הדרך, חוברת א', "דרך צדיקים" - והיא דרשת פרידה של כ"ק... מוהר"ר מרדכי רוקח שליט"א הרב דקהל קדושים בילגורייא... שדרש פה בחגיגת סיום מסכת של תפארת בחורים. "דרך קדושים" - דברי קודש מהגה"ק צדיק הדור... מרן אהרן רוקח שליט"א רבינו הקדוש מבעלזא... שאמרו פה עיר הבירה בודאפעסט טרם עלותם לארץ ישראל. ערוך על ידי רבי מנחם אהרן לעבאוויטש, הרב הצעיר דק"ק טשאפ. בודפסט, י"ג שבט תש"ד (1944). מהדורה ראשונה.
לאחר שנמלטו בניסים מגיטו בוכניה, הגיעו האדמו"ר מבעלז ואחיו הרב מבילגוריי לבודפסט, שם שהו מחודש אייר תש"ג עד טבת תש"ד. בחוברת זו שיצאה לאור בי"ג שבט תש"ד (7.2.1944) נדפסה דרשת הפרידה של הרב מבילגוריי מיהדות הונגריה, בה הוא מדבר על זוועות השואה בפולין וגליציה, והצורך לעזור לפליטים מארצות אלו. בהמשך הוא מתנצל על נסיעתם לארץ ישראל, ואומר בבטחון כי הרעה לא תגיע להונגריה, ולא משום כך הם נוסעים לארץ ישראל, רק מתשוקתו לקדושת ארץ ישראל ואהבתו של אחיו הקדוש לארץ הקודש. "...מוטל עלי החוב להודיע לכם ידידים יקרים חכמי אונגארן... כי מי שהוא קרוב בסביבת אחי הגדול... שליט"א, יודע בודאי שלא במנוסה הולך... כאילו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לאה"ק המקודשת בעשר קדושות... וירא מנוחה - שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלוה... ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחב"י בני מדינה זו. ואת הארץ... כי נעמה - מחמת כי שם שורה הנעם העליון" (עמ' יט). בהמשך החוברת מובאים דברי האדמו"ר שאמר כי נסיעתו לארץ ישראל היא זמנית על מנת לחזור, עם הסברים מאחיו הרב מבילגוריי, שעפ"י מסורת בית אבותיהם הקדושים, אין תועלת בהתיישבות בארץ ישראל טרם ביאת המשיח (עמ' כו). לאחר כעשרה ימים בכ"ג שבט (17.2.1944) יצאה לאור מהדורה נוספת של חוברת זו, בשינויים רבים בהשמטת דברים ביחס לעליה לארץ ישראל. לאחר כחודש, נדפסה בבודפסט מהדורה שלישית, עם הכיתוב "הוצאה שניה, אדר תש"ד", ואף היא "מצונזרת". לפנינו המהדורה הראשונה והנדירה, בה מובאים דברי האדמו"ר במלואם.
[2], כח עמ'. 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במעטפת הקרטון. דפים ומעטפת מנותקים.

מסכת בבא קמא, עם ניקוד ותרגום ליידיש, הרב שמואל היבנער. בריסל, תשי"ב 1952.
בדף לפני השער, הקדשה בכת"י וחתימת המוציא לאור נתנאל לבקוביץ מבריסל, הכותב כי התרגום והניקוד נעשו בשנות השואה בשנת תש"ג (1942-1943), תחת הכיבוש הנאצי בבלגיה.
בהקדמתו לספר מספר המו"ל על נסיבות חיבור הספר באותה תקופה, לאחר שהיה ברור כי היטלר זומם להרוס את העולם היהודי, להחריב את בתי המדרשות, ולמחוק את התורה והקולטורה [תרבות] היהודית שנוצרה במשך למעלה מאלף שנות יהדות מזרח-אירופה. בעקבות כך התעורר המו"ל ליזמת תרגום התלמוד, כדי לשמר את ידיעת התלמוד אצל שרידי העם היהודי, מחששו פן היהדות תשאר ח"ו רק בספרי ההיסטוריה. למטרה זו ביקש מהרב שמואל היבנר (פליט מגליציה שהתחבא בדירת מסתור בבריסל) להירתם לעבודת תרגום התלמוד לשפת יידיש המדוברת, בתרגום ברור ומובן ונאמן למקור. עבודה זו נעשתה במסירות נפש, בימי סכנה וצער, תחת הכיבוש הגרמני, ומתוך ייסורי רעב וקשיי המלחמה.
בדפי ההנצחה שבהמשך הספר מונצחים שמות בני משפחתו שנספו בשואה [רובם בגיטו וורשא], כולל הנצחה מיוחדת לספריות וספרים שהושמדו ונשרפו ע"י הצורר הנאצי.
בשער הספר מצוין שהוא חלק ראשון, אולם לא נדפסו חלקים נוספים ממהדורת תרגום זו של התלמוד.
[4], קיח, [3] דף. 36 ס"מ. מצב טוב, כריכה מקורית בלויה ופגומה.
מהדורה ממוספרת, עותק מספר 221.

