* ספר מנחה חדשה, לקוטים על הש"ס, [רבי נפתלי חיים מדזיקוב]. ירושלים [תר"ם 1880]. מהדורה ראשונה. ש. הלוי, מס' 348. (חסרון בכמה דפים). סטפנסקי חסידות מס' 347.* ספר דרכי ישרים, הנהגות ישרות ע"פ דרך החסידות. רבי מנחם מענדיל מפרימישלאן. עם ספר מורא מקדש [רוסיה-פולין], [תק"צ-תקצ"ט? 1830-1839]. סטפנסקי חסידות, מס' 145. * ספר כתר שם טוב, לקוטים מדברי הבעש"ט. לעמברג, [תרי"ח] 1858. חתימות בעלים עתיקות [רבי ישראל שו"ב דק' שטראזינטץ, רבי אברהם אהרן שו"ב, ועוד]. * ספר ליקוטי שושנים, לקוטים מרבי פנחס מקאריץ. טשערנוויץ, תרי"ח 1857. סטפנסקי חסידות, מס' 295. * ספר דברים נחמדים, לקוטים מרבי פנחס מקאריץ. טשערנוויץ, תרי"ח 1857. סטפנסקי חסידות, מס' 126. * ספר תולדות יעקב יוסף. רבי יעקב יוסף מפולנאה. פשעמישל, תרס"ט [1909]. רישום בעלות חתום. חתימות בעלים ["חיים טייטילבוים חופ"ק דראהביטש"]. * ספר קודש הלולים, לקוטים מגדולי החסידות, מאת רבי אהרן שמואל כ"ץ. ווארשא. תרס"ח [1908]. כרוך עם הספרים: דברי אמת, ביאורים על התורה ונ"ך, מאת רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ ה"חוזה מלובלין". לובלין, תר"ן 1890; אמת ואמונה, מאמרים אודות אמונה ושמירת המסורת מאת רבי זאב טורנובסקי. פיעטרקוב. תרס"ח, 1908. מהדורה ראשונה; רנת דודים, על שיר השירים. רבי אליהו בעל שם. לודז', [תרע"ג] 1913 (חסר בתחילתו וסופו). * ספר זכרון צבי מנחם, שאלות ותשובות וחידושים מאת רבי צבי מייזילש. מהדורה יחידה. עם הסכמות גדולי החסידות: רבי חיים מצאנז, רבי יעקב אריה מראדזמין ורבי יצחק יעקב מביאלה. סטפנסקי חסידות, מס' 206. חתימות בעלים. * ספר יראים, מאת רבי אליעזר ממיץ. זאלקווא, תקס"ד (1804). הסכמות המגיד מקוזניץ ורבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. הקדשה עצמית בכת"י עתיק "קיבלתי לד"ד [דורון דרשה]... מרדכי דוב ---".
11 ספרים ב-7 כרכים. גודל ומצב משתנים.

ספר כלי חמדה, ביאורים על מדרש רבה לתורה, לפי סדר הפרשיות, מאת רבי שמואל לנייאדו מארם-צובא. פראג, ש"ע [1610]. דפוס גרשם בן בצלאל כץ.
המחבר, רבי שמואל לאניאדו (ר"צ-שס"ה; לקדושים אשר באר"ץ, סימן רעה), מחכמי צפת, ראש הקהילה היהודית בחלב (ארם-צובא) שבסוריה, לשם נשלח ע"י רבו - מרן רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך". מכונה "בעל הכלים" על שם חיבוריו: "כלי חמדה", "כלי פז", "כלי גולה" ו"כלי יקר".
בשער הספר חתימת "הק' יצחק מאיר" - חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר אלתר בעל "חידושי הרי"מ" (תקנ"ט-תרכ"ו, אנצ' לחסידות ב', עמ' תיג-תכג). מייסד חסידות גור, מגדולי דורו בתורה וחסידות וממנהיגי יהדות פולין. נולד בעקבות ברכת המגיד מקוז'ניץ (שאמר כי "יאיר את העולם בתורה"), גדל בביתו והיה לבן טפוחיו ולתלמידו הקרוב. בגיל י"ג עבר לבית חותנו בוורשא, שם למד אצל המהרא"ל צינץ והתפרסם בכל רחבי פולין כ"העילוי מוורשא". לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ עבר להסתופף בצל רבי שמחה בונם מפשיסחא והיה לאחד מחשובי תלמידיו. לאחר פטירת רבי שמחה בונם מפשיסחא בקשו חלק מהחסידים להכתירו כממלא מקומו, אך הוא קיבל את מרות חברו רבי מנחם מנדל מקוצק ובהשפעתו נטו רוב החסידים אחרי הרבי מקוצק. מאז הפך לראש וראשון בחבורת קוצק ואף הפך לגיסו של הרבי מקוצק שנשא את אחות אשתו. בשנת תרי"ט, כשנפטר הרבי מקוצק נתמנה כממלא מקומו ועבר לעיירה גור (גורא-קלווריה) הסמוכה, שם ביסס את החסידות וכיהן גם ברבנות העיר. במשך שבע שנות כהונתו גדלה חצרו ואלפים הפכו לחסידיו. מלבד צדקותו המופלגת נודע כאחד מגאוני דורו בתורה, וכתב חיבורים רבים בשו"ת, הלכה ואגדה (שנקראו בשם הכולל "חידושי הרי"מ" [=רבי יצחק מאיר], שהפך גם לכינויו). ספריו נודעו לתהילה בבתי המדרש ומהם ניכרת חריפותו וגאונות הגדולה. ניהל קשרי ידידות עם כל צדיקי וגדולי דורו, גם ה"מתנגדים" שבהם. ביניהם היו: רבי ישראל מרוז'ין, רבי יצחק מוורקה, רבי עקיבא איגר, רבי יעקב מליסא בעל "הנתיבות", רבי אייזל חריף, רבי שלמה קלוגר ועוד. עמד בראש הנהגת יהודי פולין ופעל בנחישות בפרשיות ציבוריות רבות. בין היתר תמך בפומבי במרד הפולני בשנת תקצ"א, ונאלץ להמלט עם כשלון המרד ללבוב (שהיתה אז תחת שלטון אוסטריה). כמו כן, נודע במאבקו האמיץ נגד "גזירת המלבושים" בשנים תר"ו-תרי"א. בעקבות הוראתו להתנגד לגזירה נלקח למאסר, אך לאחר מחאה ציבורית רחבה נאלצה הממשלה לשחררו ולבטל את הגזירה. לאחר פטירתו מילא את מקומו לזמן קצר האדמו"ר רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, וכשנפטר כעבור ארבע שנים, הוכתר לאדמו"ר נכדו רבי יהודה אריה ליב אלתר בעל "שפת אמת", שהיה לאדמו"ר השני לשושלת גור.
