הגדת העצמאות. הוצאת מטכ"ל / אכ"א - ענף ההסברה, תשי"ב [1952].
הגדה זו, המגוללת את סיפור מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל, נכתבה במסגרת שירות המילואים של הסופר אהרן מגד במפקדת קצין חינוך ותרבות ראשי, ביוזמת שר החינוך בן-ציון דינור. נדפסו ממנה עשרת-אלפים עותקים, אותם החיילים היו אמורים לקרוא בליל העצמאות. לפי הידוע, הפלוגות הדתיות והרבנות הצבאית התנגדו לכך, וההגדות נגנזו והושמדו. בעותק שלפנינו מופיעות הערות בכתב יד, המעידות כי ההגדה אכן הוקראה בידי חטיבה מחוזית כלשהי, ובהשתתפות מפקד החטיבה. [20] דף, 20 ס"מ. מצב טוב. קרעים בשדרה. עטיפה מנותקת חלקית, עם קרעים. מדבקה בפינת העטיפה הקדמית.

אוסף מסמכים מעזבונו של יעקב שריבום, בנושא העלאת יהודי תימן לישראל במסגרת מבצע "מרבד הקסמים" ("על כנפי נשרים"), וההכנות להפקת מבצע זה. תימן, 1949.
יעקב שריבום (1913-1991), יליד ורשה, עלה לארץ בשנת 1934 ולמד בישיבת "שפת אמת" של חסידות גור בירושלים. בשנת 1946 נשלח על-ידי הסוכנות היהודית לאפריקה, לשמש כרב לעצורי המחתרות אצ"ל ולח"י ולדאוג לצרכיהם הדתיים, ובשנת 1947 - שימש כרב מחנות העצורים בקפריסין (עד שנת 1949). בשנת 1949 נשלח שריבום על-ידי שר הפנים לתימן, לנסות להעלות משם את היהודים לארץ ישראל. לאחר הגיעו לתימן נפגש עם המושל הבריטי בעדן, וגילה, להפתעתו, כי בתימן חיים כ-50,000 יהודים (מספר שלא היה ידוע לממשל בארץ ישראל). שריבום עשה נפשות להעלאת יהודי תימן בקרב צמרת השלטון בארץ ישראל, ובכך הביא להפקת מבצע "מרבד הקסמים", שבסיומו הגיעו לארץ כ-48,500 עולים מתימן.
האוסף שלפנינו כולל:
* 23 אגרות ומכתבים שניתנו או נשלחו אל יעקב שריבום; חלקם ממוענים אליו וחלקם - דרכו - אל מוסדות מדינת ישראל הצעירה ומנהיגיה. במכתבים, הכתובים בשפה מליצית ועשירה, מספרים יהודי תימן על קורותיהם ומצבם, ועל רצונם לעלות לארץ ישראל. רבים מהמכתבים נכתבו בתגובה לאגרות ששלח שריבום עצמו אל יהודי הכפרים ברחבי תימן. המכתבים נכתבו בחודשים מאי-יוני 1949, ונשלחו מהכפרים לודר, רדאע, ביצ'א, מודייה, אצ'לע, קמעה, ומקומות נוספים. ביניהם נמצאים גם מכתב מ"אגודת שוחרי גאולה" בעדן, עם חותמת האגודה; מכתב מהרב יוסף ב"ר שלום קרח (Korah) מצנעא; ורשימה בכתב יד, של המשפחות היהודיות החיות בביצ'א, אמטפה (אום-דפא), אמצומעה (אום-צומעה), נאעם ואמסאבג'.
* שלושה דו"חות (תזכירים) מודפסים במכונת כתיבה, ששלח הרב יעקב שריבום אל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית בירושלים, מעדן, תימן, בחודשים מאי עד יולי 1949 (וכן "תוספת" לאחד התזכירים). בתזכירים מפרט שריבום את מצב היהודים בתימן, את הפעילות במחנה "גאולה", את דחיפות העליה מתימן, ומספק שפע רב של מידע החיוני למאמצי העלאת יהודי תימן.
מצורפת חוברת בשם "שושנת יעקב - סיפור חייהם של שושנה ויעקב שריבום" (הוצאת משפחת שריבום, 2005).