One million dollar campaign [קמפיין מיליון דולר] - "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" - דף מודפס, ברכת שנה טובה וקריאה להרים תרומה לישיבת "ראשית חכמה שארית הפליטה", לבני תורה ניצולי מחנות ההשמדה, בנשיאות האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם. [ניו יורק], תש"ז [1947]. יידיש ואנגלית.
על המודעה חתום רבי צבי יעקב אבראהאם [מחבר "לקורות היהדות בטרנסילבניה"]. מעבר לדף צילומים של גזרי עיתונים אמריקאים על מצבם של ניצולי השואה ופעילות האדמו"ר מקלויזנבורג בקרבם.
האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז קלויזנבורג (תרס"ה-תשנ"ד), נודע בפועלו הכביר להקמת עולם התורה מן ההריסות לאחר השואה. עם סיום המלחמה, בה נספו אשתו ואחד עשר ילדיו, עבר במחנות העקורים והקים בהם ישיבות ומוסדות חינוך על טהרת הקודש. בשנת תש"ו נסע לארצות הברית, שם ייסד קרן מיוחדת לגיוס כספים עבור שארית הפליטה, והקים מוסדות תורה לניצולים בניו יורק, מקסיקו וישראל.
דף מודפס משני צדיו, גובה: 28 ס"מ. רוחב: 43 ס"מ. מצב טוב, סימני קיפול ומספר קרעים.

דף מודפס, הסכם אשר נתקבל באסיפת בהשתתפות נציגי "כולל אמריקה", נציגי "ועד הכללי" וגבאי ארץ ישראל בארה"ב. ניו-יורק, חשון תרנ"ז [אוקטובר 1896].
הסכם ותקנות שהתקבלו "בהתאספנו כלנו יחד ח"מ, גבאי מחזיקי ארץ ישראל דפה נויארק ושארי עיירות גדולות במדינת אמעריקא, עם קאמיטעע שנבחרו מאנשי אמעריקא בעיה"ק ושלוחם ובא כוחם ר' יוסף הכהן" - בהסכם הוחלט לבטל את הקמת "כולל אמריקה" ולתת תנאים מיוחדים לאנשי אמריקה, ע"י "ועד כל הכוללים בעיה"ק ת"ו". חתומים על ההסכם בדפוס, 41 רבנים וגבאים מארה"ב ומירושלים, ביניהם: רבי יעקב יוסף, הרב הכולל; רבי דובער זילברמן; רבי כתריאל שרהזאהן; רבי דוב בער אברמוביץ מרבני ניו-יורק; רבי יחזקאל שלאנג; רבי שמואל צבי וויין הרב מוויזאן; רבי שלמה יוסף אלייאך שד"ר ועד הכללי ורבי יוסף הכהן שד"ר מיחידי אמריקה.
"כולל אמריקה" נוסד בשנת תרנ"ו (1896), כדי לתמוך בעניים מבני אמריקה שבאו לארץ ישראל, ולא זכו לקבל "חלוקה" מה"כוללים" הותיקים. ייסודו של ה"כולל" עורר מחלוקות רבות בעיה"ק ירושלים, מצד ראשי ה"כוללים" הותיקים, עקב החשש הרב כי יגרום לחורבנו של "ועד הכללי", אשר רוב הכנסותיו באו ממגביות באמריקה. רבי שמואל סלאנט פרסם באותה שנה "קול קורא", אשר נשלח לכל תפוצות הגולה, בו הכריז "כי חורבן הועד הכללי חורבן הישוב כולו הוא", ועמו יצאו ראשי הכוללים השונים כנגד הקמת הכולל החדש. הסכם זה שלפנינו נכתב ברוח גישתו של רבי שמואל סלנט לנדון. לעומת זאת דעת הגאון מבריסק המהרי"ל דיסקין, תמכה בייסודו של ה"כולל". בשלהי שנת תרנ"ז פרסם המהרי"ל דיסקין את איגרתו, בה הוא כותב "בהסכמתי נעשה כולל אמעריקע". רק בשנת תרס"א הגיעו להסכם מסודר ביזמת הגאון רידב"ז (ראה פריט 454), ובו הכרה בזכותם של "כולל אמריקה" לנהל מגביות נפרדות, בתנאים מסוימים.
המסמך שלפנינו, הוא נסיון-נפל בראשיתו של הפולמוס, לבטל את הקמת הכולל, שהוקם מספר חדשים קודם לכן. הסכם זה שלפנינו לא נתקבל בסופו של דבר, והנושא גרר כאמור פולמוס ציבורי קשה, שארך כחמש שנים. משנת תרנ"ו (1896) עד לקבלת ההסכם (המובא בפריט 454) בשנת תרס"א (1901).
דף מודפס, 30.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, פגעי בלאי ללא פגיעה בטקסט (משוקמים) וכתמים.
לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה, ואף לא אצל סינגרמן וגולדמן.