דף בכתב-יד, שתי דרשות לתקיעת שופר, בכתב ידו של מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב. [ירושלים, אלול תש"ו 1946].
הדרשות נאמרו לפני תקיעת שופר בראש השנה תש"ז, בשנים הראשונות לכהונתו כרב ב"חברת תפארת בחורים". תוכחת מוסר והתעוררות לתשובה עם התייחסות למאורעות הזמן, בשפה מליצית וברורה. הוא מדבר על "הכרוז שיש בהשופר לסדר את חיינו, מראשית השנה ועד אחרית שנה, עפ"י השקפת התורה", ולקיים את התורה במסירות נפש.
בין הדברים הוא קורא תגר על הזלזול בקיום מצוות התורה שפשתה בקרב חלק גדול מהנוער, ומאשים את ההורים שאינם דואגים לחינוך תורני, עד שהם בכלל "מי שרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו". מעניינת במיוחד היא התייחסותו לעוברים על הדת: "יש לנו תורה עמוקה מני ים, עם תרי"ג מצוות, וכשאנו מביטים על הנוער חלק גדול של דור העתיד, מה נשאר להם מהתורה הזאת, לא מועד ולא שמירת שבת, לא תורה ולא תפילין, לא טבילה ולא טהרת משפחה, רק דבר אחד נשאר להם: בבוא פורענות על ישראל, סובלים גם הם, עבור כי מזרע ישראל המה... - יש שאחד ממיר את דתו והכל יודעים שדבר אין לו עם הכלל וכעכו"ם הוא לכל דבר, ואם אחד חילל שבת בפרהסיא, גם דינו הוא כמומר לכל דבר, אם נגע ביין אסור לישראל לשתותו, ואעפי"כ גם אנחנו הורגלנו בזה, שאין אנו מרגישים בזה ליוצא מן הכלל...".
דף כ-21 ס"מ, 2 עמ' כתובים בצפיפות, 90 שורות בכת"י. מצב טוב.

כתב יד, חידושים ופלפולים על התורה, וביאורים לדברי רש"י ורא"ם. דרשות בשמחות שנאמרו בצידון בשנים תק"ד-תקי"א (1743-1751) ובדמשק, התכתבויות עם רבי חיים עמרם "מאריה דאתרה" בדמשק ועם גיסו רבי משה אל-גראנאטי. כתיבה אוטוגרפית של מחבר לא-ידוע - אך מתוך הדברים מתברר שהוא אחד מרבני צידון באותן השנים. [צידון (לבנון), אחרי תק"ד 1744].
חיבור שלם ומסודר [שלא נדפס] - חידושים וביאורים על סדר הפרשיות. ודרשות. ישנם שינויי כתב רבים בין עמודי הספר, וכנראה הוא נכתב לאורך תקופות שונות, [או שנכתב ע"י כמה כותבים?]. במקומות רבים בכתה"י חתימות בעלות בתחתית העמודים: "הצעיר עזרא עטייה ס"ט" [כמה הוספות בספר הנם בכת"י דומה לכתב חתימה זו, ויתכן שהם הוספות מאוחרות של רבי עזרא עטיה - מחכמי ארם-צובה במאה ה-18/19]
בשולי הגליונות: למעלה מעשרים הערות ארוכות, בכת"י שונה, שחלקם פותחות במילים "חיים מדבר", ובאחת מהן הוא מזכיר "ובספר חכם לב יש לי ענין ארוך בזה" - הפתיחה "חיים מדבר" היא חתימתו הידועה של הגאון רבי חיים מודעי בעל "חיים לעולם" (נפטר תקנ"ד), שהדפיס את חידושי הריטב"א למסכת יומא בספר "אור יקרות" (קושטא, תקי"ד) מתוך כת"י שהיה בספרייתו, והוסיף שם הערות הפותחות "חיים מדבר". גם הערותיו ל"סדר העבודה" שנדפסו במחזור (קושטא, תק"ד), נפתחו בחתימתו: "חיים מדבר". [יתכן אולי, שכותבן הוא הגאון רבי חיים עטייה מחכמי ארם-צובה (תקי"א-תקנ"ה), שכתב גם הוא חיבור של "דרשות נחמדות על התורה ולשונות הרא"ם ז"ל" - ראה: "לקדושים אשר באר"ץ", עמ' קלב, סוף אות תד].
