"ת יחוה דעת (ששה כרכים), ספר חזון עובדיה (שמונה עשר כרכים), וספרים רבים נוספים.
39 פריטים, מתוכם 15 מכתבים שנכתבו כולם בכתב-ידו. גודל ומצב משתנים.