דו"ח סודי בנושא פרשת "עסק הביש" ("פרשת לבון"). שני כרכים עבי-כרס, הכוללים דו"חות ומסמכים מאת דוד בן-גוריון, העתונאי חגי אשד, ואחרים, המתארים ומנתחים את הפרשה וספיחיה. מהדורה מצולמת. [אוקטובר 1964].
שני הכרכים נדפסו במספר עותקים מצומצם ביותר, תחת הסיווג "סודי ביותר", וחולקו לחברי הממשלה ולאישים בממסד הבטחוני. העותק שלפנינו מספרו 2 והוא ניתן לשר המשפטים דב יוסף.
פרשת "עסק הביש" הוא כינוי אשר ניתן לפעולתה וחשיפתה של חוליית ריגול וחבלה אשר פעלה במצרים בראשית שנות ה-50, במטרה לחבל ביחסי מצרים עם ארה"ב ובריטניה. החוליה פעלה במסגרת יחידה 131 של צה"ל, והוכשרה והופעלה על-ידי המודיעין הישראלי. בשנת 1954 ביצעה היחידה מספר פעולות חבלה במתקנים מערביים במצרים (הפעולות היו אמורות להיראות כאילו נעשו בידי מחתרת לאומנית מצרית). אחת הפעולות היתה הטמנת פצצות תבערה בספריות שהיו שייכות לשגרירות האמריקאית בקהיר ולשלוחה של ספריית הקונגרס בקהיר.
חברי החוליה נתפסו והועמדו לדין במצרים.
הצנזורה הצבאית בישראל הטילה איסור על פרסום פרטי הפרשה, ובמשך שנים רבות הייתה ההתייחסות אליה במילות קוד וברמזים בלבד. הפרשה הביאה להקמת ועדות חקירה שונות ולדיונים משפטיים ארוכים וסבוכים, כשהשאלה המרכזית היתה מי נתן את ההוראה לפעולה במצרים. שר הבטחון דאז, פנחס לבון, התפטר מתפקידו לאחר שועדה במינוי ראש הממשלה לא הצליחה לקבוע בוודאות כי לא היה זה הוא אשר נתן את הפקודה. דוד בן-גוריון התמנה במקום לבון לשר הבטחון, ובהמשך לראש הממשלה. פרשת "עסק הביש" נותרה על סדר היום וגרמה לסערות פוליטיות רבות. בן-גוריון מינה ועדות חקירה, וביקש מן העתונאי חגי אשד לחבר דו"ח בנושא הפרשה. בשנת 1960 קבעה "ועדת השבעה", אשר היתה מורכבת משבעה שרי ממשלה, כי לבון לא נתן את ההוראה לפעולה במצרים, ואף לא ידע עליה. בן-גוריון דחה את מסקנות הועדה ודרש את מינויה של ועדת חקירה משפטית. דב יוסף היה מתומכיו הנאמנים של בן-גוריון בנושא הפרשה, וצידד בעמדתו כי בשאלה "מי נתן את ההוראה" תכריע ועדת חקירה משפטית ולא ועדת שרים. ההתנהלות סביב הפרשה וחקירתה היתה מן הגורמים המרכזיים שהניעו את בן-גוריון להתפטר מראשות הממשלה, בשנת 1963.
שני כרכי הדו"ח שלפנינו כוללים:
* פנייה מאת דוד בן-גוריון אל שר המשפטים דב יוסף ואל היועץ המשפטי של ממשלת ישראל בתביעה למינוי ועדת חקירה אשר תבדוק את "ועדת השבעה" ומסקנותיה.
* ניתוח משפטי של החומרים הקשורים לפרשה ול"ועדת השבעה", אשר נעשה בידי עורכי הדין אהרן חטר-ישי (ראש השירות המשפטי הצבאי והפצ"ר הראשון) ויצחק טוניק (לימים מבקר המדינה השלישי של מדינת ישראל).
* "מי נתן את ההוראה" - טיוטה ראשונה של הדו"ח על פרשת לבון מאת חגי אשד. [כעבור 15 שנה הופיע הדו"ח בספרו של אשד "מי נתן את ההוראה"].
מצורף:
לקט מכתבים ומסמכים (חלקם בכתב-יד) מעזבונו של שר המשפטים דב יוסף, בנושא הפרשה וועדת החקירה.
שני כרכים עבים (מאות עמודים), 33 ס"מ + כ-20 מסמכים (עשרות דפים). מצב כללי טוב.

Destruccio Iherosolime [חורבן ירושלים / חורבן בית ראשון על ידי הכשׂדים], דף אינקונבולה כפול (מס' LXIIII) מתוך ספרו של הרטמן שדל Schedelsche Weltchronik ("כרוניקת נירנברג"). [דפוס Anton Koberger, נירנברג, 1493].
חיתוך עץ צבוע ביד, המתאר את חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון, שנחרבו בידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס.
ע"פ לאור זהו המראה השני של ירושלים שהופיע אי-פעם בדפוס (לאור 1125).
54.5X40 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וקמטים. נתון בפספרטו ובמסגרת 66X52 ס"מ.

Theatrum Terrae Sanctae et Biblicarum Historiarum cum tabulis geographicis aere expressis, Christiaan van Adrichom. קלן, 1593. לטינית.
כריסטיאן ואן אדריכום (1533-1585) - כומר קתולי, יליד העיר דלפט (הולנד), כתב מספר חיבורים בנושא ארץ ישראל. ספר זה הנו תיאור מקיף של ארץ הקודש, מלווה בעשר מפות (תחריטים) של נחלות שבטי ישראל, וכן שתי מפות גדולות (מקופלות) - האחת של ארץ ישראל והשניה של ירושלים. [12], 286, [29] עמ' + [12] מפות, 38.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. דפים רופפים או מנותקים. כמה קרעים בשולי הדפים. כתמים. חתימה בדף השער. המפות כולן מנותקות. ברובן כתמים. באחת - פגעי עש. אפשר כי המפות נלקחו מעותק אחר. כריכת קלף מקורית, מנותקת כמעט לחלוטין.