בדפים כ/2 - כא/1 הוא כותב "והרציתי הדברים לדמשק יע"א להרב מאריה דאתרא מוהר"ר חיים עמרם ה"י - וזו היתה תשובתו...". - כנראה, הגאון רבי חיים עמרם (הראשון) שד"ר צפת, שכיהן תקופה כרב בדמשק. - נפטר תק"כ ונקבר בציפורי שבגליל. בעל "מצא חיים" (הספר "מצא חיים" לא נדפס, אבל הוא ידוע בשם ספרו זה. כתה"י של "מצא חיים" היה לעיני רי"מ טולידנו, הכותב שנמצא שם הספדו של רבי חיים עמרם משנת תק"ג, על פטירת בן דודו הגאון רבי חיים בן-עטר בעל "אור החיים". קובץ ירושלים, עמ' רלג) - סבו של רבי חיים עמרם בעל "מטעם המלך" שנולד בשנת תקי"ט, (שבספריו וכתביו הוא מביא דברים בשם זקנו בעל "מצא חיים"). גם בדפים נג/1 - נז/1 הוא מביא התכתבויות נוספות עם רבי חיים עמרם: "נשאלתי מהרב הכולל כמוה"ר חיים עמרם ה"י...".
המחבר מביא בדף ב/1 דברים מספר "ישרש יעקב" ל"מוהרח"א אבואלפיא" [הגאון רבי חיים אבועלפיה, מייסד טבריה - בעל מקראי קודש וישרש יעקב. נפטר תק"ד), ובהמשך (דף ב/2) הוא כותב דברים שהוא ששמע בעצמו "מפה קדוש הרב הנזכר... מוהרח"א זלה"ה".
בדף עז/1.- דרוש הספד "שדרשתי פה צידן, על שמועת הרב המובהק כמוהר"ר דוד מלמד זצו"ק מחברון באלול התקי"א". [רבי דוד מלמד (הראשון) שד"ר חברון בשנות התפ"ד-תפ"ה]. בתוך הדברים הוא מביא שהספידוהו הרבנים המובהקים ו"נספד כהלכה ע"י אחי וראש החכם השלם והכולל כמהר"ר יוסף הוא המסביר..." [כנראה שאחי המחבר, היה רב חשוב בשם רבי יוסף].
בדף פב/1 הוא כותב: "נשאלתי מאת מר גיסי החכם המרומם כמה"ר משה אלגראנטי הי"ו...". גיסו זה לא גר בצידון, כמו שנראה מתשובתו שהביא בדף קיא/2 "והנה זה כמה ימים בא אלי כתב ממר גיסי החכם כה"ר משה אלגראנטי ה"י...". [כנראה, רבי משה אלגרנאטי השלישי, מחכמי ורבני איזמיר, נפטר חשון תקכ"ט 1768, ראה ארזי הלבנון, עמ' 1549].
בדף קז/1: "דרוש מילה שדרשתי פה צידן, לבן היוּלד לגיסי הגביר החכם המרומם כמה"ר חיים דיוואן הי"ו, בסדר שמות משנת התק"ד" [משפחת דיוואן, מהמשפחות הוותיקות בין יהודי העיר צידון במאה ה-18/20]. ובדף קיג/1: "דרוש שדרשתי פה צידן יע"א, בחתונת בת של החכם השלם שמריה [קאטאיריבאס?] עם החכם השלם כמה"ר דוד הכהן הי"ו, בפ' ויצא משנת התק"ד" (1763).
א-ב, (חסרים דפים ג-ד), ה-קך דף, מתוכם כ-199 עמ' כתובים. 21 ס"מ, נייר איכותי, מצב טוב-בינוני, כתמים ובלאי, דפים מנותקים. כריכת עור עתיקה ומעוטרת, בלויה ופגומה.