בשער חותמות האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג, אוצר הרבנים 15912). חותמת אחת עם שמו וסמל האריה במרכזה, וחותמת נוספת "מנחת שי", אותה חתם על ספרים שקיבל במתנה מחסידים וידידים. לא ידוע לנו על קשר ישיר בינו לבין החידושי הרי"מ, ולא ברור כיצד התגלגל הספר מספריית החידושי הרי"מ אל ספרייתו המפורסמת של רבי נחום דובער מסדיגורה.
בראש השער חתימה עתיקה: "נאום הקטן יחיאל בן מעלת כבוד א"א [אדוני אבי] הגאון אליעזר [ש"ץ? מקא--?]". בראש דף קנ הגהה בכת"י.
(ספירת עמודים משובשת) קלב, קלה-קמ, [6], קמה-קס, [13], קסח-רלו, רלה-רסח, [8] דף. 30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. דפים כהים. כתמים ובלאי. קרעים גסים בשער ובמספר דפים, עם שיקומים בהדבקת פיסות נייר. פגעי עש במספר דפים. כריכה חדשה.

ספר עולת שבת, דרשות לשבתות, מאת רבי יואל אבן-שועיב. ויניציאה, של"ז [1577] בדפוס זואן דגארה. מהדורה יחידה.
חותמות האדמו"ר מלעלוב רבי "אלעזר מנחם בה"ר מה"ו משה זצלה"ה, בעיה"ק ירושלם ת"ו". חותמות רבות, בדוגמת חתימה בכת"י, של בנו האדמו"ר רבי "אלטער בהרה"צ הק' ר' אליעזר מנחם זצלה"ה". וחותמות רבות: "אברהם בצלאל נתן נטע בההצה"ק ר' אלעזר מנחם זצוקלה"ה בידרמאן, פעיה"ק ירושלם תובב"א". חתימות ורישומים בכת"י מזרחי קדום ["שבתי במוהר"ר יוסף זלה"ה"].
הרב הקדוש רבי אלעזר מנחם מנדל בידרמן (תקפ"ז-תרמ"ג), בנו של האדמו"ר רבי משה'לי מלעלוב, וחתן בנו של ה"חוזה מלובלין". עלה עם אביו לארץ-ישראל בשנת תרי"א. לאחר זמן קצר נפטר רבי משה מלעלוב והוא עלה לכהן על מקומו כאדמו"ר. התפרסם בתפילותיו ולא החסיר יום אחד מתפלה בכותל-המערבי. אדמור"י לעלוב היו מהאדמורי"ם החסידיים הראשונים שהנהיגו עדה בירושלים - עד ימיהם, עיקר הישוב החסידי היה רק בערי הגליל טבריה וצפת, ואילו בירושלים התגוררו בעיקר ה"פרושים" מתלמידי הגר"א והחתם סופר. החל מהשנים תקצ"ז-תר"י [לאחר הרעש בגליל] התחילה להתגבש קהילה חסידית אף בעיר ירושלים, [מהם ידועים: רבי אהרן משה מבראד תלמיד "החוזה מלובלין", רבי ישראל ב"ק המדפיס מצפת ורבי אשר שפירא הרב מזאלין].
בנו האדמו"ר רבי אלטר בידרמן (תרכ"ב-תרצ"ג), נולד בעיה"ק ירושלים לאביו הרב הצדיק רבי אלעזר מענדיל מלעלוב ונקרא שמו בישראל "אברהם בצלאל נתן נטע", אך שם כינויו הוא "אלטער". בשנת תרנ"ד נסע לפולין והנהיג קהל חסידים בעיר סוסנוביצא בפולין, והיה מכונה "דער ארץ ישראל רבי".
[8], קס דף. 27.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. כתמים, במספר דפים קרעים גדולים עם חסרון טקסט. כריכה חדשה.