מכתב ארוך (4 עמ') ומעניין, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון הנודע רבי "צבי יחזקאל מיכלזאהן". וורשא, אדר תש"ב [פברואר 1942].
במכתב שנשלח למר גוטרמן מנהל משרד הג'וינט בוורשא הכבושה, מתאר הרב מיכלזון ברמזים את המצב הקשה בגטו וורשא ("ויקרא גם בין השיטין כאילו היה כתוב, לא שחור בדיו, כי אם בדמי-לבבי, כמאמר חז"ל ההיא שחור אדום הוא..."). הגרצ"י מיכלזון מתאר את מצבו הכלכלי הקשה, חרפת הרעב והמחסור בבגדים, מהם הוא סובל מאז תחילת המלחמה. הוא מספר גם על כשלושים פליטים מבניו ונכדיו שהגיעו לגטו וורשא. בתוך הדברים הוא כותב שכבר הגיע לגבורות [עבר את גיל השמונים], ומספר על חולשת ורפיון כוחו. הוא מתאר את מצבו הקשה עם אגדה הומוריסטית-עממית, על חסיד שאמר לרבו האדמו"ר מטולנא, כי הוא בבחינת ארבעת הבנים שבהגדה: "אני בן חכם - כנאמר 'לא לחכמים לחם', אני בן רשע - 'לוה רשע ולא ישלם', אני בן תם - לאמור 'תם הכסף', ואני בן שאינו יודע לשאול - היינו שאיני יודע עוד ממי לשאול...."
הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון - הרב מפלונסק (תרכ"ב-תש"ב), גאון מופלג מגדולי הרבנים בפולין. בשנת תרמ"ה החל לכהן ברבנות בעיר קרסניברוד, עפ"י הוראת רבו האדמו"ר בעל ה"שפת אמת" מגור, ובשנת תרנ"ד עבר לכהן ברבנות פלונסק. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשא והיה מראשי וזקני "ועד הרבנים" אשר ניהלו את רבנות העיר הגדולה. מפוסקי ההלכה החשובים בפולין, דרשן מפורסם ומחבר פורה של עשרות ספרים ומאמרים בכל חלקי התורה. נודע גם כהיסטוריון וביבליוגרף. בתקופת השואה היה אחד מהרבנים היחידים שנותרו מרבני וורשא, עד שנשלח למחנה ההשמדה טרבלינקה בחודש אלול תש"ב [אוגוסט 1942], שם נספה - הי"ד. לאחר גירושו הביא בנו מרדכי לארכיון הקהלה בוורשא, שלש תיבות גדולות עם כתביו של אביו הרב, אך גם הם אבדו במהלך הזמן (ראה אודותיו: אלה אזכרה, ב', עמ' 195-202).
מקבל המכתב מר יצחק גוטרמן, בן האדמו"ר רבי משה גוטרמן מקיוב-סווראן ונכד האדמו"ר רבי מרדכי דוב מהורונסטייפול. נציג הג'וינט בוורשא ובגיטו וורשא. נספה בשואה בראשית שנת תש"ג [1943].
4 עמ' כתובים, 29.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.