מכתב בכתב-יד, על נייר מכתבים רשמי, מאת אחד העם (אשר גינצברג), אל ידידיו מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ') ומרדכי בן-עמי. אודסה, אלול תרס"ו (1906).
בראשית המכתב מתייחס אחד העם אל יום הולדתו אשר חלף, ומודה לידידיו על מכתבם: "אך לפני ימים מספר שבתי הלום משוט בארץ במשך ארבעה ירחים וגם 'אותו היום' לא בבית הייתי, אלא בנאות שדה הרחק מאדם... לא הסכנתי מימי לחוג יום-הלדתי ולא הגדתי גם הפעם לאיש דבר, ולא בי האשם כי נמצאו אחרים ששמו לבם למנות שנותי ולהודיע הדבר ברבים. ואולם, מאחר שכבר נעשה מעשה, ודאי נעים היה לי לראות, כי לא שכחוני ידידי... ועונג מיוחד השגתי בקראי שורותיכם אתם...".
בהמשך המכתב כותב אחד העם על העיר אודסה ועל אנשי הרוח האודסאים: "אוי, ידידים אהובים, נתיתמה עירנו ונתפרדה חבילתנו, והשרידים הנמצאים לא קם עוד רוח בהם לעבוד עבודת עמנו וספרותנו כקדם. לא חג היום ברחובותינו כי אם שממון ותהו... ואני תפלה, כי נזכה עוד לשוב לשבת יחדו 'על התורה ועל העבודה' ועינינו תראינה בשוב 'לבבותם אל אבותם'". [1] דף, 22 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. סימני קיפול. מספר קרעים קלים בשוליים.

מכתב בכתב ידו של אליעזר בן-יהודה ומכתב בכתב ידה של רעייתו, חמדה בן-יהודה, ממוענים אל זלמן דוד ליבונטין, מנהל בנק אנגלו-פלשתינה. [ירושלים], 1910.
1. מכתב מאליעזר בן-יהודה. [ירושלים], 20 ביוני 1910.
"לא רציתי לבוא אליך יותר בדבר הענין הידוע כי כבר הייתי למשא על אדוני בענין זה. אך המתנתי כי יודיעני אדוני בעצמו מה החלטתו אחרי אשר שקט קצת רוחו, אחרי השיחה שבינינו... אני מיעץ לאדוני בתור ידיד, כי יעשה בגדלות עתה בעוד מועד וישיב את ברזלי על כנו...".
כפי הנראה, מתייחס בן-יהודה לסופר ולפעיל הציוני (מזכיר ועד "חובבי ציון" ביפו) יהושע ברזילי (איישנזטט) אשר עבד בבנק אפ"ק ופוטר ממנו משום שהעניק אשראי ללקוחות בניגוד לכללי הזהירות המקובלים ותוך העדפת שיקולים ציוניים על פני שיקולים מסחריים. דף 17.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים וקו קפל.
2. מכתב מחמדה בן-יהודה. ירושלים, 11 באוגוסט 1910.
"אדוני, שמענו היום בהבנק כי 'עלילה' חדשה מתרקמת עלינו על סמך השורות המעטות שהדפסנו בה'אור' על אדות התקונים לטובה העומדים להעשות בהבנק... מה ענין העלילות האלו? האם אנחנו יהודים נרדפים ואתם גויים צוררים? האם קרוב הזמן לימי הפסח? או שחפצתם להנהיג עלילת דם גם לחג ראש השנה? כי את דמנו אתם שופכים בכל דבריכם... אני אומרת לאדוני כל אלה כדי להעירו שיבוא להצטדק, כי בכלל אין לנו לתת דין וחשבון ממה שאנו מפרסמים בעתוננו – לאיש! אנו חופשים מעזרתכם והשתתפותכם, משכילים נכבדים ועסקני הצבור הישרים, אנו חופשים גם כן מדריסת כפות רגליכם בתוך עבודתנו, בתוך נפשותינו. עתוננו הולך ומתפתח ויהיה לקול העם העברי היושב בארץ וכל תעמולתכם ליסד עתון כנגדנו ולמסורו בידי איש זשרגוני [ז'רגון = יידיש] וצורר העברית ולהפסיד לאלפים ולרבבות מכסף הציונים, או אפילו חלומכם הנעים להתקים על שנוררות באמריקה וכו' – לא יעלה בידיכם ועתונכם ידמה להקיקיון של יונה! כנפים צמחו לנו! וקצרו ידיכם לקצצן!...". [3] עמ', 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. חותמת-דיו מחוקה.