כתב יד, חידושים על התורה, על נ"ך, שיר השירים ותהלים, פירושים באגדה בהלכה ובקבלה. בכתב ידו של המחבר, הגאון רבי משה קמחי מראשי רבני חברון, ראש ישיבה וחבר בית דינו של הרב אליהו סלימאן מני. כתיבה אוטוגרפית של המחבר, לאורך תקופות שונות - חברון, שנות התק"צ-תר"מ בערך.
חותמות המחבר "משה קמחי ס"ט M.K.". וחתימות רבות בסוף קטעים "עמ"ק ס"ט" "מעמ"ק", "מאתי עמ"ק ס"ט", "ממני הכותב העמ"ק" [עמ"ק - ראשי תיבות: עבד ה' משה קמחי. מליצה עפ"י לשון הפסוק "מעמק חברון"].
חיבור מקיף שלא נדפס - חידושים וליקוטים על סדר הפרשיות וההפטרות, ליקוטי תנ"ך, מגילות ותהלים. במספר מקומות מאריך בסוגיות בהלכה (ראה פרשת במדבר) ובמקומות רבים עוסק בעניני קבלה, (על הפסוק בתהילים "כי עליך הורגנו" הוא מביא ביאור בתורת האר"י "מהרב החסיד זיע"א"). ברוב המקומות הוא מביא בסוף הקטע את מקור הדברים, ואם הוא חידוש מקורי של המחבר הוא חותם בפסבדונים: "עמ"ק", "מעמ"ק" וכיו"ב במליצות שונות. הוא מביא גם דברים מפי רבותיו: "רב אחאי כמוהרי"ת הי"ו", "מעט"ר מורי הרב זצוק"ל", "מכמהורי"ו יצ"ו", "מעט"ר רבין חסידא כהנא רבה יצ"ו", ועוד.
כתב היד הזה, הגיע אח"כ לידי רבי יוסף נסים בורלא (ראב"ד ירושלים, תקפ"ח-תרס"ג, בעל "וישב יוסף ו"לקט יוסף") – בפרשת ראה ישנה הערה בכתב ידו וחתימתו "הצעיר יוסף נסים בורלא ס"ט".
הגאון רבי משה קמחי, נולד (תקס"ט) בבוסניה ועלה לחברון בילדותו בשנת תק"פ. במשך השנים נתמנה לחבר בית הדין וראש הישיבה. בשנים תר"מ-תר"נ בערך כיהן כראש הועד של קהילת חברון, והוא היה ה"חותם השני" אחרי רב העיר רבי אליהו סלימאן מני [ה"חותם השלישי" היה הרב "החרי"ף" - רבי רחמים פראנקו]. כבר משנת תקצ"ט הוא חתום על תעודות שונות. בשנת תרי"א הוא חתום על אגרת שליחות לרבי דוד הכהן, ובשנים תרכ"א-תרכ"ב, יצא הוא בעצמו לשליחות ארץ ישראל. הוא חתום גם בהסכמות על ספרים שונים. בראש הסכמתו לספר "עבודת ה'", מאת רבי שניאור זלמן ב"ר מנחם מנדל (ירושלים, תרמ"ג), הוא מכונה "הרב המופלא ירא ה' ועניו סבא דמשפטים המפורסם ראש הוועד דעיר הקדש חברון". בשנת תרמ"ז הוא חתום עם רבני חברון על הסכמה לסידור "אהלי יעקב".
למעלה מ-170 עמ' כתובים (דפים רבים ריקים) 19 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני, בלאי וכתמים. פגיעות קלות בשולי הדפים. כריכה ישנה.

כתב-יד, פיוטים ובקשות. [שאלוניקי/תורכיה, המאה 18/19]. עברית, לאדינו ושפות נוספות.
כתיבה מזרחית ממספר כותבים. פיוטים מאת רבי ישראל נאג'ארה ופייטנים אחרים. באחד הדפים "שיר מורכב מד' לשונות".
[68] דף. 15 ס"מ. מצב גרוע. פגעי רטיבות, קרעים וסימני עש, עם חסרונות, פגיעה בטקסט, ודהיית דיו במקומות רבים. כריכת עור מקורית, קרועה ופגומה.