ספר עולת שבת, דרשות לשבתות, מאת רבי יואל אבן-שועיב. ויניציאה, של"ז [1577] בדפוס זואן דגארה. מהדורה יחידה.
חותמות האדמו"ר מלעלוב רבי "אלעזר מנחם בה"ר מה"ו משה זצלה"ה, בעיה"ק ירושלם ת"ו". חותמות רבות, בדוגמת חתימה בכת"י, של בנו האדמו"ר רבי "אלטער בהרה"צ הק' ר' אליעזר מנחם זצלה"ה". וחותמות רבות: "אברהם בצלאל נתן נטע בההצה"ק ר' אלעזר מנחם זצוקלה"ה בידרמאן, פעיה"ק ירושלם תובב"א". חתימות ורישומים בכת"י מזרחי קדום ["שבתי במוהר"ר יוסף זלה"ה"].
הרב הקדוש רבי אלעזר מנחם מנדל בידרמן (תקפ"ז-תרמ"ג), בנו של האדמו"ר רבי משה'לי מלעלוב, וחתן בנו של ה"חוזה מלובלין". עלה עם אביו לארץ-ישראל בשנת תרי"א. לאחר זמן קצר נפטר רבי משה מלעלוב והוא עלה לכהן על מקומו כאדמו"ר. התפרסם בתפילותיו ולא החסיר יום אחד מתפלה בכותל-המערבי. אדמור"י לעלוב היו מהאדמורי"ם החסידיים הראשונים שהנהיגו עדה בירושלים - עד ימיהם, עיקר הישוב החסידי היה רק בערי הגליל טבריה וצפת, ואילו בירושלים התגוררו בעיקר ה"פרושים" מתלמידי הגר"א והחתם סופר. החל מהשנים תקצ"ז-תר"י [לאחר הרעש בגליל] התחילה להתגבש קהילה חסידית אף בעיר ירושלים, [מהם ידועים: רבי אהרן משה מבראד תלמיד "החוזה מלובלין", רבי ישראל ב"ק המדפיס מצפת ורבי אשר שפירא הרב מזאלין].
בנו האדמו"ר רבי אלטר בידרמן (תרכ"ב-תרצ"ג), נולד בעיה"ק ירושלים לאביו הרב הצדיק רבי אלעזר מענדיל מלעלוב ונקרא שמו בישראל "אברהם בצלאל נתן נטע", אך שם כינויו הוא "אלטער". בשנת תרנ"ד נסע לפולין והנהיג קהל חסידים בעיר סוסנוביצא בפולין, והיה מכונה "דער ארץ ישראל רבי".
[8], קס דף. 27.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. כתמים, במספר דפים קרעים גדולים עם חסרון טקסט. כריכה חדשה.

ספר צמח צדיק, דרושים מהאריז"ל, עם הגהות רבי יעקב צמח. בסופו נוסף "סוד מצות מילה מהאר"י זלה"ה". קארעץ, [תקמ"ה 1785]. מהדורה ראשונה.
חתימות וחותמות רבות של האדמו"ר מדרוהוביטש – רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, משושלת רוז'ין, (תרכ"ד-תרפ"ד), נולד בסדיגורה ונקרא על שם זקנו הגה"ק "השרף" ממוגלינצא. אמו היא בת האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסאדיגורא. וחותנו הוא האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש. הקים את חברת "ישוב ארץ ישראל" ועלה עם כל משפחתו לארץ ישראל בשנת תרפ"ב. חתימת חתנו רבי "אביעזרי שפירא" האדמו"ר מגוואדזיץ.
בדף לפני השער, רישומי בעלות עתיקים המעידים על יחוסו של הספר קודם שהגיע לידיו של האדמו"ר רחמ"י מדרוהוביץ. כיתוב בכת"י עתיק: "זה הספר שייך להרבני המופ' מו"ה יוסף שור מבאקארעשט" [כנראה רבי יוסף שור (תק"ס-תר"י) דיין ומו"צ ביאסי]. ורישום בכת"י נוסף, מאוחר יותר: "וקניתי מהוני לכבוד קוני ולשלוח להרב הצדיק הקדוש נהורא דבוצינא עלאה קדישא מו"ה דובער. נאו' יעקב אהרן מווינצא מתגורר ביאס". – כפי הנראה, "מו"ה דובער" שקיבל את הספר, הוא האדמו"ר הנודע רבי דובער מליאובה (תקע"ז-תרל"ו) בנו של רבי ישראל מרוזין, שבאחרית ימיו עבר תקופות קשות והתגורר בביתו של אחיו רבי אברהם יעקב מסאדיגורא, ובן-אחיו רבי יצחק מבוהוש טיפל בעניניו ולבסוף אף קיבל את ירושת דודו. האדמו"ר רבי יצחק מבוהוש הוא חמיו של רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ, וכנראה שממנו הגיע הספר לרשותו של האדמו"ר מדרוהוביץ.
[1], מז; יא דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, חיתוך דפים על גבול הכותרות, כתמים ובלאי, כריכה מנותקת ובלויה.