מכתב מודפס, חתום בכתב-יד, מאת חיים ויצמן אל ד"ר אלפרד קליי, נציג "החברה היהודית להתיישבות" בפריז. אוקווד (Oakwood), לונדון, 15 במאי, 1933. אנגלית.
מכתב מודפס על נייר מכתבים רשמי. נכתב בתגובה לפנייתו של ד"ר קליי אל חיים וייצמן, ועוסק באפשרות עלייתם של האחים צונדק (הרופאים הרמן, ברנרד, וגאורג צונדק) לארץ ישראל.
וייצמן מציין כי בארץ ישנו רק בית חולים ראוי אחד, והוא בית החולים "הדסה" בירושלים, וכי הוא משוכנע שעם הגעתם, ייצרו האחים צונדק את האפשרות לקיום בית חולים מודרני מן השורה הראשונה. עוד מציין וייצמן כי רק עצם נוכחותם של האחים צונדק בארץ תהווה תמריץ להקמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. לקראת סוף המכתב מוסיף: "אבל האחים צונדק יצטרכו לבוא לארץ ישראל כמו כולנו, ברוח החלוצים; אין לי ספק כי יתקבלו בזרועות פתוחות. זו הארץ היחידה בעולם בה לא יהיו לפליטים. אני לא יכול להבטיח להם יותר מזה – אבל זה, כשלעצמו, דבר גדול" (אנגלית).
שלושת האחים - הרמן, ברנרד וגאורג (שמואל) צונדק – למדו רפואה באוניברסיטת הומבולדט (Humboldt) בברלין, והיו לרופאים נודעים, כל אחד בתחומו. בשנת 1934 עלו לארץ ישראל. ברנרד צונדק נענה להצעה לכהן כפרופסור לגינקולוגיה וכירורגיה גינקולוגית באוניברסיטה העברית בירושלים וכראש המחלקה הגינקולוגית בבית החולים "הדסה"; עסק במחקר והיה חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשי"ח (1958). הרמן צונדק שימש כמנהל המחלקה הפנימית בבית החולים "ביקור חולים", וגאורג (שמואל) צונדק היה מנהל המחלקה הפנימית בביה"ח "הדסה" בתל-אביב.
הנמען - ד"ר אלפרד קליי, מנהיג ציוני ממוצא גרמני; ממקימי "המפלגה היהודית העממית" (Jüdische Volkspartei) ב-1919 ונציג הקהילה היהודית של ברלין בועד המנהל של "החברה היהודית להתיישבות" (יק"א) .
דף 25 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

תצלום פורטרט של דוד בן-גוריון, חתום מימין בחתימת ידו, באנגלית.
35X28 ס"מ. מצב טוב. מעט קמטים. החתימה דהויה.

1. מכתב תנחומים על קלף למשפחת החייל חיים חוברה ז"ל, חתום בכתב יד על ידי בן-גוריון. מצורפים מסמכים רשמיים מטעם משרד הבטחון למשפחת החייל. 16x13.5 ס"מ, מצב טוב.
2. מכתב תנחומים על קלף למשפחת החייל סרן אריה לסלי אוסטרוב ז"ל, חתום בכתב יד על ידי בן-גוריון. מצורפים מסמכים רשמיים מטעם משרד הבטחון למשפחת החייל. 16x13.5 ס"מ, מצב טוב.