ספר בית האוצר, חלק ראשון. כללים ומערכות בהלכה, עפ"י סדר אלפא ביתא. מהגאון רבי יוסף ענגיל מבענדין. פיעטרקוב, תרס"ג 1903. מהדורה ראשונה.
מספר חותמות של המחבר רבי "יוסף ענגיל בענדין" ושתי הגהות בכתב יד [המחבר?]. בראש השער הקדשה עצמית של רֵעו רבי דוד מסוכוטשוב, הכותב בכתב יד קדשו: "לה' הארץ ומלואה, חנני השי"ת בזה במתנה מאת המחבר, דוד בהרה"ק הגמוהר"א שליט"א" וחותמתו "דוד בהרה"ק שליט"א מסאכטשאוו – בארנשטיין – חופ"ק ווישאגראד".
הגאון הנודע רבי יוסף ענגיל (תרי"ט-תר"פ), מגדולי גאוני פולין וגליציה. נולד בטרנוב, התגורר בבנדין ומשנת תרס"ו כיהן כראב"ד קראקא. חיבר עשרות חיבורים [אתוון דאורייתא, לקח טוב, בית האוצר, אוצרות יוסף, ציונים לתורה, גליוני הש"ס ועוד] שעד היום הם מיסודות הלימוד העיוני [גם בעולם הישיבות הליטאי. מסופר כי הגאון רבי אליעזר גורדון פנה אליו בהצעה לבא לכהן כראש ישיבה בטלז]. מחיבוריו נדפסו כעשרה ספרים בחייו ועשרה ספרים לאחר פטירתו. נכדו רבי דוד מורגנשטרן מקוצק לקח עמו בבריחתו מהשואה כמאה כרכים של כת"י של חיבורים מסודרים לדפוס בהלכה ובאגדה, מחיבוריו הרבים של זקנו, אך נאלץ להשאיר את רובם בדרך.
הגאון הקדוש רבי דוד בורנשטיין, ה"חסדי דוד". נולד תרל"ו בנשלסק לאביו בעל ה"שם משמואל", בן ה"אבני נזר" מסוכוטשוב. בן עשרים נתמנה לרבה של ווישאגראד, שם ניהל ישיבה גדולה לבחורים. לאחר מלחה"ע הראשונה עבר לכהן ברבנות טומשוב וזגירז'. עם פטירת אביו בשנת תרפ"ו הוכתר לאדמו"ר, והיה מחשובי האדמו"רים בפולין. נפטר בגטו ורשה, כסלו, תש"ג (1942). כל צאצאיו נספו בשואה. ספריו הרבים ורוב כתביו בסוגיות הש"ס בהלכה ובאגדה, אבדו במצוקות הזמן ההוא.
[2], קכו דף. 32 ס"מ. נייר יבש. מצב בינוני, בלאי וקרעים קלים, נקבי עש. כריכה מקורית בלויה ומודבקת בדבק בד.

שלחן ערוך, עם ליקוטי רבי גור אריה הלוי. חלק יורה דעה. מנטובה, [תפ"ב, 1722]. מהדורה יחידה.
מספר הגהות בכת"י איטלקי, שתיים מהן חתומות - י"ג [?].
בדף הכריכה הפנימי חתימה בכתב מרובע של "הק' יעקב צבי הלברשטם, פה ק"ק סוכא, תרצ"ו לפ"ק".
הגאון הקדוש רבי יעקב צבי הלברשטם הי"ד (תרנ"ו-תש"ג), בנו של האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטם מטשחויב, וחתן דודו רבי אלעזר רוזנפלד אב"ד אושפיצין. מייסד ישיבות "דברי חיים" בנשיאות אביו, בקראקא בסוכא וקשאנוב. משנת תרפ"ג רבה של סוכא. נספה בשואה עם רוב בני משפחתו.
[1], קמח-רפח דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, כתמים ובלאי, חיתוך דפים גס בשוליים התחתונים. כריכת עור עתיקה, בלויה, אבזם אחד חסר.